להגשים

מייק קפוזי, הוא מאנשי השיווק המבריקים שזכיתי להכיר כבר לפני כ-11 שנים. מייק השיק לפני מספר חודשים פודקאסט מצויין בשם: Main Street Author בו הוא מראיין סופרים של ספרים עסקיים. בפודקאסט שיתפתי איתו כמה מדרכי השיווק בהם אני משתמש לשווק את הספרים שלי וגם את הסיפור (שלא רבים מכירים) על האופן שבו קיבלתי מכתב המלצה מדהים על רב-המכר "להגשים" מנשיא המדינה שמעון פרס ז"ל. האזנה נעימה 

שמחתי להתראיין בפודקאסט המעולה קליקבילי עם יואל דורון ובו דיברנו על צמיחה עסקית ועסקים בדיגיטל.  דיברנו על העתיד לבוא, על העולם החדש בעידן הקורונה וההשפעה שלו על בעלי עסקים והעוסקים במקצועות הדיגיטל. האזנה נעימה 

משהו שכתבתי הבוקר למשתתפים באחת הקבוצות שלנו של "עושים שינוי!", בעקבות משימה שקיבלו לפני כשבועיים... במפגש האחרון קיבלתם משימה: לצאת לאור. כן, כן, אני יודע... היא יכולה להיות קצת מאתגרת. במיוחד למי שלא רגיל לכך או שלא עשה משהו דומה בחייו לפני כן. אני גם יודע שאצל חלק מהאנשים, משימה מהסוג הזה יכולה לעורר כל מיני שדים פנימיים, אמונות וביקורת ושיפוטיות כלפי עצמנו. כמו ש"אני לא מספיק טוב", ש"אין לי באמת מה לומר לעולם", ש"אנשים יצחקו עלי או לא יאהבו את מה שאני עושה". ואולי גם דפוסים רגילים של "זה חייב להיות מושלם", "אני צריך מספיק זמן כדי ליצור את זה" ושלל תירוצים טיפוסיים מאין לי זמן, יש דברים חשובים יותר, זה גם ככה לא כזה חשוב וכו'... האמת, שזה לא באמת משנה מהן האמונות או הדפוסים שמנעו מכם לעשות את המשימה הזו עד כה. בשורה התחתונה יש רק מדד אחד שקובע: האם ביצעתי את המשימה, או שלא? ואם התשובה שלכם לשאלה הזו היא – שעדיין לא ביצעתם את המשימה, אז כל הסיבות, נסיבות והתירוצים שתמציאו על כך הן לא באמת ישנו שום דבר בחיים שלכם. לפני מספר חודשים עשיתם צעד משמעותי – הצטרפתם לתוכנית. עשיתם זאת, כל אחד מסיבותיו הוא, אבל יש סיבה שמשותפת לכולם והיא הרצון ליצור תוצאות חדשות בחייכם. והנה העניין: על מנת ליצור תוצאות חדשות, יש לעשות פעולות חדשות. לעשות פעולות חדשות משמעו גם, לא ליפול לדפוסים, לאמונות, למחשבות ולאופן ההתנהלות הרגיל. כי אם בהתנהלות הרגילה שלכם, כאשר יש משימה או דבר שמאתגר אתכם, שמוציא אתכם מאזור הנוחות שלכם ושמעורר בכם חשש שלא תצליחו, אתם מוותרים עליו או ממציאים לעצמכם סיפור טוב (=תירוץ מעולה) למה לא לעשות אותו כעת, אז אותו הדפוס פועל גם כעת סביב המשימה הזו. ואם זה לא ברור, לא המשימה היא העניין (היא חלק קטן ממנו), מה שחשוב הרבה יותר הוא היציאה שלכם מאזור הנוחות הרגיל והעשייה של הדבר שכנראה, בתנאים רגילים בחייכם, לא הייתם עושים אותו. ואני רוצה להציע כאן עוד זווית הסתכלות: תארו לעצמכם שהחיים של הילדים שלכם היו תלויים בכך שהייתם מבצעים את המשימה הזו במועד שנקבע לה. כלומר, המשמעות של אי ביצוע המשימה היא פגיעה בחיים של הילדים שלכם האם גם במקרה כזה הייתם מרשים לעצמכם שלא לבצע את המשימה? האם הייתם קונים מעצמכם את הסיפורים (=תירוצים) של למה לא עשיתי אותה עד כה? האם הייתם מוותרים לעצמכם על המשימה בטענה או מחשבה שאולי היא לא מספיק חשובה? האם הייתם מחכים עם ביצוע המשימה הזו לרגע האחרון? או בקושי מקדישים לה מחשבה נוספת? האם הייתם נעצרים מול הפחד שעולה בכם נוכח המשימה ונכנעים לו? או שהייתם פועלים אחרת? יש לי תחושה שהייתם פועלים אחרת. ועכשיו לפואנטה שחיכיתם לה (או שלא...): החיים של הילדים שלכם תלויים בכך! כן, החיים של הילדים שלכם תלויים בביצוע של המשימה הזו. פשוטו כמשמעו. כי בסופו של דבר, אין זה משנה מה נאמר לילדים שלנו, איזו תורה נרביץ בהם, או איזה ערכים נלמד אותם. הדבר היחידי שבאמת גורם להם ללמוד מאיתנו משהו הוא: *מה שהם רואים אותנו עושים בפועל* הילדים לומדים מאיתנו רק מתוך דוגמה אישית. זה נחמד לומר לילד שחשוב לשמור על תרבות, ובסופר לצעוק על המוכרת. זה מגניב לומר לילד שצריך לנהוג בזהירות ועל הכביש לעשות עבירות תנועה. זה מאד חינוכי ונכון לומר לילדים שההגשמה שלהם חשובה, שהם צריכים לפעול למרות שהם מפחדים, ושלא יתפשרו על החיים שלהם. אבל האם אנחנו פועלים ככה? מה הם רואים אותנו עושים? האם הם רואים אותנו נזהרים מלטעות? האם הם רואים אותנו מפחדים מלפעול? האם הם צופים בנו ממציאים לעצמנו תירוצים? מה הם רואים אתכם עושים? מה אתם רוצים שהם יראו אתכם עושים? אז מתוך הפרספקטיבה החדשה הזו, אני רוצה שתחשבו שוב על המשימה שקיבלתם. אני יודע שאין לכם זמן, שהחיים שלכם עמוסים, ושיש 1001 סיבות "נכונות" (=תירוצים ממש ממש טובים!!) למה התרגיל הזה פחות חשוב מדברים אחרים שאתם "צריכים" לעשות. האמת היא – שלא. התרגיל הזה הוא כרגע הדבר הכי חשוב בחיים שלכם. הוא החיים שלכם. אתם אולי עדיין לא מבינים את זה, אבל זה כך. בכל פעם שאתם עושים משהו שהוא מחוץ לנוחות שלכם, שהוא מפחיד, שהוא מטלטל את עולמכם, שהוא דורש מכם אומץ, שהוא דורש כנות פנימית ושדורש פעולה חדשה – אתם משדרגים את החיים שלכם ברמה שאתם בכלל לא מדמיינים לעצמכם. ובכל פעם שאתם עושים את זה, הילדים שלכם מתסכלים עליכם ולומדים מכך. ומקבלים מכך השראה. וגם כשאתם לא עושים את זה – הם לומדים מכך, ומקבלים מזה השראה... אז מה אתם רוצים להעביר לילדים שלכם?

