לחיות זה הדבר הנדיר ביותר שקיים בעולם. מרבית האנשים רק מתקיימים

"לחיות זה הדבר הנדיר ביותר שקיים בעולם.
מרבית האנשים רק מתקיימים" – אוסקר ווילד

אני חושב שאם נערוך סקר בין כל האנשים החיים בעולם, נגלה תוצאה חד משמעית: מרביתם היו מאמינים שהם היו יכולים לחיות חיים הרבה יותר מהנים מהחיים שהם חיים כרגע.

 

חיים מלאים יותר, מספקים יותר, משמעותיים יותר, מהנים יותר ונעימים יותר.

 

חיים שבהם הם מוכנים יותר להסתכן, לעשות פעולות שמרגישות להם נכונות ומדוייקות יותר עבורם, "להילחם" על הדברים שחשובים להם באמת, ולעשות דברים שיש להם משמעות גבוהה יותר.

 

אלו הם חיים שכאילו מקיימים סוג של "מציאות אלטרנטיבית" לחיים שהם מקיימים היום.

 

אלו הם לא רק חיים אחרים, אלא למעשה זוהי "אנרגיית חיים" אחרת. חלופית. שונה.

 

אנרגיית חיים שבה אנו בלתי ניתנים לעצירה, מחוברים בדיוק מופלא לעצמנו ולמהות הגבוהה יותר שלנו, למי שאנחנו. אנחנו לא חוששים, לא פוחדים ולא נמנעים מלעשות את מה שאנו מאמינים בו.

 

זו לא תאורייה עלומה.

 

כל אחד מאיתנו כבר הספיק בחייו "לדגום" את אנרגיית החיים הזו בשלב כזה או אחר בחייו.

כל אחד מאיתנו כבר חווה זאת בעבר בסיטואציה כזו או אחרת.

 

אבל לרוב, אנו חוזרים ל"מוכר ולידוע" שלנו. לאנרגית חיים אחרת. שונה מאותה "אנרגיית חיים" מספקת וממלאת.

 

לא פעם החוויה שלנו של אותה אנרגית חיים מיוחדת היא רגעית ולא נמשכת זמן ארוך מדי. כאילו זכינו לסוג של הצצה להצגת תאטרון יחודית ושונה, ואז המסך נופל על הבמה ומסתיר את המשך ההצגה מאיתנו. וכל מה שנשאר לנו זו אותה טעימה יחודית, של כמה רגעים יחודיים שלאחריהם אנו ממשיכים לבהות במסך שנפל אל מול עיננו, ורק יכולים לדמיין "איך ההצגה החלופית של החיים שלנו היתה יכולה להיראות".

 

ואז אנו חוזרים בחזרה לחיים ה"נורמליים" שלנו. לאנרגיה של השגרה השוחקת והמעייפת. של אותם דברים שאנו "צריכים", "אמורים", "מצופים" או "מתבקשים" לעשות.

בחזרה לחיים נורמליים שבהם הורגלנו לחשוב על כל מה ש"אנחנו לא יכולים"מאשר על מה שאנו יכולים ומסוגלים לעשות.

 

לפעמים, אם זה ממש ירגיש לנו כבר "בלתי נסבל" או כואב מספיק אנו נצא לחפש לכך פתרונות.

אך טבע האדם גורם לנו לחפש "פתרונות קסם מהירים". סוג של גלולות קסמים שאנו לוקחים, מרגישים טוב לכמה שעות, ימים או אולי שבועות, ואז חוזרים שוב לרגיל שלנו.

 

מנסיוני, אין באמת גלולת קסמים שכאלו. יש כל מיני גלולות שיגרמו לנו להרגיש טוב לזמן רגעי, אבל אם אנו באמת רוצים לעשות שינוי בחיים שלנו ולשנות אנרגיה נדרש תהליך.

 

מעצם הוויתו, תהליך הוא לא משהו נקודתי הוא מתמשך. הוא לא קורה ברגע אחד והוא לא נמשך זמן קצר.

