ערן שטרן

עמית והגר דרור, עבדו בשרות הבטחון, ביום יום שלהם היו עסוקים בלכידת מחבלים, עד שערב אחד, שיחה זוגית שהתארכה לתוך השעות הקטנות של הלילה הובילה אותם ליצור לעצמם תוכנית ל-6 השנים הבאות שבמהלכן ייצרו לעצמם מספיק הכנסות פאסיביות כדי שיוכלו לעזוב את העבודות שלהם ולהיות הבעלים של הזמן שלהם. כיום, הם מסייעים לאנשים בתהליכי התעוררות דומים ליצירה של הכנסות פאסיביות והשקעות. בשיחה שלנו שוחחנו על: - כיצד הם שינו את "הכללים" המקובלים של החיים שעל פיהם חונכנו וגדלנו - כיצד הפכו את הזוגיות שלהם לכח שמעצים אחד את השני בתהליכי השינוי שעברו - מהן התפיסות שהשתנו אצלם שאפשרו את השינוי שעברו - ההתמודדות עם הכישלונות שבדרך והצמיחה מהם

ושוב פוסט אורח של יעל לב-אור (מאמנת היישום בתוכנית "עושים שינוי")   יעקב ודויד התחילו את ההכרות שלהם כשותפי מחויבות בתוכנית "עושים שינוי". שותפי מחויבות הם זוג אנשים שמתחייבים להיות בתקשורת שוטפת אחד עם השני במהלך התוכנית ולוודא שכל אחד עושה את מה שהתחייב לעשות ולקדם באותו השבוע.   בשבוע השני של התוכנית קבלתי בשעה 20:00 בערב הודעת ווטסאפ מיעקב: "אני מעדיף שותף מחוייבות אחר, הקצב שלנו שונה, אני צריך מישהו שיטוס איתי". ואני מסמסת לערן "אני ממליצה לומר ליעקב לבחור עוד שותף. האם זה נראה לך נכון?". וערן ענה לי: "הם ילדים גדולים, אני לא בטוח שאנחנו צריכים להתערב. שיסתדרו ביניהם".   האמת הם באמת גדולים בעיני. שני גברים מיוחדים, כל שיחת אימון איתם היא קפיצה קוונטית. שני גברים שעובדים עם חברות ענקיות.   דויד מהנדס תעשיה וניהול, עבד בכמה חברות גדולות, נכנס, בחן, ניתח, הזניק את החברה, וכשזו הגיעה לשיא חדש הוא עזב לבאה בתור. דויד הבין שהוא בלופ: מזניק חברה, עובר לחברה הבאה, גדולה יותר, זוהרת יותר, עם משכורת מפוצצת יותר. אבל אחרי 3 שנים, שנתיים, שנה... ( מחברה לחברה הזמן מתקצר) מגיעה הנקודה שהוא לא יכול לברוח ונוצר בו אי-שקט פנימי, סוג של ריק שכזה, משהו בפנים לא יושב טוב, לא ממומש. ואת הלופ הזה הוא רצה לעצור.   יעקב הוא איש שיווק ומכירות בלב ובנפש, אפשר לראות את הברק בעיניים שלו, כמו של הילד שקיבל צעצוע חדש, כשהוא מדבר על העבודה שלו. הוא סיפר שכשראו בסדרה הישרדות את המוצר שהוא הכניס לפריים, באותו שבוע היתה עליה במכירות של 30,000 מוצרים. הוא הבין שהוא לא רוצה לעבוד בשביל אחרים, אז הוא עזב ופתח עסק עצמאי לפני כשנתיים.   ועם זאת, לא בגלל זה הם גדולים בעיני, הגדולה שלהם היא "באהבת אדם" שלהם, הם עדיין מתרגשים מכל אדם שעזרו לו, שנגעו בו. זו השליחות האמיתית שלהם בעיני.   אז הרמתי טלפון ליעקב ואמרתי לו: "אתה יכול לבחור שותף מחוייבות אחר, מי שתרצה, אבל נראה לי שיקדם אותך יותר שפשוט תעשה איתו תאום ציפיות". וכך היה. מהשיחה הראשונה שלהם, הם הבינו שביחד הם כוח, הם מקדמים אחד את השני: את השמחה, את המוטיבציה, מעוררים את ההתלהבות שחיפשו. ומאז אותו רגע הפכו לצמד חמד.   