"ממשלות בימינו שומרות על ההמונים עניים, אך זה רק משום שההמונים אינם חושבים ופועלים בדרך המסוימת" הציטוט הזה לקוח מתוך הספר "מדע העושר" שיצא לאור בשנת 1910 ונכתב על ידי וואלס ווטאלס. אמנם נכתב ב-1910, אבל רלוונטי מתמיד. 2 מחשבות (לפחות) שהמשפט הזה אמור לעורר בנו: הראשונה - למה? מה האינטרס של הממשלות לשמור את ההמונים עניים? והשניה - מה זה אומר "לפעול בדרך המסוימת"? (מה שההמונים אינם עושים) אז מה באמת האינטרס של ממשלות, מנהיגים או שלטון לשמור את ההמונים עניים (לרוב זה לא רק עניים, אלא עדיף עניים ובורים)? קודם כל, הרבה יותר קל לשלוט כך בהמון. המון עני נזקק לממשלה, הוא נתמך על ידה, הוא מפתח בה תלות. וככל שהתלות הזו גדולה יותר, כך טוב יותר לשלטון, ליציבות שלו ולמנעמים שהוא מספק לאלו שיושבים בשלטון. המון עני עסוק בהישרדות האישית שלו, הוא אינו פנוי לעסוק בשחיתויות שלטוניות, הוא אינו פנוי לשאול שאלות או להטיל ספק. המון עני מוקיר תודה לשלטון ש"מציל אותו", שעוזר לו. המון עני, מרגיש חלש, אל מול השלטון החזק. וידוע שחלשים לרוב אינם מעוררים מהומות, כי הם אינם מאמינים שיש להם כוח, כי הם חלשים. ואפשר להמשיך כך עוד ועוד, אבל אני מניח שהבנתם את הרעיון: לממשלות יש אינטרס מובהק לשמור את האנשים עניים, מפוחדים, חלשים ונזקקים. זה פשוט הופך את החיים של המחזיקים בשלטון לקלים ופשוטים יותר... ולגבי השאלה השניה - מה זה אומר "לפעול בדרך המסוימת"? הדרך המסוימת שווטאלס מדבר עליה (ומסביר אותה בספר המצוין שלו) היא קודם כל ולפני הכל "חשיבה עצמאית". זו היכולת להפריד את עצמך מחשיבת ההמון. חשיבת ההמון, זו החשיבה שבה לוקים מרבית האנשים (כמו עדר של צאן), שמקבל את כל מה שמאכילים אותו ביראת קודש, שאינו מטיל ספק, שאינו שואל, שאינו בודק בעצמו את העובדות, שאינו טורח להעמיק ולחקור.. והאמת היא, שגם אין לו לרוב פניות וזמן לכך, הוא עסוק בהישרדות האישית שלו, היום יומית. ויש גם עוד עניין, הוא מפחד לשאול. הוא מפחד מכמה סיבות, קודם כל מזעמו של השלטון שאם יטילו בו ספק עלול להפסיק את התמיכה שהעניים מקבלים. הפחד שנוצר מתוך התלות משתק את מרבית האנשים. וגם מתוך הפחד לגלות, שכל מה שאמנת לו והאמנת בו עד כה אינו נכון! זה בעצם להודות בפני עצמך שהוליכו אותך שולל. ומי רוצה להודות בכך? בפני עצמו ובפני אחרים? אז יש כאן אינטרס מובהק של ממשלות לשמור את התושבים ואת ההמון בעוני. זה טוב לשלטון. לשלמות ואריכות השלטון. אני בטוח שבשלב זה יהיו כאלו שמיד יתייגו את הדברים שלי כעוד "תאוריית קונספירציה" מופרכת. זו דרך מאד קלה ומאד נוחה לא להתמודד עם הדברים באמת. לא לבדוק אותם, לא לאמת עובדות, לא לחקור. פשוט בואו ונקרא לכל דבר שמנוגד ל"חשיבת ההמון" תאוריית קונספירציה וכך מיד נהפוך אותם ללא לגיטימיים. מבלי שנצטרך באמת לאמץ קצת את עצמנו ואת המחשבה שלנו ולהתמודד איתם. ואז אפשר לחזור ולישון בשקט. לצערי בימים הללו, יש הרבה דוגמאות לדברים הללו. אפילו נתונים רשמיים של משרד הבריאות שאינם תומכים בנרטיב הממשלתי והתקשורתי שאכן מתקיים כאן "גל שני" של הקורונה, מיד מתוייגים כעוד תאוריית קונספירציה. אז האם זו גזירת גורל? ממש לא! רחוק מכך! ההיסטוריה מלאה בדוגמאות שבהן העם התעשת ולקח אחריות ושינה את עתידו. אז מה עושים? יש הרבה מה לעשות! קודם תשאפו להיות עשירים. תפעלו להיות עשירים. ככל שתהיו עשירים יותר, כך תהיו עצמאיים יותר - עצמאיים במחשבה ועצמאיים בפעולות שלכם וכמובן עצמאיים בכסף שלכם. אל תפתחו תלות בממשלה, בשום ממשלה. זו לא שאלה של ימין או שמאל, חילוניים או חרדים. בדקו את הדברים, אל תקבלו אותם כמובנים מאליהם, חקרו, השוו, הטילו ספק. גם את הדברים שלי, אתם לא חייבים לקבל כמו שהם, אבל תבדקו בעצמכם, התחברו למקורות מידע נוספים, כאלו שהם אינם רק אלו שמפמפמים לנו בעלי האינטרסים או השלטון. חפשו לעצמכם סביבה של אנשים כמוכם, שהם עצמאיים מחשבתית, צאו מהעדר, אל תהיו חלק מ"ההמון". תתעוררו! והעירו אחרים כמותכם. אם מספיק אנשים יתעוררו, אם מספיק אנשים ישתפו מידע חדש, תיווצר תקווה חדשה ויווצר שינוי. זה לא יגיע מהפוליטיקה וזה לא יוכרע בבחירות. זה יוכרע על ידי האנשים שיתעוררו.

ביום העצמאות האחרון השתתפתי ביום שידורים מיוחד שערך חברי דורון ליבשטיין. ממש בתחילת השיחה שלנו הוא שאל אותי: מה זו עצמאות בשבילך? והתשובה שלי היתה: לחשוב בצורה עצמאית. זה אולי יכול להישמע מוזר, אבל מרבית האנשים אינם חושבים בצורה עצמאית. הם אולי חושבים שהם חושבים, אבל בעצם הם לא. הם מתנהלים לפי דפוסי חשיבה שמקובעים בתוכם או שהם מושפעים מחשיבת ההמון שמקיפה אותם. חלק ניכר מחיי לא חשבתי בצורה עצמאית. הייתי שבוי בקונספציות שקיבלתי מהסביבה שלי. מההורים, המחנכים והמורים, המשפחה והחברים. עד שבאזור גיל 32 התחלתי להתעורר. להתעורר ולהבין שאותם דפוסי חשיבה ומחשבה, לאו דווקא לוקחים אותי למקומות שהם נכונים ומדויקים לי. כמו ניאו שלוקח את הגלולה האדומה במטריקס, התחלתי לראות כיצד החשיבה שלי שהיתה כל כך מושפעת מאותם דפוסים שהתקבעו בי לאורך השנים, כבר אינה משרתת אותי בכלל. המשמעות של לחשוב בצורה עצמאית, היא קודם כל לא לקבל שום דבר כמובן מאליו יותר. זה להיות פתוח לבחון, לשאול, לברר ולחקור. מרבית האנשים אינם עושים זאת. הם מקבלים כל דבר שנאמר להם, ובעיקר אם נאמר ממקור "בעל סמכות" (הורים, מורים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים, רופאים, שוטרים, עורכי דין, וכו'), כסוג של "תורה מסיני" שאין לערער על נכונותו ועל אמת קיומו. כשהתחלתי לחשוב בצורה עצמאית, התחלתי להטיל ספק באמונות כאלו ואחרות שחונכתי עליהן לאורך חיי. כמו האמונה: ש"העבודה שלי מעניקה לי בטחון כלכלי". כיום, לאחר הקורונה, אני מניח שיותר ויותר אנשים מתחילים להטיל ספק בנכונות של המשפט הזה ושל התפיסה שעומדת מאחוריו (ואם עדיין לא, אז כדאי שמהר תקראו את הספר השני שלי "להתעורר" שיצא לאור ב-2016, עוד לפני הקורונה וחזה, כבר אז, את המשבר התעסוקתי הגדול ביותר שהעולם עומד בפניו כיום). בכלל, מה שהעולם עבר בחודשים האחרונים, היווה סוג של "שעון מעורר" להרבה אנשים, לעורר אותם לחשוב בצורה עצמאית, ולהטיל ספק בכל מה שמפמפמים להם בתקשורת, הפוליטיקאים ובעלי אינטרסים אחרים. וזה דבר מבורך ומאד חשוב בעיני. הנה דוגמה קטנה לאופן שהחשיבה ההמונית, ובעיקר ההפחדה ההמונית באים לידי ביטוי כיום: למשל, המספרים שנזרקים באוויר על "החולים" החדשים בקורונה שמתגלים מדי יום, 170, 180 חולים חדשים ביום. למי שלא טורח לבדוק את הנתונים ומה עומד מאחוריהם, זה יכול להישמע מספר מאד מפחיד. אבל אם תבדקו קצת יותר לעומק מתגלות כמה עובדות מעניינות. ראשית, מתגלים היום יותר "חולים" לכאורה, מהסיבה הפשוטה שהעלו את כמות הבדיקות היומיות מכמה מאות ביום ללמעלה מ-17,000 בדיקות ביום. מן הסתם, כאשר בודקים יותר אנשים, מתגלים יותר אנשים עם הוירוס. שנית, לא כל מי שנושא את הוירוס חולה. למעשה, מתוך אותם 180 שהתגלו, רק 4-5 הם חולים! כל השאר נושאים את הוירוס, אבל אינם חולים. 