7/10

את פרק ה-200 החלטתי להקדיש לאירועי ה-7/10, ובעיקר לאנשים שחוו ועברו את החוויות הקשות שם, לזכרם של כל הנרצחים והנופלים אז ומאז, החטופים שעוד שם ולכל אלו שנפגעו במישרין או בעקיפין. הזמנתי לאולפן את אורי אפשטיין ועדן שמואל שחוו על בשרם את אירועי היום הנורא הזה, לשתף על החיים אחריו, ועל הבחירה שלהם לבחור בחיים מחדש. אורי אפשטיין הוא חבר קיבוץ כפר עזה. באותו היום, אורי איבד חמישה מבני משפחתו: את בנו נטע שקפץ על רימון שהושלך לממ"ד כדי להציל את ארוסתו, את אימו בלהה, את גיסו אופיר ליבשטיין שכיהן כראש המועצה, אחיינו ניצן ליבשטיין, גיסו אורי רוסו ז"ל וכן שכנים וחברים רבים. מיד לאחר השבעה על בני המשפחה, התגייס אורי להוביל את שיקום כפר עזה, הקים צוותים, הוביל מהלכים מול מקבלי ההחלטות והמדינה, כדי לחזק את הקהילה ולהתחיל את מלאכת השיקום. עדן שמואל מראשון לציון, היא עורכת דין ובעלת שני עסקי אי קומרס בתחום המתנות. היא השתתפה במסיבת הנובה ביחד עם חברותיה. הן נסעו למסיבה חמש חברות וחזרו משם רק שלוש. הדר חושן ולבנת לוי הי"ד נרצחו באותו יום נורא. לאחר ה-7/10, עדן ביחד עם חברתה שירה כהן שהיתה איתה במסיבה, ייסדו ומנהלות את עמותת "מתחילים לחיות מחדש" שהוקמה למען החזרת שורדי המסיבות של השבעה באוקטובר למסלול החיים, דרך תכנית העוסקת ביזמות והגשמת חלומות עסקיים ויזמיים. בין השאר תוכלו לשמוע: איפה הם היו בבוקר ה-7/10 ועל הרגע שבו הבינו שחייהם כבר לא יהיו אותו דבר אחריו כיצד ארועי היום הזה שינו אותם ועל הבחירה בחיים מחדש מה עוזר להם להתמודד עם הטראומה שחוו על כיווני העשייה החדשים שבחרו בהם ועל החיים שאחרי, לחיות את הרגע ולהשאר עם לב פתוח

את רונה קפוסטיאנסקי אני מכיר עוד מתקופת התיכון כאשר למדנו ביחד בבית הספר. בבוקר ה-7/10 היא התעוררה בביתה בקיבוץ רעים, לקול ההפגזות והאזעקות ונכנסה עם בעלה ושני ילדיה לממ"ד. לאחר 30 שעות בממ"ד, היא חילצה את עצמה ואת ילדיה בכוחות עצמה מרעים ונסעה איתם דרך כביש הזוועות (232) עד שהגיעה לבית אחותה בבאר שבע. בשיחתנו תוכלו לשמוע: על ההחלטות הדרמטיות שקיבלה בלילה של ה-8/10 לאחר שחילצה את עצמה ואת ילדיה מהי הפרספקטיבה החדשה שקיבלה על החיים כיצד התמודדו במשך 30 שעות בממ"ד כאשר המחבלים השתלטו על הקיבוץ כיצד חילצה לבדה את עצמה ואת ילדיה על ההתמודדות עם הפוסט טראומה שחוותה חודשים אחרי האירועים הקשים מה התהליך שעברה עם עצמה כדי לאהוב את עצמה יותר מתמיד

