ערן שטרן

ושוב פוסט אורח של יעל לב-אור ( מאמנת היישום בתוכנית "עושים שינוי" ) עברה כבר כמעט כשנה מאז הגיעה הקורונה אלינו. אני הייתי בין האנשים שנחשפו ל-patient 0 כשהלכנו לקנות תחפושת בפיראט האדום (מי זוכר את זה בכלל?). הקורנה עשתה מהפך בחיינו, לא רק בגלל שכללי המשחק השתנו וכבר אי-אפשר לדעת מה נכון... לא בגלל שאנשים הפסיקו לחפש הגיון אצל מקבלי ההחלטות, כי איך אפשר למצוא הגיון במקום שאנו לא מבינים עד הסוף מה הכוחות הפועלים בו. אלא בגלל שאנשים היו יותר בבית, נחשפו לאי-וודאות גדולה ולא היה להם לאן לברוח. אז מה נשאר לעשות? לחפש תשובות באינטרנט. לחלק מהאנשים נפתח עולם חדש, עולם השפע. אנשים רבים גילו שהחיים שהם חיים הם לא הגרסה הטובה ביותר שאפשר לצפות לה. אנשים רבים ישבו בבית והכסף פשוט הגיע להם לחשבון בצורת דמי אבטלה, הם גילו שיש מציאות כזו וכשהממשלה תפסיק לשלם הם היו רוצים להמשיך לחיות ככה. ואז, בין הסגר השני לשלישי, כשנפתחה קבוצה נוספת של "עושים שינוי" הופתעתי לגלות את רבקה. היא בת 32, דתיה, כמעט חרדית, אולי, היא עוד לא החליטה. עלתה לארץ בגיל 18 מצרפת. היא עובדת כמתכנתת מחשבים, אבל במחשבים אין נשמה. וחוץ מזה היא עובדת בחברה ציבורית אז המשכורת שלה נמוכה לעומת החברות שלה וזה מתסכל אותה. לא בא לה לעבוד במחשבים, בא לה משהו אחר. בא לה להרגיש את הנשמה שלה מתפתחת בעבודה, בא לה להרוויח יותר. למה הופתעתי? כנראה בגלל דעה קדומה שלי על נשים חרדיות, מסתבר שהן כן מכירות את האינטרנט. אבל היא בכל זאת שונה בנוף, היא לא מוכנה להיכנע לתכתיבים החברתיים, ובחברה החרדית זה מצריך הרבה תעוזה. בפגישה הראשונה שלי עם המשתתפים בתוכנית אנחנו מגדירים מטרה גדולה. כולם מגיעים מאד נרגשים, בטוחים שבשיחה הזו נפצח, נדייק, נבהיר... והם ידעו בדיוק מה יהיה הדבר הבא שהם יעשו בחייהם המקצועיים. ובעוד 8 חודשים, החיים ישתנו והתשוקה תחזור לחייהם. אז כמו כל דבר, גם כאן האנשים מתחלקים ל-3 סוגים שונים: אלה שיודעים בדיוק מה הם רוצים – אבל לא יודעים איך לגרום לדברים לקרות אלה שיודעים איך לגרום לדברים לקרות - אבל לא יודעים מה הם רוצים ואלה שלא יודעים איך לגרום לדברים לקרות – וגם לא יודעים מה הם רוצים רבקה היתה שייכת לקבוצה השלישית: לא יודעת מה היא רוצה וגם לא יודעת איך לגרום לזה לקרות. וגם, במקרה, או שלא, רבקה שייכת לטיפוסים המתלבטים. היה לה קל להחליט לעלות לארץ, היה לה קל להחליט להתחתן עם בעלה. אבל כל השאר תמיד היה מלווה בלבטים: מה ללמוד?, האם להיות חרדית אדוקה או גרסה מתונה יותר? האם