ערן שטרן

הי, אני חושב שסדרת סרטי "המטריקס" הן אחת מיצירות המופת של השנים האחרונות. לא רק בגלל העלילה, האקשן, והשחקנים המצויינים, אלא בעיקר בגלל אינספור התובנות והשיקופים שיש בסרטים הללו (ובמיוחד בראשון) לגבי החיים שלנו. לפני כמה ימים הזדמן לי לצפות לכמה רגעים באחד הקטעים מהסרט הראשון ובו היה משפט שאמר מורפיוס: "יש הבדל בין לדעת את הדרך, ובין לצעוד בדרך" בום! איזה משפט חזק. איזו אמת חזקה. כמה שזה נכון. במהלך השנים פגשתי לא מעט אנשים שמחפשים ללמוד דברים חדשים. הם מחפשים ללמוד את אותם הדברים מתוך הרצון האמיתי שלהם לשנות משהו בחייהם. הרצון לשנות משהו בחייהם הוא הטריגר הראשוני. הוא מוביל אותם לחפש פתרונות למצבם, ואז הם מוצאים פתרונות כאלו בצורה של קורסים כאלו ואחרים, ספרים ויעוץ כזה או אחר. כלומר, הנחת היסוד שלהם היא, שבגלל שחסר להם ידע או הנחיה מסויימת, הם לא יודעים לעשות את מה שנדרש על מנת לשנות את אותו דבר בחייהם שמפריע להם. ולפעמים, אכן זה המצב. לפעמים באמת חסר לנו ידע מסויים כדי להשיג משהו חדש או להתקדם למקום חדש בחיינו. אבל במקרים רבים, אנחנו משיגים את הידע החדש, ומעבר לתחושת הסיפוק וה"הי" הראשוני שיש לנו, אנו לא באמת עושים שום דבר חדש עם אותו ידע שרכשנו. זה הופך להיות עוד משהו שעשינו, אבל לא באמת השתמשנו בו. והידע, כל סוג של ידע שזה לא יהיה, לא באמת עושה הבדל. ידע לא עושה הבדל! זה מה שאנו עושים עם הידע שעושה את ההבדל הזה. דמיינו שאתם עומדים לפני יציאה לטיול ארוך לחו"ל. אתם יושבים בבית ומכינים את עצמכם, אתם קוראים ספרים ובלוגים אודות המקומות שאתם רוצים לבקר בהם, מתייעצים עם אנשים שכבר ביקרו שם, בונים ומתכננים את מסלול הטיול שלכם, ואתם עושים את זה כל כך טוב, עד שאתם מרגישים שאתם מכירים את הדרך בצורה הטובה ביותר שאפשר. יש לכם את כל הידע שנדרש על מנת לצאת לדרך. אבל אז, אתם נעצרים. ובזה מסתיים העניין. אתם לא באמת יוצאים לטיול. יש לכם את כל הידע שצריך אודות המסלול והדרך בטיול, אבל אתם נשארים לשבת בכורסא בסלון. "יש הבדל בין לדעת את הדרך, ובין לצעוד בדרך" כשיוצאים לדרך, אין זה משנה כמה התכוננו לה, היא תמיד תהיה שונה ממה שחשבנו, ממה שלמדנו וממה שתכננו. ישנן סיטואציות שאנו פוגשים, שאין זה משנה כמה התכוננו ולמדנו מראש, אנו לא נהיה מוכנים לקראתן. וכשהן קורות, אין לנו ברירה אלא להתמודד איתן ולמצוא פתרונות. וכשאנו עושים זאת – מתמודדים ומוצאים פתרונות, שם קורית הלמידה האמיתית שלנו. שם באמת אנו לומדים ומפתחים בתוכנו יכולות חדשות. והיכולות החדשות שאנו לומדים ומפתחים הן נובעות מתוכנו, התשובות מגיעות מתוכנו, הן האינדיקציה האמיתית לכך שלמדנו משהו חדש.  אני לא אומר שזה לא חשוב ללמוד או שלא צריך, להיפך, אני חושב שזה אחד הדברים הכי חשובים והכי מפתחים שיש לנו כבני אדם לעשות כאן, אבל אין לנו את הפריווילגיה להשאיר את הלמידה שלנו תאורטית בלבד, אנו חייבים וצריכים להיות מחוייבים (כלפי עצמנו קודם כל) להתנסות ולהוריד את הדברים לקרקע – ליישם. אני פוגש הרבה אנשים. ובאופן טבעי, מה שמעסיק אותי היום, זיהוי ומימוש השליחות של האדם, הופך להיות חלק מהשיחה שלנו די מהר. אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש שליחות אמיתית בעולם, לכל אחד מאיתנו יש כאן תפקיד מסויים, וכל אחד מאיתנו, בדרכו היחודית, משפיע על אחרים ועוזר להפוך את העולם שלנו לקצת יותר טוב, ובכל יום מחדש. אבל הסטטיסטיקה משקפת שמרבית האנשים אינם באמת מממשים את היעוד והשליחות שלהם בעולם. המחקרים האחרונים מראים שרק כ-13% מהאנשים באמת מממשים את שליחותם, יום יום. רק 13% מהאנשים צועדים בדרך. השאר לא. מתוך 87% הנותרים, יש כאלו שבוחרים לחפש את הדרך שלהם, אבל הם גם חלק קטן. מרבית האנשים אינם יודעים מהי הדרך שלהם, או שהם חושבים שהם יודעים, אבל הם לא באמת צועדים בה. כי רק אם יתחילו לצעוד בה, הם באמת ידעו אם זו הדרך הנכונה שלהם, או שלא. והנה קטע מעניין – אנחנו לא חייבים לדעת מהי הדרך, כדי לדעת אם אנו בדרך הנכונה שלנו או שלא. אנחנו יכולים להרגיש זאת, כמעט מיידית. ואני אסביר: האם אתם זוכרים מקרים ותקופות בחייכם, בהם עשיתם דברים מסויימים, הייתם בתפקידים מסויימים, או בעשייה כלשהי והרגשתם מוגשמים? הרגשתם סיפוק והגשמה, תחושת משמעות גבוהה, דיוק פנימי, וידיעה שמה שאתם עושים הוא בעל ערך אמיתי? ומצד שני, אני בטוח שאתם מכירים תקופות ומקרים אחרים, בהם לעשייה שלכם לא היתה שום משמעות בעינכם, עשיתם אותה בחוסר חשק, בלי התלהבות ובלי תשוקה, רק בגלל שאתם "חייבים". יש הבדל משמעותי בין שתי הסיטואציות הללו. וברור לכם שהראשונה משקפת שצעדתם בדרך המדוייקת לכם, והבאתם לידי ביטוי את השליחות שלכם, והשניה היא סטייה מהנתיב המדוייק שלכם. אתם יכולים כבר כעת לבחון את עצמכם: באיזו דרך אתם צועדים כעת? ואם אתם צועדים בדרך שאינה מדוייקת עבורכם, ורוצים לחזור לנתיב המדוייק של השליחות