שנה: 2020

כל משבר הוא קריאה לשינוי

הי!

המשפט "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" הוא לא רק שורה בשיר הנפלא של שלום חנוך (הולך נגד הרוח) אלא גם אמת. כאשר אנחנו פוגשים במשבר, לרוב, הכל נראה לנו שחור. המצב ההישרדותי שאנו נכנסים אליו לא משאיר יותר מדי מקום לאור להכנס.

אבל אני באמת מאמין שמשבר הוא קודם כל קריאה לשינוי. וככל שהמשבר גדול יותר, כך השינוי שאנו נדרשים לעבור אותו – גדול יותר. אני מאמין שקיים יחס ישר בין השניים.

המשבר של הקורונה הוא משבר בקנה מידה עולמי, ולכן גם השינוי שנדרש הוא בקנה מידה כזה. כבר היום, יש אינספור מאמרים, סרטונים, ותכנים שמדברים על המשמעות הגלובלית של המשבר כמו עצירת הזיהום של כדור הארץ, מתן מענה למשבר האקלים, האטה של צרכנות היתר שנקלענו אליה בשנים האחרונות וכן הלאה.

אני פחות רוצה להתייחס לדברים הללו כאן, יש מן הסתם רבים וטובים ממני שכותבים ומדברים על כך.

אני רוצה להתייחס למשמעויות האישיות, של כל אחד מאיתנו, למשבר הזה ולקריאה לשינוי שהוא מציב בפנינו.

בתחילת השנה שעברה, לאחר השוק הראשוני שחוויתי כאשר התגלה בי הסרטן, התחלתי לחפש את השיעור שההתמודדות עם המחלה הזו מביאה לחיי. לא תמיד זה קל לראות את השיעורים הללו, וגם לי זה לקח זמן ומאמץ מכוון לגלות ולהבין זאת.

התהליך הזה אגב עדיין לא הסתיים מבחינתי, וגם היום, בעת שהדברים הללו נכתבים, אני ממשיך בעבודה פנימית עמוקה לגלות מהו השינוי שהמשבר הזה קורא לי לעבור. חלק מהדברים כבר התבררו והם גלויים וידועים לי וחלקם עדיין לא ואני עדיין מברר אותם.

אני חושב שמשבר הקורונה, מחייב כל אחד מאיתנו, ללא יוצא מהכלל, לבחון עם עצמו – מה השינוי שהמשבר הזה קורא לו לעשות?

להתעלם מכך, הוא ממש לבזבז, לדעתי, את המשבר הזה.

אני חושב שקודם כל, ולפני הכל, משבר הקורונה הינו מאיץ מאד עוצמתי. מאיץ של תהליכי שינוי והשתנות – שלנו כבני אדם בודדים, שלנו כחברה וכעמים וכאנושות כולה. כולנו נדרשים לשנות ולהשתנות.

אנחנו עדיין עמוק בתוך ההתרחשויות של הדברים, ובדרך כלל בשלב הזה לא תמיד קל לראות את הדברים הללו כשהם קורים, אבל אין לי ספק, שבפרספקטיבה של זמן, כשיסתכלו על התקופה הזו, יוכלו לראות את כל התהליכים שהקורונה האיצה בעולם.

אני אתן שתי דוגמאות לתהליכים כאלו שאני חושב שמאד מואצים כרגע.

הראשון הוא העבודה מרחוק. אינספור עובדים כרגע עובדים מרחוק, מהבית. הם אינם מגיעים למשרד יותר. זה לא משהו חדש, זוהי מגמה שהחלה לפני שנים רבות. כבר בתחילת שנות ה-2000, כשעוד עבדתי כמנהל בכיר באינטל. כבר אז אינטל אפשרה לעובדים יום (ולעיתים יותר) של עבודה מהבית, כדבר שבשגרה. מאז עוד הרבה ארגונים הלכו בעקבותיה.

יש אינספור בעלי עסקים, עצמאיים ופרילנסרים שעובדים כך שנים. אין בזה שום דבר חדש.

אבל לעובדים רבים אחרים – זה משהו חדש לגמרי.

המגמה היא לא חדשה, אבל קצב ההתפתחות שלה כעת – מואץ באופן דרמטי. וכשהמשבר יסתיים (והוא יסתיים), הרבה מאד ארגונים ועובדים, שקודם לכן לא נהגו לעבוד מהבית ומרחוק, ימשיכו לעשות זאת. העובדים יגלו את היתרונות שבכך וגם המעסיקים יגלו שאפשר לקדם דברים גם כשעובדים מרחוק ועל הדרך לחסוך בלא מעט עלויות.

זהו תהליך שינוי והאצה שיש בו דברים מבורכים.

אבל מצד שני, תהיה גם האצה של תהליכים פחות מבורכים, לאנשים רבים.

ארגונים רבים מפטרים כעת אנשים או מוציאים אותם לחל"ת (חופשה ללא תשלום). המספרים הם עצומים. בשעה שהדברים הללו נכתבים מדברים על כמיליון ישראלים שנרשמו בלשכת התעסוקה ובביטוח הלאומי והמספרים עולים מדי יום.

אני מקווה שאתם לא בין אלו שמאמינים שכשהמשבר יסתיים, כל אותם עובדים יוחזרו מיידית לעבודתם. זה לא מה שהולך לקרות.