לגור באזור אחד או באזור השני? איפה יהיו המסגרות של הילדים? לטוס לבקר את ההורים בצרפת בראש השנה או בפסח? פאה ארוכה או קצרה? כל דבר מלווה בהתלבטות. כל תהליך קבלת ההחלטות מעוכב ע"י פחדים: הפחד לקבל את ההחלטה הלא נכונה. הפחד להיתקע עם ההחלטה הלא נכונה, הפחד לקבל החלטה נכונה ולהיכשל, הפחד להצליח ואז לאבד... פחדים לא חסר. הפחד משאיר את המתלבטים על הגדר. כשאין החלטה גם אין טעויות. במפגש הראשון שלי איתה, לא הגענו להגדרה של המטרה הגדולה שלה. הרגעתי אותה שבחודשים הראשונים של התוכנית המשתתפים עוברים תהליך עמוק של בילד-אפ פנימי שבו הם מתחברים לשפע, למומחיות ולתכונות ההצלחה הקיימות בתוכם. אז אמרתי לה שאנו נחכה חודשיים שלושה ואז נחזור להגדרת המטרה הגדולה. בינתיים היא הציבה לעצמה יעדי ביניים בחייה שדרשו ממנה הרבה אומץ. היא הגדירה לעצמה יעדים שחיברו אותה לכישורים החברתיים שלה, היא התחברה לכישורי הנגינה שלה וגילתה את הכישרון. היא קנתה דירה להשקעה, שייצרה לה הכנסה פאסיבית. במקביל, דבורה עשתה איתה עבודה על המוכנות הפנימית שלה. כשאדם מוכן, הדברים קורים לכאורה "מאליהם". היא לא האמינה באיזו קלות זה קרה לה. אבל הבינה שזו לא מקריות או מזל שנפל עליה, זו מציאות שהיא יצרה לעצמה, בעצמה. אך במפגש החמישי של הקבוצה, כשכולם שיתפו את ההתקדמות שלהם מול המטרה הגדולה שלהם ואת ההישגים שהשיגו עד כה, רבקה הסתכלה נבוכה עלי ועל דבורה ולא ידעה מה לומר, היא עדיין לא מצאה את המטרה הגדולה שלה. הזכרנו לה שאנחנו רואים את הפוטנציאל הגדול שקיים בתוכה, אבל אנחנו לא יכולים לקבל את ההחלטה עבורה. במפגש קבענו שעד סוף השבוע היא מקבלת החלטה. ביום חמישי, היא שלחה לי הודעה וביקשה הארכה לגבי קבלת ההחלטה. סרבתי לתת לה את ההארכה שביקשה, והסברתי שאם היא רוצה תוך 3 חודשים להיות עם תוכנית פעולה וכבר כמה צעדים ראשונים, נגמר לנו הזמן והיא חייבת לקבל החלטה. היא לא הצליחה לקבל החלטה ולבחור את המטרה הגדולה שלה. אז אני קיבלתי החלטה בשבילה ובחרתי עבורה מטרה גדולה. הסברתי שאם היא תלמד להגשים את המטרה הגדולה הזו, אחרי זה יהיו לה כלים להשיג כל מטרה שתגדיר לעצמה. אבל אם היא תתעקש שעכשיו נקבע את גורלה להמשך חייה ולכן המטרה הגדולה חייבת להיות הכי מדויקת שאפשר, אז לא יישאר לה זמן ללמוד איך להשיג אותה ולהתנסות בלהשיג אותה. ככה זה בחיים... הבחירות שלנו אינן מגיעות עם סוכן ביטוח ולא עם רשת ביטחון. הביטחון היחיד שיש לו לאדם, זה הוא עצמו, היכולות שלו, האמונה שלו שהוא יוביל את עצמו לחיים המתאימים לו. אושר לא