תוצאות

הי! בנסיעה האחרונה שלנו לניו יורק, לפני כשבועיים חיפשנו משהו מעניין לעשות. מאחר וכבר היינו לא מעט פעמים בניו יורק בעבר, חיפשנו משהו שהוא מעבר לאטרקציות הרגילות שברובן כבר היינו. ואז התחלתי לחפש בהצעות שונות לחוויות שניתן למצוא ב-AirBNB. למי שלא מכיר, AirBNB הוא כבר מזמן לא רק אתר לחיפוש דירות או מקום לישון בו, והוא מאפשר היום לאנשים להציע גם חוויות שונות שהם יכולים לארגן עבור אחרים. זה יכול להיות טיולים, הופעות, ארוחות וכל דבר אחר שמעניין ומהנה. וכך בשיטוט בין ההצעות נתקלתי בבראיין. ובראיין הציע טיול הליכה שמתחיל בשכונות של ברוקלין, דרך גשר ברוקלין ועד לוול סטריט במנהטן. הוא הציג את עצמו כצלם חובב, והטיול התבסס על ביקור בנקודות שמהן יש את נקודות התצפית הטובות, היפות והמעניינות ביותר. אז הלכנו על זה... (תרתי משמע, הלכנו המון...). בראיין התגלה כבחור צעיר וחביב, שהסתבר לנו שגם היה מתנדב תקופה מסויימת בקיבוץ בארץ, מדריך בתוכניות "תגלית" של הסוכנות היהודית, צלם חובב (הוא מגדיר את עצמו כחובב, אבל התמונות שלו מאלפות), מטפל בגן ילדים, מדריך טיולים ובעל שלל עיסוקים רבים אחרים. הוא יצא מגדרו על מנת להעניק לנו את החוויה הטובה ביותר שהוא יכול היה, כמות הסיפורים והמידע שהיה לו לספר לנו על כל מקום וכל נקודה שהיינו בה, היתה כמעט אינסופית. הוא לקח אותנו לנקודות חמד לאורך המסלול שאין שום סיכוי בעולם שהיינו יודעים להגיע אליהן בעצמנו, ובטח לא להכיר לעומק את כל הפרטים של כל מקום וכל נקודה. הטיול איתו היה אחד מהחוויות הטובות יותר עבורנו בנסיעה הזו. מעבר למקומות שביקרנו בהם, דרך הסיפורים של בראיין, למדנו על העיר בכלל ועל ההיסטוריה שלה יותר מאשר למדנו בכל הביקורים שלנו בניו יורק בעבר. וזה די מדהים כשחושבים על כך, איך אפשר בארבע שעות של טיול ללמוד כל כך הרבה על ההיסטוריה של העיר, על ארועים מיוחדים, על ציוני דרך ועל מקומות.תחשבו כמה זמן היה נדרש לנו לחפש ולגלות את כל הידע הזה בעצמנו. וגם אם היינו עושים זאת, יש המון מידע שלא היינו מגיעים אליו בכלל, מהסיבה הפשוטה: שמראש לא היינו יודעים מה לחפש. כי לכולנו יש את אזורי העיוורון האלו. את האזורים של "מה שאני לא יודע, שאני לא יודע". אנחנו מסתובבים רק באזורים של "מה שאני יודע" ואולי גם קצת באזורים של "מה שאני יודע שאני לא יודע". אבל אין לנו שום סיכוי לדעת את מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים. וחשבתי עד כמה הטיול איתו מביא לידי ביטוי אמת בסיסית אחת וחשובה, והיא, שרק מי שכבר היה "שם" ומכיר את הדרך, ידע לקחת אותך לשם. כלומר, על מנת להגיע למקומות מסויימים, ולתוצאות מסויימות, אפשר לנסות וללכת לבד, ללמוד, לחפש ולנסות. להצליח ולהכשל... אבל אפשר גם להיעזר במישהו אחר. במישהו שכבר היה במקומות הללו, כבר חקר והתנסה, כבר ניסה והצליח, כבר ניסה ונכשל, כבר הבין מה עובד ומה לא, מה נכון ומה לא, מהם המכשולים ומהם קיצורי הדרך. בכל תחום בחיים שלנו, שאנו רוצים ללמוד ולהעמיק ולהצליח בו, אפשר לחפש, ללמוד לבד ולהתנסות, ואפשר להעזר במי שכבר עשה בהצלחה את מה שאני רוצה לעשות. במקום שאני אצטרך לשבת שעות ולחפש מידע על ברוקלין וניו יורק, ללמוד ולחפש. ואולי גם לצאת לדרך ולהתברבר קצת ברחובות העיר (לפעמים זה גם סבבה) – בראיין עשה כבר את כל זה עבורי. והוא הביא לנו את המסלול האופטימלי, עם המקומות הכי מדליקים ויפים, ועם הסיפורים והמידע הכי מתאימים. זהו קיצור דרך מטורף, שחסך לנו הרבה מאד זמן, כסף וגם לא מעט עוגמת נפש ותסכול מלהגיע למקומות שהם לא מה שחשבנו או ללכת לאיבוד בדרך. כמובן, שאין תחליף להתנסות האישית, אבל ללמוד מנסיונם (המוצלח) של אחרים זהו קיצור הדרך היחידי שאני מכיר שקיים להצלחה. הבעיה היא שלרוב אנו הולכים להתייעץ עם מי שקרוב אלינו ונגיש לנו. זה יכול להיות האדם הכי מדהים בעולם, אבל זה לא אומר בהכרח שיש לו את הידע והנסיון הרלוונטיים לתחום שאנו צריכים בו עזרה. לפעמים, ובמקרים לא מעטים, ראיתי לקוחות שהתייעצו עם אנשים הקרובים להם שנתנו להם ממש עצות אחיתופל. לא בכוונה רעה כמובן, אבל פשוט מחוסר נסיון והבנה בתחום. הפוסט הזה נכתב בדיוק לאחר שסיימתי שיחת יעוץ עם לקוחה שאני מלווה כבר מספר חודשים, לאחר תהליך אסטרטגיה שעשינו לעסק שלה. יש לה עסק מדהים, רעיון ענק, וכמעט יחודי. פלח שוק ממוקד ונישתי, ולקוחות שמוכנים ורוצים להשקיע. היא הגיעה לפגישה עם דילמה - לגבי לקוחות שמגיעים אליה בהמוניהם, אבל שלא מעוניינים במוצר העיקרי שהיא מוכרת. מבחינתה אלו היו פניות לא רלוונטיות שרק התישו אותה וביזבזו לה את הזמן. בשיחה שלנו הראיתי לה דרך שהיא יכולה לקחת את הלקוחות הללו, וליצור עבורםסוג חדש של שירות, שכמעט ולא יצריך ממנה עוד זמן ומאמץ (קטן מאד יחסית). לא רק שהם לא יבזבזו לה יותר את הזמן, אלא שהיא גם תוכל להנות מערוץ חדש של הכנסות בעסק שלה, וכאמור במאמץ קטן ביותר. בהמשך השיחה הראיתי לה גם את האפשרות לקחת מוצר חדש שהיא עובדת עליו, ועם טוויסט קטן ליצור את המוצר הזה רק כך שימכר במחיר כפול. בשעה של שיחה נפתחו עבורה אפשרויות חדשות שייצרו עבורה עוד הרבה מאד כסף בעסק. אני בטוח שהיא היתה יכולה להגיע לתובנות הללו גם בעצמה מתי שהוא בהמשך הדרך. אין סיבה שלא, היא חרוצה, היא עקבית והיא בעשייה מתמדת. אבל היא בחרה להיעזר בי כמישהו שכבר עשה את הדרך שהיא רוצה לעשות בעצמה. היא בחרה ללכת בקיצור הדרך, במקום בדרך הארוכה יותר. מתחילת הדרך העסקית שלי אני נעזר באנשים ובמנטורים אחרים. אני בוחר את האנשים שעשו בעצמם את מה שאני רוצה לעשות. שהגיעו לתוצאות שאני רוצה להגיע. זהו קיצור הדרך האולטימטיבי. וזה לא רק בעסקים. זה כמעט בכל התחומים בחיים שלי. יש לי תזונאית קבועה שמלווה אותי, מאמן ריצה, מנטור שמלווה אותי ברמה העסקית ומי שמלווה אותי כבר למעלה מארבע שנים ברמה הרוחנית. הגענו לעולם הזה בשביל להתפתח ולצמוח. לא חייבים לעשות את זה לבד. לא חייבים לעשות את כל הטעויות בעצמנו, אמנם אף מנטור בעולם לא יחסוך לכם את כל הטעויות, אבל בהחלט אתם יכולים להימנע מחלק גדול מהם. ובעיקר, ישנם קיצורי דרך של ידע, של נסיון ושל חכמת חיים של אחרים שאנו יכולים להנות ממנה. אז 2 מסקנות מהפוסט הזה: אם אתם מגיעים לניו יורק, אל תפספסו את הטיול של בראיין תעזרו באנשים שכבר עשו בהצלחה את מה שאתם רוצים לעשות ואם אתם רוצים להעזר בי, פשוט כתבו לי כאן, וציינו במה הייתם רוצים עזרה ואולי אוכל ללוות גם אתכם בטיול הבא שלכם :) מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! שלכם, ערן.