מעסיקים וארגונים רבים עומדים לגלות שהיתה להם שכבת "שומן" גדולה בארגון, ושהם יכולים להסתדר לא רע גם אם פחות עובדים משהיו להם בעבר. סדרי העדיפות משתנים ותפקידים ישתנו ויותר ויותר אנשים מגלים לחרדתם שמקום העבודה שלהם אינו דבר בטוח כמו שחשבו ושהתעסוקה שלהם אינה מובטחת.

גם זה אינו דבר חדש. אני אישית כותב ומדבר על כך כבר מ-2014, והספר השני שלי "להתעורר" שיצא לאור ב-2016 עוסק בכך ובאפשרויות החדשות שעומדות בפני השכירים.

מה שהקורונה עושה, היא האצה של התהליך הזה. בצורה דרמטית ומאד כואבת להרבה אנשים.

אלו רק שתי דוגמאות ברורות שאי אפשר להתעלם מהן ושניתן לראות אותן כבר עכשיו.

אבל ישנם עוד תהליכים רבים שמואצים כרגע ושהם לאו דווקא כל כך ברורים שניתן לראות אותם כרגע.

עסקים ישנו את צורתם. מערכות הבריאות, הכלכלה, המסחר, התיירות, הממשל – כל אלו יעברו שינויי צורה. חלקם דרמטיים יותר, חלקם פחות – אבל דברים רבים משתנים ועוד ישתנו.

זו הסיבה גם, שחשוב עוד יותר לאמן את שריר האי-וודאות. כי גם אחרי שהמשבר יסיים, מגמת השינוי תישאר איתנו עוד לאורך זמן לא קצר.

ומעל לכל אלו – אנחנו כבני אדם – נשתנה.

זהו הכרח, זו לא פריווילגיה או מותרות. בעיני משבר הקורונה הוא קודם כל ולפני הכל עבורנו כבני אדם – קריאת השכמה והתעוררות. קריאת התעוררות להתפתחות שלנו כבני אדם. להפסיק להיות אנשים שתלויים באחרים – במעסיק, בממשלה, בתקשורת וכן הלאה.

זוהי קריאה להתפתחות אישית של כל אחד מאיתנו. להתפתח כאדם החושב בצורה עצמאית ושאינו תלוי ומושפע מהחשיבה ההמונית שמקיפה אותנו, שאינו מושפע מההפחדה של התקשורת או של הפוליטיקאים. שאינו תלוי במעסיק שלו על מנת להתפרנס אלא יודע ליצור ולפתח לעצמו מקורות הכנסה רבים ומגוונים.

זוהי קריאת התעוררות לאנשים לעלות ברמת המודעות שלהם. לא להישאר ברמת ההישרדות הבסיסית אלא לקחת אחריות על חייהם, על מצבם הבריאותי, הכלכלי, המשפחתי ולפעול מתוך מודעות גבוהה יותר.

ברמות הגבוהות יותר של מודעות, אדם נמצא בשליטה. זה לא שהוא בהכרח יכול לשלוט במשהו חיצוני שקורה כמו התפרצות של וירוס או מלחמה, אבל גם כשאלו קורים – הוא בשליטה על התפקוד שלו, על החיים שלו ועל הפעולות והתוצאות שלו – נוכח כל מציאות, מטלטלת ככל שתהיה.

בספרי "להתעורר" אני מתאר 7 רמות שונות של מודעות: הישרדות, חשיבת ההמון, שאיפה, עצמאות, משמעות, חופש ומנהיגות.

פרק 30 – באנו לעשות עסקים, ליהנות ולעשות טוב

מה שהתחיל כעסק משפחתי קטן, חנות קטנה בירושלים, צמח והפך לקבוצת חברות ורשת פעמית סטור עם 21 חנויות ברחבי הארץ ומאות עובדים.
רמי שר שלום, יו"ר פעמית משתף בכנות ובגילוי לב, על הדרך המיוחדת של הצמיחה של העסק למה שהפך להיות היום ומתוך התפיסה שלו של "באנו לעשות עסקים, ליהנות ולעשות טוב".
האזינו לראיון בו דיברנו בין השאר על:
– תהליך הצמיחה והמעבר מעסק קטן לעסק גדול ומשמעותי
– כיצד להתמודד עם נקודות "פיתול" קריטיות בדרך
– כיצד עסקים נהיים יותר חברתיים ואיך עמותות נהיות יותר עסקיות
– כיצד מתמודדים עם שינויים מהותיים בשוק בו העסק פועל

פרק 29 – יש קפיטליזם חדש

את תומאס אקשמידט פגשתי לראשונה כאשר הגיע לישראל להעביר לראשונה הדרכה לקבוצת השגרירים הראשונה של ארגון קפיטליזם קשוב בישראל. תומאס הוא מהחלוצים המובילים את מהפיכת העסקים הקשובים בעולם. עסקים שנועדו להפוך את העולם לטוב יותר. עסקים שלא מסתכלים רק על שורת הרווח אלא גם על ההשפעה הרחבה שלהם – על העובדים, הלקוחות, הסביבה וכל בעלי העניין.
בשיחה שלנו, תומאס משתף בין השאר:
– מהם 4 העקרונות של ה"קפיטליזם הקשוב" ומדוע כדאי לחברות וארגונים לפעול על פיהם
– מהן התועלות שהוא ראה שחברות המטמיעות את הפילוסופיה של הקפיטליזם הקשוב משיגות כתוצאה מכך
– מהם האתגרים שיש לארגונים בהפיכתם לארגונים "קשובים"
– כיצד עקרונות הקפיטליזם הקשוב רלוונטיים גם ליזם ולבעל העסק הקטן