 

האמת היא, שכשמדובר בחיים שלנו, זהו תהליך שנמשך וימשך לאורך כל ימי חיינו.

 

אלו הם לא איזה שהם "פתרונות חיצוניים" שיגרמו לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו ועם החיים שלנו.

זה לא איזו "שיטה" או "אסטרטגיה" שנפעיל שתשנה את חיינו מהקצה אל הקצה.

זה לא שיש לי משהו נגד שיטות או אסטרטגיות שעובדות, נהפוך הוא. אבל לרוב, אם לא נעשה שינוי בתפיסה שלנו ובמערכת האמונות שלנו, אנו לא נתמיד ולא נשתמש בשיטות ובכלים החדשים שרכשנו.

 

מנסיוני, הפתרונות שאנו מחפשים הרבה יותר קרובים ממה שאנו יכולים לדמיין.הם נמצאים אצלנו בפנים ולא אצל אף אחד אחר בחוץ.

 

כל הידע שאנו חושבים שחסר לנו, כבר קיים. הוא קיים ומתקיים אצלנו – בפנים. בתוכנו.

 

אין לנו בעיה של ידע שחסר לנו כיצד לשנות ולשפר את חיינו. יש לנו בעיה אחרת. בשפת המהנדסים הייתי קורא לכך: בעיית גישה. יש לנו בעיה בגישה לידע הזה שאנו מחפשים.

 

איך משיגים את הגישה לידע החשוב הזה? מתחברים פנימה, למהות האמיתית שלנו. שם כל התשובות כבר מחכות לנו.

 

אם אתם רוצים לעשות את הצעד הראשון והמשמעותי להתחבר למי שאתם באמת, למהות האמיתית שלכם, ולאותו ידע חשוב שמגדיר באמת את מי שאתם,"התגלית

" יכולה להיות הצעד הבא שיקח אתכם לשם.

 

אני לא מבטיח כאן שום גלולת קסמים. זה דורש תהליך. אבל ב"תגלית"

אראה לכם את הצעד הראשון ואת הדרך שתקח אתכם לשם.

 

מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם,

שלכם, ערן.

האם זה כל מה שיש לחיים האלו להציע?

אני זוכר את עצמי, לפני כ-14 שנים שואל את עצמי את השאלה הזו: "האם זה כל מה שיש לחיים האלו להציע?".

הייתי בסביבות גיל 32, נשוי עם 2 ילדים, בית, משכנתא, עבודה מעולה, בונוסים, נסיעות לחו"ל וכל הפינוקים מסביב שמגיעים עם תפקיד בכיר בהייטק.

זה היה קצת אחרי שקיבלתי את הערכת הביצועים השנתית שלי בעבודה, שהגיעה ביחד עם העלאת שכר גדולה (35%!!).

לכאורה הייתי צריך להיות מרוצה. מרוצה מאד אפילו. אבל לא הייתי. רחוק מכך, הייתי מתוסכל ועייף.

הסתכלתי אחורה על 8 השנים שלי בעבודה ויכולתי לראות את כל הדרך שעברתי, וכמה התקדמתי בשנים האלו.

ואז הסתכלתי 10 שנים קדימה, לראות את העתיד שצפוי לי. וראיתי שם תמונה ברורה מאד: יכולתי לראות את עצמי ממשיך להתקדם באותו הנתיב, לעוד תפקיד ועוד תפקיד, מקבל על עצמי עוד ועוד אחריות, מנהל פעילויות גדולות יותר ולכאורה משמעותיות יותר. ובאיזה שהוא שלב מחליף את המנהלים שהיו מעלי. עוד קצת כסף, עוד יותר בונוסים ואופציות.

וראיתי גם שאני בסה"כ יודע כיצד לעשות זאת. שאני יודע להתמודד עם הדרך הזו ועם מה שהיא מביאה איתה.

התמונה שראיתי היתה ברורה מאד.

ויחד איתה היה לי עוד דבר ברור מאד.

היה לי ברור שאני לא רוצה להיות שם.

