אזור הנוחות

הפרק של היום הוא הקלטה של הרצאה שקיימתי לפני מספר חודשים. המילה "פחד" מיד מעוררת בנו קונוטציה שלילית של שיתוק, עצירה והישרדות. רובנו נוטים להאשים את הפחד בתקיעות שלנו ומשוכנעים שאם רק היינו נפטרים ממנו, היינו מגשימים את החלומות שלנו. אבל מה אם הפחד הוא לא מפלצת שצריך להעלים, אלא חבר נאמן ומנגנון אבולוציוני שנועד לשמור עלינו?. בפרק הזה אנחנו צוללים אל תוך האנטומיה של הפחד. אנחנו נגלה מתי הפחד הוא סכנה אמיתית ומתי הוא רק אשליה, ונלמד כיצד לעבור ממצב שבו הפחד מנהל אותנו, למצב שבו אנחנו רותמים אותו לטובתנו ופועלים למרות הכל. הנה מה שתגלו בפרק הקרוב: תמרור עצור או אזהרה? הטעות הגדולה שאנחנו עושים כשאנחנו מפרשים את הפחד כסימן לעצור את הכל, ולמה אנחנו חייבים להתחיל להתייחס אליו כ"תמרור אזהרה" שקורא לנו לפקוח עיניים אבל להמשיך בדרך. הסוד של האנשים האמיצים (וכוחה של פעולה): תגלו שאומץ הוא לא היעדר פחד, אלא דפוס פעולה שונה מולו. תלמדו איך צעד אחד קטן וכמעט בלתי נראה יכול להעלים פחדים עמוקים בתוך שניות. הפחד כמצפן הסודי שלכם: איך פחדים שגרתיים כמו פחד מדחייה או מכישלון, הם בעצם זרקור שמגלה לכם מה באמת הכי חשוב לכם בחיים (כמו אהבה, שייכות או הגשמה עצמית). הטריק של אילוצים ודיווח חיצוני: איך שימוש בדד-ליינים, התחייבויות פומביות ודיווח לאדם אחר יכולים לשמש כ"מעקף" למוח ההישרדותי שלכם, ולהכריח אתכם לבצע את השינוי שאתם דוחים. אפקט הדומינו: למה הניסיון לעשות שינוי ענק בבת אחת נועד לכישלון, ואיך מציאת אבן הדומינו הקטנה ביותר תייצר תגובת שרשרת של פעולות שיצרו את השינוי הרצוי.

חיה רוזנצוויג היא מייסדת ומנכ"לית חברת השקעות הנדל"ן האמריקאית "Rose Capital Group". יזמית, פעילה חברתית, ומייסדת "Mpower" - קהילה גלובלית המוקדשת להעצמה מנטלית, תודעתית ועסקית של נשים יהודיות וישראליות ברחבי העולם. חיה שיתפה במסע האישי שלה, מהתמודדות עם מציאות שלא התאימה לה, דרך קפיצה לאי־ודאות מוחלטת, ועד בניית אימפריה עסקית וקהילה של נשים חזקות. דיברנו על אמונה שלא מבוססת על פחד, על דת בלי ריצוי, על הצלחה שלא נמדדת רק בכסף, ועל המחיר האמיתי של צמיחה. נגענו בזוגיות, בהורות, בעבודה עם תודעה, ובהבדל שבין כאב מוכר לחופש אמיתי. בין השאר תוכלו גם לשמוע: מה הוביל אותה בגיל 20, עם תינוקת, לעזוב את הארץ לארה"ב ולבנות שם את עצמה מחדש, בלי אנגלית ובלי ידע ונסיון עסקי כיצד נכנסה לעולמות הנדל"ן איך בונים עמוד שדרה פנימי בגיל צעיר מהו התפל ומהו העיקר בלהיות אדם דתי ומאמין איך לנהל עסק בתוך הזוגיות מבלי לפגוע בה מדוע הקימה את קהילת הנשים Mpower כיצד היא חוותה את ארועי ה-7/10 פרק עמוק, נוגע ומעורר השראה. תהנו.

אני נמצא כעת בעיצומה של ההרשמה לריטריט "50 גוונים של חופש". ובימים האחרונים, אני נתקל שוב ושוב באותה התופעה. בשיחת הטלפון, האדם שמולי מספר לי בעיניים בורקות מה משך אותו לריטריט. עד כמה הוא מרגיש שזה מדויק לו. עד כמה הנשמה שלו מבקשת את זה. אנחנו מדברים, ואני שומע את הכמיהה בקול שלו. אבל הוא לא נרשם. הוא אומר שהוא צריך "לישון על זה". הוא אומר שהוא צריך לבדוק ביומן. וכמה ימים אחר כך, אני מקבל את ההודעה המוכרת: "חשבתי על זה, ונראה לי שכעת זה לא הזמן הנכון..." אז בואו נדבר רגע על "הזמן הנכון". יש לנו בראש איזו פנטזיה על הרגע הזה. אנחנו מדמיינים אותו כמו יום בהיר, שבו השמיים נקיים מעננים. יום שבו נקום בבוקר עם ביטחון מוחלט. בלי דאגות כלכליות. בלי עומס בעבודה. בלי רגשות אשם שאנחנו משאירים את הילדים או את בן הזוג לבד.

השבוע, במהלך האימון בחדר הכושר, שמעתי משפט בפודקאסט שהקשבתי לו, שגרם לי לעצור רגע, להניח את המשקולות ולכתוב אותו לעצמי בטלפון. והמשפט הזה היה: "ביטחון שוחה בכאב מוכר". תקראו את זה שוב: "ביטחון שוחה בכאב מוכר". במבט ראשון, זה כנראה נשמע לא הגיוני. הרי ביטחון אמור להיות ההפך מכאב, לא? אנחנו רוצים להאמין שביטחון מעניק לנו רוגע, שלווה, ויציבות. אבל אם נסתכל בכנות אכזרית על החיים שלנו, נגלה שרוב הזמן אנחנו בוחרים בכאב. רק בגלל שהוא מוכר לנו. אנחנו נשארים בעבודה ששואבת מאיתנו את החיות והאנרגיה, כי אנחנו מעדיפים את הבאסה והתסכול המוכרים מחר בבוקר על פני חוסר הוודאות שבשינוי. אנחנו נשארים במערכות יחסים שכבר מזמן אין בהן אינטימיות או אהבה, כי אנחנו מעדיפים את הריבים המוכרים על פני הפחד להישאר לבד. אנחנו נשארים עם המינוס בבנק, עם הלחץ, עם התחושה שאנחנו חיים "ליד החיים", על פני המאמץ לעשות במצב הכלכלי שלנו שינוי כלשהו.