רגש

לפעמים בחיים שלנו, יש משהו, מבנה כלשהו (קריירה, יחסים, עסק וכו') שמבחוץ נראה מצוין, הוא עובד, לכאורה אפילו בהצלחה, אבל עמוק בפנים אנחנו כבר יודעים שהגיע הזמן שיסתיים. בפרק סולו הזה אני מזמין אתכם לבדוק משהו שרובנו מעדיפים לא לגעת בו: מתי נכון לפרק, בעצמנו ומרצוננו, מבנה שבנינו לאורך השנים. זו לא שיחה על שינויים שהחיים כופים עלינו בצורת משבר. זו שיחה על הבחירה לעשות את זה כשאף אחד לא מכריח אותנו, ועל המחיר, שכמעט אף פעם לא מסתכלים עליו, של להישאר במקום. מה תקבלו מההאזנה לפרק: • דרך לזהות אם הגיע הזמן לשינוי אצלכם, גם כשבחוץ הכל נראה בסדר • הבנה של מה באמת עוצר אותנו מלעשות את הצעד, ואיך לא לתת לפחדים להחליט במקומנו • זווית חדשה על המחיר של להישאר במקום • שאלות שיעזרו לכם לבדוק מה בחיים שלכם מבקש להיסגר ומה מבקש להיפתח • נקודת מבט שמאפשרת להתמודד עם חוסר ודאות וכאוס, במקום לחכות שהחיים יבעטו בנו ובסוף הפרק, שלוש שאלות שתוכלו לקחת לחקירה איתכם: איזה דלי בחיים שלכם נראה מושלם ומתפקד מבחוץ, אבל בפנים עמוק אתם יודעים שהגיע הזמן לבעוט בו? מה מפחיד אתכם יותר: לאבד את הנוחות והשליטה שיש לכם עכשיו, או לדעת שתישארו בדיוק באותו מקום גם עוד עשר שנים? אם תסכימו להניח לרגע בצד את האגו, את הטייטל ואת הפרסונה, מי תהיו? מה יתאפשר לכם ביום שאחרי שתבעטו בדלי ותוכלו להתחיל מההתחלה? מוזמנים לכתוב לי ולשתף במייל: [email protected]. אני עונה אישית לכל מי שכותב, והמייל מגיע רק אליי. מוזמנים להיכנס פנימה, ולצלול איתי לעומק.

עסיס (אביב שלם) הו.יא קוויר שנזהר.ת עם הזדהות יתר עם הגדרות זהות. מסע החיים שלו.ה מרתק, מילדות במשפחה דתית שבה לא הרגיש.ה בבית, דרך התעללות כואבת, חיים כמי שהחברה מגדירה כסיכון לחברה, נפילה למקומות חשוכים והצמיחה מהם לחיים של תרגול יומיומי של חופש ואהבה. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע כל כך חשוב ללמוד להשיל זהויות שכבר לא משרתות אותנו על הכאב של להסתיר את טבע הנשמה על הפחד שלנו לגלות מי אנחנו באמת ולבטא את עצמנו בעולם מה אפשר לו.ה לקבל את עצמו.ה כמו שהיוא ולהבין שהנזילות המגדרית, (וגמישות מחשבתית ככלל) היא הכוח והעוצמה על הכאב והאבל הכרוך בשינוי סביבה ואובדן של א~נשים שהיו קרוביםות מדוע א~נשים נכנסיםות למצוקה כאשר הם לא מצליחיםות לשייך אותנו לתבניות מוכרות על התנועה בחיים בין הקולות הפנימיים של פחד ואהבה פרק חשוף, מרגש שיטלטל את התפיסות שלכם.

כשהפגישה כמעט הסתיימה, ביקשתי ממנה לסכם עם מה היא יוצאת ממנה. היא החלה לדמוע, ותוך כדי אמרה "זה כל כך נעים שאפשר להיות אמיתית ולדבר על הכל". וזה הזכיר לה את התחושה שחוותה בריטריט "50 גוונים של חופש" שהשתתפה בו בעבר. ואז היא אמרה: "לפני הריטריט, חשבתי שהכרתי את עצמי... חשבתי שידעתי מה אני רוצה... חשבתי שאני יודעת מי אני..." עצרתי אותה ושאלתי אם היא שמה לב לדבר המשותף בכל הדברים שאמרה. "חשבתי". בכל מה שאמרת, השתמשת במילה "חשבתי". קודם כששאלתי אותך עם מה את יוצאת, הרגשת. זה גרם לך לדמוע. ולפני כן חשבת. יש הבדל עצום בין לחשוב משהו ובין להרגיש אותו.

