לפוסט הזה התקבלו מאות תגובות ושיתופים… ניתן לצפות ולהגיב כאן

אז היום אני משדרג גרסה ועובר לגרסה 5.0. ולכבוד המאורע התקבצו אצלי בשבועות האחרונים 50 תובנות שלי על החיים לרגל גיל 50…

אין כאן סדר חשיבות מסויים, הם בעיקר לפי הסדר שעלו לי בראש כשנכתבו…

תהנו

1. אף פעם אל תגידו על עצמכם "אני לא טוב בזה". בטח אם לא ניסיתם לעשות "את זה" כמה וכמה פעמים. כשהפסקתי להגיד לעצמי בגיל 49 שאני לא יודע לבשל, גיליתי שלא רק שאני יודע לבשל, אני בעצם גם די טוב בזה… וגם מאד אוהב את זה.

2. טיפ של אלופים: את התותים שקניתם משרים במים עם קצת חומץ לכמה דקות, אחר כך שוטפים, מייבשים ולמקרר. זה מאריך את החיים שלהם לזמן מאד מאד ארוך…. תהנו!
3. הרבה יותר חשוב לצבור חוויות מאשר רכוש. זו אולי הקלישאה הגדולה ביותר, אבל זו האמת. פעם עניין אותי הבית הגדול והמפואר, החצר הגדולה עם הבריכה… אבל ככל שצמצמתי את הרכוש והרחבתי את החוויות, אני הרבה יותר מאושר.

4. ובהקשר הזה, תזרקו דברים, תפנו, תמסרו, תמכרו, תתרמו… אין מה לשמור, אתם גם ככה לא תשתמשו בזה יותר. וזה בטח לא עושה אתכם יותר מאושרים. אחד הדברים שאני הכי אוהב בבית הנוכחי שלי זה שאין לי בו יותר מדי מרחב פנוי לאכסון ואגירת "דברים". זה גורם לי לחשוב שש פעמים לפני שאני מכניס משהו חדש למרחב שלי שיצור עוד עומס ומצד שני גורם לי לתעדף כל הזמן מה אני רוצה שיהיה במרחב שלי.
5. אין זמן אחר. יש עכשיו. רק עכשיו. מה אתם בוחרים לעשות עכשיו? הכרתי יותר מדי אנשים שחיכו ל… (פנסיה, סוף הקורונה, שהילדים יגדלו, שיהיה להם יותר זמן/כסף/אנרגיה…) כדי לעשות את מה שהם רוצים באמת. הם עדיין ממשיכים לחכות. הימים בינתיים חולפים להם והם לא עושים את מה שהיו רוצים לעשות ולא חיים כפי שהיו רוצים לחיות.

6. האנשים שאתם אוספים סביבכם במהלך החיים הם הנכס הכי משמעותי שיכול להיות לכם. אחד הדברים שעשיתי, בהתחלה כסוג של אינסטינקט אינטואיטיבי ובהמשך בצורה מודעת ומכוונת, זה להפוך את עצמי למרכז של השפעה. אדם שעל בסיס יום יומי, מחבר בין אנשים שונים, בלי אג'נדה ובלי צורך לבקש או לקבל תגמול כלשהו. התגמול מגיע באלף ואחת צורות אחרות שלא הייתי יכול לדמיין. הקשרים שאתם יודעים ליצור לאחרים ובין אחרים, יהפכו אתכם לאדם שאחרים מאד מעריכים, אוהבים ורוצים להיטיב ולעזור להם גם.
7. השם שלכם הוא הנכס הכי חשוב שיהיה לכם. לא שווה לסכן אותו בשביל שום דבר, גם לא הזדמנות "יוצאת דופן". אם משהו שמציעים לכם מרגיש או מריח קצת "מפוקפק", אל תתקרבו לזה, גם אם מדובר ב"הזדמנות גדולה וחד פעמית". תסמכו על האינטואיציה שלכם.

8. ובהקשר הזה, האינטואיציה אף פעם לא משקרת. צריך לסמוך עליה גם כשלפעמים תמצאו שהיא מנוגדת למה שהשכל וההיגיון שלכם אומרים לכם. הדרך לאמן את האינטואיציה היא פשוט להקשיב ולפעול על פיה. ככל שתעשו את זה יותר, היא תתחזק אצלכם.
9. לפעמים, המתנות הכי גדולות שנקבל בחיים שלנו, מגיעות באריזה הכי מכוערת שיש. עבורי למשל הסרטן שפגשתי כך פתאום בגיל 47, ההתמודדות, ההחלמה ותהליך הבדיקה העצמית העמוק שעשיתי עם עצמי לאחר מכן היו כואבים, מטלטלים ולא פשוטים. אך הביאו לחיים שלי נדבך עמוק של כנות, אותנטיות, אהבה עצמית והפכו את החיים שלי למשהו שאני אוהב יותר מאי פעם.

