שינוי

איך עובדים עם פחד? מה עושים עם אגו? כיצד יוצרים גבולות ויחד איתן חופש? איך משחררים את הוודאות והאגו ומייצרים שינוי אמיתי בחיים שלנו? במיוחד בשביל להבין כיצד מייצרים טרנספורמציה אמיתית בחיים שלנו ראיינו את ערן שטרן, סופר רבי מכר "להתעורר" ו"להגשים" והסביר לנו מה בדיוק עשה, ממה להיזהר בדרך ואיזה קיצורים אנחנו יכולים לעשות מעכשיו?

אסף בראל הוא מאמן, יזם, מרצה, שדרן ואיש ברזל. שבגיל 38, עשה restart לחיים שלו. התגרש, עזב מקום עבודה מבטיח, רגע לפני שיכל לקבל תפקיד מנכ"ל, והתחיל את החיים מחדש. כמעט מנקודת ההתחלה, מתפקיד זוטר בעירייה הוא בנה את עצמו מחדש לתפקיד של מנהל אגף מערכות מידע, יצר זוגיות חדשה, והתייצב על קו הסיום של אחת מתחרויות הספורט הקשות והמאתגרות בעולם: איש הברזל. בשיחה שלנו אסף הביא כנות, ופגיעות ושיתף באותנטיות מלאה: - כיצד התרומם מנקודת שפל ודכאון בחיים ולהיות האדם שנולד להיות - מדוע ויתר על תפקיד בכיר עם טייטל מבטיח לטובת תפקיד של מוקדן בעירייה בשכר מינימום - מדוע לא דיבר עם אביו במשך 30 שנה וכיצד זה השפיע על חייו - כיצד ניצל מהפיגוע בבית ליד שבו נרצחו 21 מחבריו החיילים - על התהליך המורכב שהביא אותו לקו הסיום בתחרות איש הברזל - מהי התחושה המפתיעה שהרגיש על קו הסיום של התחרות

בפרק 12 של הפודקאסט שוחחתי עם ערן שטרן, מומחה ליצירת שינויים גדולים ופריצות דרך, על 7 המפתחות להתמודדות עם שינויים בחיים. בפרק המטלטל הזה, שכדאי להקשיב לו שוב ושוב, נשוחח על שינויים בחיים, על משברים והדרך להתמודד עימם, ועל המפתחות שכדאי שיהיו לכם כשאתם נכנסים לארץ לא נודעת, גירושין למשל. ערן חושף בכנות ובאומץ את ההתמודדות האישית שלו עם מחלת הסרטן ועם גירושין, נותן עצות משנות חיים איך להבין לעומק את המשבר, להסתכל לו בלבן של העיניים ולהתמודד איתו באומץ ובתבונה.

