אומץ

לפני כמה חודשים, במהלך שיחה עם בעל עסק שליוויתי בתהליך אישי עמוק, מורכב וכואב, הוא זרק לי את המשפט הזה: "אני לא רוצה להיות ערן שטרן!". אז לפני הכל דיסקלמייר חשוב: אני לא חושב שאף אחד בעולם צריך להיות ערן שטרן. למעט אני. וגם לי זה לא תמיד פשוט 😊 כל אחד מאיתנו צריך להיות הוא עצמו וכמה שיותר קרוב לעצמו. זה בסדר להשתמש באחרים כמודלים לדברים שהיינו רוצים להיות, אבל חשוב יותר להבין מי אנחנו ולהיות כמה שיותר קרובים לגרסה הזו שלנו. האמירה הזו שלו כמובן סיקרנה אותי וחקרתי איתו קצת יותר לעומק למה הוא התכוון. קודם כל היה ברור שהיא נאמרה מתוך פחד. הוא חשש מהמשמעויות של להיות דומה לי. וכששאלתי אותו למה התכוון עלו דברים כמו: הגירושים, הפירוק של עסק מאד מצליח, מעבר מבית גדול ומפואר לבית קטן וצנוע. והוא צודק, כל אחד מהשינויים האלו שעשיתי היו מאד מורכבים, כואבים והיו כרוכים בתשלום של מחירים יקרים. יקרים מאד.

ארז שטראוס הוא מומחה לקריאייטיב ומיתוג אישי, מלווה עסקים לבניית נוכחות מותג ברשת, ומנחה הפודקאסט "מתחת לחגורה". בעברו ספורטאי תחרותי מצטיין ותלמיד בכיתת מחוננים, עד שהחליט לשנות כיוון ולעצב לעצמו חיים אחרים. בשיחה כנה ופתוחה, ארז חושף את הוויתורים הכואבים שעשה ועל הבחירה לוותר על "שנות העשרים" הרגילות. בין השאר תוכלו לשמוע: מה המחירים הגבוהים ביותר שהוא מוכן לשלם עבור מימוש החלומות שלו על ההחלטה שגרמה לרבים להרים גבה בסביבתו, לעזוב את כיתת המחוננים שהיה בה בתיכון כיצד הפסיד 200 ש"ח בשניה, וכמה שניות נמשך ההפסד הזה על שברו של החלום שלו להפוך להיות ג'ודוקא אולימפי מהו הגיל האידיאלי להסתכן בחיים כיצד יצר את הפודקאסט הפופולארי ביותר בישראל על מיניות: "מתחת לחגורה" וגם: מה היה מרד הנעורים שלו? פרק מרתק על יזמות, מטרות וההחלטה לחיות חיים לא שגרתיים!

והפעם פרק שונה ומיוחד. אני שוב על כסא המרואיין כשורד סבאג בת זוגי מראיינת אותי ויורדת איתי לעומק של השינויים והעשייה שלי בתקופה האחרונה. דיברנו על הקשר בין כאוס למנהיגות ולחופש, על היותי "סוכן של כאוס", ומה המשמעות של זה, על תהליכי צמיחה עמוקים, ועל האומץ הנדרש לפגוש את האמת האישית. בין השאר תוכלו לשמוע: מה זה אומר להיות "סוכן של כאוס" על הקשר בין כאוס למנהיגות, חופש ושינוי בחיים שלנו מהו האומץ שנדרש כדי לעשות שינוי אמיתי בחיים על רגעים מיוחדים ומשמעותיים שחווינו בריטריט "50 גוונים של חופש" כיצד יוצרים מרחב בטוח לצמיחה והתפתחות של אנשים מדוע חשוב לפגוש את הצדדים הפחות זוהרים בעצמנו מה מאפיין את האנשים שאני אוהב לעבוד איתם וגם, כמה שאלות אישיות שהיא התקילה אותי איתן 🙂 פרק מרתק! תהנו

אופק (סוואן) הוא מנחה ליחסים, אינטימיות, ותקשורת אותנטית מקרבת. בשיחה חשופה וכנה, הוא שיתף על הטראומות שעיצבו את חייו וכיצד החוויות האלו הפכו למנוע שדחף אותו להתפתחות האישית שלו ולחיפוש אחר חיבור אמיתי. בין השאר תוכלו לשמוע: כיצד הרצון שלו ליצור חיבור ולהיות אותנטי הניע אותו לשינויים בחייו על האהבה הנכזבת מכיתה א' שהשפיעה עליו לגדול, להתפתח ולפתח את הצבע הייחודי שלו על איך הוא הפך את הפחד והחרדה מהמוות לאנרגיה שנותנת לו שליחות ומשמעות מה היה בסדנת המיניות ששינתה את תפיסתו לגבי ביטחון, גבולות, והקשר שלו עם עצמו ועם אחרים למה כל כך קשה לנו להיות אותנטיים, פתוחים וכנים מהי הגבריות המודרנית מה המחיר שאנחנו משלמים כשמסתירים את האמת פרק מרגש ומעצים!

