החלק המעניין בכל זה, הוא שככל שהדרך עמוסה יותר, וככל שישנם יותר אנשים שמשתמשים בנתיב המהיר, מחיר הנסיעה עולה. המחיר על השילוט מתעדכן. העקרון הוא פשוט – לחברה המפעילה את הנתיב המהיר ישנה התחייבות להבטיח בו נסיעה במהירות מינימלית, כך שעל ידי העלאת המחיר הם מווסתים את כמות כלי הרכב בנתיב ובכך למעשה גם שולטים במהירות התנועה בו.

עד כאן ההסבר על הנתיב המהיר, אבל איך זה קשור לחיים שלנו, ולמה בכלל החלטתי לכתוב על זה כאן?

במהלך הנסיעות האחרונות שלי שם, יצא לי להתבונן הצידה, לשמאל לנתיבים שעומדים בפקק הארוך הזה בכניסה לת"א. ותהיתי על מה הם חושבים ברגעים הללו?

יושבים שם אנשים, חלק גדול מהם, יושבים בו כמעט מדי בוקר, כל בוקר. עומדים וכמעט לא מתקדמים.
זזים לאט לאט. כל בוקר…

ומצד שמאל שלהם, הם יכולים לראות אנשים אחרים, בני אדם כמותם, אבל הם לא תקועים בפקק. לעומת אלו שעומדים בפקק, אלו שנוסעים בנתיב המהיר נראים כטסים. אמנם בגובה נמוך, אבל במהירות מאד גבוהה.

יש כמה מחשבות אפשריות שעוברות להם בראש ברגעים הללו…

חלקם מסתכלים שמאלה וכועסים על כל אלו שנוסעים מהר לעומתם… למה להם מגיע ולי לא? הם חושבים לעצמם. למה אני צריך להתקע כאן, באיטיות הבלתי נגמרת הזו, מדי בוקר – והם שם טסים להם ללא הפרעה!

זה דומה לאיש עני שיסתכל על העשיר ויחשוב מחשבות בעלות אופי דומה… טוב, הוא אומר לעצמו, ההם שם בטח גנבו, רימו או שיחדו מישהו כדי לנסוע מהר יותר לעומתי…

יש כאלו אולי שחושבים לעצמם שהם לא יכולים להרשות לעצמם לנסוע בנתיב המהיר… הם לא כמו ה"עשירים" האלו שם בצד שמאל, שיכולים לשלם כל בוקר על נסיעה מהירה… או שאולי, פשוט להם "יש מזל" ולי לא…

ויש כאלו שכמובן בכלל לא חושבים על האפשרות שלהם, לפנות שמאלה ולעלות בעצמם על הנתיב המהיר – פשוט כי הם רגילים לעמוד בפקק מדי בוקר… והרגלים כידוע, קשה לשנות…

הנתיב המהיר הזה – הוא שיקוף מדוייק של החיים שלנו.

גם בחיים יש כאלו שמזדחלים לאיטם בפקק של החיים, ויש את אלו שטסים קדימה ב"נתיב מהיר" משל עצמם.

יש כאלו שבוחרים לעלות על הנתיב המהיר של החיים, ויש את אלו שמעדיפים להסתכל עליהם, כשהם נוסעים במהירות, ולקטר או להתלונן על מר גורלם.

בנתיב המהיר נוסעים רק חלק קטן מהאוכלוסיה, אחוזון קטן. השאר מסתכלים עליהם ומתלוננים, מרכלים או מקטרים למה הם שם ואני לא…

אבל הנה הנקודה החשובה – אף אחד לא נולד בנתיב המהיר. כל מי שנוסע שם מהר, נמצא שם מתוך בחירה.
הוא בחר לנסוע שם, לעומת האחרים שבחרו שלא לנסוע שם.

אגב – לבחירה שלו לנסוע מהר יש מחיר… המחיר מוצג על לוח אלקטרוני בכניסה לנתיב – בצורה הכי ברורה שיש. השלט הזה מעמיד את אותה הבחירה בפני כולם, ללא יוצא מהכלל. הרוב בוחרים שלא לשלם את המחיר ולהמשיך לנסוע לאט בפקק. מעטים בוחרים לעלות על הנתיב המהיר, לשלם את המחיר, שלעיתים אגב יכול להיות לא זול בכלל… ולנסוע מהר.