"לחיות זה הדבר הנדיר ביותר שקיים בעולם. מרבית האנשים רק מתקיימים" - אוסקר ווילד אני חושב שאם נערוך סקר בין כל האנשים החיים בעולם, נגלה תוצאה חד משמעית: מרביתם היו מאמינים שהם היו יכולים לחיות חיים הרבה יותר מהנים מהחיים שהם חיים כרגע.   חיים מלאים יותר, מספקים יותר, משמעותיים יותר, מהנים יותר ונעימים יותר.   חיים שבהם הם מוכנים יותר להסתכן, לעשות פעולות שמרגישות להם נכונות ומדוייקות יותר עבורם, "להילחם" על הדברים שחשובים להם באמת, ולעשות דברים שיש להם משמעות גבוהה יותר.   אלו הם חיים שכאילו מקיימים סוג של "מציאות אלטרנטיבית" לחיים שהם מקיימים היום.   אלו הם לא רק חיים אחרים, אלא למעשה זוהי "אנרגיית חיים" אחרת. חלופית. שונה.   אנרגיית חיים שבה אנו בלתי ניתנים לעצירה, מחוברים בדיוק מופלא לעצמנו ולמהות הגבוהה יותר שלנו, למי שאנחנו. אנחנו לא חוששים, לא פוחדים ולא נמנעים מלעשות את מה שאנו מאמינים בו.   זו לא תאורייה עלומה.   כל אחד מאיתנו כבר הספיק בחייו "לדגום" את אנרגיית החיים הזו בשלב כזה או אחר בחייו. כל אחד מאיתנו כבר חווה זאת בעבר בסיטואציה כזו או אחרת.   אבל לרוב, אנו חוזרים ל"מוכר ולידוע" שלנו. לאנרגית חיים אחרת. שונה מאותה "אנרגיית חיים" מספקת וממלאת.   לא פעם החוויה שלנו של אותה אנרגית חיים מיוחדת היא רגעית ולא נמשכת זמן ארוך מדי. כאילו זכינו לסוג של הצצה להצגת תאטרון יחודית ושונה, ואז המסך נופל על הבמה ומסתיר את המשך ההצגה מאיתנו. וכל מה שנשאר לנו זו אותה טעימה יחודית, של כמה רגעים יחודיים שלאחריהם אנו ממשיכים לבהות במסך שנפל אל מול עיננו, ורק יכולים לדמיין "איך ההצגה החלופית של החיים שלנו היתה יכולה להיראות".   ואז אנו חוזרים בחזרה לחיים ה"נורמליים" שלנו. לאנרגיה של השגרה השוחקת והמעייפת. של אותם דברים שאנו "צריכים", "אמורים", "מצופים" או "מתבקשים" לעשות. בחזרה לחיים נורמליים שבהם הורגלנו לחשוב על כל מה ש"אנחנו לא יכולים"מאשר על מה שאנו יכולים ומסוגלים לעשות.   לפעמים, אם זה ממש ירגיש לנו כבר "בלתי נסבל" או כואב מספיק אנו נצא לחפש לכך פתרונות. אך טבע האדם גורם לנו לחפש "פתרונות קסם מהירים". סוג של גלולות קסמים שאנו לוקחים, מרגישים טוב לכמה שעות, ימים או אולי שבועות, ואז חוזרים שוב לרגיל שלנו.   מנסיוני, אין באמת גלולת קסמים שכאלו. יש כל מיני גלולות שיגרמו לנו להרגיש טוב לזמן רגעי, אבל אם אנו באמת רוצים לעשות שינוי בחיים שלנו ולשנות אנרגיה נדרש תהליך.   מעצם הוויתו, תהליך הוא לא משהו נקודתי הוא מתמשך. הוא לא קורה ברגע אחד והוא לא נמשך זמן קצר.   האמת היא, שכשמדובר בחיים שלנו, זהו תהליך שנמשך וימשך לאורך כל ימי חיינו.   אלו הם לא איזה שהם "פתרונות חיצוניים" שיגרמו לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו ועם החיים שלנו. זה לא איזו "שיטה" או "אסטרטגיה" שנפעיל שתשנה את חיינו מהקצה אל הקצה. זה לא שיש לי משהו נגד שיטות או אסטרטגיות שעובדות, נהפוך הוא. אבל לרוב, אם לא נעשה שינוי בתפיסה שלנו ובמערכת האמונות שלנו, אנו לא נתמיד ולא נשתמש בשיטות ובכלים החדשים שרכשנו.   מנסיוני, הפתרונות שאנו מחפשים הרבה יותר קרובים ממה שאנו יכולים לדמיין.הם נמצאים אצלנו בפנים ולא אצל אף אחד אחר בחוץ.   כל הידע שאנו חושבים שחסר לנו, כבר קיים. הוא קיים ומתקיים אצלנו – בפנים. בתוכנו.   אין לנו בעיה של ידע שחסר לנו כיצד לשנות ולשפר את חיינו. יש לנו בעיה אחרת. בשפת המהנדסים הייתי קורא לכך: בעיית גישה. יש לנו בעיה בגישה לידע הזה שאנו מחפשים.   איך משיגים את הגישה לידע החשוב הזה? מתחברים פנימה, למהות האמיתית שלנו. שם כל התשובות כבר מחכות לנו.   אם אתם רוצים לעשות את הצעד הראשון והמשמעותי להתחבר למי שאתם באמת, למהות האמיתית שלכם, ולאותו ידע חשוב שמגדיר באמת את מי שאתם,"התגלית " יכולה להיות הצעד הבא שיקח אתכם לשם.   אני לא מבטיח כאן שום גלולת קסמים. זה דורש תהליך. אבל ב"תגלית" אראה לכם את הצעד הראשון ואת הדרך שתקח אתכם לשם.   מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם, שלכם, ערן.

