שינוי

"מה שלומך?" כמה פעמים שנשאלתי את השאלה הזו בשבוע האחרון. כל פגישה, כל שיחה נפתחת איתה. בימים רגילים זו שאלה פשוטה, שקל לענות עליה, אפילו בהיסח הדעת. אבל היום, בכל פעם, לפני שאני עונה עליה, יש רגע קטן כזה של היסוס. איך עונים על שאלה כזו בימים האלו? כשהכל בחוץ כל כך כואב, שחור ומפחיד מסביב. בחוץ הכל שחור, אבל אצלי בפנים - לא. בפנים, בתוכי, אני בטוב. לא בטוב עם כל מה שקורה בחוץ, בטוב עם עצמי. אבל מתקשה לענות כך כשנשאל מה שלומי. כאילו אין לגיטימציה, בתקופה הזו, להרגיש טוב עם עצמך. כאילו שאם אני מרגיש בטוב עם עצמי אז זה מבטל את כל מה שקורה בחוץ, או שאולי אני לא רגיש למה שקורה בחוץ ולאיך שאחרים מרגישים עכשיו. זה ממש לא נעים להרגיש בטוב בתקופה כזו. וגם לכתוב את זה כאן עכשיו, יכול להרגיש כמו לתקוע אצבע בעין של האחר. ואולי זה רק סיפור בראש שלי? אני יוצר לעצמי איזה סיפור או סרט על זה, שזו לא תקופה שזה מתאים ולגיטימי להרגיש בה טוב. זה לא נעים להיות בטוב, כשכל כך הרבה אנשים, גם קרובים אלי, מרגישים וחווים כל כך הרבה כאב עכשיו. אז כששואלים אותי מה שלומי, אני מתמהמה רגע ובקול חלש, חצי מתנצל אומר שאני בטוב. כי לומר משהו אחר, לא יהיה אמת. אז אני בוחר באמת.

האם כדאי להתייחס למה שקורה לנו בחיים כמובן מאליו? האם חייבים לחכות לעיתות משבר, כדי להתחיל תהליכים? איך עושים השינוי בתקופת משבר? האם שינויים קורים כמו במטה קסמים או שתלויים בתהליכים? בפרק 224 אני מארח את ערן שטרן, ממובילי המשק בתהליכי שינויים וטרנספורמציה. לערן שטרן פניתי, לאור המצב שנוצר במדינה בעקבות המלחמה ושלמחתי נעניתי מיידית בחיוב. ערן, שעבר הרבה מאד שינויים בחיים, החל בתחום העסקי, דרך המשפחה וכלה בבריאות, הפך כל משבר להזדמנות. ערן מוביל כבר שנים רבות בעלי עסקים בתהליכי שינוי לקראת הצלחתם. חשוב מאד שנקשיב לערן ונבין למה אסור שנעמוד במקום ולמה עלינו להתפתח, ולהתקדם. חשוב מאד שנקשיב לערן ונלמד ממנו איך לפעול גם בשגרה, ולמה אסור לחכות לתקופות משבר. חשוב מאד שנקשיב לערן בין אם אנחנו שכירים ובין אם בעלי עסקים.

הדרך ליצירת שינוי היא מאתגרת מלאה בעליות וירידות. לצערנו, הרוב יפלו בדרך בגלל דבר אחד- אין להם את הכלים הפרקטים להתמודד עם הנפילות שבדרך בפרק ההמשך עם ערן שטרן דיברנו על איך מתמידים בדרך שלי למרות הירידות, הכשלונות שבדך, הסביבה שאומרת לא, החברים שמורידים, וממשיכים קדימה בכל הכוח, לעבר החלומות שלי ולמה חייב לעשות ולעבוד על זה בגיל צעיר, כדי שלא ניזכר בגיל 60 להתעורר

ערן שטרן מלווה כבר יותר משני עשורים אנשים בתהליכי שינוי. הוא אחד המנטורים הותיקים והמוערכים בארץ, אם לא “ה”. במשך שנים ליווה אנשים בתהליכי שינוי והגשמה. ועל אף שהוא עצמו עשה הרבה שינויים לארוך הדרך, משבר באמצע החיים בצורה של סרטן, הביא אותו לעצור, להתבונן, לעשות הערכה מחודשת ולשינוי הגדול בחייו. מה ערן גילה בדרך ומה המסר שלו מהמסע? הצטרפו אלינו לפרק מרתק וחשוף על מסע החיים של כולנו.

אנחנו רגילים שיש הסללה בחיים שלנו תיכון צבא טיול לימודים חתונה בית ומה קורה עם מי שחושב אחרת? לרוב קשה מאוד לייצר את המסלול ה״שונה״ ״המיוחד״ זה שיוצא מהקווים הרגילים שההורים והסביבה מתווה לנו אבל איך בכל זאת אפשר לעשות את זה? איך נכון לפעול? איך הולכים נגד מה שחושבים ההורים והסביבה שלנו? ואיך יודעים, שמה אנחנו עושים, הוא נכון לנו?

