להגשים

מתי הזמן המושלם לעשות שינוי?

ערן שטרן בתוכנית של אורלי וגיא, בשיחה על שינויים: מתי הזמן הנכון לעשות שינוי? למה אנחנו חוששים משינוי? וכיצד נדע מהו הצעד הראשון לעשות את השינוי שאנו רוצים?

מדוע קשה לנו לעשות שינוי

ערן שטרן בתוכנית של אורלי וגיא, נותן מענה למספר שאלות מהותיות: מדוע קשה לנו לעשות שינוי בחיים? מדוע בכלל צריך להתעורר? מה רע בחיים שלנו כמו עכשיו? מתי נכון לנו לעשות את מעבר משכיר לעצמאי? מהם השרירים שכדאי לנו לפתח בעולם ה-פוסט קורונה? מדוע חשוב להתחבר לשליחות שלנו ולבטא אותה בעשייה שלנו? מה התפקיד של כישלונות, אתגרים ואכזבות בחיים שלנו?

למה לעזאזל שיקרה משהו בחיים שלך???

בינואר 2020 פתחנו את הקבוצה הראשונה בתוכנית "עושים שינוי".   שנה וחצי, ושש קבוצות מאוחר יותר, למדנו לזהות מי הם האנשים שבאמת רוצים שינוי בחיים שלהם. ולא רק כאלו שרוצים – אלא כאלו שהחליטו שהם מוכנים להשתנות.   הרבה אנשים רוצים שינוי. למעשה, אני משוכנע שאם תשאלו 100 אנשים סביבכם, להערכתי 80-85 מהם יאמרו שהם רוצים לשנות משהו בחיים שלהם.   לרצות להשתנות זה נחמד, אך לגמרי לגמרי לא מספיק. כדי להשתנות, לא מספיק לרצות, אלא ובעיקר, צריך להשתנות.   אנשים רוצים שינוי, אבל לא מוכנים להשתנות. הם לא מוכנים לעשות את מה שצריך כדי להיות מי שהם רוצים להיות ולקבל את החיים ואת התוצאות שהם רוצים לעצמם.   ובלי הנכונות להשתנות, לא יקרה שום דבר בחיים שלהם.   כלום.   כחלק מתהליך המועמדות לתוכנית "עושים שינוי" אני מבקש מהאנשים למלא שאלון הכרות קצר. אני באופן אישי עובר על כל השאלונים שהאנשים ממלאים ומתוכם ניתן לראות בסבירות די גבוה מי יכול להתאים לתוכנית ומי לא.   יש כמה שאלות שעוזרות להבין את הלך הרוח של האדם ובעיקר עד כמה הוא באמת רציני ומחוייב. לא כלפי או כלפי התוכנית. עד כמה הוא מחוייב כלפי עצמו. עד כמה הוא בשל עם ההחלטה לשנות את חייו. עד כמה הוא מוכן באמת לעשות שינוי בחייו. עד כמה הוא באמת מוכן להשתנות.   ואז אתמול קיבלנו את השאלון הזה (כאן למטה בתמונה).

עכשיו זה לא זמן טוב ל...

