לפני כמעט 30 שנה, נירית כהן נתנה לי את הצעת העבודה לתפקיד בארגון משאבי אנוש באינטל. עבורי הבחירה לקחת תפקיד ב-HR היה כנראה הפעם הראשונה שבה נדרשתי להמציא את עצמי מחדש.
ישבנו ביחד לשיחה חשופה על זהות שמשתנה, על התפרקות של מסגרות מוכרות, ועל מה שקורה כשהקרקע רועדת מתחת לרגליים שלנו.
דיברנו גם על האשליה של יציבות תעסוקתית ואישית בעולם שהופך ליותר ויותר כאוטי, ועל הפחד העמוק שאנו פוגשים מול ה"ריק", המקומות שבהם שבהם אנו יודעים מה אנו כבר לא רוצים לעשות, אבל אין לנו שום מושג מה כן. נירית הביאה את הזווית המרתקת שלה על עולם שבו כללי המשחק משתנים לחלוטין, ושסדרי העדיפות שלנו מכתיבים בחירות חדשות מול העבודה, הכסף והתעסוקה.
