הצלחה

הי! ישנו משפט ששמעתי בעבר כמה פעמים: “אנשים מצליחים עושים את מה שהאחרים אינם אוהבים לעשות”.   ואני חושב שהמשפט הזה כל כך מדוייק, אמיתי ונכון. ראיתי איך שזה קורה כל פעם מחדש. יוצא לי לדבר עם לא מעט אנשים על השגת יעדים, הגשמת חלומות, ובגדול – על לחיות את החיים שהם רוצים לחיות.   ואחת השאלות שאני שואל אותם היא: “אז מה אתה מוכן לעשות כדי שזה יקרה?” התשובה שאני מקבל מהם היא זו שתקבע אם הם יצליחו בכך או שלא.   חלקם אומרים “הכל” אבל בעצם מתכוונים ל-”הכל, אבל…” או “הכל, אם…”. כלומר, הם מתחייבים אבל על תנאי.   מחוייבות על תנאי היא איננה מחוייבות. כל עוד אנו משאירים לעצמנו פתח להיסוס או לספק, הרי שאיננו מחוייבים ואיננו מתחייבים לפעול כדי להשיג את מה שאנו רוצים. וכשאין מחוייבות – אין תוצאות.   מי שאינו מחוייב לתוצאות שהוא רוצה להשיג, לעצמו, לאנשים שהוא אוהב, לחיים שלו – ממשיך להתפשר על התוצאות שהוא משיג. כל האנשים המצליחים שאני מכיר או שלמדתי אודותם, קיימו את המשפט הזה: “אנשים מצליחים עושים את מה שהאחרים אינם אוהבים לעשות”.   הרבה פעמים אין זה נוח לעשות דברים מסויימים. אבל ישנם דברים מסויימים שפשוט צריך לעשות. כי כאשר עושים אותם – החיים שלנו משתנים.   והנקודה הזו מסכמת את כל העניין – אנשים מצליחים פועלים, הם עושים דברים שלעיתים אינם נוחים, הם מקבלים החלטות מהר, פועלים ומשיגים תוצאות.   ואנשים אחרים מסתכלים עליהם מהצד על אותם "מצליחנים" וכדי לא להרגיש אשמה, הם אומרים לעצמם ש”היה להם מזל…” אין כאן שום קשר למזל. יש כאן קשר לנכונות שלהם לקבל החלטות, לפעול ולעשות לפעמים דברים שהם אינם הכי נוחים בעולם…   וזה עושה את כל ההבדל!   והנה 2 שאלות עבורכם: מהי המטרה המשמעותית שהייתם רוצים להשיג ב-2019? מה הייתם מוכנים לעשות כדי שזה יקרה?    מוזמנים לשתף אותי כאן!

הי! את התאוריה של פרמידת הצרכים של מאסלו מרבית האנשים מכירים.   ב-1943 מאסלו פרסם את התאוריה שאומרת שלכל בני האדם ישנם 5 צרכים בסיסיים, שהם פועלים על מנת להשיג אותם בחייהם. וכל עוד אדם לא השיג את הצרכים ברמה הנמוכה יותר, הוא לא יפעל להשיג את הצרכים ברמה הגבוהה יותר.   5 הצרכים הבסיסיים שמאסלו פרסם בתאוריה שלו היו: צרכים פיסיולוגיים (אוכל, שתייה, שינה, הגיינה וכו'), צרכים של בטחון קיומי, צרכים של שייכות ואהבה, צרכים של כבוד והערכה ובפסגת הפרמידה, ברמה החמישית – הגשמה ומימוש.   מ-1943 ועד שנפטר ב-1970, מאסלו המשיך לחקור את תאוריית הצרכים שלו, וממש לפני שנפטר הוא החל להסביר שישנו גם שלב שישי ונוסף, אך הוא לא זכה לפרסם זאת באופן מסודר.   השלב השישי שמאסלו הוסיף למודל שלו נקרא: התעלות (Transcendence). שברמה הזו האדם מתעלה מעבר לצרכי האגו האישיים שלו, ומתחבר לרמת תודעה גבוהה יותר המכירה בכך שכולנו אחד. במקום הזה האדם כבר מתמקד במטרות שהן "גדולות ממנו", לטובת הכלל: אנשים אחרים, העולם והיקום: כאשר גיליתי את העדכון הזה של מאסלו, זה עשה לי המון שכל. אני חושב שכל אחד מאיתנו היה רוצה לדעת בערוב ימיו שהוא עשה משהו משמעותי לטובת הכלל. אנחנו רוצים לדעת שהשארנו איזה שהוא חותם.   בעיני זהו אחד מהכוחות המניעים המשמעותיים שיש לנו בחיים כיום.   כי ככל שהעולם התקדם והתפתח, כמות האנשים הנמצאים באמת במצבים קשים של "השרדות" הולכת ומצטמצמת. מה שאומר שיותר ויותר אנשים מחפשים לממש ולהגשים את הרמות הגבוהות יותר של מאסלו.   יש שתי תופעות מעניינות שאני רואה שקורות בשנים האחרונות, ככל שהתודעה האנושית מתפתחת.   הראשונה: זה אף פעם לא באמת מספיק ישנם אנשים שלמרות שהם מאד מצליחים בכל קנה מידה במה שהם עושים, וכל 4 הצרכים הראשונים לגמרי באים על סיפוקם (פיסיולוגיים, בטחון, שייכות, הערכה), הם עדיין לא מצליחים להרגיש שהם אכן מממשים ומגשימים את עצמם.   זה קורה ללא מעט אנשים. למרות שיש להם את הכסף, הבטחון, ההכרה והפרסום שהם רוצים – זה לא מספיק.   