הי, אחת השיחות הפנימיות שמתקיימת לדעתי אצל כולנו היא שיחה על הפער. הפער בין איפה שאני נמצא לאיפה שאני רוצה להיות. ויש כאן משהו פרדוקסלי, שאין זה משנה כמה נתאמץ, נשתדל ונפעל להשיג את המטרות שלנו, מיד כשהשגנו אותן (או זמן קצר לאחר מכן) נתחיל מיד להרגיש שוב את אותו הפער. זה כמו לנסות ולהגיע אל האופק – כמה שלא נתקרב לקראתו הוא הולך ומתרחק מאיתנו. הסרטון הבא (גאוני בעיני) ממחיש זאת בצורה מצויינת אני מניח שהתחברתם לרעיון 😊 אם ננסה להבין את התהליך הזה, שקורה אצל כולנו, בעוד רמה, הרי שבעצם בכל פעם שאנו שמים לעצמנו מטרה מסויימת ומשיגים אותה, מיד עולה בנו הרצון והצורך הפנימי להשיג משהו נוסף. לרוב, אנו תולים בהשגת המטרה הזו, את מידת האושר שלנו. "אם רק אצליח לגור בבית שאני רוצה ואוהב אז אהיה מאושר" "אם רק אצא לחופשה שאני חולם עליה, אני אהיה מאושר" "אם ארוויח יותר כסף אז אהיה חופשי ומאושר" וכו'... לפני מספר ימים ישבתי עם לקוח, והשיחה שלנו נסובה על כסף. הוא מתמודד כעת עם סיטואציה לא פשוטה של סגירת חובות ורצון שלו "ליישר קו", ולהצליח לצמוח משם, לעזוב את העבודה שלו כשכיר ולהקים את העסק העצמאי שלו. הוא אמר לי משפט בסגנון של "אני רוצה להגיע למצב שיש לי מספיק כסף, כדי שאז אהיה חופשי". ניסיתי להסביר לו שההרגשה של חופש (שאליה הוא בעצם שואף) אינה קשורה לכמה כסף יש (או אין) לו בבנק. אחת החוויות שהיא זכורות לי בהקשר הזה הוא יום מסויים, לפני כשלוש שנים שבמהלכו רצה הגורל והיו לי 2 פגישות עם אנשים שונים. שניהם מצליחים מאד עסקית, כל אחד מהם הקים במו ידיו עסק שמגלגל מחזור של כ-130-150 מליון ₪ בשנה. טכנית "על הנייר" ובבנק – הם חופשיים כלכלית. למרות שמצבם הכלכלי היה מאד דומה (לכאורה נטולי דאגות כלכליות) החוויה שלי בפגישה עם כל אחד מהם היתה שונה לחלוטין. הראשון היה באמת חופשי. כשדיברתי איתו הרגשתי את החופש שהוא חווה, את תחושת השפע שהוא חי מתוכה, את האופטימיות שלו, את שמחת החיים ואת הרווחה והשקט הפנימי שהוא חי עמה. עם השני, למרות שמצבו הכלכלי כאמור זהה לראשון, החוויה היתה שונה לחלוטין. הוא היה מפוחד, השרדותי, חושש, סקפטי וציני. הוא דיבר איתי כל הזמן במונחים של פחד ושל כך שבעצם בכל רגע הכל יכול להשתבש, וכל העסק יכול ליפול. למרות מצבם הכלכלי הזהה – החיים שלהם שונים לחלוטין. חווית החיים שלהם שונה לחלוטין. המקרה הזה, הראה לי יותר מהכל, עד כמה התלות שלנו ב"דברים חיצוניים" היא גדולה ועד כמה גדולה הטעות שלנו כאן. כל יעד או מטרה חיצונית שנשיג לא יגרמו לנו להרגיש באמת את מה שאנו רוצים להרגיש. זה לא משהו חיצוני שמשפיע על מי שאנחנו בפנים. זה הפוך לגמרי. הרבה אנשים מסתובבים בעולם ומחפשים להשיג את "הדבר החיצוני" שיעניק להם את תחושת האושר שלהם. בדרך הם קצת מאבדים את מי שהם. את מי שהם באמת. את מה שנכון ומדוייק להם. הם אפילו מתרחקים עצמם כדי להשיג "משהו חיצוני", ואז כשהם משיגים אותו, תחושת ההישג נמשכת זמן קצר (לעיתים אפילו דקות בודדות), ומיד תופסת את מקומה תחושת התסכול, כי בעצם האושר שהם ציפו לא הגיע. אנחנו רוצים להגיע ל"שם", וכשאנו מגיעים לשם סוף סוף, ה"שם" הופך ל"כאן" ופתאום יש לנו "שם" חדש שאנו רוצים להשיג... וחוזר חלילה. אז מה הפתרון? אז אפשר להמשיך ולרדוף אחרי ה"שם" הבא שלנו... אבל אני חושב שבשלב הזה כבר הבנו שהאסטרטגיה של לרדוף אחרי האופק היא לאו דווקא האסטרטגיה היעילה ביותר. ואפשר ללכת לכיוון אחר. להבין מי אנחנו באמת. מה תפקידנו כאן בעולם. אחד הגורמים המשמעותיים שמשפיעים על תחושת האושר שלנו הוא המשמעות. שאנו עושים משהו בעל משמעות. שיש משמעות לנוכחות שלנו כאן בעולם. אנחנו לא תמיד מבינים את זה או ששוכחים ואז מחפשים את ה"דבר החיצוני" התורן שיעניק לנו קצת אושר. הדוגמה הפרקטית לכך, הוא למשל אדם שנמצא במקום עבודה שהוא אינו אוהב. הוא לא מרגיש שם ממומש ומוגשם. הוא מתוסכל מכך. הוא משווע לחופשה. הוא מאמין שאם תהיה לו את חופשת החלומות שלו, אז הוא יהיה סוף סוף שקט ומאושר כמו שהוא רוצה. הוא עובד מאד קשה על מנת להשיג את החופשה הזו, ומצליח סוף סוף להגיע אליה. אבל אז היא מסתיימת, ואפילו עוד לפני שהיא הסתיימה, תחושת התסכול מציפה אותו שוב. כי הפתרון לתסכול שלו הוא לא עוד חופשה (ממש אין לי דבר וחצי דבר נגד חופשות.. אני מאד בעד!!), אלא משמעות. הפתרון לתסכול שלו הוא החיבור לעצמו, למי שהוא באמת. למי שהוא חושב שהוא צריך להיות. הפתרון הוא לא "שם" בחוץ, הוא לגמרי "כאן" אצלנו.. בפנים. ומי שרוצה לעשות צעד משמעותי פנימה, אני מזמין אותו לפגוש אותי ב"תגלית". 

"הדרך שצעדו בה פחות" היא שורה מפורסמת משיר שכתב רוברט פרוסט. הוא מתאר את הבחירה שיש לנו תמיד בין 2 אפשרויות. האפשרות הראשונה היא השביל שכולם הולכים בו, והשניה הוא השביל שהלכו בו פחות. באיזה מהשבילים אתם הייתם בוחרים? כשמדובר בעסקים, יש שביל שמרבית האנשים צועדים בו. מרבית האנשים משתמשים באותם הכלים והטכניקות, באותן שיטות ואפילו באותם מילים ומסרים. בעולם השיווק והמכירות הנוכחי, במרבית המקרים, המוכר לוקח על עצמו את תפקיד ה"גבר אלפא" שתפקידו הוא להשיג את הלקוח בכל מחיר. ה"אלפא" מחפש כיצד "לסגור" את הלקוח, הוא מתמודד עם ההתנגדויות והוא פועל להתחמש בארגז כלים של תשובות ומענה לכל אתגר או בעיה שעומדת בפניו עד לכיבוש המוצלח של העסקה ושל הלקוח. עבור ה"אלפא", הלקוח הוא טרף, סוג של פרס שעליו להשיג. ולכן כל האמצעים כשרים. זה לא משהו חדש. זה מתנהל כך שנים רבות. ויש לכך סיבה – כי זה עובד! (הרי אם זה לא היה עובד, היו מפסיקים להשתמש בכך כל כך הרבה אנשים ועסקים). אבל בשנים האחרונות, זה כבר לא עובד באותה האפקטיביות כמו בעבר. הסיבה היא פשוטה – הלקוחות, פיתחו לכך סוג של הגנה ועמידות. כי בעולם שבו ה"אלפא" הוא המוכר שמחפש "טרף", הלקוחות כבר למדו כיצד להתגונן. ולכן הם כבר למגיבים ל"אלפא" כמו שהוא היה רגיל. וכך הם הפכו להיות יותר חשדנים. הם הפכו להיות יותר סקפטים. הם נהיו יותר ויותר ציניים. הם פחות בוטחים ומאמינים למי שמנסה למכור להם משהו. אם אתם לא משוכנעים שאני צודק, נסו רגע לחשוב כיצד אתם מתנהגים כלקוחות היום? מה רמת האמון שלכם במי שעומד מולכם ומנסה למכור לכם משהו? האם היא גבוה יותר או פחות ביחס לעבר? מה רמת הסקפטיות, הציניות והחשדנות שיש בכם כיום כלפי מי שמוכר לכם משהו? האם היא עלתה או ירדה ביחס לעבר? ולאן זה מוביל אותנו? כמו בשיר של פרוסט, יש לנו כרגע 2 אפשרויות כבעלי עסק שמוכרים משהו. השביל הראשון הוא אותה דרך מוכרת שכולם צועדים בה. כלומר להמשיך ולעשות את אותו הדבר. לעשות את אותו הדבר רק עם הרבה יותר כח. הסיבה שצריך יותר "כח" היא כי זה כבר לא מספיק לעשות את אותן הפעולות שעשינו בעבר כדי להשיג את אותן התוצאות. אנו צריכים להפעיל הרבה יותר כח (שיווק, כסף, שכנוע וכו') על מנת להשיג תוצאות כמו