לפעמים כדאי להתעכב…
|
שלום חברים,
אני רוצה לשתף אתכם בארוע שקרה לי ולידידי עופר מלמד לפני כשבוע. לדעתי, יש כאן למידה מעניינת…
ביום שני שעבר, סיימנו להשתתף בהרצאה של טים קלי בנושא מציאת היעוד – אני יודע שחלקכם היו שם גם כן…
כשהערב הסתיים, יצאנו לחניה לרכב שלי בו הגענו ביחד. כאשר ניסיתי לפתוח את הרכב עם השלט שלו – הרכב פשוט לא הגיב. הדלת לא נפתחה. זה היה גם הרגע בו מיד נזכרתי שישנה תקלה במפתח שלא טיפלתי בה ושהמפתח אינו פותח את הדלת, אלא משמש רק להתנעת הרכב!
ערב קריר בחוץ, טפטוף קל של גשם, שנינו בחוץ – ואין לנו דרך להכנס לרכב ולנסוע. זו סיטואציה לא כל כך סימפטית, והאמת היא שאפילו הפתעתי את עצמי עם התגובה שלי – הייתי מאד שלם עם מה שקרה, איפה שהוא בפנים היה לי ברור שזה יפתר בצורה כלשהי – אבל לא היה לי מושג כיצד.
התחלנו לחשוב על פתרונות אפשריים, ואחד מהם היה להחליף את הסוללה של השלט. אמנם רק החלפנו אותו כ-3 שבועות קודם לכן, אבל זה היה הרעיון הטוב היחידי שהיה לנו באותו הרגע. נכנסנו בחזרה למתחם ה"סינימה סיטי" בהרצליה שם חנינו, וחיפשנו חנות בה נוכל להחליף את הסוללה. בחנות הראשונה שנכנסו אליה ניסו לעזור לנו, לאחר מאמצים מסויימים הצלחנו לפתוח את השלט (לא היה מברג מתאים…) ואז גילינו שמדובר בסוללה לא סטנדרטית כל כך שלא קיימת בחנות.
סבב מהיר בשאר המתחם העלה שאין סוללה כזו לאף אחד.
בשלב זה, היתה לי כבר תחושה שהרכב ממתין להפתח והצעתי לעופר שנחזור אליו, אולי אחרי שפתחנו והחזרנו את הסוללה – משהו ישתנה.
חזרנו לרכב, הגשם מתחיל להתחזק, ו… הרכב לא נפתח.
עוד כמה סיבובים מסביב לרכב, במהלכם אני ממשיך ללחוץ על כפתור השלט – ופתאום, "ביפ ביפ" – הרכב נפתח!
כל העיכוב הזה לקח לנו כחצי שעה… ויצאנו לדרך.
נוסעים.
קצת לפני יבנה אנו נתקלים בפקק תנועה, כבר 22:30 בלילה, זה לא משהו שקורה שם הרבה. ממשיכים באיטיות עוד כ-10 דקות ואנו רואים כי במקום התרחשה תאונת דרכים קשה, ממש כמה דקות קודם לכן.
מי יודע? אולי זו הסיבה שבגללה התעכבנו?
אנו עוברים את התאונה, ממשיכים בנסיעה, אני נפרד מעופר ומגיע הביתה. יוצא מהרכב ובאופן טבעי לוחץ על השלט כדי לסגור אותו.
"ביפ ביפ" – הרכב נסגר.
אני נעצר ומסתכל שוב על הרכב, לוחץ על השלט שוב, "ביפ ביפ" הרכב נפתח, ושוב "ביפ ביפ" והרכב נסגר.
כך אני עומד ליד הרכב כדקה, לוחץ על השלט ללא הפסקה, פותח וסוגר את הרכב עם השלט – ללא שום בעיה. אגב, מאז אני נוסע ברכב ללא כל בעיה, השלט פועל מצויין…
אז מה אפשר ללמוד מכך? יהיו כאלו שיקראו לכך "קארמה", "גורל", "השגחה פרטית" – בשבילי אלו מילים קצת "גדולות", אני יודע שפשוט לא היינו צריכים להיות שם כשהתאונה קרתה – זה הכל.