פרק 28 – קהילות, כסף וכל מה שביניהן

כרמל ברן מגדיר את עצמו כ"איש של אנשים" ובעצם כל הפעילויות שיזם והקריירה שפיתח סובבים סביב אנשים. החל מארגון מסיבות קריוקי בחיפה כי כולם אוהבים לשיר ושירה מחברת בין אנשים.
את דרכו המקצועית החל בניהול המדיה והדיגיטל לעסקים קטנים ובינוניים, בהמשך ניהל את תחום הדיגיטל בחברת "מידע כנסים" ובאתר המשלוחים "משלוחה".
בשיחתנו, הטרנסאטלנטית לניו יורק, שם הוא מתגורר כעת, שוחחנו על הדרך שבה קהילות משנות את העולם והעולם העסקי במיוחד. לאור הנסיון הרב שלו בהקמת קהילות בתחומים שונים, והמצליחה שבהן, שהפכה להיות "ארגון הדיגיטל הישראלי".
הקהילה העיקרית שהוא מוביל כיום נקראת קהילת "אנשים של אנשים" שמטרתה לאפשר לאנשים ליצור חיבורים בין אנשים.
לכרמל יש התבוננות מרתקת על העולם כסוג של "אנתרופולוג" המתבונן וחוקר את סביבתו, האזינו לראיון עם כרמל ברן ותוכלו לשמוע בין השאר:
• מהם שלושת הדברים החשובים ביותר כשמקימים קהילה?
• מהי ההזדמנות הגדולה לעסקים בהקמת קהילות?
• כיצד ניתן ליעל ולעשות אופטימיזציה לחיים עצמם?

עוצמת הפחד או חדוות התקווה

הי!

הימים האחרונים מזמנים לנו הזדמנות מעניינת להתבונן על המציאות החיצונית ודרכה להבין דבר או שניים לגבי המציאות הפנימית שלנו, שבסופו של דבר משפיעה על המציאות החיצונית שלנו.

בחירות, קורונה, הפחדות…

אם נבחן את ההתרחשויות של השבועיים האחרונים ועד היום, אפשר לכנות את המכנה המשותף של כל מה שאנו רואים שקורה בחוץ בשם: עצמת הפחד.

החל מהבחירות.

אין זה משנה באיזה צד אתם של המפה הפוליטית, כל אסטרטגיות הקמפיינים של כל המפלגות נעו סביב הפחד. הפחד שזה יבחר, או הפחד ממה יקרה אם הוא יבחר.

זה לא סתם. אינספור מקרים, מחקרים והתנסויות עבר הוכיחו לפוליטיקאים שלנו שוב ושוב, שיותר מהכל, פחד והפחדה מניעים אנשים לקלפיות.

ככל שמפחידים אותנו מכך שביבי יבחר שוב, כך הוא מתחזק יותר.

ככל שמפחידים אותנו שהערבים נוהרים לקלפיות, כך הם מתחזקים יותר.

ככל שמפחידים אותנו מכך שהחרדים ישתלטו על המדינה, כך הם מתחזקים יותר.

זה לא מקרי אגב. זהו חוק!

החוק השלישי של ניוטון קובע כי: כאשר גוף מפעיל כוח כלשהו על גוף אחר, הגוף האחר יפעיל כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו על הגוף הראשון.

ובשפה פשוטה: מה שאנו מתנגדים לו – יפעיל עלינו כח שווה עוצמה בכיוון ההפוך. ולכן מה שמתנגדים לו או שמפחדים ממנו – גדל!

הבחירות האחרונות, ואלו שלפניהן, ואלו שלפניהן, ולצערי, ככל הנראה גם אלו שלפנינו – כולן מראות שישראל בחרה מתוך פחד.

מתוך פחד ולא מתוך תקווה.

זה הדבר העצוב ביותר בעיני. שעם שלם בחר מתוך פחד ולא מתוך תקווה.

אני חושב שכאנשים בודדים וכעם, לאבד את התקווה זה מצב מאד מאד מסוכן.

אדם חולה שמאבד תקווה, מאבד גם את הרצון לחיות.

השליכו מכך מה קורה לעם אשר בוחר מתוך פחד ומאבד תקווה.

הקורונה מלמדת אותנו שיעור דומה: מה שמתנגדים לו גדל.

ככל שההיסטריה שיוצרים סביב הקורונה מתגברת, כך גם ההשפעה שלה גדלה. ככל שמתנגדים לה יותר – היא מתפשטת.

ורק לשם פרופרציות – הסיכוי שלכם להפגע בצורה קשה מהקורונה קטן יותר מהסיכון שלכם לזכות בלוטו. הסיכוי שלכם לזכות בלוטו קטן יותר מהסיכוי שלכם למות מפגיעת מטאוריט (שעומד על 1 ל-1 עד 1.6 מליון).