אני זוכר גם אותי, לפני כ-12 שנים כשעוד עבדתי כמנהל בכיר ב"אינטל",כשלכאורה "היה לי את הכל", הדבר שלא היה לי ושלא הצלחתי לשים עליו את היד שלי, היה המימוש וההגשמה, וכעת אני מבין שגם לא את הרמה של ההתעלות.   לפני כמה חודשים כתבתי על כך פוסט שנקרא: "אני מאד מצליח אבל לא מאושר", שמתאר שיחה שהיתה לי עם לקוח שהיה בזמנו מנכ"ל מאד מצליח בתחומו ובאותה נשימה, גם מאד מאד מתוסכל.   כלומר, בלי ההגשמה וההתעלות, ברמה הגבוהה שלהם, אנו לא באמת נהיה מסופקים ומאושרים. זה לא עניין של כסף, הכרה ופרסום, או כל דבר חיצוני אחר.   התופעה השניה: מאסלו נפל על הצד! הסברה הראשונית של מאסלו היתה שבכדי להשיג את רמות הצרכים הגבוהות יותר, אנו צריכים לפעול כדי להשיג את הרמות הבסיסיות קודם לכן. כלומר, לפני שאוכל להשיג מימוש והגשמה והתעלות, עלי קודם לכן להשיג במלואם את הצרכים הקודמים של בטחון, אהבה והערכה.   זה בהחלט היה נכון בעבר, אבל אני רואה איך במציאות הנוכחית, יותר ויותר אנשים פועלים על מנת להשיג את הרמות הגבוהות יותר של מאסלו –במקביל לכך שהם פועלים לספק לעצמם את הצרכים הבסיסיים יותר.   הדגש כאן הוא על פעילות במקביל, ולא באופן טורי כפי שהיה נהוג לחשוב בעבר.   כלומר, התלות שהיתה בעבר, במעבר משלב אחד לשלב מתקדם יותר, הולכת ומצטמצמת, ואפילו נעלמת.   המסקנה שלי משתי התופעות הללו, היא שכדי באמת להיות מאושרים, אנחנו רוצים וצריכים לפעול להשיג את ההגשמה וההתעלות ברמה הגבוהה יותר שלהן.   למרות שמקובל לחשוב, שאלו הם דברים שנוכל או כדאי לדחות "לאחר כך", לאחרי שנסתדר, נתיישר, נשיג את הבטחון שלנו וכו', הרבה מאד אנשים אינם מוכנים לחכות ל-some day הזה שאולי לא יגיע לעולם, ומעדיפים לפעול במקביל.   אשמח לשמוע איפה הדברים האלו פוגשים אתכם, ואם אתם רוצים לפעול בצורה אקטיבית לעבר הרמה השישית של מאסלו, ולקבל כלים יוצאי דופן להגיע לשם, אז סדנת "התגלית" הקרובה היא הצעד הבא שלכם.   ב"תגלית" אני מעניק למשתתפים, מעבר להבנה המעמיקה של התהליכים שתארתי כאן, גם מספר כלים מעשיים, מאד אפקטיביים ומאד משמעותיים להתחבר לאינטואיציה הגבוהה שלנו, לקבל הנחיה מדוייקת ותשובות מדוייקות לשאלות החשובות ביותר שלנו. שאלות כמו: מי אני? למה אני כאן? ומה נועדתי לעשות בעולם.   נתראה בתגלית! שלכם, ערן.

לפני כמה ימים כתבתי כאן פוסט על הפתקיות החדשות שויסוצקי עיצבו לשקיות התה שלהם, והסברתי למה אני חושב שזה היה מהלך חכם. והנה אתמול קיבלתי מהם את המייל הזה שבו הם מודים לי על הפוסט שכתבתי ומציעים לשלוח לי מתנה: אז קבלו את: שיווק חכם - חלק 2! מה חכם בזה? למה לא לפרגן בחזרה ללקוחות שמפרגנים לך? מה אנחנו בעצם עושים בזה? אנחנו מצד אחד מעודדים ומחזקים את ההתנהגות של אותם לקוחות שפרגנו לנו, ומצד שני אנחנו גם נותנים דוגמה ללקוחות האחרים - הנה תראו מה קורה ואיך אנחנו מפרגנים למי שמפרגן לנו! חכם. חכם מאד! אגב, לפרגן בחזרה ללקוחות זה לא תמיד חייב לבוא עם מתנה כלשהי, לפעמים אפילו רק הוקרת התודה, מכתב קצר או שיחת טלפון יעשו את האימפקט לא פחות. בגדול - כל דבר שיתן ללקוח להרגיש "מיוחד" ושזכה לאיזה שהוא יחס מיוחד מכם, יעשה את העבודה היטב. אז תחשבו איך אתם יכולים לפרגן בחזרה ללקוחות שלכם? איך אתם יכולים לראות ולתפוס את כל הפעמים והמקומות שהם מפרגנים לכם? ותפרגנו להם, זה יחזור אליכם בחזרה, ובגדול! ולמי שתוהה - איך ויסוצקי בכלל גילו את הפוסט באתר שלי? האמת, שאין לי מושג. אבל אני יכול להניח שהם משתמשים בשרות ההתראות של גוגל - Google Alerts שמאפשר לכם להגדיר מילות מפתח מסוימות, כך שבכל פעם שמשהו באינטרנט מתפרסם עם המילים הללו, אתם מקבלים התראה במייל. אז כבר עכשיו הכנסו לשירות הזה של גוגל (הוא בחינם לגמרי) ותגדירו שם את המילים של השם שלכם, ושל המותג שלכם, כך שתקבלו התראה בכל פעם שמישהו מזכיר אתכם באינטרנט. בהצלחה!