בשיחת חקירה שעשינו על הגדרת המטרה הגדולה עלה שיעקב הוא אדם של אנשים "ולא טוב היות האדם לבדו" ויעקב צריך שותף. מישהו חריף מחשבה כמוהו שיאתגר אותו. רק המחשבה על זה ריגשה אותו. דויד הבין שהוא יכול לתת יותר ערך לאנשים, לגעת יותר לעומק ובחברות הגדולות הוא יותר עם המספרים ופחות עם האנשים. אבל, כמו שכבר כתבתי בעבר, אנחנו לא ישר קופצים לפעולה. המפגשים הראשונים בתוכנית עוסקים בחיבור לעוצמות הפנימיות של האדם. כדי שהחיבור למטרה הגדולה תהיה "מראש ההר" ולא מהתחתית שלו.   במפגש הרביעי אחרי משחק סימולציה שמלמדת את המשתתפים הרבה על דפוסי ההתנהלות שלהם בפרויקטים מאתגרים, דויד ויעקב הבינו, כל אחד לחוד, שעדיפה התקדמות על מושלמות והם צריכים לנוע. להתחיל את הצעד הראשון, גם אם הם לא יודעים מה הצעד השני עדיין, הוא כבר יתגלה בסופו של הראשון. בסוף המפגש קראתי לשניהם: "יש לי את הצעד הראשון בשבילכם. בואו ונעשה סימולציה. אני אהיה בתפקיד של משקיע שמחפש עסק רווחי להשקיע בו. אתם תהיו בתפקיד של בעלי העסק שצריכים להוכיח לי שאתם ראויים שאשקיע בכם".   נתתי להם משחק מחשבתי: עליהם לכתוב ולהמציא עסק משותף לשניהם ולכתוב לי: מה הם מוכרים? למי? איך? מה התשוקה שלהם? לכתוב מה יהיו כל המחלקות הקיימות בעסק ומה כל מחלקה עושה. מה כל אחד מעדיף/רוצה/מוכן לקחת על עצמו בעסק? ולדרג לפי מידת העניין וההתלהבות: מהכי מועדף עלי ועד "לא בא לי טוב". והכי חשוב מה הערך הכי גדול שכל אחד מהם מביא לחברה המשותפת. שבועיים מאוחר יותר, נפגשנו במפגש הקהילה של "עושים שינוי". אחרי חצי שעה הם יצאו, לא יכלו להתאפק, רצו להמשיך לדבר על הפוטנציאל והאפשרויות שקיימות. הם נראו בתוך בועה משלהם, כאילו אין עוד עולם סביבם. ניגשתי אליהם, נמשכת להתלהבות שלהם, משקפת להם שנראה שהעסק שלהם רוקם עור וגידים. יעקב ענה לי: "ברור, אני בהוליווד, כותב תסריטי אלף לילה ולילה, הכל אפשרי" עניתי לו: "אז למה שזה לא יהיה תסריט דוקומנטרי". הוא שתק, הסתכל לי בעיניים " וואלה, את רצינית".   בני אדם לוקחים את החיים יותר מידי ברצינות, יש שלב שאנחנו מפסיקים לשחק עם החיים. יעקב ודויד, שיחקו. הם שיחקו איתי ושיחקו עם החלום שלהם. במפגש הבא הם כבר הציגו את העסק החדש שלהם, המשותף, בעולם האמיתי ואת הצעד הראשון שבחרו לעשות: למצוא את הלקוח הראשון.   שבועיים אחרי, בשיחת האימון החודשית יעקב אומר לי שדויד נע לאט מידי, הוא רוצה לרוץ, הוא כבר מחויב אבל דויד מתלבט, זוחל. הזכרתי ליעקב שהוא היה צריך שותף שיאתגר אותו, והוא רוצה לרוץ מהר, כי קצת קשה לו אי-וודאות ואולי זאת הזדמנות במקום לנסות לשנות את דויד, לנסות להתאים את עצמו אליו. וסיימתי את השיחה במשפט- "אתה יכול לבחור שותף מחויבות אחר, מי שתרצה, אבל נראה לי שיקדם אותך יותר שפשוט תעשה איתו תאום ציפיות".   