אם בכל זאת אתם בוחרים למלא לוטו, רק קחו בחשבון שהסיכוי שלכם להפגע בתאונת דרכים בדרך לדוכן הלוטו גדול פי וכמה ועומד על 1 ל-28,481… אז סביר יותר שתפגעו בתאונת דרכים או ממטאוריט, עוד לפני שתפגעו קשה מהקורונה.

האם העובדה הזו מונעת ממישהו לצאת מהבית?

האם זה מונע ממישהו להכנס לרכב ולנסוע?

נשמע מצחיק, נכון?

אנחנו לוקחים על עצמנו מדי יום סיכונים הרבה יותר גדולים מאשר הסיכון שהקורונה מהווה לנו.

אבל, לצערי, התקשורת, הממשלה וגופים בעלי אינטרסים (כלכליים, בריאותיים, פוליטיים וכו') זורעים פחד ובהלה.

רק חשבו מה יכולת ההפחדה הזו עושה לגופי התקשורת שנהנים פתאום מפריחה ברייטינג, או ליצרני ג'ל הידיים…

באמת שאני לא מצליח להבין את ההגיון של ג'ל הידיים – כאילו שזה הדבר שיציל אותנו מהקורונה, ועדיין הוא נהנה מגידול של 3500% במכירות. אגב, לא פשוט יותר לשטוף ידיים עם סבון???

הפגיעה הקשה ביותר של הקורונה, או יותר נכון לומר – ההיסטריה של הקורונה, היא הפגיעה הכלכלית, והפגיעה בשגרת החיים של האנשים, של כל אחד מאיתנו.

וזה לא קשור בכלל לנגיף עצמו, אלא להפחדה.

אנשים שפועלים מתוך פחד, עושים לרוב הרבה מאד טעויות.

למשל, אנשים מסתכלים על מדדי הבורסה שצונחת וממהרים למשוך את כספם מקרנות הפנסיה… לא כי הם עשו כאן איזו הערכה כלכלית מחושבת שבוחנת את הגיל שלהם, את הצורך שלהם בזמינות של הכסף או שיקולים אמיתיים אחרים, אלא מתוך חרדה, פניקה וכי זה מה שהשכן או החבר שלהם אמר להם לעשות.

זה החזיר אותי לימים הטרופים של סוף 2008 שבהם כותרות האימה בעיתונים בישרו שהציבור מושך את כספו מקרנות הפנסיה, ואכן רבים מאלו שקראו את הכותרות הללו הלכו ומשכו את כספם. וברגע אחד של חוסר מחשבה, וההליכה אחר חשיבת ההמון, השמידו את העתיד הכלכלי שלהם. ב-2010 כבר חל התיקון והכל חזר למקומו וכל ההפסדים של קרנות הפנסיה השתקמו, אך מי שמשך את כספו, איבד הרבה מאד מערכו בגלל החלטה פזיזה.

כל אלו הם ארועים חיצוניים שאנו נותנים להם להשפיע עלינו.

אבל זה לגמרי לא חייב להיות כך.

וכאן נכנס עניין הבחירה החופשית שיש לכל אחד מאיתנו, אך לצערי לא רבים מאיתנו עושים בה שימוש מושכל.

אדם צריך לשאול את עצמו מהיכן מונעות הבחירות שלו – האם מתוך פחד או מתוך תקווה?

אני לא אומר שאתם צריכים עכשיו להזמין טיסה לסין או לאיטליה, אבל מצד שני, אם אתם לא באוכלוסיית סיכון ספציפית אין באמת סיבה להכניס את עצמכם לבידוד מרצון (עוד לפני שאתם באמת נדרשים לבידוד על פי החוק).

אפשר לנקוט בזהירות, אבל זהירות יתר והיסטריה הן כבר מסוכנות יותר.

ומצד שני, השמירה על השגרה חשובה לבריאות הנפשית שלנו. אני מנסה להימנע עד כמה שניתן מפגיעה בשגרה המתוכננת שלי. לא ביטלתי שום פעילות, לא הפסקתי לעשות שום דבר שתכננתי קודם לכן.

אני בוחר בתקווה ולא בפחד.

אז כמה המלצות פרקטיות:

שמרו על השגרה, עד כמה שניתן. אל תמהרו לבטל דברים שתכננתם לעשות.
אל תהיו נמהרים בהחלטות על הכסף שלכם, אם אינכם בטוחים מה לעשות, קחו יעוץ עם מי שמתמחה בכך (ולא, השכן שקרא פוסט של "מומחה שקר" כלשהו בפייסבוק אינו נחשב למומחה)
כל משבר טומן בחובו את זרעי ההזדמנות. זה לא משפט שלי, נפוליון היל טבע אותו כבר ב-1934 (אחרי המשבר הכלכלי הגדול של 1929) בספר "חשוב והתעשר". שבו לחשוב, איפה ההזדמנות כאן? בעסק? במשפחה? בבריאות? בהשקעות? בכסף שלי?
המעיטו בצריכת החדשות / העיתונים / הפוסטים של הפאניקה ברשתות החברתיות (מציע להתנזר מהם לגמרי). אנרגיה היא דבר מדבק. הרבה יותר מהקורונה, ואנרגיה שלילית ופחד הם מדבקים במיוחד
והכי חשוב – תבחרו בתקווה! ולא מתוך פחד!