הי! עד כמה שאנו אוהבים לחשוב על עצמנו שאנחנו "פתוחים ונאורים", האמת היא שכולנו, בצורה כזו או אחרת, מוגבלים לעולם התפיסות, האמונות והידע שלנו. אנו חיים בתוך מסגרת עולם "ידע" מסויים שנבנה והתבסס בתוכנו לאורך השנים והחיים שלנו. ככל שאנו גדלים ומתפתחים, מן הסתם אנו מרחיבים את עולם ה"ידע" הזה, אבל אם נשים זאת בפרספקטיבה של כל הידע שקיים בעולם, הרי שאנו יודעים מעט. ממש מעט. למעשה אנחנו יודעים כל כך מעט לעומת כל הידע שקיים בעולם, שאם היינו מנסים ליצור אילוסטרציה של זה, זה היה נראה משהו כזה. (האיור לקוח מתוך ספרי הראשון "להגשים" ובו מתואר "מעגל הידע של היידיגר") העיגול המלא מייצג את כל הידע שקיים בעולם. החלק התחתון מייצג את מה שאני יודע שאני יודע. אני יודע שאני גבר, אני יודע אנגלית ואני יודע לשחות (וחוץ מזה אני יודע עוד כמה דברים ). החלק מעליו מייצג את כל מה שאינני יודע שאינני יודע. אני יודע שאני לא יודע להטיס מטוס, ואני יודע שאני לא יודע יפנית (ואני יודע שאני לא יודע עוד הרבה מאד דברים אחרים). החלק השלישי במעגל הידע של היידיגר הוא החלק החשוב ביותר וגם הגדול ביותר: הוא כל מה שאינני יודע שאינני יודע. יש שם עולם שלם של ידע, שאני בכלל לא מודע לו שקיים. ובגלל שאיני יודע, אין לי גם מושג איפה להתחיל לחפש אותו... כך אנו מתנהלים בעולם, כשאנו יודעים מעט מאד. ואיננו מודעים להמון. אנו קצת "יהירים" לחשוב שאנו יודעים הרבה, וזה יוצר לנו לרוב בעיה משמעותית – אנו בטוחים שאנו יודעים, ולכן למעשה חוסמים את עצמנו מלדעת מה עוד קיים. במקרים קיצוניים נאמר על אדם כזה שהוא "צר אופקים" – מישהו שכל כך נעול וסגור על מה שהוא יודע, שאינו פתוח כלל לשמוע משהו חדש ששונה מהמוכר והבטוח שלו. אבל האמת היא שכולנו "צרי אופקים" בצורה כזו או אחרת. בגלל מה שתארתי כאן, אנו מסוגלים לראות למרחק של מה שאנו כבר יודעים ומכירים, ולכל היותר גם קצת לאזור של מה שאנו יודעים שאיננו יודעים. אבל למרבית האנשים אין שום גישה לאזור של מה שהם "לא יודעים, שהם לא יודעים". התופעה הזו אינה מקרית. השורש שלה נעוץ, באותו מנגנון פנימי שכתבתי עליו כבר בהרחבה לא מעט בעבר – האגו שלנו. האגו שלנו, הוא השומר הנאמן. ששומר עלינו מכל רע ומכל סכנה. ואין דבר שמפחיד את האגו שלנו יותר מאשר – שינוי. בכל פעם שהאגו נחשף לאפשרות של משהו שהוא שונה מהמוכר והבטוח שלנו, הוא נכנס למצב הגנה ולמעשה עושה כל שביכולתו למנוע מאיתנו את השינוי. כי מבחינת האגו, כל שינוי הוא מסוכן. האגו נצמד למוכר ולבטוח, כי הוא שואב מכך בטחון. המוכר מעניק לו וודאות. וכל יציאה מהאזור המוכר מעלה בנו תגובות של חשש ופחד, שהם למעשה מנגנוני הגנה שהאגו מפעיל כדי להשאיר אותנו בטווח של המוכר והבטוח. אין לנו שום סיכוי שבעולם להחשף לאזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע", כל עוד אנו מאפשרים לאגו שלנו להמשיך ולפעול בתוכנו בצורה הרגילה שלנו, שמשאירה אותנו באזורים הכל כך מוכרים לנו. אבל לפני שנבין איך בכל זאת אפשר להגיע לאזורים הללו, נשאלת השאלה ההגיונית – למה זה בכלל חשוב לנו? למה חשוב לנו, או במה זה יכול לעזור לנו אם נוכל להכנס לאזור של "מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים"? מבחינת האגו שלנו, הכי קל עבורו להתנהל בעולם שאין בו שינויים, ואין בו תזוזות מחוץ לגבולות המוכר והבטוח שיצרנו לנו בחיינו. במקום המוכר והבטוח, אין איומים, אין שינויים, אין שום דבר שיכול בדרך כלל לפגוע או להפריע לנו לנהל את חיינו באופן לכאורה שלו. אני אומר לכאורה, כי בפועל, יש בכל אחד מאיתנו כח נוסף, וזה הרצון שלנו להתפתח ולצמוח. ושני הכוחות הללו – האגו שרוצה להישאר במקום, והנשמה שלנו שרוצה להתפתח, נמצאים כל הזמן בקונפליקט תמידי. אם האגו מצליח בתפקידו, הרי שאנו נשארים במוכר ובבטוח, באזור של מה שאנו יודעים שאנו יודעים. ובאזור הזה, אנו יודעים איך להשיג את התוצאות שאנו יודעים כבר להשיג. לדוגמה, אם אני יודע ליצור לעצמי הכנסות של 30,000 ₪ בחודש בעסק שלי (או בעבודה שלי) הרי שכל עוד לא אדע משהו חדש (שאינני יודע כרגע) לא אוכל להגדיל את ההכנסות שלי מעבר לכך. מרבית האנשים, יסתכלו לאזור הבא: של מה שהם יודעים שאינם יודעים, כדי לחשוב איך יוכלו למשל להגדיל את השכר או ההכנסה שלהם. אבל אין להם שמץ של מושג מה אפשרי עבורם באזור של מה שהם לא יודעים שהם לא יודעים. לפני כ-11 שנים, כאשר נסעתי לראשונה לארה"ב ללמוד ממי שהפך להיות מנטור משמעותי עבורי: בוב פרוקטור, אני זוכר היטב את המפגש הראשון שלנו. לבוב יש שאלה שהוא נוהג לשאול כל אדם שהוא פוגש לראשונה, והיא: "מה היית עושה אם הייתי יכול להראות לך איך להפוך את ההכנסה השנתית שלך להכנסה חודשית". השאלה עצמה פגשה אותי באזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע". כי זה לא משהו שהעליתי בכלל על דעתי שהוא אפשרי. ובטח שלא העליתי על דעתי שהוא אפשרי עבורי (באותה התקופה). אם בוב לא היה שם לשאול אותי את השאלה הזו (שעבורו היא לגמרי באזור של "מה שהוא יודע שהוא יודע"), הרי שאני לא הייתי מעלה על דעתי לשאול אותה ולבדוק אותה, כי עבורי היא באזור הלא ידוע. אז המסקנה הבלתי נמנעת היא, שבאזורים הללו – של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, שם נמצאת הצמיחה וההתפתחות האמיתית שלנו. שם נמצאות ההזדמנויות עבורנו. אבל – כאן גם המילכוד הגדול: אין לנו לשם גישה. כלומר, לרוב אין לנו שום גישה לאזור הזה. יש 2 דרכים שאני מכיר שמאפשרות לנו גישה שכזו. הראשונה, כפי שתארתי כאן, היא שמישהו אחר שכבר יודע את מה שאני לא יודע שאני לא יודע, יביא את הדבר לתודעתי. בדיוק כפי שבוב פרוקטור, ומנטורים אחרים שאני נעזר בהם באופן שוטף הם עבורי. זהו