רוב חיי עשיתי את מה שצריך. את מה ש"נכון". את מה ש"מקדם".

עבדתי, יצרתי, הובלתי, הדרכתי, בניתי, השגתי, פירנסתי, הצלחתי.

החיים שלי היו מסודרים היטב – לא רק על הדף, אלא גם בעיניים של מי שהסתכל מהצד.

הכול זרם כמו שצריך: קריירה מצליחה, שם טוב, הכרה, ביטחון כלכלי, משפחה, קהל, בית, תוכן, עשייה.

אולי גם אתה מכיר את התחושה הזו?

שאתה עושה את כל הדברים הנכונים, שאתה לא עוצר, לא מוותר, לא מתבלבל, ושאתה "על המסלול” הנכון.

אבל איפשהו בפנים… יש פער.

בהתחלה הוא שקט. מין חוסר נחת שקשה להסביר.

מין ריקנות שקצת מביכה, כי היא לא “אמורה” להיות שם.

כי הרי יש לי הכול… אז מה עוד אני מחפש?

אבל הפער הזה לא עוזב. הוא רק גדל ומתרחב.

וככל שהמשכתי להתקדם, הוא צועד איתי ולצידי, ורמז לי בשקט: אולי אני לא מתקדם בכיוון הנכון בכלל?

ואז, אחרי שזה נמשך תקופה לא קצרה, הסכמתי להבין את הרמז. והבנתי שאני חייב לעצור.

לא לעבור למשהו אחר, חדש, כמו שעשיתי תמיד בעבר.

לא להמציא תוכנית חדשה, לא לרוץ קדימה. אלא פשוט: לעצור.

ולקח לי זמן להסכים לזה ולהתמסר ללא נודע ולאי הוודאות שצמודה לו.

ולקחתי לעצמי זמן, כחצי שנה של ריק.

תקופה שבה הסכמתי לא לדעת. לא ליצור. לא להיות בדמות הרגילה שלי של "המוביל", "היוצר", "הכובש" וה"משיג".

רק להיות בריק הזה, עם עצמי. בלי לדעת מה הדבר הבא.

בלי ודאות. בלי זהות מקצועית ברורה. בלי תוכנית ברורה להמשך. ובלי הקול הזה שדוחף קדימה.

ולשהות בתוך הריק הזה, זה היה אחד הדברים הכי קשים, מאתגרים ומפחידים שעשיתי בחיים שלי.

אבל גם הכי אחד הכי חשובים.

כי רק בתוך הריק הזה, יכולתי לשמוע מחדש את הקול האמיתי שלי.

לא את הקול של השכל וההגיון.

לא את הקול של האגו אוהב הקהל והתגובות.

לא את הקול של הדימוי או התדמית.

אלא את הקול של הנשמה שלי.

גיליתי מה מדויק לי עכשיו. לא מה נכון “לקריירה” או ל"עסק", אלא מה נכון לי.

מה מרגש אותי, מה מחזיר לי סקרנות, מה נוגע בי באמת.

ושם, בתוך הריק הזה התגלה בתוכי הקוסם.

הקוסם, מבחינתי, הוא לא זה שיש לו "חזון" גדול.

אלא דווקא זה, שמסכים לא לדעת.

זה שמסכים להניח את הזהות או הזהויות שכבר לא משרתות אותו, ולא מדויקות לו.

ולאפשר לעצמו לשהות בריק המורכב הזה, עד שמתברר ומתגלה הקול הבא.

המהות הבאה.

היצירה החדשה.

לא כתגובה לחיים, מתוך המוכר ו"מה שצריך", אלא כבחירה חופשית

במפגש האחרון בסדנה הקרובה: "ילד. מלך. מאהב. קוסם – מסע לזהות הגברית החדשה שלך",

ניכנס למרחב הזה.

נשאל את השאלות הגדולות שאולי לא העזת לשאול:

• האם אני חי את מי שאני – או את מה שציפו ממני?
• מה כבר לא מלהיב אותי?
• מה כבר לא מדויק?
• ומה אני מוכן לאבד כדי לחזור לעצמי?

אם אתה מרגיש שכבר הרבה זמן אתה עושה את מה שצריך, אבל מרגיש שהלב שלך כבר לא שם, אם אתה עייף מהחזקה ומהמרוץ, אם אתה שומע בתוכך קריאה לשינוי, גם אם היא עדיין לא ברורה…

המפגש הזה נוצר בשבילך.