ואם מצאתם ערך דברים הללו, אשמח שתשתפו, שיהדהדו למרחק גדול יותר. ככל שנגביר את ההדהוד של התקווה, כך נוכל למגר את הפחד… וגם את הקורונה!

ורק תהיו לי בריאים! 🙂

שלכם, ערן.

אני מרגישה שחייתי במערת עבדות

הי!

ביום שישי האחרון, בהרצאה "זה לא שפוי להיות נורמלי" שקיימתי, ישבה בין האנשים גם מיכל.

מיכל הצטרפה לפני קצת פחות מחודשיים לתוכנית החדשה "עושים שינוי!".

אחד הדברים המשמעותיים שעמדו לנגד עיני כשפיתחנו את התוכנית החדשה היו להזיז את המשתתפים בה, בצורה כזו שהשינוי שהם יחושו וירגישו יהיה כל כך מוחשי ונוכח בחיים שלהם, שהם לא יוכלו שלא לראות ולהרגיש אותו.

זה לא דבר פשוט… כי שינוי הוא משהו תהליכי, שקורה לאורך זמן, ובגלל שהוא כזה, אנו לא תמיד נוכחים לכך שהוא התרחש, אלא רק לאחר זמן ופרספקטיבה.

כשחזרנו הביתה לאחר המפגש בשישי, חיכתה לנו ההודעה הזו ממיכל:

"אני מרגישה שחייתי במערת עבדות…

שלא היה לי זמן, פנאי אוויר ודרך לראות מה אני רוצה מהחיים שלי, מה האפשרויות לאן פניי ופתאום דברים נגלים לי מול העיניים ואני שואלת את עצמי בוקר בוקר איפה הייתי עד היום…..

אז אני רוצה לומר לכם תודה שאתם מצליחים להוציא אותי מהמערה, מהקונכייה, אין לי מושג ממה, אבל אני רוצה לצעוק אני רוצה לצעוק אני חופשייהההההה!

ואני יודעת שהדרך ארוכה ואני רק בהתחלה אבל זה מה שאני מרגישה כרגע ורציתי לומר לכם תודה.

אני כותבת לכם עכשיו כי היום בסדנא, רציתי לצעוק לערן תדגים עלי! ספר להם עלי, שהם יבינו מה קורה לי, מה קרה לי עד כה, מה שחררתי ממה אני עדיין פוחדת ,אני הדוגמא החיה שלך יושבת כאן…

רציתי לצעוק את זה כי אני רוצה שאנשים שהיו במצוקה כמוני יידעו שמשהו חייב לזוז, משהו חייב לקרות, אני כבר לא יכולתי לקום בבוקר, שנאתי הכל, את כולם ובעיקר את עצמי שרע לי ואני קפואה.

אז תודה שהוצאתם אותי מהפריזר להפשרה ולפעמים ההפשרה הזו לא קלה אבל אני מאמינה בתהליך מאוד ומאמינה שאני יכולה ומאמינה בדרך שאתם מובילים אותי ועושים זאת בצניעות רבה שאליי מדברת בעד עצמה.

אני מבקשת מכם שתתנו לי להעניק לאחרים ולחלוק איתם את מה שאני עוברת כעת, אני בתחילת התוכנית אמנם אבל אני רוצה לספר לעולם מה קורה לי כדי שגם להם זה יקרה, והם לא צרכים לחכות כל כך הרבה שנים ולעבור את מה שאני עברתי.

כל מי שרוצה לשמוע ממי שכרגע עוברת את מה שאתם עושים בתהליך וכיצד אתם מפגישים אותי עם עצמי אני באהבה גדולה אשוחח איתו/איתה.

מגיע לכם על המקצועיות, היושרה שלכם והצניעות שלכם שכל הזמן יפיצו את אמונתכם ועבודתכם.

מי שמתלבט בשמחה, בשמחה, בשמחה שיתקשר אלי.

אני מאוד מרוגשת ממה שעובר עליי בתהליך למרות שהוא ממש לא פשוט לי אבל כמו שאמרתי לערן זו המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי מזה הרבה שנים.

שבת שלום. מיכל"

אני חושב, שיותר מהכל, מה שעובר מהדברים המרגשים של מיכל, הוא תחושת החופש שהיא חווה. התחושה שפתאום יש תקווה, שהדברים לא חייבים להיות כמו שהיו.

לצערי, ישנם לא מעט אנשים שנמצאים במקום שבו מיכל היתה, מקום של שחיקה גבוהה, תסכול ובעיקר חוסר יכולת לראות איך כל המצב הזה יכול להשתנות.

והסיבה שהבאתי את המכתב של מיכל בפניכם הוא להראות, שזה ממש לא חייב להיות כך. שיש דרכים נוספות, גם אם הן כרגע לא הציגו את עצמן בפניכם, הן שם. והן קיימות.

בקרוב תפתח קבוצה חדשה של התוכנית "עושים שינוי!", אם אתם רוצים לקבל את הפרטים, פשוט צרו עמנו קשר ונשלח לכם את הפרטים מיידית.

חג פורים שמח!

שלכם, ערן.

