ערן שטרן

שמחתי להתארח לפרק מיוחד בפודקאסט "רגע מעצים" עם אברהם צור. והנה מה שהוא כתב על הפרק: "להתמודד עם זוללי אנרגיה ולייצר לעצמנו סביבה נכונה. לפני שנה וחצי חליתי בסרטן ואחד הדברים המידיים שהבנתי שמאוד חשובים להחלמה שלי - זו הסביבה. אנחנו היינו מאוד זהירים עם מי שיתפנו את המחלה. מתוך מודעות מאוד גבוהה עד כמה הסביבה היא קריטית (להחלמה). אם היה לי אדם שהיה לי ספק או חשש שמה שאני אקבל ממנו זה יהיה פחד או רחמים - הוא לא היה בסוד העניינים. כי מחלה ופחד לא עובדים טוב ביחד. פחד = מוות. פרק מרתק עם ערן שטרן, מחבר הספרים להתעורר ולהגשים. בפרק הרגלים מצוינים כמו "חוק ההקרבה", "להיכשל קדימה" ושינוי הסביבה שלנו, כדי להיפטר ממחשבות הרסניות ולמצות את הפוטנציאל האישי." מוזמנים להאזין כאן:

"בעוד שבמהפכה התעשייתית של המאה ה-19 למדו בני אדם לייצר כלי רכב, כלי נשק, בגדים ונעליים, במהפכה התעשייתית של המאה ה-21 ילמדו בני האדם לייצר את עצמם. המוצרים החשובים של המאה ה-21 יהיו גופים, מוחות ותודעות. הפער שייפתח בין מי שיודעו לייצר גופים, מוחות ותודעות למי שלא ידעו, יהיה גדול אפילו יותר מהפער בין סאפיינסים לבין הנדרתלים. במאה ה-21 מי שיקפוץ על רכבת הקידמה ירכוש כוחות אלוהיים, ומי שישאר מאחור – ייעלם." – יובל נוח הררי, מתוך "ההיסטוריה של המחר" לפני כמה שבועות סידרתי מחדש את הספרייה שלי, עברתי ספר ספר ובחרתי איזה מהם להשאיר לי ומאיזה להיפרד ולמסור. ואז נתקלתי שוב בספר של יובל נוח הררי, וכשדפדפתי בו ראיתי שוב את הציטוט הזה שמירקרתי כבר לפני כמה שנים. בום. כל כך מדוייק, רלוונטי ועדכני גם להיום. אפילו יותר להיום. אנו נמצאים לדעתי בתקופה שההיסטוריונים כנראה יקראו לה בעוד כמה שנים – "המהפכה התודעתית". ההתפתחות האנושית והאישית המשמעותית ביותר קורית בהמשך להתפתחות התודעתית של האדם. ובמיוחד בתקופה כזו שאנו חיים בה כעת, שבה ההתפתחות מואצת כל כך, כדבריו של הררי, מי שלא ידאג לפתח את היכולות והכישורים שלו ואת התודעה שלו – ישאר מאחור. אני מתבונן על התקופה הזו בסוג של פליאה, פליאה מכל ההאצה שאנו חווים כעת (הקורונה היא סוג של מאיץ התפתחותי מאד מאד משמעותי) ומהאופן שבו אנשים שונים בוחרים לפעול בתקופה הזו. בגדול, אפשר לחלק את האנשים לשתי קבוצות עיקריות (זה נכון תמיד, ונכון במיוחד בתקופה הזו). יש את אלו שנכנסו לסוג של משחק "הגנה". הם יעשו את הכל כדי שלא לחטוף גול מהצד השני. הם חיים מתוך פחד, ומוגבלות ובעיקר מנסים "לשרוד" את התקופה. לקבוצה הזו של האנשים, התוצאה היא די ברורה וידועה מראש. במקרה הטוב, הם יצליחו לשרוד את התקופה, לא יותר מכך. וזה במקרה המאד טוב! אבל לאורך זמן! הם לא יצליחו לשרוד, ובטח שלא לשגשג, להתפתח ולפרוח. האנשים הללו, בדיוק כמו בציטוט הזה, ישארו מאחור ויעלמו. מן הסתם הם לא יעלמו מיד פיסית (זה יגיע אחר כך), אבל תעלם להם חדוות החיים ואת מקומה ימלא הפחד. תעלם להם ההעזה ואת מקומה יתפוס החשש. הם יחששו לנסות דברים חדשים ויסתפקו במוכר ובבטוח. וכמו בטבע, הם יקמלו, לאט לאט לאט. הם יסתפקו במה שיש, ובפחות מכך. ומצד שני, יש את אלו, שלמרות כל הסיבות, הנסיבות, המגבלות וההגבלות, יחפשו את הדרך להתקדם. הם יחפשו איך לפתח את עצמם, את היכולות שלהם. הם יפעלו, לפעמים יצליחו יותר ולפעמים פחות, אבל הם לא יפסיקו לנסות. הם יגלו תגליות חדשות, הם יגיעו למקומות חדשים. יהיו להם רגעי שיא מרגשים. ויהיו להם גם רגעי שפל מבאסים. ולמרות זאת, הם ימשיכו הלאה. הם יחקרו, יתנסו, ויגלו