הדי קרן הוא מאמן עסקי, NLP TRAINER, מנכ"ל ומייסד בית הספר לעמידה מול קהל - "מנהיג על הבמה", עוזר לאנשים למצוא את המנהיג שקיים בהם ולהיות מרצים מעוררי השראה. ההיכרות שלי עם הדי פרושה על פני שנים רבות, תחילה כשהיה לקוח שלי ובהמשך כשותף עסקי וחבר. בשיחתנו הפתוחה דיברנו על מסע חייו המיוחד, על האתגרים וההתמודדויות. בין השאר תוכלו לשמוע: על הקריירה הקצרה שלו בעולם הדוגמנות כיצד נשיקה סתמית בטיול בקולומביה שינתה את חייו והכניסה אותו לדיכאון ארוך של 8 שנים כיצד התמודד והוציא את עצמו מהדיכאון הארוך על אהבה עצמית וראויות כיצד מתמודדים עם פחד במה והופעה מול קהל על אפשרויות ההשפעה השונות שיש לנו על אנשים

המילים האלו מחכות להיכתב כבר ימים ארוכים, עוד מאותה שבת ארורה. הלב לא יכול לתפוס ולהכיל את עוצמת הכאב של כל מה שקרה. כמו הרבה אחרים, אחרי השוק הראשוני ממה שקרה, גם אני נכנסתי למוד של עשייה בעצימות גבוהה. זו דרך ידועה להדחיק ולברוח מהחדשות והמדיה וכל מה שאופף אותנו. ביחד עם קבוצה של כ-20 יזמים הקמנו מרחב דיגטלי בשם "חיבוק לנפש" שנועד לאפשר מעגלי תמיכה ואיוורור לכל מי שזקוק לכך. www.hibuk.co יום רדף יום, והייתי מסיים אותו תשוש. לא ישנתי הרבה בימים הראשונים. מי יכול היה? התמונות, המחשבות על כל מה שקרה שם, על האבדן, הכאב. ואז החלו להגיע השמות, אנשים שמכירים, מעגל ראשון ושני ושלישי. אני לא חושב שיש מישהו במדינה שזה לא נגע בו במעגל ראשון או שני. ואז ההלוויות, וניחומי האבלים. ועוד הודעות ועוד הלוויות. מעגל כאב שאינו נגמר. לאחר שבוע כבר לא יכולתי יותר, הרגשתי מותש. זה פשוט יותר מדי להכיל. אז עצרתי לרגע, הורדתי הילוך וחזרתי קצת להתמקד בעצמי. ובתוך כל הימים האלו, חוזרת לי שוב ושוב השאלה, למה דבר כמו זה קורה?

איך הסכמה למות מאפשרת יותר חיים? איך הטלת ספק מאפשרת יותר ביטחון ואמונה? איך אנחנו יכולים לקחת אחראיות על משברי החיים או ואולי הם מגיעים כי הזמנו אותם? מהו הגבול בין לשחרר מערכת יחסים פוגענית לבין להתמודד איתה? מתי לעזוב הוא ממניע בריחה ומתי זו בחירה נשמתית מהו הצד האפל של עולם ההתפתחות האישית? האם להאמין להבטחות האושר של המומחים? ומה בכל זאת הבשורה הטובה לאנושות בעידן הנוכחי? על כל זה ועוד בפרק שליפניכם… קצת על המנטור ערן שטרן מזה כ-20 שנים, שערן שטרן מוביל אנשים, יזמים, בעלי עסקים וארגונים בתהליכי שינוי וטרנספורמציה משמעותיים. ערן הוא מחברם של רבי-המכר "להגשים – מימוש אישי וכלכלי בעולם מלא אפשרויות" ו"להתעורר – מדריך מעשי לשכירים שמתלבטים אם להישאר… או להשתחרר", מרצה מבוקש, מנחה הפודקאסטים "עושים שינוי", "בודדים בצמרת" ו"כסף טוב" שזכו עד כה ללמעלה מחצי מליון האזנות. נקודות שבהן עבר ערן בעצמו הם עזיבת משרה ניהולית בכירה באינטל לטובת הקמת עסק עצמאי התמודד והחלים ממחלת הסרטן, דרך גירושים ויצירת חיים חדשים.

ברוכים הבאים לפרק השלישי של הפודקאסט "הדרך למצוינות". היום יש לנו אורח יוצא דופן שהקדיש את שני העשורים האחרונים להובלת אנשים פרטיים, יזמים, עסקים וארגונים בטרנספורמציות עמוקות - ערן שטרן. לאורך הקריירה שלו, ערן עמד לצידם של מנכ"לים, בכירים ויחידים מרקעים שונים, והתמודד יחד עם אינספור אתגרים אישיים, עסקיים ופיננסיים. האינטראקציות שלו עם עשרות אלפי לקוחות בארץ ובעולם העניקו לו עושר ייחודי של ניסיון ומתנה יצירתית לפתרונות חלוציים המשנים חיים

אנחנו רגע לפני השנה החדשה, ועבור הרבה אנשים שנמצאים בעולמות ההתפתחות האישית והאימון, תחילתה של שנה חדשה היא תמיד הזדמנות לעצור ולהגדיר לעצמנו מטרות חדשות, ליצור תוכניות עבודה לשנה החדשה, לאתגר את עצמנו עם יעדים חדשים. וזה מעולה. אני חושב שזה תמיד טוב לבחון את המקום שאנו נמצאים בו ולאתגר את עצמנו למקום חדש. זו המהות של התפתחות בעיני. להתקדם, מיום ליום, משנה לשנה. להפוך היום להיות קצת יותר בטוב ממה שהייתי אתמול. בימים האחרונים, יצא לי לחשוב על כך שהשנה האחרונה, עבורי, היתה סוג של "שנת שמיטה". שנה שבה דווקא לא הצבתי לי מטרות ויעדים לשנה החדשה כמו תמיד.