מאז, יעקב ודויד כבר עם שני לקוחות גדולים, מרוצים מהעסק המשותף שהם בונים ביחד, הגיעו כבר ל-90% מיעד הרווחים ששמו לעצמם. הם יכלו כבר להגיע ליעד, יש לקוח פוטנציאלי נוסף, אבל הם מעדיפים להתמקד בשניים הקיימים, להעמיק איתם את מערכת היחסים.   ואתם, האם אתם מוכנים לשחק עם החיים? להפוך את סרטי הפנטזיה שיש לכם בראש לסרט התיעודי של חייכם?!   האם אתם מוכנים להתחיל לנוע להגשמת החלום שלכם, גם אם אין לכם עדין את כל התמונה המלאה?   האם אתם מוכנים לחיות מתוך החשיבה שעדיפה ההתקדמות... כי מי שמחכה למושלמות, נו טוב, הוא מאלה שעבורו סרט דוקומנטרי על חיים של מישהו אחר, הוא בגדר סרט פנטזיה עבורו.   מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן נ.ב - בקרוב תפתח קבוצה חדשה בתוכנית "עושים שינוי". אם החלטתם שאתם בשלים ורוצים לעשות שינוי מהותי בחייכם, תאמו איתנו "שיחת בהירות" ללא עלות וללא התחייבות שבה נעזור לכם ליצור בהירות לגבי איפה אתם נמצאים ולאן אתם רוצים להגיע, ובעיקר: מה נדרש מכם ויכול לעזור לכם להגיע לשם.

צבי סטפק, מייסד ויו"ר בית ההשקעות "מיטב דש" הוא מאנשי העסקים וההשקעות הבולטים בישראל. ביחד עם דר' יעל אלמוג זכאי ואנשי עסקים מובילים נוספים, הקימו ב-2015 את ארגון הקפיטליזם הקשוב בישראל שנועד לקדם בישראל גישה הוליסטית לניהול עסקים השואפת לתת מענה אופטימלי לאתגרים עסקיים וחברתיים של העולם החדש. בין השאר שוחחנו על: • הטרנספורמציה שעבר מהיותו מורה להיסטוריה ולהפיכתו לאיש עסקים והשקעות מהמובילים בישראל • מדוע אמון הוא הכח החזק ביותר בעולם העסקי • כיצד המנהיגות העסקית צריכה להשתנות בעקבות מגיפת הקורונה • מה הוביל אותו להקמת ארגון הקפיטליזם הקשוב בישראל • וגם: כיצד הכתיבה עוזרת לו לחדד את המחשבה שלו

אבי רואי קלשטיין, מאמן ומלווה תהליכי התפתחות אישיים וקבוצתיים, מורה ליוגה ומרצה על העולם החדש. בעברו שימש כיועץ לראש הממשלה ולשר הבטחון. הוא עבד עם ביבי, ברק וליברמן. שימש כמזכיר האישי של משה ארנס. הוא חי את הפוליטיקה הישראלי, עם כל מה שבא עם זה: ביקורים בבית הלבן, הסכמי קמפ דיוויד והשלום עם ירדן. ואז ביום בהיר אחד החליט לשים את כל זה מאחור ולעשות שינוי. בשיחתנו אנו יורדים לעומק התהליכים שהובילו אותו לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה: - מה הוביל אותו לעזוב קריירה עם השפעה, סטטוס ותגמול גבוהים ולא להסתכל לאחור - כיצד התמודד עם השלכות השינוי, הסביבה והביקורת - מסע ההתפתחות הפנימי שעבר - מה עזר לו בתהליכי השינוי שעבר וכיצד הוא עוזר כיום לאחרים