שהשגנו בעבר. אז יהיו כאלו שילכו לחפש עוד טריקים שיווקיים כאלו ואחרים, עוד סדנת מכירות שבה ילמדו עוד טכניקות להתמודד עם "התנגדויות" של לקוחות ועוד שיטות חדשות "לשכנוע". איך אמר פעם איינשטיין: "זהו חוסר שפיות להמשיך ולעשות את אותן הפעולות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה". אני רוצה לתת לכם הצצה לדרך שצעדו בה פחות. בדרך הזו מסתתרת תפיסה אחרת לחלוטין. תפיסה שבה במקום להיות "אלפא טורף" המוכר הינו גנ'טלמן שמתייחס ללקוח שלו כמו אל ליידי. זהו מודל חדשני שעד כה חשפתי אותו רק לחברי קהילת "השליחות" שאני מנהיג. מודל "הליידי והג'נטלמן" מציג תפיסת עולם חדשנית, המבוססת על מערכת יחסים הדדית, שבה גם למוכר אבל גם לקונה ישנה אחריות משותפת להגיע לסגירתה של עסקה מוצלחת. מערכות היחסים של ה"ליידי והג'נטלמן" הן מערכות יחסים שפועלות לטווח ארוך. מערך התפקידים בתוך מערכת היחסים הזו לא פעם משתנה, ומתפתח ככל שמערכת היחסים מתפתחת. בעולם של "הליידי והג'נטלמן" הג'נטלמן לא מחפש לסגור את העסקה בכל מחיר. הוא לא מרגיש צורך "ללחוץ" או לשכנע את הליידי לקנות ממנו. הוא יודע כיצד "לחזר" אחרי הליידי בצורה נעימה שמושכת אליו את הליידי ומביאה אותה אליו עם הרצון לקנות ממנו. זה לא תמיד פשוט לתפוס ולהבין את זה. בעיקר בגלל ששנים חונכנו והורגלנו ולמדנו שצריך "לסגור את הלקוח". שנים ראינו כיצד כולם מסביבנו עושים זאת. והסקנו מכך שזו כנראה הדרך היחידה להצליח ולמכור למישהו משהו. אבל אולי, רק אולי – אולי יש דרך אחרת לעשות את זה? אז מה אתם אומרים? באים לצעוד איתי בדרך שצעדו בה פחות? כמו תמיד, אשמח לתגובות שלכם! ערן נ.ב. - אם אתם רוצים להחשף למודל הליידי והג'נטלמן, כל הפרטים כאן. נ.ב.2 - הנה התרגום לשיר המלא של רוברט פרוסט "הדרך שהלכו בה פחות"

הי! לפני כמה ימים פרסמתי כאן בבלוג ובפייסבוק פוסט שדיבר על הפיטורים בטבע, ושם טענתי שכל אדם שהוא שכיר חייב לקחת להתעורר ולקחת אחריות על מצבו. להפסיק לתלות את עתידו הכלכלי במעסיק שלו, בממשלה או בהסתדרות, ולפתח לעצמו מקורות הכנסה נוספים, להקים עסק במקביל להיותו שכיר ולהתפתח. קיבלתי עשרות תגובות, מרביתן תמכו בדברים שלי, והיו גם כאלו שלא. בין התגובות שקיבלתי היה אחד שכתב לי ש"הפוסט שלך מסוכן! יש הרבה אנשים שלא יכולים להיות עצמאיים ועלולים לחשוב שכן, ולכן להביא הרס על עצמם בהשראה מטעה". והיו גם תגובות נוספות. בהתחלה הגבתי לכל אחד מהם באריכות, אבל אז הבנתי שאולי עדיף להגיב במקום אחד מרוכז על כל התגובות מהסוג הזה ולתת להן מענה. ראשית, כל תגובה כזו היא נורמלית והגיונית, הרי מי שתפיסת עולמו היא שהעבודה היא המקור לבטחון שלו, כל אמונה אחרת שיציגו לו תגרום לו לזוז מאזור הנוחות שלו, ולקבל על עצמו אמונות חדשות. בלי קשר למהי האמונה החדשה, התהליך עצמו של החלפת אמונות גורר אצלנו פחד שמקורו באגו שלנו שרוצה להגן עלינו משינויים, ולכן יעורר בנו מערכות הגנה כמו פחד, ספק, סקפטיות, זלזול, הקטנה וכדומה. אני "מזהיר מראש" – התשובות שלי כאן עלולות לא למצוא חן בעיני חלק מהאנשים. ובטח יהיו כאלו שיאמרו שאני "קיצוני" בתגובה שלי. אולי... אבל אנו נמצאים בתקופה שנדרשים מעשים קיצוניים כדי שאנשים יתעוררו על החיים שלהם. אף אחד לא חייב לקבל את התשובות שלי ואת הדעות שלי. אבל אני מזמין אתכם קצת לפתוח את הראש ולשחרר את המחשבה, ובמקום לנסות להוכיח לי שאתם צודקים ואני טועה, תנסו אולי לראות אם יש כאן משהו שיכול לשנות משהו בחיים שלכם. להמשיך ולדבוק באמונות שלכם אתם תמיד יכולים, רק תבחנו האם הן הביאו אתכם למקום שאתם מרוצים ממנו בחייכם. אם לא, אולי כדאי לבחון אמונות חדשות? איך אמר איינשטיין: "להמשיך ולעשות את אותן הפעולות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה זה חוסר שפיות". וכעת אתייחס במרוכז לכמה מהטענות העיקריות שעולות מהתגובות שקיבלתי. האם כולם חייבים להיות עצמאיים? / לא לכולם מתאים עסק עצמאי לא. לא כולם חייבים להקים עסק עצמאי, ובספרי "להתעורר" ובכל מקום אחר אני אומר זאת באופן מפורש. אבל כן – כולם לדעתי חייבים להיות עצמאיים בחשיבה שלהם. ועצמאיים ביזמות שלהם, ועצמאיים בתפיסת האחריות ותפיסת העולם שלהם. כולם חייבים להיות עצמאיים בפיתוח מקורות ההכנסה שלהם, ולהפסיק להיות תלויים רק במעביד ומעסיק אחד, שזה מסוכן. מאד מסוכן. זה נכון שלא לכולם מתאים עסק עצמאי. אם הייתם מדברים איתי לפני 12 שנים הייתם שומעים שאני אומר זאת על עצמי. למי שהוא שכיר, המחשבה על הקמת עסק יכולה להיות מפחידה עד כדי שיתוק. הדבר האחרון שאני מציע לאנשים הוא לעזוב מחר בבוקר את מקום העבודה שלהם. להיפך, אני מעודד אנשים להחזיק במקום העבודה שלהם, ובמקביל להתחיל לפתח את עצמם  ולפתח לעצמם מקורות הכנסה נוספים. הדבר החשוב בעיני הוא לצאת מהקיבעון המחשבתי של עבודה=בטחון כלכלי, ושהפנסיה שלנו תספק את הצרכים שלי בעתיד. שניהם כבר לא מתקיימים יותר בעולמנו, ומי שמתעקש להחזיק באמונות הללו הוא סוג של "בת יענה" שטומן את ראשו בחול כדי לא לראות שהעולם סביבנו השתנה. לצאת מהקיבעון המחשבתי משמעו, לקבל עליכם את האחריות לעתידכם, להתחיל ללמוד ולחפש הזדמנויות חדשות ליצירת הכנסות נוספות. וכאלו בתקופתנו לא חסרות: השקעות בנדל"ן, שוק ההון ואחרות קניין רוחני שלכם (כתיבה, צילום, מוסיקה, איור וכו') להכנס לעולם הפרילנסרים שכובש בסערה את העולם (כבר לפני כשנה וחצי 35% מהמועסקים בארה"ב היו פרילנסרים ולא עובדים שכירים), לשם העולם הולך היום שותפות במיזמים, הקמת עסקים (גם באופן חלקי במקביל להיותך שכיר) יש עולם שלם של עסקים מבוססי אינטרנט – מסחר באמזון, איביי, תוכניות שותפים ואחרות כן, אני אקדים את התגובה הבאה שתאמר –" כן אבל מה עושה מי שלא יודע איך לעשות את הדברים הללו???" מי שלא יודע, שילך ללמוד. שידליק את המחשב ויתחיל לחפש בגוגל.. שיחפש אנשים שעושים את הדברים הללו בהצלחה ויתחיל לעשות בעצמו. צעד קטן בכל פעם. מי שמחפש נוסחאות קסמים, גלולות קסם להכנסות שיתווספו לו באופן מיידי, אני מצטער אבל אני לא הכתובת לכך. אגב, הייתי נזהר ושומר מרחק מכל מי שמציע לכם דרך להגדיל הכנסות באופן מיידי. זה דורש עבודה ומאמץ? – כן. זה דורש השקעה? – כן. בהתחלה כדי ללמוד היא קטנה. זה דורש ידע חדש? – בהחלט כן! זה דורש לקחת אחריות על חייך – בדיוק! זה העניין! זה פחות נוח מלשבת בבית ולקטר על גורלך – כן, ללא ספק. זה יכול להציל את החיים שלך? בוודאות! תגובת המשך לתגובה הזו, היא אלו שכתבו שיש הרבה עסקים שנסגרים. אחד המגיבים ציטט סטטיסטיקה שאומרת שב-2016 נסגרו כ40,000 עסקים. הוא כמובן לא טרח להראות את הסטטיסטיקה המלאה, אז הנה היא לפניכם: בשנת 2016, נפתחו כ-55,300 עסקים - עלייה של כ-4% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. באותה שנה נסגרו כ-43,500 עסקים, זו עלייה של 