180 חולים חדשים ביום, או 100,000 אנשים שנפטרו בארה"ב נשמע לנו מספר מאד מאיים ומפחיד. בעיקר אם לא שמים מולו את המספרים "הרגילים" כמו זה שבכל שבוע רגיל בארה"ב מתים 50,000 אנשים! פתאום 100,000 נפטרים לא נשמע כל כך הרבה: שבועיים שגרתיים. וגם בארץ, עם כל "העליה במספר החולים" ו"הגל השני" שמנסים למכור לנו, מספר החולים הקשים בקורונה, עלה בשבוע רק ב-7 ומספר המונשמים עלה רק ב-4. אם תבדקו שבוע טיפוסי בארץ, לפני הקורונה, תגלו שיש הרבה יותר מ-7 חולים קשים חדשים או 4 מונשמים שמגיעים לבתי החולים. כמובן, שאף אחד לא מדווח על כך ברמה יומית בחדשות, ושלא מכניסים את כל המדינה לסגר ולעוצר בגלל זה. אבל לא כתבתי את הפוסט הזה על הקורונה, אני משתמש בארועים הללו כדי להמחיש נקודה: אנשים לא חושבים בצורה עצמאית. וכשאתה לא חושב בצורה עצמאית, אתה בעצם שבוי להלך המחשבות של אנשים אחרים! והנה תרגיל מחשבתי מעניין עבורכם: הסתכלו על סביבת האנשים המקיפים אתכם ביום יום הרגיל שלכם, ושאלו את עצמכם: האם התוצאות שלהם, והאופן שבו הם חיים את חייהם מספק אתכם? האם אתם מקבלים את רף התוצאות, את רמת האנרגיה, את רמת האושר וגם העושר של האנשים המקיפים אתכם? האם לשם אתם מכוונים את חייכם? אם התשובה היא: כן! אז אשריכם! אתם שייכים לחלק מאד קטן ומצומצם באוכלוסייה שנמצא בסביבה שמקדמת אותו. מרבית האנשים לא נמצאים שם. אצל מרבית האנשים, התשובה תהיה ככל הנראה: לא! ואז נשאלת השאלה: אז למה אתם ממשיכים להיות בסביבה הזו? ואחרי שננקה את כל התירוצים הרגילים, תגלו שבסופו של דבר זה מתמצה בכך, שאנשים אינם חושבים בצורה עצמאית, ולכן מקבלים על עצמם את המחשבות, הלך הרוח, האמונות וגם התוצאות של האנשים סביבם. ויש לכך סיבה נוספת. זה לא פופולארי וזה לא מקובל לחשוב בצורה עצמאית. זה גורם למי שחושב בצורה עצמאית להראות פתאום "חריג", "שונה", "הזוי", "לא נורמלי", או "מקולקל". ולמרבית האנשים, הסיכוי שמישהו אחר יחשוב עליהם שהם חריגים או הזויים, הוא מפחיד מספיק כדי לבטל אצלם כל רצון או שאיפה לחשוב בצורה עצמאית. הפחד הזה משאיר הרבה אנשים שבויים באזורי נוחות, שהם ממש, כבר ממזמן, אינם נוחים יותר. הוא משתק כל יכולת של עצמאות מחשבתית, של יצירתיות ושל התפתחות וצמיחה. הוא מצמצם אנשים לחלק קטן מאד מהפוטנציאל האמיתי שלהם. והכי עצוב, הוא לאט לאט מצמצם אצלם את התקווה שהמצב שלהם הוא בר שינוי. זה לא פופולארי לחשוב בצורה עצמאית. זה מפחיד. זה גם מפחיד, כי אתם עלולים לגלות שכל מה שגדלתם עליו, חונכתם על פיו ופעלתם על פיו (וגם השגתם הישגים על פיו), כבר אינו משרת אתכם יותר. כך קרה לי כשקראתי לראשונה את הספר "אבא עשיר, אבא עני" כשהייתי עוד שכיר בכיר באינטל. הוא הפחיד אותי מאד בהתחלה. כי המשמעות של לקבל את מה שהוא הסביר בספר היתה, לוותר על מה שהיה טבוע בי לאורך שנים ארוכות. זה סוג של שינוי שלא הרבה אנשים מוכנים לעשות אותו – לוותר על אמונות שלהם במשהו שקיים אצלם הרבה מאד שנים. אבל זה שינוי הכרחי אם רוצים להגיע למקומות חדשים.   מרבית האנשים לא יעשו את זה. לצערי. חלק הם גם יפסלו את הדברים שכתבתי כאן בפוסט, רק בגלל הדוגמה שנתתי על מה שקורה כעת עם הקורונה. הם יאמרו לעצמם (או אפילו יכתבו לי כאן בתגובות) שאני סתם מקשקש וממציא תאוריות קונספירציה. הם יכתבו שזה קשקוש, אבל לא יטרחו לעצור לשניה אחת ולבדוק את העובדות, לבקש לראות את הנתונים ולבחון את הדברים בעצמם. כן, לומר על משהו שהוא תאוריית קונספירציה היא דרך מאד אפקטיבית ומהירה לפטור את עצמנו מהצורך לחשוב בצורה עצמאית. לבדוק עובדות, לברר או לשאול שאלות. זו דרך מאד אפקטיבית לבטל כל מחשבה שהיא שונה מהמחשבה המקובלת והמקובעת שקיימת אצלנו, ולחסוך מאיתנו את הצורך להתעמת ולהתמודד עם משהו שהוא שונה ממה שאנו רגילים להאמין לו. אני רק מזכיר שפעם השמיצו, נידו, ושלחו למאסר למשך כל יתרת חייו את גלילאו שטען שהעולם אינו שטוח. גם לדברים שהוא אמר אז קראו קונספירציות. והוא מן הסתם לא היחידי. ההיסטוריה מלאה באנשים שדיברו אמת. רק שהאמת שלהם לא תאמה את מה שמרבית האנשים האמינו לו באותה העת. הם חשבו בצורה עצמאית, והעצמאות המחשבתית שלהם הפחידה רבים מסביב. הפחידה אותם כל כך, שלעיתים הם נקטו בצעדים קיצוניים ביותר כדי להשתיק את כל מי שרק העז להביע דיעה שהיא מנוגדת למקובל ולקונצנזוס. לחשוב בצורה עצמאית זה לא אומר לפסול כל דיעה שאתם שומעים ולהתנגד לה או לחפש דיעה מנוגדת בצורה אוטומטית. זה אומר בעיקר להיות פתוח לשאול, לברר ולבדוק בעצמכם אם זה נכון ותואם אתכם. לצערי, התקופה הזו, עם כל הברכה שהיא מביאה בכך שיותר ויותר אנשים מתעוררים לחשיבה עצמאית, מביאה עמה גם הרבה מאד פחד והפחדה שמאד מקשה על אנשים לחשוב בצורה עצמאית. וההזמנה שלי מכאן אליכם, היא פשוט לחשוב. לחשוב באמת. לא לקחת את הדברים כמובנים מאליהם. להטיל ספק לפעמים. ובעיקר לשאול את עצמכם: האם זה מקדם אותי? האם זה תורם לחיי? והאם זה יגרום לי להיות מאושר יותר אם אבחר להאמין למחשבה כזו או אחרת.   וכן, חלק מלחשוב עצמאית, זה אומר שאתם גם ממש לא חייבים לקבל את הדברים שלי, אבל קחו אותם ותחשבו – האם הם מקדמים אתכם או שלא? ואז תבחרו במה להאמין. ושיהיו לכם בחירות טובות!

הי! זה רק אני, או שגם אתם התעייפתם מלשמוע את צמד המילים: "חזרה לשגרה"? נראה שבכל מקום ומכל צד אנו שומעים את המילים הללו... והאמת היא, שבעיני הן כל כך רחוקות מהמציאות.   כי אין באמת דבר כזה של "שגרה", אנחנו לא באמת עומדים לחזור ל"שגרה" כפי שהכרנו אותה. החיים כפי שהכרנו אותם, טרום התפרצות הקורונה (לאו דווקא הוירוס עצמו, אלא יותר התגובה האנושית לפחד מהוירוס), כבר לא יחזרו להיות מה שהכרנו אותם לפני כן.   החודשים האחרונים שינו אותנו. שינו את העולם כפי שהכרנו אותו.   אין באמת "שגרה" לחזור אליה.   לשלוח את הילדים לבית הספר, לשבת עם מסכות על הפרצוף (בחום של 40 מעלות) - זו לא באמת שגרה... לשמור על מרחק אחד מהשני, לחשוב פעמיים אם לחבק את החבר שפגשת - זו לא באמת שגרה... לחזור למקום העבודה, תחת מגבלות שונות ומשונות, ולדעת שבכל רגע מחר, יכול לקרות שוב משהו שיגרום לך לאבד את הבטחון התעסוקתי שלך – זו לא באמת שגרה... ובנימה אישית: לפגוש את האנשים שבאים לנחם אותך, בהלוויה של אבא שלך, כאשר הם עוטים מסיכה על הפרצוף, ואתה לא מזהה אותם – זו לא באמת שגרה... השגרה הנורמלית, כפי שהכרנו אותה עד היום – מתה. היא לא קיימת, והיא גם לא תחזור.   אני חושב, שמעבר למשבר הבריאותי והכלכלי, אנו עומדים לפגוש במשבר נוסף: "משבר היום שאחרי" שבו אנשים יתעוררו ויבינו, שהשגרה שהם כל כך מייחלים לה, לא באמת תחזור שוב. זה עומד להיות משבר רציני למי שלא מבין זאת כעת, ולא מתכונן לכך, ולא מכין את עצמו, את היכולות שלו ומפתח את ה"שרירים" המנטאליים, הרגשיים והרוחניים שלו (גם את הפיסיים כדאי) לעולם החדש.   המציאות החדשה שהעולם מתעורר אליה כעת, תהיה שונה מזו שהכרנו לפני התפרצות הקורונה. וזו תהיה – השגרה החדשה.   יותר מהכל, בעיני, הקורונה היא מאיצת תהליכים. מאיצה של תהליכי שינוי. שינויים שקודם לכן היו לוקחים עוד הרבה זמן, קרו בזמן שיא של שבועות ואפילו ימים. ולנו בני האדם, שכל כך אוהבים וודאות, בטחון וקביעות, השינויים הללו הם לא תמיד פשוטים. הטבע האנושי לרוב מתנגד לשינוי. מפחד ממנו. מרבית האנשים עוברים תהליכי שינוי משמעותיים רק כש"קורה" משהו. כשהם נלחצים עם הגב אל הקיר ואין להם ברירה.   וזה מה שהקורונה עשתה. דחפה את מרבית האנשים אל נקודת ה"אין ברירה" ומשם נוצרו הרבה מאד תהליכי שינוי.   ועכשיו, הדבר שכולנו רוצים, זה רק לחזור לשגרה הבטוחה והמוכרת.   רק שאין כזו באמת.   וגם לא תהיה.   אני חושב שהתקופה הזו שעברנו, היא רק סימן לבאות. היא סוג של מחנה אימונים או טירונות, לקראת העתיד שהעולם נכנס אליו. עתיד שבו יש פחות יציבות, פחות וודאות, ויותר, הרבה הרבה יותר – שינויים.