כולם רוצים שינוי - אבל מעט מאד מוכנים להשתנות. השינוי מוציא אותנו מחוץ לאזורי הנוחות ואל עבר חוסר הוודאות שלרוב מפחיד אותנו מאד. אבל אם אנחנו רוצים להגיע למשהו גדול בחיינו? עלינו להפוך את השינוי לדרך חיים. אז איך עושים את זה? מוזמנים להאזין לפרק מרגש ועמוק בפודקאסט "הביולוגיה של הווינרים" של איתן עזריה שבו הוא ראיין אותי. ולא חשש לשאול אותי את השאלות הקשות! בפרק נכנסנו לעומק התהליכים הפנימיים שאנחנו עוברים לעבר שינוי, הטריגרים שמפעילים אותם, הפחדים, החששות, ההצלחות, הכישלונות, ואיך צולחים אותם לעבר השינוי. דיברנו על: מהם 3 האמונות האוניברסליות שמונעות מאיתנו שינוי? מתי אנחנו באמת משתנים? מהן השאלות שמניעות אותנו לשינוי שאחריו החיים לעולם לא יראו שוב אותו הדבר? מהם התנאים וצעדי המפתח שצריכים להתקיים כדי שנעשה שינוי? שינוי נטול מאמץ - יש כזה דבר? מה באמת מפחיד אותנו בשינוי (רמז: זה לא הפחד שנכשל) מהי הגישה החדשה שלי לגבי השגת יעדים מהן 2 השאלות לשאול את עצמנו כדי להפוך את הרצון לשינוי - לצעד ראשון לשינוי מעשי.

מיכל טננבאום-מור החלה את הקריירה שלה בלימודי ניהול בתי מלון באחד מבתי הספר המובילים בשוויץ. בגיל 26 כבר מינכ"לה את המלון הראשון, ומאז כיהנה בתפקידים בכירים בענף המלונאות בארץ ובחו"ל. אבל אז ביום בהיר אחד, החליטה להקשיב סוף סוף לקול הפנימי שלה, לעזוב את הקריירה המבטיחה שלה, לא להסתכל לאחור, לעשות שינוי ולצאת לדרך חדשה ומרגשת. בשיחה פתוחה וכנה, מיכל משתפת: - כיצד הגיעה להחלטה לא לוותר על עצמה יותר - ההתמודדות עם הפחד והחרדה הכלכלית - הריפוי שעברה מהחרדה הכלכלית - כיצד הפסיקה לרצות אחרים ואת הסביבה - כיצד תהליך השינוי השפיע על האימהות שלה והאופן שבו היא מגדלת את הבנות שלה

ד"ר קרן צרפתי היא מייסדת-שותפה של מכון האקומי ישראל, מטפלת ומורה בכירה לפסיכותרפית האקומי; היא ממקימות תכנית ה-MA לפסיכותרפיה אינטגרטיבית באוניברסיטת חיפה ומנהלת מחקרים קליניים בפסיכותרפיה משולבת חומרים משני תודעה. מרבית האנשים אינם מכירים בסגולות המיוחדות של חומרים משני תודעה ונוטים לבלבל אותם עם סמים מסוכנים אחרים. בפרק היחודי הזה, תכנסו למסע מיוחד לעומק של האפשרויות הטיפול והריפוי הגלומות בחומרים משני התודעה ובמחקרים הרבים שכבר נעשו ועדיין נעשים עם תוצאות פורצות דרך. בין השאר שוחחנו על: - מהם חומרים משני תודעה ובאיזה אופן הם משפיעים על התודעה שלנו - איזה מחקרים מתקיימים בארץ ובעולם ומה התגליות המהפכניות שכבר ידועות - כיצד החומרים עוזרים לטיפול באנשים עם חרדות, דכאון וטראומות וכיצד הם משפיעים על אנשים בריאים - החשיבות של הכוונה והסביבה בעת שמשתמשים בחומרים אלו - הסכנות הטמונות בשימוש לא מתאים בחומרים אלו - מהן החוויות אותן חווים אנשים במהלך טיפול עם חומרים משני תודעה הבהרה חשובה: התוכן בפרק הזה נועד להסביר על עולם החומרים משני התודעה ועל מצב המחקר של חומרים אלו בארץ ובעולם. השימוש בחומרים המוזכרים כאן אינו חוקי על פי הוראות משרד הבריאות וחוקי ישראל אלא במסגרת של מחקר קליני מאושר. אין בדברים המובאים כאן לעודד אף אחד להשתמש בחומרים משני תודעה ואנו לא נישא בשום אחריות לפעולות שתעשו בעקבות להאזנה לדברים הללו.