בדיוק כמו בחיים. רק שבחיים השלט הדיגיטלי עם המחיר לא תמיד מופיע ברור מולנו. אבל אנו יודעים שהוא (המחיר) תמיד נמצא שם.

אגב – מה דעתכם היה קורה אם לצד השלט של מחיר הנסיעה בנתיב המהיר היו שמים שלט נוסף שעליו היה כתוב: מחיר הנסיעה שלא בנתיב המהיר…

מה לדעתכם היה המחיר מראה שם? מחיר גבוה יותר או נמוך יותר לעומת הנסיעה בנתיב המהיר?

בוודאות אני יכול לומר לכם – זה יהיה מחיר גבוה יותר.

המחיר של להשאר תקוע בפקק, תמיד יהיה גבוה יותר מהמחיר שתשלמו כדי לנסוע בנתיב המהיר.

בפקק האמיתי – אנו משלמים על דלק שמתבזבז, על הבלאי של הרכב בעמידה כל כך ממושכת, ירידת ערך… והכי חשוב – הזמן שלכם! תעריכו כמה שווה שעה שלכם, ומיד תראו שרק השעה שלכם שמתבזבזת בעמידה בפקק שווה יותר מהמחיר שתעלה לכם נסיעה בנתיב המהיר.

ובחיים עצמם?

מה המחיר של להשאר תקוע בעבודה שאתם לא אוהבים? או במערכת יחסים שאינה טובה עבורכם?
או לחיות בחוסר סיפוק או ללא תחושת מימוש? מה המחיר של כל אלו?

יש מחירים כמובן גם לנסיעה בנתיב מהיר, שיתכן שהוא חדש, לא מוכר, לעיתים מפחיד, ובעיקר – שונה ממה שהתרגלנו אליו עד היום.

לכל דבר יש מחיר. אבל השאלה היא בעבור מה אנו מוכנים לשלם את המחיר? האם תהיו מוכנים לשלם את המחיר של להשאר בפפק, תמורת התגמול של להגיע מאוחר, מותשים וכועסים… ובחיים – לגלות שהגעתם לאותה תוצאה מוכרת ומתסכלת?

או שתהיו מוכנים לשלם את המחיר לעלות על "נתיב מהיר" כלשהו, כדי לגלות תוצאות חדשות ומרגשות?

מה תהיה הבחירה שלכם? אשמח לקרוא את התגובות שלכם כאן בבלוג!

והעיקר, באיזה נתיב שלא תבחרו לנסוע בו – סעו בזהירות!

שלכם,

ערן

נ.ב. – ועוד משהו לחשוב עליו… בפעם הראשונה שהגעתי לנתיב המהיר, ראיתי את השלט הראשון עם המחיר. ביני לבין עצמי עדיין לא החלטתי האם כדאי לעלות עליו או שלא… בעודי מתלבט, הופיע שלט נוסף, ואז מול עיני המחיר בו השתנה והפך להיות גבוה יותר. מה שהגביר לרגע את תחושת חוסר ההחלטה, ואז הופיע השלט השלישי – וגם אז בדיוק מול עיני המחיר השתנה ועלה שוב. באותה שניה החלטתי מיד לעלות על הנתיב המהיר.

כך גם בחיים – ככל שאנו מתמהמהים בקבלת ההחלטות שלנו, המחיר עולה ועולה… המחיר של חוסר החלטה תמיד יהיה גבוה יותר מהמחיר של החלטה כזו או אחרת…

בנקודה הזו, אני השתתקתי. כי פתאום קלטתי משהו – יש קשר הדוק בין סוג הענבים שאנו בוחרים לאכול, להצלחה ולתוצאות שאנו מקבלים!

העניין הוא כזה:

באמת הרבה יותר קל לאכול את הענבים הירוקים… הם קצת יותר קטנים וקל לבלוע אותם, אין בהם גרעינים, ובדרך כלל – הם גם יותר נפוצים ונגישים.

לעומתם, הענבים האדומים – גדולים יותר, יש בהם גרעינים שצריך להוציא (או לבלוע) והם קצת פחות פופולריים ונפוצים מהירוקים (לפחות באזור שאני גר בו  ).

ויתכן שעד כאן, אתם כבר אומרים לעצמכם – "נו באמת, ערן, זה באמת סיפור מרגש, אבל מה הקשר להצלחה בכלל… בסה"כ ענבים…"

 יש קשר הדוק. כי כמו כשאנו בוחרים איזה סוג של ענבים אנו בוחרים לאכול, כך אנו בוחרים אילו יעדים ומטרות להגשים בחיינו.

