עסקים

הי, השבוע במפגש של קבוצת "המעגל הפנימי" שלי, אחד המשתתפים העלה דילמה בפני הקבוצה.   יש לו כמה כיווני פעולה שהוא חשב עליהם, אבל הוא לא בטוח איזה כיוון יתאים יותר, מאיזה מהם הוא יהנה יותר, מה עדיף לו ביניהם... בקיצור, הוא מסתובב סביב העניין כבר זמן מה, ולא מסוגל להחליט מה הכיוון הנכון עבורו.   שמעתי את האופן שבו הוא תאר את הדילמה, ואמרתי לו שהתאור שלו מעלה לי תמונה בראש של אדם שמסתובב מסביב לבריכה מלאה במים, ושואל את עצמו ותוהה בינו לבין עצמו – "מעניין מה הטמפרטורה של המים?".   אז הוא ממשיך להסתובב, להסתכל על המים בבריכה מזוויות שונות, מכיוונים שונים, מעלה שוב ושוב את השאלה בתוכו – אבל ממשיך להסתובב.   בפועל, הוא לא באמת מתקדם לשום מקום. הוא ממשיך ללכת במעגלים מסביב לבריכה. אין לו שום מידע חדש לגבי הטמפרטורה של המים מכל סיבוב נוסף שהוא עושה.   עולות בו אולי עוד השערות, עוד ספקולציות בנוגע לטמפרטורה האפשרית של המים.   מדי פעם הוא פוגש אנשים שגם הם נמצאים על שפת הבריכה ומתייעץ איתם: "מה אתם חושבים שהטמפרטורה של המים?" הם יכולים לתת לו את חוות דעתם על הטמפרטורה, אבל ת'כלס, הניחוש שלהם דומה לניחושים שלו, אף אחד מהם לא באמת יודע מה הטמפרטורה של המים.   והוא ממשיך להסתובב מסביב לבריכה.   מוכרת לכם החוויה הזו? קרה לכם שהסתובבתם סביב להחלטה מסויימת הרבה זמן, מבלי להיות מסוגלים לקבל החלטה לכיוון כזה או אחר?   אני לא נגד לשקול כיוונים, לבדוק או להתייעץ. להיפך, אם היה מישהו שנמצא בתוך המים, או לפחות מישהו שהיה לא מזמן בבריכה, הייתי בהחלט הולך להתייעץ איתו, ואפילו (אם זה מספיק חשוב לי, הייתי גם משלם לו על הייעוץ הזה). אבל במקרה שלא מצאתי מישהו כזה, להמשיך להסתובב מסביב לבריכה לא ממש יקדם אותנו לשום מקום.   אמרתי לו שאני חושב שהדרך הכי פשוטה, ושהכי תקדם אותו כרגע היא פשוט להכניס רגל אחת לתוך המים. בהתחלה רק לגעת עם קצה האצבע, לבדוק שהמים לא קפואים או לחילופין לא רותחים. ואם זה מרגיש סביר ונוח להכניס את שאר הרגל.   לפעמים, אין לנו ברירה אלא להרגיש את זה. לחוש אם זה נכון ומתאים לנו. רק לחשוב ולהגות בכך לעולם לא יאפשר לנו באמת לדעת ולהרגיש מה נכון לנו יותר או פחות.   אמרתי לו שיכניס רגל, ואם זה מרגיש לו נכון, יתכן שתגיע הנקודה שהוא פשוט צריך לקפוץ למים.   לקפוץ למים ו"ללכת על כיוון מסוים".   רק מתוך החוויה עצמה, ומתוך העשייה עצמה הוא יוכל לדעת איך זה מרגיש לו ומה נכון עבורו.   הכל כמובן צריך להיות בצורה מחושבת, לא הייתי אומר לאף אחד לקפוץ למים אם הוא לא יודע לשחות. וגם בבריכה יש עומקים שונים.. לא חייבים להתחיל מהאזור של ה"מים העמוקים"... אפשר להתחיל ב"רדודים" ומשם להתקדם... ממש כמו שלמדנו לשחות כשהיינו ילדים.   לפעמים אין ברירה אלא פשוט לבדוק. זוכרים כשהיינו ילדים, והיו מציעים לנו לטעום סוג של אוכל חדש? מה היינו עושים, נוגעים עם קצה הלשון, ואחר כך מעיזים אולי לקחת "ביס" קטן, ואז עוד אחד... ככה היינו אוספים מידע ורואים מה נכון לנו ואם זה טעים.   אז איך נוכל לקבל החלטות טובות יותר? הרבה אנשים תקועים סביב החלטות. בעיקר אני רואה הרבה שתקועים סביב החלטות הקשורים לכיוונים שונים של עשייה. קריירה כזו או אחרת. להקים עסק או להישאר שכיר. לעזוב מקום עבודה עכשיו או אחר כך. ללכת לכיוון עסקי כזה או אחר.   אנחנו הרבה פעמים חוששים לקבל החלטות בגלל שהן נתפסות לנו כמשהו מאד דרמטי. כמשהו מוחלט וסופי.   ואם אנו חוששים לקבל החלטה, אז לרוב מה שקורה הוא שאנו נשארים במקום וממשיכים להתלבט. לעד... ההישארות במקום היא אולי נוחה במידה מסויימת, כי אנו נשארים בסביבה מוכרת ורגילה, אבל יש שם משהו מאד מתעתע.   כי אנו לא באמת נשארים במקום. שום דבר בעולם שלנו לא נמצא במקום. שום דבר לא באמת עומד במקום.   כתבתי על כך בספר שלי, רב-המכר "להגשים" – ישנו חוק אוניברסלי בעולם שנקרא "חוק התנודה", ובפשטות המשמעות שלו אומרת, שהכל נמצא בתזוזה כל שהיא. גם עצמים שנראים לנו דוממים, לא באמת כאלו. אם נבחן אותם לעומק, במיקרוסקופ חזק, נוכל לראות שהם מורכבים מאינספור חלקיקים קטנים שנמצאים כל הזמן בתזוזה.   חוק התנודה אומר דבר מאד פשוט, כשהכל זז, יש שני כיוונים אפשריים: כיוון של צמיחה והתפתחות, וכיוון של נבילה וגסיסה.   אין באמת מצב אפשרי של "עמידה במקום". כמו בטבע שהצמחים צומחים או נובלים, כך גם אנחנו כבני אדם – או שאנו מתקדמים וצומחים או שאנו הולכים לאחור ונובלים.   ואם אנו חושבים שלעמוד במקום זה באמת לעמוד במקום, הרי שאם הכל סביבנו נמצא בתנועה, אז למעשה, לעמוד במקום משמעו – ללכת אחורה. לנבול.   כל תנועה עדיפה על עמידה במקום.   וכאן אולי ישאל מישהו (ובצדק) – אז איך אדע אם ההחלטות שלי הן נכונות? איך אדע שהכיוון שאני הולך אליו הוא נכון עבורי?   התשובה היא שלא תמיד נדע. נקודה. לא תמיד נוכל לדעת. נוכל לשער, לבדוק, להתייעץ – אבל מתישהו נצטרך להחליט. פשוט להחליט.   אני לא מאמין שיש דבר כזה שנקרא "החלטות שגויות". אנו שופטים את עצמנו בדיעבד על החלטות שקיבלנו בעבר ומתייגים אותן כהחלטות "טובות" או "שגויות". אבל זו חוכמה של "לאחר המעשה". וזו חכמה קטנה.   לאחר המעשה, יש לי יותר מידע, יש לי יותר ידע והבנה מאשר היו לי כאשר קיבלתי את ההחלטה. כך שבעצם, לשפוט את עצמי כיום, עם המידע העדכני שיש לי, על החלטה שקיבלתי בעבר כשלא היה לי את המידע העדכני, זו חכמה קטנה מאד.   