10. "כשיש ספק אין ספק", זה משפט ששמעתי לראשונה מאחד המנהלים שלי באינטל בנוגע לעובדת שהייתי צריך לפטר ממזמן והתמהמהתי. המשפט הזה נכון לכל דבר בחיים. אם יש לכם ספק בנוגע למשהו, למה להתפשר לגביו? זה נכון לגבי עובדים, עם שותפים, לגבי לקוחות, וגם באהבה.
11. אומץ – אמרו לי הרבה פעמים שאני אדם אמיץ, בעקבות הרבה שינויים שעשיתי והובלתי בחיים שלי. האמת שאף פעם לא הרגשתי אמיץ במיוחד. עשיתי את הדברים שהרגשתי שחייבים לקרות. האלטרנטיבה של לא לעשות את השינויים הללו, היתה הרבה יותר גרועה מבחינתי. זה קרה בכל פעם שהסתכלתי על המחיר של ההישארות במקום וההבנה שהוא הרבה יותר יקר ממחיר השינוי.
12. האמנם? זו שאלה שכדאי לשאול אותה לעיתים תכופות ולגבי כל דבר שהוא מבחינתנו סוג של "אמת מוחלטת". השאלה הזו עוזרת לנו להטיל ספק באמונות הרגילות שלנו ולבחון האם הן באמת מקדמות אותנו. כשאני נפגש היום עם חבר'ה צעירים, בעיקר כאלו שרק השתחררו מהצבא, וכל החיים עוד לפניהם, אני מעודד אותם לשאול הרבה את השאלה הזו לגבי כל האמיתות שעל פיהן חונכנו של מה "נכון" ומה "צריך" בחיים שלנו: כמו שחייבים ללמוד באוניברסיטה, שחייבים לקנות בית כדי לגור בו ולקחת משכנתא, שחייבים להתחתן ולהביא X ילדים וכו'… אני לא טוען שאלו לא דברים נכונים, אני טוען שלחלק מהאנשים הם יהיו נכונים ולחלק לא. או שלא בסדר הזה או בתזמון הזה.

13. חלק נכבד מחיי הייתי מאד מכוון תוצאות, לימדתי וכתבתי ספר על השגת יעדים והגשמה. מבחינתי התוצאה היתה העיקר. היום אני מבין ויודע שהדרך חשובה הרבה יותר. תחושת הסיפוק על התוצאה שהגענו אליה היא רגעית ומחזיקה לזמן קצר ביותר. בסוף מה שבעיקר נשאר איתנו זו הדרך שעשינו והאם חווית הדרך היתה טובה לנו או שלא. היום אני הרבה יותר ממוקד בדרך מאשר בתוצאה ודואג לכך שאהנה מהדרך.
14. בהמשך ישיר לקודם, התפיסה שאני מתנהל מתוכה היא ש"כל תוצאה היא טובה עבורי". גם אם התוצאה היא לא מה שרציתי או שכיוונתי אליה, אני מבין שיש בה משהו עבורי (גם אם באותו הרגע עדיין לא הבנתי מהו). אז מהתפיסה הזו, כל תוצאה היא טובה עבורי.

15. "אם קיימת דרך אל הטוב יותר, מחירה מבט מלא אל הגרוע ביותר" זה משפט של תומס הרדי (סופר ומשורר אנגלי). אזורי הצללים שלנו, המקומות הכי אפלים בנפש שלנו הם אלו שאנו נמנעים מלהסתכל עליהם. המחיר שגובה מאיתנו ההסתרה שלהם הוא עצום. רק שאנו לרוב לא מבינים אותו בכלל. בגדול, ההסתרה שלהם מרחיקה אותנו מעצמנו, אנו לובשים על עצמנו אינספור מסכות ותחפושות רק כדי שהצללים הללו לא יראו אור יום. ובעצם ההסתרה שלהם גורמת לנו לאבד את עצמנו לחלוטין. זה לא פשוט להסתכל על הצללים שלך, אבל כשאתה מכיר בהם ובקיומם, גם אפשר לנהל אותם וגם אנו מתקרבים למי שאנחנו באמת. מאד עוזר לאהבה עצמית (עוד על זה בהמשך…).
16. אל תירדמו בעודכם חיים: בזוגיות, בבריאות, בכסף, ביחסים, באהבה, בהגשמה… הנוחות מרדימה אותנו. היום אני מבין את זה היטב, ובכל תחום בחיים שלי אני דואג ליצור סיטואציות אקטיביות שגורמות לי להישאר עירני. זה אומר לבחון את החיים שלי וליצור בהם שינויים יזומים שימנעו ממני להירדם בעודי בחיים.

17. אף פעם אל תוותרו על המיניות שלכם. אם היא לא מספקת אתכם, תעשו משהו עם זה. המטפלת שלי טוענת שזוג שלא עשה אהבה יותר משבועיים, צריך להתגרש. זה אולי קצת קיצוני, אבל אם זה המצב, תעשו משהו לגבי זה.

18. ובכלל, תעשו אהבה, לא סקס. אם אתם לא מבינים את ההבדל, תתחילו בלקרוא את הספר "מעשה האהבה" של בארי לונג. 

