אתם לא מבולבלים. אתם פשוט מתים מפחד
אני פוגש את זה כמעט בכל יום.
אנשים יושבים מולי או שולחים לי הודעות ארוכות ומספרים לי שהם בצומת דרכים.
שהם מתלבטים, שהם לא בטוחים, שהם שוקלים את כל האפשרויות.
אנחנו מספרים לעצמנו ולסביבה שאנחנו "מבולבלים".
ויש מקרים שאנחנו הופכים את הבלבול הזה למקצוע.
אנחנו הולכים לייעוץ, פותחים בקלפים, עושים טבלאות אקסל של בעד ונגד, חופרים לחברים שלנו בשיחות נפש לתוך הלילה.
אבל אם נהיה באמת כנים עם עצמנו, נראה שברוב המקרים, אין שם באמת שום בלבול.
האמת היא שעמוק בתוך הלב, בחדר החשוך, בשבריר השנייה הזה לפני שאנחנו נרדמים, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים.
אנחנו יודעים שהזוגיות הזו נגמרה כבר לפני שנתיים.
אנחנו יודעים שהקריירה המנצנצת הזו שכולם מקנאים בה הורגת לנו את הנשמה לאט לאט.
אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לעבור דירה, או לכתוב את הספר, או פשוט לעצור הכל.
אנחנו לא מבולבלים. אנחנו פשוט מפוחדים.
כי לבהירות יש מחיר, ולעיתים הוא מחיר יקר.
ואנחנו יודעים שאם נודה באמת, אז נצטרך לפעול. לא נוכל יותר להסתתר מאחורי הבלבול.
ולפעול זה אומר שאולי זה יכאב למישהו יקר.
זה אומר לוותר על הסטטוס שבנינו בעשר אצבעות.
זה אומר להסתכל לחוסר הוודאות בלבן של העיניים ולהסכים שאין לנו מושג איך נסתדר כלכלית בחודש הבא.
אז אנחנו מעדיפים להמשיך ולהסתתר בתוך הבלבול וההתלבטות.