פרק 27 – תאהבו את הלקוחות והכל יהיה בסדר

איציק אורן, שביחד עם שושי אשתו הקימו את רשת "שילב" משתף בגילוי לב יוצא דופן את הדרך המיוחדת שעברו מלקיחת הלוואה של 600 לירות כדי לאפשר להם לקנות את המלאי הראשוני שיוכלו למכור מדירתם הקטנה ביפו.
על הדרך שבה שילב התפתחה והפכה למותג החזק ביותר בתחומה, הקמתה של רשת נוספת "טייני לאב", הקפדה יוצאת דופן על איכות המוצר ורמת השרות בסניפים, האתגרים וההתמודדויות.
וגם, על האתגר הגדול שפגש אותו באמצע החיים בצורה של מחלת הפרקינסון, והבחירה שלו להמשיך ולחיות בעוצמה.
האזינו לראיון מלא השראה שבו איציק משתף:
– כיצד להקים עסק מאפס ולהפוך אותו למוביל בתחומו
– כיצד להתמודד עם אתגרים ומשברים
– איך הנתינה והאהבה למה שאתה עושה, תמיד מנצחת

פרק 26 – להמציא את חוקי המשחק מחדש

איך הופכים רעיון, למשחק המתפתח ומופץ ל-22 מדינות, הופך לחברת הדרכה בינלאומית, לקהילה ולתנועה עולמית?
רונן גפני התחיל להתעניין בעולם העסקים והיזמות כבר בגיל 14 כשהחל לקרוא ספרים בנושא. דרך הידע שצבר בעולמות של פיתוח תוכנה מצד אחד, ועולם ההתפתחות האישית מצד שני, הוא חיבר את שניהם להמצאת משחק היזמות FreshBiz.
האם היה זה הימור מסוכן לקבל את ההחלטה למכור את הבית כדי לממן את ההתפתחות של המשחק והעסק, או החלטה עסקית מושכלת? האם זהו צעד שמומלץ גם ליזמים אחרים הרוצים להגשים ולספק את חיידק היזמות הקיים בתוכם?
בשיחה המרתקת שלנו, רונן משתף בחוויות המיוחדות שאליהן הוביל אותו המסע בעקבות המשחק, מהנהר האבוד בקוסטה ריקה ועד למלון בוטיק בניו יורק אל מול 160 מנהלים בכירים של חברת פראדה.
וגם דיברנו על השאלה המעניינת ביותר היום בעולם העסקי: מדוע והאם עסקים צריכים לגדול?
הקשיבו לראיון המרתק עם רונן גפני ותגלו:
• מהי גמישות מחשבתית?
• מה זה משחק בעצם? מדוע לכל תחום בחיינו יש מכניקה משחקית ומתי כדאי לנו לשנות את הכללים?
• כיצד לפתח תודעה יזמית
• כיצד דווקא הכישלונות הגדולים שלו הובילו אותו להפיק מהם את המיטב?

"אתה התקווה האחרונה שלי!"

הי,

לפני כשבוע, בעקבות ההדרכה המיוחדת שקיימתי לשכירים לקראת פתיחת המחזור החדש של התוכנית "עושים שינוי!", קיבלתי מייל מבחור שלצורך העניין נקרא לו "אמיר" (שם בדוי) שכתב לי שהוא מאד רוצה להשתתף בתוכנית, אבל שהוא מובטל כבר מספר חודשים ואין לו יכולת לממן אותה.

עניתי לו וכתבתי שאני לא חושב שהתוכנית כרגע היא הדבר הנכון עבורו, ושקודם כל ולפני הכל הוא חייב לחזור למעגל העבודה, כי כל עוד הוא מובטל ועסוק בהישרדות הכלכלית יהיה לו מאד קשה למצוא את הפניות לעשות את השינוי שהוא רוצה לעשות.

הוא ענה לי בתגובה שהוא מאד מעריך את התגובה והכנות שלי.

ואז אתמול, הוא שלח לי מייל נוסף וכך הוא כתב:

"שלום ערן,

חשבתי שוב על תשובתך ורציתי להגיד לך שאני פשוט חייב(!!!) את הקורס הזה שלך כדי סוף סוף להצליח לעשות משהו עם החיים שלי. אני מתוסכל כבר די הרבה זמן ומאוד חושש מהעתיד הכלכלי שלי ושל ילדי.

אני פשוט חייב להשתתף בקורס הזה, אין לי ברירה אחרת. אני מבקש ממך שתשקול את מועמדותי שוב אף על פי שאין לי יכולת כלכלית לממן אותו כרגע. אתה המוצא האחרון שלי כרגע. בבקשה שקול את בקשתי."

המון תודה! אמיר"

כתבתי לו תשובה מקיפה, ואחרי שכתבתי אותה, חשבתי שיש בה ערך גם עבור אנשים נוספים, אז החלטתי לשתף את התשובה שלי אליו גם אתכם:

"הי אמיר,

קודם כל אני שמח על המייל שלך במובן שמרגישים מתוכו שזה חשוב לך. שאתה מאד רוצה לעשות את השינוי. וזה דבר שהוא מאד חשוב בעיני. זה הזרע לכל שינוי. כשזה מתחיל להיות מספיק כואב ולא נוח אז יכולה להיווצר תזוזה משמעותית.

