הי!

בשנים האחרונות, קיימנו מאות שיחות עם מועמדים פוטנציאלים שהביעו התעניינות בתוכנית. ובעיקר הביעו רצון לעשות שינוי משמעותי בחייהם.  

אחת התופעות המעניינות שאנחנו שמים לב אליה בשיחות האלו, זה אנשים שאומרים שהם רוצים שינוי, ואפילו מרגישים שהם מחוייבים לעשות שינוי בחייהם, ואז הם מוסיפים את המילה "אבל…".

באופן כללי, בתקשורת ובשפה, המילה "אבל" מבטלת את כל מה שנאמר לפניה. וכשאדם אומר שהוא "רוצה לעשות שינוי, אבל…" הוא למעשה מביע את החשש והפחד שלו משינוי, יותר מהכל. אנשים שנמצאים במקום הזה לרוב יצדיקו לעצמם את העמידה במקום וחוסר ההחלטה כדי לאפשר לעצמם להרגיש "בנוח" עם זה שהם לא באמת משנים שום דבר.

כשחקרתי את התופעה הזו לעומק, גיליתי שיש כמה הצדקות פופולריות שאנשים עושים לעצמם.

ההצדקה הראשונה היא – "אני אעשה שינוי, אבל זה צריך לקרות בתנאים שלי!"

זה אומר שהאדם אומר שהוא רוצה שינוי, אבל לא מוכן לעשות שום דבר שונה מאיך שהוא פעל עד היום.

היתה לי בעבר לקוחה שרצתה ליצור זוגיות חדשה בחיים שלה. היא המשיכה לפעול בדיוק באותה הדרך שפעלה לפני כן. שזה אומר בעיקר לפסול את כל המועמדים הפוטנציאלים שעמדו על הפרק. כשהצעתי לה להניח רגע לקריטריונים הנוקשים ששמה לעצמה (ולגברים שפנו אליה) ולא להסתכל על כל דייט ראשוני כאילו זו הפגישה שבה היא מציגה את החתן המיועד להורים, היא פסלה את הרעיון הזה מיידית. היא לא היתה מוכנה לעשות שום דבר שונה מאיך שהיא פעלה עד כה.

מיותר לציין שזוגיות חדשה לא קרתה.

איינשטיין הגדיר את התופעה הזו בצורה יפה כשאמר ש"זה חוסר שפיות להמשיך ולעשות את אותן הפעולות, ולצפות שהתוצאה תהיה שונה".

אם אדם אינו מוכן לשנות שום דבר בעצמו ובדרך שהוא פועל בה למה שיקרה איזה שהוא שינוי בחיים שלו?

ההצדקה השניה היא – "עכשיו זה לא הזמן המתאים לשינוי, אז אני אחכה".

מי שמחכה לזמן המושלם לשינוי, עומד לחכות הרבה מאד זמן. למעשה הוא יחכה לנצח, כי האמת היא שאף פעם אין זמן מושלם לעשות שינוי.

אף פעם אין זמן שבו "כל הרמזורים יהיו ירוקים" ושהדרך תהיה סלולה ופנויה.

שינוי מטבעו דורש מאיתנו התמודדות עם בלת"מים, עם שינויי ועם חוסר וודאות.

הרצון האנושי של לחכות לוודאות ולבטחון כדי לעשות שינוי הוא מובן מטבעו, אבל מנוגד לאופן שבו העולם פועל ומשתנה כל הזמן. כל שינוי מביא איתו חוסר וודאות וחוסר בטחון. זה פשוט לא קורה אחרת.

מי שמחכה לזמן המתאים, לא עומד במקום ומחכה. בגלל שהכל נמצא בתנועה ובשינוי מתמיד, הרי שלעמוד במקום משמעו – ללכת אחורה.

יש שני צירי תנועה בעולם שלנו – לצמוח או לנבול. כך הפרחים והעצים וכך גם בני האדם: או שאנו צומחים או שאנו נובלים. אין באמת מצב של עמידה במקום.

כאשר אנו עומדים במקום ומחכים, אנו ממשיכים לשלם מחיר יקר מאד, שלרוב אנשים נמנעים מלהסתכל עליו, וזה מחיר ההישארות במקום.

מה המחיר של להמשיך ולקום בוקר בוקר לעבודה שכבר לא מספקת אותי?

מה המחיר של להמשיך ולקום בוקר בוקר למערכת יחסים שלא מספקת אותי? ללא אהבה או ללא מיניות מספקת?

מה המחיר של להמשיך ולקום בוקר בוקר לבריאות לא תקינה? לעודף משקל?

אלו הם מחירים כבדים שאנו משלמים ונמשיך לשלם, כל עוד נמשיך לחכות לזמן המתאים…

ההצדקה השלישית – אני אלך ללמוד משהו חדש…

זו אחת הסחות הדעת הכי טריקיות שיש. כי זה מרגיש לנו כאילו אנחנו עושים שינוי, בעוד אנחנו לא ממש עושים את זה בפועל.