לרכב על הגל להכין את עצמך להזדמנויות של "היום שאחרי" הקורונה "מעולם בהיסטוריה, לא היתה הזדמנות כה גדולה לחולמים מעשיים כפי שקיימת עתה. ההתמוטטות הכלכלית הורידה את כל האנשים, מעשית, לאותה רמה. מירוץ חדש עומד להתחיל. כללי המירוץ השתנו, מפני שעתה אנו חיים בעולם שהשתנה, שברור כי הוא מעדיף את ההמונים, את אלה שלא היתה להם הזדמנות כלל או הזדמנות מועטת סיכויים בלבד להצליח. אנחנו צריכים להתעודד שהידיעה שהעולם בו אנו חיים השתנה וזקוק כעת לרעיונות חדשים, לדרכים חדשות לעשיית דברים, למנהיגים חדשים, להמצאות חדשות, לשיטות הוראה חדשות, לשיטות שיווק חדשות, לספרים חדשים, לספרות חדשה, לתכניות רדיו חדשות ולרעיונות חדשים לסרטים." הציטוט הזה נלקח מהספר "חשוב והתעשר" שנכתב על ידי נפוליון היל ויצא לאור בשנת 1937 (מיד לאחר שנות השפל הגדול). אך עדיין, גם בימינו, ובמיוחד כעת, הוא רלוונטי מתמיד... האם הייתם רוצים לעלות על גל ההזדמנויות שהקורונה מביאה איתה? אם כן, אני מזמין אתכם לצאת איתי רגע למסע קצר בדמיון: אנו נמצאים במייבריקס שבקליפורניה. זהו אחד מחופי הגלישה המפורסמים בעולם, צפונית לעיירה בשם הף-מון ביי. זהו אזור שחביב במיוחד על הגולשים שמתמחים בגלישה על מה שמוגדר כגלי ענק. הגלים במייבריקס מגיעים לגובה של 7.5 מטרים ואף יותר. כל גל כזה יכול לדחוף את הגולש לעומק של 15 מטרים לפחות, אם לא עד לקרקעית הים, ולגולשים יש שניות ספורות לטפס אל פני הים (בהנחה שהם בכלל מבינים איפה זה) לפני שיגיע גל נוסף שישטוף אותם שוב. תארו לכם את העוצמה של הגלים, את החוזק והאנרגיה העצומה שהם מביאים איתם. לאדם שאינו מיומן, לשהייה בים, בתוך הגלים הללו, יש רק משמעות אחת ברורה – מוות. למי שאינו מיומן, שאין לו את הידע והיכולות להתמודד עם הגלים העצומים הללו, סיכויי ההישרדות שלו בתנאים הללו הם אפסיים. מה שמבטיח שלאזור הזה ולחוף המייבריקס מגיעים רק גולשים מיומנים. כאלו שהתאמנו והתאמנו, ושכללו את היכולות ואת השרירים שלהם כדי שיהיו מסוגלים להתמודד עם הגלים העצומים הללו. לאף אחד מהגולשים הללו (ואני חושב שלאף אדם שפוי בנפשו), אין משאלת מוות. ובכל זאת, הם חוזרים לגלים הללו פעם אחר פעם. למה הם עושים את זה? קודם כל, כי הם יכולים. הם פיתחו את היכולות והכישורים שלהם ברמה כזו שהם יודעים כיצד להתמודד עם הגלים הללו, בלי למות מהם. שנית, כי הם מפיקים מהגלישה עליהם תועלת עצומה. זו אחת ההגשמות הגדולות בחייהם. הם קונים את עולמם כגולשים הטובים בעולם, שגולשים על הגלים הגדולים בעולם. זהו.. אפשר להפסיק לדמיין ולחזור למציאות... והמציאות היא שגל ענק, שנקרא הקורונה שוטף כעת את העולם. מדובר בגל ענק, שמעולם לא נראה כמוהו, לא ברמת ההשפעה הגלובלית והעולמית שלו על האנושות. ולצערנו הרבה אנשים עכשיו מתחילים לטבוע. לא רק בהיבט הבריאותי, שהוא לטעמי, למרבית האנשים, הפחות בעייתי. אלא בהיבטים אחרים של החיים – הכלכלי, התעסוקתי, המשפחתי, החברתי... העולם נשטף עכשיו בגל עצום של אי וודאות, של פחד, של חוסר יציבות ושל שבירה והרס של הרבה מאד מבנים שבני האדם התרגלו אליהם. והשאלה הגדולה שהרבה אנשים שואלים את עצמם כעת היא: כיצד לשרוד את המשבר הזה? שזו לגמרי לא השאלה הנכונה לשאול. לא בימים הללו, ולא בכלל. זה כמו שגולש הגלים יכנס לים במייבריקס וישאל את עצמו: כיצד אני יוצא מכאן בחיים? גולשי הגלים לא נכנסים לים במייבריקס בשביל לשרוד. הם נכנסים לים בשביל להגשים חלום, בשביל לממש, בשביל לנצח את הגלים. הם נכנסים לים לאחר שאימנו את השרירים שלהם. מה שגולשי הגלים במייבריקס למדו ויודעים לעשות זה לא רק איך "לא למות" מהאנרגיה העצומה של הגלים, אלא כיצד לרכב עליה. כיצד לנצל את האנרגיה העצומה הזו כדי להפיק מכך תועלת לעצמם ולחיים שלהם. הם למדו להפיק מכך הנאה עצומה. שבלי הגלים העצומים הללו, הם לא יוכלו להפיק אותה בשום דרך אחרת. אז השאלה הנכונה לטעמי, בימים הללו היא: כיצד אני יכול לרכב על גל הקורונה? גם אם כרגע, אינכם מרגישים מיומנים מספיק לרכב על גל הקורונה, אלו הן יכולות שניתן ללמוד ולפתח אותן. אלו הם שרירים שניתן לאמן. העולם נחלק כעת לשניים. שני סוגים של אנשים. או נכון יותר לומר, שני סוגים של הוויה שמתוכה האנשים בוחרים לחיות. הסוג הראשון, אלו הם האנשים שמחפשים את התשובה לשאלה הראשונה. הם רוצים לשרוד את הקורונה. הם מחפשים את הדרך הפשוטה והמהירה ביותר לצאת מהים, להתרחק מהגלים ולהגיע למה שהם תופסים אותו כ"חוף מבטחים". הם רוצים לחזור לשגרה המוכרת וה"בטוחה" לכאורה. רק שאין כזו באמת. אין באמת בטחון. יש אשליית בטחון. יש אשליית בטחון שמקום העבודה מעניק לנו בטחון כלכלי. ויעידו על כך מליוני האנשים בעולם שבתוך שבוע הפכו למובטלים. יש אשליית בטחון שהבריאות שלנו מובטחת, ואני יכול להעיד על כך, כשבתחילת 2019, ביום בהיר אחד אובחנתי כחולה בסרטן. יש אשליית בטחון במערכות היחסים שלנו, כאשר בפועל אין מניעה שביום אחד זה פתאום יסתיים. אבל, מרבית האנשים "מכורים" לאשליית הבטחון הזו. וזה דבר מסוכן, כי כאשר זה מתנפץ להם בפרצוף, הם אינם מיומנים להתמודד עם המציאות החדשה שפוגשת אותם. הסוג השני של האנשים, הם אלו שמחפשים את התשובה לשאלה השניה, שהיא השאלה החשובה יותר בעיני, בכלל, ובטח בתקופה כזו: כיצד אני יכול לרכב על גל הקורונה? אלו הם האנשים שמבינים שהעולם שלנו, כבר לא יחזור להיות מה שהיה לפני שגל הקורונה שטף אותו. אלו הם האנשים שמבינים שאמנם העולם חווה את אחד המשברים הגדולים ביותר בתולדותיו, אבל במקביל הם גם מבינים ויודעים שלאחר כל משבר מגיעה תקופת פריחה. למעשה, האנשים המצליחים והעשירים ביותר בעולם, מחכים לתקופות כאלו כדי להכפיל את הונם, אושרם והצלחתם. אלו הם האנשים שמחפשים כעת את ההזדמנויות, שמחפשים לשכלל את היכולות שלהם ולבנות לעצמם שרירים חדשים כדי להתמודד עם העולם החדש שנוצר ומתהווה מול עיננו כעת. אלו הם אנשים, שרואים את עצמם כסוכנים של שינוי, שאינם מפחדים משינויים ומבינים שדווקא בתקופות של שינויים, ובמיוחד של שינויים גדולים יש גם הרבה יותר הזדמנויות. אם תחקרו קצת את ההיסטוריה, תוכלו לראות, שכל משבר כלכלי עולמי, הביא איתו לאחר מכן, תקופת פריחה מטורפת. עוד מהשפל הגדול של שנות ה-30, שנחשב על פי ההיסטוריון הכלכלי אלכסנדר פילד, כעשור הכי חדשני בכל המאה שעברה! עם אינספור המצאות פורצות דרך המשמשות אותנו עד ימים אלו. כך גם היה לאחר מלחמת העולם השניה, לאחר משבר הדוט.קום בתחילת המילניום, וגם לאחר המשבר הכלכלי הגדול של 2008. בסופו של כל משבר טוב מגיעה פריחה כלכלית. וכעומק המשבר, כך עומק ההזדמנות. והיום אנחנו נמצאים בתקופה מאד מעניינת שתביא עמה אינספור הזדמנויות חדשות. השאלות שמעניין לשאול הן: מי יהיה מוכן אליהן? מי ינצל את ההזדמנויות הללו? ואילו כישורים (שרירים) נדרשים כדי לנצל את ההזדמנויות שעתידיות לבוא? "לא החזק ביותר או האינטלגנטי ביותר הוא זה ששורד, אלא זה המגיב בדרך הטובה ביותר לשינוי" – צ'ארלס דרווין אם אתם משתייכים לסוג השני של האנשים, אז הדברים הבאים נועדו עבורכם. הם נכתבו ונוצרו לאחר תקופה ארוכה של הבשלה, בשבועות האחרונים, ומתוך מחשבה על העתיד, על העולם החדש שאנו עומדים לפגוש וליצור, ועל האופן שבו כדאי לנו להיות מצויידים ומוכנים לקראתו. זיהיתי ארבע יכולות עיקריות, שאני קורא להם "שרירים", במובן שכל אחת מהן ניתן לפתח ולהצמיח. אלו ארבע יכולות, שאני מאמין, שכל אחד מאיתנו, חייב לאמן, לשכלל ולפתח, לא רק כדי לשרוד את השינויים שעוברים עלינו ועל העולם, אלא כדי לשגשג, להתפתח ולנצל את ההזדמנויות שעומדות לפתחנו. שריר החוסן: החוסן הפנימי שלנו הוא הבסיס להכל. הוא הבסיס ליכולת שלנו להכיל חוסר וודאות, ולהתמודד עם כל מה שפוגש אותנו. הוא מה שמעניק לנו בטחון. מרבית האנשים מסתמכים על גורמים חיצוניים כדי להרגיש בטוחים. אך אין באמת וודאות ואין בטחון בשום דבר חיצוני. בכל רגע הכל יכול להתהפך, וכפי שאנו חווים בשבועות האחרונים, הכל אכן מתהפך. הדרך אם כך, היא לא לנסות להסתמך על משהו חיצוני, אלא לפתח בתוכנו את הוודאות ואת הבטחון. וזהו שריר. שריר שניתן לפתח ולאמן. החוסן שלנו עולה ככל שהמודעות שלנו עולה ומתפתחת, כשהמודעות עולה, אנו חשופים לראות דברים חדשים שלא ראינו קודם, ולדברים קיימים באור אחר. "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן" - אלברט איינשטיין שריר