שלכם, והמימוש האמיתי של השליחות שלכם, אני מזמין אתכם לבחון את קהילת "השליחות" שאני מוביל ביחד עם ויקי אשתי, בשנתיים וחצי האחרונות. קהילת "השליחות" זה הדבר הכי מדוייק שעשיתי בכל שנות חיי. זוהי חממה התפתחותית יוצאת דופן לאנשים שיודעים שיש להם תפקיד אמיתי בעולם, ולקחו על עצמם את המחוייבות לא רק ללמוד מהי הדרך שלהם, אלא לצעוד בה באופן מעשי יום יום. אם אתם מרגישים שאתם חלק מאותם אנשים, שיש בהם מחוייבות אמיתית לדייק את עצמם ואת השליחות שלהם, ולהתחיל לצעוד בנתיב השליחות שלהם באופן מעשי, אני מזמין אתכם ליצור איתנו קשר ולקבל את כל הפרטים לגבי הקהילה, התהליך שתעברו בה והדרך להצטרף ולהיות חלק מקבוצת אנשים שיום שיום פועלת באופן מעשי למימוש האמיתית של השליחות שלהם בעולם. ליצירת קשר אנחנו מחכים לכם! שלכם, ערן. נ.ב. – הנה מה שמספרים חלק מחברי הקהילה, על התהליך שהם עברו ועוברים:

הוא התקשר אלי והתעניין בתהליך של ליווי עסקי איתי. הוא סיפר לי קצת על עצמו, ועל המקום שהוא נמצא בו, לקראת פרישה מארגון גדול, יש לו חלום להקים עסק בתחום מסויים, ורוצה לחסוך זמן, כסף וטעויות. ולכן פנה והתעניין בליווי. שוחחנו ואז הבנתי שהדבר שהוא מחפש קודם כל הוא לדעת האם הכיוון שבחר מדוייק ונכון עבורו. הוא מתחיל עכשיו סוג של "קריירה שניה" באמצע החיים, ולא רוצה לבזבז את זמנו ואת עצמו בנסיונות. הוא רוצה לדעת כמה שניתן שהוא בכיוון שמתאים לו. ואז הוא זרק את המשפט: "אבל אני מחפש תהליך פרקטי. לא משהו רוחני". האמת היא שאני מבין אותו. גם אני כמוהו. או לפחות הייתי כמוהו. גם אני, מרבית חיי חיפשתי את הדברים הפרקטיים, המעשיים. חלק גדול מהקריירה שלי אני לימדתי ועודני מלמד עקרונות של "הצלחה מעשית". בשיחה ביננו הקשבתי לו. ובמקביל גם הקשבתי לעצמי, לאינטואיציה שלי, והבנתי שלפני שאנו ניגשים לכלים הפרקטיים והעסקיים, הוא צריך לעבור תהליך אחר. הוא צריך לעבור תהליך פנימי ועמוק יותר. אנו חיים בעידן שאין לנו סבלנות לתהליכים. הכל נגיש, מהיר ומיידי. אנו רוצים תוצאות כאן ועכשיו! אנו מחפשים את הכלים והאסטרטגיות שיביאו לנו תוצאות מיידיות. אנו רוצים את התכ'לס. וגם הוא רצה. ויכולתי לתת לו את זה. הרי אני עושה זאת כל הזמן עם לקוחות אחרים. אבל היתה לי ידיעה פנימית שאם אזרום עם הבקשה שלו, ונתמקד בכלים העסקיים הפרקטיים, בשלב שהוא נמצא בו כעת, אני לא באמת אעזור לו. ואולי אפילו אפגע בו יותר מלעזור, כי לא זה מה שהוא באמת צריך כרגע. הלקוחות שלנו באים אלינו תמיד עם מה שהם חושבים שהם רוצים. אבל יש לפעמים פער בין מה שהם רוצים, ובין מה שהם צריכים באמת. אני רואה כחלק מהשליחות שלי, כחלק מהתפקיד שלי, להיות מאד קשוב ומדוייק עם הלקוחות שלי, ועבור הלקוחות שלי. ובמקרה שלו, ידעתי שאנו צריכים קודם כל להתמקד פנימה. לעבור תהליך פנימי של דיוק. לזהות באמת מי הוא ומה השליחות שלו בעולם, ורק אחר כך לפנות לתהליך העסקי ולמימוש העסקי של השליחות שלו. ואז הסברתי לו את זה. הסברתי לו מה אני חושב שבאמת מתאים ונכון לו בנקודת הזמן שהוא נמצא בה. הסברתי לו שאני מאמין שקודם כל כדאי שידייק את עצמו, יבין מה השליחות האמיתית שלו, ורק אחר כך יצא לדרך עסקית. זה יהיה מאד פרקטי עבורו, בגלל שהוא קודם כל יוודא שהכיוון שהוא צועד בו הוא נכון ומדוייק עבורו. ראיתי לא מעט בעלי עסקים, כולל אני עצמי בתקופות מסויימות, שהיו כל כך עסוקים בהתקדמות ובטיפוס על סולם ההצלחה, רק בשביל לגלות שהסולם שעון על הקיר הלא נכון... סיימתי את ההצעה שלי במילים: "אתה אולי תקרא לתהליך הזה רוחני, אבל אני יכול להבטיח לך שזה יהיה התהליך הרוחני הכי פרקטי שתעבור!" ???? ולשמחתי הוא הסכים. זה הדהד לו נכון מבפנים. זה הרגיש לו מדוייק. ויצאנו לדרך ביחד. אתמול אמרה לי חברה קרובה שפגשתי סוף סוף לאחר שחזרתי מהטיול הארוך שלנו, שאני נראה לה היום "רוחני" יותר. אולי... אני יודע שאני היום מדוייק יותר. ברור יותר עם עצמי, מה נכון ומה לא נכון. וגם מי נכון לי ומי לא נכון לי. אני יודע היום, שלתהליכים שאנשים קוראים "רוחניים" יש משקל עצום בהצלחה שלנו. בכל מימד, ובוודאי במימד העסקי. והתהליכים הללו הם סוג של "רוחניות מעשית", מאד מאד פרקטית ומאד מאד מקדמת. למי שפתוח לכך ומוכן לעשות תהליך, ולא רק לחפש פתרונות של "זבנג וגמרנו" או סוגים שונים של "גלולות קסם". וזו בעיני פריצת הדרך החדשה בעולם העסקי כיום. לשלב תהליכי עומק פנימיים לצד תהליכים וידע עסקי מוביל. זה מה שאנו עושים כבר למעלה משנתיים עם עסקים שונים בקהילת "השליחות" שלנו. והתהליכים שאנשים חווים שם הם מרגשים, מדוייקים, ובעיקר – אפקטיביים – גם במימד העסקי, וגם במימד האישי / רוחני. מוזמנים להציץ כאן, ולראות קצת ממה שמספרים על כך האנשים בקהילת "השליחות", וגם בהזדמנות הזו להרשם להדרכה מיוחדת שאערוך בנושא ביום שלישי הבא, ה-11 ביולי. כל הפרטים כאן מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן.