כשהיינו ילדים אהבנו לשחק: בארגז החול, בקוביות, בנסיכות ואבירים וככל שהתבגרנו, הפסקנו לשחק ונהיינו רציניים יותר.   החיים הפכו ממשחק למשהו רציני כזה אפילו מפחיד ומאיים מחייב, כובל חיים של "צריך" ופחות חיים של "רוצה"   התחלנו לדפוק חשבון ל"מה יחשבו עלינו?" "מה יגידו אחרים?" "איך זה יראה?" "מה יקרה אם לא אצליח?" "למה זה לא יעבוד?" ו"מה יכול להשתבש"   התחלנו להשוות את עצמנו לאחרים, לחפש ולראות מי יותר טוב מאיתנו, ותמיד מצאנו כי זה לא משנה כמה טובים אנחנו נהיה תמיד יהיה מישהו שהוא "יותר" מאיתנו.   מילדים צחקניים, חופשיים ושמחים הפכנו למבוגרים אחראים וכבדים. כאלו שכל עולו של העולם מוטל על כתפיהם.   מלאי שיקולים, החלטות ובחירות שנראות הרות גורל גם אם הן לא ממש כאלו.   מילדים שחווים את החיים בסקרנות וללא פחד הפכנו למבוגרים מקובעים שנאחזים בכל בדל של וודאות ובטחון (מדומים).   מילדים שמוכנים להסתכן בלהיכשל, בלא להצליח, בליפול ולקום שוב ושוב ושוב, הפכנו למבוגרים שעומדים במקום ומפחדים לזוז מהכסא.   הפחד מהלא נודע הפך למשתק ואז – הפסקנו לשחק.   מילדים שחיים את הרגע בכל רגע ורגע הפכנו למבוגרים שמתחרטים על העבר מפוחדים מהעתיד ומפספסים לגמרי – את ההווה.   מילדים שפועלים לפי נטיות הלב שלהם מקשיבים לו, סומכים עליו, ובוחרים על פיו, הפכנו למבוגרים שמונעים רק מהראש רק מהשכל רק מההיגיון רק על פי מה שאנו מכירים כבר.   ושכחנו את הלב שכחנו איך משחקים.   בואו לשחק!   בואו לשחק עם החיים כמו שהיינו פעם ילדים בלי פחד ובלי חששות בלי מה יגידו ואיך זה נראה...   בואו לשחק עם החיים עם הידיעה שלא תמיד זה יצליח שלפעמים ניפול ונדע שוב לקום.   בואו לשחק עם החיים גם כשאנחנו יודעים שאין באמת בטחון ובטח שאין וודאות בשום דבר (חוץ מהמוות, אבל זה מפחיד מדי להודות בזה)   בואו לשחק עם החיים להקשיב שוב ללב שלנו להקשיב למה שמרגיש לנו נכון ולא רק למה שנראה הגיוני.   בואו לשחק עם החיים כמו פעם כמו שהיינו ילדים כמו שהילדים שלנו עדיין משחקים עם התמימות עם השמחה עם הצחוק בעיניים והחדווה של החיים.   בואו לשחק עם החיים הם קצרים מדי כדי להיות כל כך זהירים כל כך מחושבים כל כך "מתחשבים" באחרים ובמה שהם חושבים.   בואו לשחק עם החיים כי אין זמן אחר יש עכשיו ואם עכשיו אני לא נהנה מהחיים ומהמשחק אז מה הטעם בחיים בכלל?   בואו לשחק!    ~~~~~~~~~~~~~~ מוקדש באהבה לכל מי שיש בו עדיין נשמה של ילד, שרוצה לשחק, שרוצה לטרוף את החיים, שרוצה לחיות אותם במלואם, ובוחר לחיות אותם - עכשיו! ולא מתישהו בפנסיה... ולמי שרוצה שנעזור לו לחזור לשחק ולבחור בחיים שיכתוב לנו כאן, עם כמה מילים על השינוי שהיה רוצה ליצור בחייו, ואנו נחזור אליו.

ג'ון לי דומאס (John Lee Dumas) הוא יזם, המייסד והמנחה של אחד הפודקאסטים המצליחים והמושמעים בעולם - Entrepreneurs On Fire עם למעלה מ-100 מליון האזנות לכ-3,000 פרקי פודקאסט יומיים שפרסם עד כה. לאחר שסיים את השירות הצבאי שלו בעיראק, הוא החל לחפש את דרכו בחיים. החל ללמוד משפטים והפסיק, המשיך את המסלול כשכיר בחברות גדולות. וכך, באחת מהנסיעות הארוכות בכל בוקר לעבודה, עלה בו הרעיון להקים את הפודקאסט היומי, והשאר היסטוריה. בשיחה שלנו, שאמנם היתה קצרה מהרגיל, ג'ון שיתף כמה מהתובנות המשמעותיות יותר מדרכו היזמית: - מה היה הטריגר שהצית בו את הרעיון לעשות שינוי, לעזוב את עבודתו כשכיר ולהתמסר ליצירה של פודקאסט יומי - מה זה חופש עבורו, ומה יכול לאפשר לכל אדם ליצור חופש בחיים שלו - מה הוא עושה בנקודות השבירה, להתמודד עם אתגרים משמעותיים - מה היא העצה האחת שהוא היה נותן למי שרוצה להניע שינוי בחיים שלו - ומה גורם לו לקום בבוקר ולעשות את מה שהוא עושה הראיון עם ג'ון באנגלית, אך בסיומו הקלטתי עבורכם גם סיכום שלי של עיקרי הדברים.

הפעם אני התארחתי בפודקאסט של עו"ד רות דיין-וולפנר: "בית הספר לקארמה טובה", דיברנו שם בפתיחות על תהליכי שינוי משמעותיים שעברתי, התמודדות עם מחלת הסרטן, גירושים ועוד... וגם העמקנו בשיחה לדבר על שבע מפתחות משמעותיים להתמודדות עם שינויים בחיים. בין השאר תוכלו לשמוע: • כיצד מתמודדים עם חוסר הוודאות בתהליכים מורכבים של שינוי • מהו המנגנון הפנימי שמונע מאיתנו לעשות שינוי • כיצד לתת מענה לפחדים הכלכליים בתהליכי שינוי • ההשפעה הדרמטית של האנרגיה והסביבה בחיים שלנו על היכולת שלנו לעשות שינוי • מדוע גבולות נותנים לנו חופש בחיים • איך להתחיל ולעשות שינויים גדולים ומשמעותיים בחיים שלנו • כיצד נכונות להיכשל יכולה להוביל אותנו להצלחה משגשגת?