2.35% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. כך שתוספת העסקים למשק בשנה זו עמדה על 11,800 עסקים - כ-2% מסך העסקים הפעילים במשק. זו סטטיסטיקה עקבית בשנים האחרונות של גידול עקבי של כ-10,000 ויותר עסקים חדשים שמצטרפים למשק מדי שנה. אני בטח לא אומר שאין סיכונים בעסקים, או שזה בהכרח קל. זה לא. שוב, אין גלולות קסם. ומי שמחפש כאלו שיתעורר ויתבגר. אבל, השליטה היא בידיים שלך. אתה אחראי לגורלך ולא נתון לחסדיהם של אחרים או של הסתדרות עובדים שיותר מזיקה מאשר מועילה ומקדמת את האינטרסים של הפעילים שלה. ומה עם אלו שהם מחוסרי השכלה ונסיון? נכון, אין פתרון אחד שמתאים לכולם. תפסיקו לחפש גלולות קסם שמתאימות לכולם. כל אחד צריך לעשות את מה שהוא יכול. כדי להתקדם. יש הרבה מאד אנשים ללא השכלה שהקימו עסקים ומיזמים מאד מוצלחים. אין לכך שום קשר להשכלה. אין לך נסיון – צא להשיג אותו חסר לך ידע – צא להשיג אותו אין לך מספיק קשרים – צא ליצור אותם יש לך עוד תרוצים? – זרוק אותם לפח. ותתחיל לעשות משהו עבור עצמך. צריך השקעה גדולה לפתוח עסק! ואת זה אתה אומר בתור? בתור מישהו שהקים עסק מימיו? או בתור מישהו שמסתכל על הצד ומפחד לפתוח עסקים. לא אמרתי לאף אחד שהוא צריך עכשיו להקים מסעדה ולהשקיע בכך 2 מליון ₪ (למישהו ללא נסיון עסקי זו תהיה התאבדות כלכלית). יש מספקי דברים אחרים שאפשר לעשות עם השקעה כספית מינימלית ולצאת לדרך ולהמשיך להשקיע ככל שהעסק מתפתח. הקמתי עד היום מספיק עסקים, וכמעט באף אחד מהם לא נדרשתי להשקעה של יותר מכמה אלפי שקלים בודדים (למען הסר ספק, אני מדבר על פחות מ-10,000 ₪). תן לי דוגמה לעסק שמרוויח כסף מייידית! כך כתבה לי אחת המגיבות. מצטער, אני לא מחלק גלולות קסם. הרצון הטבעי של אנשים לקבל דבר תמורת שום דבר קיים כל הזמן. כרצון. אבל לא כמודל כלכלי שעובד. אין ניסים ונפלאות, אין תעודות ביטוח. בדיוק כמו שבלהיות שכיר אין שום בטחון (מי שעוד לא הבין את זה, שיסתכל על טבע היציבה ומה שקרה לה). כל עסק דורש זמן עד שמגיעות ההכנסות. יש כאלו שיקח להם כמה ימים, יש כאלו שיקח להם כמה שבועות. אגב גם שכיר מקבל את השכר שלו לאחר חודש... הנקודה היא פשוטה – צריך פשוט להתחיל. לא לחכות שהדברים יקרו לך מעצמם. הם לא. וכמה דוגמאות בכל זאת: אנשים שעוסקים במתן שרותים – יעוץ, כתיבה, עיצוב, ליווי, טיפול, לימוד וכו' – יכולים בתוך ימים ספורים ליצור הכנסות נוספות השקעה בנדל"ן – תוך חודשיים/שלושה יכולה כבר לקבל דמי שכירות השקעות אחרות – שוק ההון, יזמות, ואפילו שווה לבחון מה קורה עם המטבעות הוירטואליים (ביטקויין ודומיהם). * לא ממליץ לאף אחד להכנס לעולם ההשקעות בלי ידע. אין לכם ידע בתחום ואתם בכל זאת רוצים להשקיע – לכו ללמוד את התחום! ומילה אחרונה לסיום: כל אלו שכתבו תגובות, שהעירו וביקרו את הרעיונות שלי, לא כתבו המלצה חלופית אחת משלהם. מה אתם מציעים? מה הפתרון שלכם? להמשיך ולסמוך על המזל? להמשיך לסמוך על המעסיק שלכם? לחכות שהממשלה או ההסתדרות יצילו את המצב (הם לא!)? להמשיך לקטר ולהיות "מסכן"? אפשר כמובן לעשות את כל הדברים הללו. רק שאף אחד מהם לא ישפר את המצב במאומה. ואפשר להתעורר! בספר שלי "להתעורר" אני מתאר במדוייק את התהליך שאנשים צריכים לעבור, ומשלב בו הרבה דוגמאות של לקוחות שזכיתי ללוות במשך השנים בשילוב של פעולות מעשיות שאפשר לעשות. אתם יכולים לקבל כאן את הפרק הראשון בחינם!

לפני קצת יותר מ-11 שנים, כשהודעתי לסביבה שלי למשפחה ולחברים שאני עומד להשאיר את הקריירה שבניתי באינטל במשך 9 שנים מאחורי, ולצאת לדרך חדשה כעצמאי ובעל עסק, מרביתה התנגדה לשינוי. הם אמרו לי שאני עושה מעשה מאד מסוכן, ולא אחראי. הגדיל לעשות אחד החברים שלי שלקח אותי הצידה באחד המפגשים וביקש לשוחח איתי: החבר: אתה מאד חשוב לי, ואני מרגיש חובה לדבר איתך על כך. אני: ? החבר: אתה עושה מעשה מאד מסוכן ולא אחראי. יש לך משפחה. יש לך בית, משכנתא ומחוייבות, אתה לא יכול להסתכן ככה. אני: אני מבין. אני: תקשיב, אתה מאד חשוב לי ואני מרגיש חובה לומר לך משהו חשוב. החבר: ? אני: אתה עושה משהו מאד מסוכן ולא אחראי. יש לך משפחה. יש לך בית, משכנתא ומחוייבות, אתה לא יכול להסתכן ככה. החבר: ???? אני: אתה יודע, בעוד 30 יום מהיום שנינו יכולים למצוא את עצמנו מחוץ למקום העבודה שלנו. אבל יש הבדל אחד מאד מהותי ביננו. החבר: ?????? אני: ההבדל ביננו, שאני התכוננתי לכך במשך כל השנה האחרונה. אתה לא. החבר: ?????????? אני: בעוד 30 יום מהיום, אתה יכול למצוא את עצמך מחוץ למקום העבודה שלך. תקבל פיצויים, אולי עוד כמה משכורות להתאושש.. אבל מה אחר כך? אותו חבר לא ממש הבין למה אני מתכוון. הוא הסתכל עלי כמו על סוג של חייזר שנפל מכוכב אחר, הרי העבודה שלו היא הדבר הכי בטוח שיש לו.... השיחה שלנו הסתיימה בלי שממש הצלחנו לשכנע אחד את השני בצדקתו. הוא בעיקר ניסה להכיל אותי, טפח לי על הכתף במין סוג של "ברכת הדרך" שמהולה באנרגיה של "מקווה שאתה יודע מה שאתה עושה". השיחה שלנו מתמצתת בעיני את כל המהות של מה שאנו רואים שקורה כעת בעולם סביבנו. העולם משתנה. עולם התעסוקה כבר מזמן השתנה. מי שעדיין מאמין למשוואה שפעם היתה קיימת ש"עבודה = בטחון כלכלי", אז כדאי שיתעורר ומהר! מקום העבודה כבר מזמן לא מעניק לנו בטחון כלכלי יותר. המעסיקים ובעלי העסקים והחברות רוצים, ובצדק מבחינתם, למקסם את הרווחים שלהם, לייעל את הפעילות שלהם, ועם כל ההתקדמות הטכנולוגית היום, צריך פחות ופחות עובדים לעשות את מה שנדרש. זה עצוב. זה אולי לא פייר. במקרה של טבע, זה יכול להיות גם מקומם. אבל זו המציאות. כל המאבק שמנסים עכשיו לעשות ארגוני העובדים וההסתדרות למען מפוטרי טבע העתידיים נדון לכשלון. אז אולי ישפרו במקצת את התנאים של המפוטרים, אבל זה לא יהיה משהו שישנה את תמונת המציאות. אלו הם גופים שמנסים בכל מאודם להתאים את העולם ואת המציאות לתפיסת עולמם הישנה. אבל העולם לא נמצא שם יותר. הדימוי הכי מוצלח לכך שעולה לי בראש זה כמו שרגע לפני המבול, עומד מישהו ומנסה למכור לאנשים סביבו מטריות. כי הוא חושב שמדובר ב"עוד מטר גשם טיפוסי". המטריות לא עזרו לאנשים במבול. רק מי שראה את הנולד, והכין את עצמו למבול, ובנה לעצמו תיבה חזקה – ניצל מהמבול. אבל לא רק ניצל מהמבול, אלא לאחריו הצליח לבסס לעצמו עתיד חדש שממנו צמח העולם החדש. כשמדובר בעולם התעסוקה, אנחנו נמצאים בעיצומו של מבול. זה לא עוד גשם טורדני. היה טוב אם ההסתדרות, במקום לנסות להילחם את המלחמות של אתמול, היתה תומכת בעובדים באופן שיעזור להם לפתח את תפיסת האחריות האישית שלהם, את כישורי היזמות שלהם, מעניקה להם כלים והשכלה פיננסית, חושפת אותם להזדמנויות חדשות ליזמות, ליצירת הכנסות נוספות ולהקמת עסקים. אבל לצערי, אני לא רואה סיכוי שזה יקרה מצד ההסתדרות, הממשלה, המעסיקים או כל גוף אחר. והאמת, שלתפיסתי זה גם