“הדרך שצעדו בה פחות” היא שורה מפורסמת משיר שכתב רוברט פרוסט. הוא מתאר את הבחירה שיש לנו תמיד בין 2 אפשרויות. האפשרות הראשונה היא השביל שכולם הולכים בו, והשניה הוא השביל שהלכו בו פחות. באיזה מהשבילים אתם הייתם בוחרים? כשמדובר בעסקים, יש שביל שמרבית האנשים צועדים בו. מרבית האנשים משתמשים באותם הכלים והטכניקות, באותן שיטות…
קרא עודהי! לפני כמה ימים פרסמתי כאן בבלוג ובפייסבוק פוסט שדיבר על הפיטורים בטבע, ושם טענתי שכל אדם שהוא שכיר חייב לקחת להתעורר ולקחת אחריות על מצבו. להפסיק לתלות את עתידו הכלכלי במעסיק שלו, בממשלה או בהסתדרות, ולפתח לעצמו מקורות הכנסה נוספים, להקים עסק במקביל להיותו שכיר ולהתפתח. קיבלתי עשרות תגובות, מרביתן תמכו בדברים שלי, והיו…
קרא עודלפני קצת יותר מ-11 שנים, כשהודעתי לסביבה שלי למשפחה ולחברים שאני עומד להשאיר את הקריירה שבניתי באינטל במשך 9 שנים מאחורי, ולצאת לדרך חדשה כעצמאי ובעל עסק, מרביתה התנגדה לשינוי. הם אמרו לי שאני עושה מעשה מאד מסוכן, ולא אחראי. הגדיל לעשות אחד החברים שלי שלקח אותי הצידה באחד המפגשים וביקש לשוחח איתי: החבר:…
קרא עודהי! לפני כמה ימים נתקלתי בפוסט של מישהי בפייסבוק, שמתארת את מצבה ומבקשת הכוונה. היא מספרת שנרשמה ללימודים במכללה כלשהי, אבל שלא ממש מצליחה להביא את עצמה ללמוד שם, ולעבור לגור ליד המכללה.. בקיצור, יש בה סוג של התנגדות לכל המהלך הזה. ובכל כל התאור שלה, היה משפט אחד שקפץ לי לעין ומשך…
קרא עודהי, אני אדם ריאלי. תמיד הייתי. אחרי הכל, מהנדס, תואר שני במנהל עסקים, שנים רבות מנהל בכיר בהייטק. עד לפני 11 שנים בערך האמנתי ש“אם אני לא יכול לראות את זה, אז זה לא באמת קיים”. היום אני מבין כמה מקובע מחשבתית הייתי אז. ואני מבין שישנם דברים, שלמרות שאני לא מבין אותם, או איך…
קרא עודהי, זה שהעולם שלנו משתנה, זה לא דבר חדש. אבל, אני לא משוכנע שאנו לגמרי מבינים עד כמה הוא משתנה. בשמונה השנים האחרונות, מאז שנוסדה, אובר כבר הספיקה לשנות את העולם פעם אחת כאשר שינתה כליל את תעשיית המוניות, והפכה לא מעט נהגי מוניות מסורתיים למובטלים, ומצד שני סיפקה לעשרות אלפי אנשים אחרים מקור הכנסה…
קרא עודאחת הבעיות העיקריות של מרבית העסקים היא שהלקוחות לא תמיד יודעים לבחור נכון. הם לא יודעים תמיד להבדיל בינך ובין המתחרים שלך. וכשהם לא יודעים איך להבחין בהבדלים ישנו בדרך כלל רק פרמטר אחד שהם תמיד יודעים להשוות. וזה – המחיר. כבעל עסק, המקום האחרון שאנו רוצים להיות בו הוא זה שהלקוחות בוחרים (או…
קרא עודלפני כמה ימים ישבתי עם חבר שביקש להפגש ולשוחח. הוא עובד במקום עבודה שכבר לא נכון לו להיות בו. הוא מרגיש שכל יום שהוא שם הוא יום של סבל עבורו. ומצד שני, יש לו “תחביב” שהוא מאד נהנה ממנו. הוא אוהב לכתוב. כשהוא כותב הוא מרגיש שהוא נמצא ב-ZONE שלו. הוא מרגיש שזה נכון…
קרא עודהוא היה על סף מוות. פגיעה קשה בראש. הרופאים לא נתנו לו הרבה סיכויים לצאת מזה. בטח לא לנהל חיים נורמלים ונורמטיביים. הוא היה צעיר, בתחילת חייו והוא נתן את כל מה שיש בו כדי להמשיך ולחיות. ואם תפגשו אותו היום, לא תוכלו לנחש מה שהוא עבר. היא איבדה את האדם היקר לה מכל. כך…
קרא עודמה משותף לג’ון לנון, אריק קלפטון, ליידי גאגא, קמרון דיאז, אלאניס מוריסט ועוד רבים אחרים? היה להם הכל… את הכסף, ההצלחה, הפרסום, ההכרה. ובכל זאת – הם לא היו מאושרים. (לא אני המצאתי את זה, הם אמרו זאת). בחווית החיים שלנו, הורגלנו לחשוב ש”אם יהיה לי את… אז אני אהיה…”. כלומר, שברגע שנשיג את…
קרא עודאני זוכר היטב את ההרגשה הזו… זה היה כמו לצאת ארוך ביער, ולגלות אחרי כמה עשרות קילומטרים של הליכה והתקדמות, שבעצם אין לי מושג איפה אני נמצא. ההרגשה שהלכתי לאיבוד. והבחירה שעומדת בפני היא לא פשוטה – האם לחזור חזרה? האם להמשיך קדימה? למרות שלא ברור לי בכלל אם הדרך שאני הולך בה היא הדרך…
קרא עודהי! השורות הללו נכתבות מהמקום הנמוך ביותר בעולם (ואולי גם החם ביותר בעולם כרגע…) – ים המלח. לא, אי אפשר לחשוד בי שהגעתי לכאן לחופשה משפחתית (אוגוסט בים המלח???? תהיו רציניים…), הגעתי לכאן להעביר סדרת הרצאות ב-4 הימים הקרובים. ואתמול בערב התקיימה הראשונה שבהן. בסיום ההרצאה, נגשה אלי אחת המשתתפות ושיתפה אותי בכך שהיא עומדת…
קרא עוד