השיפוטיות והביקורת העצמית היא לא רלוונטית בנקודה הזו. הרי אף אחד לא יקבל מרצון, החלטה שהוא יודע שהיא שגויה. כל החלטה שאנו מקבלים, היא ההחלטה הטובה ביותר שאנו מאמינים עבורנו, באותה נקודת זמן ועם כל הידע והמידע שיש לנו באותה נקודת הזמן.   ויש כאן משהו נוסף: כל החלטה היא טובה עבורנו. אני באמת מאמין כך. לא תמיד מה שקורה הוא מה שציפינו שיקרה. לא תמיד אנו מקבלים את התוצאות הרצויות סביב החלטות כאלו או אחרות, אבל אני מאמין שאם זה קורה, הרי שיש שם איזה שהוא שיעור חשוב עבורנו. משהו שהיה צריך לקרות.   לפעמים זה נועד לכוון אותנו למקום שלא היינו יכולים להגיע אליו אם לא היינו הולכים לכיוון מסוים. לפעמים זה בא להעניק לנו יכולות חדשות, לפתח בנו כישורים להתמודד עם סיטואציות מסוימות. לפעמים זה בא ללמד אותנו שיעור חשוב.   לכל דבר שקורה לנו, גם לדברים הפחות "נעימים" או "טובים", יש ערך עבורנו.   במקום להתנגד, להתעצבן, לכעוס או להיות קורבן של נסיבות כאלו או אחרות, הרבה יותר מקדם ואפקטיבי זה לבדוק מה קיבלתי מההתנסות הזו, כיצד התפתחתי, איפה זה שינה אותי, כיצד זה שיפר את היכולות שלי.   לחפש את הלמידה בכל דבר שקורה לנו.   אז אם אתם מתלבטים לגבי החלטה מסוימת, תוהים ביניכם לבין עצמכם איך זה ירגיש ומה יהיה, תתחילו להכניס אצבע למים, תרגישו את הטמפרטורה, תתנסו.. זה הדבר שהכי יקדם אתכם בדרך שלכם!   שבת שלום! ערן

להקים עסק זו כבר לא פריווילגיה.   התחנה הראשונה בטיול הגדול שלנו בעולם לפני כשנתיים וחצי היתה נפאל (למי שלא יודע במה מדובר, הציצו כאן... ).   ואני זוכר שאחד הדברים שהיה מאד מעניין לראות אותם הוא שחלק ניכר מן האנשים הנפאליים היו בצורה כזו או אחרת "בעלי עסק" ו"יזמים".   אלה הם לאו דווקא עסקים במובן שאנו רגילים לראות אותם בעולם המערבי. ברוב המקרים היה מדובר במשהו משפחתי שנסמך על אב או אם המשפחה, ושאר בני המשפחה שתומכים בהם.   זה יכול להיות דוכן מומו קטן ברחוב (אם לא ניסיתם את המומו הנפאלי, מומלץ בחום!), עגלת פירות קטנה שהם דוחפים ברחוב ומציעים לעוברים ושבים, שרותי כביסה לתיירים, או במקרים שבהם בית המשפחה היה גובל ברחוב, מכולת קטנה שמוכרת כמה מוצרים.   במקרים רבים הם גם בונים את הבתים שלהם כך שלמטה ישנה חנות כלשהי, והדירה מעליה (אפשר לראות למטה בתמונה).   אחד ההסברים לתופעה הזו נעוץ בנתון כלכלי משמעותי בכלכלת נפאל – אחוזי האבטלה במדינה הם למעלה מ-40%! וגם המשכורות של אלו שכבר כן מועסקים ב"עבודה" הן לא גבוהות במיוחד.   מה שאומר, שעל מנת לשרוד, אין לנפאלים יותר מדי ברירה. הם לא יכולים להסתמך על "מישהו אחר" שידאג להם לפרנסה שלהם. לא על המעסיקים, לא על הממשלה, או על משהו כמו "ההסתדרות".   כל אדם לעצמו – אם לא ידאג לעצמו, לא יהיה לו.   ולכן הם חייבים להיות יזמים.   אני מניח שיש כאלו שיצקצקו בלשונם ויאמרו שזה לא בסדר, וכואב להם על הנפאלים שככה זה אצלם, ושהממשלה צריכה לדאוג להם... אבל לדעתי, דווקא הנפאלים, עם תפיסת האחריות האישית הגבוהה שלהם: "אם אני לא אעשה לביתי, אף אחד אחר לא יעשה לביתי" הם אלו שערוכים טוב יותר מהרבה אנשים במערב, להתמודד עם העולם שמשתנה לנו מול העיניים.   בעידן התעסוקה היום, יותר ויותר משרות נעלמות, מקומות עבודה מצטמצמים, האוטומציה, הרובוטים והמחשבים מייתרים עוד ועוד משרות מסורתיות, ומעסיקים מעבירים יותר ויותר תפקידים למדינות "זולות" יותר או לפרילנסרים ברחבי העולם.   בעוד כמה שנים זו כבר לא תהיה פריווילגיה של מישהו להפוך להיות יזם ולהקים עסק, פשוט לא תהיה לו ברירה אחרת!   כתבתי על כך כבר לפני כמה שנים בספר השני שלי "להתעורר" (יכולים להוריד כאן בחינם את הפרק שמדבר על כך), ומאז המציאות ממשיכה להשתנות עוד ועוד לכיוון הזה.   הבטחון התעסוקתי כבר לא באמת קיים, ההבטחה שקיבלתי מההורים שלי ש-"אם תלמד מקצוע טוב, תוכל למצוא עבודה טובה ולהפליג בבטחון עד לפנסיה" כבר כמעט ואינה מתקיימת יותר.   אנחנו רגע לפני חג החירות, חג החופש וזוהי הזדמנות מעולה לעצור לרגע ולבדוק את עצמנו – עד כמה אנו באמת חופשיים, עד כמה אנו באמת לקחנו אחריות על החיים שלנו ושחררנו את התלות בגורם חיצוני כזה או אחר? (ממשלה, מעסיקים וכו').   אני מאמין שכל אחד מאיתנו חייב לפתח את הכישורים היזמיים שלו, קודם כל בשביל הבטחון האישי והכלכלי, שנית כי זו לדעתי גם דרך מדהימה לחיות את החיים בצד שיוזם ויוצר את נה שקורה, מאשר בצד הפאסיבי שמגיב למה שקורה...   רבים מהאזרחים הנפאלים יודעים שהם תלויים בעיקר בעצמם ולא בחסדים של שום גוף כזה או אחר, ולכן הם הופכים את עצמם ליזמים.   משהו ללמוד מהם...   מאחל לכם חג פסח שמח! ערן

הי! לפני כמה שבועות ישבתי עם לקוחה יום שלם בתהליך אסטרטגיה עסקית שבנינו ביחד לעסק שלה. יש משהו מרתק בעיני בתהליכי האסטרטגיה הללו, כי מתישהו בתהליך, נוצר איזה שהוא קסם, מגיעים לאיזו פריצת דרך, האסימונים נופלים והתובנות מגיעות. וזה לא רק במה שקשור לאפיון העסקי כמו מי הלקוחות, מה המוצרים, איך משווקים וכמה כסף גובים על המוצרים השונים. זה קשור, בהרבה מקרים, גם לתפיסת העולם של בעל העסק. לתפיסת העולם שלו בנוגע לעסק שלו, לחיים שלו, ללקוחות שלו, לערך שהוא מביא לעולם וכדומה. וכך במהלך היום, פתאום היא אמרה לי משפט שגרם לי לעצור. ולעצור אותה ולעצור את התהליך. המשפט שהיא אמרה לי היה: "זה לא מצפוני למכור" שמעתי כבר הרבה דברים בכל מה שנוגע למכירות, אבל משפט שאומר שזה לא מצפוני למכור, זה לא משפט שאתה שומע בכל יום. אני יכול להבין סוחר סמים שמוכר ללקוח שלו, ומרגיש אולי שזה לא מצפוני למכור. אבל אני מכיר אותה היטב, והיא