היצירתיות: היצירתיות שלנו היא בעיני המפתח לעושר ולאושר שלנו. אין אדם שאין לו את היכולת הזו, או שהיא אינה קיימת בו. זו רק שאלה של עד כמה הוא מאפשר לה להתקיים ולהתפתח. אם אינכם מאמינים לקביעה הזו שלי, נסו לחשוב על עצמכם, בסיטואציה מורכבת שהייתם בה בחייכם, ושעמדתם עם הגב לקיר, בלי פתרונות ובלי אפשרויות, ופתאום משהו חדש הופיע ונוצר ועזר לכם לצאת מהמקום הזה. זו דוגמה לאופן שבו היצירתיות שלנו באה לעזרנו. אבל החוכמה היא לא להשתמש בה רק בזמנים של קושי או משבר, אלא ביום יום, בשוטף שלנו. אני זוקף לזכות השריר הזה, את מרבית ההישגים בחיים שלי, בזכותו ובזכות האימון היום יומי שלי של השריר הזה, הגעתי למקומות שהגעתי אליהם. ולכן לדעתי, במיוחד בתקופות כאלו, זהו אחד השרירים החשובים שכדאי וחשוב לאמן אותם. הבעיה הגדולה של מרבית האנשים, היא שהם נסמכים בעיקר על השכל וההגיון שלהם. וההגיון שלנו מגביל אותנו. מאד. כי הוא מגביל אותנו רק למה שאנו כבר מכירים. ואם אנו מסתכלים בעיקר על מה שאנו מכירים, אין סיכוי שנהיה יצירתיים. "האויב העיקרי של יצירתיות, הוא הגיון בריא" – פבלו פיקאסו שריר ההזדמנויות: אנשים רבים חושבים שהצלחה היא עניין של מזל טהור. אני לא חושב שיש מקרה שבו האמת כל כך רחוקה מכך. ההזדמנויות תמיד קיימות. בכל מצב ובכל תקופה. גם עכשיו. וכאן האנשים נחלקים ל-3 סוגים: אלו שלא רואים את ההזדמנויות. הם מסתכלים ולא רואים מסביבם שום הזדמנות שנראית לעיניהם. הסיבה לכך הוא מודעות נמוכה. כשאדם נמצא ברמת מודעות נמוכה, הוא לא רואה הזדמנויות. אלו שרואים את ההזדמנות, אך לא עושים איתה שום דבר. הם לא פועלים לממש את ההזדמנות. מסיבות שונות ומשונות. לא כל כך משנה מה היא הסיבה, מה שמשנה הוא העובדה שההזדמנות עבורם נשארת רק אפשרות תאורטית והיפותטית. אלו שרואים את ההזדמנות ומממשים אותה. אלו האנשים שאחר כך, אנשים אחרים יאמרו שהיה להם מזל. אלו הם האנשים שמחפשים את ההזדמנויות, תמיד. אבל הם לא מחפשים סתם, הם מחפשים לממש וליישם. הרבה אנשים חושבים שההזדמנויות הן מוגבלות, מצומצמות או "שייכות" רק לסוג מסוים של אנשים. וזו טעות עצובה. אפשר לפתח את היכולת לזהות הזדמנויות, וגם לגרום לכך שיותר ויותר הזדמנויות מגיעות אלינו. ללא מאמץ. אין שבוע שאני לא פוגש בהזדמנויות חדשות. רבות מהן, מגיעות לפתחי, ללא שום מאמץ מצידי. זה קורה כי לאורך שנים, אני מאמן את השריר הזה. "האמיצים אולי לא יחיו לנצח, אבל הזהירים לא חיים כלל" – ריצ'רד ברנסון שריר הפעולה: בסופו של דבר, רעיונות הן דבר נפלא, אבל בלי היכולת לממש אותן במציאות, לא יקרה דבר. הפעולה היא היכולת שלנו להנכיח במציאות את הרעיונות שלנו. ללא היכולת הזו, שום דבר לא יקרה במציאות הפיסית. אצל אנשים רבים, העשייה אינה אפקטיבית או אינה מספיקה כי הם מגבילים את עצמם. הם חוששים מכשלון או מחוסר ההצלחה של הפעולות שלהם ולכן מראש מוותרים או "משחקים בקטן". היכולת ליצור תמונת עתיד ברורה, לגזור ממנה תוכנית עבודה, ולהוציא לפועל את המשימות שהגדרנו היא Priceless! זו יכולת שתמיד היתה בעלת חשיבות עליונה, אבל במיוחד בימים ובתקופה הזו, היא הכרחית להצלחה ולשגשוג שלנו כבני אדם. "אתה מה שאתה עושה, לא מה שאתה אומר שתעשה" – קארל יונג ועכשיו אני רוצה לשאול אתכם: מה אתם מתכוונים לעשות? כיצד אתם רוצים לצאת מהמשבר הזה? שורדים או צומחים? מתמודדים או מתפתחים? קורבנות של המציאות או יוצרים שלה? זו הבחירה שעומדת כרגע לפתחכם, והבחירה הזו תשפיע על העתיד שלכם מהיום ואילך. אם התחברתם לדברים האלו, והחלטתם שאתם שייכים לסוג השני של האנשים – של אלו שרוצים לקחת את עתידם בידם, ורוצים לרכב על גל הקורונה ולהכין את עצמכם ל"יום שאחרי" ולהזדמנויות שהקורונה מביאה איתן, אני מזמין אתכם להצטרף אלי למסע מיוחד. אני מזמין אתכם להצטרף לתוכנית החדשה שיצרתי: "לרכב על הגל". זוהי תוכנית, קצרה וממוקדת, אך עוצמתית ומניעה לפעולה שבה נעבוד ונפעל ביחד, לחיזוק ארבעת השרירים החשובים הללו: שריר החוסן, שריר היצירתיות, שריר ההזדמנויות ושריר הפעולה. בסיומה של התוכנית, מעבר לכך שאימנתם את ארבעת השרירים הללו, יהיו ברשותכם: מיפוי של הנכסים האישיים, החברתיים והכלכליים שעומדים לרשותכם כלים מעשיים לפיתוח היצירתיות שבכם רשימת הזדמנויות, קונקרטיות ומעשיות שתוכלו לממש מיידית תוכנית פעולה קונקרטית לחודשים הקרובים תשובות לשאלות החשובות שאתם שואלים את עצמכם כעת תמונה בהירה לגבי "היום שאחרי" אנרגיה גבוהה למימוש ופעולה קשרים חדשים עם אנשים יצירתיים, מחויבים ומוכוונים להצלחה כך זה הולך להתבצע: אנו נפגש וירטואלית (במערכת Zoom), אחת לשבוע, לארבעה מפגשים. בכל מפגש אעניק לכם כלים יחודיים ופרקטיים לאימון השריר שעליו נעבוד במפגש. בכל מפגש גם תקבלו שיעורי בית ותרגולים לבצע במהלך השבוע. את שיעורי הבית תגישו במייל ותקבלו עליהם משוב ממאמנת היישום של התוכנית (יעל לב-אור). במהלך השבוע נקיים אתכם תקשורת שוטפת בקבוצת ווטסאפ סגורה (רק למשתתפי התוכנית) שבה גם אתם תוכלו לשתף, לשאול שאלות ולבקש תמיכה ועזרה. כל המפגשים יוקלטו, ויהיו זמינים עבורכם לצפייה חוזרת ללא הגבלה כמו כן, כל עוד התוכנית תמשיך להתקיים (לאחר ארבעת השבועות), תוכלו להישאר חלק מקבוצת הווטסאפ הפעילה.   ההשקעה בתוכנית: 1750 ₪ (ניתן לפרוס לתשלומים בכרטיס אשראי) ועוד כמה דברים חשובים: אם אתם בני זוג (שגרים ביחד) תוכלו להשתתף בתוכנית ביחד, ללא כל עלות נוספת! תקבלו ממני גישה ל-2 קורסים דיגיטליים נוספים, שתומכים בתהליך שתעברו, ללא כל עלות נוספת!             "מגנט הכסף" – כיצד למשוך לחייכם עוד כסף (בשווי 735 ₪)             "מקורות הכנסה רבים" - כיצד ליצור מקורות הכנסה רבים ומגוונים (בשווי 500 ₪) בכוונתי גם לקיים מפגש (חמישי) פיסי, כאשר ניתן יהיה להתכנס שוב. המועד והפרטים יפורסמו בהמשך. 4. כבונוס נוסף, תקבלו ממני, עם שליח עד הבית, את שני הספרים שלי, רבי-המכר "להגשים" ו"להתעורר" (בשווי כולל של 180 ₪) בכוונתי לקיים עוד מספר מפגשים וירטואליים נוספים (ללא עלות נוספת למשתתפי התוכנית), עם עמיתים וקולגות, על מנת לחשוף אתכם להזדמנויות, כלים ואפשרויות נוספות הרלוונטיים בימים אלו.   מתי זה קורה? המפגשים יתקיימו בימי שני, בין השעות 17:00-19:00, וכאמור יוקלטו לשימושכם. תאריכי המפגשים: 11/5, 18/5, 25/5, 1/6 הצעד הבא שלכם: נרשמים כאן בקישור  או בטלפון 1700-50-50-79 יש לכם עוד שאלות? מה אם לא אוכל להשתתף באחד המפגשים? כאמור, כל המפגשים מוקלטים, ויהיו זמינים לכם למחרת המפגש, דרך אתר הקורס. המפגשים יהיו זמינים עבורכם, ללא מגבלת זמן או שימוש, בכל עת ומכל מקום שבו תרצו לצפות בהם שוב ושוב. קראתי נכון, אני יכול לצרף את בן/בת הזוג שלי? אכן כך, באותו המחיר, וללא כל עלות נוספת, תוכלו להשתתף שניכם ביחד בתוכנית. למעשה, זו גם ההמלצה שלי, כי במצב הזה, כדאי ששני בני הזוג, יעלו על הגל...   לכמה זמן קבוצת הווטסאפ תהיה פתוחה וזמינה למשתתפים? במינימום היא תהיה פתוחה למשך 4 השבועות של התוכנית. אך מאחר ובכוונתי לפתוח קבוצה נוספת, אני אשמח להשאיר אתכם בקבוצת הווטסאפ, כל עוד התוכנית ממשיכה להתקיים, גם מעבר ל-4 השבועות. כך שתוכלו, להמשיך ולהיות חלק מהקבוצה שעוברת את האימון במהלך התוכנית, גם לאורך זמן ארוך יותר.   מה זה אומר "שיעורי בית" בתוכנית? אני לא מאמין שידע לבד עושה הבדל. זה היישום של הידע שעושה את ההבדל, ולכן בכל שבוע תקבלו שיעורי בית עם תרגילים מוגדרים שיעזרו לכם להפוך את הידע לממשי. בסופו של דבר, אנו רוצים שתפתחו יכולות חדשות ותרכשו כלים חדשים, ואת זה, הדרך הכי יעילה שאני מכיר היא דרך התרגול. את שיעורי הבית אתם תגישו במייל למאמנת היישום של התוכנית, יעל לב-אור, שגם תתן לכם משוב ותעזור לכם במידת הצורך. מתי יתקיים המפגש הפיסי החמישי? התכנון שלי לקיים אותו באמצע יוני, באחד מימי שישי בבוקר. אבל לפני כן נצטרך לראות שהחיים קצת חוזרים למסלולם וניתן להתכנס מחדש. אני אפרסם כמובן את המועד מספיק זמן מראש כדי שיהיה זמן להתארגן. איך אקבל את כל הבונוסים הנוספים בתוכנית? הגישה לשני הקורסים הדיגיטליים הנוספים: מגנט הכסף ומקורות הכנסה רבים, תפתח עבורכם מיידית עם ההרשמה לתוכנית. את שני הספרים שלי "להגשים" ו"להתעורר" אנו נשלח אליכם עם שליח עד הבית, כך שבתוך ימים ספורים הם יהיו אצלכם! מוכנים לרכב על הגל? מצטרפים מכאן!