19. גלו את שפת האהבה שלכם. ספר מעולה שקראתי לפני מספר שנים נקרא "חמש שפות לאהבה" של ג'רי צ'פמן. על עצמי גיליתי ששפת האהבה שלי היא מגע. מגע מטעין אותי וממלא אותי באנרגיה. לכל אחד יש שפות דומיננטיות יותר ופחות. כשתגלו מה השפה שלכם ושל האנשים שאתם אוהבים, האהבה שלכם רק תתעצם (וגם הרבה תסכול יעלם).
20. אין לנו באמת שליטה על שום דבר. לא במובן שאנחנו חושבים שיש לנו. בשם "השליטה" במצב, אנחנו מקריבים ומשלמים לא פעם מחירים יקרים. הנסיון שלנו לשלוט בתוצאות ובמציאות עולה לנו ביוקר. אנחנו מצמצמים את עצמנו לאזורים מאד מוכרים וברורים שבהם אנחנו מאמינים שאנחנו שולטים בתוצאות. אבל גם שם זו שליטה מדומיינת. שנים חשבתי שאני אוכל בריא ועושה ספורט ושומר על עצמי, והנה פגשתי סרטן. אז אין לנו באמת שליטה בשום דבר. תתמודדו עם זה.

21. אחריות אישית ברמה הגבוהה ביותר שאפשר נותנת לנו תחושה של שליטה. לאחר שפגשתי את הסרטן שאלתי את עצמי למה יצרתי לעצמי חווית חיים כזו? מה השיעור שם עבורי? מה הנשמה שלי ביקשה ממני להתעורר אליו? אלו הן שאלות לא פשוטות ולא קלות לשאול את עצמך, במיוחד כי עם התשובות מגיעות גם ההשלכות של התשובות הללו. ועדיין, לקיחת האחריות עדיפה בעיני בכל מימד על קורבנות, האשמה והישרדות.
22. אף פעם לא מאוחר. אף פעם לא מאוחר לעיסוק חדש, לתחביב חדש, לאהבה חדשה, ליחסים חדשים עם הילדים, לגילוי עצמי מחדש. אין גיל מבוגר יותר או פחות ואין גיל "נכון" למשהו. הזמן הכי טוב הוא עכשיו. יש רק עכשיו.

23. אהבה עצמית היא אחד הדברים שהכי קשה ליישם על עצמנו. לפעמים בשם האהבה העצמית אנחנו נדרשים לעשות פעולות שנובעות מאהבה לעצמנו אבל שגם יכולות לגרום לאחרים להיפגע מהן. זה לא תמיד פשוט, ובטח לא קל ואפילו כואב, אבל עדיין – תאהבו את עצמכם ותעשו אותן.
24. לא לאהוב את עצמכם, משמעו לחיות בוויתור על עצמכם, על מה שחשוב לכם, על הרצונות והצרכים העמוקים שלכם. וויתור עצמי מביא מחלות. מנסיון.

25. תהיו אגואיסטים, כן, אני יודע שזה נשמע פרובוקטיבי. בכוונה. אבל לחשוב על עצמך ועל מה עושה לך טוב, זה הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות עבור עצמנו (אם אנחנו אוהבים את עצמנו). קודם כל להבין את הצרכים והרצונות שלי ואז לראות איך זה מסתדר עם שאר הסביבה שלנו. זה לא אומר שאני לא אתגמש מול אחרים בסביבה שלי, אבל יש הבדל מהותי בין לבחור להתגמש ובין האוטומט של ריצוי אחרים. זה נחמד לרגע לרצות אחרים, אבל מי שמרצה אחרים לאורך זמן מגלה שהוא מאד מאד לא מרוצה.
26. לאהוב מישהו אחר זה נפלא. לקבל אהבה ממישהו אחר זה עוד יותר נפלא. אבל אף אחד אחר לא יכול באמת למלא אותנו באהבה חוץ מאשר אנחנו את עצמנו. ליצור תלות באהבה של מישהו אחר כדי להתמלא מזה ולהרגיש שלמים, זה פשוט לאמלל את עצמנו. כשאתה אוהב את עצמך אהבה בריאה ללא תלות במישהו אחר, שם אנחנו באמת מתמלאים.

27. מרבית חיי נמנעתי מכאב. פשוט לא הייתי מאפשר לעצמי לשהות במקומות שבהם חשתי כאב. הייתי מדחיק, נמנע, ומסתכל לכיוון השני. גיליתי שככל שאני מאפשר לעצמי לשהות בכאב, במקומות הכואבים, ולא נמנע מהם, התרחבתי וצמחתי בכמה קומות. השהות בכאב הרחיבה את המנעד הרגשי שלי. כך שגם הרגשות הנעימים יותר התרחבו ואני חווה אותם היום ביתר עוצמה מבעבר. המחיר של הימנעות מכאב היא לא להרגיש שום דבר אחר.
28. אני כל הזמן בוחן מה כיף לי ואני "רוצה" לעשות לעומת "מה צריך / נדרש / מצופה" ממני. כהמשך ישיר לסעיף 25, ככל שנפסיק לפעול מתוך ה"צריך" ונשים יותר משקל על ה"רוצה", פשוט נהיה קרובים יותר לעצמנו ושמחים יותר. נקודה.