לפעמים קורים לנו דברים לא נעימים (הרכב נתקע). קורה. השאלה היא כיצד אנו מגיבים כלפי הארוע הזה. בקלות יכולתי להכנס למצב של "להאשים" – את עצמי, את הסביבה, את השלט, את היצרן של הרכב, את הכנס שבו השתתפתי ואת מי לא… שום דבר מאלו לא היה מקדם אותי לפתרון. בעיקר לא ההאשמה העצמית – הרי ידעתי שהמפתח לא בסדר – למה לא טיפלתי בכך???
לסמוך על האינטואיציה – אני ידעתי שמה שקורה הוא בסדר והוא לטובה, השקט הפנימי הוא חשוב – תקשיבו לקול הפנימי שלכם.
ולפעמים כשדברים לא נעימים קורים – יש בהם גם משהו טוב (זהו חוק הקוטביות), לא תמיד נדע לזהות את זה. אבל אני ממליץ לכם תמיד לחפש. לפעמים נמצא ולפעמים לא. לעיתים נזהה זאת מייד ולעיתים רק לאחר שיעבור הרבה זמן ונוכל להתבונן אחורה ולראות…
אשמח לתגובותיכם – אני בטוח שגם לכם קרו מקרים דומים!
שלכם,
ערן
|
לערן תודה
המקרה שלך נותן השראה גדולה.
הרי : "למה לא טיפלתי בתקלה, אני הרי יודעת עליה מזה זמן" זו המחשבה האוטומטית כי אני אחראית לכל מה שקורה לי…
לא, לא הכל מה שקורה לנו הוא באחריותנו. אנחנו מתכננים ולזה שלמעלה יש תכניות אחרות עבורנו.
הכל לטובה, אם רק נזכור נוכל לקבל את יד המקרה באהבה.
רותי
שלום וברכה ערן
אני ממש מודה לך ששלחת עכשיו את ההודעה
אני בדיוק במין רגע כזה שלא מבינה מה קורה לי ולמה הכל תקוע (כמו הדלת של רכבך) וכל הנסיונות לפתוח את החסימות לפעמים עולים בתוהו ואז מגיע רגע של הארה -שפתאם אתה מבין למה אתה צריך לעבור את מה שעברת
רציתי להודות לך שהזכרת לי את זה בדיוק עכשיו ומקווה שתגיעה במהרה ההארה!
כל טוב בהצלחה
תחיה
אני קוראת לזה כל עכבה לטובה .
לפעמים כשדברים נתקעים ומתעכבים אני פשוט מניחה להם ולא מתאמצת אני יודעת שזה כנראה לא הזמן שלהם ,מאוחר יותר אני מנסה והופ זה באמת מצליח….
אכן, גם לי קרה שהרגשתי, למרות הקושי, כי הפתרון יגיע , התעקשתי, והפתרון אכן הגיע.
הסיפור: כלבתי הקטנה נחטפה פעם והובאה לכלביה.
אני לא ידעתי איפה היא ומה עלה בגורלה. רק לבי אמר לי משום מה שהיא נמצאת בצפון. (למעשה בצפון מערב). לאחר שפרסמתי בקחתן של העיר על אובדן הכלבה, התקשרה אלי חובבת כלבים וסיפרה לי שיש כלביה בקיבוץ גליל ים בהרצליה. מאחר שהמקום הוא צפונית מערבית לת"א, והחלטתי לשמוע בקול לבי (זאת לאחר שניסיתי בסביבה, בצער בעלי חיים, ובכלביה של עירית ת"א, ולשווא),נסעתי לשם. כשהגעתי ברגל לכלביה, העובדים לא ידעו לזהות אצלם כלבה לפי התיאור שלי. בכל זאת דבקתי במשימה. החלטתי לסובב בכלובים בעצמי. הלכתי מהצד החיצוני שלהם. לא ראיתי שום כלבה הזהה לשלי… אבל לא התייאשתי! החלטתי לסובב פעם אחרונה, הפעם מהצד הפנימי של חצר הכלובים. בכלוב הראשון לא מצאתי כלום. אבל המשכתי. על פני הכלוב השני כבר חלפתי, בלי לזהות כלום, כשלפתע פרצה בתוכו כלבה קטנה והסתערה על הרשת.
