אף אחד לא אוהב להמר.

טוב לא אף אחד, דווקא מכיר כמה כאלו שכן אוהבים להמר, על כסף, נהנים מהאווירה בקזינו וליד שולחן ההימורים. אני לא מתכוון לאלו.

אני מתכוון לאלו שלא אוהבים להמר על החיים – של עצמם.

יש משהו במילה הזו – "להמר", שגורם לנו לחשוב שמדובר במעשה חסר אחריות, של משחק שמבוסס על מזל בלבד, של משהו שהוא מאד מסוכן.

ובכלל יצרו למילה הזו תדמית שהיא באופן כללי די שלילית.

אני אוהב להשתמש במושג של "לשחק All In" על החיים שלנו. מבחינתי יש בבחירה שכזו משמעות עמוקה של לקיחת אחריות על התוצאות שלי ועל הרצון שלי לחיות את החיים באופן שתואם אותי, בתנאים שלי ובאופן שמשרת את המטרות והרצונות שלי.

אבל ישנם אנשים שזה נשמע להם קיצוני. זה מופיע להם כמו דרישה להמר על החיים שלהם. וזה משהו שנשמע מאד מסוכן, לא בריא ואולי לא אחראי.

אבל בפועל, ביום-יום, זה מה שאנחנו עושים – כל הזמן. אנחנו מהמרים על החיים שלנו. בין אם אנו עושים זאת במודע או שלא במודע.

כשאנו לא מודעים לכך, אנו בוחרים מתוך הפחדים שלנו, אנו נמנעים מלעשות את הבחירות המשמעותיות, אנו מקשיבים וקשובים למגבלות ולא רואים הזדמנויות או אפשרויות חדשות.

אנחנו מסתכלים לאחור, על העבר שלנו ומשליכים ממנו על העתיד שלנו. כלומר, מה שהיה הוא שיהיה.

הבחירה המודעת היא לא פשוטה.

היא דורשת לקיחת אחריות, היא דורשת לקיחת סיכונים, היא דורשת נכונות לפגוש באתגרים, בעיות, קשיים וכישלונות.

היא דורשת מאיתנו להתאמץ הרבה יותר. הרבה הרבה יותר ממה שאנו רגילים להתאמץ.

היא דורשת מאיתנו להשתנות ולשנות. לשנות את עצמנו ומתוך כך את החיים שלנו.

הבחירה המודעת היא בחירה שאינה נוחה. הרבה פחות נוחה מלהישאר במקום ה"מוכר והבטוח".

במקום שאינו לוקח אחריות מלאה על החיים שלו.

במקום שמחכה שמשהו "טוב" יקרה וישנה את החיים שלי לטובה.

במקום שמפחד להמר על עצמו…

אבל הנה השאלה החשובה: אם אני לא אהמר על עצמי, אז למה שמישהו אחר בעולם יעשה את זה?

למה שהלקוחות שלי ירצו לקנות ממני?

למה שהמעסיק שלי ירצה לשלם לי יותר?

למה שהאהובה שלי תרצה להיות איתי?

למה שהילדים שלי יסתכלו עלי כעל מודל לחיקוי?

אם אני לא מוכן להמר על עצמי, אז למה שמישהו אחר בעולם יהיה מוכן להמר עלי?

יש משפט אלמותי שכתב נפוליון היל בספר "חשוב והתעשר" על זהירות מופלגת כאחד הגורמים המרכזיים לכך שאנשים אינם חיים את החיים שהיו רוצים לחיות: "אדם שאינו מסתכן, צריך בדרך כלל לקחת את מה שהשאירו האחרים, לאחר שבחרו את בחירתם".

המהות העמוקה של המשפט הזה פגשה אותי יותר מפעם אחת במהלך החיים שלי. בכל החלטה משמעותית שעמדתי בפניה: בעזיבה של מקום עבודה יציב ובטוח לטובת דרך עצמאית, ביציאה משותפות עסקית מבטיחה כי הרגשתי שאני מאבד את עצמי בתוכה, ביציאה לטיול של שנה בעולם עם המשפחה, בהתמודדות עם מחלת הסרטן, ובפרידה מזוגיות לאחר 30 שנים ביחד. לאחר כל השיקולים, ההיסוסים, הפחדים והמחשבות, שאלתי את עצמי בסופו של דבר – האם אני מוכן להמר על עצמי?

האם אני מאמין בעצמי שאדע להסתדר בצד השני של השינוי?

האם אני מאמין שאדע ליצור לעצמי חיים טובים יותר?

האם אני מאמין בי?

ואז, הימרתי על עצמי. תמיד

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אם אתם מרגישים שאתם מוכנים להמר על עצמכם ועל השינוי שאתם רוצים ליצור בחייכם, אני מזמין אתכם לקרוא כאן עוד על התוכנית היוקרתית שלי "עושים שינוי" ולתאם לעצמכם שיחת בהירות עם אחת המאמנות הבכירות שלי.

אבל אל תצפו ששיחה אחת תציל את חייכם, לא אנחנו ולא אף אחד אחר יכולים להציל מישהו. אנחנו כן יכולים לעזור לאנשים שיודעים לראות הזדמנויות ומוכנים להשקיע זמן, אנרגיה וכסף ולפעול כשאלו מופיעות לפניהן. *אם זה אתם, אנחנו נשמח לשוחח אתכם!*