29. אילוצים חיצוניים גורמים לנו להיות מי שאנחנו רוצים להיות. בכל פעם שרציתי להשיג תוצאה משמעותית בתחום מסויים (עסק, בריאות, משקל, כושר גופני, כסף, אהבה… מה שזה לא יהיה), הבנתי שהדרך הקצרה ביותר לגרום לי לעשות את מה שצריך כדי להשיג את התוצאה הזו יהיה אם אצור לי אילוצים חיצוניים שיכריחו אותי לעשות את מה שצריך לעשות. אם זה לקחת מטפלת רגשית / יועץ כלכלי / מנטור עסקי / מאמן כושר, נטורופתית, אם זה להתחייב כלכלית כלפי משהו, או להתחייב כלפי מישהו חיצוני.
30. בספר "גלגל התנופה" גיליתי שלאחד העקרונות החשובים שלמדתי בעבודה שלי באינטל ובהמשך בחיים העסקיים קוראים: "להעלות את האנשים הנכונים לאוטובוס ואחר כך להחליט לאן האוטובוס נוסע". בשפה פשוטה, קודם כל לבחור את האנשים הנכונים סביבך ורק אחר כך להבין מה עושים ביחד. אין תחליף להקיף את עצמך באנשים טובים, הרעיונות לדברים שתוכלו לעשות ביחד יגיעו בהמשך, ואם הכימיה ביניכם טובה ואתם בהרמוניה, ניתן להגיע מאד רחוק. 

31. העבודה הכי קשה שיש זו העבודה על עצמנו, החקירה הפנימית הכנה, הכואבת ולא פעם גם המטלטלת ביותר שיש. אין לזה תחליף בעיני. ככל שהעמקתי יותר ל"תעלות הביוב של הנשמה שלי" הכרתי את עצמי טוב יותר והפכתי את עצמי לאדם טוב יותר, קודם כל כלפי עצמי ואחר כך מול הסובבים אותי.
32. מעטים האנשים שנהיים עשירים, אמידים או חופשיים כלכלית מלעבוד 8:00-17:00 עבור מישהו אחר. עכשיו השאלה מה עושים עם העובדה הזו? אפשר להמשיך להיות שכירים, אבל במקביל ליצור עוד מקורות הכנסה, להשקיע, לבסס את עצמכם כלכלית. רמז: זה לא מעניין את המעסיק שלכם, לא את המדינה ולא את הבנק שלכם. האינטרס שלהם הוא הפוך לשלכם. הם רוצים שתמשיכו להיות תלויים בהם. כשאתם תהיו חופשיים כלכלית, אתם כבר לא משועבדים להם.

33. ובהמשך ישיר לזה, ההרגל לחסוך ולהשקיע חשוב הרבה יותר מהסכום שאתם חוסכים ומשקיעים. אין זמן מאוחר להתחיל לעשות את זה, ככל שתעשו את זה בגיל מוקדם יותר, תהיו חופשיים כלכלית מוקדם יותר.
34. כדאי לצבור כמה שיותר כישלונות – למרות שזה אולי לא נשמע הכי פופולרי, ובטח הפוך למה שמלמדים אותנו בבית ספר ובסדנאות העצמה והתפתחות אישית, אבל דווקא מהכישלונות שלי למדתי המון, התפתחתי, התרחבתי, יכולת ההכלה שלי התעצמה, והחוסן הפנימי שלי מאד מאד התחזק. על בסיס הכישלונות שלי, נולדו כמה מההצלחות הכי גדולות שלי. רוב האנשים לא מצליחים כמו שהיו רוצים פשוט כי הם מפחדים להיכשל ולכן לא מנסים מספיק דברים.

 

35. הגוף שלכם לא רק נושא עליו את הראש (שנים האמנתי שזה התפקיד שלו.. נשבע לכם), הוא הרבה יותר חשוב מזה. תאהבו אותו, לא משנה איך הוא נראה, תקבלו אותו, תטפחו אותו ותזינו אותו כמו שצריך (לא הייתם מכניסים סולר לרכב הבנזין שלכם, נכון? אז למה להכניס רעל לגוף שלכם??), תזיזו אותו, איך שמתאים לכם. הוא יודה לכם על כך מאד.
36. לרקוד. כמה שיותר… אני לא עושה את זה מספיק, לא כמו שהייתי רוצה. אבל בכל פעם שאני עושה את זה, אני מתמלא באנרגיה חדשה. אם דווקא ריקודים לא עושים לכם את זה, אז מה כן? מה ממלא אתכם באנרגיה? תגלו ותעשו את זה.

37. בסוף מתים. כולנו נמות. כדאי להשלים עם העובדה הזו. מה קורה אחר כך כבר נתון לאמונה האישית של כל אחד, אבל המשמעות היא שהזמן שלנו כאן הוא קצוב יחסית. אז כל מה שאנחנו עושים בזמן הזה הוא בעל משמעות (או שלא). המשפט שמסכם את זה הוא שבסוף כולם מתים, השאלה איך חיינו עד אז.
38. לבוב פרוקטור המנטור האגדי שלי, היה משפט שהיה כל כך קולע בהקשר הזה. הוא אמר ש"מרבית האנשים הולכים על קצות האצבעות בזהירות לאורך כל חייהם, רק כדי להגיע בבטחון למוות". קחו סיכונים, מחושבים, תעזו, היו מוכנים להיכשל. הזמן שלנו קצר מדי כאן רק בשביל ללכת על בטוח.