מוצאים, אושר הוא לא מזל של יחידי סגולה, אושר יוצר לו האדם בעצמו. ביקשתי ממנה להקריא לי את החזון שרשמה במפגש הראשון: איך יראה יום בחייה מלאי התשוקה. כל המכתב שכתבה דיבר על חיי המשפחה, על בת הזוג שתהיה, על האמא שתהיה. היא חשבה שכאשר תמצא את ה"עבודה הטובה" אז כל "שאר" החיים יסתדרו: היא תהיה אמא טובה, בת זוג שמחה ומשקיעה וחיי החברה בקהילה שלה ישתפרו. הודעתי לה שהיא מתאמנת בלהיות אשת המשפחה שחלמה להיות. זו תהיה המטרה הגדולה שלה. משקיבלה את ההחלטה והחליטה ללכת איתי, יכולתי לשמוע את ההקלה שלה מצפת ועד תל אביב. מאותו רגע היא היתה מדהימה, אפילו מפתיעה, ובעיקר: בלתי ניתנת לעצירה. היא מצאה את הגישה שמתאימה להורות שלה, למדה אותה, פרסמה בכל שבוע פוסט חכם, עם טיפים לשיפור חייה המשפחה. ועוד לפני סוף התוכנית כבר העבירה הרצאה שהיתה אמורה לקחת 30 דקות ונמשכה שעה וחצי, לקבוצת אימהות נרגשות שקבלו ממנה מתנה ענקית: "את יכולה לבחור איזה אמא את רוצה להיות. את יכולה לבחור כל דבר בחייך מי את רוצה להיות ולהגשים אותו". לאחרונה היא שיתפה אותנו שבני המשפחה שלה באים להתייעץ איתה על יצירה של הכנסות פאסיביות. זה חזון אחרית הימים מבחינתה. לא נתפס. בחיים, לא תמיד אנחנו יודעים לזהות מראש את כל הדרך שאנו צריכים ללכת בה. וכמו במקרה של רבקה, אנחנו גם לפעמים לא רואים את המטרה בבהירות. אבל, לעמוד במקום ולחכות שהדברים פתאום יקרו מאליהם לא יקדם אותנו לשום מקום. לפעמים צריך פשוט "להפיל את אבן הדומינו הראשונה", לעשות את הצעד הראשון, להתקדם קצת כדי לראות דברים חדשים שלא יכולנו לראות מהמקום שהיינו בו קודם. מי שימשיך לחכות לרגע "המושלם" זה שבו "כל הכוכבים יסתדרו בשורה הנכונה" ימצא את עצמו ממשיך לחכות, תקוע ועומד במקום. עצם העובדה שרבקה היתה בתוך התהליך, בחברתם של אנשים מחויבים שהיו בקבוצה איתה, הניעה אותה לתזוזה, לשנות את המיקום, להתקדם הלאה. * * * ומה אתכם? האם הרצון שלכם, יום אחרי הקורונה, לחזור לחיים הקודמים שלכם? או שהקורונה תהיה הזדמנות בשבילכם להתחבר לחלום חדש (או ישן) ולהתחיל להגשים ולממש אותו?

והפעם פוסט אורח של יעל לב-אור (מאמנת היישום בתוכנית "עושים שינוי") יש לבני אדם כמה פחדים שמשותפים כמעט לכולם: פחד נטישה, פחד מוות וגם פחד כלכלי. תעצמו עיניים, תחשבו שאתם הומלסים - איזה פחד. באפריל האחרון צפיתי בסרט על השואה, היה קטע בסרט שהאמא מגלה שנשאר להם כמה שטרות אחרונים והיא מתחילה לבכות, נזכרתי באמא שלי מספרת על החיים בגטו, על אמא שלה בוכה לאבא שלה מאיפה הם ישיגו אוכל.

