כמה שאנחנו אוהבים את "אחרי החגים".

זה כל כך נוח.

במקום לקבל החלטות…

לנקוט בפעולות…

לעשות שינוי…

להתמודד עם חוסר וודאות..

ועם הפחדים…

קל יותר להכריז שנעשה את זה אחרי החגים.

רק שלא אמרנו איזה חגים, ותמיד יש איזה חג באופק.

מה שעושה את זה מאד נוח.

כי לא צריך לקבל החלטות ולהתמודד עם המציאות, ועם הדברים שאנו רוצים לשנות.

רק שהנוח הזה שאנחנו כל כך מכורים לו, לא באמת נוח.

כי משהו בפנים לא מניח.

משהו בפנים יודע את האמת.

ואם נהיה באמת באמת כנים עם עצמנו, אז גם אנחנו יודעים את האמת.

ולרוב, האמת היא, שלמרות שזה משאיר אותנו בנוחות, חווית החיים שלנו לא כל כך נוחה.

כי הנשמה לא מניחה.

היא מבעבעת מבפנים.

שולחת לנו סימנים.

משפיעה על המציאות להראות לנו תמרורי אזהרה.

לא תמיד אנחנו קשובים מספיק לראות אותם או להקשיב לה.

אז נפטור את זה ב"אחרי החגים".

ולרגע קטן, אפילו נרגיש טוב עם זה.

כי לכאורה קיבלנו החלטה לטפל בעניין שמפריע לנו, בחוסר הנוחות הזו שאנו מרגישים.

ואז אנחנו מקבלים הזרקה קטנה של דופמין למערכת שלנו.

שמאפשר לנו להעביר עוד כמה ימים.

ולחכות לאחרי החגים.

כדי שאחריהם נוכל לחכות לחגים הבאים… או לאחריהם.

***

אז איזו החלטה או שינוי אתם מחכים לעשות אחרי החגים?

ואם נמאס לכם לחכות לאחרי החגים, ואתם רוצים לעשות משהו עם זה, אני יכול להציע לכם 3 דברים שיעזרו לכם בשינוי המיוחל:

הריטריט הקרוב שלי "50 גוונים של חופש". 5 ימים של העמקה, חקירה פנימית, בהירות, אותנטיות וכנות עצמית, שישנו את האופן שבו אתם מסתכלים על עצמכם, על החיים שלכם ועל החופש שנהיה פתאום נגיש מתמיד.

פגישת מיקוד איתי, שבה נוכל להעמיק בדילמה או אתגר קונקרטי שתביאו לשולחן ותצאו עם בהירות ותוכנית פעולה

תהליך ליווי אישי עמי – התהליכים שאני עושה הם עמוקים, משמעותיים ומיועדים לאנשים אמיצים שמוכנים לפגוש את עצמם באמת.

אם משהו מאלו נשמע לכם מעניין עבורכם, מוזמנים לשלוח לי הודעה ונמשיך משם.

שמחתי להתארח בפודקאסט "לפרוש בשיא" מבית ארביטראז' בהנחיית שחר שמאי.

נכנסנו לשיחה אישית ומרתקת!

הנה מה ששחר כתב על הפרק:

לפרוש בזמן: למה מנצחים עוזבים בשיא ההצלחה? עם ערן שטרן

מה גורם לאנשים מצליחים לעזוב דווקא כשהם נמצאים באור הזרקורים?

בפרק הזה של לפרוש בשיא אנחנו מארחים את ערן שטרן – מאמן עסקי, יזם, סופר ומרצה, שבכל פעם מחדש בחר לשבור את התבנית ולפתוח דף חדש.

ערן התחיל את דרכו בתפקיד בכיר באינטל, עבר לעולם האימון העסקי, הקים עם אלון אולמן את חברת ההתפתחות האישית "קוד המנצח" – ובשיא ההצלחה החליט למכור את חלקו ולהתחיל מסלול חדש.

בדרך כתב רבי־מכר, ליווה אלפי אנשים, חווה פרק ב’ בזוגיות, והחלים מסרטן.