קיצור הדרך היחיד שאני מכיר – להעזר במי שכבר השיג בהצלחה את מה שאני רוצה להשיג. הדרך הזו היא מאד אפקטיבית, אך יש לה מגבלה אחת ברורה: היא תמיד תהיה מוגבלת בתודעה של האדם שאנו נעזרים בו. כי גם לו, בדיוק כמו לנו, יש את אזורי העיוורון שלו – את אותם אזורים של מה שהוא לא יודע שהוא לא יודע. כלומר, גם אם נעזר במישהו אחר, עדיין אנו לא נקבל לעולם גישה לאותם אזורים מופלאים. אך יש דרך נוספת, מדוייקת אפילו עוד יותר, שמאפשרת לנו להגיע לאותו אזור של ידע, תובנה והבנה שכל כך חשוב לצמיחה, להתפתחות ולתוצאות שלנו. דרך שאינה תלויה באדם כזה או אחר, והיא לגמרי זמינה לנו בכל עת ובכל זמן. לכולנו ישנה תודעה גבוהה יותר. כל אחד יקרא לה אולי בשם אחר. יש מי שיקראו לה אינטואיציה, יש מי שיקרא לכך ההדרכה שלו, יש כאלו שיקראו לכך הנשמה, או "האני הפנימי". יש כאלו שיקראו לכך אלוהים או יקום. והאמת היא, שזה ממש לא משנה איך תקראו לכך, הדבר החשוב להבין הוא שלכולנו יש את החלק הזה. שהוא זמין עבורנו. והמידע באזור של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, נגיש עבורו. ויכול באותה מידה גם להיות נגיש עבורנו. לרוב, כשאנו חושבים על אינטואיציה למשל, הרי שהיא פועלת בצורה אקראית, לעיתים היא מגיעה אלינו ומכוונת אותנו, ומביאה לנו תודעה חדשה ממימד שלא היה מוכר לנו קודם לכן. אבל היא לרוב האנשים אינה עקבית. והיא מגיעה לפעמים ולפעמים לא. תארו לכם שהיתה דרך, שבה היינו יכולים להתחבר לאינטואיציה הגבוהה שלנו, ופשוט לקבל את המידע לפי דרישה. לפי מה שאנו זקוקים לו באותו הרגע. אתם לא צריכים לתאר – ישנה דרך כזו בדיוק. וזו דרך שבארבע השנים האחרונות כבר לימדתי אלפי לקוחות, והם קיבלו את הכלים לקבל מידע מדוייק, אותנטי, אמיתי ופורץ דרך עבורם. לכל תחום בחיים שלהם: בחיים האישיים, בעסק, בחיים הכלכלייים, בבריאות או בכל תחום אחר. מתוך החיבור הזה, הם מקבלים בין השאר תשובות לשאלות מהותיות כמו: מה השליחות שלי בעולם? את מי נועדתי לשרת ולמי נועדתי לעזור? כיצד אני צריך להביא זאת לידי ביטוי בחיי? ועוד... אם הייתם רוצים להשמיש את היכולת הזו גם אצלכם, אז סדנת "התגלית" שאקיים בקרוב היא הצעד הראשון לכך.

הי! כן, אז גם אנחנו הלכנו לראות את הסרט החדש – משימה בלתי אפשרית 6. אני אתחיל עם השורה התחתונה – שעתיים וחצי (לא דקה אחת פחות) של אקשן מותח, עשוי היטב. בהחלט אופציה נחמדה להעביר זמן ולהנות מסרט. ושאפו ענקי לטום קרוז עצמו, שהלוואי שבגילו אצליח להיות אפילו ב-5% אנרגטי ממה שהוא עושה בסרט הזה (כן, הוא לא משתמש בכפילים!!) אבל.... כשאתה חושב רגע מה היה שם בסרט, על מה היתה העלילה, על הדמויות, וכו' – מגלים שאין שם יותר מדי. יצרו עבורנו סרט שכל מטרתו היא לתת לנו good time עם הרבה אקשן והמון פעלולים. כנראה שכל התקציב הלך על זה ולא נשאר יותר מדי תקציב לעלילה. שלא תבינו אותי לא נכון, בהחלט יש מקום לסרטים כאלו שכל מטרתם היא ליצור הנאה לצופים, בלי שיש בהם משהו מעבר לכך. נראה שישנה מגמה בסרטים שכל מטרתה היא כמה שיותר "לרגש" את הצופים, לגרום להם ל"וואו", לעשות דברים שלא נעשו או נראו קודם לכן. ואז יוצרים סרטים עתירי כוכבים, ועתירי פעלולים ואפקטים. הקהל נהנה, הסרטים מוכרים היטב, וכולם מבסוטים. אבל אני רואה כאן איזו שהיא מגמה שקורית לא רק בסרטים, אלא בהרבה מאד תחומים אחרים בחיים שלנו. והמגמה היא – לספק פתרונות "אינסטנט", גלולות "קסם" שכל מטרתן היא לתת לאנשים ריגוש מהיר ותו לא. ואפשר לראות את זה בכל תחומי החיים. הרשת והמדיה מוצפים בהצעות מפתות לתוכניות הרזיה ב"שלוש דקות" בלי דיאטה, ובשיטות שיגרמו לכם להפוך ל"מליונרים" בתוך 15 דק' עבודה ביום שגורמות אפילו לטים פריס שכתב את "4 שעות עבודה בשבוע" להראות חובבן לעומתן. זה נכון שתמיד היו דברים כאלו, אבל מרגיש לי שבתקופה האחרונה הכל מאד התעצם. המציאות היא שאין באמת "גלולות קסם" או פתרונות מהירים. ואני גם לא באמת מכיר אף אחד (כולל המליונרים האמיתיים עצמם) שנהיה מליונר ב-15 דק' של עבודה ביום. אבל אנו מוצפים בהבטחות כאלו, ואנו גם שמחים לנסות אותן, כי לכולנו ישנה איזו שהיא תקווה פנימית בפנים, שאולי אולי, באמת ישנו איזה "קיצור דרך" שיעזור לנו להגיע לאן שאנו רוצים ושיחסוך לנו את הזיעה והמאמץ שיש בדרך. אני לא מאמין בגלולות קסם, אני יודע שלכל דבר נדרש תהליך. אנו פשוט פחות אוהבים תהליכים. בטח ובטח כשאנו רואים מסביב כל מיני הבטחות שיכולות לחסוך לנו את התהליך. יצא לי ב-12 השנים שאני בעולם העסקים וההתפתחות, לראות ולפגוש עשרות אלפי אנשים. ואם יש מכנה משותף אחד לכל אלו מתוכם שהצליחו מאד והתקדמו מאד הוא זה: הם עברו תהליכים עמוקים ומשמעותיים של התפתחות, הם השקיעו הרבה מאד בהתפתחות שלהם ובהצלחה שלהם, הם לא התפתו לכל מיני "גלולות קסם" והתמסרו לתהליך. וגם אצל כולם – ההצלחה שלהם לא היתה מקרית, והיא היתה תוצאה של הרבה עבודה, השקעה, מאמץ, התמסרות ומחוייבות לעצמם ולחיים שלהם. ההצלחה בשום תחום בחיים אינה מקרית. גם לא של טום קרוז ושל כל סדרת הסרטים שלו של "משימה בלתי אפשרית". אז אני רוצה לסיים בשלוש המלצות קונקרטיות! 1. לכו לראות את "משימה בלתי אפשרית" – אני מאמין שתהנו! 2. ביום שלישי הקרוב (ה-7/8) אני עומד לקיים ראיון מרתק עם 3 אנשים שזכיתי ללוות ב-3 השנים האחרונות ושכל אחד מהם התפתח בצורה מדהימה – אישית, עסקית וכלכלית. וכל אחד מהם היום משפיע על אלפי אנשים. נדבר על איך הם עשו את זה ומה הביא אותם להצלחה שלהם – מוזמנים להצטרף כאן בקישור 3. מי מכם שמוכן לעשות תהליך מעמיק, ולקבל כלים משמעותיים לכך, אני מזמין אתכם לבדוק את סדנת "התגלית" הקרובה – גם שלושתם החלו שם... שיהיה שבוע מוצלח! שלכם, ערן.