39. גיליתי על עצמי שאני אדם שהולך לקצוות. ההליכה בקצוות משאירה אותי בערנות וחי. אמא שלי כבר מזמן קוראת לי "לא נורמלי", אבל זה מה שעובד לי. חפשו מה עובד לכם, מה משאיר אתכם חיים וערניים בחיים. להירדם בעודכם בחיים זו אופציה הרבה פחות מוצלחת.
40. לסבול זו בחירה. נקודה. יש רווחים בסבל ובקורבנות. כשאדם בוחר לסבול הוא לא לוקח אחריות על חייו ועל מעשיו, והרבה יותר נוח להאשים אחרים בחוסר ההצלחה שלי. אבל אז אנחנו סובלים. אין שום דבר בעולם שיכול לגרום לכם לסבול – חוץ מהבחירה שלכם לעשות זאת.

41. ובהקשר הזה, חשוב לא לבלבל בין כאב ובין סבל. יש בחיים ארועים שגורמים לנו לכאב, זה לרוב בלתי נמנע. הכאב בלתי נמנע וצריך לעבור אותו, דרכו, לשהות בו והוא לאט לאט דועך. אבל הסבל הוא בחירה שלנו. בחירה שלנו להחזיק בו. והוא לא יעלם עד שלא נבחר להפסיק להחזיק בו.
42. גם להתפשר בחיים זו בחירה. זה לבחור בבינוניות. יותר מדי אנשים מתפשרים בעיסוק ובעבודה שלהם, בבריאות שלהם, בכסף שלהם, באהבה ובמיניות שלהם. הם מתפשרים ולאט לאט דועכים בחיים שלהם. חבל. אין שום סיבה להתפשר. כמובן שיש לכך מחירים, אבל אלו מחירים ששווה לשלם אותם. הפשרה יקרה יותר.

43. הדרך היחידה ללמד את הילדים שלנו משהו, היא רק דרך הדוגמה האישית שאנחנו נותנים להם. רק מאיך שהם רואים אותנו. אף ילד בעולם, כולל אנחנו עצמנו, לא למדנו דבר ממה שההורים שלנו אמרו לנו. רק מתוך מה ואיך שראינו אותם פועלים. עכשיו תשאלו את עצמכם "מה הילדים שלי רואים?". האם הם רואים אותי מתפשר על החיים שלי? נרקב לאיטי מול תוכניות הריאליטי בטלוויזיה? קם בבוקר לעבודה שלא מספקת אותי ומקטר על זה? מזניח את הבריאות שלי? או שהם רואים אותי מנסה, נלחם על החיים שלי, חוקר את החיים שלי, נופל וקם, מתמודד. מה שהם רואים, זה מה שהם לומדים מאיתנו.
44. החברים שלכם כנראה ישתנו עם השנים, ויותר מפעם אחת. למעשה, אם זה לא קורה, זה כנראה אומר שנשארנו תקועים באותו המקום, ויותר מדי זמן. פעם זה הפחיד אותי, היום אני מבין שזו סוג של מראה מאד מדויקת להתפתחות ולצמיחה שלי. לאט לאט סביבת החברים שלי הפכה להיות יותר ויותר מדויקת לי, שמאפשרת רובד עמוק הרבה יותר של קשר, של אינטימיות ושל כנות. כל קשר שהוא לא כזה כבר ישעמם אותי היום ולא ארצה להיות בו.

45. לכו לטיפול. נקודה. אני חושב שכל אחד בעולם צריך טיפול. כולנו סוחבים על עצמנו מלא שיט… יש אולי איזו תפיסה שטיפול זה לאנשים "מקולקלים". אז ראשית, כולנו מסתובבים עם רמה כזו או אחרת של טראומות, פחדים, בטחון עצמי נמוך וחוסר ראויות. ושנית, כל תהליך שגורם לך להכיר את עצמך טוב יותר, להתמודד עם השיט שצברת לאורך השנים ולהרגיש טוב יותר עם מי שאתה, יגרום לך להיות מאושר יותר, לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך יותר. אם זה אומר שיחשבו עלי שאני "מקולקל", אז שיחשבו. עדיין שווה את זה.
46. "הדרך לקבל החלטות טובות יותר, היא קודם כל להפסיק ולפעול על פי החלטה גרועה יותר". את המשפט הזה קראתי בספר "כן או לא" של ספנסר ג'ונסון והוא נחרט אצלי בתודעה. אף פעם לא נוכל לדעת מראש אם החלטה כזו או אחרת תהיה טובה יותר. אבל אני כן יכול לדעת אם כרגע איפה שאני נמצא טוב לי או שלא. אם לא, כל החלטה שאקבל לזוז משם, בסבירות גבוהה יותר תהיה טובה יותר עבורי. ואם לא, גם אז אפשר לשנות. לעמוד במקום (בחוסר החלטה) זו אלטרנטיבה הרבה יותר גרועה.