הי, הפוסט הזה נכתב לכאורה לבעלי עסקים, אבל בעצם הוא רלוונטי לכולם – שכירים, עצמאיים, בעלי עסקים, אלו שעוסקים בשיווק ובמכירות ואלו שחושבים שלא (חושבים, כי כולנו עוסקים בשיווק ובמכירה, כל הזמן!). אנו חיים בעולם שאנו נדרשים בו תמיד להביע את הרעיונות שלנו, להביא אותם לידי ביטוי. דרך הביטוי שלנו אנו משפיעים על אחרים. ואין זה משנה אם זה כחלק מתהליך שיווקי על מנת לקדם מכירה של מוצר או שרות כלשהו, או שזה בשיחה עם המורה של הילד על מנת לקדם את הרעיון שהילד שלנו חכם ומוצלח, או בשיחה עם העמיתים או הבוס שלנו בעבודה. אנו תמיד עוסקים, בפועל, בשיווק ובמכירה של רעיונות מסויימים. בעולם השיווק ה"מסורתי", ידוע שהשפה השיווקית שאנו משתמשים בה היא הכרחית על מנת להניע אנשים, על מנת "לשכנע" או כדי "לסגור" עסקה. וישנן שיטות רבות, וטכניקות שונות על מנת להפוך את השפה שלנו לאפקטיבית יותר, משכנעת יותר וכזו שמניעה יותר לפעולה. אלו הן שיטות וטכניקות שהשתכללו עם השנים, שהתפתחו והפכו גם לאפקטיביות מאד. כמי ששם לעצמו כמטרה להיות תלמיד שקדן ומתמיד של שיווק, אני עצמי למדתי והשתמשתי בשיטות רבות כאלו. אך בשנים האחרונות, נוכחתי לראות, כמו בעלי עסקים רבים אחרים, שחלק מן השיטות הללו כבר אינן עובדות באותה האפקטיביות כמו בעבר. הן אין יוצרות את אותה ההשפעה ואת אותו האימפקט כמו שהן יצרו בעבר. ומצד שני, גיליתי שישנה דרך פשוטה יותר, קלה יותר, מדויקת יותר, ואפקטיבית הרבה יותר להעביר את המסרים שלנו, אבל זו דרך שלרוב היא פחות טבעית עבורנו. ובעיקר היא שונה באופן מהותי מהשפה השיווקית הטיפוסית שהורגלנו אליה והתרגלנו אליה. השפה השיווקית החדשה שאני מתכוון אליה היא – דיוק ואותנטיות. כן אני יודע שחלקכם יאמרו אולי שאין בכך כל חדש, אבל כשאני מדבר על אותנטיות אני מדבר על אותנטיות אמיתית. לא כזו שאנו "מציגים" או "משחקים". על לשתף באופן אמיתי את הסיבות העמוקות יותר שבגללן אנחנו פועלים כפי שאנחנו פועלים. בשלוש השנים האחרונות מתרחשת בארץ סוג של מהפיכה בעולם השיווקי בארץ. יותר ויותר בעלי עסקים מבינים שהעולם משתנה, והדרך שלהם להגיע ללקוחות המדויקים והנכונים צריכה להשתנות גם היא. לפני כשלוש שנים כאשר דיברתי על הרעיון של "עסקים מבוססי שליחות", הייתי די לבדי. היום השיח על "שליחות" התרחב וניתן לראותו כמעט בכל פינה. המגמה הזו תלך ותתגבר. למה? כי לשם העולם הולך. שיח שיווקי אותנטי נובע קודם כל ממקום פנימי אמיתי ומדויק. הוא מצריך אותנו כבעלי עסק (או כאנשים בכלל) להיות מאד מדוייקים עם עצמנו, להבין קודם כל בעצמנו מי אנחנו, מה השליחות והתפקיד האמיתי שלנו כאן, מי נכון ומדוייק לנו ומי לא. זהו תהליך פנימי עמוק, שלא הרבה מוכנים לעבור אותו עם עצמם. הוא דורש לפעמים להתמודד עם כמה "שדים פנימיים" ופחדים שקל ונוח לנו יותר להדחיק אותם (בעיקר כי כך הורגלנו לנהוג כל חיינו). אבל אם לא נעמיק, לא באמת נהיה מדוייקים. ואם לא נהיה מדוייקים לגבי מי אנחנו, מה השליחות שלנו, למה אנו עושים את מה שאנו עושים, אז השיח האותנטי לא יהיה באמת אותנטי. הוא לא יהיה באמת מדוייק. ואותנטיות אמיתית אי אפשר לזייף. הלקוחות מרגישים בה מיד, הם "מריחים" אותה מרחוק, ומגיעים. הם גם יודעים לזהות מיד מתי זה מזוייף, לא אמיתי ולא מדוייק. הם לא תמיד ידעו לומר זאת בצורה מודעת, אבל עמוק בתוכם, אינטואיטיבית הם יודעים מה נכון עבורם ומה אמיתי, וגם מה לא. העולם שלנו משתנה. עולם השיווק משתנה. והשפה השיווקית משתנה. האם אתם מוכנים להשתנות? האם אתם מוכנים לצלול פנימה? לזהות ולדייק את מי שאתם באמת ואת המהות האמיתית שלכם ושל העסק שלכם? אם אתם מזדהים עם הדברים הללו, ואם אתם מרגישים צורך להעמיק ולשמוע עוד, אני מזמין אתכם לפנות אלינו ולבחון ההתאמה שלכם לקהילת "השליחות" המיוחדת שלנו. בה אנו מלווים אנשים ובעלי עסקים (אך לא רק) בתהליך מרגש, עמוק ומדוייק של התפתחות אישית, עסקית וכלכלית. מי מכם שמרגיש את הקריאה הפנימית כעת, ורוצה לבחון את ההתאמה שלו, הצעד הראשון הבא שלכם הוא להצטרף אלי להדרכה המיוחדת: לחיות את השליחות שלך! כל הפרטים כאן מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם ערן.

הי, אני אקדים ואומר שהפוסט הזה יהיה קצת ארוך מהרגיל, ואני יודע שאנו היום בתקופה שאנשים "קצרים" ואין להם סבלנות לטקסטים ארוכים. אבל בגלל החשיבות שלו, החלטתי לפרסם אותו בכל זאת, ואני יודע שהאנשים שהמסרים הללו מתאימים ונכונים להם יקראו אותו עד לסופו, ובעיקר – יעשו בעקבותיו פעולה שתקדם אותם! אני לא נוהג לשתף את המיילים האישיים ששולחים לי הלקוחות שלי, אבל במקרה הזה אני חורג מהרגלי, וגם קיבלתי את אישורה של לימור דוידי לשתף אותו אתכם. שלשום היא שלחה לי את המייל הבא שהכותרת שלו היתה: "לערן, תודה ענקית!" "הי ערן, רוצה לספר לך שלפני שנה כשנפגשנו בתהליך האסטרטגיה - הייתי בדיוק קרובה לוותר.  