אתמול בבוקר נפגשתי עם לקוחה שאני מלווה עסקית. עד לפני מספר חודשים עבדה בתפקיד בכיר ומאד מצליח באחת מחברות ההייטק הגדולות. לאחר שעזבה היא יצאה לדרך עצמאית, ומציעה שירותים בעולם תוכן שונה ממה שעשתה בתפקידה בהיטק בעבר. היא נכנסה לתחום שהיא רואה בו שליחות אמיתית ואת עצמה כבעלת תפקיד משמעותי להשפיע על אנשים בו. השיחה שלנו נסובה על הפעילו השיווקית שלה, והיא אמרה שעד כה נמנעה מלעשות הרבה בתחום הזה בגלל שהיא פוחדת וחוששת. ביקשתי ממנה שתיקח דקה ותרשום לעצמה את כל הדברים שבגללם היא חוששת ומפחדת לשווק את עצמה. היא יצרה רשימה של כ-6 נקודות, ביניהן הפחד מכשלון, החשש מלהפסיד כסף, הפחד מכך שאין לה את כל הידע שנדרש ועוד. אבל אחת הסיבות שמיד תפסה את תשומת הלב שלי היתה: החברים שמחכים שאכשל. כמו שניתן להניח, מיד חקרתי אותה למה היא התכוונה. ואז היא סיפרה לי שיש בסביבה שלה כמה וכמה חברים ואנשים שחושבים שהיא צריכה לעשות דברים אחרים. שהיא צריכה להמשיך ולפעול באותו התחום שהיא פעלה בו כשעבדה בהייטק, ושהיא צריכה לזנוח ולעזוב את הכיוון העסקי החדש שהיא הולכת אליו. קלאסי. כמה פעמים קרה לכם שפעלתם או עשיתם דברים בגלל מה שאנשים אחרים חושבים או אומרים? אני יודע שלי זה קרה המון פעמים. לכאורה יש בזה סוג של הגיון, הרי לא מדובר באנשים שרוצים להרע לנו. אלו הם האנשים הכי קרובים אלינו, אלו שאוהבים אותנו ושאין לנו בכלל ספק ברצון שלהם שנצליח. ובכל זאת, לא פעם, דווקא האנשים הללו הם אחד הגורמים הכי מעכבים שקיימים בסביבה שלנו. לרוב, האנשים הללו, הם לא האנשים שעשו את מה שאנחנו רוצים לעשות. אנחנו תמיד נמצאים בסביבה של אנשים הדומים לנו. זהו חוק ידוע. חוק "הממוצע החברתי" שאומר שאנשים יציבו לעצמם יעדים וישיגו תוצאות הדומות לאנשים הנמצאים סביבם. אבל אם אני רוצה להשיג תוצאות חדשות, כדאי שאצור לעצמי סביבה של אנשים המשיגים תוצאות דומות לאלו שאני רוצה להשיג. מהם כדאי ללמוד, לקבל השראה ועמם להתייעץ. הבעיה היא שלרוב אנו לא מבינים את זה ולא מבינים עד כמה ההשפעה של הסביבה שלנו עלינו היא דרמטית. אז כיצד מתמודדים עם זה? שני דברים חשובים שכדאי לעשות בהקשר הזה: הראשון: אם אתם רוצים להשתנות – שנו את הסביבה שלכם! כבר למעלה משלוש שנים אני מוביל ביחד עם ויקי אשתי את קהילת "השליחות" שבה אנו תומכים באנשים ובעסקים לגלות ולזהות את השליחות האמיתית שלהם ולבסס את העשייה והעיסוק שלהם על השליחות שלהם. אחד הפידבקים המרכזיים שאנו שומעים באופן עקבי מהאנשים בקהילה הוא על עד כמה הכח של הקבוצה והקהילה משמעותי עבורם. עד כמה הם התמיכה שהם מקבלים מהקהילה משפיעה עליהם ועוזרת להם. אם אין לכם את האנרגיה של סביבה התומכת, המעודדת, המפרגנת והמפתחת אתכם – צרו לכם כזו או הצטרפו לכזו. הדבר הזה ישנה את חייכם. זו לא קלישאה שחוקה – זוהי האמת. השני: אם אתם רוצים להשתנות – שנו את עצמכם! ככל שתעשו דברים שהם מנוגדים ל"נורמלי" ול"מקובל" כך ליותר ויותר אנשים יהיה מה לחשוב ולומר לכם ועליכם. כל מי שהוא פורץ דרך בתחומו סופג ביקורת. אין מנוס מכך. לא נעים, אך זו המציאות. לשם כך, אדם צריך לפתח בתוכו חוזק ועצמה פנימית. כאשר עמוד השדרה הפנימי שלנו חזק ויציב מספיק, אנו לא זקוקים לאישורים חיצוניים, אנו לא זקוקים להסכמה של אחרים כדי להרגיש מסוגלות ושאנו בעלי ערך. לשם כך אנו צריכים להיות מאד מחוברים לעצמנו, לאמת הפנימית שלנו, לשליחות שלנו כאן ולמי שאנחנו באמת. זה תהליך התפתחותי שדורש עבודה פנימית (זו העבודה הכי קשה שיש). אבל כל רגע שתשקיעו בעבודה הזו ישלם לכם דיווידנדים משמעותיים בעתיד. להתחבר לעצמי זהו אחד השלבים המשמעותיים שזכיתי בהם בשנים האחרונות. אין מחיר ליכולת לקבל הכוונה פנימית (אינטואיטיבית) מדוייקת עבורי. להבין כיצד נכון לי להתנהל בכל סיטואציה, לדעת במדוייק מה התפקיד שלי כאן בעולם וכיצד להביא אותו לידי מימוש וביטוי. אם זה משהו שמדבר גם אליכם, אני מזמין אתכם לבחון ולהצטרף לסדנת "התגלית" הקרובה, אל תתנו לאף אחד להכשיל אתכם!