שאני לא רוצה להמשיך בנתיב הזה, עוד 10 שנים קדימה, להגיע לאן שאני יודע שאני יכול להגיע, אבל לגלות שם, 10 שנים בעתיד, שאני עדיין לא מרוצה. ועדיין מתוסכל ורק עוד יותר עייף.

ועדיין עם אותה שאלה שמהדהדת בתוכי: "האם זה כל מה שיש לחיים האלו להציע?".

אני יודע שהמצב הזה שהייתי בו רלוונטי להרבה מאד אנשים גם כיום.

למעשה, היום יותר מבעבר.

אנו נמצאים בעידן של מהפיכת מודעות מואצת. תם עידן ההישרדות שבו כל מה שאנשים רצו הוא לשרוד את היום יום שלהם.

היום אנשים חותרים להגיע לרמה הגבוהה ביותר של מאסלו: מימוש והגשמה.

אנשים מחפשים מהות ומשמעות בעשייה שלהם.

היום, יותר מתמיד.

המחקרים האחרונים מראים שכ-80% מהעובדים מנותקים רגשית מהעבודה שהם עושים. כלומר, שהם לא מוצאים בה מהות ומשמעות עמוקה יותר.

זה מתסכל, וזה עצוב.

וזה לא קורה במקרה.

מצד אחד, עברנו לעידן חדש שבו אנשים כבר אינם עסוקים ב"הישרדות" היום יומית כמו בעבר. אבל מצד שני, המערכת הפנימית שלנו כבני אדם, לאו דווקא התפתחה באותו האופן.

וכך אנו מוצאים את עצמנו חיים, עם מערכת פנימית שיודעת "לשרוד" נהדר, בעידן שבו ההישרדות כבר אינה נדרשת באותה הרמה.

וזה יוצר בתוכנו פער אדיר, כי במערכת פנימית המכוונת למצב "הישרדות", כל סוג של שינוי, או כל צעד שמוציא אותנו מאזור הנוחות, הוודאות והבטחון שלנו, נתפס מיידית כאיום על ההישרדות שלנו ולכן מפעיל בתוכנו מנגנוני הגנה שעוצרים אותנו מלעשות כל צעד שיפגע בוודאות ובבטחון החשובים לנו כל כך.

ומרבית האנשים מתנהלים כך מתוך סוג של בורות, פשוט כי הם אינם מבינים את האופן שבו המנגנון הזה פועל בתוכם. הם הופכים להיות "שבויים" בידי מנגנון ההישרדות הפנימי שלהם.

וקמים בוקר אחר בוקר, לעבודה או לתפקיד שהם לא אוהבים. והתסכול ותחושת הפיספוס בתוכם רק הולכת וגדלה.

הדרך לצאת ממעגל הקסמים הזה, היא לפתח מודעות והבנה.

הבנה היא "תרופת הפלא" שיש לכל סוג של "בורות". במקום שישנה הבנה לא יכולה להתקיים גם בורות.

רוב האנשים לא יעזו לחשוב או להאמין לכך שיש להם "תפקיד" משמעותי בעולם. שיש להם שליחות משמעותית פה.

פשוט, כי לרובם ישנה תפיסה שגוייה שאומרת ש"אם אדע מה השליחות שלי, אהיה חייב לממש אותה".

ואם אני חייב לממש אותה, אז יכולות להיות לכך משמעויות הרות גורל. אולי אצטרך לעזוב את מקום העבודה שלי? אולי לא אוכל להתפרנס מהעשייה החדשה? אולי זה יפגע במערכות היחסים שלי או בבריאות שלי?

וכן הלאה. הרבה מאד חששות ופחדים שמונעים מאיתנו אפילו לעסוק בשאלות הכל כך חשובות לטעמי:

·        למה אני כאן?

·        מה התפקיד שלי?

·        מה נועדתי לממש ולהגשים כאן?

אנו נמצאים כעת בתקופה של הזדמנות, של אפשרויות ושל חופש שהיא גדולה יותר מכל תקופה אחרת באנושות עד היום.