היו בי המון יצירתיות, דמיון ופנטזיה שהיו צריכים לרדת לקרקע, להפוך את זה לעסק, לשליחות. אחרי הפגישה גם קראתי את הספר שלך "להתעורר", והחלק שהכי נגע בי היה לגבי רמות המודעות. פתאום, הבנתי, מאיפה מגיעה הרגשת ה"תקיעות" שחשתי. מצאתי את עצמי בין הגדרות 3 (שאיפה) ל-4 (עצמאות), כשאני יותר קרובה ל-3. איך זה הגיוני? כל השנים שהשקעתי בלמידה, שני תארים, המון קורסים, סדנאות, ספרים ועבודות שאני שם, מאחור, ב-3. אחרי ההבנה הזו, חשבתי שיהיה יותר פשוט, אבל לא כך. עם קול שאומר לי להקים "משהו משלי", ועם מציאות שדברים בה לא זזים. הקול הזה לא הפסיק לרגע. כמה פעמים אמרתי, ביקשתי והתחננתי שיפסיק, שללכת בדרך הזו זה לא בשבילי, שזה "גדול" עליי, גדול מהיכולות שלי, המחיר גבוה מדיי, וכמה פעמים רציתי שוב להרים ידיים. היו גם הרבה רגשות של כעס ותסכול - איפה איבדתי את לימור? התקתקנית, האוטודידקטית, שלומדת מהר-מיישמת מהר, חדורת מטרה לכבוש יעדים, מה קרה לה? מרגע שהחלטתי ללכת בדרך, איבדתי אותה. אם זה מה שקורה כשהולכים בדרך? אז אני לא רוצה בזה, חזרתי ואמרתי שוב ושוב. אבל ככל שהתפתחתי, הבנתי דבר אחד- אי אפשר לחזור אחורה! אומרים לנו שתמיד אפשר לעצור, ושזו בחירה. אבל אצלי החלום, השליחות בחרו בי. יש נקודת אל-חזור שאי אפשר לחזור ממנה, התודעה צמחה והתרחבה, ואנחנו יודעים מה יש מעברו השני. איך אפשר לחזור כש"יודעים"? וכשהבנתי שלא רק שאי אפשר לחזור אחורה בתודעה, אני גם לא באמת רוצה לחזור, נותרה לי רק הדרך קדימה. והיום, אחרי שנה, אני שמה את עצמי ב-5 (משמעות) עם עבודה פנימית על 6 (חופש). בדיוק לפני שבוע, הוצאתי את האתר לאוויר. כבר קרוב ל-500 אימהות הורידו את חוברת המתנה, ונכנסו לקבוצה. שני מוצרים שלי (חוברת וערכה) אוטוטו יוצאים גם הם לאור. והכי מרגש - המון תגובות מדהימות ומרגשות על הדברים שכבר הוצאתי ועל איזה מזל שזה קיים... בשבוע האחרון - הספקתי לתת כל כך מעט ממה שיש לי להציע וכבר התגובות אומרות - כמה המון אני נותנת! אז אני כבר יודעת שאני פועלת נכון, ובטוח שיש לי אסטרטגיה מעולה לעסק :) כשאני חושבת על כל הדברים הקטנים שקיבלתי בתהליך הזה: המילה "מתפתחים" בייחוד - במקום יצירה (אימהות רבות אומרות לי שחשובה להם פעילות התפתחותית), להעניק מתנה אמתית ושימושית! (ואכן היה לי חשוב מתנה של "איך" ולא של "מה"), על כך שהאימהות יכינו בעצמן ולא אני אכין עבורן (לא מבינה איך אני לא חשבתי על זה קודם! ובקרוב תהיה סדנה ליצירת משחקים לאימהות) על כתיבת פוסטים, על השיווק ועוד ועוד....הפרקים של "האקדמיה למובילים ומנהיגים" שגם הם מלאים בשפע של ידע! אבל הכי "מעצבן" אותי :) כשאומרים לי איזה שם יפה זה "שתיים עד ארבע" ואני לא יכולה לזקוף את השם למיזם שלי, לזכותי...אלא לזכותך... ואפילו ה"כרטיס ביקור/פלייר" שלי, זה אחרי מחשבה על מה שאמרת לי. והכנתי "עינית מעוצבת לדלת" שגורפת מחמאות. אז תודה ענקית!!! בוודאות, בלי התהליך הזה, ובלי להבין שאפשר לבנות מעולם הדמיון, הפנטזיה וכל חומרי היצירה שהנחתי לך על השולחן - זה לא היה קורה.... רק יצאתי לדרך, אבל יצאתי.... לימור" קודם כל הנה האתר של לימור שאתם יכולים להתרשם בו מהעשייה המדהימה שלה: https://www.2-4.co.il (ובמיוחד אם אתם הורים לילדים בגילאי שתיים עד ארבע). ועכשיו לכמה לקחים עסקיים חשובים: 1.     אף פעם, אבל אף פעם – אל תוותרו! אף פעם! כי גם אם אתם לא רואים את הדרך, ולאן ללכת מהנקודה שאתם נמצאים בה, תזכרו תמיד שהדרך נמצאת שם. ואם קשה לכם לראות את הדרך, כדאי להיעזר באחרים, ובעיקר בכאלו שכבר הלכו בדרך דומה ומכירים את כל הפיתולים ואת כל המהמורות. 2.     לימור מתארת בצורה אותנטית ומרגשת עד כמה המודעות שלנו משפיעה על מי שאנחנו ועל התוצאות שלנו. ההתפתחות של המודעות שלנו היא תהליך. תהליך מתמשך. אבל ככל שאנו מתקדמים בו גם התוצאות שלנו משתנות. כשאנחנו צומחים אז גם העסק שלנו צומח ומתפתח. (האלטרנטיבה לצמיחה היא נבילה). 3.     כל הידע שבעולם לא עושה הבדל. בסופו של דבר חייבת להיות עשייה. לימור עברה איתי תהליך אסטרטגיה מעמיק ומקיף. היא יצאה עם ערימה של תובנות, ובעיקר הרבה משימות שהיא צריכה לעשות. והיא עשתה אותן. יש לה מן הסתם עוד לא מעט לעשות, אבל היא "על זה" לגמרי! 4.     תהיו אותנטיים, אמיתיים ותנו ערך אמיתי ללקוחות שלכם. אני יודע שזה אולי נשמע כמו אמירה שחוקה, אבל זה נכון, וזה עובד! ועל כך יעידו העדויות המופלאות שלימור זוכה להן על העבודה שלה. ובצדק! אם תסתכלו בחומרים ובתכנים שלה, אי אפשר שלא להתרשם מן האיכות, הרמה הגבוהה וההשקעה שלה. 5.     לעבוד על העסק ולא רק בתוך העסק! בעלי עסקים רבים עובדים כל היום וכל הלילה בעסק שלהם. יש להם הרבה דברים לטפל בהם, משימות להספיק ולקוחות לספק. בכל הטירוף הזה, הם כמעט ולא מצליחים למצוא זמן להתנתק רגע, להרים את הראש ולפנות לעצמם זמן לעבוד על העסק שלהם ולא בתוכו. לפתח אותו, ליצור לו אסטרטגיה, תוכנית עבודה וכיוון. זה הכרחי בכל עסק, ובכל זמן. צריך מדי זמן לעצור, לקחת את הזמן ולבדוק שאנו מתקדמים בכיוון שנכון עבורנו. אני גאה בלימור. אני גאה בנחישות שלה, בעשייה שלה ובערך הגבוה והמיוחד שהיא מביאה בדרכה. לימור עבורי היא בדיוק סוג הלקוחות שאני הכי נהנה לעבוד איתם, אלו שאני מרגיש ויודע שיש להם ערך אמיתי לתת לעולם, שבאים צמאים לדייק את עצמם ואת העסק שלהם, ושמיישמים! אם אתם מרגישים שגם אתם כאלו, ורוצים כמו לימור, ליצור לעצמכם אסטרטגיה מקיפה לעסק, לדייק את עצמכם, את הלקוחות שלכם, המוצרים ותהליכי השיווק, אז יש לנו על מה לדבר! התהליך שלימור עברה איתי לפני שנה, הוא תהליך אסטרטגי מקיף שבו אני, ביחד אתכם (באחד על אחד) יושבים לפצח את המודל העסקי לעסק שלכם, מזהים את הלקוחות הנכונים, את הערך המיוחד שלכם, את המוצרים, התמחור וערוצי השיווק. אם אתם רוצים לשמוע עוד על תהליך כזה, וכיצד הוא מתאים עבורכם, פשוט צרו עמנו קשר הזה וכתבו לנו את מספר הטלפון שלכם, וניתן לכם את כל המידע והפרטים. אם זה מהדהד לכם נכון ומדוייק עבורכם, עכשיו זה הזמן לפעול! מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן.