אנחנו במלחמה. אזעקות, צבע אדום, נפילות... עכשיו זה לא זמן טוב ל....   אנחנו במגיפה. נדבקים, מאומתים, חיסונים... עכשיו זה לא זמן טוב ל...   אנחנו בחגים. קניות, מתנות, ארוחות משפחתיות... עכשיו זה לא זמן טוב ל...   אנחנו בקיץ. קייטנות, חם, חופשות.... עכשיו זה לא זמן טוב ל...   אנחנו בחורף. גשמים, קר, הצפות... עכשיו זה לא זמן טוב ל...   אנחנו ב_________. (השלימו את החסר...) עכשיו זה לא זמן טוב ל...     איך שלא נסתכל על זה, עכשיו זה לא זמן טוב ל....   אף פעם זה לא זמן טוב ל...   תמיד יהיה משהו שיפריע לנו.   תמיד יהיה משהו שימשוך את האנרגיה.   תמיד יהיה משהו שימשוך את תשומת הלב שלנו.   תמיד יהיה משהו שלכאורה הוא "חשוב יותר" ו"דחוף יותר".   אבל זה רק לכאורה. לא באמת.   כי מה חשוב יותר מאנחנו עצמנו?   תמיד יהיו סיבות, תירוצים, הסברים למה עכשיו הזמן לא מתאים. אבל אלו בדיוק: סיבות, תירוצים והסברים.   אם אתם רוצים לשנות משהו בחיים שלכם, אם אתם רוצים לשנות ולהשתנות, הדבר הראשון שצריך להשתנות הוא זה: ההבנה שאין זמן אחר.   אין זמן אחר. יש עכשיו. רק עכשיו.   ואין זמן טוב יותר לעשות שינוי מאשר: עכשיו!   תמיד יהיו הפרעות. תמיד יהיו הסחות דעת. תמיד יהיה משהו חיצוני שיפריע לנו.   אם ניתן לו להפריע לו. זו בחירה שלנו.   אפשר גם שלא. אפשר להחליט שעכשיו זה הזמן הטוב ביותר.   למה?   כי אין זמן אחר. יש עכשיו. רק עכשיו.   אז מה אתם עושים עכשיו? כדי לשנות משהו בחייכם?   אל תחכו שהאזעקות יפסקו. מחר יהיו אזעקות חדשות.   אל תחכו שהמגיפה תעלם. מחר תהיה מגיפה חדשה.   אל תחכו ל"אחרי החגים". מחר יהיו חגים חדשים.   אל תחכו שהקיץ יגמר. מחר יהיה קיץ חדש.   אל תחכו שהחורף יגמר. מחר יהיה חורף חדש.   אל תחכו שהתירוצים יגמרו. מחר יהיו תירוצים חדשים.   מה אתם עושים עכשיו?   אם קראתם עד לכאן, יש כמה פעולות שאתם כבר יכולים לעשות, עכשיו! 1. לתאם איתנו "שיחת בהירות" ללא עלות וללא התחייבות, שבה נעזור לכם להבין מה יהיה הצעד הבא שלכם.   2. לשלוח את הפוסט הזה, לאדם שאתם אוהבים, שמחכה לזמן המושלם כדי לעשות שינוי...