בפרק נצלול לשאלות שכל אחד מאיתנו שואל:

• איך מזהים את הרגע הנכון לשינוי – ולא נגררים בדחיינות?
• מה עושים כשמגיעים להישגים חיצוניים, אבל בפנים חסר סיפוק?
• איך מתמודדים עם הפחד לאבד זהות ותואר?
• ומה השיקולים לקבלת החלטה בין שמירה על יציבות וביטחון כלכלי לבין ההעזה ללכת ולהגשים חלום?
• יחד נלמד מה זה באמת "לפרוש בזמן", ונקבל כלים מעשיים לניהול שינויים משמעותיים בחיים.

במהלך טיול ארוך שלי בקוסטה ריקה התארחתי מספר ימים בביתו של יובל שוורצמן שם. 

ואז הוא הזמין אותי להצטרף אליו לשידור במסגרת כנס "עוצמת האותנטיות", אז כך בהפתעה, הצטרפתי אליו במהלך השידור וההקלטה הזו עלתה כפרק בפודקאסט המיוחד של יובל "ליצנות כלכלית".

דיברנו על אותנטיות, ועל כמה קשה להיות אנחנו עצמנו בעולם שכל הזמן מנסה לשנות ולהפוך אותנו להיות מישהו אחר. 

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם"  (בראשית א', ב')

כאוס.

אני חושב שזו אחת התחושות החזקות שמלוות הרבה אנשים כיום בעולם ובמיוחד בארץ שלנו.

הכל זז, משתנה, מתפרק, הופך להיות יותר כאוטי, משוגע, מוטרף ושובר הרבה מוסכמות של תרבות, מוסר, אתיקה, אחווה, חברות, ערבות הדדית – נראה שהרבה ממה שגדלנו והתבססנו עליו כחברה, פשוט מתמוסס, נשבר, נעלם, משתנה.

כנראה שזו הסיבה שבגללה כל כך קשה לנו כאנשים וכחברה כאן היום.

כל הבסיס והיסודות של החיים ושל החברה מרגישים היום כל כך לא יציבים, ארעיים, ובעיקר: כאלו שאי אפשר לסמוך או להישען עליהם יותר.

וזה משאיר אותנו עם השאלה הבלתי נמנעת: אם אי אפשר להישען על אלו, אז על מה כן?

בחודשים האחרונים יצא לי יותר ויותר לחקור עם עצמי את המושג הזה של "כאוס". את ההיבטים השונים שלו והמשמעות שלו בחיים שלי ושלנו.

כאוס נתפס אצלנו לרוב כמשהו שלילי, מפחיד ומאיים מאד.

אף אחד לא רוצה כאוס בחיים שלו. בטח לא בצורה מכוונת ומודעת.

אנחנו מעדיפים את הצד השני – את הסדר. את המצב שבו הכל במקום, ידוע, ברור ומוגדר.

הסדר מעניק לנו בטחון. וידיעה. הכל ברור, אין הפתעות. אפשר לסמוך על הדברים שיהיו במקום. אפשר לסמוך על התנהגות של אנשים או של מערכות, של ממשלות או מנהיגים.

יש קודים מוסריים, חברתיים והתנהגותיים ברורים.

אז הרבה יותר קל לנו כשהדברים הם "בסדר".

חלק גדול מהחיים שלי, הייתי ב"סדר". שמרתי על הסדר הקיים, הקפדתי לא לטלטל את הספינה ולשמור את הדברים כמו שהם.

ככה חונכתי, וככה כל הסביבה שלי התנהלה ומתנהלת. ככה רובנו מתנהלים.

בשם שמירת ה"סדר" הזה, שהעניק לי בטחון (אמנם מדומה, אבל עדיין), עשיתי בחירות והחלטות מסוימות. שמטרת העל שלהן, קודם כל ולפני הכל, היתה לשמור על ה"סדר".

מה נכון לי, מה יותר מיטיב עבורי, היה שיקול משני בקבלת ההחלטות האלו.

אני לא חושב שאני חריג בכך. אני חושב שבשם שמירה על הקיים ועל הדברים כמו שהם, הרבה מאד אנשים מקבלים החלטות שנועדו קודם כל לשמר ולשמור על הסדר הקיים.