במשך קרוב לארבע שנים, כמעט בכל פגישה שהייתה לי איתה, היה משפט קבוע שהיה חוזר על עצמו בשלב כזה או אחר של השיחה: "רק תפתח את הלב ערן, רק תפתח את הלב- והכל יסתדר". והתגובה האוטומטית שלי למשפט הזה היתה, "אני מבין את מה שאת אומרת, אבל איך עושים את זה?" והיא היתה אומרת לי "לא עושים את זה. הווים את זה". שם בדרך כלל הייתי מאבד אותה. ונשאר עם סוג של תסכול. באותה תקופה, כשהייתי מטופל שלה, הייתי מאד חזק במיינד שלי. בדיעבד, היום אני מבין שיותר מכך, הייתי סוג של "שבוי" שלו. פועל בעיקר מתוך המחשבות שלי, כשהכלים העיקריים והיחידים שעמדו לרשותי היו השכל וההיגיון. בגלל זה בכל פעם שהייתי שומע את המשפט הזה שלה, המוח שלי מיד היה מנסה לתרגם את זה לפעולות קונקרטיות, לאיזה שהוא doing שבתקווה יביא או יקח אותי לתוצאה הרצויה.

אתמול ושלשום כששלפתי קלף, יצא אותו האחד – Self Love – אהבה עצמית. מעניין שזה מה שיצא. סוג של רפלקציה עבורי על שש השנים האחרונות. אם אנסה לסכם מה שקרה לי בשנים האלו ומה שהשתנה בתוכי, אז אהבה עצמית זה הדבר. מרגיש היום הכי שלם, מקבל ואוהב את עצמי מאי פעם. בעבר, זה ממש לא היה כך. חייתי עם פער עצום בתוכי. פער בין המקום שחשבתי שאני אמור להיות בו, למקום שבו הייתי. פער בין מי שהרגשתי בפנים שאני ובין הדמות החיצונית שהצגתי לעולם. והרבה ביקורת עצמית ושיפוטיות, אכזבה מעצמי ותסכול גדול שמלווה את כל אלו.

סוגר עוד מעט שבוע ראשון בקוסטה ריקה. באתי לכאן לבד. באתי לכאן לסוג של מסע עם עצמי. לפגוש צורת חיים אחרת, לפגוש את הטבע העוצמתי, השקט והשלווה והיופי שכאן. ובעיקר, באתי לכאן כדי לפגוש את עצמי. ביומיים, שלושה הראשונים היה לי מעניין לראות עד כמה קשה למערכת הפנימית שלי "להוריד הילוך". עד כמה אני כל כך מתוכנת לעשיה, למשימות, להספיק דברים, למחוק אייטמים ברשימת ה-to do שלי (אל תתבלבלו, כבר הספקתי למחוק כמה כאלו מאז שהגעתי 😊 ).

הפעם יש לנו פרק מיוחד שהוא בעצם הקלטה של מפגש מיוחד שערכתי עם בוגרי התוכניות "100 ימים של נדל"ן" של יובל שוורצמן וגיא מנדלסון. דיברתי שם על מגוון רחב של נושאים שהמשתתפים העלו, ושיתפתי בצורה פתוחה וכנה על החוויות ההתפתחותיות שלי. מפאת אורך המפגש, חילקתי אותו לשני פרקי פודקאסט. בחלק הראשון של המפגש תוכלו לשמוע: כיצד התחיל המסע שלי, וכיצד מסלול החיים ה"בטוח" שהלכתי בו, הוביל אותי דווקא לתחושת חוסר סיפוק וליציאה לדרך חדשה בחיים למה הכסף, גם כשהרווחתי הרבה ממנו, לא היה המפתח לחופש שחיפשתי כיצד המפגש שלי עם מחלת הסרטן הובילה לחקירה פנימית עמוקה ולשחרור מהפרסונה החיצונית ולמציאת חופש אמיתי במקום קבלה עצמית מלאה הפילוסופיה שמאחורי שנות היזמות שלי מדוע כדאי לוותר על החיפוש אחר "המושלם" ולהתמקד ב"מי שאנחנו הופכים להיות" בתהליך, כמפתח להצלחה אמיתית מדוע הכלה של חוסר וודאות בחיים שלנו הוא הדרך לפתח חוסן ועמידות הנדרשים בסביבה הכאוטית שאנו חיים בה חשיפה ראשונית "מודל הכאוס" שגיליתי וכיצד הוא יכול להיות זרז להתפתחות קוואנטית והזדמנויות חדשות איך להבין ולדעת "מה אני רוצה" דרך ניסוי ותהייה מדוע כסף אינו מוטיבציה מספקת עבורי ומה חשוב לי באמת וגם: כיצד נוכל לקבל החלטות טובות יותר ומה יכול לשמש עבורנו כמצפן אמיתי בכל רגע נתון האזינו לפרק שיעניק לכם כלים חדשניים ואותנטיים לנווט בעולם העכשווי, לקבל החלטות טובות יותר ולהתחבר לחופש הפנימי שלכם.