כלכלת ה-YOLO גורמת לעובדים לעזוב את מקום העבודה שלהם

לאחרונה קראתי מאמר מעניין שפורסם בניו יורק טיימס: ברוכים הבאים לכלכלת ה-YOLO   YOLO הוא ביטוי שגור ל- You Only Live One: חיים רק פעם אחת. הכתבה מתארת תופעה עולמית הולכת וגדלה, במיוחד בשנה האחרונה, לאחר הסגרים הממושכים בעקבות מגיפת הקורונה, שבה יותר ויותר עובדים, עוזבים את מקום העבודה המוכר והבטוח שלהם ועושים שינויים מרחיקי לכת בחייהם. ומה שמיוחד בהם, זה שהם דווקא העובדים שנחשבים, לעובדים "הטובים" והמצליחים יותר באותן החברות. דווקא הם, עוזבים את התפקידים הנחשקים והמישרות הבכירות שהם מחזיקים בהם ויוצאים לדרך חדשה. בספרי השני "להתעורר" (יכולים לקבל אותו כאן ללא עלות) דיברתי על כמה מגמות מאד משמעותיות בשוק העבודה שגורמות ליותר ויותר אנשים להבין שמקום העבודה שלהם הוא כבר ממזמן אינו המקור לבטחון הכלכלי שלהם. והיום, עם מליוני "מובטלי קורונה" בכל העולם, גם אלו שלא פוטרו מעבודתם, מבינים שהם חיים על קרקע שאינה מוצקה בכלל... התופעה הזו כבר קיבלה כינוי בשם "כלכלת ה-YOLO". המצב הזה מוביל יותר ויותר אנשים להבנה שהם צריכים לקחת את עתידם בידם ואחריות על חייהם ובמיוחד על המצב הכלכלי שלהם. הם מבינים שלהמשיך ולהשאיר את האחריות למצבם הכלכלי, התעסוקתי, ההגשמתי ולאושר שלהם בחיים, בידיים של מעסיקים או של ממשלות, זו אסטרטגיה גרועה. גרועה מאד! הסיבות לכך היו קיימות גם לפני הקורונה: תחושות של חוסר סיפוק ומשמעות בעשייה שלהם שעמום מהעיסוק תחושה של תגמול נמוך על העשייה שלהם שחיקה ו"עייפות החומר" פער בערכים של האדם מול הערכים של החברה שהוא עובד בה חוסר מיצוי (תחושה של "אני יכול לעשות הרבה יותר מזה") אם תוסיפו לאלו גם את כל מה שהקורונה הבאה איתה, שעות אינסופיות מול המסך בישיבות ושיחות זום משמימות, ריחוק חברתי וצפייה בחברים שפוטרו ברגע אחד מעבודתם ה"בטוחה", זה לא מפתיע שכל כך הרבה אנשים בוחנים מחדש את מערכת האמונות שלהם ולא מוכנים יותר להתפשר על החיים שלהם.   מחקר שנעשה לאחרונה על ידי מיקרוסופט חשף שלמעלה מ-40% מהעובדים מתכוונים לעזוב את העבודה שלהם בשנה הקרובה. זה נתון מדהים. אבל לא מפתיע. באחד הראיונות שלו, השחקן ג'ים קארי סיפר שהוא ראה איך אבא שלו הולך בוקר בוקר למקום עבודה שהוא לא אוהב. רק בשם ה"יציבות" וה"בטחון". ואז בוקר בהיר אחד, אבא שלו פוטר מהעבודה שלו. וג'ים הבין תובנה אחת מאד מאד משמעותית: "אם יכולים לפטר אותי מעבודה שאני מתפשר עליה, אז עדיף כבר לעשות משהו שאני באמת רוצה". בום! זה מה שקורה היום להרבה מאד אנשים. הם מבינים שהם מתפשרים על החיים שלהם. שהם נאחזים במקום עבודה, רק בגלל אמונה (שגויה ולא ריאלית) שזה מה שנותן להם וודאות או בטחון כלכלי. הם משלמים מחיר מאד מאד יקר בעבור תחושת ה"בטחון" המזוייפת הזו. זה מחיר רגשי ונפשי מאד גבוה. לקום כל בוקר בתסכול וחוסר סיפוק. להרגיש "מת" מבפנים. אני קורא לאנשים במקום הזה Walking Dead. אנשים שהם הולכים, יש להם דופק, אבל הם מתים. מתים מבפנים. גם אני הייתי במקום הזה, כך שאני מכיר אותו היטב. אז מה עושים עם זה? לצערי, הסטטיסטיקה מראה שחלק גדול מהאנשים שקוראים כעת את השורות הללו, יהנהנו בראש בהסכמה ויחזרו לעשות בדיוק את מה שהם עשו לפני 5 דקות. אבל אם אתם ב-3%-5% שינהגו אחרת, יש מה לעשות. אם תבחרו בכך. אם תבחרו לבחור בעצמכם. אם תבחרו לבחור בתשוקות ובהגשמה שלכם ולא בפחדים שלכם. מרבית האנשים בוחרים מתוך פחד. ואז הם מתפלאים שהם לא מרגישים מוגשמים. מה לא עושים? לא עוזבים מחר בבוקר מקום עבודה. זה לא אחראי ולא נכון לעשות את זה. אם אתם רוצים שינוי, רוצים לשנות קריירה, רוצים לעזוב את העבודה שלכם – זה מעולה! אבל צריך לעשות את זה בצורה שקולה ואחראית. לבנות תוכנית פעולה לשם. ובעיקר בעיקר – לבנות את עצמכם לשם. לבנות בתוככם את החוסן הפנימי והמנטאלי שלכם. לבנות לעצמכם תוכנית כלכלית שתאפשר לכם לעשות את הצעד הזה בצורה בטוחה ונינוחה ולא מתוך לחץ, פחד והישרדות כלכלית. להבין לאן אתם הולכים, מה יהיה הדבר הבא שלכם? ליצור לעצמכם סביבה חדשה של אנשים שירימו אתכם, שיעזרו לכם ושיתמכו בתהליך השינוי שאתם עוברים. זה לוקח זמן. זה לא לוקח שנים על גבי שנים. לי זה לקח קצת יותר משנה. ליוויתי לקוחות שזה לקח להם כמה חודשים. ליוויתי גם כאלו שזה לקח להם כמה שנים. זה משתנה מאדם לאדם. אבל זה לגמרי אפשרי. גם אם אתם קוראים כרגע את השורות הללו ולא רואים שום דרך בעולם שזה אפשרי עבורכם. אני כאן לומר שזה אפשרי. אתם צריכים למצוא את הדרך שלכם. היא שם, מחכה לכם שתצעדו בה. עשו את הצעד הראשון. אם הדברים האלו נגעו בכם ואתם מרגישים בשלים לשינוי... אני מזמין אתכם לתאם איתנו שיחת בהירות ללא עלות וללא התחיבות. שלכם, ערן נ.ב - אם יש בסביבתכם אנשים שרוצים שינוי או שצריכים שינוי, שתפו איתם את הפוסט הזה... אולי זה יהיה הדבר שיגרום להם להרים את הראש ולעשות את הצעד הראשון...