בכל פעם מחדש עד כמה יש לחיים להציע להם. הם יפיקו מהחיים את מה שהחיים יכולים להציע להם, ואז ירצו עוד קצת... ובעיקר – הם ילמדו כיצד לייצר את עצמם מחדש. מי שלא יבחר בנתיב של התפתחות וצמיחה לא ישרוד. פעם התפתחות היתה אולי פריווילגיה של אנשים מועטים, היום היא תהליך הכרחי. מה זו ההתפתחות הזו? אלו הם כישורים, יכולות, ידע ונסיון משמעותיים שאנחנו צוברים לאורך חיינו. ובתקופה הזו ישנם כמה כאלו שהם הכרחיים, לא רק כדי לשרוד, אלא כדי לפרוח ולשגשג. כישורים ויכולות כמו: o      הגדלת יכולת ההשתכרות וההכנסה שלנו. o      יכולת הביטוי העצמי שלנו. o      החוסן להתמודד עם משברים וחוסר וודאות. o      היכולת להכיל כשלון ומשבר ולהמשיך הלאה o      יכולת ההשפעה שלנו o      היוזמה ויכולת היזמות שלנו o      המחויבות העצמית שלנו o      הגדלת המודעות העצמית שלנו. כתבתי בעבר פוסט מקיף על כל אחת מהיכולות הללו שנקרא: השרירים שחשוב לאמן מי שישקיע היום, עכשיו, בפיתוח של היכולות והכישורים הללו, יגלה שאלו הם "כוחות אלוהיים" כמו שיובל נח הררי קורא להם. אלו הם הכוחות שיאפשרו לכם, לכל אחד מאיתנו, להתפתח ולשגשג בעולם החדש שנוצר מול העיניים שלנו כרגע. יש רבים שמסתכלים על כל המצב הזה כמשבר או כאסון. זו בחירה. כמו כל בחירה אחרת. אפשר לנסות ולשרוד אותה. ואפשר גם לבחור אחרת. אז מהי הבחירה שלכם? באיזה צד אתם בוחרים להיות? שלכם, ערן נ.ב. - אם אתם רוצים לקבל פרטים על האופן שבו תוכלו לאמן, לשכלל ולפתח את היכולות שלכם, בקבוצה קטנה, ביחד איתי, פשוט צרו עמנו קשר וניתן לכם את כל המידע על התוכנית "עושים שינוי". מדובר בהשקעה משמעותית, של זמן, אנרגיה וכסף. כך שהשיבו לנו למייל, רק אם אתם מחויבים ומוכנים להשקעה משמעותית שכזו.

הי! מוזמנים לצפות בראיון מיוחד שקיים איתי חי שגיא במסגרת סדרת ראיונות שהוא מקיים עם המרצים המובילים בישראל. בשיחה שלנו, אני חושף בפעם הראשונה רבים מהסיפורים של "מאחורי הקלעים" על תחילת הדרך העסקית שלי, על התובנות, וגם לא מעט טיפים ורעיונות למי שנמצא בעולם ההרצאות וההופעה מול קהל. מוזמנים לצפות ולהנות!

אהלן!   אז אתמול תומר הבכור האהוב שלי ואני התחדשנו בקעקוע משותף. המסר שתפס את שנינו הוא: עכשיו!   שהחיים קורים עכשיו. לא מתי שהוא בעתיד. ובטח שלא בעבר.   ועל בסיס המסר הזה אומן הקעקועים בן יצר לנו את הציור היחודי הזה של שעון החול שהעבר שלו נעלם וזורם ומתמקד בהווה. בעכשיו. (תמונה כאן בהמשך...)   חשבו על כך – עד כמה אנו באמת חיים את העכשיו? את הרגע הנוכחי?   רוב האנשים נמצאים בדרך כלל בעבר – משחזרים מה קרה, מה היה והיו רוצים לחזור לעבר. מספיק לראות כמה אנשים מחכים ומייחלים לחזור ליום של לפני הקורונה ומפספסים לגמרי לא רק את העכשיו אלא גם את ההבנה ששום דבר לא יחזור להיות כמו ביום של לפני הקורונה.   או שהם נמצאים וחיים את העתיד – את מה שהם יעשו יום אחד. מתישהו. Some Day...   אין טעם לחיות בעבר, וגם לא בעתיד. הזמן היחידי שאנו יכולים לחיות בו הוא – עכשיו.   בחודשים האחרונים קיימנו מאות שיחות עם מועמדים לתוכנית "עושים שינוי!". מדובר לרוב באנשים איכותיים שבאמת, בכל מאודם רוצים לעשות שינוי בחייהם.   אבל לרצות לעשות שינוי, זה לא מספיק. כולם רוצים שיקרה שינוי חיובי בחיים שלהם. השאלה האקוטית היא: מה הם מוכנים לעשות כדי שזה יקרה?   וכאן מרבית האנשים נופלים.   הם רוצים שינוי, אבל הם לא מוכנים להשתנות.   אז הם מוותרים וממשיכים לחיות בעתיד בתקווה שמשהו מתישהו ישתנה.   