בחירה

שינויים יכולים להיות מבורכים. הם הזדמנות ליצירת התחלה חדשה, לחידוד ערכים, לבחירה מחודשת בדרך שמתאימה. אבל... אנשי הקשב יכולים לחוות יותר קשיים עם תקופות של שינוי. מעבר מגורים, בית ספר אחר, שינוי עבודה, התחלה של תהליך חדש או סתם שינוי בשגרה, יכולים להעלות תחושות של חוסר שליטה, בלבול וחוסר ודאות. אנשי הקשב יותר מתקשים להסתגל למסגרות חדשות, בשל הקושי בעיבוד גירויים רבים או ביצירת הרגלים. ישנם פעמים שתהיה התלהבות משינוי אבל ההתלהבות הזו יכולה לגרום לתחושת הצפה או קושי בהתמדה ואז נטישה. ומצד שני, לאנשי הקשב יש גם יתרונות משמעותיים דווקא במצבי שינוי. בזכות היצירתיות, הגמישות המחשבתית ויכולת החשיבה מחוץ לקופסה! בפרק הזה דיברנו על למה בכלל כדאי לעשות שינוי, מה מפחיד ותוקע אותנו שם, ואיזה כלים יכולים לעזור לנו לעשות שינויים בהצלחה!

מיכל שכטמן מגדירה את עצמה כ"דרמה קווין" מקצועית. היא יוצרת תוכן למטפלים, אמנים ואנשי רוח ומנחת קבוצות. דיברנו על המסע האישי שלה מחיים של שליטה והסתרה אל עבר חיים של ביטוי עצמי וקבלה. בין השאר תוכלו לשמוע: כיצד הזוגיות עם אשה שינתה אותה מה זה אומר להיות "דרמה קווין" מקצועית כיצד למצוא את הביטוי האותנטי שלנו בעולם שמעודד הליכה עם מסיכות מה המחירים של להיות אמיתיים עם עצמנו ועם העולם מדוע לפעמים אין ברירה אלא לחצות את הגבולות שלנו כיצד הדכאון הוביל אותה לסטנדאפ על המעקפים הרוחניים שלנו מהם החסמים הנפוצים שמונעים מאנשים לבטא את עצמם מדוע חשוב לפעמים ללכת אל הקצוות

ערן שטרן הוא מוותיקי ומייסדי תחום ההתפתחות האישית בישראל. כבר 20 שנה הוא מלווה אנשים במסע לשינוי – אבל לא תמיד זה היה כך. ערן התחיל כמהנדס, המשיך להייטק, ורק אחרי משבר – כולל סרטן – הוא התחיל לחיות באמת. בפרק עמוק וחשוף, דיברנו על חופש, על מחירים, על מלכודות, על פחדים – ובעיקר: על איך לצאת לחיים שלך מהגרסה האוטומטית. ערן מדבר בכנות נדירה על הצדדים האפלים של עולם ההתפתחות האישית, ועל הבחירה לפגוש כאב כדי להתעצם, כדי לזכות בחופש אמיתי. ומה הוא לקח איתו מכל זה? את היכולת לבחור. ואת ההבנה שחופש הוא לא יעד – הוא תרגול. מה זו בכלל "מלכודת חופש" – ולמה אנחנו לא מרגישים חופשיים גם כשיש לנו הכול? האם חייבים לעבור משבר גדול כדי להשתנות? ואיך נפגוש את עצמנו באמת – דווקא דרך הפחד, הכאב והעירום הרגשי?

והפעם פרק סולו מיוחד. שבו עניתי על שאלות שאתם, המאזינים, שלחתם לי. שאלתם על מגוון נושאים אישיים - מהגירושים שלי והתפיסה שלי על מוסד הנישואין, דרך התמודדות עם פחדים, יחסי לדת ורוחניות, חוויות פסיכדליות ועד למושג ה"הסללה" והדרך לחופש אמיתי. שיתפתי על תפיסת העולם שלי לגבי זוגיות ומדוע אני לא רואה בגירושים שלי כישלון. הסברתי איך אני מתמודד עם פחדים. דיברתי על המסע הרוחני שלי ועל החוויות המשמעותיות שעברתי, ושיתפתי כיצד אני מנסה לחיות חיים אותנטיים מחוץ ל"הסללה" החברתית. בנוסף תוכלו לשמוע גם: מדוע ורד ואני בוחרים שלא להתחתן 🙂 מדוע אני רואה בפחד "משולש אזהרה" ולא תמרור עצור התפיסה שלי על היהדות והדת מה פתחו לי החוויות הפסיכדליות בחיים האם אני חושב שהפעם "הבנתי" את החיים פרק אישי ופתוח במיוחד!

מכירים את ההרגשה שאתם יודעים שעשיתם משהו נכון? משהו טוב? שכל החלקים מתחברים בצורה טבעית והרמונית, כאילו נועדו להיות כך תמיד? יש משהו עילאי בתחושה הזו. תחושת הגשמה, משמעות וסיפוק מאד גבוהים. זו התחושה שאני מרגיש בכל פעם בסיום של הריטריט "50 גוונים של חופש". מבחינתי, זו היצירה הכי טובה שלי, עד היום. היצירה הכי מדוייקת, אותנטית ואמיתית שלי.

