זה משהו שאנחנו כמעט לא מדברים עליו בקול רם. הוא נמצא מתחת לפני השטח, אצל זוגות רבים, במיוחד בקשרים ארוכי טווח.
הוא מתגנב לאט, בלי שבאמת שמנו לב.
ואז, יום אחד, הוא פשוט כבר שם. נוכח. ובעוצמה.
זה השעמום, הריחוק, התדירות שיורדת או לפעמים כמעט ונעלמת לגמרי.
תחושת תסכול שקטה ומציקה על חיים שלמים שבהם משהו במיNיות הפסיק לפעום.
במשך שנים האמנתי שזה תהליך טבעי.
"ככה זה בזוגיות ארוכה", אמרו לי.
"כולם חווים את זה", "זה חלק מהחיים", "אצל כולם זה ככה".
והאמנתי לזה. שככה זה. שאין מה לעשות.