לגבי הבקשה שלך להשתתף בתוכנית מבלי לממן אותה כרגע, לצערי זה לא אפשרי. יש לכך כמה סיבות שחשוב לי להסביר.

ראשית – לאורך השנים יצא לי מספר פעמים להיענות לבקשות דומות של אנשים שהיו במצבים דומים. עד היום, כל הנסיונות הללו לא עלו יפה. היו לכך סיבות שונות ומשונות, אבל השורה התחתונה בכולן היתה דומה.

בסופו של דבר למדתי, שאם אדם לא משלם, הוא פחות מחוייב. ולמרות שתמיד בנקודת ההתחלה האדם נמצא בשיא המוטיבציה והרצון שלו, כאשר התהליך מתקדם והדברים הופכים להיות לפעמים קשים יותר, אם הוא לא שילם, קל לו יותר לוותר. כך שבשורה התחתונה זה לא נגמר טוב לאף אחד מהצדדים.

שנית – המשפט שכתבת "אתה המוצא האחרון שלי" הוא דגל אדום עבורי. למה?

כי אני לא יכול (וגם לא רוצה) להיות התקווה האחרונה של אף אחד. ממש לא בריא. לא לך ולא לי.

היחידי שיכול להציל מישהו זה האדם עצמו את עצמו. אפשר כמובן להיעזר באחרים, ללמוד מאחרים, לבקש ולקבל עזרה מאחרים (אני עושה את זה מרבית חיי הבוגרים), אבל בשום מצב אסור לנו להסיר את האחריות מעצמנו. או לחשוב שמישהו אחר יוכל להציל אותנו.

המשפט הזה מתאר מצב מנטאלי של "חוסר אונים". וזה מצב שבו אנו חושבים ומאמינים שאין שום דרך שתוציא אותנו מהמקום שאנו נמצאים בו. זה מקום לא פשוט להיות בו. מכיר אותו היטב, גם ברמה האישית שלי זכיתי לבקר בו בתקופות מסויימות בחיים שלי.

אבל, זו עדיין לא סיבה מספיק טובה להרים ידיים. אדם יכול בהחלטה אחת בודדת, לשנות את גורלו, את מצבו ואת עתידו – אבל הוא קודם כל, ולפני הכל, צריך להאמין בכך – ובעיקר להאמין בעצמו.

שלישית – when there is a will, there is a way – ובתרגום חופשי: "כאשר יש רצון, יש יכולת". אני באמת מאמין בזה. יודע שכך זה עובד בחיים שלי וכך זה גם קורה בחיים של אינספור לקוחות שזכיתי ללוות לאורך השנים.

כשאדם מאד רוצה משהו, הוא מוצא את הדרך לגרום לו לקרות. יתכן וכרגע אתה לא רואה איך זה יכול לקרות. זה בסדר. מאד הגיוני.

הנה תרגיל מעניין עבורך: בהנחה שזה משהו שמאד חשוב לך ואתה רוצה לעבור את התהליך, שב ותחשוב כיצד אתה יכול ליצור את הסכום הנדרש. שוב, כאמור, גם אם כרגע אתה לא רואה דרך, ככל שתעמיק בשאלה יותר, תחפור בה ותחפש פתרונות – הם יתחילו להופיע במרחב שלך.

ורביעית – המחיר הוא חלק מהפתרון. מבוב פרוקטור, המנטור שלי, למדתי שהמחוייבות של האדם נמדדת בשני מקומות: ביומן ובפנקס הצ'קים שלו.

כלומר, ברגע שאדם מוכן להשקיע את הזמן ואת הכסף (אגב את ההשקעה הוא עושה בעצמו לא בי) אז רמת המחוייבות שלו היא גבוהה הרבה יותר. וכשאדם מחוייב, הוא גם יפעל יותר, ידאג לממש ולהחזיר את ההשקעה שלו בריבית דריבית.

למשל, אדם יכול להחליט שהוא משקיע את הסכום, ונניח שחילק את הסכום ל-12 תשלומים. ומעכשיו, בכל חודש הוא יעשה מה שצריך כדי להגדיל את ההכנסה שלו בתשלום החודשי שהתחייב אליו. מאיפה יבוא הכסף? זה לא ממש משנה, לא? הרי אם אדם יפעל, ויעשה הכל כדי להחזיר את ההשקעה, הדרך תמצא.

והנה החלק הטוב בכל העניין: תאר לעצמך שאכן פעלת כך, הרי שבסופו של תהליך עברת טרנספורמציה מטורפת, שבה הצלחת לייצר הכנסה, שכרגע, בנקודת הזמן הנוכחית כנראה שאין לך שום מושג כיצד לגרום לה לקרות.

אני לא אומר שבה מה שאתה צריך לעשות, אבל זה מה שאני הייתי עושה (ועשיתי במקרים שונים בעבר) כשהחלטתי שאני מאד רוצה משהו.

אני מקווה שהדברים הללו מסבירים למה אני לא יכול להיענות לבקשתך.

וגם – שתמצא בהם את ההשראה, האנרגיה והמוטיבציה לעשות את השינוי שאתה כל כך רוצה. בסופו של דבר – לרצות שינוי זה לא מספיק. צריך תכל'ס לעשות אותו. מהיום, מהדקה הבאה, ממש מעכשיו.

בהצלחה!