47. "תפסיקו לחשוב מה השכנים חושבים עליכם. הם לא. כי הם עסוקים כל היום בלחשוב מה אתם חושבים עליהם" – הקרדיט למשפט הזה שייך גם הוא לבוב פרוקטור. וזה כל כך נכון. חלק נכבד מחיי הייתי מוטרד ממה אחרים חושבים עלי וכל הפעולות שלי היו מוכוונות דרך זה. כשהסכמתי לוותר על זה, נפתח לי חופש בחיים ובעיקר התקרבתי עוד יותר לעצמי. יותר מדי זמן בוזבז על לנסות ולהתאים את עצמי למה שאני חושב שהסביבה מצפה ממני להיות, במקום להיות אני ושהסביבה תלמד להסתדר עם זה (או שלא, ועדיין גם אז זו בעיה שלהם ולא שלי).
48. כנות זו אחת התכונות הכי משמעותיות בעיני שאפשר לפתח. ובמיוחד כנות קיצונית. וקודם כל עם עצמך. החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה ככל שהטמעתי את זה יותר ויותר לחיים וליום יום שלי. התחלתי לראות את המקומות שבהם אני משקר לעצמי, מספר לעצמי סיפור מסויים כשהמציאות שונה לחלוטין. זה לא פשוט וכואב לרוב, אבל בסוף זה גורם לריפוי. אחר כך הבאתי את זה למערכות היחסים שלי ולכל ממשק שלי עם אחרים. גם מול הלקוחות שלי. לפעמים זה אומר לשים מולם מראה לא פשוטה להסתכל בה. אבל אני מאמין שבשביל זה הם מגיעים אלי.

49. מוסיקה זה החיים. תמיד אהבתי מוסיקה והיא תמיד היתה שם ברקע. יותר מדי שנים היא היתה יותר מדי ברקע, היום היא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. יש במוסיקה בשבילי משהו מעורר, מרפא, מנחם, מחבק, מרגש. יש שירים מסויימים שהפכו להיות ציוני דרך משמעותיים בחיים שלי, שבכל פעם שאני מקשיב להם, אני חוזר לנקודת מפנה כלשהי ששם אני יודע שעוד חומה נפלה אצלי, שמשהו בראש השתנה, שהלב שלי נפתח בעוד רמה.
50. התובנה אולי הגדולה ביותר מהכל – אין באמת חוקים לחיים האלו. אין נוסחת קסמים או נתיב "מנצח" שבו אפשר ללכת ולהגיע לאנשהו. יש לכל אחד את הדרך שלו, ואת הנתיב שהוא יוצר לעצמו, עם הנצחונות והשיאים, האתגרים, הכישלונות והקשיים – שלו. וכנראה שבדיוק את הנתיב הזה היינו צריכים לעבור.

ותובנה אחת לשנה הבאה:

51. בהמשך לקודם, זה סבבה לקרוא רשימות של אנשים אחרים של 50 תובנות לגיל 50, אבל תזכרו שהתובנות האלו נכונות למי שכתב אותן (וגם אז, רק לנקודת הזמן שבהן נכתבו). כנראה ששלכן תהיינה קצת אחרות. צרו את הרשימה שלכם. (אפשר ומותר גם לפני גיל 50 )

אשמח לשמוע לאיזו תובנה אתם הכי התחברתם… מוזמנים לכתוב לי כאן

שבת שלום חברים!

 

הפוסט הזה עלה לי בראש אתמול ברגע של השראה.

 

הרשת מלאה בפוסטים ותוכן בכלל על איך להיות מאושר ב-5 צעדים פשוטים, ב-3 דקות ביום או בשיטה פשוטה ומהירה…

 

אז עלתה לי התובנה שאולי כדי להיות קצת יותר מאושר, כדאי פשוט להפסיק לעשות את הדברים שפוגעים באושר שלנו…

 

אז הנה לפניכם, עשרת הדיברות לדברים שאם תעשו אותם, אני מבטיח לכם שתהיו פחות ופחות מאושרים. ואם תפסיקו לעשות אותם, תהיו קצת יותר מאושרים, קצת יותר בכל יום!

 

1. השוו עצמכם לאחרים – כל הזמן!

להיות בתחרות יכול להיות דבר בריא ומקדם לפעמים. 2 אנשים שמתחרים בריצה, גורמים לכך, שכל אחד מהם מושך את השני עוד קצת קדימה, גורם לו להוציא מעצמו עוד יותר. מצד שני, להיות בתחרות תמידית עם אחרים זה מעייף, מתיש ובעיקר – חסר תוחלת.

אני לא מעודד בינוניות, להיפך. אבל אם אתם עסוקים כל הזמן בהשוואה שלכם מול האחרים, אני מבטיח לכם שלא משנה מה תעשו, וכמה תתאמצו, תמיד ימצא מישהו שיהיה קצת יותר טוב מכם, או שיש לו יותר.

ואז, במקום להיות מרוצים מהתוצאות שלכם ולהנות מכך, אתם עסוקים בלהתבאס מכך שיש מישהו שמוביל על פניכם.

יותר מכך, כאשר אתם עסוקים כל הזמן באחרים, אז אתם עסוקים פחות – בעצמכם!

יצא לי לא פעם לדבר עם בעלי עסקים שמאד עסוקים בתחרות שלהם, במה שהאחרים עושים, וככל שהם עסוקים בהם, הם משקיעים פחות זמן ומאמץ במתחרים שלהם. איזה בזבוז של זמן ואנרגיה!

 

2. היו חומריים כמה שאפשר

העולם החומרי הוא חשוב. הגענו לכאן לעולם כדי לממש בחומר. אבל העידן שלנו היום והעולם היום יצר סוג של מרדף אינסופי של אנשים אחרי הדבר החומרי הגדול הבא.