נתקלתי בסופ"ש בציטוט של ג'ים קארי, שלא הכרתי, שאמר פעם: "דיכאון הוא אווטר שלך, שאומר לך שנמאס לו לשחק את הדמות שאתה מנסה לגלם". חשבתי עליו לעומק, כי אני מכיר את זה, את הרגע שבו הנפש מתקוממת ואומרת "לא עוד". השאלה היא רק, אם אנחנו מספיק קשובים לשמוע אותה... נדמה לי שכל אחד מאיתנו מגלם כמה דמויות במקביל. זה מתחיל כבר בילדות - אנחנו לומדים איזו דמות "עובדת טוב" בבית, איזו "עובדת טוב" בבית הספר, עם חברים. ועם השנים, נוספות עוד דמויות - המנהל הקשוח, האמא הסופר-וומן, הבן הממושמע, החבר התומך שאף פעם לא מתלונן. אנחנו יוצרים לעצמנו אוסף של דמויות שונות, ולאורך השנים, אנחנו מאמינים להן, לדמויות שיצרנו, שהן אנחנו. אבל הנפש שלנו יודעת. היא יודעת מתי אנחנו משחקים איזו דמות, ומתי אנחנו אותנטיים באמת. התסריט שכתבו לנו, או שכתבנו לעצמנו - מתחיל ללחוץ. ככל שהדמות רחוקה יותר ממי שאנחנו באמת, כך הדיסוננס הפנימי, הפער והלחץ גדלים. אני זוכר כאשר הדמות שהייתי, המנטור המצליח שתמיד יודע, שתמיד חזק, שאף פעם לא מתבלבל - התחילה להתפורר. זה לא קורה ביום אחד. זה תהליך איטי וכמעט בלתי מורגש. בהתחלה אלה היו רק רגעים של עייפות מוזרה. לא עייפות פיזית. משהו עמוק יותר. כאילו חלק ממני רצה לישון, אבל לא בגלל חוסר שעות שינה. אחר כך התחילו רגעים של ריקנות. הייתי יושב בשיחה עם אנשים, או עומד על הבמה ומדבר, וחוץ מאשר המילים שיצאו מהפה שלי בצורה אוטומטית, הרגשתי כלום. כאילו אני מקריא מתסריט. ואז החלה ההימנעות. הייתי דוחה משימות שחשבתי שהן חשובות. חשבתי שמחר אהיה יותר בפוקוס, אבל מחר הגיע, והפוקוס לא.

והפעם פרק סולו מיוחד, שבו שיתפתי את המדריך האינטראקטיבי החדש שכתבתי: "הכלא הסמוי: כיצד לזהות ולהשתחרר מהמלכודות שקולעות את חייך". חשפתי בו שלושת המלכודות העיקריות שמגבילות את החופש האישי שלנו: מלכודת הזהות, המלכודת החברתית והמלכודת הרגשית. שיתפתי גם במסע האישי שלי, מהקריירה מצליחה באינטל, דרך חיפוש אחר חופש כלכלי, מסע משפחתי בעולם, התמודדות עם סרטן, ועד להבנות העמוקות על משמעות החופש האמיתי. דיברתי על איך רובנו חיים בכלא בלתי נראה שבנינו לעצמנו, ואיך אפשר להשתחרר ממנו. בין השאר תוכלו עוד לשמוע: מה ההבדל בין ריצוי ובחירה בחיינו? איך מזהים את המלכודות הסמויות שכולאות אותנו? האם אפשר לחיות בחופש אמיתי גם בעולם של מחויבויות? מה הקשר בין אותנטיות ותחושת חופש פנימי? איך אפשר להפסיק לחיות לפי תסריט שמישהו אחר כתב עבורנו?