הדברים שאמרתי לך היום על קברך: אבא אהוב שלי, לפני כמה שבועות, באחת משיחות הטלפון האחרונות שהיו לנו, כשכבר לא זכרת ולא זיהית עם מי אתה מדבר, אמרתי לך תודה. ואתה, בסוג של תמימות של ילד שלא מבין מה רוצים ממנו, שאלת אותי: על מה אתה מודה לי? ועניתי לך: על החיים שנתת לי. תודה על החיים שנתת לי אבא. אני לא בטוח שאז יכולת להבין מה אני אומר לך, אבל אני יודע שעכשיו אתה שומע ומבין. אז תודה לך אבא. תודה על כל מה שלמדתי וקיבלתי ממך. תודה על החריצות, ההתמדה, האופטימיות, היצירתיות ויכולת האלתור. תודה על היכולת להסתדר בכל מצב ולהמציא את עצמי מחדש בכל פעם, ממש כמוך, כשהמצאת את עצמך ואת חייך מחדש, מתוך עיי החורבות והתופת של אירופה של אחרי המלחמה. תודה על חוש ההומור שהורשת לי, על האהבה והנתינה לאנשים. תודה על הצניעות שלמדתי ממך, על העקשנות והדבקות במטרה. תודה על האהבה לחיים שהדגמת לי מתוך איך שאתה חיית את חייך. אתמול בלילה, דקות ספורות אחרי חצות, מיד לאחר שיום ההולדת שלי התחלף ליום חדש, כאילו שחיכית שיום ההולדת שלי יעבור. איך שעצמתי את עיני לישון, פתאום הופעת מולי, הרגשתי את הנוכחות שלך. קראת לי ואמרת לי שזהו, שאתה כבר לא מתכוון להתעורר מהשינה. אמרת שאתה עוזב שלם ושמח. שאתה שקט עכשיו וגאה בכולנו ואוהב אותנו מאד. אתם הניצחון שלי. ככה אמרת לי בלילה. הניצחון שלי בחיים. הניצחון שלי עבור כל אחד מאלו שנשארו שם מאחור. אתה ניצחת אבא. ניצחת בגדול. וכמה שאהבת לעשות את סיבוב הניצחון שלך, בבודפשט בהונגריה, במקום בו נולדת, ואותו עזבת כדי לעלות לארץ, רק כדי לחזור לשם שוב, ושוב ושוב, עם אמא, איתנו ועם הנכדים כדי לחגוג את הניצחון של החיים שלך בגדול. כמו בחייך, כך גם בלכתך, אתה הובלת, אתה בחרת. החלטת לסיים את דרכך כאן, עם אותה נחישות עקשנית שתמיד היתה לך, עצמת את עיניך, וסגרת את פיך. ובחרת לעזוב בשנתך. מהר, בלי לגרום לסבל מיותר, לא לך ולא לנו. בשבועות האחרונים, כל הזמן ביקשת לחזור אל הבית שלך. ביקשת שנקח אותך לבקר ולפגוש את ההורים שלך. עכשיו אתה בדרך הביתה אבא, אתה חוזר הביתה, חוזר להורים האהובים שלך שכל כך רצית לפגוש. אנחנו אוהבים אותך אבא, כולנו, אני, ויקי, תומר, ניר ואופיר. הכל טוב אבא, אתה נמצא במעבר, הירגע, כולנו איתך. אבא, אני אוהב אותך, לך אל האור, אבא. לך אל האור. ❤️❤️ לזכרו של אבי, מיקי (פרטיזן) שטרן ז"ל, 24.9.30 - 14.5.20

זו השאלה שחזרה על עצמה הבוקר, בין כל אלו שהתקשרו לברך אותי... שאלה שאני גם שואל את עצמי כבר תקופה... השנה האחרונה, היתה שנה שאולי, יותר מכל השנים לפניה, קרבה אותי בעוד קצת - אל עצמי. זו היתה שנה שתחילתה, היתה סופו של תהליך ההחלמה מהסרטן שביקר אצלי ביקור חטוף, השאיר אותי קצת מטולטל ובעיקר עם שאלות שאף פעם לא העזתי לשאול את עצמי... שנה שבה קילפתי בתוכי שכבות שונות, הורדתי הגנות ועשיתי דברים, בעיקר עבור עצמי, שמעולם לא הייתי מאמין שאעשה. שנה שבה הרשיתי ואפשרתי לעצמי לחוות לראשונה רגשות בעוצמות שמעולם לא חוויתי... אהבה, סליחה, כאב, אשמה, שמחה, קבלה... שנה שבה התיידדתי באופן אינטימי וקרוב עם אי הוודאות, ואפשרתי לעצמי, יותר מתמיד לשהות באזור הזה, שכל כך נמנעתי ממנו עד כה. זו היתה שנה שהיה בה הכל מהכל. כמו שרוני, חבר קרוב, קורא לזה: חיים מלאים. אז בכל זאת, מה אתה מאחל לעצמך ערן? כך שאלו אותי הבוקר... חשבתי וחשבתי ובסוף המילה היחידה שעלתה לי בראש היתה: אומץ. אומץ ללכת עם הדברים שהכי מפחידים אותי... אומץ לגלות את עצמי ואת האמת שלי... אומץ לפרק בתוכי מבנים של תפיסות, אמיתות, הרגלים ודפוסים שכבר אינם משרתים אותי יותר... אומץ לשהות בחוסר הוודאות מבלי לדעת כיצד ואיך המבנים החדשים שאצור יראו... אומץ להתמסר עד הסוף לנשמה שלי ולאן שהיא מורה לי את הדרך... אומץ לומר לה (לנשמה): "באשר תלכי, אלך" ואז באמת ללכת איתה... בגיל 48, נראה לי מתאים שאפתח בתוכי סוג חדש של אומץ. ❤️   ואם בא לכם להגיב על הפוסט הזה, יכולים לכתוב לי כאן

לרכב על הגל להכין את עצמך להזדמנויות של "היום שאחרי" הקורונה "מעולם בהיסטוריה, לא היתה הזדמנות כה גדולה לחולמים מעשיים כפי שקיימת עתה. ההתמוטטות הכלכלית הורידה את כל האנשים, מעשית, לאותה רמה. מירוץ חדש עומד להתחיל. כללי המירוץ השתנו, מפני שעתה אנו חיים בעולם שהשתנה, שברור כי הוא מעדיף את ההמונים, את אלה שלא היתה להם הזדמנות כלל או הזדמנות מועטת סיכויים בלבד להצליח. אנחנו צריכים להתעודד שהידיעה שהעולם בו אנו חיים השתנה וזקוק כעת לרעיונות חדשים, לדרכים חדשות לעשיית דברים, למנהיגים חדשים, להמצאות חדשות, לשיטות הוראה חדשות, לשיטות שיווק חדשות, לספרים חדשים, לספרות חדשה, לתכניות רדיו חדשות ולרעיונות חדשים לסרטים." הציטוט הזה נלקח מהספר "חשוב והתעשר" שנכתב על ידי נפוליון היל ויצא לאור בשנת 1937 (מיד לאחר שנות השפל הגדול). אך עדיין, גם בימינו, ובמיוחד כעת, הוא רלוונטי מתמיד... האם הייתם רוצים לעלות על גל ההזדמנויות שהקורונה מביאה איתה? אם כן, אני מזמין אתכם לצאת איתי רגע למסע קצר בדמיון: אנו נמצאים במייבריקס שבקליפורניה. זהו אחד מחופי הגלישה המפורסמים בעולם, צפונית לעיירה בשם הף-מון ביי. זהו אזור שחביב במיוחד על הגולשים שמתמחים בגלישה על מה שמוגדר כגלי ענק. הגלים במייבריקס מגיעים לגובה של 7.5 מטרים ואף יותר. כל גל כזה יכול לדחוף את הגולש לעומק של 15 מטרים לפחות, אם לא עד לקרקעית הים, ולגולשים יש שניות ספורות לטפס אל פני הים (בהנחה שהם בכלל מבינים איפה זה) לפני שיגיע גל נוסף שישטוף אותם שוב. תארו לכם את העוצמה של הגלים, את החוזק והאנרגיה העצומה שהם מביאים איתם. לאדם שאינו מיומן, לשהייה בים, בתוך הגלים הללו, יש רק משמעות אחת ברורה – מוות. למי שאינו מיומן, שאין לו את הידע והיכולות להתמודד עם הגלים העצומים הללו, סיכויי ההישרדות שלו בתנאים הללו הם אפסיים. מה שמבטיח שלאזור הזה ולחוף המייבריקס מגיעים רק גולשים מיומנים. כאלו שהתאמנו והתאמנו, ושכללו את היכולות ואת השרירים שלהם כדי שיהיו מסוגלים להתמודד עם הגלים העצומים הללו. לאף אחד מהגולשים הללו (ואני חושב שלאף אדם שפוי בנפשו), אין משאלת מוות. ובכל זאת, הם חוזרים לגלים הללו פעם אחר פעם. למה הם עושים את זה? קודם כל, כי הם יכולים. הם פיתחו את היכולות והכישורים שלהם ברמה כזו שהם יודעים כיצד להתמודד עם הגלים הללו, בלי למות מהם. שנית, כי הם מפיקים מהגלישה עליהם תועלת עצומה. זו אחת ההגשמות הגדולות בחייהם. הם קונים את עולמם כגולשים הטובים בעולם, שגולשים על הגלים הגדולים בעולם. זהו.. אפשר להפסיק לדמיין ולחזור למציאות... והמציאות היא שגל ענק, שנקרא הקורונה שוטף כעת את העולם. מדובר בגל ענק, שמעולם לא נראה כמוהו, לא ברמת ההשפעה הגלובלית והעולמית שלו על האנושות. ולצערנו הרבה אנשים עכשיו מתחילים לטבוע. לא רק בהיבט הבריאותי, שהוא לטעמי, למרבית האנשים, הפחות בעייתי. אלא בהיבטים אחרים