את רוני ויינברגר אני מכיר כבר למעלה מעשרים שנה. עוד מהימים שעבדנו ביחד באינטל והפכנו להיות חברים טובים. רוני מלווה מנהלים, צוותי הנהלה וארגונים ועוזר להם לפתור בעיות הקשורות לנושאי קונפליקטים, תקשורת בינאישית, מערכות יחסים ועבודת צוות. תהליך ההתעוררות שלנו התחיל ביחד עוד כשעבדנו באינטל, וכל אחד מאיתנו בחר במסלול אחר להתפתחות ולשינויים שהוא עבר. בין השאר שוחחנו על: תהליכי שינוי, חקירה והתפתחות בחיים איך מפגש עם קוראת בכף יד השפיע על החיים שלו, וגם על שלי… מה חשוב? מה זה מספיק? ומה עושה אותנו מאושרים בחיים מה היא המשמעות של לחיות חיים מלאים איך להתנהל כשכיר שהוא גם עצמאי

ושוב פוסט אורח של יעל לב-אור ( מאמנת היישום בתוכנית "עושים שינוי" ) עברה כבר כמעט כשנה מאז הגיעה הקורונה אלינו. אני הייתי בין האנשים שנחשפו ל-patient 0 כשהלכנו לקנות תחפושת בפיראט האדום (מי זוכר את זה בכלל?). הקורנה עשתה מהפך בחיינו, לא רק בגלל שכללי המשחק השתנו וכבר אי-אפשר לדעת מה נכון... לא בגלל שאנשים הפסיקו לחפש הגיון אצל מקבלי ההחלטות, כי איך אפשר למצוא הגיון במקום שאנו לא מבינים עד הסוף מה הכוחות הפועלים בו. אלא בגלל שאנשים היו יותר בבית, נחשפו לאי-וודאות גדולה ולא היה להם לאן לברוח. אז מה נשאר לעשות? לחפש תשובות באינטרנט. לחלק מהאנשים נפתח עולם חדש, עולם השפע. אנשים רבים גילו שהחיים שהם חיים הם לא הגרסה הטובה ביותר שאפשר לצפות לה. אנשים רבים ישבו בבית והכסף פשוט הגיע להם לחשבון בצורת דמי אבטלה, הם גילו שיש מציאות כזו וכשהממשלה תפסיק לשלם הם היו רוצים להמשיך לחיות ככה. ואז, בין הסגר השני לשלישי, כשנפתחה קבוצה נוספת של "עושים שינוי" הופתעתי לגלות את רבקה. היא בת 32, דתיה, כמעט חרדית, אולי, היא עוד לא החליטה. עלתה לארץ בגיל 18 מצרפת. היא עובדת כמתכנתת מחשבים, אבל במחשבים אין נשמה. וחוץ מזה היא עובדת בחברה ציבורית אז המשכורת שלה נמוכה לעומת החברות שלה וזה מתסכל אותה. לא בא לה לעבוד במחשבים, בא לה משהו אחר. בא לה להרגיש את הנשמה שלה מתפתחת בעבודה, בא לה להרוויח יותר. למה הופתעתי? כנראה בגלל דעה קדומה שלי על נשים חרדיות, מסתבר שהן כן מכירות את האינטרנט. אבל היא בכל זאת שונה בנוף, היא לא מוכנה להיכנע לתכתיבים החברתיים, ובחברה החרדית זה מצריך הרבה תעוזה. בפגישה הראשונה שלי עם המשתתפים בתוכנית אנחנו מגדירים מטרה גדולה. כולם מגיעים מאד נרגשים, בטוחים שבשיחה הזו נפצח, נדייק, נבהיר... והם ידעו בדיוק מה יהיה הדבר הבא שהם יעשו בחייהם המקצועיים. ובעוד 8 חודשים, החיים ישתנו והתשוקה תחזור לחייהם. אז כמו כל דבר, גם כאן האנשים מתחלקים ל-3 סוגים שונים: אלה שיודעים בדיוק מה הם רוצים – אבל לא יודעים איך לגרום לדברים לקרות אלה שיודעים איך לגרום לדברים לקרות - אבל