מה קורה כשאתה מגלה שהמערכות שסמכת עליהן בעיניים עצומות אולי אינן פועלות לטובתך כפי שחשבת?
ומה קורה כשעצם הניסיון לשאול שאלות הופך אותך בעיני אחרים להזוי, מסוכן או קונספירטור?
ישבתי לשיחה פתוחה ואישית עם אלונה אלמן, שהפכה בתקופת הקורונה לאקטביסטית ואחד הקולות הבולטים בישראל שהתנגדו לנרטיב המרכזי של מגיפת הקורונה והעלו שאלות קשות על הדרך שבה נוהל המשבר.
דיברנו על משבר האמון שנוצר אצל רבים מערכת הבריאות, התקשורת והמדינה. על השימוש בהפחדה, הנדסה תודעתית ומניפולציות. על מידע שלא נחשף לציבור, על אנשי מקצוע ומומחים שהחזיקו בעמדות אחרות והושתקו, על הצנזורה ברשתות החברתיות ועל המחירים האישיים שמשלמים כשבוחרים לא לשתוק.
מה עוד תוכלו לשמוע:
• איך נבנה, נרטיב הפחד וההפחדה סביב הקורונה
• מה היא גילתה כשצללה למסמכים, לדיונים בכנסת ולנתונים שמאחורי ההחלטות ששינו את חייהם של מיליוני אנשים
• על הדרך השערורייתית שבה נבחר תרחיש הייחוס (שדיבר על אלפי הרוגים וקריסת בתי החולים) שעל בסיסו התקבלו החלטות דרמטיות, ואילו שאלות קשות עלו כשהתהליך הזה נחשף בדיון בכנסת
• כיצד הושתקו, רופאים, מדענים, מומחים ואנשי מקצוע שהציגו עמדה שונה מהעמדה הרשמית, ומה המחיר שחלקם שילמו על כך
• אילו שאלות קשות עולות לגבי האופן שבו הוגדרו חולי קורונה, נפטרי קורונה והנתונים שהוצגו לציבור
• על אלפי הדיווחים על פגיעות ותופעות לוואי לאחר החיסונים, וכיצד רבים מהם הושתקו או נמחקו
• איך תקופה שבה רבים מאיתנו סמכו כמעט אוטומטית על רופאים, תקשורת, משרד הבריאות ורשויות המדינה הפכה עבור חלקים גדולים בציבור לשבר אמון עמוק
לטעמי השיחה הזאת עוסקת בשאלה הרבה יותר גדולה מהקורונה: מי מעצב עבורנו את המציאות, ועד כמה חשוב לבדוק אותה בעצמנו במקום למסור לאחרים את שיקול הדעת שלנו.
אתם לא חייבים להסכים עם כל מה שנאמר בה. אבל בעיניי, דווקא בגלל זה, שווה להקשיב.
מוזמנים לצלול איתנו לעומק.
לפעמים בחיים שלנו, יש משהו, מבנה כלשהו (קריירה, יחסים, עסק וכו') שמבחוץ נראה מצוין, הוא עובד, לכאורה אפילו בהצלחה, אבל עמוק בפנים אנחנו כבר יודעים שהגיע הזמן שיסתיים.
בפרק סולו הזה אני מזמין אתכם לבדוק משהו שרובנו מעדיפים לא לגעת בו: מתי נכון לפרק, בעצמנו ומרצוננו, מבנה שבנינו לאורך השנים.
זו לא שיחה על שינויים שהחיים כופים עלינו בצורת משבר. זו שיחה על הבחירה לעשות את זה כשאף אחד לא מכריח אותנו, ועל המחיר, שכמעט אף פעם לא מסתכלים עליו, של להישאר במקום.
מה תקבלו מההאזנה לפרק:
• דרך לזהות אם הגיע הזמן לשינוי אצלכם, גם כשבחוץ הכל נראה בסדר
• הבנה של מה באמת עוצר אותנו מלעשות את הצעד, ואיך לא לתת לפחדים להחליט במקומנו
• זווית חדשה על המחיר של להישאר במקום
• שאלות שיעזרו לכם לבדוק מה בחיים שלכם מבקש להיסגר ומה מבקש להיפתח
• נקודת מבט שמאפשרת להתמודד עם חוסר ודאות וכאוס, במקום לחכות שהחיים יבעטו בנו
ובסוף הפרק, שלוש שאלות שתוכלו לקחת לחקירה איתכם:
איזה דלי בחיים שלכם נראה מושלם ומתפקד מבחוץ, אבל בפנים עמוק אתם יודעים שהגיע הזמן לבעוט בו?