אריק זאבי נחשב לאחד מהג'ודוקא הישראלים הטובים ביותר בכל הזמנים. מדליסט אולימפי, סגן אלוף העולם, 4 פעמים אלוף אירופה ואלוף ישראל בג'ודו. הג'ודוקא המבוגר ביותר בעולם שזכה במדליית זהב באליפות אירופה. מייסד הקרן למצוינות אולימפית בישראל ויו"ר המכביה. בשיחה פתוחה וכנה, אריק משתף על הדרך המיוחדת שעבר מילדותו ועד להישגים יוצאי הדופן שלו, דרך כל הקשיים, המהמורות, הניצחונות וההפסדים. בין השאר תוכלו לשמוע: • על הרגע בו הבין שהקריירה שלו הסתיימה לאחר 43 שניות באולימפיאדת לונדון • מדוע בחר בקריירה של ג'ודוקא למרות שקיבל מראלף קליין הצעה לשחק בפועל תל אביב בכדורסל • איך להמציא את עצמך בכל פעם מחדש • מה ההרגל שיותר מכל תורם להצלחה שלו ולהתמודדות שלו עם שינויים ואתגרים • וגם, כיצד הוא מתמודד עם ביקורת

עידן וולר מוכר בתעשיית העסקים כמשווק היקר בדיגיטל, מייסד מועדון ה-100k, ומייסד מתודת הצמיחה האגרסיבית בביזנס. נפגשנו לשיחה קצת שונה מהרגיל, במקום לדבר על עסקים דיברנו על התהליכים שהביאו אותו למקום שהוא נמצא בו היום. על המשברים, הקשיים והאתגרים שהחיים (ולפעמים גם הוא בעצמו) הביאו לפתחו, כיצד התמודד איתם ואיך השפיעו על חייו ועל ההצלחה שלו. בין השאר תוכלו לשמוע אותנו מדברים על: - מה גרם לו להפוך מאדם בינוני לאדם אובססיבי למצוינות - כיצד התמודד עם האבדן של אביו שנעדר למשך 4 ימים לפני שנמצא ללא רוח חיים - האם הוא רואה את עצמו כאדם רוחני, ומה המשמעות של זה בחייו - מדוע הוא מחפש שוב ושוב אתגרים פיסיים קשים במיוחד - כיצד השתנתה מערכת היחסים שלו עם כסף וגם אינספור תובנות עסקיות שממצות את תפיסת עולמו העסקית והאופן שבו הוא מוביל את לקוחותיו להצלחות יוצאות דופן.

מייל שהגיע לפני כמה ימים עם הכותרת: אתה תותח! "אני לא מפסיק להתפעל ממך !!! איך אתה עושה את זה ??? כל יום יש לך משהו לשלוח .... תגיד את האמת .... אתה מכין הכל מראש, או שאתה באמת שולח כל יום ? [לא מסתבר]. מה שהכי מעניין אותי לדעת זה ... אין לך מצבי רוח ? לפעמים חוסר חשק ... ושכולם ילכו ל .... באמת יש לך נוסחה שמשמרת את האנרגיה בשיא תמידי, או שאתה גם מתמודד עם זה ? תהיה גבר ותענה תשובה אמיתית בלבד." אז קודם כל תודה לשמעיה על המייל שכתב! ועכשיו לתשובה האמיתית שהוא מבקש: והאמת היא – שלא. לא תמיד אני נמצא בשיא האנרגיה שלי. ולא – אין לי נוסחה שמשמרת את האנרגיה בשיא תמידי. כן – יש לי פרקטיקות שאימצתי והטמעתי לאורך השנים שעוזרות לי להעלות את האנרגיה, ולצאת ממצבים מורכבים. אבל האמת היא שאני אנושי – כמו כל אחד אחר. וגם לי יש ימים טובים יותר וטובים פחות. האמת היא שבעבר, הייתי הרבה יותר מתבאס כשהייתי נמצא בימים של אנרגיה נמוכה. הייתי מנסה להילחם בזה. זה דרש ממני הרבה מאמץ ואנרגיה ולפעמים גם לא היה הכי אפקטיבי. לפעמים דווקא כן. היום אני הרבה יותר