ה-well being האישי שלהם נדחק למקום שני, שלישי או רחוק יותר.

יצא לי לפגוש לאחרונה אנשים שהמערכת הזוגית שלהם כבר מזמן אינה מתפקדת.

אין שם אהבה או משיכה או חיבור אמיתי.

יש שם שני אנשים שמתפעלים ביחד מערכת/חברה משפחתית.

במקרה אחד יש שם גם בגידה של אחד מבני הזוג, שמחפש למלא את עצמו מבחוץ. הבגידה היא קודם כל בעצמו. בכך שהוא לא קשוב לצרכים האמיתיים שלו, לנשמה וללב שלו.

ובשם השמירה על הסדר הקיים, הוא לא מוכן להסתכל על אפשרויות נוספות, מעבר להישאר באותה מערכת שאינה מיטיבה איתו יותר.

בשנים האחרונות חוויתי הרבה כאוס בחיים שלי.

הרבה מבנים קיימים ויציבים שהיו לי, התפרקו או שפירקתי אותם. סרטן, גירושים, עסק, מערכות יחסים.

טילטלתי את עולמי בהרבה מובנים וצורות.

ופגשתי את המשמעות של הכאוס מקרוב.

את חוסר הבטחון שהוא מביא איתו. את אי הידיעה וחוסר הוודאות. את הפחדים.

חוויתי אותם, את כולם, על מלא.

וכשהסכמתי לעבור ולחוות אותם, קרה שם משהו מעניין.

מתוך ההסכמה לחוות ולעבור את הכאוס, וכל מה שהוא מביא איתו, נפתחו בפני אפשרויות חדשות. כאלו שלא הכרתי ולא יכולתי לראות קודם לכן.

פתאום נוצרו הזדמנויות חדשות.

הופיעו בחיים שלי אנשים חדשים.

גיליתי בעצמי היבטים ויכולות חדשות שלא הכרתי מלפני כן.

ובאופן מוזר אפילו, גיליתי יותר חופש בחיים שלי.

גיליתי משהו מוזר ממש. שככל שאפשרתי לעצמי יותר לחוות את הכאוס, את חוסר הוודאות ואי הידיעה, כך תחושת החופש בחיים שלי גדלה.

אם תחשבו על זה לעומק, אני מאמין שתוכלו מיד להבין למה.

הסיבה היא פשוטה: הנכונות להכיל כאוס וחוסר וודאות, מאפשרת לנו להתנתק עוד ועוד מתפיסות, אמונות ומבנים שכובלים ומגבילים אותנו.

וככל שאני מסכים לשחרר את המבנים, התפיסות והמלכודות האלו, כך ארגיש יותר בחופש.

ובעצם, כל דבר חדש, נולד מתוך הכאוס.

כך החלה בריאת העולם, מתוך התהו ובהו, נברא העולם.

כך נוצרה מדינת היהודים, מתוך הכאוס של השואה.

כך נוצרים חיים, מתוך כאוס ביולוגי, התאים מתארגנים בצורה אחרת ויוצרים גוף אדם חדש.

וכך לא פעם, גם מתחילה ההתעוררות והדרך ה"רוחנית" של האדם, מתוך בלבול, משבר, אבדן כיוון, אנחנו מתחילים להקשיב ומגלים לא פעם את עצמנו מחדש.

ואני מאמין, שגם מתוך הכאוס שאנו חווים כעת במדינה שלנו, ייווצר כאן משהו חדש וטוב יותר.

איזה כאוס בחיים שלכם, אתם עדיין מפחדים לפגוש?

~~~~~~~~~~~

ואם הדברים האלו נגעו בכם, אני מזמין אתכם להצטרף אלי למעבדת המחקר שאני יוצר בריטריט הקרוב של "50 גוונים של חופש".

אלו חמישה ימים שבהם נחקור ביחד, את המשמעות של חופש, כנות, אותנטיות, אינטימיות, אומץ, ובחירות מדויקות בחיים שלנו.

זו חוויה יוצאת דופן, לאמיצים בלבד!

אם הדברים האלו נוגעים בכם, הצעד הבא שלכם מחכה לכם כאן >>