ולמה בעצם שמשהו ישתנה, אם הם לא משנים כלום???   איינשטיין הגדיר חוסר שפיות כך: "להמשיך לעשות את אותן הפעולות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה".   אם הם לא משנים כלום, דבר לא ישתנה בחיים שלהם, ואם נבדוק את מצבם בעוד כמה חודשים או שנים קדימה, נראה שהם נשארו תקועים בדיוק באותו המקום. לא מרוצים ומייחלים לשינוי שאולי מתישהו יקרה בחייהם.   הוא לא יקרה.   בטח שלא יקרה אם הם לא עושים שום דבר שגורם להם להשתנות.   מתוך כל השיחות שקיימנו, יש את אלו שבאמת החליטו שהם רוצים שינוי ומוכנים לעשות את מה שצריך כדי שהשינוי אכן יקרה בחיים שלהם. אבל יש לא מעט (והם הרוב) שמעדיפים לחכות שמשהו יקרה וישתנה... לצערי, זו תקוות שווא. שום דבר לא יקרה בעתיד שונה, אם לא נפעל כעת, בהווה!   הזמן לעשות שינוי הוא עכשיו. הזמן לחיות הוא עכשיו. אין זמן אחר!   בקרוב אנו פותחים קבוצה נוספת בתוכנית "עושים שינוי!".   רוצים לקבל את כל הפרטים ולבחון האם אתם באמת בשלים לעשות שינוי כעת? עכשיו?   לחצו כאן >>   והנה הקעקוע החדש :)

הי, הקטע הבא הסתובב לו בווטסאפ, ולפי הכתוב נכתב על ידי ג'ק מא, מייסד אתר המסחר המקוון "עליבאבא" (וגם האיש העשיר ביותר בסין...):   "האנשים שהכי קשה לרצות, הם האנשים העניים. תן להם בחינם משהו והם יחשבו שזו מלכודת. תציע להם השקעה קטנה, הם יאמרו שהיא לא רווחית. תגיד להם להשקיע בגדול, הם יאמרו שאין להם כסף. תציע להם לנסות משהו חדש, הם יגידו שאין להם נסיון. תגיד להם שזה עסק רגיל, הם יאמרו שקשה לעבוד בזה. תציע להם מודל עסקי חדשני, הם יגידו לך שזה שיווק בפירמידה. תגיד להם לפתוח חנות, הם יאמרו שאין בזה חופשים. תציע להם להקים עסק חדש, הם יגידו שזה לא יעבוד.   המשותף לכל אלה הוא שהם אוהבים להתייעץ עם גוגל ולהקשיב לחברים נואשים וחסרי אמונה כמותם. הם חושבים יותר מפרופסור באוניברסיטה ועושים פחות מאדם עיוור. נסה לשאול אותם מה הם בכל זאת יכולים לעשות, הם לא יצליחו לענות לך.   המסקנה שלי: במקום שהלב שלך יפעל כל כך מהר, אולי תפעל מהר יותר. במקום לחשוב על זה, אולי תעשה משהו בקשר לזה. אנשים עניים נכשלים בגלל תכונה משותפת: כל החיים הם בהמתנה למשהו טוב שיקרה להם."   כאמור, הדברים משויכים לג'ק מא שאמר אותם, אבל גם אם זה לא כך, הם כל כך נכונים ומדוייקים.   עוני זה לא עניין של כמה כסף יש או אין לך בבנק.   עוני זה מצב תודעתי.   עוני הוא תולדה של הלך הרוח והמחשבות של האדם. אדם עם מחשבות עניות לעולם יחשוב שאין לו סיכוי להיות משהו אחר, חוץ מאשר להישאר עני.   עוני הוא תוצאה של מחשבות של פחד, חרדה וחשש. אלו הן מחשבות הישרדותיות.   הבוקר נפגשתי עם אחת המשתתפות שלנו בתוכנית "עושים שינוי" והיא אמרה לי בשיחה משפט מפתח: כשהגעתי לתוכנית הייתי בחרדות כלכליות. היום אני עדיין חושבת על כסף, אבל לא מתוך פחד.   אותה משתתפת כבר עשתה צעדים אמיצים ומשמעותיים להבטחת החופש הכלכלי שלה (עברה כבר יותר מחצי מהדרך לשם).   כל זה לא היה מתאפשר אם היא לא היתה משנה את המחשבות שלה, אם היא לא היתה מגיעה פתוחה להזדמנויות חדשות, ומוכנה לעשות צעדים חדשים.   בקרוב אנחנו פותחים קבוצה נוספת בתוכנית "עושים שינוי!". מדובר בקבוצה קטנה ואינטימית (עד 15 משתתפים לכל היותר) של אנשים שמוכנים להשליך את תודעת העוני ולהחליף אותה במשהו חדש. אנשים שמוכנים ובאמת (אבל באמת) רוצים לעשות שינוי בחיים שלהם, ואינם מסתפקים רק בלדבר על זה שהם רוצים שינוי, אלא באים כדי לעשות אותו בפועל.