ערן"

מקווה שמצאתם ערך בדברים הללו, ואם אתם רוצים לבחון האם התוכנית "עושים שינוי!" מתאימה גם לכם, מוזמנים ללחוץ על הקישור ולתאם איתנו "שיחת בהירות" ללא עלות וללא התחייבות שבה נעזור לכם ליצור בהירות לגבי המקום שאתם נמצאים בו, לאן אתם רוצים להגיע ומה יעזור לכם להגיע לשם.

לאמן את שריר הכסף

הי!

התמונה הזו צולמה בשבוע שעבר במפגש השני בתוכנית החדשה שלי לשכירים: "עושים שינוי!", כחודש לאחר שיצאנו לדרך.

מה שאתם רואים שם, אלו הם הסכומים שהחברים בתוכנית דיווחו של "הכנסות נוספות" (מעבר למשכורת הרגילה שלהם) שהם ייצרו במהלך החודש הראשון בתוכנית.

9 משתתפים יצרו ביחד 21,388 ₪.

אלו הם 21,338 ₪ יותר, מאשר היו להם בחודש שעבר. בממוצע, כל אחד מהם הגדיל את ההכנסה שלו ב-2,372 ₪ נוספים.

זהו כמובן הממוצע. כפי שאתם יכולים לראות, יש כאלו שהגדילו בהרבה יותר… כמו מי שהוסיפה החודש 8,800 ₪ לחשבון הבנק שלה.

ויש גם שניים שכרגע עדיין לא.

אחד מהם, ביצע מהלך שבסופו של דבר לא התממש ולא ייצר לו את ההכנסה שציפה לה. הוא כבר עובד לשנות את התמונה לחודש הבא.

השני, עשה מהלך אסטרטגי מול המעסיק שלו, שעדיין לא הסתיים סופית, אבל בסיומו עומד להכניס לו עוד עשרות אלפי שקלים נוספים בשנה.

בכל מקרה, ההכנסה שהם ייצרו או לא ייצרו החודש היא לא הדבר הכי חשוב בעיני.

הרבה יותר חשוב בעיני הוא השריר שהם עובדים לחזק ולפתח אותו.

זהו שריר הכסף.

ליצור ולייצר כסף זהו שריר, כמו כל שריר שיש לנו בגוף.

אצל מרבית האנשים (ובוודאי אצל השכירים) השריר הזה די מנוון. לרוב הוא כל כך מנוון שהוא בכלל לא פעיל. ולא, אני לא מחשיב את תלוש השכר שמגיע אחת לחודש כתוצאה של השריר הזה.

אני מדבר על שריר הכסף שפועל (או שלא), באופן עקבי ושיטתי לייצר לאדם הכנסות נוספות. מעבר למשכורת הרגילה שלו.

מהילדות, דרך בית הספר היסודי, התיכון והאוניברסיטה מחנכים אותנו לדבר אחד – לעבוד תמורת משכורת. רובנו לא מכירים משהו אחר.

וכך אנו גדלים עם שריר מנוון לגמרי. השריר שמאפשר לנו ליצור כסף מעוד מקורות הכנסה.

אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי עוד במהלך השנה האחרונה כשעוד עבדתי באינטל היה להתנסות. להתנסות ביצירה של כסף מעבר למשכורת הסדירה שלי מאינטל.

ניסיתי הרבה מאד דברים: למדתי השקעות בשוק ההון, למדתי יזמות, הקמתי עסק ראשון עם שותפים (שהפסדנו בו את כל ההשקעה – אחד השיעורים העסקיים הכי חשובים שלמדתי), השקענו בנדל"ן, הצטרפנו לשיווק רשתי, עברתי סדנאות של התפתחות אישית. כל מה שעשיתי וניסיתי היתה לו תרומה מכרעת להתפתחות של שריר הכסף אצלי.

ואגב, עד היום, זה שריר שאני עובד לפתח ולחזק אותו.

אבל צריך להתחיל.

צריך להתחיל ולחזק את השריר הזה.

בעידן של היום, במציאות הכלכלית והתעסוקתית של היום, זה לא אחראי בעיני להשאיר את שריר הכסף מנוון. פשוט לא אחראי לבנות את עתידך על מקור הכנסה אחד. וזה מה שרוב השכירים עושים…

אז איך מאמנים את שריר הכסף?

אני לא יכול לחשוף כאן בדיוק את התהליך שהם עברו כי זה יקלקל לבאים אחריהם את האפקטיביות של התרגילים שהם יקבלו.

אבל בגדול אני יכול לומר, שזה שילוב של שינוי התודעה האישית (של כל אחד מהם) והקולקטיבית (של הקבוצה) בנוגע לכסף, למה נדרש על מנת ליצור אותו, העלאת תחושת המסוגלות שלהם ותפיסת הערך והשווי העצמי שלהם, ומסגרת מחייבת שמעודדת אותם להמשיך, לפעול ולמתוח את הגבולות של עצמם.

מוזמנים לכתוב לי בתגובה למייל: מה אתם עושים על מנת לאמן את שריר הכסף שלכם??

שלכם,

ערן

נ.ב. – אם אתם רוצים לקבל עוד מידע ופרטים על התוכנית "עושים שינוי!" ועל המועד הקרוב, הכנסו לקישור הזה:  מכאן הכל מתחיל…