וזו היתה הכלבה שלי!! קצת רזה יותר, עם קולר אחר מהמקורי, עם מבט מפקפק בעיניים, אבל התלתל המיוחד על החזה התנוסס עליה לתפארת! פתחתי את הכלוב, קראתי לה והוצאתי אותה, ואכן, הסתבר סופית שהיתה זו כלבתי.
עשינו בשמחה את כל הדרך הביתה, כשהיא דבקה בי בנאמנות.
מרגע לרגע חזרה לעצמה.
על המקרה הזה כתבתי אחר כך סיפור ילדים.
ויש התעקשויות קטנות פחות דרמטיות, שנושאות פרי. אני מאבדת בבית תכופות את המשקפיים. בשום פנים לא זוכרת איפה שמתי אותם לפני רגע.
אז פיתחתי שיטה: ראשית, אני תמיד שמה לב לקול הפנימי שלי האומר שהם לא אבדו, שהם יימצאו. ושנית – אני מתחילה לחפש בשיטתיות. עוברת מקום מקום, רהיט רהיט, חדר חדר. והן תמיד נמצאות בסוף! לעתים במקומות הכי מוזרים, אבל נמצאות.
אהלן ערן
אין קסמים בשום דבר.. ובחיים שלנו צריך להבין ולדעת שלא הכל מגיע אוטומטי…
אני חושבת שצריך לראות בכל דבר את חצי הכוס המלאה… גם אם חשים ייאוש באותו רגע… עבורי כשמשהו לא קורה, ולא מסתדר… זהו איתות מהיקום… שכך זה צריך להיות..
אני חושבת שבהחלט היתה לך השגחה, תקרא לזה השגחה מהיקום, מהמלאכים או מהאבא הגדול של כולנו, אלוקים…
לא היית צריך להיות מעורב בתאונה.. ועל כן לא הצלחת להיכנס לרכב…
קח את זה כהשגחה פרטית עבורך, ושמח שאוהבים אותך שם למעלה…
גם לאבי למשל שצריך לבצע בדיקה מסויימת, שאני אמרתי לו שאני לא חושבת שהיא דרושה… והיא מאוד חודרנית ויכולה להזיק. אינו יכול לבצע אותה, משום שכל פעם יש לו חיידק… עבורי זה מסמל הכל…
שיהיה לך יום מקסים
רותי
ערן שלום.
בהקשר למקרה שאתה מתאר, כמה הערות קצרות.
"דוחים את החשוב ומטפלים בדחוף" יש לנו נטייה לטפל קודם במה שתוקע אותנו ומשבש את סדר יומנו, ולהכין מספיק תרוצים להצדיק זאת.
הבעיה שבשל כך אנו נתקלים בהמון תקיעות ושיבושים, במקום שננתח את סוגם, המקום בו הם קורים, מי שותפי התפקיד שלנו סביבם ועוד גורמים סטטיסטיים סביבם.
ניתוח כזה יאפשר לנו לפתח פתרון יצירתי ממעלה שנייה שיקטע את הנרטיב של התקיעות והשיבושים ויחזיר לנו זמן פנוי רב להמשיך בדרך זו (לטפל בחשוב והדחוף ולהאציל את כל השאר).
"המטפחת של הצופה" לפני שנים רבות הייתי "ביג צ'יף" בהסתדרות הצופים וריכזתי את הצופים בצפון ובמיוחד בקריית שמונה. אחד הכללים הבסיסיים בהתנהגות הצופה, הוא לקשור את קצה המטפחת אם לא ביצע מטלה חשובה באותו יום. הבעייה היא שלמטפחת יש רק 4 קצוות, ולכן אם כולם כבר קשורים, עליו לבצע אחת המטלות כדי שיהיה לו קצה חופשי לקשור עבור נמטלה החדשה. כמובן שעם הזמן פיתחנו נהלים דומים של הבחנה בין חשוב לבין דחוף (אלו שתי קטגוריות נפרדות לחלוטין) וכן להשתמש בכרטיס נייר עליו רושמים בקצוות את המטלות ולאחר שבוצעו מוחקים ויש מקום חדש לרשום.
"כל עכבה לטובה" הוא ביטוי שגוי שאנו מציגים כדי להוריד את הדיסוננס הקוגניטיבי שלנו. אנו מנסים לקשר בין דברים בלתי קשורים, כל עוד זה מניח את דעתנו.
בדוגמה שהבאת, אני יכול למנות כמה רכיבים שגם הם לא קשורים:
הכעס והתסכול על התקיעות והשיבוש (שלך, של עופר ושל התלויים בכם). אם לא הייתם מתעכבים אולי הייתם חוסכים זמן רב וגם הייתם עוברים בכביש לפני התאונה ולא מתעכבים גם בפקקים. אולי הייתם חוסכים מעט זמן והייתם מזדמנים למקום התאונה מייד עם קרותה ויכולתם להזעיק את מד"א והמשטרה, שיטפלו בנפגעים ובשיבושי התנועה והייתם יוצאים עם סיפוק אדיר שסייעתם להצלת חיים (כל המציל נפש אחת…)
וטיפ אחרון: האם כעת יש לך בצרור המפתחות מפתח קטן לפתיחת בית הסוללה בשלט?
סע בזהירות. בברכה, אורי.
ערן יקר!
גם אני הייתי בהרצאה של טים קלי (ישבנו סמוך אחד לשניה). אם תחשוב לרגע, זה מדהים לעשות את ההקבלה בין המסרים שקיבלנו בהרצאתו של טים לבין המקרה שקרה לך עם השלט של הרכב…
טים בהרצאתו ניסה להסביר שלפני שאתה מחפש את "ערוצי התקשורת" המתאים לך למציאת הייעוד שלך, עלייך ראשית לנטרל את ה"רעשים" שמפרים את התקיימות ערוצי התקשורת הללו.
שים לב מה עשית: האמנת שהפיתרון יגיע ודבר ראשון, הלכת לנסות ולשלול כל אפשרות שמדובר בבעיה טכנית עם השלט. בעצם ניסית למזער "רעשים" אפשריים שיחבלו לך באפשרות למצוא את הפיתרון האמיתי לבעיה.
עובדה היא שלא חשבת דבר ראשון לפרוץ את הרכב – ובהקבלה להרצאתו של טום קלי – פיתרונות לסוגיות בחיינו (כמו למשל מציאת ייעוד), כרוכים במספר שלבים מקדימים לפני שאנו מצביעים באופן חד משמעי על הפיתרון ההולם או על התובנה שהתחדדה לנו.
באשר לשאלת המקריות, גם אני לא מאמינה שיש מקריות בחיים ואני אף מאמינה שאנו מביאים לעצמנו את מציאות חיינו כתוצאה מאינספור מחשבות שעובורות לנו במודע (או בתת מודע).
מעניין לדעת אילו מחשבות הקשורות לחייך עברו בראשך באותו יום ואת ההקשר למציאות שהכתיבה את שלה באופן זה.
מאמינה שניפגש עוד בהמשך.
שיהיה לך שבוע מקסים
מורני
תודה לערן,
הסיפור אותו סיפרת על השלט של הרכב הוא עוד דוגמא, שלעיתים די קרובות בחיינו קשה לנו לתכנן , מה יקרה עוד רגע!
לעיתים קרובות אנו בטוחים , ומשקיעים אנרגיות ללא סוף כדי לקדם אותו עניין שאנו כה רוצים בו, אנו רק שוכחים, שלא הכל בידינו.
לי יש מוטו. מה שצריך לקרות יקרה גם אם אעמוד על הראש…
ואם משהוא לא קרה סימן שכך צריך היה להיות… כדאי לאמץ זאת זה מקל על החיים ובוודאי מוריד לחץ ברמות שקשה לתאר.