הי! לפני מספר ימים רואיינתי בתוכניתו של בן סולומון: על אנשים ועסקים. ובין שאר השאלות הרגילות, הוא גם שאל אותי שאלות שמעולם נשאלתי לפני כן בראיונות קודמים: כמו מה אני עושה בבוקר, מתי בכיתי בפעם האחרונה, ועם איזה אדם שמת הייתי רוצה לשבת לשתות קפה? ועוד שאלות רבות ומעניינות... מוזמנים לצפות כאן ולהנות ערן  :-)

הי! הפוסט הזה רלוונטי עבורכם אם אתם נמצאים בנקודת התלבטות בחיים. בין אם אתם שכירים ומתלבטים האם להישאר או לעזוב את מקום העבודה ולצאת לדרך חדשה... או אם אתם בעלי עסק ואינכם מרגישים שאתם עושים את הדבר הנכון... או שאתם לא משוכנעים שאתם נמצאים במסלול הנכון לחיים שאתם רוצים עבור עצמכם... אין זה משנה מה הסיבה, אבל אם אתם נמצאים בנקודה שבה עליכם לבחור ולהחליט על נתיב משמעותי שאליו תנתבו את חייכם – המייל הזה מיועד לכם. אני מכיר היטב את ההרגשה של לחיות ולפעול ביום יום לעבר מטרות ויעדים כלשהם, ואפילו לקצור בדרך הצלחות, ועדיין לקום בבוקר עם התחושה וההרגשה ש"זה לא לגמרי זה". שהעסק, העבודה או התפקיד שאני ממלא לא מספיק מדוייקים, ולכן גם לא להגיע למקומות שאני יודע שאני יכול ונועדתי להגיע אליהם. למשל, לחוות אנרגיה נמוכה, דחיינות שאינה נגמרת, והרשימה הבלתי נגמרת של הדברים שאני יודע שאני צריך לעשות - ולא עושה אותם. אותם הדברים שאני יודע שאם הייתי עושה אותם הייתי כנראה מתקדם ומצליח יותר. תחושה של עייפות ומיצוי, ובעיקר ההבנה שזה קשה יותר ממה שזה צריך ואמור להיות. בעבר, כשהייתי בעצמי במקום כזה, מצאתי את עצמי עושה שוב ושוב את אותם הדברים שהתרגלתי לעשות. מעבר לכך שהמשכתי לקבל בדיוק את אותן התוצאות, זה כבר שעמם אותי לחלוטין. אבל מצד שני, התקשיתי למצוא רעיונות חדשים וגם לממש את אלו שכבר חשבתי עליהם או להביא את עצמי לעשות דברים חדשים. הרגשתי שאני עדיין "פועל בקטן" ולא ממש בגדול כפי שאני אמור להיות על מנת לממש את השליחות שלי בעולם הזה. אם אתם כמו מרבית האנשים, כנראה שגם אתם מחפשים את הפתרון הלא מתאים. אחרי 12 שנים שבהם ליוויתי ועזרתי לעשרות אלפי יזמים ובעלי עסקים בארץ ובעולם, אני יודע שהבעיה האמיתית הגורמת לתופעה הזו, היא לא הבעיה שמרבית האנשים חושבים שהיא... ולכן, גם הפתרון שמרבית האנשים מחפשים – הוא הפתרון הלא מתאים עבורם. אנשים רבים מחפשים את "גלולת הקסם". כמו בסרט "המטריקס" כשניאו בוחר בין הגלולה האדומה לכחולה... הם מצפים כשהם בוחרים בגלולה האדומה, שמרגע זה ואילך הכל ישתנה, שכל התוצאות שלהם ישתנו, ושהמציאות החדשה שהם יגלו, זו המציאות שהם ציפו לה. זה אולי עובד טוב בסרטים (והאמת שגם שם לא תמיד...), אבל זה לא ממש כך במציאות. רבים מחפשים את ה"טריק החדש" הבא, זה שיגרום להם להצלחה בחיים ובעסק שלהם. הם משקיעים בעצמם, ומשתתפים בסדנאות, רוכשים ידע וכלים חשובים. אבל רק מעטים מביניהם באמת מצליחים להשתמש בידע ובכלים שהם רכשו. ומתוכם, עוד יותר מעטים מצליחים גם להשיג שינוי ממשי בתוצאות שלהם. ואז, הם מחפשים את "גלולת הקסם" הבאה, את אותו "כלי חדשני" שיתן להם את הפתרון שהם מחפשים. ואז הם רוכשים עוד ידע, הדרכה, קורס או ליווי – עוד "גלולת קסם". רק כדי לגלות, שגם זה לא עזר ושהם נשארו באותו המקום.. הם מפספסים את הגורם האמיתי (שאף אחד כמעט לא מזהה אותו...). בכל המקרים שהם ניסו, ולא הצליחו, ישנו גורם אחד שחוזר על עצמו, שוב ושוב. הוא נמצא שם תמיד. ואין זה משנה כמה הם ינסו עוד "גלולת קסם", עד שהם לא יטפלו בו, התוצאות שלהם לא ישתנו באמת. הגורם הזה – הוא הגורם המשותף, שגורם לכל הידע, הכלים, הקורסים והליווי שהם בחרו – לא לעבוד ולא להצליח כפי שהיה אמור להצליח. והגורם הזה הוא – הם עצמם! אתם מבינים? אין זה משנה כמה ידע, כלים וקורסים עסקיים תרכשו... עד אשר לא תטפלו בגורם האנושי – שהוא אתם עצמכם, התוצאות לא ממש ישתנו. האם זה סתם שלמדתם להשתמש בכלי עסקי חדש, ואתם לא באמת משתמשים בו בעסק? האם זה סתם שלמדתם שיטת שיווק חדשה ו"מגניבה", אבל לא באמת הטמעתם אותה? האם זה סתם שהשתתפתם בקורס, קיבלתם המון ידע וכלים מוכחים, אבל לא הצלחתם להפעיל ולממש אותם בעסק שלכם? ובנקודה הזו אני חייב להתוודות. לאורך השנים, כאשר ליוויתי בעלי עסקים שונים ונתתי להם כלים וידע, האמנתי שזה מספיק. אבל במקרים רבים הייתי מאוכזב מכך שראיתי שהם לא משתמשים בכלים ובידע שהם קיבלו. בהתחלה לא הבנתי מדוע אדם שקיבל ידע מסויים, שעובד בהצלחה, לא משתמש בו ולא מפעיל אותו בעסק שלו. עברו כמה שנים, עד שגם אני הבנתי שאני מפספס את הסיבה האמיתית. מדוע זה קורה? אני לא חושב שזה בגלל שאנשים הם עצלנים (הרוב לפחות). הסיבה לכך היא