מייק קפוזי, הוא מאנשי השיווק המבריקים שזכיתי להכיר כבר לפני כ-11 שנים. מייק השיק לפני מספר חודשים פודקאסט מצויין בשם: Main Street Author בו הוא מראיין סופרים של ספרים עסקיים. בפודקאסט שיתפתי איתו כמה מדרכי השיווק בהם אני משתמש לשווק את הספרים שלי וגם את הסיפור (שלא רבים מכירים) על האופן שבו קיבלתי מכתב המלצה מדהים על רב-המכר "להגשים" מנשיא המדינה שמעון פרס ז"ל. האזנה נעימה 

שמחתי להתראיין בפודקאסט המעולה קליקבילי עם יואל דורון ובו דיברנו על צמיחה עסקית ועסקים בדיגיטל.  דיברנו על העתיד לבוא, על העולם החדש בעידן הקורונה וההשפעה שלו על בעלי עסקים והעוסקים במקצועות הדיגיטל. האזנה נעימה 

משהו שכתבתי הבוקר למשתתפים באחת הקבוצות שלנו של "עושים שינוי!", בעקבות משימה שקיבלו לפני כשבועיים... במפגש האחרון קיבלתם משימה: לצאת לאור. כן, כן, אני יודע... היא יכולה להיות קצת מאתגרת. במיוחד למי שלא רגיל לכך או שלא עשה משהו דומה בחייו לפני כן. אני גם יודע שאצל חלק מהאנשים, משימה מהסוג הזה יכולה לעורר כל מיני שדים פנימיים, אמונות וביקורת ושיפוטיות כלפי עצמנו. כמו ש"אני לא מספיק טוב", ש"אין לי באמת מה לומר לעולם", ש"אנשים יצחקו עלי או לא יאהבו את מה שאני עושה". ואולי גם דפוסים רגילים של "זה חייב להיות מושלם", "אני צריך מספיק זמן כדי ליצור את זה" ושלל תירוצים טיפוסיים מאין לי זמן, יש דברים חשובים יותר, זה גם ככה לא כזה חשוב וכו'... האמת, שזה לא באמת משנה מהן האמונות או הדפוסים שמנעו מכם לעשות את המשימה הזו עד כה. בשורה התחתונה יש רק מדד אחד שקובע: האם ביצעתי את המשימה, או שלא? ואם התשובה שלכם לשאלה הזו היא – שעדיין לא ביצעתם את המשימה, אז כל הסיבות, נסיבות והתירוצים שתמציאו על כך הן לא באמת ישנו שום דבר בחיים שלכם. לפני מספר חודשים עשיתם צעד משמעותי – הצטרפתם לתוכנית. עשיתם זאת, כל אחד מסיבותיו הוא, אבל יש סיבה שמשותפת לכולם והיא הרצון ליצור תוצאות חדשות בחייכם. והנה העניין: על מנת ליצור תוצאות חדשות, יש לעשות פעולות חדשות. לעשות פעולות חדשות משמעו גם, לא ליפול לדפוסים, לאמונות, למחשבות ולאופן ההתנהלות הרגיל. כי אם בהתנהלות הרגילה שלכם, כאשר יש משימה או דבר שמאתגר אתכם, שמוציא אתכם מאזור הנוחות שלכם ושמעורר בכם חשש שלא תצליחו, אתם מוותרים עליו או ממציאים לעצמכם סיפור טוב (=תירוץ מעולה) למה לא לעשות אותו כעת, אז אותו הדפוס פועל גם כעת סביב המשימה הזו. ואם זה לא ברור, לא המשימה היא העניין (היא חלק קטן ממנו), מה שחשוב הרבה יותר הוא היציאה שלכם מאזור הנוחות הרגיל והעשייה של הדבר שכנראה, בתנאים רגילים בחייכם, לא הייתם עושים אותו. ואני רוצה להציע כאן עוד זווית הסתכלות: תארו לעצמכם שהחיים של הילדים שלכם היו תלויים בכך שהייתם מבצעים את המשימה הזו במועד שנקבע לה. כלומר, המשמעות של אי ביצוע המשימה היא פגיעה בחיים של הילדים שלכם האם גם במקרה כזה הייתם מרשים לעצמכם שלא לבצע את המשימה? האם הייתם קונים מעצמכם את הסיפורים (=תירוצים) של למה לא עשיתי אותה עד כה? האם הייתם מוותרים לעצמכם על המשימה בטענה או מחשבה שאולי היא לא מספיק חשובה? האם הייתם מחכים עם ביצוע המשימה הזו לרגע האחרון? או בקושי מקדישים לה מחשבה נוספת? האם הייתם נעצרים מול הפחד שעולה בכם נוכח המשימה ונכנעים לו? או שהייתם פועלים אחרת? יש לי תחושה שהייתם פועלים אחרת. ועכשיו לפואנטה שחיכיתם לה (או שלא...): החיים של הילדים שלכם תלויים בכך! כן, החיים של הילדים שלכם