אביב בר הוא מטפל רגשי, מרצה, מאמן ומנחה NLP. בגיל שלוש וחצי הוא איבד את ראייתו כתוצאה מרשלנות רפואית ונדרש להתגבר על הרבה מכשולים בדרך. שוחחנו על המסע המרתק שלו מילד שהתמודד עם עיוורון, דרך תקופה חשוכה של אלימות ומחשבות על הקמת ארגון פשע, ועד להפיכתו למטפל רגשי מוביל. דנו בהתמודדות עם זהות, קבלה עצמית, והדרך לראות מעבר למגבלות פיזיות. בין השאר דיברנו על: התוכנית שרקם להקים ארגון פשע, ומה גרם לו לוותר עליה ההתמודדות עם אבדן הראייה והמשמעות החדשה שמצא לחייו כיצד החליף את הכעס ומצא בתוכו אהבה וקבלה לעיוורון שלו המעבר מאדם שרואה דרך העיניים לאדם שרואה דרך הלב הצורך להוכיח את עצמו יותר, בגלל העיוורון מדוע סירב ללכת עם מקל ולהיעזר בכלב נחיה עד גיל 20 הבחירה שלו להפוך להיות מטפל רגשי וכיצד העיוורון משרת אותו בכך המסע שלו למציאת זוגיות והמפגש שלו עם אשתו וגם - כיצד אהבה מנצחת פחד!

חופש! הוא אחד הכמיהות העמוקות שלנו כבני אדם. הרבה מן המטרות והיעדים שאנו מציבים לעצמנו, בבסיסם נובעים מהרצון שלנו ליצור ולהרחיב את תחושת החופש בחיים שלנו. אספתי לשיחה מרתקת, שלושה משתתפים מהריטריט "50 גוונים של חופש": נטע לוקסמבורג נעמני, נילי שריל ושי קלמנוביץ. עסקנו בכמה היבטים מעניינים של חופש בחיים שלנו, בין השאר דיברנו על: כיצד החופש שלנו גדל כאשר אנו מסכימים להסיר תחפושות, הגנות ומגננות כיצד הכנות, הפתיחות והאותנטיות מאפשרת לנו קלילות מדוע חשוב להכיר ולקבל את כל החלקים וההיבטים השונים שבתוכנו למה כל כך קשה לנו "לעוף על עצמנו" ועל התחושה כשאנו מאפשרים זאת מהן מלכודות החופש הכובלות ומצמצמות אותנו כיצד השינוי שהם חוו בריטריט הדהד לילדים ובני המשפחה שלהם על החוויה היחודית שלהם שחוו וכיצד היא ממשיכה ללוות אותם גם היום

אופיר הלפרין הוא מרצה, מאמן אישי, מטפל NLP, מנטור להצלחה, קוסם חובב לילדים וקוסם חיים. מחבר הספר "חכמת הדג" ספר העצמה והתפתחות אישית לילדים ובני נוער. לפני כשנה, ימים ספורים לפני שהיה אמור לרוץ חצי מרתון, מתגלה בגופו גידול סרטני והוא יוצא למסע החלמה אינטנסיבי. בשיחה כנה ואינטימית, אופיר משתף בבחירות שהובילו להחלמה שלו. בין השאר תוכלו לשמוע: על הנפילה לתוך לוע של הר געש פעיל בקוסטה ריקה מתי נשברה אצלו התדמית של המצליח והמוצלח המסע שעבר מעולם השכל וההגיון לעולם הרגש על הדפוסים המחשבתיים שמגדירים את מי שאנחנו על המפגש עם מחלת הסרטן באמצע החיים מדוע החליט לשתף עם העולם כולו, באופן יומיומי את מסע ההחלמה שלו מה עזר לו וסייע להחלמה שלו על הקשר שגילה בין המחלה לדימוי העצמי והבטחון בעצמו מה השיעורים שלקח איתו ממסע ההחלמה