שמחתי להתארח בפודקאסט החדש של דר' אייל הורוביץ: חכמת המצוינות.

דיברנו בפתיחות על מגוון של נושאים, בין השאר גם על המצב בארץ ועל השינויים שעברתי בחיי. 

הנה מה שהוא כתב על הפרק:

ברוכים הבאים לפרק השלישי של הפודקאסט "הדרך למצוינות". היום יש לנו אורח יוצא דופן שהקדיש את שני העשורים האחרונים להובלת אנשים פרטיים, יזמים, עסקים וארגונים בטרנספורמציות עמוקות – ערן שטרן.

לאורך הקריירה שלו, ערן עמד לצידם של מנכ"לים, בכירים ויחידים מרקעים שונים, והתמודד יחד עם אינספור אתגרים אישיים, עסקיים ופיננסיים. האינטראקציות שלו עם עשרות אלפי לקוחות בארץ ובעולם העניקו לו עושר ייחודי של ניסיון ומתנה יצירתית לפתרונות חלוציים המשנים חיים המסע של ערן עצמו משכנע לא פחות.

בתפקידו הקודם כמנהל בכיר בענקית הטכנולוגיה העולמית, אינטל, הוא ניהל תקציביים בינלאומיים של מיליוני דולרים, הוביל צוותים מגוונים ברחבי העולם, והיה בדרך לקריירה מבטיחה.

עם זאת, בשיא הצלחתו הארגונית, ערן חש שמשהו לא בסדר – הוא כבר לא הרגיש מסופק. בצעד נועז, בניגוד לחוכמה המקובלת ולעצות הסובבים אותו, הוא בחר לצאת מ"כלוב הזהב" של ההייטק ולאמץ את הייעוד האמיתי שלו: לעזור לאנשים להגשים את החלומות והמטרות השאפתניות ביותר שלהם. מאז ההצלחה באה בעקבותיו, והוא לא הביט לאחור.

בפרק זה של "הדרך למצוינות" אנחנו יוצאים למסע מאיר עיניים עם ערן שטרן. אנו מתעמקים באמנות להמציא את עצמך מחדש שוב ושוב, בניית ביטחון בלתי מעורער בתוך אי הוודאות של השינוי, רתימת כישלונות כאבני קפיצה לצמיחה, והתבוננות באיזון בין ערעור הנורמות הקבועות לבין האמונה בהן בלב שלם. השיחה הזו מבטיחה לאתגר את נקודות המבט שלך ולעורר אותך בדרך משלך למצוינות. הישאר מעודכן לדיאלוג שובה לב שיכול לעצב מחדש את ההבנה שלך לגבי צמיחה אישית ומקצועית.

אנחנו רגע לפני השנה החדשה, ועבור הרבה אנשים שנמצאים בעולמות ההתפתחות האישית והאימון, תחילתה של שנה חדשה היא תמיד הזדמנות לעצור ולהגדיר לעצמנו מטרות חדשות, ליצור תוכניות עבודה לשנה החדשה, לאתגר את עצמנו עם יעדים חדשים.

וזה מעולה. אני חושב שזה תמיד טוב לבחון את המקום שאנו נמצאים בו ולאתגר את עצמנו למקום חדש. זו המהות של התפתחות בעיני. להתקדם, מיום ליום, משנה לשנה. להפוך היום להיות קצת יותר בטוב ממה שהייתי אתמול.

בימים האחרונים, יצא לי לחשוב על כך שהשנה האחרונה, עבורי, היתה סוג של "שנת שמיטה". שנה שבה דווקא לא הצבתי לי מטרות ויעדים לשנה החדשה כמו תמיד.

האמת שזה לא לגמרי מדויק. היתה לי מטרה השנה. היא רק היתה מאד שונה במהותה מהמטרות של כל השנים שקדמו לה. היא היתה מטרה של לעצור, להסיר מעצמי תלויות, מחוייבויות, התחייבויות ולשחרר מבנים ישנים והגדרות ישנות.

עצרתי את השיווק של כל התוכניות שלי, סיימתי התחייבויות ללקוחות הקיימים, נפרדתי מהאנשים שעבדו איתי בצוות. הורדתי הילוך, או בעצם אפילו שניים/שלושה הילוכים.

זה לא היה פשוט עבורי. בכלל לא. כמי שרגיל תמיד להיות בעשייה, בהתקדמות, בחתירה לעבר מטרות ויעדים חדשים, נדרש ממני כאן דפוס פעולה אחר לחלוטין. כזה שאני בכלל לא מכיר ולגמרי לא מיומן בו.

"לעשות כלום" זו משימה מאד קשה. מאד.

זה אמנם לקח כמה חודשים, אבל בכל יום שעבר, ירדה ממני עוד מחוייבות, עוד התחייבות, עוד עשייה. עוד מבנה שהתפרק.

התפנה לי פתאום הרבה זמן עם עצמי. כזה שאין בו עשייה אינטנסיבית כמו שהייתי רגיל אליה, שאין בו חתירה לעבר מטרה כלשהי.