ללמוד משהו חדש זה לא לעשות שינוי.

לא שיש לי משהו נגד ללמוד דברים חדשים, להיפך, אני מאד בעד ומקפיד לעשות זאת בעצמי כל הזמן. אבל אני לא משלה את עצמי שזה במקום השינוי שאני רוצה לעשות.

יש משהו מאד מבלבל בללמוד משהו חדש. זה גורם לנו לכמה רגעים או לזמן קצר להרגיש טוב עם עצמנו שאנחנו עושים משהו. אבל זה בדיוק העניין: ללמוד זה לא לעשות.

שום ידע חדש לא יצור שינוי, כל עוד לא הפכנו את הידע או התובנה החדשה שלנו לפעולות עקביות, לאורך זמן.

שום ידע חדש לא יצור בי הרגלים חדשים ללא התרגול והאימון, לאורך זמן.

שום ידע חדש לא יעשה באמת הבדל בחיים שלי, כל עוד הוא ישאר רק ברמה השכלית והתאורטית.

למשל, נתקלנו באנשים שאמרו שמחפשים לעשות שינוי בקריירה או בעיסוק שלהם. ואז בחרו ללכת ללמוד מקצוע או כישורים חדשים. לכאורה זה נשמע מאד הגיוני, אבל מה שקורה ברוב המקרים הוא שהם לומדים מקצוע חדש אבל לא עושים איתו שום דבר חדש. למה? כי ידע לא משנה התנהגות.

בתי הספר והקורסים לאימון נבנו על הסחת הדעת הפופולארית הזו. כמה אנשים סביבכם אתם מכירים שלמדו אימון? כמה מהם באמת עוסקים בכך?

ההצדקה הרביעית היא – "אני אעשה את השינוי לבד. בעצמי!"

אחד הדברים המשמעותיים ביותר שמאפשרים לנו לעשות שינוי, זה לקבל פרספקטיבות חדשות, שונות מאלו שאנו מחזיקים בהן. ואז נפתח לנו עולם חדש של אפשרויות והזדמנויות שלא היינו חשופים אליהן קודם לכן. 

כשמנסים לעשות שינוי לבד, אנו לא חשופים לפרספקטיבות חדשות. אנו שבויים בקונספציות המוכרות שלנו. אנו ממשיכים ללכת באותם השבילים, ולכן גם מגיעים לאותן התוצאות. 

מי שמספר לעצמו שהוא יעשה את השינוי לבד, פשוט משקר לעצמו. זה לא יקרה. 

מאיפה אני יודע וכל כך נחרץ לגבי זה? פשוט, כי זה לא קרה עד עכשיו. 

ההצדקה החמישית היא כבר נאיבית משהו… וזו הציפייה שמשהו יקרה או ישתנה מעצמו.

זה לא ששינויים לא קורים מעצמם – הם כן. רק שלרוב השינויים שקורים מעצמם הם כאלו שאנו לא רוצים בהם.

השינויים "שקורים מעצמם" בדרך כלל מגיעים כסוג של משבר חיים משמעותי: פיטורים, מחלה, גירושים וכדומה.

כשזה קורה, כשאנו נדחקים עם הגב לקיר, אז השינוי אכן קורה.

אבל למה לחכות למשבר כדי להתעורר? למה לא להוביל את השינוי בצורה אחראית ומדודה במקום להידחף אליו כשאנו עם הגב לקיר?

אם זיהיתם בכם את ההצדקות האלו, ואתם מחוייבים לעשות את השינוי שלכם, אני מזמין אתכם לבדוק איתנו ולתאם איתנו שיחת בהירות והתאמה לתוכנית "עושים שינוי", ואולי זה יהיה הדבר שיעזור לכם להניע את השינוי שאתם רוצים, כבר עכשיו.

אם היו מכוונים לכם אקדח לרקה, איך הייתם מתנהגים?

האם הייתם ממשיכים בשגרת חייכם ה"נוחה" ה"בטוחה" וה"וודאית"?

או שהייתם משנים משהו באופן שבו אתם פועלים ומתנהגים?

איך החיים שלכם היו נראים אם מישהו היה מכריח אתכם לנקוט בפעולות? לעשות את הדברים שפחות נוח לכם לעשות? את הדברים שפחות בא לכם לעשות אותם?

אבל אלו בדיוק אותם הדברים, שאם הייתם עושים אותם, היו משנים את חייכם לטובה…

כולם יודעים שצריך לאכול בריא, לעשות פעילות גופנית, מדיטציה, לטפח את מערכות היחסים החשובות לנו, לעשות סדר בעניינים הכספיים שלנו, לטפח את אזור המגורים שלנו, ללכת לישון מוקדם ולקום ב-5 בבוקר, להיות בנתינה…

אז מה אם אנחנו יודעים את כל זה? ידע אינו משנה התנהגות.

