מה קורה שם תכל'ס?
~~~~~~~~~~~~~~~
הרבה שואלים אותי: "ערן, מה תכל'ס קורה בריטריט?"
ואני מוצא שלא קל לי לענות על השאלה הזו.
כי קשה להסביר את זה.
אם אגיד לכם שאנחנו יושבים במעגל ומדברים.
או שמים מוזיקה ורוקדים.
או שעושים תרגיל כזה או אחר.
זה לא באמת יעביר את החוויה עצמה.
לפעמים זה אפילו יישמע מנותק, הזוי, ולחלק אולי אפילו מפחיד. וזה תמיד יהיה "אאוט אוף קונטקסט".
כי איך אפשר להסביר במילים את הרגע שבו מישהו מבין שהסיפור שהוא מחזיק בו כל כך הרבה שנים ותוקע אותו, כבר לא משרת אותו, ומסכים להניח לו.
או את הרגע שבו מישהי שרגילה תמיד לנהל, לשלוט, לנווט את הספינה, פתאום מסכימה להרפות.
לנשום אל תוך חוסר הודאות, ולגלות את ההקלה העצומה שיש שם.
או את השקט שנוצר בחדר.
כששני אנשים שעד לפני רגע היו זרים לחלוטין,
רואים אחד את השנייה באמת, מבלי להסתתר מאחורי שום תדמית או פרסונה.
או את הצחוק הזה שפורץ החוצה מהבטן.
כשהגוף נזכר פתאום איך זה מרגיש להיות לגמרי חופשי, בלי ביקורת עצמית. פשוט חי ונוכח.
או את הרגע שבו הלב, שהתרגל להיות סגור ומוגן מתוך פחד להיפגע, מסכים להיפתח מחדש.
ונותן לאהבה, גם לעצמי וגם לאחרים, פשוט להיכנס פנימה ולהתמלא מחדש.
אז החלטתי פשוט להראות.
