כשהייתי בן 18, כתבו עליי בספר המחזור השכבתי: "ערן, קודם גנון, אחר כך גן חובה, בית ספר, תיכון, צבא, אוניברסיטה, עבודה, דירה, חתונה, ילדים, מילואים… אז מתי אני אספיק לעשות קצת חיים?"

הנבואה הזו התגשמה במלואה.

כמו רובוט מתוכנת, עברתי תחנה אחר תחנה במסלול החיים ה"נכון".

אף פעם לא עצרתי לשאול את עצמי – האם זה באמת מה שאני רוצה?

עד שפגשתי בסרטן.

כן, לפעמים החיים צריכים לתת לנו סטירה מצלצלת כדי שנתעורר.

ושם, בקומה 2-, במחלקה הרדיולוגית באיכילוב, מתחת מכשיר ההקרנות, הבנתי שאם אני לא ארד לשורש העניין – למה יצרתי לעצמי חווית חיים כזו –  אקבל מועד ב'. והפעם זה יהיה הרבה יותר קשה.

זה הוביל אותי למסע עמוק של חקירה עצמית. התחלתי להרים כל אבן בחיי, כולל אלה שמעולם לא העזתי להסתכל מתחתן. וגיליתי שם את המפתח לחופש האמיתי.

רוצים לשמוע את הסיפור המלא? איך אפשר לחיות בחופש בעולם של שעבוד?

צפו בהרצאה המלאה כאן: