שמחתי להתארח לפרק מיוחד בפודקאסט "רגע מעצים" עם אברהם צור.
והנה מה שהוא כתב על הפרק:
"להתמודד עם זוללי אנרגיה ולייצר לעצמנו סביבה נכונה.
לפני שנה וחצי חליתי בסרטן ואחד הדברים המידיים שהבנתי שמאוד חשובים להחלמה שלי – זו הסביבה. אנחנו היינו מאוד זהירים עם מי שיתפנו את המחלה. מתוך מודעות מאוד גבוהה עד כמה הסביבה היא קריטית (להחלמה). אם היה לי אדם שהיה לי ספק או חשש שמה שאני אקבל ממנו זה יהיה פחד או רחמים – הוא לא היה בסוד העניינים. כי מחלה ופחד לא עובדים טוב ביחד. פחד = מוות.
פרק מרתק עם ערן שטרן, מחבר הספרים להתעורר ולהגשים. בפרק הרגלים מצוינים כמו "חוק ההקרבה", "להיכשל קדימה" ושינוי הסביבה שלנו, כדי להיפטר ממחשבות הרסניות ולמצות את הפוטנציאל האישי."
מוזמנים להאזין כאן:
הי!
מוזמנים לצפות בראיון מיוחד שקיים איתי חי שגיא במסגרת סדרת ראיונות שהוא מקיים עם המרצים המובילים בישראל.
בשיחה שלנו, אני חושף בפעם הראשונה רבים מהסיפורים של "מאחורי הקלעים" על תחילת הדרך העסקית שלי, על התובנות, וגם לא מעט טיפים ורעיונות למי שנמצא בעולם ההרצאות וההופעה מול קהל.
מוזמנים לצפות ולהנות!
שמחתי להתראיין בפודקאסט המעולה קליקבילי עם יואל דורון ובו דיברנו על צמיחה עסקית ועסקים בדיגיטל.
דיברנו על העתיד לבוא, על העולם החדש בעידן הקורונה וההשפעה שלו על בעלי עסקים והעוסקים במקצועות הדיגיטל.
האזנה נעימה
רגע לפני שהסגר בעקבות משבר הקורונה החל להשתחרר והתחלנו לחזור ל"שגרה", ענת אימבר בשירי קיימה איתי ראיון מעניין. בין השאר דיברנו על:
האם בעקבות משבר הקורונה, עדיין כדאי להיות בעל עסק ועצמאי או שעדיף להישאר שכיר?
כיצד להתמודד עם חוסר וודאות וחוסר בטחון, במיוחד לאור משבר הקורונה שפקד את העולם
מהם השרירים שכדאי לפתח בתקופות כאלו
מה אני ממליץ למי שפוטר או שהוצא לחל"ת לעשות כעת
מדוע אני חושב שכדאי להיכשל
תהליך ההתפתחות הרוחנית שעברתי לאורך השנים, וכיצד הוא משפיע גם על העסק שלי
ההתמודדות שלי עם מחלת הסרטן
מוזמנים לצפות ולהנות
את יובל שוורצמן הכרתי כבר בשנת 2013 (מסתבר שהוא הכיר אותי כבר מ-2008).
הוא תחילה הצטרף לקבוצת פרימיום יחודית שהובלתי לשכירים שהיו מעוניינים להקים עסקים ומאוחר יותר המשכתי גם ללוות אותו בדרכו העסקית המופלאה (עד היום).
הסיפור שלו תמיד מעורר בי השראה לאדם שעושה "את מה שצריך" ולא את מה שנוח, על מנת להתקדם ולהשיג את המטרות שלו.
יובל הוא דוגמה ומופת להתמדה, למחוייבות, לנכונות לעשות את מה שצריך ולהיכשל קדימה.
לפני כמה חודשים, יובל ביקר בארץ (הוא גר כרגע באנגליה) ובאופן ספונטני הצטרף למפגש של קבוצת הליווי לשכירים שאני מוביל.
התוכנית היתה שידבר כ-20 דקות איתם ויתן להם השראה, אבל הם לא כל כך רצו לשחרר אותו וה-20 דקות הפכו ל-80 דקות 🙂
אלו הם 80 דקות מלאות בהשראה, בתובנות חשובות לכל מי ששכיר או עצמאי.
מאחל לכם צפייה מהנה!
הכן את עסקך לקיץ!
הדרכה חד פעמית לבעלי עסקים עם משה חרלופסקי וערן שטרן:
בעלי עסק: אין זה סוד שלבעלי עסק רבים, תקופת הקיץ נחשבת כ"עונת המלפפונים" או "העונה המתה"… רבים מתבאסים מכך שהם חושבים שבקיץ "אין עם מי לעשות עסקים" או שכולם בחו"ל…
האמת היא – שזה נכון שיש לקוחות שמטיילים ונופשים, אבל אין באמת סיבה שזו תהיה תקופה חלשה בעסק.