לרוב, ניטה יותר לבחור מטרות פשוטות, נגישות ושקל לנו להשיג אותן (כמו הענבים הירוקים – נגישים וקלים לעיכול… אין בהם גרעינים).

האמת, שעד הרגע שבו יואב שאל אותי למה אני אוהב יותר את הירוקים, מעולם לא חשבתי על כך. זה פשוט היה הרגל – לבחור את הדרך הקלה יותר לאכול ענבים. בכלל לא הייתי מודע לכך.

לא הייתי מודע, שיש זן אחר שהוא יותר טעים ומהנה אולי. אבל נכון – דורש קצת יותר עבודה.

מרבית האנשים יבחרו במטרות הקלות יותר. לא תמיד מתוך חשיבה ובחירה אמיתית, לרוב מתוך הרגל של "לבחור בקל יותר".

אגב, זה לא תמיד רע, אין לי שום דבר נגד למצוא דרכים קלות להשיג תוצאות. לא על כך אני מדבר כאן.

הנקודה היא, שיש עולם שלם של תוצאות וחוויות שאנו בכלל לא מכירים כי אנו נשארים בטווח המוכר והבטוח של מה שאנו רגילים להשיג והתוצאות (הענבים) שאנו רגילים להשיג (לאכול).

מניסיוני הרב, בעבודה עם עשרות אלפי אנשים, אני רואה זאת פעם אחר פעם, מה קורה לאדם שמחליט ללכת אל מעבר לאזורי הנוחות שלו. שפועל להשיג תוצאות מעבר לתוצאות ה"רגילות" שלו. שמחליט ללכת על הענבים האדומים, להתמודד עם הגודל, הגרעיניםף וחוסר הנגישות שלהם.

שם קורות פריצות הדרך הגדולות שלנו כבני אדם. שם התוצאות שבאמת מרגשות (או טעימות) עבורנו.

אז אין לי שום דבר נגד הירוקים, ובטח לא נגד האדומים. שניהם טובים. השאלה היא מה אנו בוחרים…

מזמין אתכם לבדוק עם עצמכם – איזה סוג מטרות אתם נוטים לבחור לעצמכם? מהסוג של הירוקים או האדומים?

ועוד הזמנה – ביחרו לכם יעד או מטרה אחת מהצד של האדומים, והחליטו שאתם פועלים להשגתה… אתם תדהימו את עצמכם!

אשמח שתשתפו כאן, מה אתם בוחרים? וכמובן שתגיבו על הדברים!

שלכם,

ערן

נ.ב. – יואב יקר – הפוסט הזה מוקדש לך באהבה גדולה…

 

הפוסט הקודם שלי "אנשים מצליחים עושים את מה שהאחרים אינם אוהבים לעשות.." עורר לא מעט תגובות מעניינות. חלקן תומכות בדברים שכתבתי וחלקן מתנגדות ואפילו כועסות על הדברים. אני אשמח לתגובתכם גם על הדברים הבאים.

 

קודם כל אני רוצה להבהיר שכל מה שנכתב כאן בבלוג משקף את תפיסת עולמי והעקרונות על פיהם אני פועל. לא כולם חייבים להסכים איתם, וכמובן שכל אחד מכם יכול לבחור אם לקרוא או שלא.

 

אבל אני כן רוצה להתייחס כאן לסיבה האמיתית לכך שאני עושה את מה שאני עושה.

 

אני עושה את מה שאני עושה כי אני מאמין ופועל מתוך כך שמה שאני עושה מביא ערך לאנשים. אני עוזר לאנשים להשיג את התוצאות שהם רוצים להשיג בחייהם.

 

זו ההסתכלות שלי: אני לא "מוכר" לאנשים – אני נותן להם ערך – אני עוזר להם להשיג את התוצאות שהם רוצים. חלק יראו בכך הזדמנות וחלק לא. וכל אחד יבחר את זוית ההסתכלות שלו.

 

כן, זה נחמד לקבל תגמול כספי על התרומה שלך, כל אחד מאיתנו צריך לקבל תגמול על התרומה והערך שהוא מביא. אבל הכסף זו לא הסיבה שאני עושה את מה שאני עושה. הסיבה האמיתית היא כי אני יודע, שבעוד שנה מהיום אני אוכל לראות את 12 האנשים שיבחרו להצטרף לתוכנית "שנת מפנה", כשהם נמצאים במקום אחר לגמרי בחייהם. במקום בו הם רוצים להיות, שאליו הם מכוונים.