סלחן כלפי עצמי, פחות ביקורתי ושיפוטי כלפי עצמי. ואני מבין שגם לימים הפחות טובים יש משקל ומשמעות חשובים בחיים שלי. אז אני מאפשר לעצמי להיות בהם לפעמים. לא מתוך רצון או כוונה להשתקע ולשקוע שם, אלא יותר מתוך מקום של הקשבה פנימית, להבין מה קורה, מה אני מרגיש, למה הגעתי למקום הזה. גיליתי שכשאני מפסיק להתנגד לזה, אז זה עובר דרכי, עובר ומתפוגג. אני לא מנסה להילחם בזה יותר. ומאפשר לעצמי ברגעים האלו לא להיות בשיאי. כולנו אנושיים, לכולנו יש ימים שיש לנו פחות חשק. אני חושב שבסופו של יום זה עניין של איזון ומינון: בכמה מהימים אנחנו פועלים מתוך אנרגיה גבוהה ובכמה מהם פחות. וכדי להפוך את התשובה שלי לפרקטית עוד יותר עבורך, הנה כמה דברים שעוזרים לי להעלות את האנרגיה שלי: מוסיקה – אני מאד אוהב, עובד עם מוסיקה ברקע, רץ עם מוסיקה, מבשל עם מוסיקה.. בגדול, כמעט תמיד יש מוסיקה במרחב שלי ספורט – תמיד מרים לי את האנרגיה ולפעמים באופן מכוון אם אני מרגיש באנרגיה נמוכה אז ריצה או הליכה ארוכה בחוץ תמיד עוזרת אנשים אהובים – שיחה קרובה עם חבר/ה קרוב/ה עוזרת לי לשנות את התדר שלי מגע – מאדם קרוב ואהוב תמיד מרים לי את האנרגיה מנוחה – לפעמים הגוף שלנו והנפש שלנו פשוט זקוקים למנוחה הסחת דעת כלשהי – סדרה טובה, ספר טוב, סרט נחמד הזנה פיסית – לפעמים אני קולט שהאנרגיה נמוכה כי לא אכלתי או לא שתיתי מזמן. הזנה רוחנית ורגשית - חוץ מאוכל אני גם דואג להזנה הרגשית והרוחנית שלי – אם זה בתכנים שאני שומע / קורא (נמנע מחדשות/עיתונים/טלויזיה וכו') או דרך טיפול רגשי / גופני שאני עובר. וגם – לפעמים פשוט צריך להניח לדבר. קורה לפעמים שאתה מנסה "בכח" להשלים משהו, אבל האנרגיה שלך לא תואמת אותך. פעם הייתי מנסה להשלים בכח. היום אני מבין שאם האנרגיה אינה תואמת אז הפעולה לא תהיה אפקטיבית. אז אני מניח לדבר (בלי רגשות אשמה) ועובד על האנרגיה שלי במקום. כשהאנרגיה חוזרת אז גם הפעולה תהיה אפקטיבית יותר. פרק 8 ברב-המכר "להתעורר" אני מתייחס לאנרגיה שלנו ואיך לנהל אותה כדי שתשמור אותנו בתדר גבוה ומקדם. אם טרם קראתם את הספר, יכולים להוריד את הגרסה הדיגיטלית שלו בחינם מכאן.

היה לי את העונג לארח לשיחה קרובה ופתוחה את אלי לולאי מהאומנים הפעילים והמוערכים בישראל, סולן ומקים להקת רוקפור ובנוסף מצייר, משחק, מדבב, מקריין ,כותב פסקולים, כותב לאחרים, מלמד פרפורמנס ועובד על סדרת מתח חדשה. בשיחתנו, אלי שיתף בכנות, אותנטיות ועם הרבה הומור על הדרך המיוחדת שעבר מהקמת להקת רוקפור, הפרישה ממנה ברגעי השיא של מסלול הופעות בארה"ב, הנחיתה הלא פשוטה בארץ והדרך שעבר עד לאיחוד מחדש 10 שנים מאוחר יותר.

ערן כתב את הספרים: "להגשים" ו"להתעורר" והוא משתף בסיפור האישי שלו: איך עשה את המעבר משכיר מופנם באינטל, למרצה ומנטור מבוקש שעובד עם המנטורים הגדולים בעולם.