הי, לפני מספר ימים קיבלתי הודעה שנשלחה אלי בפייסבוק. הודעה לא קצרה שבה ניב (שם בדוי) פרש לפני את קורותיו, וסיים בשאלה: מה אתה היית עושה? האמת היא שאני ממש לא נוהג לתת סוג של "יעוץ" מהסוג הזה במייל או בהודעות פייסבוק. זה אף פעם לא היה נראה לי נכון, או רציני. אבל הפעם, משהו בדברים שהוא כתב לי מאד נגע בי והחלטתי לחרוג מהרגלי 🙂 ולאחר שעניתי לו, חשבתי שהשאלה שלו והתשובה שכתבתי לו יכולים לשרת עוד הרבה אנשים אחרים, וקיבלתי את רשותו לפרסם אותם בעילום שם כמובן, תוך השמטת פרטים מזהים. הנה ההודעה שלו: הי ערן, קראתי עליך הרבה, קראתי דברים שאתה כתבת וצפיתי במספר הרצאות שלך. מאוד התרשמתי, סחפת אותי ושינית לי הרבה מהשקפת העולם שלי. אני חייב לך תודה גדולה על כך. אתה מצליח להשפיע לטובה על חיים של אנשים רבים. מעריך אותך מאוד על כך! הגעתי למבוי סתום, אני לא מצליח למצוא אף אחד שיידע לתת לי המלצה אובייקטיבית. מההיכרות שלי איתך, אני חושב שתוכל להמליץ לי כיצד לפעול. אני נמצא בצומת דרכים בכל הקשור לניהול קריירה. אני מתנצל מראש, זה קצת ארוך.... אשמח אם תוכל להקדיש 5 דקות מזמנך על מנת לעזור לי. שמי ניב (שם בדוי), בן 32 קצין בצה"ל. אני אחראי על עשרות חיילים וקצינים. מדובר בתפקיד משמעותי ומאתגר מאוד עם אחריות כבדה ומחיר משפחתי כבד שאני משלם על מנת שהארגון שאני אחראי עליו ימשיך להגיע להישגים גבוהים. בימים אלו ניצב בפני צומת דרכים משמעותית בחיי. מצד אחד יש לי אופק שירות בתחום שבו אני משרת. יש לציין שהתפקיד אותו אני ממלא עכשיו הוא תפקיד נישה בתחום, בקיץ הקרוב צפוי אני לעבור לתפקיד אחר. משיח עם מפקדיי בכל הרמות נראה כי באופן טבעי הדרך די סלולה ובהנחה שאבצע את התפקידים הנכונים ואמשיך לקבל חוות דעת חיוביות, באזור גיל 36/37 אהיה רלוונטי להתמודדות על תפקיד ודרגה בכירה יותר בתחום. מצד שני, איני מרגיש סיפוק ממה שאני עושה, אני מרגיש שאני לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלי ולמצות את עצמי. בראיה לעתיד איני רואה עצמי מבצע תפקידים בתחום – גם במחיר של לא להתקדם לדרגה בכירה יותר. בחודשים האחרונים אני שוקל ברצינות להשתחרר. לוותר על הפנסיה התקציבית, לוותר על פנסיית הגישור בעוד 11 שנים – נכון, מדובר במהלך לא כלכלי, אבל... אני לא רוצה להגיע לגיל 50/60, להתבונן לאחור ולהגיד לעצמי שכל חיי עשיתי משהו שלא אהבתי. קצת פרטים נוספים עליי: מדובר בתפקיד הראשון שלי בדרגה הנוכחית, לא רציתי להגיע לתפקיד הזה משום שהוא לא נחשב באותה תקופה תפקיד בליבה, נחשב כתפקיד עם אחריות מאוד כבדה ללא התגמול שאמור להיות נלווה לכך. נקראתי לדגל, אמרו לי שאני הקצין הטוב ביותר לקידום באותה תקופה והמקום צריך אותי. לפני התפקיד למדתי משפטים במסגרת תוכנית "אופק" לקצינים מצטיינים – אהבתי את המקצוע, השקעתי מאוד בלימודים, סיימתי בהצטיינות, לימדתי סטודנטים בתחילת דרכם והייתי חלק מתוכנית המצוינות של המכללה.  אני אוהב את המסגרת הצבאית ולכן הבטחתי לעצמי לא להרים ידיים לפני שאני מנסה לעבור עולם תוכן אחר. תחום שבו אוכל למצות את יכולתי וסוף סוף לאהוב את מה שאני עושה (כמובן שהכל נעשה בתיאום וסיוע של מפקדיי). אגב, אין זה ברור מאליו לעבור לתחום אחר ולהתחיל מהתחלה כשאתה בן 32 בדרגה שלי, הסיכוי להתקדם בעולם מקצועי חדש זה הוא נמוך, אבל.. הדרגה הבאה היא לא תכלית הכל. בגלל האופציה שאני צפוי להשתחרר מצה"ל בקיץ הקרוב, חודשים האחרונים ביררתי את סיכויי הקבלה שלי להתמחויות בתחום המשפטים. פניתי ל-3 מקומות, שלושתם הביעו נכונות לקלוט אותי. אני אוהב לעבוד עם אנשים, אני מסור וטוטאלי, מאמין בפרואקטיביות. יש לי ניסיון לא רע בניהול והבאת ארגון מנקודה אחת לנקודה אחרת תוך רתימת הכפופים אליי ועבודה משותפת עם עמיתים וגופי מטה. פרטים נוספים: מחישוב גס את כספי הפנסיה שאני צפוי לקבל בהנחה ואשאר עד לגיל הפרישה (נקבע כרגע ל-42 בעקבות מודל הקבע החדש) הסכום הוא 7,000 נטו בחודש (לפני תיאום מס). כמובן שלא מדובר בסכום זניח אבל אני כלל לא בטוח ששווה לעשות משהו שאיני מתחבר אליו עוד 11 שנה רק לשם הפנסיה בקצה.  אשתי בתחילת דרכה כעובדת בארגון גדול וקודמה לאחרונה. בהתייעצויות השונות שאנו מנהלים בשאלה האם להישאר בצבא או להשתחרר, היא נוטה להמליץ לי להשתחרר למרות הקושי הכרוך בכך. כל מי שאני מתייעץ איתו והוא משרת בצה"ל/המפקדים שלי/עמיתים לבסיס/לתחום – לרב ממליצים לי להישאר בשירות הצבאי. אני לא בטוח שהראייה של אותם עמיתים הינה אובייקטיבית (למרות שיש לי הערכה גדולה כלפיהם). איני יודע כיצד לפעול, מדובר בהתלבטות קשה מאוד. אשמח שלנוכח ניסיונך והשקפת עולמך תוכל להמליץ לי מה לעשות. מה אתה היית עושה? והנה התשובה שלי: הי ניב, נעים להכיר 🙂 ושמח שאתה מפיק ערך מהפעילות שלי - תודה! אין כאן תשובה אחת פשוטה, ולכל דרך שתבחר מן הסתם יש את היתרונות / חסרונות שלה. אני רוצה להתחיל בהמלצה כללית, ואח"כ משהו קצת יותר ספציפי. וההמלצה היא - קודם כל להקשיב ללב שלך. זה בסדר שאתה מחפש לקבל עצות / דעות / פרספקטיבות מאחרים, אבל בסופו של יום אף אחד המייעצים לא יצטרך לחיות עם ההשלכות של ההחלטות שלך, ולכן ללכת עם הלב והאינטואיציה זו הדרך הנכונה תמיד בעיני. וכעת למשהו ספציפי יותר - אני מאמין שבאנו לעולם הזה לסיבוב קצר יחסית, וככזה עלינו למצות אותו. אני גם מאמין שלכל אחד מאיתנו יש תפקיד משמעותי בעולם שנועדנו למלא - שליחות כל שהיא. ואני גם מאמין שבכל רגע אנו יוצרים לעצמנו את ההזדמנויות שלנו. לצערי יותר מדי אנשים חיים כ"שבויים" בתוך כלא שהם עצמם יצרו. כלא של תפיסות ואמונות שכולאות אותם במקומות שהם לא אוהבים להיות בהם. יש לנו כל מיני שמות ל"כלא" הזה. כמו "ככה צריך", "זה מה שנחשב / נכון / כולם עושים", "אני חייב להתפרנס" וכן הלאה. לפעמים אנו כל כך שבויים, עד שאנו לא רואים אפשרויות אחרות. אני מסכים עם מה שכתבת לגבי לבזבז עוד 11 שנים במקום שאתה לא אוהב ולא נהנה