לא במקצוע הזה, ומה שהיא מוכרת הוא בעל ערך עצום ללקוחות שלה. אז עצרתי אותה ושאלתי כדי להבין, למה היא מתכוונת. והיא אמרה שבעצם במקרים מסויימים מגיעים אליה לקוחות שהם קצת מבולבלים, וקצת לא יודעים מה נכון להם ומה מתאים להם, והיא חושבת שאם הלקוח נמצא במקום המבולבל הזה, אז זה לא מצפוני "לנצל את מצבו" (אלו המילים שהיא השתמשה בהן) ולמכור לו. שאלתי אותה אם במצבים הללו היא יודעת מה נכון ומה מתאים להם, והיא ענתה בוודאות מוחלטת שכן! אז אמרתי לה שאני לא מבין איפה הבעיה? הרי אחת הסיבות שבגללן לקוחות מגיעים אלינו מלכתחילה היא שהם מבולבלים! הם לא יודעים תמיד מה נכון להם, הם מתלבטים בין אפשרויות שונות ודרכי פעולה שונות והם באים אלינו כדי שנעזור להם. כדי שנעזור להם לבחור, כדי שנעזור להם להסיר את הבלבול. אבל אם התפיסה שלי היא שזה לא מוסרי או לא מצפוני למכור ללקוח שנמצא במקום הזה, אז אין שום סיכוי בעולם שאני באמת אמכור לו משהו. ואז אני יוצר ללקוח בעיה גדולה יותר. כי הוא בא אלי כדי שאפתור לו את הבלבול, ואני, בגלל תפיסה ואמונה שגוייה, שאני מחזיק בה, מונע ממנו את הפתרון שהוא צריך. ואז הוא עוזב אותי, עוד יותר מבולבל ממה שהוא הגיע, כי בתת המודע שלו נוצרת ומתחזקת האמונה ש"יש אצלי בעיה, כי אפילו המומחה שהגעתי אליו לא יכול לעזור לי!". אנחנו כאן כדי להעניק לאנשים שרות. להביא לידי ביטוי את השליחות שלנו בעולם, ועל ידי כך לשרת אנשים ולעזור להם. אנו לא עוזרים לאף אחד אם אנו מונעים ממנו את השרות והשליחות שלנו. חלק מהערך ומהעזרה שלנו ללקוחות שלנו הוא על ידי כך שאנו מעניקים להם בהירות, מזיזים את הערפל שלפעמים הם אפופים בו, ויוצרים להם נתיב פעולה חדש. זה התפקיד שלנו. ואני מאמין שאם הפתרון שהצענו נכון ומדויק ללקוח, הוא יודע להרגיש את זה. ואז הוא יקנה מאיתנו. אנו לא צריכים למנוע מהלקוחות שלנו את הערך שאנו יודעים לתת להם רק בגלל התפיסות הלא מקדמות שאנו מחזיקים בהן. אבל זה לא נגמר כאן. יש סיבה לכך שהתפיסה הזו עלתה מלכתחילה. ולדעתי זה קשור לתפיסת הערך העצמי שלנו. אם אני לא משוכנע לחלוטין שיש לי ערך אמיתי להביא לעולם אז הדרך של האגו שלי "לשמור עלי שלא אפגע" היא לעורר בי ספקות. ספקות שאני לא מספיק טוב, שאני לא באמת מביא ערך, ושאני לא מתאים לאדם כזה או אחר. הכל כדי שלא אעשה משהו שעלול לגרום לי להיכשל או לא להצליח. לשם כך אנו צריכים להיות בתוכנו בפנים מאד מדויקים ושלמים, עם מי שאנחנו, עם הערך שאנו מביאים לעולם, עם השליחות שלנו. כי אם לא, זה ישתקף אצלנו מיד בחוץ. וזהו תהליך עמוק, שלוקח את הזמן שלו, והאמת שהוא אף פעם לא נגמר. אז לפני שאתם הולכים לחפש עוד "גלולת קסם" שתעזור לכם "למכור טוב יותר", כדאי להתחיל בפנים. עם השאלות החשובות יותר: מי אני? למה אני כאן? מה הערך שאני מביא לעולם? אשמח לשמוע מה אתם חושבים על כך... האם זה לא מצפוני למכור? שלכם, ערן נ.ב - אם אתם מרגישים שחסרה לכם אסטרטגיה עסקית ושיווקית, מובנית, מסודרת וארוכת טווח לעסק שלכם, מוזמנים ליצור איתנו קשר עם הפרטים שלכם, ונחזור אליכם מיד. אולי גם אנחנו צריכים לבלות קצת זמן איכות ביחד על העסק שלכם? :)

הי! בסרט המצוין Inception (או בשמו העברי "התחלה") באחת הסצינות הראשונות, לאונרדו די קפריו יושב מול הלקוח המיועד ושואל אותו: מה הוא הטפיל המסוכן והעמיד ביותר בעולם?   האם זו בקטריה? אולי וירוס?  לא...  זהו רעיון.   הוא עמיד, ומדבק ביותר.  ברגע שרעיון נתפס במוח של האדם, זה כמעט בלתי אפשרי להיפטר ממנו.  ויותר מכך - רעיון שהוא מאד מובנה, ומאד מבוסס: נדבק.   מאד אהבתי את הסרט (ראיתי אותו כבר כמה פעמים), אבל בעיקר נשארה לי ממנו חרוטה הסצנה הספציפית הזו.  כי למרות שניתן לטעון שהסרט הוא בדיוני לחלוטין, ההיגד הזה הוא מאד נכון ומאד אמיתי.  ברגע שרעיון מתחיל להתבסס ולהתיישב אצלנו במחשבה, קשה מאד להוציא אותו משם.   זו הסיבה שלפעמים כל כך קשה לנו לעשות שינויים מצד אחד – כי קשה להוציא את המחשבות וההרגלים הקיימים. אבל מצד שני, לפעמים ישנם אנשים שעושים שינוי בשניה, מהרגע שרעיון חדש התיישב להם במחשבה.  עכשיו תתארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: נניח שאתם פוגשים בלקוח פוטנציאלי, ורוצים לעניין אותו במוצר או בשרות שלכם. כמה קל זה היה אם הייתם יכולים, בצורה מהירה, ואפילו אוטומטית, לגרום ללקוח להבין משהו לגבי עצמו ולגבי המוצר או השרות שלכם ובעקבות כך לרצות לקנות מכם, או להמשיך אתכם בתהליך.  נשמע מעניין?   ובכן, זה לא מדע בדיוני. זה לגמרי אמיתי.  אני עושה את זה כבר שנים בדרכים מאד מסויימות ומאד ספציפיות.  ושלא נתבלבל, אני לא מדבר כאן על כל מיני דרכים "מפוקפקות" כאלו ואחרות שמנסות להתיימר לשתול מחשבות במוחו של הלקוח.  אני מדבר כאן על דרך ישרה, אותנטית, ומהימנה ליצור חיבור מאד עמוק ביננו ובין הלקוחות שלנו, לגרום להם להבין משהו חדש לגבי עצמם ומתוך כך לעורר בהם רצון להמשך התהליך איתנו ולרכוש מאיתנו.   עכשיו אני רוצה להוסיף לכם נדבך נוסף מעניין לכאן – תארו לכם גם, שכל התהליך הזה, קורה מבלי שאתם צריכים להיות מעורבים בו בכלל.  הוא קורה בצורה אוטומטית לחלוטין, גם כשאתם עושים דברים אחרים או אפילו ישנים.   אם מה שתארתי לכם כאן נשמע לכם מעניין, אז אתם לא רוצים לפספס את ההדרכה: כיצד לגרום ללקוחות המדוייקים לרוץ אליך ולרצות לקנות דווקא ממך! ולמי שרוצה לצפות בסצינה מתוך Inception הנה היא:  תהנו! ערן