אל תצעק, אל תבכה, אל תלכלך, אל תצא מהקווים.   כי ככה צריך!   אל תשאל שאלות, תתיישר לימין, אל תפריע, אל תעורר מהומות.   כי ככה צריך!   תלך לבית הספר, תלך לתיכון, תלך לצבא, תלך לאוניברסיטה.   כי ככה צריך!   תמצא עבודה טובה ו"בטוחה", שבה תפליג ב"בטחון" עד לפנסיה, תמצא אישה, תתחתנו, תקנו מיד בית (גם כשאין לכם כסף), תקחו משכנתא (שתשעבד אתכם לכל החיים)!   כי ככה צריך!   תעשו 3 ילדים, תתקדם בעבודה, תקנו בית גדול יותר, (ותגדילו את המשכנתא עוד יותר), תסעו פעמיים בשנה לחו"ל, ואל תשכחו להעלות תמונות כשאתם מחייכים לפייסבוק!   כי ככה צריך!   אל תטיל ספק במה שאומרים לך בחדשות, או במה שאומרים לך בעלי "סמכות" באופן כללי, תפסיק לעשות בלאגנים, שכחת שצריך להתיישר לימין?   כי ככה צריך!   תהיה כמו כולם, תעזוב את החלומות שלך, גם ככה לא תגשים אותם (תראה אותנו, גם אנחנו לא הגשמנו אותם), תסתפק במה שיש לך, ואל תחשוב על לשנות משהו!   כי ככה צריך!   תפסיק להרעיד את הספינה, אתה לא רואה שאתה עושה כאן אבק? השינוי שלך פוגע בנו, הוא גורם לנו להראות לא טוב, תתיישר כבר ודי!   כי ככה צריך!   ככה עושים כולם, מה אתה לא מבין? תסתכל מסביבך אתה לא קולט, יש רק דרך אחת לחיות את החיים, וזו הדרך שלנו! וזו הדרך הנכונה!   כי ככה צריך!   זהו עד כאן! כאן עובר הגבול שלי, עכשיו תורי לבחור מה מתאים לי ומה לא, עכשיו תורי להחליט מה נכון עבורי ומה לא, אלו החיים שלי, ולא שלכם, אני אחיה אותם איך שאני בוחר!   כי ככה אני רוצה! וכמו שאני רוצה, ככה באמת צריך! ~~~~~~~~~~~~~~~~~   מוקדש באהבה לכל מי שעוד יש בו טיפה של רצון חופשי, אהבה לעצמו, ודחף לחיות את החיים שלו כפי שהוא בוחר, ולא לפי מה שהסביבה רוצה או מכתיבה...