תלויים בביצוע של המשימה הזו. פשוטו כמשמעו. כי בסופו של דבר, אין זה משנה מה נאמר לילדים שלנו, איזו תורה נרביץ בהם, או איזה ערכים נלמד אותם. הדבר היחידי שבאמת גורם להם ללמוד מאיתנו משהו הוא: *מה שהם רואים אותנו עושים בפועל* הילדים לומדים מאיתנו רק מתוך דוגמה אישית. זה נחמד לומר לילד שחשוב לשמור על תרבות, ובסופר לצעוק על המוכרת. זה מגניב לומר לילד שצריך לנהוג בזהירות ועל הכביש לעשות עבירות תנועה. זה מאד חינוכי ונכון לומר לילדים שההגשמה שלהם חשובה, שהם צריכים לפעול למרות שהם מפחדים, ושלא יתפשרו על החיים שלהם. אבל האם אנחנו פועלים ככה? מה הם רואים אותנו עושים? האם הם רואים אותנו נזהרים מלטעות? האם הם רואים אותנו מפחדים מלפעול? האם הם צופים בנו ממציאים לעצמנו תירוצים? מה הם רואים אתכם עושים? מה אתם רוצים שהם יראו אתכם עושים? אז מתוך הפרספקטיבה החדשה הזו, אני רוצה שתחשבו שוב על המשימה שקיבלתם. אני יודע שאין לכם זמן, שהחיים שלכם עמוסים, ושיש 1001 סיבות "נכונות" (=תירוצים ממש ממש טובים!!) למה התרגיל הזה פחות חשוב מדברים אחרים שאתם "צריכים" לעשות. האמת היא – שלא. התרגיל הזה הוא כרגע הדבר הכי חשוב בחיים שלכם. הוא החיים שלכם. אתם אולי עדיין לא מבינים את זה, אבל זה כך. בכל פעם שאתם עושים משהו שהוא מחוץ לנוחות שלכם, שהוא מפחיד, שהוא מטלטל את עולמכם, שהוא דורש מכם אומץ, שהוא דורש כנות פנימית ושדורש פעולה חדשה – אתם משדרגים את החיים שלכם ברמה שאתם בכלל לא מדמיינים לעצמכם. ובכל פעם שאתם עושים את זה, הילדים שלכם מתסכלים עליכם ולומדים מכך. ומקבלים מכך השראה. וגם כשאתם לא עושים את זה – הם לומדים מכך, ומקבלים מזה השראה... אז מה אתם רוצים להעביר לילדים שלכם?

"ממשלות בימינו שומרות על ההמונים עניים, אך זה רק משום שההמונים אינם חושבים ופועלים בדרך המסוימת" הציטוט הזה לקוח מתוך הספר "מדע העושר" שיצא לאור בשנת 1910 ונכתב על ידי וואלס ווטאלס. אמנם נכתב ב-1910, אבל רלוונטי מתמיד. 2 מחשבות (לפחות) שהמשפט הזה אמור לעורר בנו: הראשונה - למה? מה האינטרס של הממשלות לשמור את ההמונים עניים? והשניה - מה זה אומר "לפעול בדרך המסוימת"? (מה שההמונים אינם עושים) אז מה באמת האינטרס של ממשלות, מנהיגים או שלטון לשמור את ההמונים עניים (לרוב זה לא רק עניים, אלא עדיף עניים ובורים)? קודם כל, הרבה יותר קל לשלוט כך בהמון. המון עני נזקק לממשלה, הוא נתמך על ידה, הוא מפתח בה תלות. וככל שהתלות הזו גדולה יותר, כך טוב יותר לשלטון, ליציבות שלו ולמנעמים שהוא מספק לאלו שיושבים בשלטון. המון עני עסוק בהישרדות האישית שלו, הוא אינו פנוי לעסוק בשחיתויות שלטוניות, הוא אינו פנוי לשאול שאלות או להטיל ספק. המון עני מוקיר תודה לשלטון ש"מציל אותו", שעוזר לו. המון עני, מרגיש חלש, אל מול השלטון החזק. וידוע שחלשים לרוב אינם מעוררים מהומות, כי הם אינם מאמינים שיש להם כוח, כי הם חלשים. ואפשר להמשיך כך עוד ועוד, אבל אני מניח שהבנתם את הרעיון: לממשלות יש אינטרס מובהק לשמור את האנשים עניים, מפוחדים, חלשים ונזקקים. זה פשוט הופך את החיים של המחזיקים בשלטון לקלים ופשוטים יותר... ולגבי השאלה השניה - מה זה אומר "לפעול בדרך המסוימת"? הדרך המסוימת שווטאלס מדבר עליה (ומסביר אותה בספר המצוין שלו) היא קודם כל ולפני הכל "חשיבה עצמאית". זו היכולת להפריד את עצמך מחשיבת ההמון. חשיבת ההמון, זו החשיבה שבה לוקים מרבית האנשים (כמו עדר של צאן), שמקבל את כל מה שמאכילים אותו ביראת קודש, שאינו