כשהייתי בן 18, כתבו עליי בספר המחזור השכבתי: "ערן, קודם גנון, אחר כך גן חובה, בית ספר, תיכון, צבא, אוניברסיטה, עבודה, דירה, חתונה, ילדים, מילואים… אז מתי אני אספיק לעשות קצת חיים?"

הנבואה הזו התגשמה במלואה.

כמו רובוט מתוכנת, עברתי תחנה אחר תחנה במסלול החיים ה"נכון".

אף פעם לא עצרתי לשאול את עצמי – האם זה באמת מה שאני רוצה?

עד שפגשתי בסרטן.

כן, לפעמים החיים צריכים לתת לנו סטירה מצלצלת כדי שנתעורר.

ושם, בקומה 2-, במחלקה הרדיולוגית באיכילוב, מתחת מכשיר ההקרנות, הבנתי שאם אני לא ארד לשורש העניין – למה יצרתי לעצמי חווית חיים כזו –  אקבל מועד ב'. והפעם זה יהיה הרבה יותר קשה.

זה הוביל אותי למסע עמוק של חקירה עצמית. התחלתי להרים כל אבן בחיי, כולל אלה שמעולם לא העזתי להסתכל מתחתן. וגיליתי שם את המפתח לחופש האמיתי.

רוצים לשמוע את הסיפור המלא? איך אפשר לחיות בחופש בעולם של שעבוד?

צפו בהרצאה המלאה כאן:

אחת המשתתפות בריטריט "50 גוונים של חופש" שלחה את התמונה הזו בקבוצת הווטסאפ של הריטריט.

והיא גרמה לי לחשוב כמה היא מדוייקת.

הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו יוצאים מכלוב השעבוד, אבל בעצם, אולי פיסית יצאנו מהכלוב, אבל הראש שלנו והמחשבות שלנו עדיין נשארו כלואות.

אפשר לראות את זה קורה באינספור מקומות ודוגמאות:

השכיר שעוזב את עבודתו ויוצא להקים עסק עצמאי, אבל נשאר שבוי באותן תפיסות של "שכיר" ומצפה שמישהו אחר יקח אחריות על מצבו הכלכלי, או שיתן לו משימות או שיגיד לו מה לעשות כשהוא קם בבוקר.

אותו אחד שמתגרש, ויוצר מערכת יחסים חדשה, עם אותה תפיסת עולם, התנהגות ואמונות כמו במערכת היחסים הקודמת. למעשה, בת הזוג החדשה שלו דומה מאד לזו הקודמת.

זוכה הלוטו שמתעשר ברגע, אבל מערכת האמונות שלו לא השתנתה ונשארה "ענייה" והוא מאבד את כספו (זה קורה לאחוז גבוהה מאד מזוכי הלוטו).

זאת שעושה דיאטה מוצלחת ומורידה 20 ק"ג ממשקל גופה בתוך כמה חודשים, אבל התפיסות שלה עדיין של מישהי "שמנה" והיא חוזרת למשקל הקודם שלה בתוך שנתיים.

כל כך הרבה פעמים אנחנו מחפשים את הפתרונות ה"חיצוניים" כדי לצאת לחופשי או להשתחרר מכלוב השעבוד שלנו.

אז נעזוב את העבודה, נפרד מבן הזוג, נעשה דיאטה, או שנרוויח הרבה כסף, כדי לנסות לפתור את הבעיה שלנו ובעיקר את תחושת התסכול הפנימית.

אבל זה לא פותר את הבעיה.

לכאורה כן, אבל לא באמת, ולא לאורך זמן.

הסיבה לכך היא פשוטה. פשוטה להבין, אך לא תמיד פשוטה ליישם.

אין שום דבר חיצוני שיפתור לנו את תחושת השעבוד או "כלא החיים" שלא פעם אנחנו מרגישים שאנו לכודים בתוכו.

לא עוד כסף, לא בן זוג חדש, לא דיאטה, ולא לעזוב את העבודה.

כל אלו לא ישנו אם נשאר לכודים באותן מחשבות, תפיסות ואמונות.

הדבר היחידי שיכול לשחרר אותנו ולהוציא אותנו לחופשי – זה רק אנחנו את עצמנו. והחופש הזה שאנו מחפשים או פנימי אצלנו ולא חיצוני.

ראיתי את זה קורה אינספור פעמים, קודם כל על עצמי ואחר כך גם עם אינספור לקוחות שליוויתי לאורך השנים.

למשל, קרן שהגיעה לתוכנית שלי מתוסכלת ממקום העבודה שלה. חשבה לעזוב כי כבר לא נהנתה שם יותר. אחרי התהליך שעברה, חזרה לעבוד באותו מקום עבודה בדיוק. באותו התפקיד. אבל היא חזרה אחרת. היא שינתה את תפיסת העולם שלה ויצאה מהשעבוד שהיתה בו. נהנית מהעבודה שלה יותר מאי פעם.

במציאות החיצונית שלה לא השתנה דבר. היא קמה בבוקר ונוסעת לאותו מקום עבודה.

אבל חווית החיים שלה השתנתה לחלוטין.

או דויד, שהתנהל בהורות שלו מתוך רגשות אשמה והאשמה. ותלה בילדים שלו את השעבוד והצמצום שחש בימיו. כל זה השתנה כשהוא הצליח לראות את זה ולהבין שהוא פשוט מעולם לא הגדיר לעצמו (ולסובבים אותו) את הגבולות שלו.

כשזה השתנה אצלו, כל ההורות שלו השתנתה.

אחת מהמלכודות הכי משמעותיות לחופש שלנו, היא האמונה שמשהו חיצוני (או מישהו חיצוני) צריך להשתנות כדי שאני אהיה יותר בחופש.

זה לא יקרה.

באילו אמונות אתם מחזיקים לגבי החופש שלכם? מה אתם מאמינים שיוציא אתכם לחופשי?

לקראת הריטריט הקרוב של "50 גוונים של חופש", יצרתי אתגר של שבעה ימים, שבו, בכל יום עסקנו במפתח חופש נוסף. 

ריכזתי כאן את כל המפתחות וכל התרגילים במקום אחד, שיהיה לכם נוח לעבור עליהם ולתרגל. 

בכל יום שיתפתי בקצרה מפתח חופש אחד, פשוט אבל מאד משמעותי, שאם תשתמשו בו, תוכלו להכניס יותר חופש לחיים שלכם.

בהצלחה!