מה מפחיד אתכם יותר: לאבד את הנוחות והשליטה שיש לכם עכשיו, או לדעת שתישארו בדיוק באותו מקום גם עוד עשר שנים?
אם תסכימו להניח לרגע בצד את האגו, את הטייטל ואת הפרסונה, מי תהיו? מה יתאפשר לכם ביום שאחרי שתבעטו בדלי ותוכלו להתחיל מההתחלה?
מוזמנים לכתוב לי ולשתף במייל: [email protected]. אני עונה אישית לכל מי שכותב, והמייל מגיע רק אליי.
מוזמנים להיכנס פנימה, ולצלול איתי לעומק.
מה עושים כשמשהו שהיה במשך שנים חלק עצום מהחיים שלנו, משהו שהביא לנו משמעות, סיפוק, הצלחה, כסף ואפילו תחושה ברורה של ייעוד, כבר לא מרגיש נכון יותר?
ואיך יודעים אם זו רק תקופה של שחיקה שצריך לעבור דרכה, או שהגיע הזמן באמת להפסיק?
ישבתי לשיחה אישית עם דניאל בן ארי, חבר קרוב ואדם שעבר בעצמו תהליך כזה.
דיברנו על הסימנים שמופיעים בדרך, לפעמים הרבה לפני שאנחנו מוכנים להקשיב להם, ועל הנטייה שלנו להמשיך להפעיל עוד כוח דווקא במקום שאולי מבקש מאיתנו לעצור.
דיברנו גם על אחד החלקים המפחידים ביותר בשינוי: הריק שנוצר כשמשהו ישן מסתיים, אבל הדבר הבא עדיין לא התגלה.
מה עוד תקבלו מההאזנה לפרק:
• איך להתמודד עם הפחד הכלכלי ועם משבר הזהות שמגיעים כשעוזבים משהו שהיה חלק משמעותי מאיתנו
• איך לזהות את הסימנים שמשהו בחיים שלכם כבר מבקש להשתנות
• איך להבחין בין שחיקה זמנית לבין סיום אמיתי של תקופה
• למה אנחנו ממשיכים להחזיק בדברים שכבר אינם נכונים לנו, גם כשהמחיר שלהם הולך וגדל
• למה לפעמים הזמן הנכון להפסיק הוא מוקדם יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות
• למה הריק שנוצר אחרי סיום הוא לא בהכרח בעיה שצריך לפתור מיד
• איך לפתח את היכולת לחיות בתוך חוסר ודאות ולהתנהל בתוכה
זו שיחה על סיומים, על התחלות, ועל היכולת להקשיב כשהחיים מסמנים לנו שהגיע הזמן לפנות מקום למשהו חדש.
גם אם אנחנו עדיין לא יודעים מהו.
מוזמנים לצלול איתנו לעומק.
ישבתי לשיחה עם פרופ׳ רם הרשטין, יזם ביוטק, איש אקדמיה, מומחה למיתוג וגם משורר, על מה שקורה לנו כשהדמות החזקה, המצליחה והיודעת שבנינו לאורך השנים כבר לא מצליחה להחזיק אותנו.
רם שיתף על התקופה שבה עזב קריירה אקדמית מצליחה לטובת עולם היזמות, ומצא את עצמו במשך חמישה חודשים בדיכאון עמוק, כמעט בלי יכולת לקום מהמיטה.
דיברנו על המפגש המטלטל במקומות האלו עם הערך העצמי שלנו, כשהתארים, המעמד, הכסף והזהות שהתרגלנו להישען עליהם פתאום כבר לא שם. ועל האפשרות לגלות שמתחת לכל אלה יש בנו משהו אחר, עמוק ויציב יותר.