עצמאות מחשבתית - כלים מעשיים ליצירת שינויים מקדמים בחיינו

מוזמנים לצפות בראיון שקיים איתי השחקן והיזם יובל שוורצמן. דיברנו על שינויים, מדוע קשה לנו להשתנות וכיצד לקדם שינויים בחיינו. כולל רעיונות מעשיים כיצד להתמודד עם הפחד משינוי וכיצד להניע שינויים בחיינו.

איך לצאת מתקיעות בחיים

את הסרטון הזה שלח לי אחד הבוגרים שלנו בתוכנית "עושים שינוי". הוא אמר לי עליו: "ככה האגו שלי מרגיש לפעמים, שלמרות כמה שאני רוצה להשתנות ולשנות, כל מה שהוא רוצה לעשות זה לחזור למקום המוכר והבטוח שלו".

אני מוזר!

הי! במהלך התוכנית "עושים שינוי", אני מקיים מספר פגישות אישיות עם כל משתתף ולפני כמה ימים נפגשתי עם אחד המשתתפים. בחור צעיר, בן 22 (כמעט כמו הבן הגדול שלי), היה חובש קרבי והשתחרר לא מזמן מהצבא. עצם זה שהוא הצטרף לתוכנית כמו "עושים שינוי" אומר הרבה עליו. כבר היו לנו משתתפים צעירים בתוכנית בעבר, אבל בנתיים, הוא הצעיר ביותר שהצטרף לתוכנית עד כה. במהלך השיחה שלנו הוא דיבר על סביבת החברים שלו ואמר שהוא מתחיל לשים לב שהוא נתפס כ"מוזר" בעיניהם. כשהוא אמר את המילים האלו, הרגשתי שיש בו חלק שקצת מתכווץ למחשבה הזו. שהוא שונה מהם, שהם רואים בו משהו שונה. ומה שאמרתי לו זה שאני שמח שהוא "מוזר". שזה טוב שהוא "מוזר" ושבחיים לא יוותר או ישקיט את ה"מוזרות" שלו. בטח לא בשביל "למצוא חן" בעיני האחרים או כדי להתיישר עם הקו ולהיות "כמו כולם". כל החיים מחנכים אותנו שצריך להיות "כמו כולם". שצריך ללכת בין הקווים ולהישאר בתוך הקופסה. כל מי שחורג מהקווים או יוצא מהקופסה מיד מתוייג כחריג, מוזר, שונה, לא נורמלי או לעיתים מקולקל. כחברה, קשה לנו לקבל משהו שהוא שונה מאיתנו. קשה עד בלתי נסבל, כך שבמקרים קיצוניים במיוחד, לוקחים את כל מי ששונה או "מוזר" ושמים אותו במוסד או מלעיטים אותו בתרופות. זה אחד האבסורדים הגדולים של האנושות – כולם רוצים להיות "נורמלים", מקובלים וכמו כולם. לא להיות חריגים בנוף. ומצד שני, אנחנו משוועים להביע את הייחודיות שלנו, שישימו אלינו לב, שיראו שאנחנו שונים ולא כמו כולם. כולם רוצים להיות נורמלים ואף אחד לא רוצה להיות ממוצע. אבל נורמלי הוא ממוצע. המשכנו לשוחח על כך שהוא באמת "חריג בנוף" ולא כמו כולם. לא תמצאו הרבה בני 22 כמוהו, שעסוקים בהתפתחות האישית שלהם, בתכנון כלכלי לטווח ארוך, ביצירה של מקורות הכנסה רבים. רוב החברים שלו עסוקים במחשבות על הטיול הגדול. ולא שיש בכך משהו פסול או רע. זה לגמרי חשוב שיצאו