להיות בו. כסף תמיד תוכל ליצור, ואם אתה רוצה להבטיח לעצמך את הפנסיה, תתחיל כבר היום להשקיע בנדל"ן למשל, זה יבטיח לך פנסיה הרבה יותר בטוחה מכל קרן פנסיה אחרת (למרות שאכן הפנסיה הצבאית היא כנראה הכי טובה שיש). אני לא מופתע שכשאתה מתייעץ עם העמיתים שלך הם מייעצים לך להישאר בצבא. זה ברור... ראשית הרי זה מה שהם עצמם מכירים. ושנית אם יגידו לך שכדאי לך לעזוב, והם עצמם נשארים - מה זה אומר עליהם? אני מאמין בלהתייעץ עם אנשים שעשו את מה שאני רוצה לעשות בהצלחה ומהם לקבל עצות. כי כל אחד אחר מדבר מהרהורי ליבו ומפחדיו ולא מנסיונו המעשי אז אם הייתי בנעליך, בהחלט הייתי בוחן אפשרויות בחוץ. אני כן ממליץ לך לבחון מה באמת מתאים ונכון לך, ולאו דווקא רץ מייד לברור ומובן מאליו כמו משפטים, רק בגלל שלמדת ויש לך תואר במשפטים... יש לי תואר ראשון בהנדסה ותואר שני במנהל עסקים, אבל אני לא עוסק ב"מקצוע" הזה, לדעתי אני עושה דברים הרבה יותר משמעותיים כיום, מאשר אם הייתי נשאר מהנדס... אז תן לעצמך את הזמן לברר מה באמת אתה רוצה לעשות, ומה התפקיד האמיתי שלך בעולם... ניכר ממה שכתבת שבורכת באישה מדהימה שתומכת ומפרגנת לך, וזו זכות גדולה. זה כח אדיר. שתף אותה לכל אורך הדרך, בעיני הזוגיות שלנו היא בסופו של דבר הבסיס הכי יציב שיש לנו. אנו יכולים לעבור הרבה אתגרים וקשיים כשיש לנו כזו. אני לא היייתי יכול לעשות דבר לולא התמיכה והעזרה של ויקי אשתי. בשורה התחתונה - לך עם הלב שלך. ואם הלב שלך רוצה דברים אחרים ממה שאתה עושה היום ומסגרות אחרות - לך עם זה. הצבא אולי יפסיד בטווח הקצר קצין מעולה ומבטיח, אבל העולם ירוויח אדם מאושר, ממומש שמביא ערך גבוה לעולם. הנה כמה דברים שאתה יכול להעזר בי ובפעילות שלי אם זה מרגיש לך נכון ומקדם עבורך: ראשית, אם לא קראת, ממליץ בחום שתקרא את ספרי השני "להתעורר", הוא נועד בדיוק לאנשים בנקודה שאתה נמצא בה - www.towakeup.co.il שנית, אם אתה מרגיש שתרצה סוג של ליווי / יעוץ יותר מעמיק איתי, אפשר גם לתאם כזה. אני אמנם כעת בטיול ארוך בחו"ל, אבל אני ממשיך לתמוך ולעבוד עם לקוחות נבחרים גם משם. ודבר אחרון, אם תרצה להעמיק בבירור השאלה המהותית של מה התפקיד שלך / השליחות שלך בעולם - יש לנו גם תהליכים מאד מעמיקים לזה. אני חושב שיצאה תשובה לא פחות ארוכה מהשאלה 🙂 בכל מקרה, שמחתי להכיר והמון הצלחה בכל מה שתבחר! עד כאן המכתב של ניב והתשובה שלי אליו. והשאלה שלי אליכם: מה אתם הייתם עושים? שלכם (וד"ש מפאי בתאילנד), ערן.

הי! אני מאמין שלכל אדם יש תפקיד בעולם הזה. במיוחד מי שנמצא בעולם העסקי, כי עסק הוא בעיקר פלטפורמה ליצירת שינוי ולעזור לאנשים אחרים. לכל אדם יש תפקיד, ולכן גם לכל אחד יש מסר מסויים. מסר יחודי. הרבה בעלי עסקים עוסקים בשאלה של "מה המסר הייחודי שלי? מה המסר הייחודי של העסק שלי?" הרבה מנסים למצוא את הבידול והיחוד שלהם ושל המסר השיווקי והעסקי שלהם. אבל הרבה אנשים טועים בכך. הם עושים טעות בכך שהם משתמשים בעיקר ב"שכל ובהגיון" שלהם על מנת לנסח את המסר "המתאים" ו"הנכון". העניין הוא שלרוב, המסרים הללו שהם מנסחים, נשמעים מאד דומים למסרים של אנשים אחרים. של עסקים אחרים. והם לא באמת יוצרים את הבידול והייחוד לאדם או לעסק. הם משתמשים ב"שכל" במקום להשתמש ב"לב"... ואני אסביר את הכוונה שלי: הניסוח שיוצא מהשכל ומההיגיון, בדרך כלל יהיה תועלתי, מחושב ומהוקצע. זה לא רע, אבל הוא לא תמיד באמת יעביר את המסר המדוייק, האמיתי והאותנטי של מי שעומד מאחורי המסר. יש דרך א-ח-ר-ת. מדוייקת יותר. שיוצאת מבפנים מהלב שלנו. ולאו דווקא מהשכל שלנו. שלא תבינו לא נכון, השכל שלנו הוא כלי משמעותי ורב עוצמה, אבל יש מקומות שבהם השכל שלנו דווקא מגביל אותנו, ולעיתים אפילו מפריע לנו. וזה אחד מהמקרים הללו. כאשר אנו יודעים להוציא את המסר המדוייק שלנו, מהלב שלנו, מבפנים, המילים הללו יהדהדו באופן משמעותי אצל האנשים בצד השני. אצל מי שישמע את המסר הזה. אצל מי שישמע והוא הקהל המדוייק שצריך לשמוע זאת. הרבה פעמים אנו נרצה או ננסה לנסח מסר שיגע ויהיה רלוונטי לכולם. זה נובע מתוך תפיסה שכולם מתאימים לי כלקוחות. זוהי תפיסה שלדעתי אינה נכונה, ובטח שאינה מקדמת. אני לא מנסה להגיע לכולם. אני רוצה להגיע לאלו שאני יודע שהם מדוייקים ונכונים עבורי ועבור העסק שלי. עבורם יהיה לי את המסר הנכון והמתאים. וכשהמסר שלי יצא מהלב שלי, ויגיע ללב של האנשים המדוייקים והנכונים – זה יגע בהם. בלב שלהם. וזה יעשה את העבודה טוב יותר מכל מסר שיווקי מהוקצע ומסוגנן. כי זה יוצא מהלב ונוגע בלב. המילים והשפה הן בסך הכל סוג של רכב משא. רכב משא שנושא על גבו את האנרגיה שמגיעה עם המילים. והאנרגיה הזו היא זו שעושה את ההבדל. וזה העולם החדש. זה השיווק החדש. וזה העולם שאני מזמין אתכם כעת להצטרף אליו. אני מאמין שהכל נמצא בידיים שלנו. באנו לכאן לזמן מוגבל וזהו תפקידנו והאחריות שלנו למצות את הזמן הזה. אבל בתפיסה הזו ישנה רמה גבוהה מאד של לקיחת אחריות שלא כל אחד מוכן לה. התפקיד שלי הוא לחשוף אתכם לעולם החדש, אני כאן כדי לעורר אנשים לאפשרויות שיש סביבם, לתת להם את ההשראה ואת הכח לצאת ולעשות שינוי, ולהשפיע על אנשים אחרים בעולמם. אני כאן כדי לומר לכם בצורה ברורה ומדוייקת – הגיע זמנכם. הגיע זמנכם להתעורר. הגיע זמנכם לתפוס פיקוד על חייכם ולהיות גורם משפיע. הגיע זמנכם להשפיע, לקחת את מושכות חייכם ולצאת לדרך של הגשמה מימוש והשפעה ברבדים אחרים, גבוהים ומדוייקים יותר. הגיע זמנכם להוביל ולהנהיג. הזמן הוא כעת. ואם אתם רוצים לעשות את הצעד הבא, אם הדברים הללו מהדהדים לכם – הצטרפו אלינו ב-6/9 לכנס הישראלי הראשון לעסקים מבוססי שליחות. אחת הפעילויות המרכזיות שנעסוק בהן בכנס היא לעבוד בצורה מדוייקת על המסר המדוייק והיחודי שלכם. זהו אחד התוצרים המשמעותיים שתצאו איתו מהכנס. ההרשמה המוקדמת והמוזלת מסתיימת ב-26/8. הבטיחו את מקומכם כעת! אשמח לפגוש אתכם שם! ערן.

