אמון

לחיות עם לב פתוח זו לא הצהרה רוחנית מנותקת, אלא בחירה יומיומית ולרוב מפחידה מאוד שבבסיסה ההסכמה להרגיש הכל. בפרק הזה נפגשתי להעמיק לשיחה עם ברוך יחיה רז. אני חייתי במשך שנים ארוכות בניתוק מוחלט, מתייחס לרגש כאל מטרד שכלתני שצריך לנהל, עד שהסרטן הכריח אותי לעצור ולפגוש את הגוף שלי. ברוך, לעומת זאת, נאלץ לפתוח את הלב דווקא מתוך תהומות של אובדן, לאחר המפגשים הכואבים עם המוות של אחותו ואשתו מיטל. בשיחה הזו, אנו בוחנים את האשליה שבה רובנו חיים, שאפשר לסגור את הלב רק בפני הכאב והפחד, מבלי להבין שבאותו רגע אנחנו אוטמים אותו גם בפני השמחה, התשוקה והאהבה. דיברנו על המחיר הכבד של הסתרת הפגיעות שלנו, במיוחד עבורנו כגברים שחונכו מגיל אפס תמיד להישאר חזקים ולא להישבר. וגילינו איך דווקא המוכנות להיות פגיעים היא זו שמייצרת את הביטחון, הקרבה והאינטימיות הכי עמוקים שאפשר לחוות, בין אם זה מול בנות הזוג שלנו ובין אם זה מול הילדים שלנו. מה עוד תקבלו מההאזנה לפרק: איך מזהים פיזית מתי הלב שלנו מכווץ וסגור ואיך מרגישה הנוכחות של לב פתוח שמאפשר לנשום ולהרגיש הכל ההבנה החד-משמעית שאי אפשר לסנן רגשות סלקטיבית, וכשאנו סוגרים את הלב כדי לא להרגיש כאב, אנו גם מאבדים מיד את היכולת להרגיש שמחה אמיתית איך ההסכמה להיות פגיעים וחשופים עם בני/בנות הזוג שלנו, דווקא במקומות שבהם אנחנו הכי מפחדים להיפגע, פותחת ערוץ למיניות וקרבה חיה ורוטטת למה המוכנות להיות פגיעים (ואפילו לבכות מול הילדים שלנו) לא הופכים אותנו לחלשים, אלא בונים בנו חוסן פנימי עמוק ומאפשרים גם לסביבה שלנו להיות פגיעה לידינו ועל הדרך לחיות בשלמות גם עם החלקים הפגומים והכואבים שבתוכנו, ולהשקיט אחת ולתמיד את קולות הביקורת והשיפוטיות העצמית. מוזמנים להיכנס פנימה, ולצלול יחד איתנו - לעומק.

סוף סוף מתפנה קצת לכתוב על הריטריט "50 גוונים של חופש" שהסתיים ביום ראשון השבוע. אם יש משהו שהבנתי על מה שקורה לי עם הריטריט הזה, הוא שבכל פעם שהוא מתקיים, אני נדרש לעבור בו איזו שהיא קפיצת מדרגה. זה לא רק שהמשתתפים עוברים בו תהליך עמוק עם עצמם, כך קורה גם לי. אז נכון שאני הוא המוביל של הרכבת הזו, הקטר. אבל ביחד עם זה, אני גם קרון ברכבת, בתהליך העמוק שסוחף את כולנו שם. התכנסנו ביום רביעי שעבר, 22 אנשים, שיוצאים ביחד למסע חקירה פנימית עמוק. לאף אחד מאיתנו לא היה מושג מה מצפה לנו. לכל ריטריט, לכל קבוצה, יש את התמה שלה. כל פעם זה משתנה מקבוצה לקבוצה. למדתי לבוא בסקרנות לגלות מה תהיה התמה של הקבוצה הזו. בשבת בבוקר, כשהתארגנתי לקראת פתיחת היום הרביעי של הריטריט, עוד תהיתי ביני לבין עצמי מה התמה של הקבוצה הזו, ואז בשמונה ורבע בבוקר זה כבר היה ברור. ההתראה הראשונה של פיקוד העורף תפסה אותנו בתחילת הפעילות של הבוקר. עוד לא הבנו אז, שזו רק היתה ההודעה על כך שנפתחה המלחמה, ולא באמת אזעקת טילים.

אורית נחתומי גורדון היא יזמת סדרתית, נדל"ניסטית ורוקמת חיבורים חוצי גבולות. היא מי שהביאה לישראל את רוברט שמין, יזם נדל"ן בינלאומי ושותפה בפעילות Project X בישראל. לאורך היכרותנו רבת השנים, ראיתי את אורית כמי שמשתנה ומשנה כל הזמן לאורך מסע החיים שלה. בין השאר תוכלו לשמוע בשיחה שלנו: כיצד המפגש שלה עם המוות השפיע ועיצב את חייה מה גרם לה להפוך מאגרונומית ליזמת נדל"ן מדוע לעולם לא תתפסו אותה בלי דרכון בתיק מדוע הירדנים גרשו אותה מירדן והכניסו אותה לרשימה השחורה איך גרמה לרוברט שמין להגיע לארץ, על חשבונו ולהקים כאן פעילות נדל"נית עניפה על חוויית הנוודות שלה בחיים, וכיצד היא משרתת אותה מדוע כל כך חשוב להיות בתנועה בחיים ולא להישאר במקום אחד על המחירים שהנוודות גובה ממנה

ישראל מרגליות עוזר לגברים שסובלים מריצוי ופחד מעימותים ומייסד קהילת "מגבר מרצה לגבר מרוצה". הוא מעיד על עצמו שבעברו היה גבר מרצה שנמנע מעימותים ושילם על כך מחירים אישיים כבדים. השיחה שלנו רלוונטים לא רק לגברים, אלא לכל מי שמרגיש שהוא חי מתוך ריצוי בחייו. בשיחתנו תוכלו בין השאר לשמוע: מהם הסימנים לכך שאנו חיים מתוך ריצוי של אחרים למה הריצוי פוגע בקשר ובאמון בין בני הזוג כיצד הריצוי פוגע בקבלת ההחלטות שלנו מדוע ריצוי אף פעם לא יגרום לאחרים להיות מרוצים מאיתנו ממה נובע הצורך שלנו להיות אנשים שמרצים אחרים ממה נוצר הריצוי ומה הוא בא לכסות ולהסתיר מאיתנו ומאחרים מדוע חשוב להכיר את כל היבטי האישיות שלנו, גם הפחות זוהרים על הקשר ההדוק בין ריצוי ותחושת אשמה מדוע חשוב שלא לקחת אחריות על רגשותיו של האחר.