שרון כהן הוא מורה ומרצה למערכות יחסים מודעות. מסע החיים שלו בדרך למציאת הייעוד של חייו, עובר דרך הרבה תחנות שלכאורה אינן קשורות אחת לשניה משוער בליגת העל בכדורגל, שני תארים בכלכלה, נהג מונית ומורה. בשיחה שלנו נכנסנו לעומק הבחירות, המילים, האהבה והמשמעות בחיים שלנו. תוכלו לשמוע בין השאר: כיצד הצורך להיות אהוב הניע אותו בחיים מדוע הוא סקרן לגבי אזורי העיוורון שלו ומה המתנות שמחכות שם מהן מערכות יחסים מודעות ומה מאפשר להן להיות כאלו מדוע הכאב הוא מורה בחיים שלנו כיצד אהבה עצמית היא השורש של הכל ומשפיעה על כל תחומי החיים שלנו מה זו אהבה? מדוע כבני זוג אנו לוחצים על הפצעים אחד של השני וכיצד זה מאפשר לנו לרפא אותם מה מושך באנשים שהם אותנטיים למה אנו אף פעם לא מרוצים ממה שיש לנו ורוצים יותר וגם על הפוסט שכתב ששינה את כל עולמו: "עוף (על עצמך) גוזל"

רוני כהן הוא מנטור ומורה דרך לגברים בגישה הוליסטית שמשלבת את עולם הטנטרה, היוגה והרפואה התזונתית. החיים שלו הם מסע מרתק של בחירות אמיצות לחיות את חייו באותנטיות ומתוך תשוקה וכיום הוא מלווה גברים בתהליכי שינוי וחיבור עמוק לעצמם ולאנרגיה הגברית שלהם. פרק חשוב ומשמעותי במיוחד לגברים, בכל המגדרים וגם לנשים שרוצות להבין את עולמם של הגברים! בשיחה שלנו תוכלו לשמוע בין השאר: כיצד הלידה המתקרבת של בנו הבכור שינתה את תפיסת חייו על "החלפת התפקידים" בין האנרגיה הזכרית לנקבית בעולם והכאוס שזה יוצר על היציאה מהארון בגיל 45 לאחר שכבר היה נשוי ועם 3 ילדים על הדיסוננס שמתקיים אצל גברים רבים בין ההצלחה החיצונית שהם משיגים ותחושת התסכול הפנימית מה הוביל אותו להעמיק בעולמות היוגה והטנטרה וכיצד זה השפיע על חייו מה משמעות האנרגיה המינית בחיים בכלל ואצל גברים בפרט כיצד גם גברים יכולים לחוות מולטי אורגזמיות כיצד הסטרס והמתח פוגעים באנרגיה ובתשוקה בחיים שלנו מה עוזר לנו לפתח חוסן וביטחון עצמי ואיך אפשרי לחיות חיים מלאי תשוקה והגשמה

חלק ניכר מחיי הייתי אדם מרצה. קל לי לומר את זה היום, אבל בעבר לא יכולתי לראות שכך הייתי, לא הייתי מודע לכך. וכשאנחנו לא מודעים למשהו אנחנו נשארים שבויים בתוכו. ריצוי הוא דפוס פעולה טיפוסי להרבה אנשים. פשוט כי הוא נראה לנו כמו "פתרון קל" להרבה מצבים שאנו חוששים או לא רוצים להתמודד איתם. נכנסתם לקונפליקט עם מישהו? זה לא כיף. אז מרצים והבעיה "נעלמת" מתקשים לעמוד על דעתנו? או חסרי בטחון? ריצוי פותר את הבעיה, פשוט כי וויתרנו על דעתנו. מבקשים מאיתנו משהו שלא ממש בא לנו לעשות, אבל לא נעים לנו לומר "לא", או שאנו חוששים לפגוע במישהו? מרצים. מרצים, אך לא מרוצים.

פורים הוא החג החביב עלי. זוכרים את המסיבות בפורים כשהיינו ילדים? (וגם כמבוגרים), איך אנחנו אוהבים להתחפש, לשים מסיכה ותחפושת, ולהיות למישהו אחר ליום אחד? זה משחרר, מרגש, כיף. אבל מה קורה כשהמסיכה והתחפושת הזו הופכת להיות חלק קבוע מהחיים שלנו? לפני שנים, בתקופה שהייתי ב"קוד המנצח", הייתי לובש חליפות. לסדנאות, להרצאות, ולפעמים גם לפגישות "חשובות". אבל לא רק את החליפה לבשתי - לבשתי מסיכה שלמה. מסיכת "המצליחן", הבטוח בעצמו, זה שתמיד יודע מה לעשות. בבית, היתה לי מסיכה אחרת: של האבא "המושלם", הבעל "האידיאלי". תמיד חזק, תמיד יציב, אף פעם לא מראה חולשה. זה שיודע מה צריך לעשות ומה הדבר הנכון. עם החברים? מסיכה של הבחור הכיפי, השמח, המצליח, זה שאף פעם לא עייף או מדוכדך. כל יום, החלפתי מסיכות. הייתי מאסטר של הסוואה עצמית.