אנימתנהלת בעולם שאכן המושג עכבה לטובה קיים עבורי ועבור רבים אחרים לא תמיד אני יודעת אחרי העיכוב למה העיכוב הזה היה חשוב, למשל היום נסעתי עם אבי לבלינסון לקבלת טיפול מסויים ומסתבר שהרופאה למעשה לא אישרה את המשך הטיפול ואנחנו לא ידענו . הרבה שיעורים קיבלתי מהמקרה ולפי דעתי מאוד חשובים להתנהלות שלי ושל הורי בהקשר של הטיפול באבא, כמו להיות אקטיבים יותר בהחלטות להיות מעורבים לקרוא את המכתבים של הרופאים ולשאול את השאלות הנכונות "כלומר להיות עם יד על הדופק " כל הזמן . עוד אנשים קיבלו שיעורים מהמקרה כמו הרופאה המשפחתית ועוד … בזמן הארוע לא היה מקום ללחץ שהטיפול לא התקיים ואכן חוסר הלחץ הזה מאפשר ללמוד ולהסיק מסקנות…
החיים הם כסרט, ישנם הרבה תסריטים, לפעמים נעימים ולפעמים לא. וזה כבר שיפוט, באותו רגע אני שופט/ת את המקרה כטוב או רע.
בטווח הרחוק יותר (לאחר שעה יום וכו') השיפוט שלנו משתנה מטוב לרע, ומרע לטוב. ההבנות שלנו משתנות בהתאם להתפתחות שלנו. ובהתאם למבחן המציאות. החיים קורים ברגע הזה, ולפעמים הבחירה היחידה שלנו היא איך אני מגיב/ה כלפי הארוע. ומכל לימון אפשר לעשות לימונדה. בגדול הדברים תמיד לטובתנו, למען ההתפתחות שלנו.
בתודעת הלב
איריס. גולדפינגר
המוטו שלי בחיים – אין סתם בעולם אבל יש לי עוד מוטו אל תדחה למחר מה שאתה יכול לעשות היום. ומה שאתה יכול לעשות היום זה באחריותך.
תודה ערן על שאתה משתף אותנו בניסיונות חייך כי יש לי עוד מוטו למידה מניסיונם של אחרים היא למידה חשובה ולא מובנית מאילו.
דורית
הסיפור שלך מראה שהיקום שולח לנו מסרים שלפעמים נקלטים
בתת המודע, נראה שהעכוב שנגרם לך בגלל הבעיה הקטנה הזאת,
הציל אותך מתאונה שהיתה עלולה להיות חו"ח קטלנית.
אילו היינו מודעים לכל האסונות והתאונות שעובים לידנו ולא פוגעים
בנו ולא משאירים שום סימן, לא היינו יכולים לחיות בשלווה ללא פחדים
וחרדות.ישנם הרבה דברים שאנו ניצלים מהם ושהם ממשיכים לעבור הלאה
מבלי שנהיה מודעים לכך.
לכן אומרים כל עכבה לטובה, ואין צירופי מיקרים, לכל דבר שקורה ישנה סיבה משלו, שלא תמיד אנחנו מבינים אותה.
שתהיה לך דרך צלחה ,סע בזהירות, ותכיר תודה ליקום על זה שניצלת ממה
שקרה באותה דרך.
אם אירוע חוזר על עצמו, מה המשמעות???
מדוע פרט לאחד ואולי שניים מהמגיבים הן נשים??
האם יש משהו בגישה שלך שאינה מדברת בדרך כלל לגברים????
התופעה של הענות נשים לדבריך חוזרת על עצמה, נסה לחשוב ולענות.
"כל עקבה- לטובה " זה המשפט שכל פעם שנוציא אותו מפינו ,מלאכי השמים ימלאו את חיינו בברכות ואיחולים
כי שימוש במילים אלה מסמל את : קבלת מלכות שמים באמונה שלמה .
היי ערן ערב טוב.