מה עוד תקבלו מההאזנה לפרק:
• למה הפחדים שלנו לא באמת נעלמים, ואיך אפשר ללמוד לעבוד איתם במקום לחכות לרגע שבו נפסיק לפחד
• מה באמת נמצא מתחת לרוב הפחדים שלנו
• איך ההסכמה להרגיש כאב, דחייה, חוסר ערך וחוסר ודאות בונה בתוכנו בהדרגה עמוד שדרה רגשי חזק יותר
• מה קורה לערך העצמי שלנו כשהזהות שבנינו סביב הצלחה, כסף, תפקידים ותארים מתפרקת
• למה חוסר ודאות הוא לא רק משהו שצריך לשרוד, אלא יכולת שאפשר לפתח
• איך האגו והצורך שלנו להיראות מצליחים יכולים להרחיק אותנו מעצמנו
• איך להבחין בין פידבק שאנחנו מבקשים כדי לקבל אישור לבין הפידבק שהמציאות עצמה נותנת לנו
למה חשוב להקיף את עצמנו באנשים שמוכנים להגיד לנו גם את מה שאנחנו לא רוצים לשמוע
דיברנו גם על אמונה, על אופטימיות, על המפגש עם הגוף שמתבגר ועל הפחד לא להספיק לחיות את כל מה שעוד מבקש להיחוות.
זו שיחה על חוסן שלא נבנה מכך שאנחנו מצליחים להיות חזקים כל הזמן, אלא מהידיעה שגם כשאנחנו נופלים, אנחנו מסוגלים לפגוש את מה שעולה, לעבור דרכו ולגלות את עצמנו מחדש בצד השני.
מוזמנים להיכנס פנימה, ולצלול איתנו לעומק.
ישבתי לשיחה עם אריאלה דמנשטיין, פסיכותרפיסטית ממוקדת התמכרויות, שהייתה בעברה מכורה כבדה ואף סוחרת בסמים, ונקייה מזה כ-30 שנים. שוחחנו על הדרכים שבהן כולנו בורחים מעצמנו, ועל ה"התמכרויות השקופות", שכולנו נגועים בהן: ההתמכרות לדרמה, לשליטה, למסכים, לקניות ולעשייה בלתי פוסקת.
שיתפנו בחוויות ההתמכרות האישיות שלנו ובאופן שאנו משתמשים בהן כדי למלא את הבורות הרגשיים.
מה עוד תוכלו לשמוע על:
כיצד ההתמכרות לעבודה ולעשייה משמשת כמנגנון הגנה שמונע מאיתנו לפגוש את עצמנו
איך אנחנו מייצרים קונפליקטים ומשברים, במערכות היחסים שלנו, באופן מניפולטיבי רק כדי לקבל תשומת לב, להרגיש קיימים ולהשקיט חרדות
הקשר הישיר בין החוסן הפנימי שלנו (או העדרו) לצורך הבלתי נשלט לנהל את בני הזוג, הילדים או המציאות החיצונית
הדרך לעבור מהבנה שטחית של האוטומטים שלנו לקבלה אמיתית שלהם, וההסכמה לשבת בתוך הכאב ולתת לו לעבור דרכנו כמו גל
ההקלה העצומה שמתרחשת כשמפסיקים להשקיע אנרגיה בתחזוקת פרסונה חזקה ומושלמת, ומסכימים להיות לפעמים גם פגיעים, רכים וחלשים מול העולם.
ההסכמה לשהות במורכבות ובחוסר האונים היא לא כניעה או ויתור, אלא התמסרות עמוקה שמשנה את הזהות שלנו ופותחת פתח לחמלה עצמית ולאהבה עצמית.
מוזמנים להיכנס פנימה, ולצלול איתנו לעומק.
לפני כמעט 30 שנה, נירית כהן נתנה לי את הצעת העבודה לתפקיד בארגון משאבי אנוש באינטל. עבורי הבחירה לקחת תפקיד ב-HR היה כנראה הפעם הראשונה שבה נדרשתי להמציא את עצמי מחדש.
ישבנו ביחד לשיחה חשופה על זהות שמשתנה, על התפרקות של מסגרות מוכרות, ועל מה שקורה כשהקרקע רועדת מתחת לרגליים שלנו.
