דיכאון

מיכל שכטמן מגדירה את עצמה כ"דרמה קווין" מקצועית. היא יוצרת תוכן למטפלים, אמנים ואנשי רוח ומנחת קבוצות. דיברנו על המסע האישי שלה מחיים של שליטה והסתרה אל עבר חיים של ביטוי עצמי וקבלה. בין השאר תוכלו לשמוע: כיצד הזוגיות עם אשה שינתה אותה מה זה אומר להיות "דרמה קווין" מקצועית כיצד למצוא את הביטוי האותנטי שלנו בעולם שמעודד הליכה עם מסיכות מה המחירים של להיות אמיתיים עם עצמנו ועם העולם מדוע לפעמים אין ברירה אלא לחצות את הגבולות שלנו כיצד הדכאון הוביל אותה לסטנדאפ על המעקפים הרוחניים שלנו מהם החסמים הנפוצים שמונעים מאנשים לבטא את עצמם מדוע חשוב לפעמים ללכת אל הקצוות

נתקלתי בסופ"ש בציטוט של ג'ים קארי, שלא הכרתי, שאמר פעם: "דיכאון הוא אווטר שלך, שאומר לך שנמאס לו לשחק את הדמות שאתה מנסה לגלם". חשבתי עליו לעומק, כי אני מכיר את זה, את הרגע שבו הנפש מתקוממת ואומרת "לא עוד". השאלה היא רק, אם אנחנו מספיק קשובים לשמוע אותה... נדמה לי שכל אחד מאיתנו מגלם כמה דמויות במקביל. זה מתחיל כבר בילדות - אנחנו לומדים איזו דמות "עובדת טוב" בבית, איזו "עובדת טוב" בבית הספר, עם חברים. ועם השנים, נוספות עוד דמויות - המנהל הקשוח, האמא הסופר-וומן, הבן הממושמע, החבר התומך שאף פעם לא מתלונן. אנחנו יוצרים לעצמנו אוסף של דמויות שונות, ולאורך השנים, אנחנו מאמינים להן, לדמויות שיצרנו, שהן אנחנו. אבל הנפש שלנו יודעת. היא יודעת מתי אנחנו משחקים איזו דמות, ומתי אנחנו אותנטיים באמת. התסריט שכתבו לנו, או שכתבנו לעצמנו - מתחיל ללחוץ. ככל שהדמות רחוקה יותר ממי שאנחנו באמת, כך הדיסוננס הפנימי, הפער והלחץ גדלים. אני זוכר כאשר הדמות שהייתי, המנטור המצליח שתמיד יודע, שתמיד חזק, שאף פעם לא מתבלבל - התחילה להתפורר. זה לא קורה ביום אחד. זה תהליך איטי וכמעט בלתי מורגש. בהתחלה אלה היו רק רגעים של עייפות מוזרה. לא עייפות פיזית. משהו עמוק יותר. כאילו חלק ממני רצה לישון, אבל לא בגלל חוסר שעות שינה. אחר כך התחילו רגעים של ריקנות. הייתי יושב בשיחה עם אנשים, או עומד על הבמה ומדבר, וחוץ מאשר המילים שיצאו מהפה שלי בצורה אוטומטית, הרגשתי כלום. כאילו אני מקריא מתסריט. ואז החלה ההימנעות. הייתי דוחה משימות שחשבתי שהן חשובות. חשבתי שמחר אהיה יותר בפוקוס, אבל מחר הגיע, והפוקוס לא.

יואב אסא הוא איש חינוך ויזם חינוכי, עומד בראש הארגון "אסא אותי לוחם" העוסק בהכנת תלמידי תיכון, לשירות צבאי משמעותי ביחידות המובחרות של צה"ל מזה למעלה מ- 20 שנים. הוא מוגדר כנס רפואי לאחר שהחלים מארוע התחשמלות מקו מתח גבוה, בו נשרף ב-70% מגופו, במהלך אימון הכנה לקראת הגיוס שהעביר לקבוצת נערים. בשיחתנו יואב משתף בדרך שעשה וגם: על רגע ההתחשמלות על הרגעים לאחר התאונה בהם לא רצה להמשיך לחיות על תהליך ההחלמה וההתמודדות המנטאלית והרגשית מה היה השיח הפנימי שהחזיק בו והציל אותו כיצד תפיסת הזהות העצמית שלו השתנתה בעקבות התאונה על משברים, אתגרים מורכבים בחיים והמתנות שלהם לחיים שלנו מדוע חשוב לפעמים להיכנע ולהתמסר למה שהחיים מביאים לנו מתי העשייה נכונה ומקדמת אותנו ומתי היא יכולה לפגוע ולהפריע לנו על מסע המודעות והנזירות שעשה בתקופת התיכון

אנה דויד היא מרצה ומנטורית לבריאות מנטלית, אוטודידקטית, חוקרת תודעה ואהבה לחיים. יזמית עם 15 שנות ניסיון בתפקידים ניהוליים רוחביים בתעשיית ההייטק. בגיל 26 היא עוברת משבר פסיכוטי ובעקבותיו מגיעה לאשפוז קהילתי. לאחר 8 שנים של התמודדות וטיפול עם כדורים פסיכיאטריים היא מחלימה מהמאניה-דיפרסיה שלקתה בה ומשתחררת מהתלות בכדורים. בשיחתנו אנה שיתפה בין השאר על: המשבר הנפשי שחוותה וכיצד השתקמה ממנו החיים תחת השפעת התרופות הפסיכיאטריות כיצד ריפאה את עצמה מהמאניה-דיפרסיה תהליך ההתפכחות שהוביל אותה להפסיק את התלות בתרופות וכיצד גמלה את עצמה מהן ההחלטה לעזוב את קריירת ההייטק ולצאת לשנת הגשמת חלומות הבחירה לצעוד את כל שביל ישראל במשך 60 ימים רצופים

דנה רגב היא מאמנת להתפתחות אישית, מטפלת בריברסינג, יוצרת תוכן, מרצה ומנחת הפודקאסט "מעלה בטוב". השיחה שלנו עברה תפניות לכיוונים מפתיעים מהילדה הקונפורמיסטית שהיתה למי ששוברת את המוסכמות ולא נשואה לשום קונספט מקובל או "סטנדרטי". בין השאר דיברנו על: הדיכאון הקליני שחוותה כחיילת וכיצד הוא עיצב את דמותה למה היא מכרה את העסק של אבא שלה מדוע מטרות הן חשובות ולמה חשוב לא להיאחז בהן מה הוא אזור הגאונות שלנו וכיצד מגיעים אליו מה המשמעות של "לא להיות נשואה לשום דבר" מי אמר מונוגמיה? חוויות מהעולם הפסיכדלי