הי! לפני כמה שבועות השתתפתי במפגש של קבוצת בעלי עסקים. כשנכנסתי לחדר פתאום ניגש אלי אחד המשתתפים, מציג את עצמו ואומר לי שהוא חייב לספר לי משהו. אנחנו הולכים הצידה ואז הוא מספר לי את הסיפור שלו.   הוא אמר ששמע אותי מספר על המפגש שלי עם בוב פרוקטור לפני כ-11 שנים שבו בוב שאל אותי את השאלה "מה היית עושה אם הייתי יכול להראות לך כיצד להפוך את ההכנסה השנתית להכנסה חודשית?". אני לא אלאה אתכם בכל מה שהוא סיפר לי באותה שיחה, אבל כמה ימים לאחר מכן הוא שלח לי את המייל הזה:   "היי ערן, אני כותב לך את המייל הזה כהוקרה על זה שאתה המנטור הראשון שנחשפתי אליו בעולם ההתפתחות האישית, ואני בטוח שיש לך חלק ענק במה שעברתי בשנים האחרונות.   טוב אז הכל התחיל ב- 2012, בזמן שאני עובד כמאבטח בחברת הייטק ובזמן שאני מעביר משמרות לילה שומע בשקיקה את הספר שלך "להגשים". (עברתי את ה- 50 פעמים לדעתי..)   האמת שבהתחלה עיצבן אותי הרעיון שלך של "להפוך את ההכנסה השנתית להכנסה החודשית"... חשבתי שאני צריך לעבוד פי 12 יותר ולא כל כך התחשק לי... ואז כשהבנתי שאתה בכלל מדבר על ריבוי מקורות הכנסה, זה עוד יותר בלבל אותי, כי לא היה לי מושג מאיפה להתחיל!   הרבה דברים עברו מאז, למדתי ה-מ-ו-ן והתקדמתי בעולם של מכירות, שיווק דיגיטלי ומסחר אלקטרוני. ותוך כדי שאני לומד על עולם העסקים, אני לא מפסיק להשקיע במיינדסט שלי ובפיתוח הערך העצמי שלי.   וזה בדיוק העניין... שהרבה מפספסים, ושגם אני פספסתי בתחילת הדרך. זה הכל מיינדסט.   גם אם בתחילת הדרך הייתי מקים את 2 העסקים שיש לי היום, כנראה שהם לא היו מצליחים.   בספק אם היו שורדים חודש (או יותר נכון אם אני הייתי שורד...). אני מבין את המשפט שההכנסה שלי היא בדיוק לפי הרמה של תפיסת הערך העצמי שלי (בקבלה זה נקרא "גודל הכלי שיכול להכיל את האור").   למדתי שכל מה שאני צריך, במקביל ללימודים, חיפוש הזדמנויות ופתיחת עסקים הוא לעבוד על הערך העצמי שלי ולבנות אותו. ורק כשהוא יהיה שווה פי 100 יותר, רק אז רמת ההכנסה שלי תגדל.   האמת? אני יודע שמעצבן לשמוע את זה, זו לא בדיוק העצה הכי "פרקטית" שאני יכול לתת, אבל הלוואי והיו אומרים לי את זה בגיל 21, אחרי שסיימתי צבא...   והיום?   היום יש לי 2 עסקים שמכניסים לי משמעותית יותר מההכנסה השנתית שלי מלפני כמה שנים (שהיתה אז 5,000 בחודש). האמת שנכון לכתיבת שורות אלה עברתי את ה-5,000 ש"ח ביום.   אז מקווה שהצלחתי להעביר את המסר דרך המסע שעברתי, ומאחל המון בהצלחה לכל מי שיקרא את המילים האלו. נ.ב. לי זה לקח 5 שנים... אני יודע שהיום כל אחד רוצה לייצר לעצמו הכנסה פאסיבית וחופש כלכלי כבר מחר, אבל ברוב המקרים זה לא עובד ככה, וזה גם לא נכון שזה יהיה ככה. כי שמקבלים יותר ממה שמסוגלים להכיל, אז המצב תמיד מתאזן וחוזר לעצמו. צריך לבנות את הכל בהדרגה, ולשים המון פוקוס על מיינדסט נכון. בהצלחה :) " עד כאן המילים של שגיא. אני חושב שמה ששגיא מתאר כאן הוא בדיוק, אבל בדיוק לב העניין! הרבה אנשים רוצים להשיג יותר, להיות יותר, להרוויח יותר. הרבה רוצים יותר כסף, להגדיל את ההכנסות שלהם. זה ברור. אבל, וזה אבל גדול: מרבית האנשים שרוצים לעשות זאת ולהשיג זאת, אינם מוכנים לעשות את מה שנדרש כדי להשיג זאת. אם תקראו לעומק את הדברים שכתב שגיא, תראו כמה דברים חשובים בתהליך שהוא עבר ועודנו עובר: הוא לא הפסיק להשקיע בעצמו, ללמוד ולהתפתח. מתוך ההבנה שככל שהוא יתפתח כך גם ההכנסה שלו תתפתח. הוא פיתח את יכולות השיווק והמכירה שלו. אלו יכולות קריטיות בעידן של היום, ואין זה משנה אם אתה שכיר, עצמאי או בעל עסק. כולם חייבים לדעת לשווק את עצמם, את הרעיונות שלהם ואת המוצרים והשרותים שלהם. הוא השקיע בלי סוף בפיתוח הערך העצמי שלו. הוא מבין שככל שהערך העצמי שלו יגדל, כך גם מה שהוא יוכל להעניק לאחרים יגדל, ובאופן ישיר כך גם ההכנסה שלו תגדל הוא מבין שאין כאן "זבנג וגמרנו". שאין שום גלולת קסם שיכולה לגרום לזה לקרות. יש תהליך שאדם נדרש לעבור, והתהליך הזה דורש השקעה, מחוייבות התמדה ו-זמן. יש משפט שאני מאד אוהב (כי הוא מאד נכון) שאומר ש"אי אפשר לזרז צ'יפס". לדברים לוקח את הזמן שלהם להתהוות. וכמו שהוא מסכם – זה הכל מיינדסט. הכל בתודעה ובמחשבה שלנו. וככל שהוא השקיע בכך יותר, כך הוא הרוויח יותר. אגב, אם תקראו לעומק את הדברים ששגיא כתב, תבינו שהוא לא הפך את ההכנסה השנתית שלו להכנסה חודשית אלא הרבה מעבר לכך.. למעשה הוא הפך את ההכנסה החודשית שלו להכנסה יומית! אני רוצה להודות לשגיא ששלח את המייל הזה ומקווה שלפחות כמה מכם הקוראים זאת כעת תקחו מכאן השראה גם עבור החיים שלכם. ואם אתם רוצים לעשות יותר מאשר רק לקחת השראה, ואתם מוכנים לעשות צעד נועז ואמיץ כדי לממש את המשפט שנתן השראה לשגיא (להפוך את ההכנסה השנתית לחודשית) גם בחיים שלכם, אני מזמין אתכם לקרוא כאן על התוכנית החדשה שאני עומד לפתוח ממש בקרוב. מדובר ב"מעגל הפנימי" שלי. לפני כשבועיים פרסמתי אותה לראשונה, וכבר הקבוצה הראשונה המיועדת ל-12 בעלי עסקים מנוסים כבר התמלאה כולה. פתחתי קבוצה נוספת המיועדת לאנשים שהם עדיין שכירים או לכאלו שנמצאים בתחילת הדרך העסקית שלהם, וגם בה נותרו לנו נכון לרגע כתיבת השורות הללו רק 5 מקומות אחרונים. כך, שאם אתם רוצים לעשות צעד נועז לשנה החדשה, ובכלל, זה הזמן ללחוץ על הקישור, לקרוא לעומק את ההסבר שלי, למלא את הפרטים שלכם ואת שאלון ההתאמה ולהצטרף ל"מעגל הפנימי". ומי יודע, אולי בעוד 5 שנים (או אפילו פחות), אקבל גם מכם מייל דומה כזה? מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! שלכם, ערן.