ויעשו את הטיול הגדול, ויבלו ויחייו את השנים הללו כשהם צעירים בחקירה והתנסות וצבירת חוויות. אבל זה לא סותר במקביל גם להשקיע בהתפתחות האישית שלך ובתכנון העתיד הכלכלי שלך. אותו לקוח שם לעצמו למטרה להתמקצע בעולם הנדל"ן, הוא מחפש כבר את הדרכים לרכוש את הנכס הראשון שלו ואיך לגייס לשם כך גם את ההון שהוא צריך. אתם יכולים להניח למה הוא נראה מוזר בעיני החברים שלו – מה שמעסיק אותו ביום יום שלו, לא קרוב למה שמעסיק אותם... להיות "מוזר" זה לפעמים קשה. אתה נתפס כחריג וזה דורש ממך להיות בעל חוסן ועמוד שדרה פנימי חזק כדי לעמוד בפני התגובות של הסביבה. גם לסביבה זה קשה. קשה לה לראות מישהו שהוא שונה. הוא מיד מהווה איום על הסביבה מעצם היותו שונה. מה זה אומר לחברים שלו שהוא מתעמק בעולם הנדל"ן? מה כל אחד מהם חושב לעצמו? למה הוא עושה את זה ואני לא... איפה הוא יהיה לעומת איפה אני נמצא כעת? אז הדרך הפשוטה ביותר להימנע מהמחשבות הללו, היא לתייג אותו כשונה וכמוזר ובכך להשקיט לעצמנו את השיחה הפנימית עוד לפני שהיא מתעוררת. ואז אפשר להמשיך לנמנם בחיים בשקט בין הקווים ובתוך הקופסה. אבל שום דבר מעניין לא קורה בקופסה או בין הקווים. יש שם חיים מנומנמים. חיים בינוניים, ממוצעים ולגמרי לא מרגשים. מתהלכים שם אנשים שלא פעם הם סוג של walking dead. אנשים שעוד יש להם דופק, אבל בפנים, עמוק בפנים הם מתים. הם חיים ללא תשוקה, ללא תכלית או משמעות אמיתית. הם מעבירים את הזמן. יום אחרי יום. בסוף הם ימותו. בסוף כולנו נמות. השאלה החשובה היא איך נחייה עד אז? אז התעקשתי איתו, שזה טוב שהוא מוזר. יותר מטוב – זה חשוב להישאר מוזר. ואפשר להזכיר כאן את כל המוזרים האלו, כמו סטיב ג'ובס או ריצ'רד ברנסון ודומיהם. אבל לא צריך להיות ג'ובס או ברנסון כדי להרגיש חי או מאושר. צריך להיות מי שאנחנו באמת. עם המוזרויות שלנו, עם השאיפות שלנו, עם החלומות, עם ההצלחות ועם הכישלונות. לא לחיות חיים של מישהו אחר, רק כי ככה זה מקובל או נחשב. להיות מוזר, זה הכי IN שאפשר! שלכם, ערן נ.ב. 1 - כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, כתבתי אותו על אותה שיחה בשבוע שעבר עם הלקוח הצעיר, ועכשיו כשסיימתי לכתוב אותו אני מבין שכתבתי אותו גם ובמיוחד עבור שלושת הבנים שלי. שיגדלו להיות "מוזרים"... :) נ.ב. 2 - אם אתם מזדהים עם הדברים, ורוצים גם להיות יותר "מוזרים" ובעיקר, יותר חיים... אולי הגיע הזמן ליצור שינוי? אם אתם באמת רוצים שינוי, הצעד הבא שלכם מתחיל כאן...