מני ברזילאי מגדיר את עצמו כמהפכן ואוטו-דידקט,למרות שרכש השכלה פורמלית רחבה. הוא ממפתחי שיטת מיכא"ל: מיצוי כישורים אישיים למנהיגות ולמצוינות, שיטה שזכתה בפרסים רבים ביניהם,פעמיים בפרס הקרן הבינלאומית לחינוך. הוא נבחר לאחד ממדליקי המשואות בטקס המרכזי בהר הרצל ביום העצמאות, ונכלל ברשימת המי ומי של המקצוענים המצטיינים בארה"ב. בראיון המרתק ומעורר ההשראה שקיימתי איתו, תוכלו בין השאר לשמוע: על ההחלטה לעזוב את הבית ואת שכונת הקטמונים בגיל 14 ויציאה לעבודה. כיצד התשוקה העצומה לידע מגיל צעיר הובילה אותו בחייו. ההשפעה הדרמטית של הסביבה שלנו עלינו ועל מי שאנו הופכים להיות. מהן שתי הברירות הדרמטיות שעומדות בפני כל אדם הנמצא בתהליך התפתחות תודעתית. למה חלק מאיתנו בכל זאת בוחרים להישאר בעמדת הקורבן בחיים שלהם. על תפקידו בעבר כיועץ לשמעון פרס . מדוע אופטימיות היא סם החיים. כיצד פותחה ויושמה שיטת מיכא"ל ,שלה עד היום למעלה מחצי מיליון בוגרים ,ועל המהפכה שהיא מחוללת בחינוך בישראל ובמדינות רבות בעולם. העוצמה של הסיפור שהסביבה ואנו מספרים על עצמנו וכיצד הוא משפיע על מסלול חיינו. מדוע היכולת של אדם לקבל את עצמו משפיעה באופן ישיר על האושר שלו. ההזדמנות שיש בצמיחה לאחר הטראומה הגדולה שאנו חווים אחרי ה-7/10.

לא מזמן עשיתי קצת סדר בספרייה שלי ונתקלתי בספר "מחכים לגודו", המחזה שכתב סמואל בקט. פעם לפני הרבה שנים קניתי אותו כי השתמשתי בקטע קצר ממנו בסדנה שהעברתי. מאז לא פתחתי אותו. תכל'ס זה אחד המחזות הכי משעממים שיש בעולם. שני קבצנים/בטלנים יושבים מתחת לעץ כל היום ומחכים. מחכים לגודו. הם בדיאלוגים אינסופיים ומשמימים, תוהים, שוקלים וחושבים מה יעשו אם הוא יבוא, ומתי הוא יבוא, ואם בכלל... ובפועל, בנתיים לא קורה כלום. הם עדיין יושבים שם מתחת לעץ ומחכים, באותו המקום שלפני כ-15 שנים היו כשקניתי את הספר הזה. כל המצב הזה די מזכיר את המצב של הרבה אנשים כרגע סביב המצב עם אירן. יושבים, ומחכים. קוראים פרשנויות, מלהגים, מתדיינים, שוקלים לכאן ולכאן, יוצרים תרחישים משל עצמם, מנתחים תרחישים של אחרים... ובפועל – לא עושים כלום.

רני אורן הוא יזם חברתי, חוקר את הפוטנציאל האנושי ואיש של שלום. הוא מייסד ומקים עמותת פטריציו פאולטי להתפתחות ותקשורת בישראל, מפעילת פרויקט "נערי האור". פרויקט חינוכי תעסוקתי להעצמת נוער וצעירים. עוסק בתרגול ולימוד מודעות עצמית, מדיטציה וריפוי מעל 25 שנה. בשיחתנו המרתקת תוכלו לשמוע: על המפגש המכונן שהיה לו, כלוחם דובדבן, מול מחבל שנכנע, וכיצד המפגש הזה עיצב את חייו המעבר שעשה מהעולם העסקי, בעסק המשפחתי "שילב", לעולם היזמות החברתית כיצד מפגש עם נער שנזרק לרחוב, הוביל אותו להקמת מיזם "נערי האור" על מתחם הריפוי שהקים לאחר אירועי ה-7/10 מדוע יצא לחקור את הדתות הגדולות - יהדות, נצרות, איסלם ובודהיזם, ומה גילה במחקר שלו מהם שבעת המימדים שעוברים בתהליך המדיטציה ההבנה שהגיע אליה שענווה היא מפתח לחיים כיצד ניתן להגביר את האור במדינה לאחר ה-7/10