זהר שטראוס, שחקן ומרצה לעסקים, מפתח שיטת "אמנדה" להופעה מול קהל, תקשורת אפקטיבית והשפעה. זהר הוא דמות מוכרת על מסכי הטלויזיה והקולנוע כשמאחוריו מגוון תפקידים ביצירות מובילות כמו: לבנון, שטיסל, זגורי אימפריה, הבן של אלוהים, אול אין, סרוגים, עיניים פקוחות, מישהו לרוץ איתו, שאבאבניקים, פמת"א ורבות נוספות. וכן, גם השתתפות בתוכנית הריאלטי: הישרדות VIP. מעבר לכך זהר גם עובד עם חברות וארגונים רבים. בשיחה שלנו, זהר שיתף על הדרך שעבר מילדות דרך הבחירה בלימודי עריכת דין והשינוי המפתיע לעולם המשחק. הוא שיתף בדילמות האישיות והמקצועיות וסיפק הצצה נדירה לנבחי מוחו של שחקן שנדרש להתאים את עצמו ולהשתנות מרגע לרגע ומתפקיד לתפקיד. ועוד גילוי נאות: זהר ואני מכירים עוד מכיתה א'1 בבית הספר "עומרים" ותוכלו לשמוע אותנו גם מחליפים חוויות ילדות נשכחות... 😊 בפרק מצחיק במיוחד! בין השאר תוכלו לשמוע אותנו משוחחים על: - הבחירה המפתיעה לאחר סיום לימודיו כעורך דין לעצור ולפנות לעולם המשחק - הארוע בגיל 18, שהשפיע באופן מפתיע על תפיסת עולמו וחייו - מדוע האותנטיות כל כך חשובה לו, ומה זה אומר לחיות חיים אותנטיים - כיצד תחיו בנוחות עם עצמכם - כיצד חיים בעולם של חוסר וודאות מתמשך ומתאימים את עצמך בכל פעם למציאות חדשה - וגם, מדוע בחר להשתתף בהישרדות ועל התחושות שלו רגע אחרי ההדחה המפתיעה

הי 2020, כן... כן, אני יודע את לא ממש רגילה לקבל הודעות תודה... בעיקר את מקבלת הודעות נאצה, לאורך כל השנה ובמיוחד עכשיו כשסיימת את תפקידך. ובכל זאת, רציתי לומר לך תודה. שלא נתבלבל, היית מאד קשוחה אלינו. אפילו קשוחה מאד. בטח בהשוואה לאלו שקדמו לך. ובכל זאת, בין כל הקשיחות הזו שלך והאתגרים שיצרת כאן בעולם, אני עדיין רוצה לומר לך תודה. התחלנו את היחסים שלנו, ממש בשבוע הראשון של ינואר בבשורות טובות. ה-CT שעשיתי הראה שהגוף שלי נקי לגמרי מהסרטן. ואמרתי לעצמי שאת ממש סבבה ככה לתת לי כזו מתנה, מיד כשהתחלנו את היחסים ביננו, עוד לפני שהכרת אותי יותר מדי לעומק. מבחינתי זה לגמרי היה צעד בונה אמון מצידך! המשכנו עם הפתיחה של התוכנית החדשה "עושים שינוי" ועם הקבוצה הראשונה של אנשים מופלאים ומרגשים שהחליטו לתת בי אמון ולצאת לדרך ארוכה ומשותפת ביחד. ולאורך כל השנה, עם 4 קבוצות שכבר בתוכנית, הרגשתי איך מחודש לחודש זה הופך להיות יותר נכון, מדויק ועוצמתי. אמנם כבר אז התחלנו לשמוע כל מיני קולות מהעולם על איזה שהוא וירוס סיני שמסתובב, אבל זה לא ממש הפריע לי להמשיך ולהתקדם. בילינו ביחד שלושה חודשים, וזה כנראה הספיק לך כדי להכיר אותי ולהבין שאני צריך משהו חדש שיגרום לי להעמיק ולחקור את עצמי. ראית שאני פועל בקצב כל כך מהיר ועושה כל כך הרבה דברים שאולי כדאי שקצת אאט ואפילו אעצור כמעט לגמרי כדי להתבונן פנימה. אז עצרת את הכל בחוץ. הכל. כדי לגרום לי באמת באמת להסתכל פנימה. לחקור את עצמי. להכיר ובאמת מקרוב את ערן. את עצמי. להבין מה אני רוצה, מה