כמעט בכל יום אנו מקבלים "איתותים" שמזכירים לנו שעל-אף שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה טוב עבורינו,
יש יד שמשגיחה מלמעלה, ולחיות ב"אמונה" זה הדבר הכי יפה שאני מכירה.
אהבתי את תגובתה של יעל.
אתה יודע ערן, כאדם שרוצה לעזור לאנשים להתחבר עם הפוטנצאל והיכולות שלהם, וזה מה שאתה עושה,
אתה ממגנט חיוביות, פועל יוצא : שומרים עליך מלמעלה..
שיהיה לך כל טוב, בכבוד רב אילנה פוקס
ערן,
ואני דווקא לא חשבתי על עצם המסרים ששלחת כי אם על היכולת שלך לספר "סיפור", על הנארטיב שאנחנו בני האנוש כ"כ אוהבים. הסיפור היה כתוב כ"כ נכון עד שממש הסתקרנתי לדעת מה כתוב שם וקראתי עד תום. אני מנסה לסכם לעצמי מסקנות בונות אודות תיקשור נכון של מסרים, בין אם שיווקיים או אחרים.
להשתמע נטע
ערן היקר
תודה על הסיפור האישי, המלמד ומלא ההשראה הזה.
לחשוב הכל לטובה, זו דרך חיים בשבילי.
לאחר שיעורים רבים שהחיים זימנו לי, למדתי
לעצור, להתבונן ולהגיד תודה ושתמיד הכל לטובה.
ובכל אופן תמיד כייף לשמוע וללמוד ממך, תבורך!!!
המשך שבוע מקסים ומלא תובנות.
יעל
המוטו שלי הוא – הכל מה שקורה ביקום הוא לטובתי
ברכות על תובנות החשובות
בי"ס לאושר
מייסדת ומנכ"לית
ויקטוריה לוי-ראובן- מאמנת אושר
טל' 054-4768959 [email protected]
וואו פשוט מדהים , כמו שאומרים – הכל לטובה – או שדרוג של המשפט – לכל דבר שקורה לנו יש סיבה – כפי שלמדנו ממך – אין צירופי מקרים.
אני מאוד מאמינה ב"השגחה פרטית". אפשר לכנות את הנושא הזה בכל מני שמות, אבל זוהי האמת הפשוטה. שרשרת הסיבות והתולדות שאתה חלק ממנה לא הובילה אותך לתאונה המחרידה ההיא. זה קצת דטרמניסטי ואז קשה לקבל את פוטנציאל הבחירה האינסופי שיש לכל אדם – פשוט לבחור את עצמו. מצד שני זהו דטרמניזם אלוהי, שלאדם אין הבנה ממשית בו.
על כל פנים החיים מחייכים אליך וזה מה שחשוב. שליחותך לא הסתיימה ואתה עדיין מלא ביצריות שצריכה להתממש. אתה נושא תפקיד בעולמנו.
תודה רבה על כל התגובות והפרגון – מחמם את הלב לקרוא 🙂
בנצי – לשאלתך – ישנם הרבה מאד גברים שמשתתפים בתוכניות שלנו, בהרצאות, בשיחות האינטרנטיות וגם שקוראים את הבלוג הזה. העקרונות שאני מלמד אינם יחודיים רק לנשים… הם עובדים עבור כל אחד.
מדוע ישנן יותר נשים שמגיבות בבלוג? לא יודע. אני חושב שזה בגלל שנשים באופן כללי (לדעתי, בלי להכליל יותר מדי) הן פתוחות יותר ומרגישות חופשיות יותר להגיב.
בהזדמנות זו – אני קורא לכל הגברים שביניכם – הגיבו בהמוניכם!! 🙂
שבוע מצויין!
ערן
ערן בוקר טוב,
קראתי את הרשומה שלך ונזכרתי בשיחה שקיימתי עם מתאמנת שלי בדיוק השבוע, בדיוק על נושא זה. במפגש סיום אימון אני אוהבת לפרוס את קלפי POINTS OF YOU ולתת למתאמן לבחור כמה קלפים שמסמלים/מביעים סיכום של התהליך וגם קלף אחד שמביע משהו שהם רוצים להזמין לתוך חייהם, מה הגיע הזמן להביא לחיי…. היא בחרה בקלף שרשום עליו 'פשוט להיות'.