זה נראה לי לא הגיוני, שבתקופה שכזו, נמשיך להיות שבויים על ידי הפחדים שלנו, שמרביתם אינם רלוונטיים יותר.

הגיע הזמן להתעורר.

להתעורר ולחפש את התשובות לשאלות החשובות יותר.

אם אתם מוכנים לצעד הבא, לברר לעצמכם את התשובות לשאלות החשובות ביותר, אני מזמין אתכם לתהליך מעמיק ומשמעותי.

הצטרפו אלי בשבוע הבא ל"תגלית". התשובות מחכות נעולות בתוככם, ב"תגלית" תקבלו את המפתח.

מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם.

שלכם, ערן.

מה עושים כשהגבינה שלנו זזה?

מי הזיז את הגבינה שלי

הי!

לפני כמה ימים שוחחתי עם לקוחה ותיקה. היא תארה מצב שהגיע אליו בעסק שבו דברים שמאד הצליחה בהם בעבר ושמאד עבדו לה טוב בעבר, כבר לא עובדים באותה רמת הצלחה.

למעשה, היא הרגישה כאילו כל מה שהיא הכירה וידעה לגבי העסק שלה, ושהביא לה תוצאות מאד טובות בעבר, הפסיק לעבוד כמעט לחלוטין.

ושהיא נדרשת להשקיע הרבה יותר מאמץ כיום על מנת להשיג תוצאות, ועדיין לא מתקרבת לתוצאות שהשיגה בעבר בקלות רבה בהרבה.

האם אתם מכירים סיטואציות כאלו? האם חוויתם תקופות מהסוג הזה? שבהן כל המציאות שהתרגלתם אליהם השתנתה ופתאום אתם כבר לא משיגים את התוצאות שהייתם רגילים להשיג? או בקלות שהייתם רגילים להשיג אותן?

אני בהחלט מכיר תקופות וסיטואציות כאלו.

התגובה הטבעית והאוטומטית שלנו במקרים מהסוג הזה היא "להגביר כח".

כלומר לפעול בעוצמה גבוהה יותר.

למשל, אם עשיתי פרסום מסויים שכבר אינו עובד באותה אפקטיביות, אז אני אשקיע יותר בפרסום על מנת להשיג את התוצאות שהתרגלתי אליהן.

או שאם פוסטים שכתבתי בעבר הביאו כמות תגובות ומכירות מסויימות ועכשיו לא, אז אשב לכתוב ולפרסם יותר פוסטים.

אנו מנסים לעשות עוד ועוד "פעולות" שאנו רגילים לעשות, על מנת להשיג את התוצאות שאנו רוצים.

מנסיוני, התוצאה שבדרך כלל אנו מקבלים היא עייפות ושחיקה.

אנו אולי מצליחים לשפר במעט את התוצאות שרצינו לשפר, אבל זה מינורי. ותופעת הלוואי שבאה עם זה היא שחיקה, עייפות, פחדים ומחשבות מטרידות שהולכות ומתגברות אצלנו בפנים:

"אולי אני כבר לא טוב כמו שחשבתי"

"אולי היה לי רק טריק אחד בשרוול וזה כבר לא עובד"

"מה אם לא אצליח לשחזר את ההצלחה שכבר חוויתי"

ועוד ועוד מחשבות טורדניות מסוג זה.

ההשפעה המיידית של כך היא שהתדר והאנרגיה שלנו מיד יורדים. אנו הולכים ושוקעים במעין ספיראלה שיורדת ומורידה אותנו ואת האנרגיה שלנו עוד ועוד למטה.

וכשהאנרגיה שלנו למטה, שום דבר טוב לא יכול לצמוח ולהתפתח. רק להיפך.

אז מה עושים כשהגבינה שלנו זזה?

השלב הראשון הוא להיות מודעים לכך.

זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה לא. המנגנון הפנימי שלנו, האגו שלנו, מסיח את דעתנו ומכניס אותו למוד "השרדותי" שבו דרך הפעולה העיקרית שאנו רואים היא "להגביר כח".