הכל תלוי, קודם כל בכם – בעלי העסק! בתפיסת העולם שלכם לגבי הקיץ, וכמובן באיך שתערכו ותתכוננו לקיץ.
איך לחזק את העסק, לשווק ולהצמיח אותו בתקופת הקיץ
בהדרכה זו נראה לכם מה נדרש כדי לחזק את העסק, להכין אותו לקיץ, להרוויח וגם להנות!
מה יהיה בהדרכה? הנה…
מה ההזדמנות הגדולה לשווק ולקדם את העסק בתקופת הקיץ שמרבית בעלי העסקים מפספסים ולא מנצלים
מה האלטרנטיבות המוצלחות יותר לשיווק בקיץ (ובמיוחד בקיץ הזה לפני הבחירות) שבו עלויות השיווק הדיגיטלי ממריאות לשחקים חדשים
מה המיינדסט הנכון שיעזור לכם לא רק "לעבור את הקיץ בשלום" אלא גם לשגשג בו
ואינספור טיפים, רעיונות וכיווני חשיבה שיעזרו לכם לבלוט, למכור יותר ולשווק בצורה אפקטיבית בקיץ הקרוב!
לפרטים ומידע על קהילת "עסקים מבוססי שליחות"
הרשמו לחודש התנסות בארגון עסקים עושים עסקים, הצטרפו לחודש ללא עלות
משך הראיון: 82 דקות
לשמיעת ההקלטה:
להורדת קובץ MP3 של ההרצאה למחשב, יש ללחוץ על האייקון של החץ:
הי!
בסרט המצוין Inception (או בשמו העברי "התחלה") באחת הסצינות הראשונות, לאונרדו די קפריו יושב מול הלקוח המיועד ושואל אותו:
מה הוא הטפיל המסוכן והעמיד ביותר בעולם?
האם זו בקטריה?
אולי וירוס?
לא…
זהו רעיון.
הוא עמיד, ומדבק ביותר.
ברגע שרעיון נתפס במוח של האדם, זה כמעט בלתי אפשרי להיפטר ממנו.
ויותר מכך – רעיון שהוא מאד מובנה, ומאד מבוסס: נדבק.
מאד אהבתי את הסרט (ראיתי אותו כבר כמה פעמים), אבל בעיקר נשארה לי ממנו חרוטה הסצנה הספציפית הזו.
כי למרות שניתן לטעון שהסרט הוא בדיוני לחלוטין, ההיגד הזה הוא מאד נכון ומאד אמיתי.
ברגע שרעיון מתחיל להתבסס ולהתיישב אצלנו במחשבה, קשה מאד להוציא אותו משם.
זו הסיבה שלפעמים כל כך קשה לנו לעשות שינויים מצד אחד – כי קשה להוציא את המחשבות וההרגלים הקיימים. אבל מצד שני, לפעמים ישנם אנשים שעושים שינוי בשניה, מהרגע שרעיון חדש התיישב להם במחשבה.
עכשיו תתארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: נניח שאתם פוגשים בלקוח פוטנציאלי, ורוצים לעניין אותו במוצר או בשרות שלכם.
כמה קל זה היה אם הייתם יכולים, בצורה מהירה, ואפילו אוטומטית, לגרום ללקוח להבין משהו לגבי עצמו ולגבי המוצר או השרות שלכם ובעקבות כך לרצות לקנות מכם, או להמשיך אתכם בתהליך.
נשמע מעניין?
ובכן, זה לא מדע בדיוני. זה לגמרי אמיתי.
אני עושה את זה כבר שנים בדרכים מאד מסויימות ומאד ספציפיות.
ושלא נתבלבל, אני לא מדבר כאן על כל מיני דרכים "מפוקפקות" כאלו ואחרות שמנסות להתיימר לשתול מחשבות במוחו של הלקוח.
אני מדבר כאן על דרך ישרה, אותנטית, ומהימנה ליצור חיבור מאד עמוק ביננו ובין הלקוחות שלנו, לגרום להם להבין משהו חדש לגבי עצמם ומתוך כך לעורר בהם רצון להמשך התהליך איתנו ולרכוש מאיתנו.
עכשיו אני רוצה להוסיף לכם נדבך נוסף מעניין לכאן – תארו לכם גם, שכל התהליך הזה, קורה מבלי שאתם צריכים להיות מעורבים בו בכלל.
הוא קורה בצורה אוטומטית לחלוטין, גם כשאתם עושים דברים אחרים או אפילו ישנים.