לא יודעים מה הם רוצים ואלה שלא יודעים איך לגרום לדברים לקרות – וגם לא יודעים מה הם רוצים רבקה היתה שייכת לקבוצה השלישית: לא יודעת מה היא רוצה וגם לא יודעת איך לגרום לזה לקרות. וגם, במקרה, או שלא, רבקה שייכת לטיפוסים המתלבטים. היה לה קל להחליט לעלות לארץ, היה לה קל להחליט להתחתן עם בעלה. אבל כל השאר תמיד היה מלווה בלבטים: מה ללמוד?, האם להיות חרדית אדוקה או גרסה מתונה יותר? האם לגור באזור אחד או באזור השני? איפה יהיו המסגרות של הילדים? לטוס לבקר את ההורים בצרפת בראש השנה או בפסח? פאה ארוכה או קצרה? כל דבר מלווה בהתלבטות. כל תהליך קבלת ההחלטות מעוכב ע"י פחדים: הפחד לקבל את ההחלטה הלא נכונה. הפחד להיתקע עם ההחלטה הלא נכונה, הפחד לקבל החלטה נכונה ולהיכשל, הפחד להצליח ואז לאבד... פחדים לא חסר. הפחד משאיר את המתלבטים על הגדר. כשאין החלטה גם אין טעויות. במפגש הראשון שלי איתה, לא הגענו להגדרה של המטרה הגדולה שלה. הרגעתי אותה שבחודשים הראשונים של התוכנית המשתתפים עוברים תהליך עמוק של בילד-אפ פנימי שבו הם מתחברים לשפע, למומחיות ולתכונות ההצלחה הקיימות בתוכם. אז אמרתי לה שאנו נחכה חודשיים שלושה ואז נחזור להגדרת המטרה הגדולה. בינתיים היא הציבה לעצמה יעדי ביניים בחייה שדרשו ממנה הרבה אומץ. היא הגדירה לעצמה יעדים שחיברו אותה לכישורים החברתיים שלה, היא התחברה לכישורי הנגינה שלה וגילתה את הכישרון. היא קנתה דירה להשקעה, שייצרה לה הכנסה פאסיבית. במקביל, דבורה עשתה איתה עבודה על המוכנות הפנימית שלה. כשאדם מוכן, הדברים קורים לכאורה "מאליהם". היא לא האמינה באיזו קלות זה קרה לה. אבל הבינה שזו לא מקריות או מזל שנפל עליה, זו מציאות שהיא יצרה לעצמה, בעצמה. אך במפגש החמישי של הקבוצה, כשכולם שיתפו את ההתקדמות שלהם מול המטרה הגדולה שלהם ואת ההישגים שהשיגו עד כה, רבקה הסתכלה נבוכה עלי ועל דבורה ולא ידעה מה לומר, היא עדיין לא מצאה את המטרה הגדולה שלה. הזכרנו לה שאנחנו רואים את הפוטנציאל הגדול שקיים בתוכה, אבל אנחנו לא יכולים לקבל את ההחלטה עבורה. במפגש קבענו שעד סוף השבוע היא מקבלת החלטה. ביום חמישי, היא שלחה לי הודעה וביקשה הארכה לגבי קבלת ההחלטה. סרבתי לתת לה את ההארכה שביקשה, והסברתי שאם היא רוצה תוך 3 חודשים להיות עם תוכנית פעולה וכבר כמה צעדים ראשונים, נגמר לנו הזמן והיא חייבת לקבל החלטה. היא לא הצליחה לקבל החלטה ולבחור את המטרה הגדולה שלה. אז אני קיבלתי החלטה בשבילה ובחרתי עבורה מטרה גדולה. הסברתי שאם היא תלמד להגשים את המטרה הגדולה הזו, אחרי זה יהיו לה כלים להשיג כל מטרה שתגדיר לעצמה. אבל אם היא תתעקש שעכשיו נקבע את גורלה להמשך חייה ולכן המטרה הגדולה חייבת להיות הכי מדויקת שאפשר, אז לא יישאר לה זמן ללמוד איך להשיג אותה ולהתנסות בלהשיג