דורון שפר הוא כדורסלן, מרצה, סופר, מנחה סדנאות ומאמן אישי. בעיצומה של הקריירה המקצועית שלו, וכאחד משחקני הכדורסל המוכרים והאהובים בארץ, הוא הודיע על פרישה ממשחק הכדורסל ויוצא למסע רוחני עמוק. בשיחתנו תוכלו לשמוע בין השאר: מה הוביל אותו להחלטה הדרמטית לפרוש ממשחק הכדורסל בשיא הקריירה שלו על השעבוד והמרדף אחר תוצאות וכיצד להשתחרר מכך כיצד התחרותיות בעולם שלנו יוצרת דור מתוסכל ולא ממומש מדוע הדרך חשובה יותר מהתוצאה הסופית על החזרה לשחק כדורסל לאחר הפרישה, ממקום אחר על רגעי הגילוי של מחלת הסרטן ומסע ההחלמה שלו על הפנים האמיתיות של ישראל כפי שנחשפו ב-7/10 מהי לדעתו ההזדמנות הגדולה שלנו לשינוי לאחר ה-7/10 הסטארטאפ החדש: לשחק כדורסל בלי לספור נקודות! מדוע חשוב לעצור ולהרפות מדי פעם במהלך החיים וגם, מדוע חשוב להתבונן על המוות

מיכל היס אושמן נחשבת לישראלית שהגיעה לתפקיד הבכיר ביותר בטיקטוק העולמית, בתפקיד ראש תחום תרבות ארגונית ויועצת למנכ״ל. מחברת רב המכר "האומץ לפחד בדרך להצלחה". ב-20 השנים האחרונות, מיכל מתגוררת בלונדון עם בן זוגה וארבעת ילדיה ולאחר אירועי ה-7/10 הפכה להיות קול חשוב ובולט במלחמה בתופעת האנטישמיות באירופה. בין השאר דיברנו על: על המעבר למגורים בלונדון לפני כ-20 שנה והעבודה הראשונה שלה שם כפקידת קבלה בספא כיצד הגיעה משם לתפקיד הבכיר ביותר לישראלית בחברת טיקטוק העבודה בחברה סינית והבדלי התרבות הדרמטיים הדיסוננס של לעבוד בחברה כמו טיקטוק שזוכה לביקורת ציבורית כל כך גבוהה מדוע בחרה בסופו של דבר לעזוב את טיקטוק ולעבור ולהרצות על חכמת היהדות בארגונים שונים באירופה על המפגש שלה, בגיל צעיר, עם המוות כביתו של הפתולוג הראשי של ישראל, ואיך זה השפיע על חייה כיצד הלימוד בספר התניא גרם לה לגלות שיש לה נשמה ההשפעה של אירועי ה-7/10 על חייהם בלונדון וההתגייסות של הקהילה היהודית באירופה לאחר האסון האנטישמיות הגואה באנגליה ובאירופה והעבודה שלה עם מנכ"לים בכירים למגר אנטישמיות במקומות העבודה

מירי גד מסיקה היא חברת קיבוץ בארי ומומחית לפיתוח חוסן מנטלי. בבוקר ה-7/10, היא התעוררה ביחד עם בעלה ושלושת ילדיה למציאות נוראית כאשר מחבלי החמאס השתלטו על קיבוץ בארי והחלו לטבוח באנשיו. לאחר שעות ארוכות בממ"ד, כשביתם הוצת באש ונשרף סביבם, החליטה מירי שאין להם ברירה והם חייבים לקפוץ מחלון הממ"ד בקומה השניה ולחפש מקום אחר להתחבא בו. בשלב זה לא היה ברור מי מחכה למטה, מי בקיבוץ בחיים והאם יצליחו למצוא מקום אחר לשהות בו בבטחה. היא ידעה רק שאם ישארו בממ"ד, ימותו מחנק או מהשריפה. הם קפצו מהקומה השנייה יחד עם שלושה ילדים קטינים, ובכך הצילו את חייהם. בין השאר תוכלו לשמוע בשיחתנו: על החוויה שלהם בשעות הארוכות בממ"ד, כשמחבלי החמאס מעבר לדלת ומנסים לפרוץ אותה כיצד חילצו את עצמם מהבית הבוער, לאחר שהבינו שאף אחד לא יבוא להציל אותם כיצד החיים משתנים לאחר אירוע שכזה על המשמעות שמצאה בלהיות מי שמספרת את הסיפור של בארי לעולם איך צומחים ומוצאים שוב את האופטימיות ממשבר כל כך גדול מאיפה מצאה את הכוחות להתמודד ולהשתקם ואיך ההבנה שלה שאין זמן אחר לפעול מאפשרת לה להמשיך ולהסתכל קדימה אל העתיד, תוך כדי, למרות ובגלל הטראומה.