וואו כמה קשה הנושא הזה של פשוט להיות…. פשוט לשחרר ולתת לזמן ולמקום ולעניין להבשיל מעצמו, להתרחש, לנוע.
גם בסיפור שלך האוטומט הוא להיכנס לעשיה, למצוא פתרון, לייצר תנועה בצורה אקטיבית, בלב ידעת שיש דברים שצריך להניח להם, לשחרר, לתת להם לבד ואז הכל מסתדר!
אני מתחברת מאוד לתחושה הזאת, אני עובדת עליה בעצמי כל יום וכל שעה, גם אני נגררת לעשיה מיותרת לפעמים, אז המודעות של צמד המילים הזה 'פשוט להיות' עוזר לי לבחור.
תודה שסיפרת לנו את הסיפור!
סנדרה
——————————————————————————-
סנדרה רגב – בונה גשרים בין אנשים, לקבלת מדריך אלקטרוני חינם 5 כללי הברזל לתקשורת זוגית מוצלחת – https://www.sandraregev.com/54810/ebook
הי ערן ,
תודה על הסיפור והתובנה …. בעבר אמרו על הנושא " כל עכבה לטובה "…..
ואני שמחה לקרוא ולהפנים כל פעם מחדש … ולדעת שהחיים מחייכים אלינו , שכל יום מביא איתו חדשות ותובנות ולנו חשוב להיות פתוחים , וקשובים … גם כשמשהו לא נעים קורה ….
ולא לאבד את האמונה …. שהכל לטובה …
יום ניפלא … אפרת
ערן שלום.
בהמשך להערתו של בנצי, שמתי לב שמעט מאוד מהתגובות מתייחסות לתגובות הקודמות של המגיבים (מעטים) והמגיבות (הרוב).
זה מעלה מספר הרהורים:
1. האם כל אחד מעוניין רק במה שהוא אומר ולא מעניין אותו מה אמרו האחרים.
2. האם כולם מחפשים את הקשר איתך ולא מבינים כי מטרתך ליצור קהילה לומדת שאתה מביא חלק מהגרויים ואחרים מפתחים מהם רעיונות, מיזמים, התנהגויות ודיונים.
3. נראה לי שבהכללה ראשונית, נשים מתעמיינות יותר בעולם הרוחני, האומנותי והתקשורתי, בעוד גברים הוכשרו לעום הפיזי, טכנולוגי, ריאלי, ייזמי ותוצאתי (לא "מברברים" חוץ מבפוליטיקה).
4. כמעט ואיני רואה תגובות לתגובות שזה הנפח הגדול של בלוגים מקצועיים בתחומים שונים (מדעים, רפואה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ועוד).
ראה אם תוכל לפתח גישת קהילה ולא רק "גרופיס".
בהצלחה בכל מקרה.
היי ערן, היי לכלום…..
הסיפור שלך מחזיר אותי שוב אל המושג "אשמה" (אחריות, שלווה, מיקוד מטרה, הרמוניה)….ומאוד התחברתי למהלך האירוע ,כאשר במקום להאשים את עצמך על כך שלא סידרת את שלט הרכב…לקחת אחריות, שמרת על שלוותך, הייתי ממוקד מטרה-(חיפוש סוללה חדשה לשלט)להניע את הרכב ולנסוע….וכמו כן פעלת בהרמוניה….כמו נוכחתי להבין שהרכב שלך הוא בעצם היה שם ועמד במקום על מנת להגן עליך, והוא בסופו של דבר עשה עבודתו נאמנה…הביא אותך הביתה בשלום וגם את חברך שהיה ברכב איתך….