אם מה שתארתי לכם כאן נשמע לכם מעניין, אז אתם לא רוצים לפספס את ההדרכה: כיצד לגרום ללקוחות המדוייקים לרוץ אליך ולרצות לקנות דווקא ממך!
ולמי שרוצה לצפות בסצינה מתוך Inception הנה היא:
תהנו!
ערן
הי!
לפני מספר ימים רואיינתי בתוכניתו של בן סולומון: על אנשים ועסקים.
ובין שאר השאלות הרגילות, הוא גם שאל אותי שאלות שמעולם נשאלתי לפני כן בראיונות קודמים: כמו מה אני עושה בבוקר, מתי בכיתי בפעם האחרונה, ועם איזה אדם שמת הייתי רוצה לשבת לשתות קפה?
ועוד שאלות רבות ומעניינות…
מוזמנים לצפות כאן ולהנות
ערן 🙂
הי,
אחת השיחות הפנימיות שמתקיימת לדעתי אצל כולנו היא שיחה על הפער.
הפער בין איפה שאני נמצא לאיפה שאני רוצה להיות.
ויש כאן משהו פרדוקסלי, שאין זה משנה כמה נתאמץ, נשתדל ונפעל להשיג את המטרות שלנו, מיד כשהשגנו אותן (או זמן קצר לאחר מכן) נתחיל מיד להרגיש שוב את אותו הפער.
זה כמו לנסות ולהגיע אל האופק – כמה שלא נתקרב לקראתו הוא הולך ומתרחק מאיתנו.
הסרטון הבא (גאוני בעיני) ממחיש זאת בצורה מצויינת
אני מניח שהתחברתם לרעיון 😊
אם ננסה להבין את התהליך הזה, שקורה אצל כולנו, בעוד רמה, הרי שבעצם בכל פעם שאנו שמים לעצמנו מטרה מסויימת ומשיגים אותה, מיד עולה בנו הרצון והצורך הפנימי להשיג משהו נוסף.
לרוב, אנו תולים בהשגת המטרה הזו, את מידת האושר שלנו.
"אם רק אצליח לגור בבית שאני רוצה ואוהב אז אהיה מאושר"
"אם רק אצא לחופשה שאני חולם עליה, אני אהיה מאושר"
"אם ארוויח יותר כסף אז אהיה חופשי ומאושר"
וכו'…
לפני מספר ימים ישבתי עם לקוח, והשיחה שלנו נסובה על כסף. הוא מתמודד כעת עם סיטואציה לא פשוטה של סגירת חובות ורצון שלו "ליישר קו", ולהצליח לצמוח משם, לעזוב את העבודה שלו כשכיר ולהקים את העסק העצמאי שלו.
הוא אמר לי משפט בסגנון של "אני רוצה להגיע למצב שיש לי מספיק כסף, כדי שאז אהיה חופשי".
ניסיתי להסביר לו שההרגשה של חופש (שאליה הוא בעצם שואף) אינה קשורה לכמה כסף יש (או אין) לו בבנק.
אחת החוויות שהיא זכורות לי בהקשר הזה הוא יום מסויים, לפני כשלוש שנים שבמהלכו רצה הגורל והיו לי 2 פגישות עם אנשים שונים. שניהם מצליחים מאד עסקית, כל אחד מהם הקים במו ידיו עסק שמגלגל מחזור של כ-130-150 מליון ₪ בשנה.
טכנית "על הנייר" ובבנק – הם חופשיים כלכלית.
למרות שמצבם הכלכלי היה מאד דומה (לכאורה נטולי דאגות כלכליות) החוויה שלי בפגישה עם כל אחד מהם היתה שונה לחלוטין.
הראשון היה באמת חופשי. כשדיברתי איתו הרגשתי את החופש שהוא חווה, את תחושת השפע שהוא חי מתוכה, את האופטימיות שלו, את שמחת החיים ואת הרווחה והשקט הפנימי שהוא חי עמה.
עם השני, למרות שמצבו הכלכלי כאמור זהה לראשון, החוויה היתה שונה לחלוטין. הוא היה מפוחד, השרדותי, חושש, סקפטי וציני. הוא דיבר איתי כל הזמן במונחים של פחד ושל כך שבעצם בכל רגע הכל יכול להשתבש, וכל העסק יכול ליפול.
למרות מצבם הכלכלי הזהה – החיים שלהם שונים לחלוטין.
חווית החיים שלהם שונה לחלוטין.
המקרה הזה, הראה לי יותר מהכל, עד כמה התלות שלנו ב"דברים חיצוניים" היא גדולה ועד כמה גדולה הטעות שלנו כאן. כל יעד או מטרה חיצונית שנשיג לא יגרמו לנו להרגיש באמת את מה שאנו רוצים להרגיש.
זה לא משהו חיצוני שמשפיע על מי שאנחנו בפנים.