הי, אחת הבעיות העיקריות של מרבית העסקים היא שהלקוחות לא תמיד יודעים לבחור נכון. הם לא יודעים תמיד להבדיל בינך ובין המתחרים שלך. וכשהם לא יודעים איך להבחין בהבדלים ישנו בדרך כלל רק פרמטר אחד שהם תמיד יודעים להשוות. וזה – המחיר. כבעל עסק, המקום האחרון שאנו רוצים להיות בו הוא זה שהלקוחות בוחרים (או שלא) לקנות מאיתנו על בסיס ההשוואה של המחיר. הסיבה היא פשוטה – אם הלקוחות בוחרים על בסיס מחיר, אז בדרך כלל אחד משני התרחישים הבאים יקרה: יבחרו במי שימכור במחיר הנמוך ביותר (כי זה הקריטריון היחידי שהם יודעים להשוות על בסיסו), וכמה שלא תורידו את המחיר, תמיד יהיה מתחרה שיוריד את המחיר עוד יותר יבחרו במי שימכור במחיר הגבוה ביותר, כי עבורם מחיר גבוה בדרך כלל יסמל איכות גבוהה יותר (לאו דווקא נכון, אבל רבים בוחרים כך). באופן כללי, אתם לא רוצים להיות במקום שבו הלקוחות בוחרים אך ורק על בסיס המחיר. אתם רוצים שהם ירצו לקנות דווקא מכם, ושהמחיר לא יהווה את הקריטריון העיקרי בהחלטה שלהם. נניח שאני רוצה לקנות טלויזיה חדשה. אני כלקוח (ורבים כמותי), לא ממש יודעים כיצד לבחור טלויזיה. כלומר, חוץ מלדעת את הגודל שאנו מחפשים, לרוב אנו לא ממש מבינים בטכנולוגיה, בהבדלים, בניואנסים ובטכנולוגיות השונות. ואז נגיע לחנות מכשירי החשמל (או לזאפ באינטרנט) ונחפש את הטלויזיה בגודל שאנו רוצים (למשל 55"). כעת, הקריטריון העיקרי שאנו יודעים לבחור על פיו הוא – המחיר! אם אני מעריך איכות, אני כנראה ארצה לקנות את המותגים היקרים יותר. ואם אני מחפש את העסקה הטובה ביותר, ארצה לרכוש את המכשיר הזול ביותר. אבל מה היה קורה אם יצרן טלויזיות מסויים, היה יוצר עבורי, ועבור שכמותי, מדריך כלשהו שנקרא: "כיצד למצוא את הטלויזיה המתאימה ביותר לצרכים שלך ובמחיר הטוב ביותר" או "10 דברים שאתם חייבים לדעת לפני שאתם קונים טלויזיה" הסבירות היא שהיה מעניין אותי לקרוא (או לצפות) בתוכן שכזה, כי הוא רלוונטי כמובן למה שאני מחפש. כעת, במדריך הוא היה בוחר להדגיש נקודות שמייצגות יתרונות יחסיים שלו, לעומת חסרונות יחסיים של המותגים המתחרים.  נניח שאחד הדברים שמייחד את הטלויזיות שלו, הוא האחריות הארוכה שהוא נותן. אז בוודאי שהוא היה כותב במדריך משהו בסגנון: "אחד הדברים שחשוב לבדוק לפני שאתם רוכשים טלויזיה חדשה, היא מה משך אחריות היצרן שאתם מקבלים. השוק מוצף במכשירים זולים מתוצרת סין, שנוטים להתקלקל לאחר שנה/שנתיים, ולכן הם מגיעים עם אחריות קצרה של שנה בלבד. אם אתם כבר משקיעים בטלויזיה חדשה, כדאי שתוודאו שהיא מגיעה עם אחריות של 3 שנים לפחות!" מה שהוא בעצם עשה, הוא חינך את הלקוח. הוא לימד אותו משהו חדש שהלקוח לא ידע רגע לפני כן. הוא בעצם הכניס, למערכת השיקולים של הלקוח, שיקול נוסף שלא היה שם קודם לכן. הוא לימד והסביר ללקוח, למה חשוב ללקוח לבדוק את האחריות שהוא מקבל עם רכישת המכשיר. סביר שכעת אותו לקוח, כשהוא נכנס לחנות מוצרי החשמל ישאל את המוכר איזה טלויזיות מגיעות עם אחריות ארוכה יותר ויתמקד בהן. או כשהוא סורק בזאפ הוא יבדוק למי יש אחריות ארוכה יותר. הגישה הזו נקראת: שיווק מבוסס חינוך. אנו מחנכים את הלקוחות כיצד לקנות נכון. זוהי שיטת שיווק מאד אפקטיבית ויעילה שמבוססת על כך שאנו יוצרים עבור הלקוחות שלנו תוכן שעוזר להם לבחור, שמלמד אותם על עולם התוכן שלנו, על המוצרים והשרותים שלנו, ובעצם מקרבים אותנו אלינו. יצירה של תוכן היא אחד מהמרכיבים המשמעותיים בעולם השיווק כיום. יותר ויותר עסקים, מכל הסוגים והמינים משתמשים בתוכן על מנת למשוך אליהם לקוחות, וליצור אצל הלקוחות את החיבור, הבטחון והאמון בהם ובמותג שלהם. אני אישית עושה זאת כבר למעלה מ-12 שנים. יצרתי עד היום אלפי פריטי תוכן שונים שמשמשים אותי עד היום: פוסטים בבלוג, וידאו, קורסים דיגיטליים, קורסים במייל, ראיונות עם מומחים ומובילים בתחומם, הרצאות מוקלטות, מדריכים, סדנאות, הרצאות ועוד... ולראשונה אני חושף הכל – כיצד להפוך ולהיות מכונת תוכן משומנת המייצרת תוכן מגוון, בעל ערך גבוה, מושך לקוחות ומייצר הכנסות. זו הדרכה המיועדת לכל מי שעוסק ביצירת תוכן מכל סוג שהוא. בין אם אתם רוצים לכתוב פוסטים לבלוג או לפייסבוק, תוכן שיווקי, תסריט לוידאו, תוכן להרצאה, ספר, מדריכים מכל סוג, או כל סוג של אחר של תוכן. הנה כל מה שיחשף בפניכם בהדרכה המקיפה הזו: איך ליצור את הפילוסופיה היחודית שלכם שבולטת מעל לכולם כיצד להפוך את עצמכם ל"מכונת תוכן" שיוצרת תוכן מעניין, רלוונטי וכזה שמעניין ומושך את הלקוחות שלכם כיצד למצוא רעיונות חדשים לתוכן עבור הקהל שלכם כיצד לזהות מה מעניין את הקהל שלכם, ואיזה תוכן חדש להציע לו כיצד לפתח תוכן חדש כאשר אתם ישנים! כיצד לפתח תוכן מבלי לכתוב מילה אחת בעצמכם! כיצד לגרום ללקוחות שלכם ליצור עבורכם את התוכן הרלוונטי ביותר עבורם כיצד מומחים אחרים יוצרים תוכן רלוונטי ומושך עבורכם כיצד למקסם את השימוש בתוכן שיצרתם כיצד ליצור תוכנית שנתית וחודשית עבור אימפריית הידע שאתם יוצרים כיצד לפתח תוכן שיוצר אצל הלקוחות שלכם חיבור פסיכולוגי ורגשי אליכם איך ליצור SYSTEM עקבי של יצירת תוכן כיצד ליצור תוכן שיווקי שמניע אנשים לפעולה ולרכישות המוצרים והשרותים שלכם כיצד למסחר ולהגן על הקניין הרוחני שלכם כיצד ליצור רשימת נושאים לפוסטים בבלוג המספיקים לשנה ויותר,בתוך 60 דק' כיצד להפוך למכונת רעיונות בלתי נדלית מהן 3 הפעולות שיגרמו לכם להפוך להיות יצירתיים לתמיד כיצד ליצור תוכן שמקדם את המוצרים והשרותים שלכם כלים שימושיים ליצירת תוכן מגוון כיצד לדעת ולבחור מה פורמט התוכן שהכי מתאים ונכון לכם כיצד לפנות לאנשים מעניינים ומובילי דעת קהל ולהשיג את הסכמתם להתראיין אצלכם (לבלוג, וובינר, לספר או לפודקאסט) ההדרכה מוקלטת, וזמינה לצפייה מיידית דרך האינטרנט. מי שנרשם, מקבל גישה חופשית לכל החיים, לשימושו החופשי. כל הפרטים, המידע וההרשמה כאן בקישור. תהנו! שלכם, ערן.

לפני כמה ימים כתבתי כאן פוסט על הפתקיות החדשות שויסוצקי עיצבו לשקיות התה שלהם, והסברתי למה אני חושב שזה היה מהלך חכם. והנה אתמול קיבלתי מהם את המייל הזה שבו הם מודים לי על הפוסט שכתבתי ומציעים לשלוח לי מתנה: אז קבלו את: שיווק חכם - חלק 2! מה חכם בזה? למה לא לפרגן בחזרה ללקוחות שמפרגנים לך? מה אנחנו בעצם עושים בזה? אנחנו מצד אחד מעודדים ומחזקים את ההתנהגות של אותם לקוחות שפרגנו לנו, ומצד שני אנחנו גם נותנים דוגמה ללקוחות האחרים - הנה תראו מה קורה ואיך אנחנו מפרגנים למי שמפרגן לנו! חכם. חכם מאד! אגב, לפרגן בחזרה ללקוחות זה לא תמיד חייב לבוא עם מתנה כלשהי, לפעמים אפילו רק הוקרת התודה, מכתב קצר או שיחת טלפון יעשו את האימפקט לא פחות. בגדול - כל דבר שיתן ללקוח להרגיש "מיוחד" ושזכה לאיזה שהוא יחס מיוחד מכם, יעשה את העבודה היטב. אז תחשבו איך אתם יכולים לפרגן בחזרה ללקוחות שלכם? איך אתם יכולים לראות ולתפוס את כל הפעמים והמקומות שהם מפרגנים לכם? ותפרגנו להם, זה יחזור אליכם בחזרה, ובגדול! ולמי שתוהה - איך ויסוצקי בכלל גילו את הפוסט באתר שלי? האמת, שאין לי מושג. אבל אני יכול להניח שהם משתמשים בשרות ההתראות של גוגל - Google Alerts שמאפשר לכם להגדיר מילות מפתח מסוימות, כך שבכל פעם שמשהו באינטרנט מתפרסם עם המילים הללו, אתם מקבלים התראה במייל. אז כבר עכשיו הכנסו לשירות הזה של גוגל (הוא בחינם לגמרי) ותגדירו שם את המילים של השם שלכם, ושל המותג שלכם, כך שתקבלו התראה בכל פעם שמישהו מזכיר אתכם באינטרנט. בהצלחה!