אני צריך. מה אני אוהב ומה פחות. מה יושב עלי בול ומה כבר פחות. לא, זה לא היה מסע רומנטי פנימה. בכלל לא חושב שרומנטיקה זו תכונה חזקה אצלך 2020.... נקודה לשיפור עבורך. זה היה מסע פנימי כואב ומטלטל. אבל בריא. בריא מאד. מרגיש שהתחזקתי מאד בזכותך. שנעשיתי יותר מדויק. יותר נכון – לעצמי וכלפי עצמי. את יודעת 2020, זו הפעם הראשונה שממש הרשיתי לעצמי לשים את עצמי במקום הראשון. לפני כל האחרים. לפני כל מה ש"צריך", "נחשב" או "מקובל". זה לא היה קל. זה עדיין לא. כי באים עם זה גם מחירים לא פשוטים ולפעמים גם כואבים. כואבים מאד. ואז אבא נפטר. הוא בחר לסיים כאן את הסיבוב ולחזור הביתה. ועד כמה שזה היה כואב, תהליך הפרידה ממנו גם היה סוג של ריפוי עבורי וריפוי עבור היחסים שלנו. ולמרות שהוא כבר היה דמנטי ולא זיהה כמעט אף אחד, יכולתי לתקשר איתו ברבדים אחרים, להיפרד ממנו ולתמוך בו בתהליך החזרה שלו. זו היתה חוויה יוצאת דופן ומשמעותית עבורי. והיום אני מרגיש יותר קרוב אליו עוד יותר משהיה בחייו. אני מרגיש את הנוכחות שלו איתי לעיתים ויודע שהוא משגיח עלי שם מלמעלה. זה לא היה הכאב היחידי השנה 2020... את יודעת את זה. הדבר הקשה ביותר היה לקבל עם ויקי את ההחלטה לסיים את הנישואים שלנו, אחרי 30 שנים של זוגיות. זו בוודאי לא החלטה פשוטה או קלה. ועדיין זה קרה. ולמרות הטלטלה שזה הביא למשפחה שלנו, יש בי בטחון וידיעה שכך ייטב לכולנו. וגם כשהאבק ישקע, תמיד נדע ונזכור עד כמה היינו משמעותיים אחד לשני בשנים הללו. לא פשוט 2020... לא פשוט בכלל.   ועדיין אני רוצה לומר לך תודה. תודה על כל מה שהבאת איתך לחיים שלי. תודה על הזמן שאיפשרת לי להתכנס פנימה ולשאול את עצמי את השאלות החשובות באמת... תודה על האומץ שגיליתי בתוכי שאיפשר לי לפעול גם במקומות שקשה ומפחיד... תודה על הכאב שאיפשר לי להרחיב את המנעד הרגשי שלי... תודה על ההיכרויות והאנשים החדשים והמופלאים שנכנסו לחיים שלי... תודה על הקשרים שהעמיקו השנה לרבדים חדשים שלא ידעתי שאפשר... תודה שלמדתי לסמוך על האנשים החשובים שסביבי ושעובדים איתי... תודה על הורדת המסכות וההצגות... תודה על היכולת לתקשר בבהירות וללא דרמות... תודה על הפשטות המרעננת שנכנסה לחיים שלי.. תודה לך 2020 על שנה מורכבת, מאתגרת, מפחידה ומרגשת, שבה, אולי לראשונה באמת בחיי: אני מרגיש חי. אם אתם רוצים להגיב לדברים הללו, מוזמנים לעשות זאת כאן

אילנה אבירם משתפת בשיחתנו כיצד צמחה ממקום של ערך עצמי נמוך, עם לקויות למידה והפרעות קשב לתפקידי קניינות בכירים ברשתות הגדולות בארץ וכיום היא מטפלת בשיטה ייחודית שפיתחה: פיענוח של תת המודע של המטופל שמתקבל בתקשור, כדי לבטל דפוסים ואמונות שליליים ולהחליפם באמונות ודפוסים המשרתים אותו להשגת מטרותיו. בין השאר דיברנו על: - כיצד עוברים בחיים ממצבים של סבל למצבים של שמחה ועונג - החוויות החוץ גופיות שחוותה - התפקיד של הקורונה בעולם שלנו - התפקיד של כל אחד מאיתנו ליצור שינוי בחייו