 

וזה הסיפוק הגדול ביותר שיש. כי בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש שהוא עשה הבדל בעולם הזה, שהוא השאיר אחריו חותם. זה החותם שלי.

 

במהלך השנים האחרונות בהן אני מלווה אנשים בתהליכים מעין אלו, היתה לי הזכות לראות "ניסים" שכאלו קורים בחיים של האנשים אותם ליוויתי. ואני לא אומר את זה כדי "להשוויץ", אני מציין את זה, כי זה פשוט עובד! ראיתי אנשים משיגים תוצאות מדהימות ויוצאות דופן בחייהם:

אלו הן רק מקצת הדוגמאות, אבל המשותף לכולן הוא שכולם הינם אנשים מחוייבים, נחושים, המוכנים לקבל ידע ולהפעיל אותו בחייהם, הפועלים ומיישמים בכל רגע ורגע את שלמדו.

 

אנו יכולים להמשיך וללכת באותה הדרך אותה אנו מכירים והולכים עד כה. אין שום דבר רע בכך. השאלה היא רק אם הדרך הזו מביאה אותנו לאן שאנו רוצים להגיע. לפני מספר שנים, כשעוד עבדתי באינטל, עצרתי רגע להסתכל קדימה ולבחון לאן הדרך בה אני הולך מובילה אותי. והאמת היא שהתמונה שראיתי באופק של אותה הדרך – לא היתה התמונה אותה רציתי לראות בחיי. ואז אנו מגיעים לצומת, שבה אנו צריכים לבחור: האם אנו ממשיכים באותה הדרך, המוכרת, הנוחה, ה"בטוחה" לכאורה או שאנו פונים ללכת בדרך אחרת.

 

וזו הצומת שבה אנו נמצאים, בכל רגע בחיינו. אנו צריכים לבחור.

 

עד כה הגישו מועמדותם לתוכנית "שנת מפנה" כבר כ-270 אנשים. לצערי אוכל להכניס לקבוצה שאני מלווה אישית רק 12 אנשים נוספים. ואני יודע שהאנשים המתאימים בלבד ימצאו את דרכם לקבוצה. כי האמת היא, שזה לא מתאים לכל אחד. זה לא מתאים לאנשים אשר מעדיפים להמשיך ולפעול לבדם, זה לא מתאים לאנשים שמעדיפים להתלונן ולחפש אחרים להאשים, זה לא מתאים למי שמסתכל על תוכנית כמו "שנת מפנה" ורואה זאת כהוצאה ולא כהשקעה בעתיד שלו.

 

אני חושב שלכל אחד מאיתנו מגיע לחיות את החיים שהוא רוצה. גם לכם מגיע! השאלה מה אתם מוכנים לעשות בעבור זה.

 

הגשת המועמדות ל"שנת מפנה" מסתיימת ב-8/11/09. זו ההזדמנות האחרונה שלכם לנקוט בפעולה. אם זה מדבר אליכם – הגישו מועמדות עכשיו.

 

ואם זה לא מדבר אליכם – זה גם בסדר, זו זכותכם.

 

וכמו תמיד אשמח לתגובותיכם!

 

שלכם,

ערן

 

שלום חברים,

 

אני כותב לכם והפעם מהקרקע… מניו יורק.

 

נזכרתי במשפט הזה ששמעתי בעבר כמה פעמים: "אנשים מצליחים עושים את מה שהאחרים אינם אוהבים לעשות".

 

ואני חושב שהמשפט הזה כל כך מדוייק, אמיתי ונכון. ראיתי איך שזה קורה כל פעם מחדש. יוצא לי לדבר עם לא מעט אנשים על השגת יעדים, הגשמת חלומות, ובגדול – על לחיות את החיים שהם רוצים לחיות.

 

ואחת השאלות שאני שואל אותם היא: "אז מה אתה מוכן לעשות כדי שזה יקרה?". התשובה שאני מקבל מהם היא זו שתקבע אם הם יצליחו בכך או שלא.

 

חלקם אומרים "הכל" אבל בעצם מתכוונים ל-"הכל, אבל…" או "הכל, אם…". כלומר, הם מתחייבים אבל על תנאי.