שלום חברים, לפני כשבועיים, התקיימה ההשקה של הספר החדש שלי "להתעורר". הכל היה מוכן... הספרים החדשים, הכיבוד, הצוות היה במקום... ואז החלו האורחים להופיע. אחת האורחות נגשה אלי מזועזעת, והראתה לי תמונה שצילמה כמה דקות קודם לכן, בכניסה לבניין. היא סיפרה לי שבכניסה לבניין ישב קבצן שביקש ממנה כסף לארוחה הבאה שלו... הנה התמונה שהיא הראתה לי: האמת שקצת התבאסתי שזה מה שקיבל את פני האורחים שהגיעו להשקה של הספר, אבל הייתי עסוק בלקבל את פני הבאים, ובעיקר עדיין לא ידעתי מה עוד מצפה לי... שאר המוזמנים והאורחים הגיעו, ולאחר קצת כיבודים, דיבורים וחיבוקים התכנסנו באולם. התחלתי לשאת כמה דברים, האמת שמאד התרגשתי... ולפתע הוא פרץ לחדר ונכנס... הקבצן... הוא נכנס, התחיל להפריע, להסתובב בין האנשים ולבקש כסף. הקהל היה בשוק. פדיחה איומה... גם ההורים שלי היו שם... אנשים לא ידעו מה לעשות עם עצמם. וגם אני לא... הוא התחיל לדבר על עצמו, ואיך הוא הגיע למצב הזה, וביקש כסף, עבר עם כוס פלסטיק ולא עזב את האנשים עד אשר הוציאו משהו מהכיס ושמו בכוס... הסתכלתי עליו... הסתכלתי שוב... ולא חשתי כלפיו רחמים, ואפילו לא כעס. האמת שחשתי כלפיו גאווה גדולה. הייתי מאד גאה לראות אותו עומד שם. הייתי מאד גאה, כי ידעתי שבשבילו, הוא כרגע בשיא ההגשמה שלו. ידעתי שהוא עושה את הדבר שהוא הכי אוהב לעשות, ושהוא חלם כל חייו לעשות. שלא תבינו אותי לא נכון, הוא לא חלם כל חייו להיות קבצן. הוא חלם להיות שחקן. כן, הקבצן הזה, הוא לא אחר מאשר השחקן יובל שוורצמן. את יובל זכיתי להכיר לפני מספר שנים, וגם ללוות אותו בדרכו העסקית. הסיפור של יובל מופיע בהרחבה בספר החדש שלי "להתעורר". כמה ימים לפני ההשקה של הספר, יובל הציע להפתיע אותי בהשקה, ו... זרמתי איתו :) אז הכל בסדר, וגם ההורים שלי נרגעו... :) והנה הקטע מתוך הספר "להתעורר" עם הסיפור של יובל: יובל שוורצמן מספר: "בצבא שירתתי ביחידת 8200, יחידת המחשוב של חיל המודיעין, כך שהמעבר לעבודה בהיי-טק לאחר השחרור היה טבעי בעבורי, ולכאורה מתבקש. עוד בזמן לימודי בתיכון התעוררה בי התשוקה ללמוד משחק ולשחק. אבל המסר שקיבלתי מהוריי, שניהם מוסיקאים, היה 'שלא תעז לעסוק במה שקשור לאמנות, כי אי אפשר להתפרנס מזה'. התחלתי לעבוד בחברת היי-טק בהרצליה פיתוח, ולאחר חודשיים כבר היה לי ברור לגמרי שזה לא בשבילי. נשארתי שם בגלל הכסף. התאטרון מאוד משך אותי. זה ממש הדיר שינה מעיניי. התחלתי לחפש אפשרויות נוספות להרוויח כסף. התחלתי לקחת קורסים על נדל"ן ושוק ההון. לנדל"ן יותר התחברתי, ובעיקר התחברתי למרצה. למעשה הוא עשה את מה שאני רציתי לעשות. פניתי אליו וביקשתי להתלוות אליו, כדי לראות בפועל כיצד הוא עושה את זה. אמרתי לו שאעזור לו בכל מה שהוא צריך, ושהוא לא יצטרך לשלם לי על כך דבר. הוא הסכים, והתחלתי ללוות אותו בעשייה היומיומית שלו. התלוויתי אליו לסיורי שטח בערים כשהוא היה מחפש נכסים מעניינים, עבדתי בשיפוץ נכסים שהוא רכש (ללא תמורה), הייתי מוכן לעשות הכול רק כדי להיות לידו וללמוד ממנו. למדתי איך לחפש נכסים, כיצד לשפץ ולהשביח אותם, איך לעמוד מול הבנק ולקבל הלוואה ומימון. חודשיים לאחר שהתחלתי להתלוות אליו כבר רכשתי את הנכס הראשון שלי. הבנתי שאני צריך להכיר יותר לעומק את תחום השיפוץ והשבחת הדירות, ולכן התפטרתי מההי-טק, והתחלתי לעבוד כעובד זמני אצל כל מיני שיפוצניקים ואינסטלטורים. השכר שלי כמובן ירד מ-100 ₪ לשעה, לשכר של 18 ₪ לשעה. מפני שהייתי כל כך גרוע בזה, היו מוכנים לשלם לי רק 12 ₪ לשעה. אבל הייתי מאושר. הייתי חוזר הביתה לאחר יום עבודה בשיפוצים ב-15:00, והרגשתי שקיבלתי את החיים שלי חזרה. לאחר כחודש נוסף רכשתי דירה נוספת. למעשה השתמשתי בחסכונות שהיו לי ובהלוואות שלקחתי מהבנק. המטרה שלי הייתה להגדיל את ההון העצמי שלי דרך קניית נכסים, השבחה ומכירה שלהם, ובמקביל ללמוד משחק בצורה רצינית. נרשמתי לארבעה בתי הספר למשחק המובילים בארץ. כולם דחו את בקשותיי להתקבל ללימודים אצלם. במשך שנה שלמה עסקתי רק בנדל"ן. התקיימתי בעיקר מהחסכונות שלי, אבל בניתי את היכולות והניסיון שלי בנדל"ן. נרשמתי גם למכינה של בית ספר למשחק. שוב נרשמתי לבחינות בבתי הספר למשחק. ופעם נוספת נכשלתי בכל הבחינות. הבנתי שמשהו בגישה שלי עוצר אותי ומפריע לי. זו הייתה תקופה של התפתחות אישית מדהימה. הגשתי בקשה נוספת לבית הספר למשחק של ניסן נתיב, והפעם התקבלתי. במקביל המשכתי לרכוש עוד נכסי נדל"ן. כל נכס שרכשתי יצר לי הכנסה חודשית נוספת מההשכרה שלו. המטרה שלי הייתה להגיע להכנסה כמו שהייתה לי כשעבדתי בהיי-טק – 10,000 ₪ נטו בחודש. בתחילת דרכי, בני המשפחה שלי והחברים שלי התנגדו מאוד לפעולות שלי. הם טרחו לספר לי כל הזמן סיפורי אימה על אנשים שהפסידו כספים ונכשלו. היה להם גם מאוד מוזר לשמוע שאני נעזר במנטור. הם לא הבינו את זה. אבל אני יודע שזה היה מפתח משמעותי להצלחה שלי. הבנתי עד כמה המנטור שנעזרתי בו קידם אותי. חברתי לאדם נוסף ששימש כמנטור בעבורי, וביחד נסענו לארה"ב והתחלנו לרכוש נכסים להשקעה גם שם. במשך שלוש שנים למדתי משחק, והשקעתי בנדל"ן. לאחר שלוש שנים של לימודים, היו לי די נכסים שייצרו לי את ההכנסה הפסיבית שרציתי – כמו שהרווחתי בהיי-טק לפני שעזבתי. המשכתי לרכוש עוד נכסים. והפעם, בני המשפחה שלי שראו שאני מצליח, החלו להתעניין ברצינות במה שאני עושה, והתחלתי לרכוש נכסים גם בעבורם. אחי