בית גדול יותר, מכונית יקרה יותר, טיסה במחלקה הראשונה או בגד מפוצץ לא באמת הפך אף אחד למאושר יותר. לא מעבר לכמה דקות/שעות (אולי ימים). להיפך, ישנם מקרים שבהם הדברים הללו אפילו גרמו לאומללות נוראה לאנשים. אגב – זה לא קשור לדברים עצמם, אלא למשמעות שאנו נותנים להם.

המרדף הבלתי פוסק הוא מעייף. לעיתים הוא דורש מאנשים לשלם מחירים (לא רק בכסף) מאד גבוהים בשביל להשיגם ואז כשסוף סוף משיגים אותם, אז תחושת האושר הרגעית נעלמת ואת מקומה תופסת לא פעם תחושת ריקנות, אפילו גדולה יותר ממקודם.

 

3. המשיכו לצפות בפייקבוק בחיים הנפלאים של אנשים אחרים

אני חושב שאחד הדברים שהכי מאמללים אנשים זה הצפייה הבלתי פוסקת בחיים של אנשים אחרים.

קשור למס' 1 ברשימה כאן, של ההשוואתיות האובססיבית שיש לאנשים לגבי מה יש לאחרים, מה הם השיגו וכמה יש להם. ובמיוחד ברשתות החברתיות השונות תוכלו למצוא אינספור אנשים ודברים להשוות את עצמכם אליהם. הרי כולם יפרסמו רק תמונות מהחופשות המהממות, מהמנות שהם אוכלים במסעדות ומרגע השיא של החיים. אבל החיים עצמם קורים בין המסעדות, לחופשות ולרגעים המהממים.

למעשה, מרבית החיים הם בין הרגעים האלו. אבל מי יכתוב בפייסבוק: "קמתי הבוקר והיה לי יום שגרתי לחלוטין, אפילו משעמם.. רבתי עם האשה, ובכלל אני לא כל כך מרוצה מהחיים שלי כרגע"?

החיים זה לא מה שקורה בפייסבוק, באינסטוש או בטוויטר.

 

4. המשיכו לרצות אנשים אחרים

יש משפט שאני מאד מאמין בו: "מי שמנסה לרצות כל הזמן את כולם, מגלה שהוא הרבה פחות מרוצה". לאחרים תמיד יהיו דיעות לגבינו, מחשבות עלינו ורצונות מאיתנו. אני חושב שמילדות די מתכנתים אותנו לנסות ולרצות את כולם. ואנחנו משלמים מחירים בשביל זה.

בין אם בכך שאנו לא משאירים שום זמן, פנאי ואנרגיה לדברים שחשובים לנו, כי אנחנו עסוקים בלרצות אחרים. או שאנחנו מוותרים על דברים שחשובים לנו כדי שאחרים יהיו מרוצים. בכל מקרה, הריצוי פוגע בנו ופוגע באושר שלנו.

זה לא שאני אומר שלא צריך לעשות דברים עבור אחרים, השאלה היא מה המוטיבציה שעומדת מאחורי העשייה שלנו. האם אני עושה משהו כי אני מנסה לרצות מישהו אחר, או שאני עושה זאת בלב שלם לאחר שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.

 

5. תכננו את חייכם על פי מה שמקובל, נחשב ו"כמו כולם"

די בהמשך ישיר לדיברה הרביעית. אנחנו מתוכנתים להכנס למסגרות. ממש מילדות, עוד מהגן. ובגן, בבית ספר, בתיכון, בצבא, באוניברסיטה ובמקומות העבודה התכנות רק מתחזק ומתקבע עוד יותר. ויחד איתו מתקבעות "נורמות" מסוימות. נורמות של מה מקובל, מה נחשב, מה "נכון", מה כדאי. ואנו הופכים להיות שיבוט, כמו כולם.

מי אמר שחייבים ללמוד באוניברסיטה? האם זה מבטיח הצלחה בחיים?

מי אמר שאתה חייב לרכוש את הבית שאתה גר בו (ולהיות משועבד לבנק ליתרת חייך)?

מה זה בכלל נורמלי? נורמלי זה בסה"כ ממוצע…

האם אתם רוצים לחיות חיים ממוצעים? או שאולי עדיף להיות קצת "לא נורמלים"?

 

6. קחו את עצמכם ברצינות, כל הזמן!

עם ההתבגרות שלנו אנו הופכים להיות יותר ויותר רציניים. התמימות הילדותית נעלמת ואיתה גם חלק מחדוות החיים שלנו. אני חושב שכולנו לוקחים את עצמנו (כולל אני את עצמי) קצת יותר מדי ברצינות.

באחד המפגשים שלי עם בוב פרוקטור הוא דיבר על כך שאנשים עסוקים כל הזמן במה חושבים עליהם השכנים. ואז הוא אמר את המשפט: "השכנים לא חושבים עליכם! הם עסוקים כל הזמן במה אתם חושבים עליהם!"

המשפט הזה אולי מצחיק, אבל בהחלט נכון!

הרבה אנשים עסוקים במה אחרים חושבים עליהם ומתחזקים איזו תדמית חיצונית רצינית שהם חושבים שזה מה שנדרש מהם. זה מעייף ללכת עם מסכה ותחפושת כל החיים. כיצד לדעתכם אנשים מרגישים כשהם נמצאים כל הזמן בתוך תחפושת ולא מאפשרים לעצמם להביא את מי שהם באמת לידי ביטוי?