של החיים – הכלכלי, התעסוקתי, המשפחתי, החברתי... העולם נשטף עכשיו בגל עצום של אי וודאות, של פחד, של חוסר יציבות ושל שבירה והרס של הרבה מאד מבנים שבני האדם התרגלו אליהם. והשאלה הגדולה שהרבה אנשים שואלים את עצמם כעת היא: כיצד לשרוד את המשבר הזה? שזו לגמרי לא השאלה הנכונה לשאול. לא בימים הללו, ולא בכלל. זה כמו שגולש הגלים יכנס לים במייבריקס וישאל את עצמו: כיצד אני יוצא מכאן בחיים? גולשי הגלים לא נכנסים לים במייבריקס בשביל לשרוד. הם נכנסים לים בשביל להגשים חלום, בשביל לממש, בשביל לנצח את הגלים. הם נכנסים לים לאחר שאימנו את השרירים שלהם. מה שגולשי הגלים במייבריקס למדו ויודעים לעשות זה לא רק איך "לא למות" מהאנרגיה העצומה של הגלים, אלא כיצד לרכב עליה. כיצד לנצל את האנרגיה העצומה הזו כדי להפיק מכך תועלת לעצמם ולחיים שלהם. הם למדו להפיק מכך הנאה עצומה. שבלי הגלים העצומים הללו, הם לא יוכלו להפיק אותה בשום דרך אחרת. אז השאלה הנכונה לטעמי, בימים הללו היא: כיצד אני יכול לרכב על גל הקורונה? גם אם כרגע, אינכם מרגישים מיומנים מספיק לרכב על גל הקורונה, אלו הן יכולות שניתן ללמוד ולפתח אותן. אלו הם שרירים שניתן לאמן. העולם נחלק כעת לשניים. שני סוגים של אנשים. או נכון יותר לומר, שני סוגים של הוויה שמתוכה האנשים בוחרים לחיות. הסוג הראשון, אלו הם האנשים שמחפשים את התשובה לשאלה הראשונה. הם רוצים לשרוד את הקורונה. הם מחפשים את הדרך הפשוטה והמהירה ביותר לצאת מהים, להתרחק מהגלים ולהגיע למה שהם תופסים אותו כ"חוף מבטחים". הם רוצים לחזור לשגרה המוכרת וה"בטוחה" לכאורה. רק שאין כזו באמת. אין באמת בטחון. יש אשליית בטחון. יש אשליית בטחון שמקום העבודה מעניק לנו בטחון כלכלי. ויעידו על כך מליוני האנשים בעולם שבתוך שבוע הפכו למובטלים. יש אשליית בטחון שהבריאות שלנו מובטחת, ואני יכול להעיד על כך, כשבתחילת 2019, ביום בהיר אחד אובחנתי כחולה בסרטן. יש אשליית בטחון במערכות היחסים שלנו, כאשר בפועל אין מניעה שביום אחד זה פתאום יסתיים. אבל, מרבית האנשים "מכורים" לאשליית הבטחון הזו. וזה דבר מסוכן, כי כאשר זה מתנפץ להם בפרצוף, הם אינם מיומנים להתמודד עם המציאות החדשה שפוגשת אותם. הסוג השני של האנשים, הם אלו שמחפשים את התשובה לשאלה השניה, שהיא השאלה החשובה יותר בעיני, בכלל, ובטח בתקופה כזו: כיצד אני יכול לרכב על גל הקורונה? אלו הם האנשים שמבינים שהעולם שלנו, כבר לא יחזור להיות מה שהיה לפני שגל הקורונה שטף אותו. אלו הם האנשים שמבינים שאמנם העולם חווה את אחד המשברים הגדולים ביותר בתולדותיו, אבל במקביל הם גם מבינים ויודעים שלאחר כל משבר מגיעה תקופת פריחה. למעשה, האנשים המצליחים והעשירים ביותר בעולם, מחכים לתקופות כאלו כדי להכפיל את הונם, אושרם והצלחתם. אלו הם האנשים שמחפשים כעת את ההזדמנויות, שמחפשים לשכלל את היכולות שלהם ולבנות לעצמם שרירים חדשים כדי להתמודד עם העולם החדש שנוצר ומתהווה מול עיננו כעת. אלו הם אנשים, שרואים את עצמם כסוכנים של שינוי, שאינם מפחדים משינויים ומבינים שדווקא בתקופות של שינויים, ובמיוחד של שינויים גדולים יש גם הרבה יותר הזדמנויות. אם תחקרו קצת את ההיסטוריה, תוכלו לראות, שכל משבר כלכלי עולמי, הביא איתו לאחר מכן, תקופת פריחה מטורפת. עוד מהשפל הגדול של שנות ה-30, שנחשב על פי ההיסטוריון הכלכלי אלכסנדר פילד, כעשור הכי חדשני בכל המאה שעברה! עם אינספור המצאות פורצות דרך המשמשות אותנו עד ימים אלו. כך גם היה לאחר מלחמת העולם השניה, לאחר משבר הדוט.קום בתחילת המילניום, וגם לאחר המשבר הכלכלי הגדול של 2008. בסופו של כל משבר טוב מגיעה פריחה כלכלית. וכעומק המשבר, כך עומק ההזדמנות. והיום אנחנו נמצאים בתקופה מאד מעניינת שתביא עמה אינספור הזדמנויות חדשות. השאלות שמעניין לשאול הן: מי יהיה מוכן אליהן? מי ינצל את ההזדמנויות הללו? ואילו כישורים (שרירים) נדרשים כדי לנצל את ההזדמנויות שעתידיות לבוא? "לא החזק ביותר או האינטלגנטי ביותר הוא זה ששורד, אלא זה המגיב בדרך הטובה ביותר לשינוי" – צ'ארלס דרווין אם אתם משתייכים לסוג השני של האנשים, אז הדברים הבאים נועדו עבורכם. הם נכתבו ונוצרו לאחר תקופה ארוכה של הבשלה, בשבועות האחרונים, ומתוך מחשבה על העתיד, על העולם החדש שאנו עומדים לפגוש וליצור, ועל האופן שבו כדאי לנו להיות מצויידים ומוכנים לקראתו. זיהיתי ארבע יכולות עיקריות, שאני קורא להם "שרירים", במובן שכל אחת מהן ניתן לפתח ולהצמיח. אלו ארבע יכולות, שאני מאמין, שכל אחד מאיתנו, חייב לאמן, לשכלל ולפתח, לא רק כדי לשרוד את השינויים שעוברים עלינו ועל העולם, אלא כדי לשגשג, להתפתח ולנצל את ההזדמנויות שעומדות לפתחנו. שריר החוסן: החוסן הפנימי שלנו הוא הבסיס להכל. הוא הבסיס ליכולת שלנו להכיל חוסר וודאות, ולהתמודד עם כל מה שפוגש אותנו. הוא מה שמעניק לנו בטחון. מרבית האנשים מסתמכים על גורמים חיצוניים כדי להרגיש בטוחים. אך אין באמת וודאות ואין בטחון בשום דבר חיצוני. בכל רגע הכל יכול להתהפך, וכפי שאנו חווים בשבועות האחרונים, הכל אכן מתהפך. הדרך אם כך, היא לא לנסות להסתמך על משהו חיצוני, אלא לפתח בתוכנו את הוודאות ואת הבטחון. וזהו שריר. שריר שניתן לפתח ולאמן. החוסן שלנו עולה ככל שהמודעות שלנו עולה ומתפתחת, כשהמודעות עולה, אנו חשופים לראות דברים חדשים שלא ראינו קודם, ולדברים קיימים באור אחר. "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן" - אלברט איינשטיין שריר היצירתיות: היצירתיות שלנו היא בעיני המפתח לעושר ולאושר שלנו. אין אדם שאין לו את היכולת הזו, או שהיא אינה קיימת בו. זו רק שאלה של עד כמה הוא מאפשר לה להתקיים ולהתפתח. אם אינכם מאמינים לקביעה הזו שלי, נסו לחשוב על עצמכם, בסיטואציה מורכבת שהייתם בה בחייכם, ושעמדתם עם הגב לקיר, בלי פתרונות ובלי אפשרויות, ופתאום משהו חדש הופיע ונוצר ועזר לכם לצאת מהמקום הזה. זו דוגמה לאופן שבו היצירתיות שלנו באה לעזרנו. אבל החוכמה היא לא להשתמש בה רק בזמנים של קושי או משבר, אלא ביום יום, בשוטף שלנו. אני זוקף לזכות השריר הזה, את מרבית ההישגים בחיים שלי, בזכותו ובזכות האימון היום יומי שלי של השריר הזה, הגעתי למקומות שהגעתי אליהם. ולכן לדעתי, במיוחד בתקופות כאלו, זהו אחד השרירים החשובים שכדאי וחשוב לאמן אותם. הבעיה הגדולה של מרבית האנשים, היא שהם נסמכים בעיקר על השכל וההגיון שלהם. וההגיון שלנו מגביל אותנו. מאד. כי הוא מגביל אותנו רק למה שאנו כבר מכירים. ואם אנו מסתכלים בעיקר על מה שאנו מכירים, אין סיכוי שנהיה יצירתיים. "האויב העיקרי של יצירתיות, הוא הגיון בריא" – פבלו פיקאסו שריר ההזדמנויות: אנשים רבים חושבים שהצלחה היא עניין של מזל טהור. אני לא חושב שיש מקרה שבו האמת כל כך רחוקה מכך. ההזדמנויות תמיד קיימות. בכל מצב ובכל תקופה. גם עכשיו. וכאן האנשים נחלקים ל-3 סוגים: אלו שלא רואים את ההזדמנויות. הם מסתכלים ולא רואים מסביבם שום