אחרת לגמרי. הסיבה העיקרית לכך שאנשים אינם מיישמים את מה שלמדו, ואת מה שהם צריכים לעשות זו גם לא דחיינות. דחיינות, עצלנות, חוסר ידע, חוסר בכלים, חוסר מיקוד, חוסר בטחון, ניהול זמן לא יעיל, שחיקה, שיעמום וכדומה – אלו הם רק תירוצים שרבים מספרים לעצמם – על עצמם. למעשה, זהו רק "קצה הקרחון". כלומר, את מה שאנו רואים מעל פני השטח. זה הגורם הגלוי לעין. אבל זה לא הגורם האמיתי. זו לא הסיבה האמיתית לכך שהתופעה הזו, שאולי גם אתם חווים, קורית לכם, בחיים ובעסק שלכם. למעשה, אלו הם רק התסמינים של התופעה, או של הסיבה האמיתית. אבל מרבית האנשים אינם מבינים זאת. מה שנמצא מתחת לפני השטח, זו הסיבה וזהו הגורם האמיתי לכך. אני מאמין שכל אחד מאיתנו הגיע לעולם הזה עם תפקיד מסויים. חלקכם יקראו לכך אולי יעוד. אני אוהב להשתמש במילה – שליחות. אני מאמין שלכולנו ישנה שליחות מסויימת בעולם הזה. יש לנו תפקיד. ולשם מימוש השליחות והתפקיד שלנו, קיבלנו יכולות מסויימות, התנסויות, ארועים וחוויות שחווינו במהלך חיינו. כל אלו הינם סוג של "שיעורים" שנדרשו כדי להפוך אותנו למי שאנחנו. וכעת, זהו הזמן שלנו, לממש את השליחות שלנו בעולם הזה. אתם מבינים? הסיבה האמיתית (זו שמתחת לפני השטח) שבעל עסק אינו באמת מצליח בעסק שלו, הם לא כי חסרים לו עוד כלים, או שחסר לו ידע מסויים. אגב, יתכן שחסר לו, אבל לא זה מה שיפתור את הבעיה שלו... הסיבה האמיתית היא שאותו בעל עסק אינו מביא לידי מימוש את השליחות האמיתית שלו. ואז: הוא לא מדוייק. הוא לא ממוקד בעשייה שלו. הבטחון העצמי שלו נפגע. וגם התוצאות שלו – אינן מדוייקות, ואינן מספקות (מבחינתו). חוסר ההצלחה של בעלי עסקים ועסקים רבים נובעים מכך שהם פשוט אינם מחוברים לשליחות וליעוד האמיתי שלהם, ומונעים מכל מיני גורמים חיצוניים כמו כסף, כבוד, הכרה, פרסום ואגו... יתכן שחיצונית הם נראים לכאורה "מצליחים", אבל אם תסתכלו עמוק פנימה (ומתחת לפני השטח), המציאות של בעל העסק היא שונה לחלוטין. הוא לא חווה את אותה ההצלחה החיצונית שנראית מעל לפני השטח. אגב, אני לא חושב שכל הכלים והידע שרכשתם עד היום ירדו לטמיון או שהם לא חשובים. להיפך! אבל כאשר תדעו לדייק את העשייה שלכם לשליחות שלכם, תוכלו להשתמש בהם בהצלחה יוצאת דופן! אם קראתם עד לכאן, אני מאמין שהדברים הללו הדהדו לכם ואצלכם. ואני גם מאמין שלא הגעתם עד לכאן במקרה. אבל אני לא מתכוון להציע לכם עוד "גלולת קסם". הלוואי ויכולתי להציע ולמכור לכם "גלולת קסם"... זה היה עושה את החיים שלכם והחיים שלי הרבה יותר פשוטים. זה לא המצב. כל אחד מכם נמצא במקום אחר בחייו האישיים והעסקיים. וכל אחד מכם צריך ידע ופתרונות אחרים. אולי אפילו ידע ופתרונות שאני לא יודע או לא יכול לתת לכם. מדובר בתהליך. ובתהליך הזה ישנם כמה שלבים: ראשית עליכם לזהות בצורה מדוייקת מהי השליחות שלכם בעולם. ורק בהמשך, כיצד אתם יכולים לממש את השליחות שלכם דרך העסק שלכם, בצורה שגם תתגמל אתכם בצורה כלכלית ראויה (ואף יותר מכך). לאורך השנים גיליתי, קודם כל על עצמי, ואחר כך גם אצל רבים מלקוחותי, שההכוונה הטובה ביותר, והידע הטוב והמדוייק ביותר, קיים אצלנו ולא אצל אף אחד אחר.  למעשה, לכל אחד מאיתנו ישנו מקור כח וידע פנימי. מדובר במקור כח עצמתי ביותר. ושאם רק היינו משתמשים בו יותר, היינו יודעים לקבל הכוונה, דיוק ועזרה, לא רק בעסק שלנו, אלא בחיים בכלל. לאחר שתזהו את מקור הכח הזה, בחיים שלכם, תוכלו להשתמש בו בכל מימד בעסק ובחיים שלכם. החל מקבלת מידע מדוייק על השליחות והיעוד שלכם, ובהמשך על האופן שבו תוכלו לממש אותם. תוכלו לקבל החלטות טובות יותר. תדעו לבחור נכון ולהתמקד. תוכלו לקבל רעיונות למוצרים, שרותים ותוכן שיווקי המדוייק ביותר לקהל הלקוחות שלכם. וזוהי רק ההתחלה... אם זה מדבר אליכם, ואתם רוצים לבחון כיצד זה יכול לעבוד עבורכם, אני מזמין אתכם להשתתף בסדנת "התגלית" שבה ביחד איתי, תגלו: כיצד להתחבר למקור ידע וכח פנימי שיאפשר לכם לקבל החלטות טובות יותר, לבחור נכון, להתמקד, ולהגביר את היצירתיות שלכם. מהו התהליך לזהות, לדייק ולממש את השליחות שלכם בעולם, את המסר שנועדתם להעביר ואת הטרנספורמציה שאתם יוצרים מהם 4 המרכיבים ההכרחיים לחיים של אושר, הגשמה וסיפוק, וכיצד ליצור אותם בחייכם יצד להגביר את יכולת האינטואיציה שלכם, ולהשתמש בה על פי דרישה בעבודה, בעסק ובחיים האישיים. יצד להגדיל את ההשפעה שלכם בעולם כיצד לזהות במדוייק מהם הדברים שעוצרים אתכם מלממש את השליחות שלכם בעולם, וכיצד ליצור לעצמכם את המעקף הנדרש כדי להתגבר עליהם ולצאת לעשייה מקדמת אם זה מהדהד לכם נכון - נתראה ב"תגלית"!