אחת המשתתפות בריטריט "50 גוונים של חופש" שלחה את התמונה הזו בקבוצת הווטסאפ של הריטריט. והיא גרמה לי לחשוב כמה היא מדוייקת. הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו יוצאים מכלוב השעבוד, אבל בעצם, אולי פיסית יצאנו מהכלוב, אבל הראש שלנו והמחשבות שלנו עדיין נשארו כלואות.

פלי-הנמר פלד הוא יזם ומנהיג שהקים יחד עם אשתו דליה אסיא-פלד הקוסמת את קבוצת אנשים ומחשבים. פלי הנמר הוא מסוג האנשים שקשה לפספס אותם, ההזדהות שלו עם הנמר היא טוטאלית ומוטמעת בכל ההוויה שלו. בשיחתנו תוכלו לשמוע: מאיפה נולד לראשונה הנמר שהוא, לפני למעלה מ-30 שנים על הטוטאליות שלו וההזדהות המוחלטת עם מטאפורת הנמר כפילוסופיית חיים שמובילה אותו כיצד התפתחה לאורך השנים תורת הנמר שעליה כתב 6 ספרים מדוע המפתח להצלחה בחיים הוא אחריות ובחירה (א"ב) כיצד משמרים זוגיות ארוכת שנים במשך למעלה מ-53 שנים! מדוע לתפיסתו, דווקא הפכים נמשכים והם המפתח לזוגיות טובה כיצד הנמר רואה את המציאות הנוכחית כיום בארץ ומה ניתן לעשות

לקראת הריטריט הקרוב של "50 גוונים של חופש", יצרתי אתגר של שבעה ימים, שבו, בכל יום עסקנו במפתח חופש נוסף. ריכזתי כאן את כל המפתחות וכל התרגילים במקום אחד, שיהיה לכם נוח לעבור עליהם ולתרגל. בכל יום שיתפתי בקצרה מפתח חופש אחד, פשוט אבל מאד משמעותי, שאם תשתמשו בו, תוכלו להכניס יותר חופש לחיים שלכם.

"כשיהיה לי מספיק כסף, אז אהיה באמת חופשי" כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה? כמה פעמים אמרתם את המשפט הזה לעצמכם? כמה פעמים חלמתם על היום שבו החשבון בבנק יהיה מלא מספיק כדי לפתור את כל הבעיות? אני יודע שאני חלמתי על זה. במשך שנים. אבל אז קרה משהו מפתיע. במהלך השנים, חוויתי עליות ומורדות כלכליים. היו תקופות של שפע, כשהרווחתי סכומים שפעם חשבתי שהם בלתי אפשריים. והיו תקופות של מחסור, כשהייתי צריך לספור כל שקל. והתובנה המפתיעה? בשני המצבים, תחושת החופש שלי לא השתנתה באופן משמעותי. כשהיה לי הרבה כסף, גיליתי שאני עדיין מרגיש לחוץ ומודאג בגלל כסף, הייתי עסוק בליצור עוד ממנו, וזה לא עשה אותי יותר מאושר או מסופק. מעבר לסיפוק רגעי של ה"הישג". וכשהיה לי פחות, למדתי להעריך דברים פשוטים שפעם התעלמתי מהם, מצאתי חופש בפשטות ובמינימליזם, בלשחרר דברים שהחזקתי בהם כי היה "צריך" או "מקובל" או "נחשב". בהמשך הדרך, ראיתי שזה נכון לא רק אצלי, אלא גם אצל אנשים אחרים שליוויתי לאורך השנים. ביניהם היו כאלו שהיה להם הרבה (מאד!) כסף, וכאלו שכמעט ולא. ולא היתה שום התאמה בין כמות הכסף של האדם, ובין תחושת החופש שהוא היה בה. בלא מעט מהמקרים, זה אפילו היה מדהים לראות את הקיצוניות בין כמות הכסף שהאדם החזיק בה, לעומת תחושת המלכוד והשעבוד שהוא היה נמצא בה. כך שהבנתי שחופש אמיתי לא תלוי בכמות הכסף בחשבון הבנק שלנו.

חלק ניכר מחיי הייתי אדם מרצה. קל לי לומר את זה היום, אבל בעבר לא יכולתי לראות שכך הייתי, לא הייתי מודע לכך. וכשאנחנו לא מודעים למשהו אנחנו נשארים שבויים בתוכו. ריצוי הוא דפוס פעולה טיפוסי להרבה אנשים. פשוט כי הוא נראה לנו כמו "פתרון קל" להרבה מצבים שאנו חוששים או לא רוצים להתמודד איתם. נכנסתם לקונפליקט עם מישהו? זה לא כיף. אז מרצים והבעיה "נעלמת" מתקשים לעמוד על דעתנו? או חסרי בטחון? ריצוי פותר את הבעיה, פשוט כי וויתרנו על דעתנו. מבקשים מאיתנו משהו שלא ממש בא לנו לעשות, אבל לא נעים לנו לומר "לא", או שאנו חוששים לפגוע במישהו? מרצים. מרצים, אך לא מרוצים.