תמיד אפשר לסלול דרך

פוסט אורח של יעל לב-אור (  מאמנת היישום בתוכנית "עושים שינוי"  )   אופיר הגיע לתוכנית "עושים שינוי" בגיל 40, עם רזומה עשיר. עם תואר שני בכלכלה הוא התמחה בנדל"ן לעסקים בחברה המתמחה במבנים ושטחים עצומים. הוא הכניס לחברה שהוא עובד בה מיליארדים. עם השנים הוא שם לב שהוא מצליח לעזור לאחרים לקנות נדל"ן ולעשות רווחים עצומים. אבל לעצמו, הוא לא מתקרב למה שתכנן. הוא עשה כמה השקעות שמניבות, יש לו הכנסה פאסיבית, אבל עמוק בתוכו הוא ידע שהוא מסוגל הרבה יותר. הוא מרוויח מצוין ועם זאת הפער בין מה הרווחים שהוא יוצר לחברה שהוא עובד בה, לבין מה שהוא מרוויח לעצמו, הלך וגדל, וגם הפריע לו יותר ויותר. הוא יצא למסע של התפתחות עצמית, גילוי וצמיחה שהוביל אותו גם לתוכנית "עושים שינוי". הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, הוא ידע גם מה הפעולות שצריך לעשות. אבל איכשהו בקצב החיים המטורף שהוא חי, לא מצא את הדרך להביא לידי ביטוי את כל הידע שלו. אף פעם לא מצא את הזמן. כבר בחודש הראשון, כתב תוכנית עם מצגת מרהיבה, לאנשים שרוצים לקנות דירות מגורים להשקעה בחו"ל. תוך חודש כבר נכנסו 2 אנשים שהוא ליווה אותם והיו מאד מרוצים. ואז הגיע הזמן לצאת לעולם , בגדול, להתחיל לנהל עסק, מיוחד, מורכב, שמכיל את כל אנשי המקצוע להם זקוק אדם בתהליך של רכישת נכס: שיתופי פעולה עם נדלניסטים בחו"ל, רואי חשבון, עורכי דין... ומכל תחום יש מבחר של אנשים מובילים, כדי שהלקוח יוכל לבחור. ושם אופיר נתקע. עבר עוד חודש והוא לא התקדם, הכי לא מתאים למישהו הישגי ופרקטי כמוהו, ומצד שני, אם זה היה זורם לו בקלות הוא לא היה בא לתוכנית מלכתחילה. כשבדקנו ראינו שאחד החסמים שעצרו אותו היה החשש שלו לפגוע במקום העבודה הקיים. ויותר מכך, עם השנים, אחד מבעלי החברה הפך לחבר טוב שלו. זה לא פשוט לספר לחבר על העסק החדש שהוא בונה, במיוחד כשהוא יודע שהוא איש מפתח בחברה ושאם הוא יעזוב זה יהיה לא פשוט לחברה. נכנסו לתהליך אימון שמטרתו בירור. בדקנו אפשרויות. את האופציה שיכניסו כשותף לחברה, אך זה פחות התאים ממיליון סיבות. בדקנו היטב, שהעסק החדש לא פוגע או מתחרה בלקוחות של החברה שהוא עובד בה ושאין ניגוד אינטרסים. אפילו גלשנו על ההזדמנות של הקורונה שצמצמה את ההכנסה שלו באופן משמעותי. וכך אופיר "זרק" לחבר שאין לו ברירה והוא חייב למצוא מקורות הכנסה נוספים. החבר ענה לו – "אני לא יכול לעצור אותך, אבל אני לא יודע על זה". אז זהו, הזזנו מסיחים, הדרך סלולה, הגיע הזמן לפרוח: להרים קמפיין, לפתוח אתר, לכתוב פוסטים, סרטונים, סיורים. את מה שהוא עשה כבר אינספור פעמים, עכשיו הוא רק צריך לעשות את זה לעצמו. "יעל. לא מתאים לי לצאת עכשיו בקמפיין, זאת לא הדרך שלי. אחפש שיתופי פעולה שיביאו לי לקוחות בשקט בלי רעש" "אופיר, כולנו חולמים על זה, שרק נעשה את מה שאנחנו טובים בו: נמכור, נאמן, נייצר, נכתוב... ומישהו אחרי יביא לנו על מגש של כסף את הלקוחות" זה הפך להיות דיאלוג חוזר ונשנה ביננו. במשך שלושה שבועות ניהלנו ויכוחים סוערים על לצאת לאור. אני התעקשתי שהוא פוחד הוא התעקש שזה לא פחד, אלא פשוט לא מתאים לו לצאת בגדול, כי הרבה יכולים להיפגע מהמהלך הזה. לבסוף הוא אמר לי "יעל, זה לא משפטי, זה לא טכני. את מתעקשת