הי, מאז שהוצאתי קפה וחלב מהתפריט שלי, לפני קרוב לשבע שנים, אני שותה בעיקר תה. מגוון הטעמים והסוגים של התה שנוצרו בשנים האחרונות מאפשרים לי להתנסות בכל פעם בסוגים שונים ובטעמים שונים. אבל לא על הטעם והסוג של התה רציתי לכתוב לכם. אלא דווקא על משהו שלכאורה ממש לא קשור לתה עצמו ובטח לא לטעם שלו. לפני מספר ימים שמתי לב שוויסוצקי החליפו את הכיתוב על הקרטונים הקטנים של התיונים שלהם. אתם מכירים את הקרטון הקטן הזה? זה שקשור לחוט הקטן שמחובר לתיון. חתיכת קרטון קטנה וחסרת משמעות בדרך כלל. בדרך כלל, ובמרבית התיונים האחרים שקיימים הקרטון הקטן הזה באמת חסר משמעות. וויסוצקי מצאו דרך מגניבה להוסיף לו משמעות. במקום שבשני הצדדים יופיע הלוגו של ויסוצקי, הם משתמשים בצד אחד כדי להעביר מסרים מעצימים. למה אני חושב שזה שיווק חכם? קודם כל הם יוצרים כך סוג של בידול / שונות מול כל שאר התיונים האחרים בשוק זה נותן ערך מוסף של "וואו" - משהו שלא ציפינו לראות... כפי שאתם יכולים לראות בתמונה, על כל תיון יש מסר אחר, כך שבכל פעם שאתה פותח תיון חדש יש את אלמנט ההפתעה של "מה יצא לי מזה עכשיו?" במקום לבזבז את שטח הנדל"ן של הקרטון הקטן הזה, שעד עכשיו היה חסר משמעות, הם משתמשים בו כדי להעצים את הלקוחות ולחזק את המותג שלהם הם יצרו משהו שיכול לגרום לאנשים "לדבר עליו". פתאום הקרטון הקטן וחסר המשמעות הופך להיות נושא לשיחה. עובדה שהנה זה תפס אותי וגרם לי לכתוב על זה... לגרום לאנשים לדבר על משהו כזה זו ויראליות במיטבה אני לא יודע אם זה משהו שיגרום למישהו לבחור דווקא בתיונים שלהם במקום בתיונים אחרים, אבל תכל'ס זה לא עולה להם יותר כסף להדפיס את המסרים המעצימים הללו במקום את הלוגו שלהם, וזה נותן ערכים מוספים למוצר וללקוחות. אבל איך התיונים החדשים האלו קשורים לשיווק שלכם? קודם כל נשאלת השאלה: איך אתם יכולים ליישם את העקרונות האלו בעסק שלכם? איפה בעסק שלכם יש סוג של נדל"ן מת שמתבזבז? האם יש משהו שאתם נותנים ללקוחות ויכולים עליו להוסיף להם משהו בעל ערך? אחד המקומות שכמעט תמיד אני פוגש בו נדל"ן מת, זה הצד השני של כרטיס הביקור שאנשים נותנים לי... הוא ריק! למה לא לשים שם משהו נוסף? קריאה לפעולה? הפניה לקבל משהו בעל ערך באתר שלי? מסר מעצים? אגב, אני מקבל לפעמים בדואר גם פליירים שמודפסים רק על צד אחד וישנו צד שלם ריק לגמרי ומבוזבז!! עוד יותר מבוזבז, אלו הפליירים שעל שני הצדדים שלהם מדפיסים בדיוק את אותו התוכן! האם אתם שולחים או מחלקים משהו פיסי ללקוחות? למה לא להוסיף לאריזה עוד גלויה עם הפתעה / מתנה / בקשה לקבל פידבק או הפניה לחבר? מה אתם יכולים להוסיף בקלות למוצר או לשרות שלכם שמעצים את החוויה של הלקוח? מאז שיצאתי לדרך העסקית שלי, אני מאד אוהב להסתכל מסביב ולאסוף רעיונות שיווקיים טובים... ממליץ גם לכם לפתוח את העיניים ולהסתכל על האופן שבו עסקים אחרים משווקים לכם, מה הם עושים? כיצד הם פונים אליכם? מה מוצא חן בעיניכם ומה פחות? מכל מקרה כזה אפשר ללמוד... הרבה פעמים פגשתי רעיונות שיווקיים טובים שנעשו בתחומים שונים לחלוטין מהעולם שאני פועל בו, ודווקא על ידי כך שיישמתי אותם בעולם שלי, יצרתי חדשנות, משהו יצירתי שלא היה קודם או שהלקוחות שלי לא היו רגילים אליו. לא צריך להמציא את הגלגל, הוא כבר הומצא. אבל מעניין לראות באיזה גלגלים קיימים אתם עדיין לא משתמשים.. מה היו הרעיונות שיווקיים שאתם פגשתם ואהבתם? אשמח שתכתבו לי כאן... ערן נ.ב. - כבר הלכתם להצביע היום? אם עדיין לא, אז קדימה.. למה אתם מחכים? פעם בכמה שנים יש לנו הזדמנות להשפיע על מי שמשפיע על החיים שלנו... לא הזדמנות שמפספסים!