הי!   "אני מאד מצליח, אבל לא מאושר"   את המשפט הזה שמעתי מלקוח (נקרא לו אלון – שם בדוי) בשיחה לפני כמה שבועות.   הוא מנכ"ל של חברה בינונית, משפיע על עשרות אנשים ויותר, מצליח מאד בתחומו, מרוויח מצוין, מוערך על ידי כל הסביבה שלו.   לכאורה, הכל צריך להיות מושלם עבורו. אבל הוא לא מאושר כדבריו.   הפרדוקס הזה, שאלון מתאר, מתקיים לא רק אצלו. הוא מתקיים אצל אנשים רבים כמותו.   ישנה תפיסה פופולרית, אך שגויה, שאומרת שמי שמצליחים במה שהם עושים, בהכרח גם יהיו מאושרים. ויחיו מאושרים. אך במציאות זה לא בהכרח כך. אני לא אומר שכל מי שמצליח במה שהוא עושה אינו מאושר, בהחלט יש כאלו, אך ישנם רבים שמשיגים את ההצלחות שהם רוצים ועדיין אינם מאושרים.   מרבית חיי התנהלתי מתוך תפיסת עולם שאומרת שאם רק יהיה לי/אשיג את ..... אז אהיה מאושר.   התפיסה הזו שירתה אותי היטב מרבית חיי. היא גרמה לי להיות מאד הישגי, ומאד מצליח בדברים שעשיתי. הייתי מסמן מטרה, וחותר בעקביות להשיג אותה.   ואז ישנם כמה רגעים של סיפוק ואושר, שדי מהר מתחלפים בסוג של ריקנות.   ואז מיד היתה עולה השאלה הלא מודעת: ומה עכשיו?   כתבתי על התופעה הזו בפירוט במניפסט שפרסמתי לפני מספר חודשים: "החתיכה החסרה" (אם לא קראתם, מומלץ כבר עכשיו להוריד אותו בחינם כאן).   התופעה הזו קורית, כי האגו שלנו מתעתע בנו. הוא גורם לנו לחשוב ולהאמין שאם רק נשיג את הפסגה הבאה, אז נהיה מאושרים ושלמים.    הוא יוצר אצלנו את התלות בכל מיני דברים חיצוניים על מנת שנרגיש מאושרים בפנים. הוא גורם לנו להאמין שאלו הם ההישגים החיצוניים שלנו שיגרמו לנו לאושר. הבית הגדול, הכסף בבנק, הרכב החדש, הטיולים לחו"ל, או מה שזה לא יהיה.   ואז, כשאנו סוף סוף משיגים את הדברים הללו, אנו באמת מרגישים מאושרים, אבל לרגע קצר מאד, ואז זה נגמר ואנו חוזרים למירוץ להשיג עוד משהו חיצוני כדי להרגיש שוב מאושרים לכמה רגעים.   וזה מכניס אותנו למירוץ מטורף שרק מתסכל אותנו יותר ויותר.   לפני כמה ימים בפגישה שקיימתי, נשאלתי לגבי הטיול הגדול שלנו בחו"ל, והיא שאלה אותי מה הדבר העיקרי שהשתנה אצלי בטיול.   והתשובה שלי היתה: הפסקת המרדף. זכיתי בתובנה הזו, שאין זה באמת משנה מהם הדברים החומריים שיש או אין לנו. לא הם אלו שיגרמו לנו להיות מאושרים יותר או פחות.   אני יותר "רגוע" היום. זה לא אומר, שהדברים הללו אינם חשובים לי ואיני רוצה בהם, ברור שאני רוצה בהם, אבל אני פחות ופחות תלוי בהם כדי להרגיש מאושר.   התהליך הזה הוא לא תמיד קל. אנו צריכים להיות מאד מודעים למה שמוביל ומנהל אותנו – האגו שלנו.   ואצל מרביתנו, מרבית מהזמן, האגו משתמש ומנהל אותנו במקום שאנו ננהל ונשתמש בו.   זה ממש כמו לראות זנב שמכשכש בכלב, במקום כלב שמכשכש בזנב.   במקום שהאגו יעבוד אצלנו, אנחנו עובדים אצלו. והעבודה אצלו אף פעם לא נגמרת, ללא קשר לכמה קשה נעבוד, או כמה נשיג וכמה נצליח. האגו שלנו תמיד, תמיד, תמיד: ירצה יותר.   אבל זה מתיש. ובעיקר, זה לא מספק. וזה לא גורם לנו להרגיש מאושרים באמת.   כשהאגו דוחף אותנו להשיג את "הדברים החיצוניים" הוא למעשה מרחיק אותנו מ"הדברים הפנימיים". אלו הם הרצונות הנשמתיים שלנו. והם אלו שבאמת גורמים לנו סיפוק ואושר מתמשכים, ולא רגעיים.   הסיבה שאלון, ורבים כמותו, אינם מרגישים מאושרים למרות כל ההישגים וההצלחות שלהם, היא כי הם אינם מממשים את הרצונות הנשמתיים שלהם. הם אינם מממשים את השליחות האמיתית שלהם כאן בעולם, ואינם מביאים אותה לידי ביטוי מלא.   האושר שלנו מתחיל מבפנים, מהמימוש של מי שאנו באמת, ולא ממשהו חיצוני שהשגנו.   אם הדברים הללו נוגעים בכם, והייתם רוצים להעמיק ולהבין את התהליך הזה בצורה עמוקה ומשמעותית, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" ב"תגלית" אחשוף בפניכם את התהליך המלא, את האופן שבו האגו מנהל אותנו, וכיצד לקחת את השליטה בחזרה לידינו. כיצד לזהות מהם הרצונות הנשמתיים האמיתיים שלנו, לדעת מה היא השליחות האמיתית שלנו. וכיצד לא לפחד מלממש אותה.