שאין ניגוד אינטרסים, אבל נאמנות, זה חשוב. חשוב לי לתת ביטחון לבעלי החברה, זה ערך עבורי ואת מבקשת ממני לפגוע בערכים שלי". זה נשמע כל כך משכנע. וכמובן מאד מוערך בעיני. עם זאת, לאדם כמו אופיר, זה לא התאים לי, הוא יכול להגיע כל כך רחוק. חייב להיות שם פחד. אז התעקשתי איתו. "ממה אתה פוחד" "אני לא פוחד, אני מכבד" "אם לא היית פוחד, מישהו כמוך כבר היה עם קמפיין מטורף באויר" אחרי שיחה של שעה וחצי לא הגענו לשום פריצת דרך. אופיר ציין כמה וכמה פעמים שבסך הכל הוא אוהב את מקום העבודה שלו, הוא מוערך, מוביל הלכים חדשים ומפתיעים. זה לא שהוא סובל וחייב לעזוב. אני התעקשתי שהוא מוותר על החלום שלו, ברגע האמת, שצריך לעשות את קפיצת הבאנג'י ולעזוב מקום בטוח לטובת הגשמת החלום. (זאת למרות שהיתה לו תוכנית כלכלית, לחצי שנה. מסתבר שאלה ששמים בצד כסף לזמנים מיוחדים, מפחדים, אפילו כמעט חרדים כשצריך להשתמש בו). בשלב מתקדם של התוכנית יש מפגש עוצמתי שנקרא "מאסטר מיינד", במפגש זה משתתפי התוכנית מקבלים במה להציג את המטרה הגדולה שלהם בפני שאר המשתתפים. קבוצה של ארבעה אנשים דנו בסוגיה שאופיר הציג. אחד הדברים שהוא סיפר במפגש היה על המיומנות המיוחדת שפיתח עם השנים כנדל"ניסט, שהיא לעזור לאנשים לגייס כסף למימון רכישה, כסף שהם שלא יודעים שקיים עבורם, הוא ממש טוב בזה וגם מאד אוהב את זה. החברים בקבוצת המאסטרמיינד הציעו לו לעסוק בכלל בליווי של לקוחות לגיוס כספים, הוא מכיר מלא נדל"ניסטים שישמחו להפנות אליו לקוחות. זה WIN-WIN שלא מצריך ממנו לצאת לאור בגדול. חשבתי שאופיר מצא את הפתרון המושלם עבורו, אבל הוא התעקש על נאמנות, על כך שהוא אוהב את מקום העבודה. שוב נאמתי לו על לנסות לפתוח אופציה שיהיה שותף. אמרתי לו ש"דרכים חסומות נפתחות" וכמו שהוא הצליח לפצח את מלכוד הפרסום ומצא דרך עוקפת, אולי גם הדרך הזו תפתח. אבל לא התאים לו. לבסוף אחר שיחת אימון ארוכה הצלחנו להבין שלמרות שיש לאופיר חלום גדול, הוא עדיין לא מיצה זמנו במקום העבודה שלו. הוא עדיין מוערך, עדיין יש לו עוד מלא רעיונות שבא לו להוציא לאור. "חלומות מתנגשים". אז זהו שחלומות וערכים, אף פעם לא מתנגשים, לכל חלום יש את הזמן שלו. ואופיר מדויק, הוא בונה את עצמו לאט לאט, כדי שכשיגיע הזמן שלו הוא יעבור בצורה חלקה ממקום עבודה אחד עם פרנסה גבוהה למקום שני שכבר יש בו הכנסה טובה כך שהוא לא יצטרך לגעת בחסכונות. ההבנה הזו שהדרך כמו שהיא מדויקת, ושהוא לא מוותר על החלום הוא רק בונה אותו לאט ונכון, החזירה לו את השקט שלו עם עצמו, עם הידיעה הפנימית שהוא במקום שנכון לו. חודש לאחר שהתוכנית הסתיימה הוא סימס לי שהזרעים שזרע מתחילים לנבוט, חברה שהוא היה בשיח איתם בהתחלה, עושה כנס גדול לאנשים שרוצים להשקיע בחו"ל והציעו לו לתת הרצאה על הדרכים שניתן לגייס את הסכום להשקעה בכנס בפני 300 איש. הוא התרגש מההרצאה, זה בפני עצמו היה השג. אחרי ההרצאה פנו אליו 10 אנשים, וזאת בטח רק ההתחלה. ואני כמאמנת שלו למדתי שיעור חשוב עבורי. שתמיד, תמיד ניתן לסלול דרך. גם אם אף אחד לפנינו עוד לא סלל אותה. Never say never.     ומה אתכם? איפה הדברים הללו פוגשים אתכם? עד כמה אתם מחויבים ליצור שינוי בחיים שלכם? אם אתם באמת רוצים שינוי, הצעד הבא שלכם מתחיל כאן... שלכם, ערן.