לא התפקיד ו/או האחריות של ההסתדרות לעשות זאת. וגם לא של הממשלה. זו האחריות של העובדים. של כל אחד ואחת מהעובדים. זו האחריות של כולנו. כל אחד שעובד היום כשכיר, כדאי שיתעורר ויקח אחריות על עצמו ועל חייו. על עתידו הכלכלי ועל עתיד משפחתו. להמשיך להסתמך על המעסיק ועל מקום העבודה שלך שישמור עליך ויעניק לך בטחון כלכלי, זה כמו לשבת ולצפות בתזמורת המנגנת על סיפון הטיטאניק הטובעת. למי שלא הבין, הקרחון כבר פגע בשוק התעסוקה. טבע היא רק הסיפון הראשון שהתמלא במים וכעת טובע. לפני כארבע שנים כתבתי על כך גילוי דעת שנקרא "כיצד העבודה שלך גורמת לך להישאר עני". לימים הוא היווה את הבסיס לספר השני שלי "להתעורר" המיועד לשכירים ונועד לפתוח להם את הראש ולראות את תמונת המצב האמיתית של שוק התעסוקה, לפתוח להם את הראש לאפשרויות והזדמנויות חדשות. ולתת להם כלים מעשיים לקחת אחריות על חייהם ועל עתידם הכלכלי. שלהם ושל משפחתם. העולם שלנו משתנה. כל יום. כל הזמן. ולצערי, טבע כנראה לא תהיה החברה האחרונה שתכריז על פיטורים המוניים. יהיו עוד כאלו. זה לא משהו שההסתדרות או כל גורם אחר יוכל לעצור. הטכנולוגיה מתקדמת, העולם מתפתח, ויותר ויותר חברות מגלות דרכים יעילות יותר להגדיל את התפוקות, ובמחיר יורד של כח אדם. אבל לא הכל שחור. להיפך, אני חושב שזו דווקא ברכה. אני חושב שהמצב הזה גורם ליותר ויותר אנשים להבין שאין להם ברירה, אלא להתחיל ולהמציא את עצמם מחדש. לקחת אחריות ולהתחיל לחפש את דרכם החדשה. להתחיל ליצור דברים חדשים, ליזום, להוביל, לפתח ולהנהיג – תחילה את עצמם, ואחר כך אחרים. שם נמצא העתיד – ביזמות האישית, בלקיחת האחריות האישית וביצירתיות. אני מקווה ומאחל לכל מפוטרי טבע הטריים, ואלו שעוד יצטרפו אליהם, שבמקום להכנס למרה שחורה בגלל מה שקרה, שיתאוששו מכך מהר ויתחילו לחפש לא רק את העבודה הבאה והתפקיד הבא, אלא גם את הדבר הבא שהם יכולים ליצור בעולם, את הערך הנוסף שהם יכולים להביא, ואיזה מקורות הכנסה נוספים הם יכולים ליצור. אני מאחל להם להצליח ולראות בכך הזדמנות. הזדמנות לפרק חדש בחיים. הזדמנות לחפש מה באמת מעניין ומושך אותם לעשות. מי שאהב את העבודה שלו ואת התפקיד שלו, אני בטוח שיוכל למצוא תפקיד חדש בכך. אבל אני יודע שיש גם כאלו שפחות אהבו את מה שהם עשו, והמשיכו לעשות זאת רק כי "חייבים להתפרנס". אני מאחל להם שילכו עם הלב שלהם, לחפש מה באמת "עושה להם את זה", מה באמת מרגש אותם ומה באמת יגרום להם לקום עם תשוקה בבוקר. העולם שלנו משתנה. אבל יש היום גם הרבה יותר הזדמנויות מאשר בעבר. הזדמנויות שפעם לא היו קיימות. אני באמת מאמין בכך, מכל ליבי. נ.ב. – אני מתנצל מראש אם הדברים הללו גורמים למישהו חוסר נוחות כלשהו, אבל זה חלק מהתפקיד שלי. התפקיד שלי בעולם הוא להעיר ולעורר אנשים לתפקידם בעולם, ולעזור להם "להוציא את עצמם לאור".

הי, אני אדם ריאלי. תמיד הייתי. אחרי הכל, מהנדס, תואר שני במנהל עסקים, שנים רבות מנהל בכיר בהייטק. עד לפני 11 שנים בערך האמנתי ש"אם אני לא יכול לראות את זה, אז זה לא באמת קיים". היום אני מבין כמה מקובע מחשבתית הייתי אז. ואני מבין שישנם דברים, שלמרות שאני לא מבין אותם, או איך הם בדיוק עובדים, הם עדיין יכולים להיות מאד שימושיים ובעלי ערך עבורי. למשל, מרבית האנשים לא באמת מבינים איך עובד החשמל, אבל זה לא מפריע להם ללחוץ על המתג ולהדליק אור בחדר. אתמול בנאום שלו על ההכרה בירושלים כבירת ישראל דונאלד טראמפ אמר משפט חשוב: "לא נוכל לפתור את הבעיות שלנו על ידי אותן הנחות שגויות והאסטרטגיות הכושלות שהיו לנו בעבר" האמת היא, שטראמפ לא המציא את הרעיון הזה. הוא שאול מהמשפט שאמר פעם איינשטיין: ש"לא נוכל לפתור את הבעיות שעומדות לפתחנו, באותה רמת חשיבה שהיינו כשיצרנו אותן". והרעיון הזה כל כך נכון. היום אני יודע שמה שאני יודע הוא כל כך מעט ומצומצם לעומת כל מה שקיים ובטח מול מה שאפשרי. היום אני יודע, שפריצות הדרך המשמעותיות שלי בחיים, קרו דווקא במקומות שבהם נחשפתי ל-"מה שאני לא יודע, שאני לא יודע". במקומות הללו, קורים הקסם. לפני כמה שבועות קיימתי את סדנת "התגלית", ואז קיבלתי מהחבר שלי ללימודים באוניברסיטה את המשוב הבא - "ערן, עברת דרך רבה ומשמעותית מאז לימודינו באוניברסיטה. סדנת התגלית שהעברת הייתה בצורה רהוטה, מתודולוגית וברורה – מדהים", יואב אילנברג - ארכיטקט תוכנה באמדוקס המשוב שלו, בהחלט היה עבורי סוג של סמן על הדרך שעשיתי. סדנת "התגלית" היא לא דומה לשום דבר אחר שעשיתי בעבר. היום כתבתי לאחד האנשים שנרשמו היום לסדנה שאני מזהיר מראש, מדובר בתוכן עמוק, שמצריך פתיחות מחשבתית, ולעיתים מורכב לעיכול לאנשים "ריאליים". וזה נכון. אבל דווקא אנשים ריאלים יכולים לקבל בה תובנות משמעותיות ביותר, כי אולי לראשונה, הם יקבלו גישה לאזור של "מה שהם לא יודעים, שהם לא יודעים". ושם קורות להם פריצות הדרך. הנה עוד כמה דברים שכתבו לי אנשים "ריאלים" על "התגלית": "הסדנה פתחה בפני שיטה עוצמתית להתחברות ל"אני הפנימי" שלי וזיהוי הקולות האותנטיים שבתוכי. היא הועברה בצורה נעימה מאוד ואדיבה. הורגש שערן באמת מעוניין ומחוייב לעזור, ומעביר את החומר מתוך תחושת שליחות אמיתית. אני מתכוונת להשתמש בכלים שניתנו לי על מנת לדייק את הכיוון שלי בחיים ולמצוא תשובות אמיתיות לשאלות ולהתלבטויות שלי. מרגישה שיצאתי לדרך חדשה ושדברים טובים יגיעו במהרה" - איילת אברהמי, רופאת ילדים "היה מקסים ערן, הסדנה עזרה לי למקד את השאלות שלי לצורך התפתחותי האישית והמקצועית ועזרה לי למצוא כלים לתשובות. אני נמצא בהליך שינוי כיוון של הקרירה ואני חושב שהסדנה תעזור לי לפעול בהתאם ליעדים החדשים שהצבתי לעצמי. תודה רבה!" - איתמר חייקין, רואה חשבון "קיבלתי בסדנא כלי חדש ועוצמתי שלא הכרתי. הייתה חוויה מיוחדת, הרגשתי שלווה ורוגע כפי שלו הרגשתי זמן רב. לא הרגשתי שהזמן עבר והצטערתי כשנגמר. מתכוונת להתאמן בשימוש בכלי הזה ומקווה שיעזור לי למצוא את החתיכה החסרה" - רחל, מנהלת כספים "הסדנה מרתקת ויוצאת דופן בתכנים אשר מועברים בה. ממליץ בחום להגיע בראש פתוח!" - בן, עורך דין "התגלית הינה סדנה מעולה לכל אדם ולבעלי עסקים בפרט. היכולת להתחבר למקור הפנימי שלך ע"מ לזהות את התשוקה הפנימית שלך ואת השליחות שלך, הינה ייחודיות ולא יהיה ניתן להעתיקה. ערן הינו מנטור לחיים! אני עוקב אחר פעילותו מספר שנים, וניתן לראות בברור את ההתפתחות האדירה שלו, אותה הוא חולק עם לקוחותיו. הסדנה הינה כולה נתינה המשולבת עם יכולותיו הנפלאות של ערן. מומלץ בכל פה!" - אהד פרס, מנחה סדנאות לאפקטיביות אישית וארגונית אם אתם מחפשים את הדרך לפריצת הדרך הבאה שלכם, לחיבור הפנימי והדיוק שלכם, ולקבל תשובות מדויקות עבורכם באופן יוצא דופן וחדשני – מוזמנים להצטרף אלי ל"תגלית" הקרובה. מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן.

