שלום חברים,

והפעם אני שוב כותב לכם מגובה של 30,000 רגל… והפעם בדרכי לקנדה.

הנושא של הפוסט היום נובע מארוע שהייתי עד לו לפני כשלוש שעות, ממש לפני שהמטוס המריא. אחד הנוסעים נקלע כאן לויכוח קשה עם צוות הדיילים במטוס. זה לא כל כך משנה מה היה נושא הויכוח ומי צודק, אבל מה שהיה מעניין לראות הוא מה היתה הגישה של אותו נוסע ואיזו תוצאה הוא השיג.

ולפני שאמשיך לתאר כאן את הארוע ומה אפשר ללמוד מכך, אני מזמין אתכם קודם כל לצפות בקטע קצר מתוך הרצאה שלי בשם "ממחשבות לתוצאות", בקטע הזה אני מסביר את הקשר בין הגישה לתוצאות שלנו ומהי בעצם גישה.

עכשיו אספר לכם שהגישה של אותו נוסע היתה מאד לא חיובית, הוא התלונן, כעס, צעק, איים ובאופן כללי עשה כל דבר שביכולתו להראות עד כמה אינו מרוצה מהמצב. אני בטוח שאתם יכולים לתאר לעצמכם מה היתה התגובה של הצוות כלפי אותו נוסע…

ובכן, הצוות ממש לא היה קשוב כל כך לטענות שלו. הם היו עסוקים מדי. עסוקים בלנסות להרגיע אותו ולהפסיק את ההפרעה שנוצרה לשאר הנוסעים. הדבר הגיע לכך שהם נאלצו לאיים עליו בכך שיזמינו משטרה לפנותו מהמטוס. בנקודה הזו הוא כבר נרגע.

והנה העניין – אני לא יודע לומר האם אותו נוסע היה משנה את גישתו אם הבקשה שלו היתה נענית. אני די בטוח אם זאת, שאם הוא היה פונה בגישה אחרת, מסביר את המצוקה שהוא חווה בעקבות הסיטואציה שנוצרה, הוא היה מקבל גם יחס שונה. אני מניח שהיו מנסים יותר ללכת לקראתו. האמת היא שהם הציעו לו כמה פתרונות שהוא לא היה כל כך פתוח להקשיב להם.

אבל בעיני זה עוד לא הדבר החשוב באמת – מה שקרה אחרי כן הוא שאותו נוסע חזר למקומו, ואני די בטוח שהוא יושב שם עכשיו נסער וכועס. חווית הטיסה שלו בוודאי אינה הכי נוחה בעולם. והנה האבסורד – אנו יושבים באותו המטוס. מפרידים ביננו רק 4 כסאות. וכל אחד מאיתנו חווה חווית טיסה אחרת לגמרי. בעוד שאני סיימתי עכשיו לצפות בקומדיה מצחיקה, לאכול, לקרוא ספר מעניין. החוויה שלו היא כנראה קצת אחרת.

המציאות היא אותה המציאות. אבל החוויה שלנו את אותה מציאות היא שונה לגמרי.

בחיים קורים כל מיני ארועים. חלקם נעימים יותר וחלקם פחות. השאלה היא מה היא הגישה שלנו כלפי אותם ארועים. הגישה שלנו משפיעה באופן ישיר על התוצאות שאנו חווים, בכל רגע ורגע…

מזמין אתכם לבחון את הגישה שלכם.

כתמיד, אשמח להערות ותגובות כאן בבלוג.

שלכם,

ערן