מטיל ספק, שאינו שואל, שאינו בודק בעצמו את העובדות, שאינו טורח להעמיק ולחקור.. והאמת היא, שגם אין לו לרוב פניות וזמן לכך, הוא עסוק בהישרדות האישית שלו, היום יומית. ויש גם עוד עניין, הוא מפחד לשאול. הוא מפחד מכמה סיבות, קודם כל מזעמו של השלטון שאם יטילו בו ספק עלול להפסיק את התמיכה שהעניים מקבלים. הפחד שנוצר מתוך התלות משתק את מרבית האנשים. וגם מתוך הפחד לגלות, שכל מה שאמנת לו והאמנת בו עד כה אינו נכון! זה בעצם להודות בפני עצמך שהוליכו אותך שולל. ומי רוצה להודות בכך? בפני עצמו ובפני אחרים? אז יש כאן אינטרס מובהק של ממשלות לשמור את התושבים ואת ההמון בעוני. זה טוב לשלטון. לשלמות ואריכות השלטון. אני בטוח שבשלב זה יהיו כאלו שמיד יתייגו את הדברים שלי כעוד "תאוריית קונספירציה" מופרכת. זו דרך מאד קלה ומאד נוחה לא להתמודד עם הדברים באמת. לא לבדוק אותם, לא לאמת עובדות, לא לחקור. פשוט בואו ונקרא לכל דבר שמנוגד ל"חשיבת ההמון" תאוריית קונספירציה וכך מיד נהפוך אותם ללא לגיטימיים. מבלי שנצטרך באמת לאמץ קצת את עצמנו ואת המחשבה שלנו ולהתמודד איתם. ואז אפשר לחזור ולישון בשקט. לצערי בימים הללו, יש הרבה דוגמאות לדברים הללו. אפילו נתונים רשמיים של משרד הבריאות שאינם תומכים בנרטיב הממשלתי והתקשורתי שאכן מתקיים כאן "גל שני" של הקורונה, מיד מתוייגים כעוד תאוריית קונספירציה. אז האם זו גזירת גורל? ממש לא! רחוק מכך! ההיסטוריה מלאה בדוגמאות שבהן העם התעשת ולקח אחריות ושינה את עתידו. אז מה עושים? יש הרבה מה לעשות! קודם תשאפו להיות עשירים. תפעלו להיות עשירים. ככל שתהיו עשירים יותר, כך תהיו עצמאיים יותר - עצמאיים במחשבה ועצמאיים בפעולות שלכם וכמובן עצמאיים בכסף שלכם. אל תפתחו תלות בממשלה, בשום ממשלה. זו לא שאלה של ימין או שמאל, חילוניים או חרדים. בדקו את הדברים, אל תקבלו אותם כמובנים מאליהם, חקרו, השוו, הטילו ספק. גם את הדברים שלי, אתם לא חייבים לקבל כמו שהם, אבל תבדקו בעצמכם, התחברו למקורות מידע נוספים, כאלו שהם אינם רק אלו שמפמפמים לנו בעלי האינטרסים או השלטון. חפשו לעצמכם סביבה של אנשים כמוכם, שהם עצמאיים מחשבתית, צאו מהעדר, אל תהיו חלק מ"ההמון". תתעוררו! והעירו אחרים כמותכם. אם מספיק אנשים יתעוררו, אם מספיק אנשים ישתפו מידע חדש, תיווצר תקווה חדשה ויווצר שינוי. זה לא יגיע מהפוליטיקה וזה לא יוכרע בבחירות. זה יוכרע על ידי האנשים שיתעוררו.

ביום העצמאות האחרון השתתפתי ביום שידורים מיוחד שערך חברי דורון ליבשטיין. ממש בתחילת השיחה שלנו הוא שאל אותי: מה זו עצמאות בשבילך? והתשובה שלי היתה: לחשוב בצורה עצמאית. זה אולי יכול להישמע מוזר, אבל מרבית האנשים אינם חושבים בצורה עצמאית. הם אולי חושבים שהם חושבים, אבל בעצם הם לא. הם מתנהלים לפי דפוסי חשיבה שמקובעים בתוכם או שהם מושפעים מחשיבת ההמון שמקיפה אותם. חלק ניכר מחיי לא חשבתי בצורה עצמאית. הייתי שבוי בקונספציות שקיבלתי מהסביבה שלי. מההורים, המחנכים והמורים, המשפחה והחברים. עד שבאזור גיל 32 התחלתי להתעורר. להתעורר ולהבין שאותם דפוסי חשיבה ומחשבה, לאו דווקא לוקחים אותי למקומות שהם נכונים ומדויקים לי. כמו ניאו שלוקח את הגלולה האדומה במטריקס, התחלתי לראות כיצד החשיבה שלי שהיתה כל כך מושפעת מאותם דפוסים שהתקבעו בי לאורך השנים, כבר אינה משרתת אותי בכלל. המשמעות של לחשוב בצורה עצמאית, היא קודם כל לא לקבל שום דבר כמובן מאליו יותר. זה להיות פתוח לבחון, לשאול, לברר ולחקור. מרבית האנשים אינם