אחת הבעיות העיקריות של מרבית העסקים היא שהלקוחות לא תמיד יודעים לבחור נכון. הם לא יודעים תמיד להבדיל בינך ובין המתחרים שלך. וכשהם לא יודעים איך להבחין בהבדלים ישנו בדרך כלל רק פרמטר אחד שהם תמיד יודעים להשוות. וזה – המחיר. כבעל עסק, המקום האחרון שאנו רוצים להיות בו הוא זה שהלקוחות בוחרים (או שלא) לקנות מאיתנו על בסיס ההשוואה של המחיר. הסיבה היא פשוטה – אם הלקוחות בוחרים על בסיס מחיר, אז בדרך כלל אחד משני התרחישים הבאים יקרה: יבחרו במי שימכור במחיר הנמוך ביותר (כי זה הקריטריון היחידי שהם יודעים להשוות על בסיסו), וכמה שלא תורידו את המחיר, תמיד יהיה מתחרה שיוריד את המחיר עוד יותר יבחרו במי שימכור במחיר הגבוה ביותר, כי עבורם מחיר גבוה בדרך כלל יסמל איכות גבוהה יותר (לאו דווקא נכון, אבל רבים בוחרים כך). באופן כללי, אתם לא רוצים להיות במקום שבו הלקוחות בוחרים אך ורק על בסיס המחיר. אתם רוצים שהם ירצו לקנות דווקא מכם, ושהמחיר לא יהווה את הקריטריון העיקרי בהחלטה שלהם. נניח שאני רוצה לקנות טלויזיה חדשה. אני כלקוח (ורבים כמותי), לא ממש יודעים כיצד לבחור טלויזיה. כלומר, חוץ מלדעת את הגודל שאנו מחפשים, לרוב אנו לא ממש מבינים בטכנולוגיה, בהבדלים, בניואנסים ובטכנולוגיות השונות. ואז נגיע לחנות מכשירי החשמל (או לזאפ באינטרנט) ונחפש את הטלויזיה בגודל שאנו רוצים (למשל 55"). כעת, הקריטריון העיקרי שאנו יודעים לבחור על פיו הוא – המחיר! אם אני מעריך איכות, אני כנראה ארצה לקנות את המותגים היקרים יותר. ואם אני מחפש את העסקה הטובה ביותר, ארצה לרכוש את המכשיר הזול ביותר. אבל מה היה קורה אם יצרן טלויזיות מסויים, היה יוצר עבורי, ועבור שכמותי, מדריך כלשהו שנקרא: "כיצד למצוא את הטלויזיה המתאימה ביותר לצרכים שלך ובמחיר הטוב ביותר" או "10 דברים שאתם חייבים לדעת לפני שאתם קונים טלויזיה" הסבירות היא שהיה מעניין אותי לקרוא (או לצפות) בתוכן שכזה, כי הוא רלוונטי כמובן למה שאני מחפש. כעת, במדריך הוא היה בוחר להדגיש נקודות שמייצגות יתרונות יחסיים שלו, לעומת חסרונות יחסיים של המותגים המתחרים. נניח שאחד הדברים שמייחד את הטלויזיות שלו, הוא האחריות הארוכה שהוא נותן. אז בוודאי שהוא היה כותב במדריך משהו בסגנון: "אחד הדברים שחשוב לבדוק לפני שאתם רוכשים טלויזיה חדשה, היא מה משך אחריות היצרן שאתם מקבלים. השוק מוצף במכשירים זולים מתוצרת סין, שנוטים להתקלקל לאחר שנה/שנתיים, ולכן הם מגיעים עם אחריות קצרה של שנה בלבד. אם אתם כבר משקיעים בטלויזיה חדשה, כדאי שתוודאו שהיא מגיעה עם אחריות של 3 שנים לפחות!" מה שהוא בעצם עשה, הוא חינך את הלקוח. הוא לימד אותו משהו חדש שהלקוח לא ידע רגע לפני כן. הוא בעצם הכניס, למערכת השיקולים של הלקוח, שיקול נוסף שלא היה שם קודם לכן. הוא לימד והסביר ללקוח, למה חשוב ללקוח לבדוק את האחריות שהוא מקבל עם רכישת המכשיר. סביר שכעת אותו לקוח, כשהוא נכנס לחנות מוצרי החשמל ישאל את המוכר איזה טלויזיות מגיעות עם אחריות ארוכה יותר ויתמקד בהן. או כשהוא סורק בזאפ הוא יבדוק למי יש אחריות ארוכה יותר. הגישה הזו נקראת: שיווק מבוסס חינוך. אנו מחנכים את הלקוחות כיצד לקנות נכון. זוהי שיטת שיווק מאד אפקטיבית ויעילה שמבוססת על כך שאנו יוצרים עבור הלקוחות שלנו תוכן שעוזר להם לבחור, שמלמד אותם על עולם התוכן שלנו, על המוצרים והשרותים שלנו, ובעצם מקרבים אותנו אלינו. יצירה של תוכן היא אחד מהמרכיבים המשמעותיים בעולם השיווק כיום. יותר ויותר עסקים, מכל הסוגים והמינים משתמשים בתוכן על מנת למשוך אליהם לקוחות, וליצור אצל הלקוחות את החיבור, הבטחון והאמון בהם ובמותג שלהם. אני אישית עושה זאת כבר למעלה מ-11 שנים. יצרתי עד היום אלפי פריטי תוכן שונים שמשמשים אותי עד היום: פוסטים בבלוג, וידאו, קורסים דיגיטליים, קורסים במייל, ראיונות עם מומחים ומובילים בתחומם, הרצאות מוקלטות, מדריכים, סדנאות, הרצאות ועוד... ולראשונה אני חושף הכל – כיצד להפוך ולהיות מכונת תוכן משומנת המייצרת תוכן מגוון, בעל ערך גבוה, מושך לקוחות ומייצר הכנסות. זו הדרכה המיועדת לכל מי שעוסק ביצירת תוכן מכל סוג שהוא. בין אם אתם רוצים לכתוב פוסטים לבלוג או לפייסבוק, תוכן שיווקי, תסריט לוידאו, תוכן להרצאה, ספר, מדריכים מכל סוג, או כל סוג של אחר של תוכן. הנה כל מה שאני מתכוון לחשוף ולשתף בהדרכה המקיפה הזו: איך ליצור את הפילוסופיה היחודית שלכם שבולטת מעל לכולם כיצד להפוך את עצמכם ל"מכונת תוכן" שיוצרת תוכן מעניין, רלוונטי וכזה שמעניין ומושך את הלקוחות שלכם כיצד למצוא רעיונות חדשים לתוכן עבור הקהל שלכם כיצד לזהות מה מעניין את הקהל שלכם, ואיזה תוכן חדש להציע לו כיצד לפתח תוכן חדש כאשר אתם ישנים! כיצד לפתח תוכן מבלי לכתוב מילה אחת בעצמכם! כיצד לגרום ללקוחות שלכם ליצור עבורכם את התוכן הרלוונטי ביותר עבורם כיצד מומחים אחרים יוצרים תוכן רלוונטי ומושך עבורכם כיצד למקסם את השימוש בתוכן שיצרתם כיצד ליצור תוכנית שנתית וחודשית עבור אימפריית הידע שאתם יוצרים כיצד לפתח תוכן שיוצר אצל הלקוחות שלכם חיבור פסיכולוגי ורגשי אליכם איך ליצור SYSTEM עקבי של יצירת תוכן כיצד ליצור תוכן שיווקי שמניע אנשים לפעולה ולרכישות המוצרים והשרותים שלכם כיצד למסחר ולהגן על הקניין הרוחני שלכם כיצד ליצור רשימת נושאים לפוסטים בבלוג המספיקים לשנה ויותר, בתוך 60 דק' כיצד להפוך למכונת רעיונות בלתי נדלית מהן 3 הפעולות שיגרמו לכם להפוך להיות יצירתיים לתמיד כיצד ליצור תוכן שמקדם את המוצרים והשרותים שלכם כלים שימושיים ליצירת תוכן מגוון כיצד לדעת ולבחור מה פורמט התוכן שהכי מתאים ונכון לכם כיצד לפנות לאנשים מעניינים ומובילי דעת קהל ולהשיג את הסכמתם להתראיין אצלכם (לבלוג, וובינר, לספר או לפודקאסט) להשתתף בהדרכה לחצו כאן מי שירשם, יקבל גם גישה חופשית לכל החיים להקלטה שלה, לשימושו החופשי. כל הפרטים, המידע וההרשמה כאן בקישור. מחכה לכם! ערן.