הזדמנות שנראית לעיניהם. הסיבה לכך הוא מודעות נמוכה. כשאדם נמצא ברמת מודעות נמוכה, הוא לא רואה הזדמנויות. אלו שרואים את ההזדמנות, אך לא עושים איתה שום דבר. הם לא פועלים לממש את ההזדמנות. מסיבות שונות ומשונות. לא כל כך משנה מה היא הסיבה, מה שמשנה הוא העובדה שההזדמנות עבורם נשארת רק אפשרות תאורטית והיפותטית. אלו שרואים את ההזדמנות ומממשים אותה. אלו האנשים שאחר כך, אנשים אחרים יאמרו שהיה להם מזל. אלו הם האנשים שמחפשים את ההזדמנויות, תמיד. אבל הם לא מחפשים סתם, הם מחפשים לממש וליישם. הרבה אנשים חושבים שההזדמנויות הן מוגבלות, מצומצמות או "שייכות" רק לסוג מסוים של אנשים. וזו טעות עצובה. אפשר לפתח את היכולת לזהות הזדמנויות, וגם לגרום לכך שיותר ויותר הזדמנויות מגיעות אלינו. ללא מאמץ. אין שבוע שאני לא פוגש בהזדמנויות חדשות. רבות מהן, מגיעות לפתחי, ללא שום מאמץ מצידי. זה קורה כי לאורך שנים, אני מאמן את השריר הזה. "האמיצים אולי לא יחיו לנצח, אבל הזהירים לא חיים כלל" – ריצ'רד ברנסון שריר הפעולה: בסופו של דבר, רעיונות הן דבר נפלא, אבל בלי היכולת לממש אותן במציאות, לא יקרה דבר. הפעולה היא היכולת שלנו להנכיח במציאות את הרעיונות שלנו. ללא היכולת הזו, שום דבר לא יקרה במציאות הפיסית. אצל אנשים רבים, העשייה אינה אפקטיבית או אינה מספיקה כי הם מגבילים את עצמם. הם חוששים מכשלון או מחוסר ההצלחה של הפעולות שלהם ולכן מראש מוותרים או "משחקים בקטן". היכולת ליצור תמונת עתיד ברורה, לגזור ממנה תוכנית עבודה, ולהוציא לפועל את המשימות שהגדרנו היא Priceless! זו יכולת שתמיד היתה בעלת חשיבות עליונה, אבל במיוחד בימים ובתקופה הזו, היא הכרחית להצלחה ולשגשוג שלנו כבני אדם. "אתה מה שאתה עושה, לא מה שאתה אומר שתעשה" – קארל יונג ועכשיו אני רוצה לשאול אתכם: מה אתם מתכוונים לעשות? כיצד אתם רוצים לצאת מהמשבר הזה? שורדים או צומחים? מתמודדים או מתפתחים? קורבנות של המציאות או יוצרים שלה? זו הבחירה שעומדת כרגע לפתחכם, והבחירה הזו תשפיע על העתיד שלכם מהיום ואילך. אם התחברתם לדברים האלו, והחלטתם שאתם שייכים לסוג השני של האנשים – של אלו שרוצים לקחת את עתידם בידם, ורוצים לרכב על גל הקורונה ולהכין את עצמכם ל"יום שאחרי" ולהזדמנויות שהקורונה מביאה איתן, אני מזמין אתכם להצטרף אלי למסע מיוחד. אני מזמין אתכם להצטרף לתוכנית החדשה שיצרתי: "לרכב על הגל". זוהי תוכנית, קצרה וממוקדת, אך עוצמתית ומניעה לפעולה שבה נעבוד ונפעל ביחד, לחיזוק ארבעת השרירים החשובים הללו: שריר החוסן, שריר היצירתיות, שריר ההזדמנויות ושריר הפעולה. בסיומה של התוכנית, מעבר לכך שאימנתם את ארבעת השרירים הללו, יהיו ברשותכם: מיפוי של הנכסים האישיים, החברתיים והכלכליים שעומדים לרשותכם כלים מעשיים לפיתוח היצירתיות שבכם רשימת הזדמנויות, קונקרטיות ומעשיות שתוכלו לממש מיידית תוכנית פעולה קונקרטית לחודשים הקרובים תשובות לשאלות החשובות שאתם שואלים את עצמכם כעת תמונה בהירה לגבי "היום שאחרי" אנרגיה גבוהה למימוש ופעולה קשרים חדשים עם אנשים יצירתיים, מחויבים ומוכוונים להצלחה כך זה הולך להתבצע: אנו נפגש וירטואלית (במערכת Zoom), אחת לשבוע, לארבעה מפגשים. בכל מפגש אעניק לכם כלים יחודיים ופרקטיים לאימון השריר שעליו נעבוד במפגש. בכל מפגש גם תקבלו שיעורי בית ותרגולים לבצע במהלך השבוע. את שיעורי הבית תגישו במייל ותקבלו עליהם משוב ממאמנת היישום של התוכנית (יעל לב-אור). במהלך השבוע נקיים אתכם תקשורת שוטפת בקבוצת ווטסאפ סגורה (רק למשתתפי התוכנית) שבה גם אתם תוכלו לשתף, לשאול שאלות ולבקש תמיכה ועזרה. כל המפגשים יוקלטו, ויהיו זמינים עבורכם לצפייה חוזרת ללא הגבלה כמו כן, כל עוד התוכנית תמשיך להתקיים (לאחר ארבעת השבועות), תוכלו להישאר חלק מקבוצת הווטסאפ הפעילה.   ההשקעה בתוכנית: 1750 ₪ (ניתן לפרוס לתשלומים בכרטיס אשראי) ועוד כמה דברים חשובים: אם אתם בני זוג (שגרים ביחד) תוכלו להשתתף בתוכנית ביחד, ללא כל עלות נוספת! תקבלו ממני גישה ל-2 קורסים דיגיטליים נוספים, שתומכים בתהליך שתעברו, ללא כל עלות נוספת!             "מגנט הכסף" – כיצד למשוך לחייכם עוד כסף (בשווי 735 ₪)             "מקורות הכנסה רבים" - כיצד ליצור מקורות הכנסה רבים ומגוונים (בשווי 500 ₪) בכוונתי גם לקיים מפגש (חמישי) פיסי, כאשר ניתן יהיה להתכנס שוב. המועד והפרטים יפורסמו בהמשך. 4. כבונוס נוסף, תקבלו ממני, עם שליח עד הבית, את שני הספרים שלי, רבי-המכר "להגשים" ו"להתעורר" (בשווי כולל של 180 ₪) בכוונתי לקיים עוד מספר מפגשים וירטואליים נוספים (ללא עלות נוספת למשתתפי התוכנית), עם עמיתים וקולגות, על מנת לחשוף אתכם להזדמנויות, כלים ואפשרויות נוספות הרלוונטיים בימים אלו.   מתי זה קורה? המפגשים יתקיימו בימי שני, בין השעות 17:00-19:00, וכאמור יוקלטו לשימושכם. תאריכי המפגשים: 11/5, 18/5, 25/5, 1/6 הצעד הבא שלכם: נרשמים כאן בקישור  או בטלפון 1700-50-50-79 יש לכם עוד שאלות? מה אם לא אוכל להשתתף באחד המפגשים? כאמור, כל המפגשים מוקלטים, ויהיו זמינים לכם למחרת המפגש, דרך אתר הקורס. המפגשים יהיו זמינים עבורכם, ללא מגבלת זמן או שימוש, בכל עת ומכל מקום שבו תרצו לצפות בהם שוב ושוב. קראתי נכון, אני יכול לצרף את בן/בת הזוג שלי? אכן כך, באותו המחיר, וללא כל עלות נוספת, תוכלו להשתתף שניכם ביחד בתוכנית. למעשה, זו גם ההמלצה שלי, כי במצב הזה, כדאי ששני בני הזוג, יעלו על הגל...   לכמה זמן קבוצת הווטסאפ תהיה פתוחה וזמינה למשתתפים? במינימום היא תהיה פתוחה למשך 4 השבועות של התוכנית. אך מאחר ובכוונתי לפתוח קבוצה נוספת, אני אשמח להשאיר אתכם בקבוצת הווטסאפ, כל עוד התוכנית ממשיכה להתקיים, גם מעבר ל-4 השבועות. כך שתוכלו, להמשיך ולהיות חלק מהקבוצה שעוברת את האימון במהלך התוכנית, גם לאורך זמן ארוך יותר.   מה זה אומר "שיעורי בית" בתוכנית? אני לא מאמין שידע לבד עושה הבדל. זה היישום של הידע שעושה את ההבדל, ולכן בכל שבוע תקבלו שיעורי בית עם תרגילים מוגדרים שיעזרו לכם להפוך את הידע לממשי. בסופו של דבר, אנו רוצים שתפתחו יכולות חדשות ותרכשו כלים חדשים, ואת זה, הדרך הכי יעילה שאני מכיר היא דרך התרגול. את שיעורי הבית אתם תגישו במייל למאמנת היישום של התוכנית, יעל לב-אור, שגם תתן לכם משוב ותעזור לכם במידת הצורך. מתי יתקיים המפגש הפיסי החמישי? התכנון שלי לקיים אותו באמצע יוני, באחד מימי שישי בבוקר. אבל לפני כן נצטרך לראות שהחיים קצת חוזרים למסלולם וניתן להתכנס מחדש. אני אפרסם כמובן את המועד מספיק זמן מראש כדי שיהיה זמן להתארגן. איך אקבל את כל הבונוסים הנוספים בתוכנית? הגישה לשני הקורסים הדיגיטליים הנוספים: מגנט הכסף ומקורות הכנסה רבים, תפתח עבורכם מיידית עם ההרשמה לתוכנית. את שני הספרים שלי "להגשים" ו"להתעורר" אנו נשלח אליכם עם שליח עד הבית, כך שבתוך ימים ספורים הם יהיו אצלכם! מוכנים לרכב על הגל? מצטרפים מכאן!