שלום חברים!
במהלך השבועיים האחרונים, קיבלתי משבעה אנשים שונים הפניה להרצאת ב-TED של אמילי וופניק (Emilie Wapnick).
נושא ההרצאה שלה הוא: מדוע לחלקנו אין ייעוד אמיתי אחד.
טוב, אחרי שכל כך הרבה אנשים שלחו לי הפניה להרצאה, הבנתי שאין ברירה ושחייבים לצפות בה ;-)
אז צפיתי בה. והאמת שגם מאד התחברתי ונהניתי ממנה.
(תוכלו לצפות בהרצאה שלה כאן בהמשך הפוסט)
בגדול מה שהיא טוענת, הוא שישנם אנשים שלא נועדו לעשות רק דבר אחד במהלך כל חייהם.
היא קוראת לאנשים הללו, אנשים "מולטי פוטנציאליים".
כלומר, אלו הם אנשים שיש להם הרבה מאד כישורים, יכולות, תחומי עיסוק ועניין שמושכים אותם, ושאם הם ינסו לעשות רק דבר אחד, הם לא באמת יביאו את מלוא הפוטנציאל שלהם לידי ביטוי.
לאנשים כאלו, הדבר הנכון הוא לא להינעל על דבר אחד שהם עושים, אלא דווקא לנצל את מגוון הכישורים, היכולות ותחומי העניין שלהם.
וזה מה שיגרום להם הנאה, סיפוק ואושר.
והאמת היא, שהיא צודקת. אני מאד מאמין בכך.
כמה מאלו שהפנו אותי להרצאה שלה, שאלו אותי גם, אם מה שהיא אומרת הוא אכן נכון, אז כיצד זה מתיישב עם מה שאני מאמין בו שלכל אחד מאיתנו יש יעוד ושליחות בעולם שלנו.
כי הרי אם אני יכול ורוצה לעשות כמה וכמה דברים שונים, אז זה הרי מתנגש עם כך שיש לי יעוד אחד...
לכאורה, זה נשמעת כמו טענה הגיונית, אבל כאן בעצם טמונה אחת הטעויות הגדולות שאנשים עושים בהקשר של היעוד והשליחות שלהם. ואגב, זוהי גם הסיבה העיקרית לכך שאנשים אינם מגלים מהו היעוד והשליחות שלהם בעולם (עוד על כך בהמשך...).
אני אסביר: חשוב להפריד בין 2 דברים שונים:
עשייה
שליחות
עשייה ושליחות הם אינם אותו הדבר.
אבל הנטייה הטבעית של אנשים רבים היא לחבר בין השניים.
אדם יכול שתהיה לו שליחות מסויימת (בין אם הוא מודע לה או שאינו מודע לה) ושיעסוק בעשייה מסויימת שמביאה או שאינה מביאה את השליחות שלו לידי ביטוי.
בדוגמה הזו כאן, אנו יכולים לראות אדם, שיש לו שליחות מסויימת ושיש לו עשייה מסויימת, ושהעשייה והשליחות שלו מנותקות לגמרי אחת מהשניה.
זה למשל יכול להיות אדם שיש לו שליחות ויעוד בעולם, שהוא אינו מודע אליהם כלל, והוא עוסק בכל מיני דברים שאינם מביאים בכלל את השליחות שלו לידי ביטוי בעשייה שלו.
אני לא חושב אגב שהרבה אנשים נמצאים במקום הזה. ישנם הרבה אנשים שהעשייה שלהם מביאה לידי ביטוי חלק (קטן יותר או פחות) מהשליחות שלהם בעולם, אך בגלל שהם לא טרחו לברר, או שפשוט אינם ודעים מה השליחות שלהם בעולם, הם לא תופסים את עצמם ככאלו שיש להם שליחות ואז הם יכולים אולי לחשוב שהם נמצאים כאן במקום הזה.
ברמה השניה, ישנם אנשים שלגביהם ישנה חפיפה מסויימת בין השליחות לעשייה שלהם.
הרבה אנשים נמצאים כאן.
הם עושים דברים כאלו ואחרים, שחלקם מביאים לידי ביטוי את השליחות שלהם, בין אם הם מודעים לכך או שלא.
זה כמובן יכול להיות שונה מאדם לאדם.