הוא לא יביא לך מייד תשובות.

אבל הוא יכול לעזור לך לפנות מקום לתשובה שכבר ממתינה לך בפנים.

מעניין? כל הפרטים כאן >>

זה משהו שאנחנו כמעט לא מדברים עליו בקול רם. הוא נמצא מתחת לפני השטח, אצל זוגות רבים, במיוחד בקשרים ארוכי טווח.

הוא מתגנב לאט, בלי שבאמת שמנו לב.

ואז, יום אחד, הוא פשוט כבר שם. נוכח. ובעוצמה.

זה השעמום, הריחוק, התדירות שיורדת או לפעמים כמעט ונעלמת לגמרי.

תחושת תסכול שקטה ומציקה על חיים שלמים שבהם משהו במיNיות הפסיק לפעום.

במשך שנים האמנתי שזה תהליך טבעי.

"ככה זה בזוגיות ארוכה", אמרו לי.

"כולם חווים את זה", "זה חלק מהחיים", "אצל כולם זה ככה".

והאמנתי לזה. שככה זה. שאין מה לעשות.

אז לא דיברנו על זה. לא פתחנו את זה. לא נגענו בזה.

והשקט הזה – לא שקט טוב.

הוא יותר כמו שתיקה כבדה כזאת, של שני אנשים שישנים אחד ליד השני… אבל הלב שלהם כבר לא ממש נפגש.

ואז פגשתי את הסרטן. סרטן אשכים. סוג נדיר לגברים.

לקח לי קצת זמן, אבל בסוף הבנתי את "הרמז" שקיבלתי ויצאתי לחקור את המיNיות שלי. ואת המאהב שאני.

זה התחיל בסדנת מיNיות אינטנסיבית, דרך טיפולים אישיים וסדנאות המשך, ובעיקר מתוך הדיאלוג וההתנסות עם בת הזוג שלי, והחקירה המשותפת.

וככל שהתפתחתי שם, המיNיות שלי הפכה להיות לא “פעולה” אלא "שפה".

שפה חדשה שלא הכרתי קודם.

שפה של מגע, של חיבור, של אמת, של נוכחות, של אינטימיות עמוקה, ושל עונג שלא הכרתי לפני כן.

הרבה מאד גברים נמצאים במצב דומה. הם לא בהכרח סובלים. אבל הם לא חיים באמת.

הם נמצאים בזוגיות, יש אהבה, יש שותפות, יש הערכה.

אבל המיNיות? כמעט ומתה.

או שזה נעשה מתוך הרגל, או שזה כמעט ולא קורה בכלל.

או שכשזה קורה – זה מרגיש כמו פעולה טכנית, משהו לסמן עליו V, ואז לחזור לשגרה.

והכי קשה זה שלא תמיד יש מילים לדבר על זה.

איך אפשר להגיד לאישה שאתה אוהב, שאתה כבר לא מרגיש חשק?

או שדווקא כן יש חשק, אבל אתה כבר לא יודע איך לגשת?

או שאתה מתבייש לבקש את מה שאתה באמת רוצה?

או שפשוט שכחת מה אתה בכלל רוצה?

ויותר מזה, גברים רבים משתוקקים לא רק למיNיות תוססת – אלא לאינטימיות אמיתית.

אבל אף אחד לא לימד אותנו איך ליצור אינטימיות רגשית.

לא בבית, לא בבית ספר, לא בצבא, לא בחיים.

האמת שלימדו אותנו בדיוק ההפך: תכבוש. תהיה חזק. תשמור על האגו שלך. אל תראה יותר מדי רגש.

אז למדנו להסתיר. להתמודד לבד. לשתוק כשכואב. לא לשתף כשמפחדים. והמיNיות והמשיכה נחלשה יחד עם זה.

במפגש השלישי בסדנה שלי לגברים: “ילד. מלך. מאהב. קוסם – מסע לזהות הגברית החדשה שלך”, נעסוק בכך בדיוק.

במאהב שאתה.

לא רק במיNיות עצמה, אלא במקום שמבקש להרגיש, להתחבר, ליצור מגע, לאהוב, להתעורר.

אם אתה מרגיש שהמיNיות שלך, או הזוגיות שלך, או החיבור שלך לעצמך, הפכו להיות משהו שאתה רק "חי לידו", אני מזמין אותך להצטרף.

כל הפרטים מחכים לך כאן >>