עושים זאת. הם מקבלים כל דבר שנאמר להם, ובעיקר אם נאמר ממקור "בעל סמכות" (הורים, מורים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים, רופאים, שוטרים, עורכי דין, וכו'), כסוג של "תורה מסיני" שאין לערער על נכונותו ועל אמת קיומו. כשהתחלתי לחשוב בצורה עצמאית, התחלתי להטיל ספק באמונות כאלו ואחרות שחונכתי עליהן לאורך חיי. כמו האמונה: ש"העבודה שלי מעניקה לי בטחון כלכלי". כיום, לאחר הקורונה, אני מניח שיותר ויותר אנשים מתחילים להטיל ספק בנכונות של המשפט הזה ושל התפיסה שעומדת מאחוריו (ואם עדיין לא, אז כדאי שמהר תקראו את הספר השני שלי "להתעורר" שיצא לאור ב-2016, עוד לפני הקורונה וחזה, כבר אז, את המשבר התעסוקתי הגדול ביותר שהעולם עומד בפניו כיום). בכלל, מה שהעולם עבר בחודשים האחרונים, היווה סוג של "שעון מעורר" להרבה אנשים, לעורר אותם לחשוב בצורה עצמאית, ולהטיל ספק בכל מה שמפמפמים להם בתקשורת, הפוליטיקאים ובעלי אינטרסים אחרים. וזה דבר מבורך ומאד חשוב בעיני. הנה דוגמה קטנה לאופן שהחשיבה ההמונית, ובעיקר ההפחדה ההמונית באים לידי ביטוי כיום: למשל, המספרים שנזרקים באוויר על "החולים" החדשים בקורונה שמתגלים מדי יום, 170, 180 חולים חדשים ביום. למי שלא טורח לבדוק את הנתונים ומה עומד מאחוריהם, זה יכול להישמע מספר מאד מפחיד. אבל אם תבדקו קצת יותר לעומק מתגלות כמה עובדות מעניינות. ראשית, מתגלים היום יותר "חולים" לכאורה, מהסיבה הפשוטה שהעלו את כמות הבדיקות היומיות מכמה מאות ביום ללמעלה מ-17,000 בדיקות ביום. מן הסתם, כאשר בודקים יותר אנשים, מתגלים יותר אנשים עם הוירוס. שנית, לא כל מי שנושא את הוירוס חולה. למעשה, מתוך אותם 180 שהתגלו, רק 4-5 הם חולים! כל השאר נושאים את הוירוס, אבל אינם חולים. 180 חולים חדשים ביום, או 100,000 אנשים שנפטרו בארה"ב נשמע לנו מספר מאד מאיים ומפחיד. בעיקר אם לא שמים מולו את המספרים "הרגילים" כמו זה שבכל שבוע רגיל בארה"ב מתים 50,000 אנשים! פתאום 100,000 נפטרים לא נשמע כל כך הרבה: שבועיים שגרתיים. וגם בארץ, עם כל "העליה במספר החולים" ו"הגל השני" שמנסים למכור לנו, מספר החולים הקשים בקורונה, עלה בשבוע רק ב-7 ומספר המונשמים עלה רק ב-4. אם תבדקו שבוע טיפוסי בארץ, לפני הקורונה, תגלו שיש הרבה יותר מ-7 חולים קשים חדשים או 4 מונשמים שמגיעים לבתי החולים. כמובן, שאף אחד לא מדווח על כך ברמה יומית בחדשות, ושלא מכניסים את כל המדינה לסגר ולעוצר בגלל זה. אבל לא כתבתי את הפוסט הזה על הקורונה, אני משתמש בארועים הללו כדי להמחיש נקודה: אנשים לא חושבים בצורה עצמאית. וכשאתה לא חושב בצורה עצמאית, אתה בעצם שבוי להלך המחשבות של אנשים אחרים! והנה תרגיל מחשבתי מעניין עבורכם: הסתכלו על סביבת האנשים המקיפים אתכם ביום יום הרגיל שלכם, ושאלו את עצמכם: האם התוצאות שלהם, והאופן שבו הם חיים את חייהם מספק אתכם? האם אתם מקבלים את רף התוצאות, את רמת האנרגיה, את רמת האושר וגם העושר של האנשים המקיפים אתכם? האם לשם אתם מכוונים את חייכם? אם התשובה היא: כן! אז אשריכם! אתם שייכים לחלק מאד קטן ומצומצם באוכלוסייה שנמצא בסביבה שמקדמת אותו. מרבית האנשים לא נמצאים שם. אצל מרבית האנשים, התשובה תהיה ככל הנראה: לא! ואז נשאלת השאלה: אז למה אתם ממשיכים להיות בסביבה הזו? ואחרי שננקה את כל התירוצים הרגילים, תגלו שבסופו של דבר זה מתמצה בכך, שאנשים אינם חושבים בצורה עצמאית, ולכן מקבלים על עצמם את המחשבות, הלך הרוח, האמונות וגם התוצאות של האנשים