אני יודעת שישנו היקום אשר מכוון אותנו ומגן עלינו…ויחד עם זה אני יודעת שעל מנת להגיע ליעדים ולייעוד שלנו….עלינו להתכוון ולפעול….אך הייקום לפעמים יותר חכם מאיתנו….כך שבמידה ולא הגענו ליעד מסויים…ייתכן שעלינו לבחור במסלול אחר….ועל כך רציתי לשאול איך אתה מסתכל על כך…
האם "הסוד" המעיד על כוח המשיכה ועל ההתכוונות ורצון להגיע ליעד מסויים הינה בכל מחיר, או שמא לפעמים הייקום מזמן לנו מסלולים אחרים שיותר טובים לנו ועלינו להיות מודעים לכך??
כיצד כוח המשיכה משתלב עם המערכת הגורלית שגורמת לנו לבחור אחרת ממה שבעצם תיכננו??
אשמח לתגובה על השאלה….
תודה
אפרת ק
שלום רב,
ערן היקר,אני מודה לבורא ששולח לי את המדריכים הנכונים והמוארים לחיי
תוד תודה ועוד אלפי תודות על התזכורות,החיזוקים,השיתוף היעיל והכנה והחיוכים שהכנסת לחיי
שפע שפע ועוד שפע-לכולם!
תודה רבה על האהבה שלך לזולת והנתינה האינסופית והנקיה :))
עלה והצלח!
שלום ערן אתה מורה ותלמיד ביחד .נעים לכרוא את המכתבים שלך תמיד יש מילה טובה ותקווה . תודה מהלב !דניאלה
הקישור הזה בין שני אירועים שאין קשר בינהם הוא ממש לא ענייני. אני ממש מצטרף ומזדהה עם החשיבות של הימנעות מתלונות וקיטורים, אבל אין צורך להצדיק את הימנעות זאת על ידי קישור בין שני אירועים שאין קשר בינהם. מה שאני מאמין או מנסה להאמין, זה שגם אם משהו נתקע ולא מסתדר, אז צריך להתמודד עימו עם כמה שפחות אימרות שלא מקדמות אותנו, ואין צורך לשכנע את עצמנו שהכל לטובה. חשוב ראיה מפוכחת וחיפוש התועלת של המקרה, אבל לא צריך לצאת מגידרנו כדי למצוא כזאת. עצם זה שנמנעת מלקטר ולהתלונן, זוהי בפני עצמה התועלת והרווח העודף מהמקרה הזה. מה שבטוח זה שאני מצטרף לשמחתך שלא היית בזמן התאונה באיזור,כי אנחנו רוצים אותך בריא ושלם, ושתמשיך להעשיר אותנו בתכנים יפים ומקדמים.
סיפור נחמד, שבעיקר מלמד גישה לארועים שאנו חווים ופרשנות שאנו נותנים להם.
וכן, גם לי היו כל מיני מקרים כאלה, דברים שנראו בתחילה גרועים והתבררו לבסוף כטובים, מצבים לא נעימים שפתחו אפשרויות חדשות והוליכו למחוזות שאחרת לא הייתי מגיע אליהם וכו'.
השאלה היא לאן לוקחים את הגישה הזו, ואיך משתמשים בה. הרי באותה מידה אפשר לכאורה לתרץ חוסר פעולה שלנו לגבי דברים שאנו שואפים אליהם, באותה דרך – כסימן שאנו לא מוכנים, שזה לא נכון עבורנו לעשות, שבעתיד נבין מדוע "עוכבנו" וכו'.
בסופו של דבר אנחנו מספרים לעצמנו סיפור, אנחנו עושים את ההקשרים, בעצם – אנחנו בוראים את המציאות שלנו, כי מציאות אובייקטיבית היא כניראה דבר שלא קיים ולא יכול להתקיים אצל יצורים חושבים.
ערן פשוט מדהיםם מזכיר לי הסיפור שהבוס שלי סיפר לי על שהיה לו פנצר והחליף גלגל, ושמע שהיה תאונה בהמשך הכביש. כל הדברים קורים לטובה, גם אם זה דבר רע הוא לא בהכרח רע, תלוי איך מסתכלים על זה.
שבוע מצוין,
כדור השלג