ואז אנו נשארים "שבויים" באותן תפיסות ואותם "דפוסי פעולה" ומנסים לעשות "עוד מאותו הדבר" רק עם יותר כח.

אז השלב הראשון הוא להיות מודע לכך שהגבינה שלנו זזה. אם אנו נמצאים במודעות הזו, מכאן אפשר להתקדם. אם אנו לא נמצאים במודעות הזו, סביר להניח שנמשיך לנסות להפעיל עוד ועוד כח. ונישאר באותו מעגל אינסופי של תסכול, האשמה עצמית, ועייפות הולכת וגדלה.

השלב השני הוא לחפש את "הסיבה הגבוהה" לכך שהגבינה שלנו זזה.

אני מאמין שאין דבר שקורה במקרה.

ואם משהו שעבד לי מצוין בעבר הפסיק כעת לעבוד, הרי שיש לכך "סיבה גבוהה".

אנחנו יצורים מתפתחים. הגענו לעולם הזה על מנת להתפתח.

אנו לא נמצאים כאן על מנת להישאר במקום.

למעשה, בגלל שכל העולם סביבנו משתנה ומתפתח מדי רגע, אם אנו רק נשארים במקום, הרי שלמעשה אנו הולכים לאחור.

אז לרוב, הסיבה הגבוהה לכך שדברים קורים לנו, היא שבאיזה שהוא מקום הפסקנו להתפתח ולהתקדם.

ואנו ממשיכים ונשארים באותו המקום שאנו נמצאים בו, עושים פחות או יותר את "אותו הדבר".

ואם שום דבר לא היה משתנה, והיינו ממשיכים לקבל את אותן התוצאות שקיבלנו קודם, הרי שלא היתה שום סיבה שבעולם שנשנה משהו.

והיינו נשארים באותו המקום.

אבל מאחר ובאנו לכאן על מנת להתקדם ולהתפתח, להישאר במקום הוא משהו שהוא בניגוד לטבע האנושי העמוק שלנו. ולכן, כדי להזיז אותנו ממקומנו, להזיז אותנו מאזורי הנוחות שלנו, פתאום "קורה" משהו.

הגבינה זזה, ואנו נאלצים למצוא גבינה חדשה.

וזו סיבה גבוהה: לגרום לנו לעבור למדרגת ההתפתחות הבאה שלנו.

ואם אנו מנסים "להגביר כח" ולהמשיך לעשות את מה שתמיד עשינו, אנו לא מתפתחים ולא מתקדמים ולכן גם התוצאות שלנו לא יהיו מספקות. הן לא יהיו מספקות כי אנו נדרשים לעשות שינוי משמעותי יותר. ולאו דווקא רק "להפעיל יותר כח".

השלב השלישי הוא להבין שהתשובות הם אצלנו בפנים, ולא בחוץ.

כחלק מהאסטרטגיה של "להגביר כח", האגו שלנו שולח אותנו לחפש "פתרונות קסם" כאלו ואחרים שיעזרו לנו לפתור את הבעיה. אנו הולכים לחפש עוד כלים שיעזרו לנו למכור יותר, לשווק טוב יותר או כל "גלולת קסם" טובה אחרת שתשנה את התוצאות שלנו.

ניסיתי הרבה גלולות קסם כדי לדעת שאין באמת כאלו. אין שום פתרון חיצוני שיעזור לנו באמת.

הגיעו אלי גם, לא פעם, לקוחות שניסו אינספור "גלולות קסם" כאלו ואחרות ורק אחרי שהתייאשו מהן, הבינו שהפתרון שהם מחפשים נמצא במקום אחר לחלוטין.

התשובות נמצאות אצלנו בפנים. וזהו התהליך הפנימי שנדרש לנו, ולא "גלולת קסם" חיצונית, כזו או אחרת.

זה לא טריוויאלי.

זה לא טריוויאלי מכמה וכמה סיבות. העיקרית היא שהאגו שלנו מחפש פתרונות מהירים ופחות "בא לו" על תהליכים, ובמיוחד תהליכים פנימיים שמאד מפחידים אותו.