לאורך שנים של עבודה וליווי של עשרות אלפי אנשים, גיליתי שמה שבאמת עוצר אנשים זה אף פעם לא כי חסר להם ידע או שהם אינם יודעים איך לעשות משהו.

מי שאינו יודע איך לעשות משהו, לרוב יכול (די בקלות) למצוא את הידע שחסר לו: לחפש בגוגל, ללמוד מספר, מקורס, לקחת ליווי, או להעזר במישהו אחר שיעשה את זה… יש בלי סוף פתרונות אפשריים לזה. לא שם הבעיה, לא בידע שחסר לנו.

הבעיה האמיתית היא שרוב האנשים לא יעשו את מה שהם יודעים שצריך לעשות כדי להגיע למקום החדש שהם רוצים להיות בו. או לעשות את השינוי שהם רוצים לעשות.

מי שרוצה להוריד במשקל שלו, יודע מה הוא צריך לעשות: לסדר את התזונה שלו ולהתחיל להזיז את הגוף שלו… הוא רק לא עושה את זה.

מי שרוצה למכור יותר בעסק שלו, יודע מה הוא צריך לעשות: לדבר עם יותר לקוחות, וליצור יותר הזדמנויות מכירה… הוא רק לא עושה את זה.

מי שרוצה זוגיות חדשה, יודעת מה היא צריכה לעשות: לצאת ליותר דייטים ולפנות ליותר גברים שמעניינים אותה… היא רק לא עושה את זה.

וכן הלאה…

אנחנו מספרים לעצמנו סיפור יפה שאנחנו "לא יודעים" איך לעשות או להשיג משהו, כשבעצם, אם נחשוב על זה לרגע ברצינות ובעיקר – בכנות, נדע מה צריך לעשות. הבעיה היא שאנחנו לא מצליחים להניע את עצמנו לעשות את זה.

אבל איך כל זה היה משתנה, אם מישהו היה מכוון לך אקדח לרקה ואומר לך: "עכשיו, אתה מפסיק לבלבל את המוח ואת ה-&^%$ ואתה יוצא לרוץ בבוקר"?

איך כל זה היה משתנה, אם מישהו היה מכוון לך אקדח לרקה ואומר לך: "מספיק עם &*^&%$ השכל שלך, תתקשר עכשיו ל-10 לקוחות פוטנציאלים חדשים ותמכור להם משהו"?

איך כל זה היה משתנה, אם מישהו היה מכוון לך אקדח לרקה ואומר לך: "נמאס לי מהסיפורים והקורבנות שלך, תתחברי לאפליקציה ותפני ל-10 גברים חדשים שמעניינים אותך"?

איך כל זה היה משתנה, אם מישהו היה מכוון לכם אקדח לרקה ואומר לכם, או שתעשו את הפעולות האלו (שישפרו את החיים שלכם) או שאני יורה?

איך הייתם פועלים אם החיים שלכם היו תלויים בזה?

כנראה שהייתם עושים את מה שצריך לעשות ולא את מה שנוח.

והחיים שלכם היו נראים אחרת.

והאמת היא – שהחיים שלכם לגמרי תלויים בזה!

החיים שלנו תלויים במה שאנחנו עושים או לא עושים. לא בכמה ידע יש או אין לנו.

הפוסט הזה נכתב בהשראת הסרטון הקצר הזה של כאן11: "מה שתגיד". וכשראיתי אותו, פתאום הבנתי שזה בעצם מה שאנחנו עושים בתוכנית "עושים שינוי" עם המשתתפים. אנחנו לעיתים שמים להם אקדח לרקה ואומרים להם – זהו, נגמרו התירוצים והסיפורים – עכשיו צאו לעשות את מה שצריך…

ואז דברים קורים בחיים שלהם.

לפעמים אין ברירה, אנחנו צריכים למצוא מישהו אחר, חיצוני שישים לנו אקדח לרקה ויגיד לנו לזוז ולעשות פעולות. לפעמים צריך גם לשלם לו בשביל זה.

ואם אנחנו לא עושים את זה באופן מכוון ויזום, אז המציאות מסדרת לנו "אקדח לרקה" משלה. בצורה של משבר כלשהו, פיטורים, גירושים, מחלה קשה… ואז אנחנו מתחילים לזוז ולשנות את החיים שלנו.

עצוב אולי שזה ככה, אבל לרוב, כך בדיוק זה קורה. מנסיון.

חג שמח!

ערן

נ.ב. – הנה הוידאו שיצר את ההשראה לפוסט הזה – https://www.youtube.com/watch?v=4oalIk-ioao