יוצא לי לפגוש הרבה מאד אנשים כמו נילי. אנשים טובים, מוכשרים, בעלי יכולות מדהימות, שעושים דברים מדהימים, ושנותנים ערך גבוה. יש בהם גדולה עצומה. יש להם מתנות נפלאות – היכולות שלהם, הכישורים שלהם, הידע והנסיון היחודי שהם צברו לאורך השנים, וכמובן גם הקשרים שלהם. המתנות הללו מתבזבזות!

הם מתבזבזים!

הם מתבזבזים בעיסוקים שונים ומשונים. כאלו שבמקרה הטוב הם בחרו לעצמם בעבר כי זה משהו שמאד התאים להם (בעבר). ובמקרה הפחות טוב, לא הם בחרו לעצמם, אלא הסביבה, הציפיות החברתיות או גורמים אחרים הכתיבו להם.

הם מתבזבזים, כי כשהם מחפשים כבר לעבור ולעשות משהו אחר, הם מחפשים דברים דומים למה שהם עשו בעבר. ואז שוב הם נכנסים למקום דומה למקום שאותו עזבו.

אחת התופעות שמדהימות אותי בכל פעם מחדש, הוא לפגוש אנשים שמקטרים על מקום העבודה שלהם, כמה הם לא אוהבים אותו. וכמה הם היו "מתים" לצאת ולעשות את השינוי, ואם פתאום מפטרים אותם והם מוצאים אותם מחוץ לעבודה או לתפקיד שהם "שונאים". הם לפתע מתחילים לעשות הכל, וכל שביכולתם לחזור לתפקיד שממנו פוטרו או דומה לו! זה פשוט מטורף בעיני.

למה הם עושים את זה?

הם פוחדים לעשות את השינוי שהם רוצים לעשות, מהרבה סיבות שונות ומשונות. היום אני רוצה להתמקד כאן בסיבה אחת מרכזית: אם אעזוב, לאן אלך?

אחד הגורמים המרכזיים שעוצרים אנשים הנמצאים במקום של נילי, הוא שהם יודעים שהם רוצים לעשות את השינוי. אבל הם לא יודעים (עדיין), איזה שינוי בדיוק. אני יכול מאד להבין את המקום הזה שהם נמצאים בו. הייתי שם. תקופה ארוכה, כמו נילי, גם אני הרגשתי שאני מתבזבז. שאני יכול להעניק לעולם הרבה יותר ממה שאני מעניק לו כרגע. שאני נמצא בסביבה שאינה טובה עבורי. ושכל עוד אשאר באותה הסביבה, לא אוכל באמת להרגיש את הסיפוק והאושר שלי.

אנו מפחדים לעשות שינויים, ולקבל החלטות. במיוחד כשאנו לא יודעים מה בדיוק אנו רוצים לעשות, ואיך זה יראה? ומה תהיה התוצאה.

כאנשים, אחד הצרכים הבסיסיים שלנו, הוא הצורך בוודאות.

לצד הצורך בוודאות – קיים גם צורך נוסף. הצורך בגיוון. לכאורה שני אלו מתגשים אחד עם השני.

אבל בפועל, שניהם קיימים ובוערים בנו בפנים, ואנו צריכים לחיות עם שניהם, ולספק את שניהם. וכאן האיזון הוא מילת המפתח.

מנסיוני (קודם כל על עצמי, ואח"כ עם עשרות אלפי הלקוחות שליוויתי עד כה), מציאת "הדבר הזה" שאנו רוצים לעשות אותו הוא עניין תהליכי. הוא לא נמצא ברגע או בשנייה מסויימת של הארה. וגם אם אנו מאמינים שמצאנו את "הדבר הזה" שאותו אנו רוצים לעשות, לאורך זמן, וככל שנתמיד בתהליך, אנו נגלה שאנו כל הזמן מחדדים ומתפקסים יותר ויותר על מה הוא "הדבר הזה" שלנו. שאנו נועדנו לעשות אותו. שכאשר אנו עושים אותו אנו מרגישים הכי טוב בעולם. הכי מוגשמים, הכי מסופקים – ושבאמצעותו אנו מביאים גם הכי הרבה ערך לעולם. ומשפיעים ברמה הגבוהה יותר.

זה תהליך!

אין דרך אחרת. וחלק משמעותי וחשוב (אולי הכי חשוב) בתהליך הזה, הוא העשייה. כלומר לבחור בכיוון מסויים, גם אם עדיין לא חידדנו או מצאנו אותו בצורה הכי מדוייקת, ולהתחיל לפעול בכיוון הזה.
מתוך הפעולה, וההתקדמות, הכיוון שלנו מתגבש. העשייה הזו יכולה לקחת כמה שבועות, או חודשים או שנים.

למעשה ככל, שנתמיד תמיד לפעול, בכיוונים של הדברים שעושים לנו טוב. שאנו טובים בהם ושיש לנו תשוקה לעשות אותם – כך יותר ויותר נגלה מה הוא "הדבר הזה" שלנו.