עכשיו זה הזמן שלי! (האם גם שלך?)

לימודים. תיכון. צבא. אוניברסיטה. עבודה. חתונה. ילדים. בית. משכנתא. חוגים. קידום בעבודה. אסיפות הורים. שגרה....   מכירים את המסלול הזה? לא מכיר הרבה אנשים שלא הלכו/הולכים בו עדיין.   ובתוך כל השגרה הזו, לעצור רגע ולשאול את עצמך: מתי תורי? מתי יגיע הזמן שלי?   מתי אעשה את מה שאני באמת רוצה לעשות?   מתי אשקיע את הזמן בעצמי? מתי אשקיע את הכסף בעצמי? מתי אשקיע את האנרגיה, הכוונה והמאמץ בעצמי?   אנשים רבים חיים את חייהם במעגל השגרה. ללא דלת יציאה. ללא פניה בכביש שמובילה לדרך חדשה. שמובילה לגילוי של מי הם באמת.   כך גם אני הייתי שנים רבות.   עד שהתחלתי לשאול את עצמי שאלות. עד שהתחלתי להטיל ספק במה שאני מכיר ויודע. עד שהתחלתי לפתוח את עצמי לאפשרות שיש אולי דרכים נוספות שאני לא מכיר עד שהתחלתי להיפתח לרעיונות חדשים ובעיקר – עד שהתחלתי לעשות פעולות חדשות.   פעולות ששונות מכל מה שידעתי לעשות לפני כן פעולות שונות ממה שהכרתי פעולות שונות מאיך שהתרגלתי לעשות את הדברים. פעולות, שבסופו של דבר, הובילו אותי למקומות חדשים.   מקומות חדשים בעשייה שלי מקומות חדשים ביחסים שלי מקומות חדשים בכסף שלי מקומות חדשים בהתפתחות שלי מקומות חדשים באהבה שלי מקומות חדשים במי שאני – בעצמי.   יש רגע בחיים, שבו, אחרי שחיינו כל חיינו עבור מישהו אחר, ובשביל אחרים, וכי "צריך" או "מקובל", יש רגע אחד שבו הגיע הזמן שלי.   הזמן שלי לצמוח, להתפתח ולגדול כאדם הזמן שלי להכיר את עצמי באמת הזמן שלי לצאת לדרכים חדשות, בלתי מוכרות ומרגשות   עכשיו זה הזמן שלי! ואם אתם גם מרגישים שעכשיו זה הזמן שלכם, הצעד הבא שלכם מתחיל מכאן

תודה! ההרשמה שלך נקלטה

ברגע זה הרובוטים האוטומטיים שלנו שולחים אליך מייל אישור עם הרבה מידע חשוב על כל התוכן המשמעותי שניתן להפיק מהאתר שלי. 
חשוב לוודא שקיבלת את המייל הזה, לעיתים הודעות תקינות נכנסות בטעות לתיקיית הספאם או הקידומים, אז כדאי לבדוק אם זה לא הגיע לשם בטעות, ואם כן, למשוך את המייל לתיקייה הראשית בתוכנת הדואר שלך כדי שלהבא ההודעות יגיעו לשם.
איזה כיף שאתם כאן!

יש לי מתנה מדהימה עבורכם!

מיטב התכנים שלי זמינים לכם ללא עלות!

הם מחכים לכם כאן בלחיצת כפתור

רגע לפני שאתם עוזבים!

אני מזמין אתכם לקבל ממני את מיטב התכנים שלי ללא עלות!
הם זמינים לכם כאן בלחיצת כפתור

השאלה שלך נשלחה!