הי! **הערה: זה כנראה לא יהיה מה שחשבתם...   אז יצאתם לדרך העסקית שלכם, יצרתם מוצרים ושרותים, התחלתם למכור אותם, הבנתם שאתם צריכים לדעת גם לשווק ולמכור (כי בעצם בשום בית ספר והכשרה אקדמאית לא מלמדים אותנו את זה), התחלתם להשתפר בזה, אולי נעזרתם בליווי עסקי כזה או אחר, התקדמתם, התפתחתם... ואז?   מה קורה עכשיו?   ישנם סוגים שונים של אנשים כמובן, וסוגים שונים של עסקים, אבל במקרים רבים, יצא לי לפגוש לא מעט בעלי עסקים שלאחר מספר שנים מגיעים לנקודה שבה הם מרגישים אותה. אצל חלק זה יהיה קל יותר, אצל האחרים, ובמיוחד ככל שעובר הזמן, זה יורגש קשה יותר, אבל רובם מרגישים אותה.   ה"אותה" שאני מדבר עליה, היא: התקיעות.   אותה הרגשה, שאין זה משנה כמה אנו מתאמצים, כמה אנו לומדים ומתפתחים, אנו נמצאים, פחות או יותר באותו המקום. אז נכון שהשתפרנו מאיפה שהיינו בעבר, שאנחנו היום במצב טוב יותר, אבל עדיין, מול איפה שאנו מרגישים שהיינו יכולים להיות – אנו מרגיש תקועים.   לרוב בנקודה הזו, אנו ננסה לחפש לכך פתרון. בעולם העסקי, יש אינספור פתרונות אפשריים לכך. אנו מאמינים שאם רק יהיה לנו הידע שאנו חושבים שחסר לנו, או אם נכיר את השיטה החדשנית יותר להביא לקוחות, או שנקבל יעוץ ממי שנחשב – אז כל הבעיה הזו תיפתר. ולפעמים באמת זה עוזר, אבל הרבה פעמים – זה לא עוזר לנו. ואנו ממשיכים להרגיש את אותה התקיעות.   זה לא שאני נגד ידע עסקי, ליווי ותמיכה. להיפך, אני עצמי תמיד לומד, מתפתח ונעזר באחרים. אבל היום אני מבין שמעבר לידע והליווי החיצוני, שאני מחפש לקבל, יש משהו משמעותי יותר, ומשפיע יותר שעלי לטפל בו קודם כל. ושאם לא אתן עליו את הדעת, אין זה משנה כמה ידע ועזרה חיצונית אקבל, זה לא ממש ישנה את המצב.   התקיעות הזו, שאנו חווים אותה בשלבים שונים בחיינו נובעת לא מכך שחסר לנו ידע כזה או אחר. היא לא תפתר על ידי איזה שהוא "משהו" חיצוני שאנו צריכים להשיג אותו.   התקיעות הזו, באה לאותת לנו שיש משהו בפנים אצלנו שאינו נכון יותר.   לרוב היא באה לסמן לנו על כך שקיים בנו ניתוק. ניתוק של האדם מעצמו, מהפנימיות שלו, מהשליחות שלו, מהאינטואיציה הפנימית שלו או מהנשמה שלו (כל אחד לפי אמונתו).   אנשים שחיים כך, מנותקים מהעולם הפנימי והעולם הגבוה שלהם, הם לרוב גם מנותקים מהסביבה הקרובה שלהם. מנותקים מילדיהם, ומבן/בת זוגם, מנותקים מאותם אלו שהם נועדו להשפיע עליהם (הלקוחות).   כאשר אנו מנותקים מהמהות הגבוהה שלנו זה כמו לחיות בתוך מציאות מקבילה, שבה הדברים אינם עובדים לנו כמו שהיינו רוצים שיהיו. שבה אנו לא בזרימה הטבעית של החיים, אלא בנתיב שיש בו מאמץ וחיכוך.   במקרה הזה, הפתרונות שנכונים לנו אינם נמצאים שם "בחוץ", הם נמצאים אצלנו "בפנים".   ישנם הרבה אנשים שהם "מנהיגים של שינוי בעולם". הם הגיעו לכאן על מנת להוביל שינוי, לפרוץ דרך חדשה, להנהיג. חלקם מודעים לכך יותר, מרביתם פחות.   יש בתוכם חלק שיודע, יותר או פחות, שזהו התפקיד שלהם כאן, אך כל עוד הם נמצאים ב"ניתוק", העוצמה שבה הם מביאים זאת לידי ביטוי ומימוש היא נמוכה יחסית.   ככל שאנו מתחברים יותר למהות האמיתית שלנו, כך ההדהוד החיצוני שלנו גובר, כך אנו הופכים להיות משפיעים יותר ויותר.   אלו הם אנשים שהם מובילי דרך, סוכני שינוי ומנהיגים, שנמצאים כאן כמו "סוכנים רדומים", ויש להם תפקיד חשוב ומשמעותי בעולם שלנו. אלו הם האנשים שחוו בחייהם, שעושים ופועלים, אבל אינם במקום המדוייק להם כעת, הם מרגישים זאת, גם אם לא מודים בכך בפה ובלב מלא. בינם לבין עצמם, בתוך תוכם פנימה הם יודעים זאת.   אלו הם האנשים שלהם נועדתי לסייע ולעזור, אותם באתי לעורר. לעורר אותם ולחבר אותם למהותם האמיתית ולשליחותם כאן. להראות להם את הדרך להוביל ולהשפיע, מתוך הדיוק הפנימי שלהם, מתוך שליחותם האמיתית.   לעזור להם לפעול באותנטיות מתוך המהות האמיתית שלהם ולא מתוך האגו המתעתע שלהם.   אם אתם מזדהים עם הדברים האלו, אם אתם מרגישים שאתם הם אותם "מנהיגים של שינוי", אז אתם מוזמנים לבחון האם הצטרפות לקהילת "השליחות" היא נכונה ומדויקת עבורכם.