לפני כמה ימים ישבתי עם חבר שביקש להפגש ולשוחח. הוא עובד במקום עבודה שכבר לא נכון לו להיות בו. הוא מרגיש שכל יום שהוא שם הוא יום של סבל עבורו. ומצד שני, יש לו "תחביב" שהוא מאד נהנה ממנו. הוא אוהב לכתוב. כשהוא כותב הוא מרגיש שהוא נמצא ב-ZONE שלו. הוא מרגיש שזה נכון ומדוייק לו. הוא מרגיש שהוא מביא את עצמו לידי ביטוי בצורה המיטבית והנכונה ביותר שניתן. שאלתי אותו מה הוא היה רוצה שיקרה? והוא אמר שהוא היה רוצה לעזוב (כבר מחר בבוקר) את העבודה שלו ולהתפרנס רק מהכתיבה שלו. הוא אוהב לכתוב, הוא נהנה מזה, אבל הוא לא עושה את זה מספיק. כשהוא מפרסם את מה שהוא כותב הוא לרוב מקבל תגובות טובות ומפרגנות מאנשים, אבל למרות זאת, קיים בתוכו החשש. החשש שלא יאהבו את מה שהוא כותב. שלא יאהבו את היצירה שלו. שלא יגיבו לכך מספיק אנשים, או שיקבל תגובות פחות "מפרגנות". אז הוא כותב מעט מאד. הרבה יותר מעט ממה שהוא היה רוצה. אמרתי לו שאני מרגיש שיש בתוכו 2 כוחות שמתנגדים אחד לשני. הכח הראשון זה הרצון העצום שלו לכתוב ולהביא את עצמו לביטוי אמיתי ומשמעותי בעולם. והכח השני זה האגו שלו שמפחד שלא יאהבו את מה שהוא עושה. האגו שלנו תמיד יעצור אותנו מלעשות דברים שנתפסים על ידו כ"מסוכנים" או "לא בטוחים". לכתוב ולפרסם את היצירה שלך זה לא דבר בטוח. זה מאד מסוכן. אתה יכול לקבל תגובות לא אוהדות, או לא לקבל תגובות בכלל. אתה חשוף לביקורת, למחשבות ודיעות של אנשים אחרים. ואתה בעיקר, יוצא לעולם, בלי "הגנות" ובלי מי שישמור עליך שלא תפגע. כך האגו שלנו תופס את זה. זה לא ממש משנה אם זה נכון או שלא, אם הסכנה היא ממשית או שלא, מבחינת האגו שלנו זה הכי ממשי שיש. ואז הוא פועל לעצור אותנו בכל דרך אפשרית. הוא מפעיל את מה שאני קורא להם "מנגנוני הגנה". אתם מכירים את כולם. אלו הם הפחד והספק. הדחיינות. הביקורת. ההיסוס. ההקטנה העצמית. הציניות והסקפטיות. השכחה. ועוד הרבה אחרים. אין זה משנה מהו מנגנון ההגנה שהופעל, המטרה היא אחת: להשאיר אותנו במקום "הבטוח והמוכר". ולרוב, אנו לא מודעים לתהליך שאנו עוברים, לתפקיד של האגו בתוכנו, למנגנוני ההגנה שהופעלו בתוכנו, ואנו פועלים מתוך הפחד, ההיסוס והספק. יותר נכון יהיה לומר שאנו לא פועלים. אנו נשארים בדיוק באותו מקום. עם אותם החששות, ועם אותם התסכולים, ועם אותם השאיפות. מבלי לקדם אותם. בסוף השיחה שלנו אמרתי לו שאני לא ממש ממליץ לו לעזוב מחר בבוקר את מקום העבודה. יש במקום העבודה שלו (למרות שהוא לא נהנה שם כרגע) תועלות עבורו. זה נותן לו שקט כלכלי, ובטחון שהם חשובים מאד לאגו שלנו. אבל שמצד שני, שיתחיל "להרים הילוך" בכתיבה שלו. שיכתוב. שיפרסם. שיפתח בלוג, שיוציא קטעים שבהם הוא מקריא את מה שהוא כותב ליוטיוב ולפייסבוק. שיקדם את היצירה שלו. שיביא את הקול שלו לקדמת הבמה. שיתעלם מהקול של האגו שלו שמפחיד אותו מהתגובות. הרי אם נהיה רגע כנים עם עצמנו, אין זה משנה מה נעשה, לעולם, אבל לעולם לא נצליח לגרום ל-100% מהאנשים לאהוב אותנו. אף פעם לא כולם יתחברו אלינו. אף פעם לא כולם יפרגנו לנו. אף פעם לא כולם יהנו מהיצירה שלנו. וזה די מיותר לנסות ולרצות את כולם. מי שמנסה כל הזמן לרצות את כולם, ימצא את עצמו במהרה מאד, אבל מאד לא מרוצה! אני מקווה שהוא יעשה את זה. אני מקווה שהוא לפחות יתחיל. אני לא באמת יודע איך זה יתפתח ולאיזה כיוונים, אבל אני יודע, שכמו שדר' סוס כתב בספר הנפלא שלו: ש"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". אם הדברים הללו נגעו בכם, אני מזמין אתכם גם לעשות את הצעד הראשון ולהוציא את הקול שלכם לעולם. הצעד הראשון הוא אפילו להתחייב על הצעד הראשון. אם אתם מרגישים שיש בכם "יותר" ממה שאתם מביאים היום לעולם... אם אתם יודעים שיש לכם תפקיד... אם אתם קולטים שאתם נעצרים, בכל פעם מלעשות את הצעד ולהביא את עצמכם לידי ביטוי עצמי מלא בעולם... אני מזמין אתכם להצטרף אלי ל"תגלית" הקרובה. תעברו שם תהליך יוצא דופן שבו תבינו (אולי לראשונה) מה באמת עוצר ומפריע לכם לממש את מי שאתם תתחברו לאינטואיציה הגבוהה שלכם ותדעו כיצד לקבל את ההכוונה הכי מדוייקת שאפשר ובעיקר – תעשו צעד מהותי ומשמעותי למימוש של השליחות האמיתית שלכם בעולם...  

מה משותף לג'ון לנון, אריק קלפטון, ליידי גאגא, קמרון דיאז, אלאניס מוריסט ועוד רבים אחרים? היה להם הכל... את הכסף, ההצלחה, הפרסום, ההכרה. ובכל זאת – הם לא היו מאושרים. (לא אני המצאתי את זה, הם אמרו זאת). בחווית החיים שלנו, הורגלנו לחשוב ש"אם יהיה לי את... אז אני אהיה...". כלומר, שברגע שנשיג את אותו הדבר שאנו רוצים כל כך, אז החיים שלנו יסתדרו ויהיו נפלאים. אבל המציאות היא אינה כזו. אני יודע זאת מהנסיון האישי שלי, שכמה שפעלתי כדי להשיג מטרות כאלו ואחרות, להשיג הישגים כאלו ואחרים, תמיד בסוף חוויתי רק תחושת "היי" רגעית, שמהר מאד התחלפה ואת מקומה החליפה השאלה – אז מה הדבר הבא? ושלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מתנגד להישגיות ולתוצאות (מי שמכיר אותי יודע שאני מאד מוכוון תוצאות), אבל במהלך השנים שעברו, הבנתי שהתוצאות לבדן אינן מספיקות. כי מיד נפתח לנו פער חדש שאנו רצים לסגור אותו. תמיד יש לנו "חתיכה חסרה" שעד אשר לא נסגור אותה, לא נרגיש באמת שלמים. מוזמנים לצפות כאן בוידאו הקצר הזה... ואם אתם רוצים להעמיק, אז אני מזמין אתכם לקרוא את המניפסט החדש שפרסמתי לאחרונה: "החתיכה החסרה". מאחל לכם שנה טובה וגמר חתימה טובה! ערן.