 

מחוייבות על תנאי היא איננה מחוייבות. כל עוד אנו משאירים לעצמנו פתח להיסוס או לספק, הרי שאיננו מחוייבים ואיננו מתחייבים לפעול כדי להשיג את מה שאנו רוצים.

 

וכשאין מחוייבות – אין תוצאות.

 

וברוח האנגלית שאני שרוי בה בימים אלו – It's as simple as that!

 

מי שאינו מחוייב לתוצאות שהוא רוצה להשיג, לעצמו, לאנשים שהוא אוהב, לחיים שלו – ממשיך להתפשר על התוצאות שהוא משיג.

 

כל האנשים המצליחים שאני מכיר או שלמדתי אודותם, קיימו את המשפט הזה: "אנשים מצליחים עושים את מה שהאחרים אינם אוהבים לעשות".

 

הרבה פעמים אין זה נוח לעשות דברים מסויימים. אבל ישנם דברים מסויימים שפשוט צריך לעשות. כי כאשר עושים אותם – החיים שלנו משתנים.

 

דוגמה טרייה מהחיים האחרונים יכולה להמחיש לכם את כוונתי: פרסמנו כאן את תוכנית האימון והליווי הייחודית שלי: "שנת מפנה". עד כה כבר הגישו את מועמדותם למעלה מ-250 אנשים! מי שהגיש את מועמדותו קיבל גישה והזמנה להשתתף בשיחה אינטרנטית חד פעמית שאקיים בנושא התוכנית הזו.

 

מספר אנשים פנו אלינו וביקשו לקבל הקלטה של השיחה כי מסיבות כאלו ואחרות הם אינם יכולים להשתתף בשיחה במועד שהיא נקבעה. אין לי כוונה לשפוט אנשים שאינם יכולים להשתתף, ואני בטוח שסיבותיהם בעיניהם מוצדקות (וזה מה שחשוב), אבל לטעמי מי שהשיחה הזו חשובה לו ישתתף בה, וימצא את הדרכים לפתור את הבעיה שהוא רואה כרגע שמונעת ממנו להשתתף בשיחה.

 

חשוב לי להבהיר כי אני משתמש בכך כדוגמה ואני לא טוען שאני או השיחה הזו חשובה מכל דבר אחר שיש לאנשים בחייהם – אבל הנקודה היא כזו: אם חייכם או החיים של האנשים היקרים לכם, היו תלויים בהשתתפותכם בשיחה הזו – הייתם מוצאים כל דרך שהיא לעשות כן. האין זה כך?

 

והאמת היא שחייכם אכן תלויים בכך… מי שיקח על עצמו את המחוייבות להשתתף בתוכנית "שנת מפנה" עושה צעד משמעותי לשנות את התוצאות בחייו.

 

ישנם רק 12 מקומות פנויים להשתתפות בתוכנית, ואני יודע שבין כל ה-250 אנשים שהגישו את מועמדותם עד כה, ישנם אפילו יותר מכך אנשים שיהיו מוכנים לקחת על עצמם מחוייבות ולעשות את מה שצריך לעשות כדי לחיות את החיים שהם רוצים לחיות. כך שאני בהחלט מצפה שבסיום השיחה, 12 אנשים חדשים ירשמו לתוכנית ויתחייבו לכך.

 

זו הסיבה שאני לא מתכוון לפרסם את ההקלטה – זה פשוט לא יהיה רלוונטי יותר. מי שיתמהמה מלקבל החלטה, כנראה שיגלה כי מאוחר מדי… מאחר והקבוצה תסגר, לא יהיה שום טעם להאזין להקלטה לאחר השיחה.

 

והנקודה הזו מסכמת את כל העניין – אנשים מצליחים פועלים, הם עושים דברים שלעיתים אינם נוחים (כמו להשתתף בשיחה למרות שהמועד איננו מתאים), הם מקבלים החלטות מהר, פועלים ומשיגים תוצאות.

 

ואנשים אחרים מסתכלים עליהם מהצד ואומרים ש"היה להם מזל…" – אין כאן שום קשר למזל. יש כאן קשר לנכונות שלהם לקבל החלטות, לפעול ולעשות לפעמים דברים שהם אינם הכי נוחים בעולם…

 

וזה עושה את כל ההבדל!

 

אגב, המועד האחרון להגשת מועמדות להשתתף בתוכנית "שנת מפנה" הוא ה-8 בנובמבר. האם תעשו את הצעד?

 

כתמיד, אשמח לתגובות והערות כאן.

 

שלכם,

ערן