 

7. אל תעזו להכשל!

זו אחת הדיברות החשובות בעיני. המילה כשלון מאד מפחידה אותנו. אנשים נשארים תקועים במקום שלא טוב להם, שנים על גבי שנים, מפחדים לזוז ולעשות שינוי כלשהו, רק בגלל הפחד שאולי הם יכשלו. אז הנה החדשות (טובות או לא אתם תחליטו…): אתם תכשלו!

מי שעושה משהו משמעותי בחיים שלו – נכשל. מי שמשיג תוצאות יוצאות דופן – נכשל. מי שפועל מעבר לאזורי הנוחות ומעבר לגבולות הרגילים שלו – נכשל!

באחד הראיונות שקיימתי עם רוברט שמין (איש עסקים, משקיע נדל"ן בינלאומי ופילנטרופ) הוא אמר משפט שנחרט אצלי בתודעה. בהמשך לשאלה ששאלתי אותו מדוע כל כך הרבה אנשים אינם משיגים את התוצאות שהם רוצים ואינם חיים את החיים שהם רוצים, הוא ענה: "כי הם לא נכשלים מספיק!".

אני חובב של ביוגרפיות של אנשים משמעותיים שעשו דבר או שניים בחיים ובעולם, והמשותף לכולם: הם נכשלו! והרבה מאד פעמים. נכשלו, נפלו, קמו, נערו את האבק והמשיכו הלאה.

 

8. אל תעזרו באנשים אחרים, עזרה זו חולשה!

מהילדות ובמיוחד בבית הספר מחנכים אותנו לפעול לבד. שאסור להיעזר באנשים אחרים. מי שנעזר באחרים במבחן, קוראים לו "מעתיקן" ומענישים אותו.

זה אחד הדברים הכי מגוחכים שמערכת החינוך עושה – יוצרת אנשים שמתוכנתים לעשות הכל לבד ולא להיעזר באנשים אחרים. אף אדם שאני מכיר, שהגיע להישגים משמעותיים, וחי חיים מאושרים, לא עשה זאת לבד.

יש לנו תפיסה משונה שאומרת שלבקש עזרה מעידה על חולשה. אני חושב שזה לגמרי להיפך, בתרבות שאנו חיים בה, זה מצריך הרבה אומץ לבקש עזרה, ומי שעושה זאת הוא בוודאי הרבה יותר חזק ממי שמפחד וחושש לבקש עזרה.

 

9. הקיפו עצמכם באנשים בינוניים, מקטרים, תחרותיים

הדרך הבדוקה להישאר *לא* מאושר היא להקיף את עצמכם באנשים קטנוניים, מקטרים, בינוניים, עם אנרגיה שלילית.

אנרגיה היא דבר מדבק (לטוב ולרע) והאנרגיה של האנשים סביבנו משפיעה עלינו. אחד הדברים שאני מקפיד עליהם הוא באופן מתמשך לנקות את הסביבה שלי מסביבתם של אנשים בעלי אנרגיה שלילית. אם אני פוגש כזו, אני דואג שאני לא אהיה בסביבתה יותר, או שהיא לא תהיה בסביבתי יותר.

אפילו ברמה של הפייסבוק – אם אני פוגש בקיר שלי פוסטים של אנשים עם אנרגיה שלילית, מקטרים ומתלוננים, אני פשוט מסיר אותם מיידית מרשימת החברים שלי.

גי'ם רוהן טבע את המשפט האלמותי שאמר: "אנו הופכים להיות הממוצע של 5 האנשים הכי קרובים אלינו". וזה נכון, רוצים להיות מאושרים? תדאגו להיות בחברתם של אנשים מאושרים. מאד מאד פשוט.

 

10. התרחקו מכל מה שמריח "רוחני" או נגוע בכת "ההתפתחות האישית"

כן, כל הקטע ה"רוחני" הזה ממש מגוחך. יש מקרים שזה ממש מרגיש כמו כת. הרי זה לא הגיוני שאנשים יסתובבו כל כך הרבה זמן מאושרים, מחייכים, מתפתחים… מה אין להם חיים אמיתיים להתמודד איתם??

אז זהו, שיש להם. בדיוק כמו לכל אחד אחר. ויש להם גם קשיים, והם מתמודדים בדיוק עם אותם האתגרים. הם רק בוחרים לא להפוך להיות קורבניים של זה. ובמקום הם לומדים, מתפתחים, לומדים להכיר את עצמם ולשפר את עצמם. למה הם עושים את זה?

התשובה מאד פשוטה: כי זה גורם להם להרגיש טוב יותר. זה נותן להם תקווה, ובסופו של דבר – זה גם משיג להם תוצאות.

 

זהו.

 

מה אתם אומרים? התחברתם? איזה מהדיברות הללו אתם עומדים לאמץ? מה אתם הולכים לנקות מהחיים שלכם? מוזמנים לכתוב לי בחזרה ולשתף אותי!

 

ואם אתם חושבים שגם החברים שלכם יהנו מהפוסט הזה, שלחו להם אותו!

 

סופ"ש מעולה!

שלכם, ערן.