זה דומה לאדם שאיבד את המטבע וממשיך לחפש אותו מתחת לפנס, במקום ללכת לפינה החשוכה ששם הוא איבד את המטבע מלכתחילה ולחפש שם…

איינשטיין הגדיר זאת בצורה המדוייקת ביותר כשאמר שזהו "חוסר שפיות להמשיך ולעשות את אותן הפעולות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה".

כאשר אנו מבינים ומכירים בכך שהתשובות הן אצלנו, בפנים, אז אפשר להתקדם למציאת התשובות האמיתיות שאנו מחפשים.

לפעמים מגיעים אלי לקוחות שמבקשים שאעזור להם למצוא את התשובות שהם מחפשים. לאחר קצת זמן אני מבין שהם רוצים שאני אומר להם מה הם "צריכים לעשות", ואני תמיד אומר להם שאני לא יודע מה הם צריכים לעשות, ואני גם לא חושב שזה תפקידי לומר להם זאת, אני כן יכול לעזור להם להתחבר פנימה לעצמם ולקבל את התשובות המדוייקות ביותר עבור עצמם.

לכולנו יש את מה שלרוב נקרא לה "אינטואיציה".

האינטואיציה שלנו יודעת להכווין אותנו, בעזרתה אנו יודעים מה נכון ומדוייק לנו.

אבל לרוב אנו פשוט לא מקשיבים לה. אנו לא באמת קשובים להדרכה שהיא מעניקה לנו, כי הקול של האגו בתוכנו פשוט חזק יותר. ובמיוחד ברגעים מורכבים ומאתגרים יותר, הוא ממש "צועק", וכשהאגו צועק, האינטואיציה לוחשת.

בשיחה עם אותה לקוחה, לפני כמה ימים, ניסיתי להסביר לה את זה. ניסיתי לומר לה שהפתרונות שהיא מחפשת לא נמצאים ב"עוד פעולות" שהיא צריכה לעשות. הפתרון עבורה הוא לעצור רגע, להתחבר פנימה ולהקשיב. להקשיב לרצונות האמיתיים שלה, לקול של האינטואיציה שלה שלוחשת לה מה נכון ומדוייק עבורה.

אני מקווה שהיא שמעה אותי.

בקרוב אני עומד לקיים את סדנת "התגלית". זו סדנה מעשית שבה המשתתפים מקבלים את היכולת להתחבר באופן מיידי ומדוייק לאינטואיציה שלהם ולקבל תשובות והכוונה.

אם זה מהדהד לכם בפנים, אם אתם מרגישים שגם הגבינה שלכם זזה, ורוצים דרך מעשית ומהירה למצוא את הגבינה שלכם מחדש, "התגלית" היא הצעד הנכון עבורכם כעת.

כמו תמיד, אשמח לתגובות ולמחשבות שלכם על כך,

שלכם, ערן.

תודה! ההרשמה שלך נקלטה

ברגע זה הרובוטים האוטומטיים שלנו שולחים אליך מייל אישור עם הרבה מידע חשוב על כל התוכן המשמעותי שניתן להפיק מהאתר שלי. 
חשוב לוודא שקיבלת את המייל הזה, לעיתים הודעות תקינות נכנסות בטעות לתיקיית הספאם או הקידומים, אז כדאי לבדוק אם זה לא הגיע לשם בטעות, ואם כן, למשוך את המייל לתיקייה הראשית בתוכנת הדואר שלך כדי שלהבא ההודעות יגיעו לשם.
איזה כיף שאתם כאן!

יש לי מתנה מדהימה עבורכם!

מיטב התכנים שלי זמינים לכם ללא עלות!

הם מחכים לכם כאן בלחיצת כפתור

רגע לפני שאתם עוזבים!

אני מזמין אתכם לקבל ממני את מיטב התכנים שלי ללא עלות!
הם זמינים לכם כאן בלחיצת כפתור

השאלה שלך נשלחה!