רמת החפיפה בין השליחות לעשייה תהיה שונה, אצל חלק תהיה חפיפה גבוהה יותר (כלומר יותר מהעשייה שלהם מביאה לידי ביטוי את השליחות והיעוד שלהם בעולם), ואצל חלקם פחות.
היום אני יכול לראות, כיצד השנים שביליתי באינטל, היו בדיוק במקום הזה.
העשייה שלי הביאה לידי ביטוי, חלק (קטן יחסית) מהשליחות שלי לידי ביטוי. אבל פשוט לא הייתי מודע לכך.
כי בעצם, לא הייתי מודע למהי השליחות שלי בעולם.
וברמה השלישית, ישנם את אלו שכל העשייה שלהם נובעת מתוך השליחות שלהם.
כלומר, אלו הם אנשים שכל דבר שהם עושים מביא לידי ביטוי את השליחות שלהם.
הם בהחלט להיות אותם אנשים, שאמילי וופינק קוראת להם אנשים "מולטי פוטנציאליים". הם יכולים לעשות הרבה מאד דברים שונים, מתחומים שונים.
אבל בכל דבר שהם עושים, הם מביאים את השליחות שלהם לידי ביטוי.
כי שליחות קשורה למהות שלנו כבני אדם ולהשפעה שלנו על העולם.
אנו יכולים להשפיע על העולם בדרכים רבות ומגוונות, בהחלט לא דרך עשייה אחת בלבד, אלא דרך עשייה מגוונת, בתחומים שונים, שגם מביאה לידי ביטוי את היכולות והכישורים השונים שיש לנו.
אבל בכל נדבך של העשייה שלנו, השליחות שלנו תבוא לידי ביטוי ומימוש.
זהו כמובן המצב שלטעמי, אדם צריך לשאוף ולהיות בו.
למה? פשוט כי במקום הזה, אתה מביא את עצמך לידי ביטוי באופן הרחב ביותר האפשרי.
זה המקום שבו נחווה, מימוש, הגשמה, סיפוק ואושר.
אז אין באמת סתירה בין הדברים, כפי שאמילי וופינק רואה אותם, וכפי שאני רואה אותם. להיפך, הם בהחלט משתלבים.
ועוד כמה מילים לגבי הסיבה שבגללה הרבה מאד אנשים אינם יודעים מה השליחות ומה היעוד שלהם.
בגלל שאנשים מבלבלים בין השליחות שלהם ובין העשייה שלהם, הם חוששים, שאם הם יגלו שיש להם שליחות ויעוד בעולם, הם בעצם יצמצמו את האפשרויות שלהם.
באחת מתוכניות הליווי שלי משתתף שחקן תאטרון. ובתהליך שלו לזהות ולדייק את השליחות שלו, עלה בו פחד וחשש שאולי הוא עתיד לגלות שהמשחק הוא לא השליחות שלו.
החשש והפחד שהוא חווה, למעשה מנעו ממנו ועצרו אותו מלגלות מהי השליחות המדוייקת שלו.
רק כאשר הוא הבין ששליחות ועשייה הם שני דברים שונים, התהליך נפתח והשתחרר אצלו.
הוא יכול להביא לידי ביטוי את השליחות שלו דרך האופן שבו הוא משחק, בהצגות, בתאטרון, ואפילו בפרסומות שהוא משתתף בהן.
החשש הטבעי שלנו, לצמצם אפשרויות, לוותר על משהו הוא זה שגורם לכך שאנו מפחדים לגלות מה השליחות שלנו כי אולי זה עלול להגביל אותנו.
אך זה לגמרי להיפך!
כשאדם יודע מה השליחות שלו בעולם, הוא יכול להכניס אותה לכל דבר שהוא עושה. לכל מימד בעשייה שלו.
ולהיפך, זה רק יעצים עוד יותר את העשייה שלו כי למעשה הוא הכניס לתוכה מימד חדש נוסף – מהות ומשמעות.
הוא מוסיף לעשייה שלו אנרגיה משמעותית ביותר.
כי שליחות ויעוד הן אנרגיה שמלווה אותנו בכל מה שאנו עושים.
אשמח לתגובות שלכם, ושגם תכתבו לי כאן איך אתם מכניסים את השליחות שלכם לעשייה שלכם?
שלכם, ערן
נ.ב. – למי מכם שרוצה לזהות, לדייק ולממש את השליחות והיעוד שלו בעולם – אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" – זה בדיוק מה שאנו עושים שם!