זה הפוך לגמרי.
הרבה אנשים מסתובבים בעולם ומחפשים להשיג את "הדבר החיצוני" שיעניק להם את תחושת האושר שלהם. בדרך הם קצת מאבדים את מי שהם. את מי שהם באמת. את מה שנכון ומדוייק להם.
הם אפילו מתרחקים עצמם כדי להשיג "משהו חיצוני", ואז כשהם משיגים אותו, תחושת ההישג נמשכת זמן קצר (לעיתים אפילו דקות בודדות), ומיד תופסת את מקומה תחושת התסכול, כי בעצם האושר שהם ציפו לא הגיע.
אנחנו רוצים להגיע ל"שם", וכשאנו מגיעים לשם סוף סוף, ה"שם" הופך ל"כאן" ופתאום יש לנו "שם" חדש שאנו רוצים להשיג… וחוזר חלילה.
אז מה הפתרון?
אז אפשר להמשיך ולרדוף אחרי ה"שם" הבא שלנו… אבל אני חושב שבשלב הזה כבר הבנו שהאסטרטגיה של לרדוף אחרי האופק היא לאו דווקא האסטרטגיה היעילה ביותר.
ואפשר ללכת לכיוון אחר. להבין מי אנחנו באמת. מה תפקידנו כאן בעולם.
אחד הגורמים המשמעותיים שמשפיעים על תחושת האושר שלנו הוא המשמעות. שאנו עושים משהו בעל משמעות. שיש משמעות לנוכחות שלנו כאן בעולם.
אנחנו לא תמיד מבינים את זה או ששוכחים ואז מחפשים את ה"דבר החיצוני" התורן שיעניק לנו קצת אושר.
הדוגמה הפרקטית לכך, הוא למשל אדם שנמצא במקום עבודה שהוא אינו אוהב. הוא לא מרגיש שם ממומש ומוגשם. הוא מתוסכל מכך.
הוא משווע לחופשה.
הוא מאמין שאם תהיה לו את חופשת החלומות שלו, אז הוא יהיה סוף סוף שקט ומאושר כמו שהוא רוצה.
הוא עובד מאד קשה על מנת להשיג את החופשה הזו, ומצליח סוף סוף להגיע אליה.
אבל אז היא מסתיימת, ואפילו עוד לפני שהיא הסתיימה, תחושת התסכול מציפה אותו שוב.
כי הפתרון לתסכול שלו הוא לא עוד חופשה (ממש אין לי דבר וחצי דבר נגד חופשות.. אני מאד בעד!!), אלא משמעות.
הפתרון לתסכול שלו הוא החיבור לעצמו, למי שהוא באמת. למי שהוא חושב שהוא צריך להיות.
הפתרון הוא לא "שם" בחוץ, הוא לגמרי "כאן" אצלנו.. בפנים.
ומי שרוצה לעשות צעד משמעותי פנימה, אני מזמין אותו לפגוש אותי ב"תגלית".
מה משותף לג'ון לנון, אריק קלפטון, ליידי גאגא, קמרון דיאז, אלאניס מוריסט ועוד רבים אחרים?
היה להם הכל… את הכסף, ההצלחה, הפרסום, ההכרה.
ובכל זאת – הם לא היו מאושרים. (לא אני המצאתי את זה, הם אמרו זאת).
בחווית החיים שלנו, הורגלנו לחשוב ש"אם יהיה לי את… אז אני אהיה…". כלומר, שברגע שנשיג את אותו הדבר שאנו רוצים כל כך, אז החיים שלנו יסתדרו ויהיו נפלאים.
אבל המציאות היא אינה כזו.
אני יודע זאת מהנסיון האישי שלי, שכמה שפעלתי כדי להשיג מטרות כאלו ואחרות, להשיג הישגים כאלו ואחרים, תמיד בסוף חוויתי רק תחושת "היי" רגעית, שמהר מאד התחלפה ואת מקומה החליפה השאלה – אז מה הדבר הבא?
ושלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מתנגד להישגיות ולתוצאות (מי שמכיר אותי יודע שאני מאד מוכוון תוצאות), אבל במהלך השנים שעברו, הבנתי שהתוצאות לבדן אינן מספיקות. כי מיד נפתח לנו פער חדש שאנו רצים לסגור אותו. תמיד יש לנו "חתיכה חסרה" שעד אשר לא נסגור אותה, לא נרגיש באמת שלמים.
מוזמנים לצפות כאן בוידאו הקצר הזה… ואם אתם רוצים להעמיק, אז אני מזמין אתכם לקרוא את המניפסט החדש שפרסמתי לאחרונה: "החתיכה החסרה".
מאחל לכם שנה טובה וגמר חתימה טובה!
ערן.