הקטן הוא בן 23 ומשרת בקבע. ברשותו כבר שני נכסים שמעניקים לו הכנסה בגובה המשכורת הצבאית שלו. ההורים שלי לוחצים גם עליו שילך ללמוד הנדסה ולעבוד בהיי-טק, אבל הוא ממש לא מבין לשם מה הוא צריך לעשות את זה. היום אני מרגיש מבורך. אני קוטף את הפירות של ההשקעה העצומה שלי. לאנשים מהצד זה יכול להיראות כמו סיפור "סינדרלה", אבל זה ממש לא כך. אין כאן נסים. זה לא סיפור מהאגדות. יש כאן סיפור על עבודה קשה, על התמודדות עם קשיים ואתגרים, והתמדה. אני לא רואה את עצמי כאדם יוצא דופן. כל חיי הייתי די ממוצע. אבל אני טוב בלעבוד קשה, בלהתמיד, ובלא לתת למציאות להכניע אותי. נכשלתי שמונה פעמים עד שהצלחתי להתקבל לבית ספר למשחק, והיום אני משחק בתאטרונים המובילים בארץ. הגישה שהחזקתי בה הייתה תמיד חיובית. תמיד רציתי לקום בבוקר ולהרגיש שאני עושה משהו בעל ערך ובעל משמעות. היום אני מקיים את השליחות שלי ומביא את הברכה שלי לעולם דרך המשחק, וכמלווה אנשים אחרים בהשקעות הנדל"ן שלהם. אני עוזר להם לעשות בדיוק את מה שעשיתי לעצמי. מה שמאוד עזר לי בתהליך היה שהקפתי את עצמי תמיד במסרים מעצימים וחיוביים, הרצאות מעשירות, הצהרות חיוביות, ונעזרתי במנטורים לכל אורך הדרך. כל שקל ששילמתי למנטור החזיר את עצמו פי כמה וכמה – לפחות פי 10 אם לא יותר. אז כעת אתם יכולים להבין מדוע אני גאה ביובל? הספר החדש "להתעורר" כבר הגיע לחנויות בכל הארץ ואתם יכולים למצוא אותו שם.  ולמי שירכוש את הספר אני מעניק גם מתנה מיוחדת - תוכלו לקרוא על כך כאן באתר החדש של הספר "להתעורר". מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן.

שלום חברים!  לפני קצת יותר משנתיים, הזדמן לי לצפות באחד הפרקים בתוכנית התחקירים של מיקי חיימוביץ.זו היתה התוכנית על מובטלי ההייטק בני ה-40. התוכנית שמה זרקור על מה שהוגדר בה כ"תסריט האימה של בני ה-40+ בישראל". מדובר באנשים מוכשרים, משכילים, כשרוניים, ובעלי ערך רב. שמצאנו את עצמם מחוץ למעגל התעסוקה וכמעט ללא יכולת לחזור אליו. הסטטיסטיקות כבר אז הראו, שיש להם פחות מ-50% סיכוי לחזור ולמצוא שוב עבודה. רואיינו 3 אנשים בכתבה ההיא, 3 בני 40+, בני גילי, שעבדו במשרות נחשקות בהייטק, ומצאו את עצמם ללא עבודה. צפיתי בתוכנית ולהפתעתי גיליתי שאני מכיר אישית אחד מהם. בן גילי ממש. כמוני עבד בחברת הייטק מובילה בארץ. הופתעתי עוד יותר לגלות שהוא כבר שנתיים בבית, ללא עבודה. לא צריך לתאר לכם מה ההשפעה של זה על החיים שלו ועל המשפחה שלו. הוא תאר את שגרת היום שלו שהיתה בעיקר ממוקדת בלשלוח עוד ועוד קורות חיים. באותם רגעים כשצפיתי בו בתוכנית ההיא, שם נזרעו הזרעים הראשונים לספר החדש שלי "להתעורר". ראיתי בתוכנית הזו אנשים מוכשרים ובעלי יכולות, שברגע אחד הפכו לאנשים נזקקים. אנשים שתלויים באחרים למחייתם, מתדפקים על דלתות וארגונים, או מתפשרים על עבודות בשכר מצחיק רק כדי שיוכלו להביא עוד קצת כסף הביתה. ולשרוד. הדהים אותי לראות שאצל אף אחד מאותם אנשים לא חלפה בראש המחשבה של לצאת לדרך עצמאית. אף אחד מהם לא ראה שיש אולי עוד אפשרויות חוץ מאשר להזדקק למישהו אחר שיעסיק אותו ויעניק לו קצת בטחון ושקט. גם אני הייתי כך בעבר. כל מה שיכולתי לראות ולחשוב עליו היה לעבוד עבור מישהו אחר. לא ראיתי ולא הכרתי שום אפשרות אחרת. וזה לא חייב להיות כך. יש היום עוד כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה פתרונות נוספים. שאנשים רבים פשוט אינם מודעים להם, ואינם רואים את קיומם. ולכן זה חשוב לי. חשוב לי שעוד אנשים יפתחו לאפשרויות שעומדות בפניהם... חשוב לי שעוד אנשים יכירו בערך האמיתי וביכולות שלהם... חשוב לי שיותר אנשים יקחו אחריות על עתידם הכלכלי ועל האושר שלהם... חשוב לי שליותר ויותר אנשים יתפוגג ערפל הפחד שעוצר אותם... חשוב לי שעוד ועוד אנשים יתעוררו. יתעוררו לחיים טובים יותר עבורם. וזה הזמן שבו אני מזמין אותך באופן אישי להצטרף אלי. להצטרף אלי במשימה הזו – להפיץ את המסר הזה לכמה שיותר אנשים. הספר החדש "להתעורר" פורש בפני האנשים את ההזדמנויות והאפשרויות הקיימות עבורם כיום. והמשימה שלי היא להעביר את המסר ולהראות את ההזדמנויות הללו לכמה שיותר אנשים. ולכן גם בחרתי לעשות קמפיין מימון המון לספר. כדי לאפשר לעוד ועוד אנשים להיות שותפים בכך. ולכן גם החלטתי לתרום בעצמי 5% מכל כמות הספרים הכוללת שתרכש במהלך הקמפיין לטובת ספריות ציבוריות בכל רחבי הארץ. כי אני יודע שישנם אנשים שפשוט אינם מודעים לאפשרויות ולהזדמנויות הקיימות בפניהם. אני מזמין אתכם להסתכל סביבכם ולראות מי מהאנשים החשובים לכם יכולים להיעזר בספר ובמסרים שבו וזקוקים לכך. לכולנו יש אנשים סביבנו שאנו יודעים שכבר אינם נהנים בעבודתם ובמה שהם עושים. אבל הם מפחדים לעשות שינוי, האמת שאפילו המחשבה על כך מעוררת בהם פחד גדול. כל מי שעשה שינוי משמעותי כזה בעברו יכול להזדהות עם זה. לכולנו יש חברים כאלו. ואני מזמין אתכם להושיט יד לחברים שלכם. זה הדבר הכי קל פשוט והכי משמעותי שאתם יכולים לעשות עבורם כעת. להושיט להם יד ולהראות להם פתח לעולם חדש שהם פשוט לא רואים כרגע. אני מזמין אתכם להצטרף לקמפיין – לרכוש עותק לחברים שלכם או לתרומה, וגם להנות מהמתנות היחודיות שהכנתי בקמפיין גם לעצמאיים ובעלי העסקים שביניכם... מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן. נ.ב. - הנה כמה מהמתנות המובילות בקמפיין - לשכירים ולבעלי עסקים: