ערן שטרן

למה זה כל כך מפחיד אותנו... לעשות שינוי, למרות שאנחנו מרגישים שלא טוב לנו? האם יש רגע כזה... שהוא רגע השינוי? ובככל, האם יש מנוס מלהשתנות? אז על פניו נראה ש 2022 לא תהיה שונה משמעותית מ 2021 כנראה שנוסיף ללמוד איך למצוא בטחון גם בתוך תחושת חוסר וודאות לחיות בשלום עם הטוב ביותר גם אם הוא רחוק מלהיות מושלם להמשיך להפוך לימונים ללימונדה וגם לפעמים פשוט להתבאס על זה שכבר נמאס מלימונים... או... להחליט לעשות שינוי! רגע לפני שנה אזרחית חדשה 2022 שיחה מרתקת עם ערן שטרן, מנטור עסקי, מחבר רב-המכר "להגשים – מימוש אישי וכלכלי בעולם מלא אפשרויות", ו"להתעורר – מדריך מעשי לשכירים שמתלבטים אם להישאר… או להשתחרר", מרצה מבוקש, ומומחה ליצירת שינויים גדולים ופריצות דרך בחייהם של אנשים. שטרן בעל נסיון של שנים בניהול וליווי אנשים להשגת תוצאות פורצות דרך בחייהם. אליו פונים מנכ"לים ובעלי עסקים שמחפשים דרך להגדיל את הרווחיות של העסקים שלהם, עובדים ומנהלים שמעוניינים לקדם את עצמם לרמות השפעה גבוהות יותר, אנשים ויזמים שמחפשים את הדרך העצמאית שלהם לעסוק במה שהם אוהבים ותוך כדי כך, גם להגשים את עצמם כלכלית.

הרב נדב כהן, חסיד חב"ד, שליח של הרבי מליובאוויטש במושב ניר ישראל, מחבר הספר רב המכר "מודעות יהודית" ומנהל עמותת "מרכז תניא" שעוסקת בהפצת תורת החסידות לקהל הרחב. לאחר שהשתחרר מהצבא, יצא ל"טיול הגדול" במזרח ושם החל במסע עמוק של חיפוש פנימי אחר משמעות לחייו. במסעו נחשף לספר התניא שבסופו של דבר הוביל אותו לחזרה בתשובה ולהפיכתו לרב מוביל ומשפיע בקהילת חב"ד שהוציא לאור עד היום 13 ספרים, מקליט ומפרסם בכל יום שיעורים לעשרות אלפי אנשים בארץ ובעולם. בשיחה שלנו צללנו לעומק התהליך שעבר, ובין השאר תוכלו לשמוע: מדוע התנתק מהחברים שלו במהלך הטיול הגדול בהודו על המסע הרוחני שעבר עד ההחלטה שלו על חזרה בתשובה מדוע כל אדם צריך שיהיה לו מורה בחיים מהו סוד ההצלחה הגדול של תנועת חב"ד מהו לתפיסתו, סוד קסמו של הרבי מליובאוויטש כיצד התפתח להעביר שיעורים יומיים לעשרות אלפי אנשי

הילה וולמן היא בחורה לא טיפוסית, נורמלית עם ייחודיות, מיטיבת דיוק דרך, בלוגרית וכותבת בהתהוות, בת זוג לאייל ומומחית SEO. הילה מאתגרת את כל מסלול החיים הטיפוסי שאנו מכירים: חתונה, ילדים, בית, משכנתא. ועיצבה לעצמה סגנון חיים שנראה רגיל כלפי חוץ, אך שונה מהמקובל, כאשר מעמיקים. בשיחה שלנו תוכלו לשמוע: - על המסע הפנימי שעברה בדרך לבחירה שלה לגבי ילדים - כיצד היא מתמודדת עם אירועים של חוסר ודאות בחיים - מדוע הפיטורים מהעבודה הראשונה שלה הפכו אותה להיות תלמידה שקדנית בחיים - כיצד להיות שלם עם עצמך ועם הבחירות שלך - ואיך אוהבים את עצמך, גם כשאתה מגלה שאתה טועה

והפעם פרק מיוחד שהוא הקלטת ראיון שנערך עמי במסגרת כנס "חופש כלכלי בנדל"ן" עם יובל שוורצמן וגיא מנדלסון בראיון דיברתי על תפיסת החיים שמובילה אותי כיום שהיא לבחור בכל רגע לחיות. לבחור לחיות עכשיו. בין השאר דיברנו על: - מה המשמעות של לבחור לחיות באמת ומדוע מרבית האנשים אינם ממצים את חווית החיים המיטבית עבורם - מדוע כדי לחיות בעוצמה ובחופש עלינו לקחת אחריות אישית ברמה הגבוהה ביותר שיש - מהו המחיר היקר שמרבית האנשים משלמים כאשר הם אינם בוחרים להתקדם ונשארים במקום - כיצד להמציא את עצמך בכל פעם מחדש - מדוע בית חדש, מכונית יקרה או חופשה יוקרתית אף פעם לא יעשו אותנו באמת מאושרים - מהי התפיסה הגבוהה שתעזור לנו לעשות שינוי בחיים, ומאיפה בכלל מתחילים - וגם מהי ההשקעה הטובה ביותר שאפשר לעשות

אורה אריאל הידועה כ"האופטימית" התחילה את דרכה ללא ידע פיננסי כלל ואפילו הייתה במינוסים מדי פעם. לאחר שנים של למידה אינטנסיבית של העולם הפיננסי וביצוע השקעות, היא הצליחה בגיל 31 להגיע למצב שבו הכסף שלה עובד יותר קשה ממנה וכיום היא עצמאית כלכלית שחיה מההכנסות של ההשקעות שלה. בשיחה שלנו תוכלו בין השאר לשמוע: - על הדרך שעברה כדי להגיע לחופש כלכלי בגיל 31 - מהי ההגדרה שלה לחופש - מהי המטרה ששמה לחיים שלה, לאחר שהגיעה לחופש כלכלי - מהי הסכנה הגדולה במסלול החיים השגרתי שרובנו הולכים בו - כיצד התמודדה עם ביקורת ושיפוטיות שקיבלה לאורך הדרך

עופר לוי הוא יזם, איש עסקים ומנחה סדנאות להתפתחות אישית למעלה מ 20 שנה, אוהב אנשים מכל הלב, ומחפש דרכים להיטיב את חייהם. בין שלל עיסוקיו, עופר הוא בעלים ושותף במיזם הלימודים הגדול בארץ – GOOL שלמעלה מ-400,000 אנשים למדו דרכו עד כה. עופר הוא גם אחד האנשים הנדיבים ביותר שזכיתי להכיר, ובכל שיחה שלי איתו אני לומד משהו חדש, ובשיחה שלנו הפעם תוכלו לשמוע בין השאר: - איך להתאים את החיים אלינו ולא להיפך - מה המפתח לשותפות עסקית טובה וארוכת ימים - מדוע הנדיבות היא תמיד האסטרטגיה הכי משתלמת שיש - מדוע חשוב לפעמים "לשרוף את הספינות" מאחור - מדוע זה לא נכון, ואף מסוכן "להציל" אחרים - מהי התחזית שלו על עולם העסקים וכיצד הוא עומד להשתנות - מהי הגישה הכי אפקטיבית לפתרון בעיות ומשברים

ברוך רז הוא מטפל זוגי ומלווה יחידים וזוגות בהעמקת האינטימיות, המיניות והאהבה בזוגיות. לאחר מסע של כשנתיים וחצי בהן ליווה את אשתו אהובתו מיטל בהתמודדות עם מחלת סרטן קשה, המסע מסתיים ומיטל עוזבת את העולם הזה. בפרק מרגש עד דמעות, באינטימיות ובפתיחות נדירה, ברוך משתף על המסע המיוחד שעברו ביחד עד רגעי הפרידה האחרונים. זהו פרק יוצא דופן שכולו מסע במחוזות הלב. בשיחה שלנו תוכלו בין השאר לשמוע: - על הדרך שעברה כדי להגיע לחופש כלכלי בגיל 31 - מהי ההגדרה שלה לחופש - מהי המטרה ששמה לחיים שלה, לאחר שהגיעה לחופש כלכלי - מהי הסכנה הגדולה במסלול החיים השגרתי שרובנו הולכים בו - כיצד התמודדה עם ביקורת ושיפוטיות שקיבלה לאורך הדרך

הי,   בגיל 32 בערך הייתי משוכנע שאני יודע את כל מה שצריך לדעת כדי להצליח בחיים. בנקודה הזו כבר הייתי בתפקיד ניהולי בכיר באינטל, משכורת מעולה, בונוסים, תנאים מכאן ועד הירח, בית משלי, משכנתא, אשה ושני ילדים – כל החבילה.   הייתי בטוח שפיצחתי את השיטה, שהבנתי איך הדברים עובדים, שאני יודע את כל מה שצריך כדי להמשיך ולקחת את החיים שלי לרמה הבאה שלהם.   הכל היה נראה מושלם ובמקום.   היתה רק בעיה אחת עם זה. בעיה קטנה, מינורית לכאורה, שמול כל השאר באמת היתה אמורה להתגמד. ובאמת, לא היה לי על מה להתלונן, הכל היה נראה טוב.   מבחוץ.   הכל היה נראה טוב מבחוץ.   בפנים, בתוכי היתה איזו תנועה לא ברורה. זה התחיל כתנועה קטנה כזו, מינורית, כמעט לא מורגשת. אבל ככל שעבר הזמן והתקדם, התנועה הזו הלכה והתחזקה.   ובשלב מסוים, כבר לא הייתי יכול להתעלם ממנה. התנועה הפכה לתחושות של חוסר סיפוק, פיספוס ותסכול.   וגם סוג של כעס על עצמי – איך זה יכול להיות שאני מרגיש לא מסופק, כשהכל נראה לכאורה "מושלם ובמקום".   הסתובבתי עם התחושה הזו תקופה לא קצרה.   והיא התנגשה אצלי בפנים עם התפיסה שלי ש"אני יודע הכל". כי אם פיצחתי ואני יודע הכל, אז איך זה יתכן שאני מרגיש תסכול וחוסר סיפוק?   זה לקח זמן, עד שהייתי מוכן להודות בפני עצמי, שאולי בעצם, אני לא יודע הכל. שאולי, יש כאן משהו שאני לא מבין אותו עדיין? שאולי יש עוד דרכים לחיות את החיים, חוץ מהדרך שאני מכיר (ושלמעשה היום אני מבין שהובלתי אליה לאורך חיי)? שאולי, רק אולי, יש לי עתיד שיכול להיראות שונה ואחר מזה שנראה לי מובן מאליו?   ברגע ששחררתי את התפיסה הזו, שכך הדברים צריכים להיראות, ושזו הדרך שבה צריך לחיות, נפתח בפני עולם שלם. עולם חדש של אפשרויות, התנסויות, חוויות וידע. חדשים, כאלו שלא הכרתי קודם, ושלא נחשפתי אליהם לפני כן.   אגב, התהליך הזה קרה לי שוב ושוב בהמשך, בנקודות שונות בחיים שלי, בהקשרים נוספים, של עסקים, של יחסים, של בריאות, של ילדים, של כסף, של אהבה.   במקומות שבהן הייתי מוכן סוף סוף להודות שאני לא באמת יודע הכל, שם קרו אחר כך פריצות הדרך הגדולות בחיים שלי.   זה לא תמיד פשוט להודות, בפני עצמך ואחר כך בפני העולם, שאתה לא יודע. יש שם אגו שנעלב, יש שם חשש מאיך אראה בעיני אחרים ומה הם יחשבו עלי. אבל אם אנחנו מוכנים רגע להניח את אלו בצד ובאמת להתמסר לעובדה הפשוטה ש – we don't know shit, אז אנחנו פותחים את עצמנו לקסם של הלא נודע בחיים שלנו.   לאפשרויות חדשות שאין שום סיכוי בעולם שהיינו יכולים להגיע אליהן, בשום דרך אחרת.   אז רגע לאחר שהשנה האזרחית החדשה נכנסה לחיינו, אני מזמין אתכם רגע, להודות בפני עצמכם, שאולי ישנה האפשרות הזו, שאתם לא יודעים?   שאתם לא יודעים הכל? שאתם לא יודעים או מכירים כרגע בעוד אפשרויות שיש לכם לחיות את החיים שלכם? שאתם לא יודעים או מכירים את עצמכם באמת כמו שאתם חושבים? שאתם לא יודעים או מכירים את הרצונות האמיתיים של הנשמה שלכם? שאתם לא יודעים או מכירים ביכולות האמיתיות שלכם ובכוח שיש בכם?   בכל יום שעובר, אני לומד עוד משהו על עצמי, משהו חדש שלא ידעתי. אני מגלה משהו חדש על העולם, משהו חדש...   זה לא מתאפשר כשאתה חושב שאתה יודע הכל, כשאתה מקובע על מה שאתה מכיר.   הקסם בחיים שלנו קורה בצד השני – בצד של ה-אי ידיעה.   אז מי מוכן להודות שהוא לא יודע?

רביד אברהמי בן 23, משוחרר כשנה מצה"ל לאחר שרות קבע כסגן מפקד דבורה בחיל הים, יוצר הפודקאסט "הצלחה בגובה העיניים", יועץ וסוכן נדל"ן ב RemaxSupreme, חי חיים של התפתחות אישית, ספורט ומדיטציה. את רביד פגשתי לראשונה כמשתתף הצעיר ביותר (עד היום) בתוכנית הליווי שלי: "עושים שינוי". למרות גילו הצעיר, הוא הספיק לעבור ולהתמודד עם אתגרים משמעותיים בחייו כמו שתיית אלכוהול מגיל 13 ועודף משקל משמעותי. הגישה שלו לחיים, ההישגיות שלו והמחויבות שלו הינם מעוררי השראה. בשיחתנו תוכלו לשמוע: - מה היתה נקודת המפנה בחיים שלו שבה הוריד 30 ק"ג ממשקלו - מדוע הוא בוחר להיות שונה משאר בני גילו - מה התוכנית שלו להגיע לחופש כלכלי עד גיל 28 - מהי ההשקעה הכי טובה שעשה במהלך חייו - מדוע הוא חושב שהדרך שבה מחנכים אותנו היא פגומה - מהן השאלות החשובות לשאול את עצמנו על מנת להגיע להגשמה ומימוש בחיים  

הי,   שלשום ראיינתי לפודקאסט את עדי אגאי, יוצרת וזמרת (רק בת 22), שלאחר שחרורה מהצבא מצאה את עצמה בתוך שבועיים בעבודת הייטק נחשבת, משכורת של 5 ספרות עם כל הפינוקים שההייטק יכול להציע. לאחר חצי שנה היא החליטה לעזוב ולפתח את הקריירה המוסיקלית העצמאית שלה.   כדי לשמוע את הפרק המרתק איתה תצטרכו לחכות כמה שבועות, אבל בין הדברים שהיא סיפרה לי, היא אמרה שהיא היתה הכי צעירה שם בחברה, וששאר האנשים מסביבה היו בני 40+. ושלאחד מהם, שהיה במשרד איתה, היה משפט קבוע שהיה אומר בכל יום חמישי כשהיו נפרדים ללכת הביתה...   המשפט הזה היה: "הנה עוד שבוע עבר..."   כשהיא סיפרה לי על זה, הרגשתי כמה כאב, תסכול וסבל הוא כולל בתוכו.   מה שיותר עצוב, הוא שאותו אדם, הוא לא משהו נדיר או יחודי. עד היום פגשתי אינספור אנשים שנמצאים בדיוק במקום הזה.   הם קמים בוקר בוקר, נכנסים לרכב, נוסעים לאנשהו שנקרא "עבודה" שהם כבר לא אוהבים, לא מרגישים מסופקים או מספיק בעלי ערך, שאינם מרגישים שמתוגמלים בה כראוי ובעיקר "מעבירים את הזמן" לעוד שבוע.   עוד שבוע עבר....   כך הם חיים. שבוע, אחרי שבוע, אחרי שבוע...   חיים וסובלים בעבודה שלהם.   בעיני זה מצב הזוי. מקום העבודה או העיסוק שלנו, זה אחד המקומות שאנו מבלים בו הכי הרבה זמן במהלך חיינו.   בואו נעשה חישוב זריז: נניח שאדם ממוצע יעבוד כ-40 שנים בחייו (גיל 25-27 עד 65-67) ושבכל שנה יעבוד לפחות כ-230 ימים (בניכוי סופי שבוע, חגים, חופשות וכדומה) ובכל יום יעבוד לפחות 8-9 שעות (יש כאלו שעובדים הרבה הרבה יותר).   בחישוב גס זה אומר שבמהלך החיים נבלה כ-82800 שעות מחיינו במקום העבודה שלנו.   זה חלק עצום מהחיים שלנו. לצורך ההשוואה, כנראה שזו הפעילות השניה שנשקיע בה הכי הרבה זמן מחיינו. הראשונה תהיה – לישון.   תארו לכם, איך נראית איכות החיים של אדם שחלק ניכר מהזמן שלו, הוא מבלה בפעילות שאינה מעניינת אותו, שמשעממת אותו, שהוא מרגיש בה מתוסכל ולא מסופק. אלו הם חיים של אומללות.   והכי עצוב, זה שכשנמצאים במקום הזה (מנסיון אישי... been there done that...) לרוב, אין לנו שום קצה אור. אין שום תוכנית, שום קצה חוט למה אנחנו יכולים לעשות כדי שהמצב הזה ישתנה.   ואז, עוד שבוע עבר...   ועוד אחד... ועוד אחד...   וכך לאט לאט, אנחנו קמלים לתוך הדבר הזה שקוראים לו "החיים", מאבדים את התקווה לשינוי, מאבדים את הזיק בעיניים והופכים לאנשים כבויים.   אלו הם אנשי ה-Walking Dead!   במקום הזה, יש כמה אפשרויות על הפרק: אפשרות 1 – לא לעשות כלום (ואז הדרך ל-Walking Dead מובטחת) אפשרות 2 – לעזוב ולחפש מקום עבודה אחר או עיסוק אחר (עצמאי / שכיר, זה לא באמת משנה כל כך) אפשרות 3 – להבין שזה לא כל כך קשור למקום העבודה, כמו שזה קשור אלי   רוב האנשים יבחרו באפשרות האוטומטית הראשונה. ולא יחשבו בכלל שיש עוד אפשרויות.   לאפשרות השניה נדרש "אומץ" או כך לפחות מרבית יגדירו את זה. בהרבה מקרים אנשים מחליפים מקום עבודה למשהו דומה, אבל זה לא באמת עוזר להם, הם מהר מאד חוזרים למקום של התסכול.   האפשרות השלישית דורשת לקיחת אחריות אישית ברמה הגבוהה ביותר. זו ההבנה שאני הוא היוצר של החיים שלי, ואם כך המקרה, אז כדאי שאעשה עם זה משהו. כדאי לפתח את עצמי בדרך שתאפשר לי לראות עוד אפשרויות וחלופות. אגב, ראיתי לא פעם, אצל משתתפים בתוכנית "עושים שינוי", שאחרי שעברו את התהליך, הם בחרו להישאר בדיוק באותו מקום עבודה, הוא לא השתנה. הם השתנו ובמקום להמשיך ולסבול באותו מקום עבודה, הם הגיעו שונים אליו, והסבל פסק.   הסבל פסק והתחלף בתחושת הגשמה וסיפוק.   החיים כאן קצרים מדי מכדי לכלות אותם בסבל, בחוסר סיפוק ובתסכול.   הם קצרים מדי מכדי לחכות כל השבוע רק כדי לומר את המשפט "עוד שבוע עבר", לנשום קצת אוויר בסוף השבוע ולחזור שוב לתסכול המוכר.   הם קצרים מדי. נקודה.   כדאי שנעשה איתם משהו בעל משמעות שגורם לנו סיפוק והנאה.