אחד המשפטים המסוכנים ביותר שאנחנו יכולים לומר לעצמנו הוא: "אין מה לעשות".
לפעמים הוא מתחבא תחת תחפושות אחרות, כמו:
"ככה זה אצל כולם".
"בגיל שלי כבר לא מתחילים מחדש".
"אחרי כל כך הרבה שנים ביחד, ברור שהזוגיות כבר לא תהיה כמו פעם".
"אני לא יכול להרוויח יותר ממה שאני מרוויח היום".
"זה האופי שלי. אני כזה".
"כבר ניסיתי הכל".
לכל המשפטים האלו יש משהו משותף.
הם סוגרים את הדלת.
הם לא משאירים שום סיכוי למשהו חדש שיכול לקרות.
המשפטים האלו, הם אחד התסמינים המשמעותיים לזהות את "מלכודת היאוש", ובעיניי זו אחת ממלכודות החופש הקשות והמורכבות יותר שיש.
לא בגלל שהייאוש הוא רגש קשה ולא נעים. והוא אכן כזה,
אלא בגלל שכאשר אנחנו באמת מאמינים שאין מה לעשות, אנחנו מפסיקים לחפש מה אפשר לעשות.
וזה הבדל עצום.
זה הבדל שמשפיע על כל הווית החיים שלנו.