וזה היה לי קשוח. מאד קשוח. לקום בבוקר מבלי שיש לי מטרה מוגדרת לחתור אליה, מבלי שיש לי משימות על הראש להספיק ולסמן עליהן וי. ולפעמים לקום בבוקר עם תחושה של חוסר תכלית. זה לא פשוט.  

עצרתי הכל. גם את הפודקאסטים שלי. חודשים שלא הקלטתי פרקים חדשים. זה אולי כמעט ולא הורגש כי היו לי בצנרת הרבה פרקים מוקלטים מראש.

זה נמשך כך כשבעה-שמונה חודשים, שהרגשתי בהם שאני רק צולל עוד ועוד. זה לקח אותי עמוק עם עצמי לבחינה של מי אני מול העשייה שלי, ועד כמה העשייה שלי מגדירה אותי ואת מי שאני, בעיני, ובעיני אחרים בחוץ.

סוג של מסע פנימי עמוק.

זו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שבה סיימתי משהו מבלי שאני יודע מה הדבר הבא שלי. שאני עוזב דבר אחד מבלי להתחיל תנועה לעבר הדבר השני, החדש.

להיות בסוג של ריק.

ריק חסר משמעות.

קשוח.

מתישהו סביב יום ההולדת שלי במאי, הרגשתי סוג של אנרגיה חדשה שנכנסת למערכת שלי. משהו מחדש התעורר בי. משהו ניצת מחדש. ואז התחלתי ללוות כמה לקוחות נבחרים באופן אישי.

זה משהו שתמיד אהבתי לעשות. בשנים האחרונות עשיתי את זה פחות ופחות, ובעיקר עבדתי עם קבוצות.

כשהפעם חזרתי לעשות את זה, חזרתי אחר. הרבה יותר חד ונוקב מאי פעם. לא פעם יוצא לי לעמת את מי שמולי מול דברים עמוקים והיבטים מורכבים בחייו. בלי הנחות ובלי לנסות לייפות את הדברים. אמת פשוטה. לשמחתי, מרבית אלו שאני עובד איתם אמיצים מספיק כדי להעמיק ביחד איתי פנימה ולבחון את הדברים שעולים. היו כמה שנבהלו וברחו . אני לא מאשים אותם, זה קשה להעמיק ככה עם עצמך. לגלות דברים ששנים הדחקת ולא רצית לראות. זה לא תמיד קל לראות את האמת.

אז אני משלים עוד מעט כמעט שנה של "שנת שמיטה".

שנה עם עשייה מצומצמת יחסית, עם הרבה הזנה פנימית. עם הרגעה של המערכת שלי, לתנועה הרבה יותר איטית ממה שהייתי רגיל לה.

התפנה לי זמן ללמוד דברים חדשים ולהעמיק לתחומים חדשים שמושכים אותי, סיימתי בשנה הזו לימודים בשתי תוכניות מרתקות, אחת של הכשרת מנחים בשדה המיניות הגברית, והשניה של עבודת צללים דרך קונסטלציה משפחתית. שתיהן פתחו בפני עולמות חדשים ומרתקים של עומק נוסף והשאירו אותי עם טעם של עוד.

התפנה לי זמן לעשות דברים שתמיד אהבתי ורציתי לעשות, כמו לתקלט במסיבות, להעמיק בעולם האלכוהול דרך קורס ברמנים שאני עושה עכשיו ביחד עם ניר, הבן שלי.

הגיעו אלי בתקופה הזו לא מעט פניות, הצעות והזדמנויות לעשות דברים חדשים. למרביתן סירבתי. בחנתי אותן באופן שונה מפעם. לא על פי מה אני חושב שהפוטנציאל שלהן, אלא על פי מה מרגיש לי שתואם אותי כעת או שלא. היו בתקופה הזו גם מערכות יחסים שהסתיימו עם אנשים שונים בחיים שלי. זו היתה הזדמנות עבורי להעמיק עם עצמי ולבחון מה באמת מתאים לי, מה כבר לא תואם אותי ומי כבר לא תואם אותי.

עם כל המורכבות של השנה הזו עבורי, היא היתה מבחינתי שנה של התפתחות והתקדמות, לא פחות מכל שנה אחרת שהיתה עמוסה ביעדים ובמטרות לכבוש.

מה שמביא אותי למסקנה, שלפעמים, דווקא ההתקדמות הגדולה יותר שלנו, מושגת ממקום של אי עשייה, והעמקה פנימה. להכרות שלנו עם עצמנו, עם המנגנונים שלנו, עם הפחדים והחששות, עם האזורים שפחות בא לנו לפגוש בתוכנו. וכמו שבחקלאות, שנת השמיטה מאפשרת לאדמה לנוח, ולהתחדש, כך גם לנו האנשים יש צורך בכך.

אז כשאתם יושבים לתכנן את השנה החדשה שלכם, תבדקו עם עצמכם, אולי הגיע הזמן גם לשנת השמיטה שלכם?

שתהיה לכם שנה טובה!