אותה. ככה זה בחיים... הבחירות שלנו אינן מגיעות עם סוכן ביטוח ולא עם רשת ביטחון. הביטחון היחיד שיש לו לאדם, זה הוא עצמו, היכולות שלו, האמונה שלו שהוא יוביל את עצמו לחיים המתאימים לו. אושר לא מוצאים, אושר הוא לא מזל של יחידי סגולה, אושר יוצר לו האדם בעצמו. ביקשתי ממנה להקריא לי את החזון שרשמה במפגש הראשון: איך יראה יום בחייה מלאי התשוקה. כל המכתב שכתבה דיבר על חיי המשפחה, על בת הזוג שתהיה, על האמא שתהיה. היא חשבה שכאשר תמצא את ה"עבודה הטובה" אז כל "שאר" החיים יסתדרו: היא תהיה אמא טובה, בת זוג שמחה ומשקיעה וחיי החברה בקהילה שלה ישתפרו. הודעתי לה שהיא מתאמנת בלהיות אשת המשפחה שחלמה להיות. זו תהיה המטרה הגדולה שלה. משקיבלה את ההחלטה והחליטה ללכת איתי, יכולתי לשמוע את ההקלה שלה מצפת ועד תל אביב. מאותו רגע היא היתה מדהימה, אפילו מפתיעה, ובעיקר: בלתי ניתנת לעצירה. היא מצאה את הגישה שמתאימה להורות שלה, למדה אותה, פרסמה בכל שבוע פוסט חכם, עם טיפים לשיפור חייה המשפחה. ועוד לפני סוף התוכנית כבר העבירה הרצאה שהיתה אמורה לקחת 30 דקות ונמשכה שעה וחצי, לקבוצת אימהות נרגשות שקבלו ממנה מתנה ענקית: "את יכולה לבחור איזה אמא את רוצה להיות. את יכולה לבחור כל דבר בחייך מי את רוצה להיות ולהגשים אותו". לאחרונה היא שיתפה אותנו שבני המשפחה שלה באים להתייעץ איתה על יצירה של הכנסות פאסיביות. זה חזון אחרית הימים מבחינתה. לא נתפס. בחיים, לא תמיד אנחנו יודעים לזהות מראש את כל הדרך שאנו צריכים ללכת בה. וכמו במקרה של רבקה, אנחנו גם לפעמים לא רואים את המטרה בבהירות. אבל, לעמוד במקום ולחכות שהדברים פתאום יקרו מאליהם לא יקדם אותנו לשום מקום. לפעמים צריך פשוט "להפיל את אבן הדומינו הראשונה", לעשות את הצעד הראשון, להתקדם קצת כדי לראות דברים חדשים שלא יכולנו לראות מהמקום שהיינו בו קודם. מי שימשיך לחכות לרגע "המושלם" זה שבו "כל הכוכבים יסתדרו בשורה הנכונה" ימצא את עצמו ממשיך לחכות, תקוע ועומד במקום. עצם העובדה שרבקה היתה בתוך התהליך, בחברתם של אנשים מחויבים שהיו בקבוצה איתה, הניעה אותה לתזוזה, לשנות את המיקום, להתקדם הלאה. * * * ומה אתכם? האם הרצון שלכם, יום אחרי הקורונה, לחזור לחיים הקודמים שלכם? או שהקורונה תהיה הזדמנות בשבילכם להתחבר לחלום חדש (או ישן) ולהתחיל להגשים ולממש אותו?

והפעם פוסט אורח של יעל לב-אור (מאמנת היישום בתוכנית "עושים שינוי") יש לבני אדם כמה פחדים שמשותפים כמעט לכולם: פחד נטישה, פחד מוות וגם פחד כלכלי. תעצמו עיניים, תחשבו שאתם הומלסים - איזה פחד. באפריל האחרון צפיתי בסרט על השואה, היה קטע בסרט שהאמא מגלה שנשאר להם כמה שטרות אחרונים והיא מתחילה לבכות, נזכרתי באמא שלי מספרת על החיים בגטו, על אמא שלה בוכה לאבא שלה מאיפה הם ישיגו אוכל.