לחילופין – מי שיחכה לרגע שבו הוא יבין בדיוק "איך זה נראה", ומה הוא צריך לעשות, ומה הצעד הבא – יגלה שהוא מחכה לנצח. זה פשוט לא קורה!

מציאת הגדולה שלנו, והמתנה שלנו היא תהליך. תהליך שקורה בעולם האמיתי ולא בעולם התאורטי. חשוב לעשות את העבודה הפנימית ולהבין מה הם הכיוונים הנכונים עבורי, מה הן המתנות שיש לי. אבל מיד לאחר מכן, חשוב ביותר להכנס לפעולה ולהתחיל לפעול בכיוון הזה. אנשים רבים מדי תקועים בשלב "התאוריות" ולא עושים דבר כדי להזיז את עצמם בעולם "המעשי".

אז מה עושים?
1. מפנימים שמדובר כאן בתהליך. ושהדרך להעצמת וזרוז התהליך הזה הוא מתוך הפעולות שנעשה בעולם הפיסי.

2. מפסיקים לפחד בגלל השינוי. או בגלל שאנו חוששים שההחלטה שנקבל היא לא טובה. אף פעם לא נדע מראש אם החלטה כזו או אחרת תהיה טובה. רק בדיעבד נדע. אבל אנו יודעים בוודאות לומר אם ההחלטה להשאר איפה שאנו כעת היא טובה או לא עבורנו (ברוב המקרים לא!). ולכן צריך להתחיל ולפעול בכיוון השינוי.

3. מתחייבים להתפתח כבני אדם. מהרגע שנחשפתי לעולם ההתפחות האישית, כל חיי השתנו. אין זה אומר שאני לא חווה רגעים שבהם שינוי כזה או אחר מפחיד אותי. הרגעים הללו קיימים תמיד, וכנראה לעולם לא יעלמו. אבל כשאני פוגש אותם, אני לרוב לא נעצר. למדתי לחיות עם חוסר הוודאות. אני מתרגל את זה מדי יום (ובמיוחד בתקופה האחרונה)!

4. נעזרים באחרים – יש סביבנו כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותנו… כדאי להעזר בהם. חשוב לבחור כמובן את אלו שמעצימים אותנו ולא את אלו שימשיכו לחזק את הפחדים שלנו, ואף למלא אותנו גם בפחדים שלהם!

5. נוקטים בפעולה. בתור התחלה בפעולה אחת. חדשה. מרגשת. בכיוון החדש שלנו. לרוב פעולה קטנה עדיין לא תזעזע את עולמנו, אבל היא בעצם כן. היא תתחיל את התהליך אצלנו. והתפקיד שלנו הוא להמשיך אותו.

6. מתחייבים לעצמנו – שאנו כאן בעולם הזה כדי לממש את הגדולה שלנו. ולעשות מה שצריך לעשות כדי לחיות את זה.

ומילת אזהרה חשובה – שאף אחד לא יקבל את הרעיון מן הדברים הללו, שמחר הוא צריך לקום להתפטר ולעזוב את העבודה שלו. זה ממש לא מה שאני אומר. לי זה לקחת למעלה משנה לעשות. אבל בשנה הזו הכנתי את עצמי – כלכלית, מנטאלית ורגשית לעשות את השינוי. עשיתי הרבה מאד פעולות שעדיין לא סיכנו אותי מבחינה כלכלית, או שלא הפריעו לעבודתי הרגילה. ואז כשהרגשתי מוכן ובשל עשיתי את הצעד. פעלו באופן אחראי!

ועוד מילה ל"נילי" – הפוסט הזה נכתב בהרבה אהבה עבורך

כמו תמיד, אשמח לשמוע מה אתם חושבים. כתבו לי כאן בתגובות: איפה הדברים הללו תופסים אתכם? האם אתם מתבזבזים? או שאתם חיים את הגדולה שלכם?

שלכם, ערן

אם הדברים הללו נוגעים בכם, והייתם רוצים לבחון את זה יותר לעומק ולהבין מה הוא השלב הבא עבורכם, אני מזמין אתכם להצטרף אלי בשבוע הבא – ב-10/3, ב-ZOA תל אביב (בית ציוני אמריקה), לשלוש שעות מרגשות בהם אחשוף בפניכם כיצד "לחיות את הגדולה שלך!":

• מה באמת גורם לאנשים להיות מאושרים בחייהם? ומהי הדרך המהירה להגיע לשם?
• מהו "מודל הגדולה" וכיצד ניתן לזהות את הגדולה שלי? ולהפוך אותה לעיסוק מתגמל ורווחי?
• מהו התהליך שאנו נדרשים לעבור על מנת לחיות את הגדולה שלנו?
• מה יהיה הצעד הבא עבורכם?

לקבלת פרטים נוספים על הארוע החשוב הזה – הרשמו כאן!