דיברנו גם על האשליה של יציבות תעסוקתית ואישית בעולם שהופך ליותר ויותר כאוטי, ועל הפחד העמוק שאנו פוגשים מול ה"ריק", המקומות שבהם שבהם אנו יודעים מה אנו כבר לא רוצים לעשות, אבל אין לנו שום מושג מה כן. נירית הביאה את הזווית המרתקת שלה על עולם שבו כללי המשחק משתנים לחלוטין, ושסדרי העדיפות שלנו מכתיבים בחירות חדשות מול העבודה, הכסף והתעסוקה.
לחיות עם לב פתוח זו לא הצהרה רוחנית מנותקת, אלא בחירה יומיומית ולרוב מפחידה מאוד שבבסיסה ההסכמה להרגיש הכל. בפרק הזה נפגשתי להעמיק לשיחה עם ברוך יחיה רז.
אני חייתי במשך שנים ארוכות בניתוק מוחלט, מתייחס לרגש כאל מטרד שכלתני שצריך לנהל, עד שהסרטן הכריח אותי לעצור ולפגוש את הגוף שלי. ברוך, לעומת זאת, נאלץ לפתוח את הלב דווקא מתוך תהומות של אובדן, לאחר המפגשים הכואבים עם המוות של אחותו ואשתו מיטל.
בשיחה הזו, אנו בוחנים את האשליה שבה רובנו חיים, שאפשר לסגור את הלב רק בפני הכאב והפחד, מבלי להבין שבאותו רגע אנחנו אוטמים אותו גם בפני השמחה, התשוקה והאהבה. דיברנו על המחיר הכבד של הסתרת הפגיעות שלנו, במיוחד עבורנו כגברים שחונכו מגיל אפס תמיד להישאר חזקים ולא להישבר. וגילינו איך דווקא המוכנות להיות פגיעים היא זו שמייצרת את הביטחון, הקרבה והאינטימיות הכי עמוקים שאפשר לחוות, בין אם זה מול בנות הזוג שלנו ובין אם זה מול הילדים שלנו.
מה עוד תקבלו מההאזנה לפרק:
איך מזהים פיזית מתי הלב שלנו מכווץ וסגור ואיך מרגישה הנוכחות של לב פתוח שמאפשר לנשום ולהרגיש הכל
ההבנה החד-משמעית שאי אפשר לסנן רגשות סלקטיבית, וכשאנו סוגרים את הלב כדי לא להרגיש כאב, אנו גם מאבדים מיד את היכולת להרגיש שמחה אמיתית
איך ההסכמה להיות פגיעים וחשופים עם בני/בנות הזוג שלנו, דווקא במקומות שבהם אנחנו הכי מפחדים להיפגע, פותחת ערוץ למיניות וקרבה חיה ורוטטת
למה המוכנות להיות פגיעים (ואפילו לבכות מול הילדים שלנו) לא הופכים אותנו לחלשים, אלא בונים בנו חוסן פנימי עמוק ומאפשרים גם לסביבה שלנו להיות פגיעה לידינו
ועל הדרך לחיות בשלמות גם עם החלקים הפגומים והכואבים שבתוכנו, ולהשקיט אחת ולתמיד את קולות הביקורת והשיפוטיות העצמית.
מוזמנים להיכנס פנימה, ולצלול יחד איתנו – לעומק.
ברוכים הבאים לפרק הבכורה של "לעומק: שיחות אינטימיות על החיים"!
אחרי 297 פרקים מושקעים ועוד 10 פרקי סולו וספיישל בפודקאסט המצליח "עושים שינוי", החלטתי לסיים אותו ולצאת עם פודקאסט חדש, פתוח ואינטימי מאי פעם.
בפרק הזה אני לוקח אתכם אל מאחורי הקלעים של ההחלטה לסיים את הפודקאסט הקודם, ומספר על הולדת הפורמט החדש, פודקאסט שלא עוסק בראיונות יבשים או בשאלות ותשובות מתוזמנות, אלא במפגש אנושי, פתוח ואותנטי בין שני אנשים שמשאירים את האגו והפרסונה מחוץ לאולפן כדי לדבר אמת ובגובה העיניים.
בפודקאסט ניגע נושאים בוערים שלא תמיד קל לדבר עליהם: אינטימיות, פגיעות, מיניות, גבריות, התמודדות עם כאוס ושינויים, חופש, ריבונות ועוד.