סביבם. ויש לכך סיבה נוספת. זה לא פופולארי וזה לא מקובל לחשוב בצורה עצמאית. זה גורם למי שחושב בצורה עצמאית להראות פתאום "חריג", "שונה", "הזוי", "לא נורמלי", או "מקולקל". ולמרבית האנשים, הסיכוי שמישהו אחר יחשוב עליהם שהם חריגים או הזויים, הוא מפחיד מספיק כדי לבטל אצלם כל רצון או שאיפה לחשוב בצורה עצמאית. הפחד הזה משאיר הרבה אנשים שבויים באזורי נוחות, שהם ממש, כבר ממזמן, אינם נוחים יותר. הוא משתק כל יכולת של עצמאות מחשבתית, של יצירתיות ושל התפתחות וצמיחה. הוא מצמצם אנשים לחלק קטן מאד מהפוטנציאל האמיתי שלהם. והכי עצוב, הוא לאט לאט מצמצם אצלם את התקווה שהמצב שלהם הוא בר שינוי. זה לא פופולארי לחשוב בצורה עצמאית. זה מפחיד. זה גם מפחיד, כי אתם עלולים לגלות שכל מה שגדלתם עליו, חונכתם על פיו ופעלתם על פיו (וגם השגתם הישגים על פיו), כבר אינו משרת אתכם יותר. כך קרה לי כשקראתי לראשונה את הספר "אבא עשיר, אבא עני" כשהייתי עוד שכיר בכיר באינטל. הוא הפחיד אותי מאד בהתחלה. כי המשמעות של לקבל את מה שהוא הסביר בספר היתה, לוותר על מה שהיה טבוע בי לאורך שנים ארוכות. זה סוג של שינוי שלא הרבה אנשים מוכנים לעשות אותו – לוותר על אמונות שלהם במשהו שקיים אצלם הרבה מאד שנים. אבל זה שינוי הכרחי אם רוצים להגיע למקומות חדשים.   מרבית האנשים לא יעשו את זה. לצערי. חלק הם גם יפסלו את הדברים שכתבתי כאן בפוסט, רק בגלל הדוגמה שנתתי על מה שקורה כעת עם הקורונה. הם יאמרו לעצמם (או אפילו יכתבו לי כאן בתגובות) שאני סתם מקשקש וממציא תאוריות קונספירציה. הם יכתבו שזה קשקוש, אבל לא יטרחו לעצור לשניה אחת ולבדוק את העובדות, לבקש לראות את הנתונים ולבחון את הדברים בעצמם. כן, לומר על משהו שהוא תאוריית קונספירציה היא דרך מאד אפקטיבית ומהירה לפטור את עצמנו מהצורך לחשוב בצורה עצמאית. לבדוק עובדות, לברר או לשאול שאלות. זו דרך מאד אפקטיבית לבטל כל מחשבה שהיא שונה מהמחשבה המקובלת והמקובעת שקיימת אצלנו, ולחסוך מאיתנו את הצורך להתעמת ולהתמודד עם משהו שהוא שונה ממה שאנו רגילים להאמין לו. אני רק מזכיר שפעם השמיצו, נידו, ושלחו למאסר למשך כל יתרת חייו את גלילאו שטען שהעולם אינו שטוח. גם לדברים שהוא אמר אז קראו קונספירציות. והוא מן הסתם לא היחידי. ההיסטוריה מלאה באנשים שדיברו אמת. רק שהאמת שלהם לא תאמה את מה שמרבית האנשים האמינו לו באותה העת. הם חשבו בצורה עצמאית, והעצמאות המחשבתית שלהם הפחידה רבים מסביב. הפחידה אותם כל כך, שלעיתים הם נקטו בצעדים קיצוניים ביותר כדי להשתיק את כל מי שרק העז להביע דיעה שהיא מנוגדת למקובל ולקונצנזוס. לחשוב בצורה עצמאית זה לא אומר לפסול כל דיעה שאתם שומעים ולהתנגד לה או לחפש דיעה מנוגדת בצורה אוטומטית. זה אומר בעיקר להיות פתוח לשאול, לברר ולבדוק בעצמכם אם זה נכון ותואם אתכם. לצערי, התקופה הזו, עם כל הברכה שהיא מביאה בכך שיותר ויותר אנשים מתעוררים לחשיבה עצמאית, מביאה עמה גם הרבה מאד פחד והפחדה שמאד מקשה על אנשים לחשוב בצורה עצמאית. וההזמנה שלי מכאן אליכם, היא פשוט לחשוב. לחשוב באמת. לא לקחת את הדברים כמובנים מאליהם. להטיל ספק לפעמים. ובעיקר לשאול את עצמכם: האם זה מקדם אותי? האם זה תורם לחיי? והאם זה יגרום לי להיות מאושר יותר אם אבחר להאמין למחשבה כזו או אחרת.   וכן, חלק מלחשוב עצמאית, זה אומר שאתם גם ממש לא חייבים לקבל את הדברים שלי, אבל קחו אותם ותחשבו – האם הם מקדמים אתכם או שלא? ואז תבחרו במה להאמין. ושיהיו לכם בחירות טובות!