אז היום יום הולדת. יום מורכב יצא לי השנה, יום הזכרון וערב יום העצמאות, ועוד בשנה הכי מורכבת וכואבת שהמדינה הזו חווה. יצאתי בבוקר להליכה בשדות של המושב שאני גר בו. וחשבתי עד כמה המציאות שלנו שברירית. עד כמה היא יכולה להיות לא צפויה והפכפכה, ועד כמה יש בה מהכל: כאב ושמחה, צער ואושר, הצלחה וכישלון, ביחד ולבד. מציאות של הפכים וניגודים. למעשה, היום היינו אמורים בכלל לצאת ליום השישי של הליכה על הקמינו דה סנטיאגו בספרד. מחר היינו אמורים להגיע לסנטיאגו דה קומפוסטלה, נקודת הסיום של המסע שלנו. רצה הגורל וחמישה ימים לפני הטיסה שברתי את יד ימין שלי. כל התוכניות השתנו לחלוטין. ברגע אחד. כמו שברגע אחד, לפני כשבעה חודשים, ב6:29 בבוקר, השתנו החיים של כולנו כאן במדינה. מציאות משוגעת כזו. והנטייה הכי אנושית שלנו היא לנסות להיאחז ולחזור למה שהיה לפני. אני רואה את זה עם היד שלי. עד כמה קשה לי להתמסר לחוסר האונים של יד מושבתת, של חוסר היכולות לעשות פעולות בסיסיות הכי פשוטות כמו לשים משחה על מברשת השיניים, לפתוח צנצנת או לסגור את חגורת המכנסיים. אני רואה עד כמה הרצון לחזור לרגע של לפני, למוכר, לוודאי, הוא גדול וחזק. רק שאי אפשר. וזו המציאות שלנו ויש בה מהכל. גם כשאני מסתכל על החיים שלי היום, ביום ההולדת שלי, אני חווה את הכל. את הרגעים הטובים והיפים, ואת הכואבים והמורכבים. ממש כמו היום הזה שחלקו יום זכרון וחלקו חג עצמאות. הכאב והשמחה מחוברים ביחד. אלו החיים עצמם. ולפעמים דווקא מהמשברים הכי קשים והכי כואבים נוצר משהו חדש וטוב. עברתי את זה אינספור פעמים לדעת שזו לא קלישאה אלא אמת פשוטה. ואנחנו לא באמת יודעים מה יבוא מחר, ומה נפגוש בחיים שלנו, ומתי כל הסיבוב שלנו כאן יסתיים. אז כל מה שנותר הוא לחיות. עכשיו. בכל רגע. ולהפיק מכל מצב את המיטב. מזכיר את זה גם לעצמי עכשיו, עם היד השבורה 😊

גבי ניצן הוא סופר מוכר בזכות ספריו באדולינה, פרא, יומולדת ואחרים, עורך המגזין "בראשית" ומנחה סדנאות. השיחה עם גבי היא מרתקת ונעה דרך מסע חייו של גבי, מהנקודות ששינו ועיצבו את חייו, דרך הבחירות שלו והאופן שבו הוא שומר על החופש התודעתי שלו. בין השאר תוכלו לשמוע: על הפער בין הדמות הציבורית של "גבי ניצן" לגבי עצמו כיצד האבהות שינתה אותו והשפיעה על חייו מדוע החליט לפרוש מעולם העיתונות בשיא הקריירה שלו וכיצד זה שינה אותו מה הוא "חופש תודעתי" וכיצד ניתן לשמור על תודעה חופשייה מה הוא עושה כדי לשמר את הסקרנות הילדית שבתוכו על המניפולציות התקשורתיות בתקופת הקורונה מדוע בחר להקים את מגזין "בראשית" על הפחד מסטגנציה וכיצד הוא מתמודד איתו על תהליך היצירה של ספרו "באדולינה", רב המכר של כל הזמנים בישראל כיצד הוציא את הספר "באדולינה" לאור, לאחר שכל הוצאות הספרים דחו אותו מה המשמעות של להיות מלך/מלכה בעולם שלנו כיצד ארועי ה-7/10 פגשו אותו על הקמת ועדת החקירה האזרחית לארועי ה-7/10 וגם, על ספרו החדש שיצא ממש עכשיו "יומולדת"