השיר הזה, של מרתה מדיירוס (שמיוחס בטעות לפאבלו נרודה), נוגע בי בכל פעם מחדש.   "אט אט דועך מי שלא נוסע מי שלא קורא מי שלא שומע מוסיקה מי שלא מוצא את החן בתוך עצמו   אט אט דועך זה שהורס את האהבה לעצמו זה שדוחה עזרה מושטת   אט אט דועך זה המשועבד להרגליו החוזר יום יום לאותם המסלולים   אט אט דועך זה שלא מחליף את המותג שלא מחליף את צבע הלבוש שלא משוחח עם מי שהוא לא מכיר   אט אט דועך זה שמתחמק ממערבולת החושים המונע מעצמו תשוקות המחזירות את ברק העיניים ומשקמות את הלב ההרוס   אט אט דועך זה שלא מסובב את ההגה כאשר הוא לא מאושר … מעבודתו, ממעשיו, מאהבתו   אט אט דועך זה שלא מסכן את הוודאי או הלא ודאי בכדי ללכת אחרי חלום   אט אט דועך זה שלא מרשה לעצמו אפילו פעם בחיים לברוח מהעצות הנבונות   חייה היום סכן היום עשה היום עשה מיד   אל תסכים לדעוך לאט הסר את המכשולים אל תסרב לאושר"   אני פוגש אינספור אנשים, שלאט לאט דועכים. חלקם תופסים את עצמם, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, ועושים עם זה משהו. הם עושים שינוי.   אבל הרוב אינם כאלו. הם דועכים לאט לאט.   יש משהו מאד מסוכן בדעיכה האיטית הזו... זה כמו הסיפור על הצפרדע שיושבת בסיר המתחמם לאיטו על הכיריים. היא לא מרגישה בשינוי קיצוני שקורה לה, הטמפרטורה עולה לאיטה.. עשירית המעלה בכל רגע.. והצפרדע מתחממת לה לאט לאט לאט...   ואז, ברגע אחד, פתאום היא קולטת שהמים רותחים והיא מתבשלת בסיר.   אבל אז, לרוב, זה כבר מאוחר מדי.   (לכל אוהבי בעלי החיים, זה כמובן ניסוי מחשבתי, לא נוסה על בעלי חיים, לצפרדע שלום :) )   הרוב דועכים לאט לאט. רואים את זה בעיניים שלהם. אני קורא להם אנשי ה-Walking Dead – המתים המהלכים.   הם איבדו את כל חדוות החיים, אבל העצוב יותר מכל, הוא שהם גם איבדו את התקווה. את התקווה שהם יכולים לשפר משהו. את התקווה שמשהו יכול להשתנות. את התקווה שהם יכולים להשתנות.   ואז הם ממשיכים לדעוך, little by little, עוד ועוד.   בוב פרוקטור, אחד המנטורים המשמעותיים בחיי אמר על כך, ש"מרבית האנשים הולכים בזהירות, על קצות האצבעות, כל חייהם, רק כדי להגיע בבטחה אל המוות".   הם כל כך נזהרים, מחפשים את הוודאות (שלא באמת קיימת, כי מי יודע מה יהיה מחר), את הבטחון של להישאר במוכר ובבטוח, ומשלמים על כך מחירים מאד כבדים.   הם משלמים על כך בחייהם. בחוסר סיפוק, בתסכול, בשעמום.   רוב האנשים תמיד יסתכלו על "המחיר" שהם צריכים לשם כדי לעשות שינוי כלשהו, אבל כמעט ואינם מסתכלים על המחיר שהם משלמים כשהם לא עושים את השינוי. ולרוב, זהו מחיר יקר יותר.   ואז, אט אט, הם דועכים.   חזרו עכשיו לראש הפוסט, וקראו את השיר מההתחלה. תרגישו אותו, את המשמעות העמוקה של הדברים. ואז בחרו לחיות, בחרו לעשות צעד אחד, קטן ככל שיהיה, לשנות משהו אחד בחייכם.   ואז – עשו אותו!   שלכם, ערן.  

נפגשתי להקליט עם יעל לב-אור פרק נוסף. והפעם על האופן שבו שינויים שאנו עוברים משפיעים על מערכת היחסים הזוגית שלנו ולהיפך: כיצד מערכת היחסים הזוגית שלנו משפיעה על השינויים בחיים שלנו. יעל לב-אור היא מאמנת מובילה וביחד עם בעלה ארי אימנו אלפי אנשים באחד התחומים שאולי הכי קשה להשיג בו תוצאות: לגרום לרווקים ולרווקות נצחיים להיכנס לזוגיות בריאה. עד היום הם כבר חיתנו כ-400 זוגות. בין השאר תוכלו לשמוע בשיחתנו: - מדוע הציפייה לתמיכה של בן/בת הזוג בתהליכי השינוי שאנו עוברים פוגעת בנו ובקשר הזוגי - מהן 4 רמות האחריות שההבנה שלהן תשדרג את מערכות היחסים שלכם - מדוע ההתנגדויות של בן/בת הזוג לשינוי הן בעצם ההתנגדויות שקיימות בנו - כיצד ניתן להתמודד עם ההתנגדויות של בן/בת הזוג לשינויים שאנו עוברים - איך רותמים את בן/בת הזוג לשינויים שאנו רוצים לעבור

הי!   לפני כמה ימים, באחד ממפגשי הקבוצות של "עושים שינוי", הקרנתי להם את הסרטון הזה של החמישיה הקאמרית: פרספקטיבה.   שתיים וחצי דקות קורעות. לא אספר לכם על מה כדי לא לעשות ספויילר כשתצפו, אבל הקטע מסתיים עם המשפט הבא, כשאחד אומר לחברו: "אל תשתנה לי מותק!". וחשבתי כמה הקטע הזה הוא רלוונטי לחיים שלנו.