שוב מערכת בחירות, שוב הלכלוכים הרגילים...
שוב כן ביבי / לא ביבי, שוב ימין / שמאל, שוב חרדים / חילוניים, שוב ערבים / יהודים...
כאילו לא למדנו כלום.
רק שהקיטוב, השנאה וחוסר ההקשבה עלו מדרגה.
וכך גם הפייק, השקרים, המניפולציות, הבטחות השווא שאף אחד לא באמת מתכוון לקיים.
עברנו כאן כמה שנים איומות ונוראות ברמה הלאומית והאישית.
ולא למדנו כלום.
אני לא חושב שהקיטוב שאנו מרגישים הוא כל כך חזק כמו שאנו חווים אותו מהתקשורת, ומהפוליטיקאים.
אני חושב שבבסיס, רוב האנשים כאן בארץ, רוצים לחיות את חייהם בשקט, בנחת, ובביטחון.
אני חושב שרוב האנשים מרגישים שהם ראויים למדינה שאכפת לה מהאזרחים שלה, ושדואגת להם.
אני חושב שאנחנו היום כל כך רחוקים מכך.
ושוב בחירות.
והפעם יש תחושה שאלו בחירות גורליות מתמיד. ויש בזה משהו, כי אני חושב שהבחירות האלו הן לא על "כן ביבי / לא ביבי" (למרות מה שמרבית הפוליטיקאים חושבים ורוצים שנאמין).
הבחירות האלו הן על שאלות חשובות יותר:
- באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות?
- מה הערכים שאנו מחפשים לנו כעם וכמדינה?
- האם אנו בוחרים לחיות מתוך תקווה, או להישאר ולבחור מתוך פחד?
- איזו מדינה אנחנו רוצים להשאיר אחרינו לילדים שלנו?