הי!   לפני מספר ימים השתתפתי בהרצאה מרתקת של ארז ירושלמי שנתן כמה דוגמאות מאד מעניינות כיצד יזמים נועזים משנים את נתיב ההיסטוריה. למי שלא מכיר, ארז הוא יזם סדרתי, ומנטור ליזמות וחדשנות בקרב סטארט-אפים רבים. בהרצאה שלו הוא אמר משפט שמאד התחברתי אליו ותפס אותי: שעל מנת להוביל, מנהיגים צריכים להרחיב את כלי הקיבול שלהם.   במה מדובר בעצם? חישבו על הניסוי הבא – אתם מחזיקים בידכם כוס שיכולה להכיל 300 סמ"ק של נוזל. ויש לכם ביד השניה בקבוק של ליטר וחצי. כמה נוזלים מתוך הבקבוק הכוס תוכל להכיל? כן, זו לא שאלה טריקית, התשובה היא ברורה: רק 300 סמ"ק. כל סמ"ק נוסף של נוזלים שננסה למזוג לכוס, מיד ייזל החוצה וישפך. הכוס לא יכולה להכיל את הנוזל הזה. אין זה משנה כמה נתאמץ או כמה נרצה, כל עוד הכוס היא של 300 סמ"ק, זה כל מה שהיא תוכל להכיל.   עד כאן היה המשל, שלנו... אז מה הנמשל? החוק הזה תקף גם עלינו כבני אדם. לכל אחד מאיתנו יש את "כלי הקיבול" שלו. את היכולת שלנו להכיל את השליחות שלנו ואת הגדולה שלנו בעולם. אנחנו לעולם, אבל לעולם, לא נוכל להכיל יותר מהקיבולת שלנו. יותר ממה שה"כלי" שלנו מסוגל להכיל בתוכו. זהו אינו קונספט חדש או חדשני. הוא מוכר בהרבה תורות וגם בקבלה שלנו.   כלומר, אם כאדם אני רוצה להכיל יותר, להשיג יותר, להתקדם יותר, אני ראשית צריך להרחיב את יכולת הכלי שלי ויכולת הקיבול שלו.   לדוגמה – אם אדם מרוויח היום 10,000 ₪ לחודש, על מנת שיוכל להרוויח יותר, הוא קודם כל צריך להרחיב את יכולת הכלי שלו בכל הנוגע לכסף. רק כשזה יקרה, הוא יוכל להרוויח יותר כסף. זו הסיבה העמוקה יותר מאחורי הסטטיסטיקה העולמית שאומרת שרוב ל-90% מזוכי הלוטו למיניהם, מאבדים את כל כספם.   זה לא מקרי. הם קיבלו סכומי כסף שהם פשוט לא מסוגלים להכיל. והכסף נוזל ומהם והלאה.   אז איך זה קשור ליכולת המנהיגות, ההובלה וההשפעה שלנו? כפי שארז ציין בהרצאה שלו, מנהיגים צריכים להרחיב את כלי הקיבול שלהם. קודם כל.   השליחות שלי בעולם היא: להוציא לאור את מנהיגי המחר, להסיר את הקטנות מליבם, ולהביאם לידי מימוש נשמתי מלא.   מה שזה אומר בפועל, הוא שכחלק מן התהליכים שאני עושה עם האנשים אני עוזר להם להסיר מעצמם את הקטנות, המגבלות, התפיסות המעכבות שלהם וכל מה שעוצר וחוסם אותם מלהביא אותם לידי ביטוי עצמי מלא.   לשמחתי, זכיתי לעבוד עד היום עם אלפי אנשים מופלאים שעברו תהליכים מרגשים של השלה של תפיסות מעכבות, של צמיחה ושל התפתחות, או אם תרצו: של הרחבת הכלי שלהם.   וככל שהכלי שלהם הלך והתרחב, כך גם ההשפעה שלהם בעולם הלכה והתפתחה. הם הרשו לעצמם להביא לידי ביטוי עוד ועוד מהמתנות שיש להם לחלוק עם העולם. הם הרשו לעצמם ליצור את היצירה היחודית שלהם. הם הרשו ואפשרו לעצמם – להוביל, להנהיג ולהשפיע.   ואני מאמין, שכל אחד מאיתנו, בדרכו היחודית שלו, נועד להשפיע על אחרים. זה לא יבוא לידי ביטוי באותה צורה אצל כל האנשים. לא כולם יעמדו על במות וידברו אל אלפי אנשים, לא כולם יכתבו ספרים שיקראו על ידי מליונים. לא אלו המדדים האמיתיים להשפעה.   אני מכיר אינספור אנשים, שבדרכם היחודית, משפיעים על אינספור אנשים סביבם, במילה, במשפט, במבט או בנגיעה. כמו שאמר לי פעם באחת השיחות שלנו, המנטור שלי בוב פרוקטור, שהדרך ליצור שינוי בעולם, על מליוני אנשים, היא "אדם אחד בכל פעם".   אין לנו באמת מושג עד כמה אנו באמת משפיעים ומהדהדים על אנשים אחרים. אין לנו באמת מושג עד כמה השובלים שאנו משאירים אחרינו נוגעים באחרים. באמת שלא.   אז אם תרצו לקחת מכאן דבר אחד משמעותי – הנה הוא: על מנת להשפיע, להוביל ולהנהיג, אנחנו צריכים להרחיב את הכלי שלנו – להרחיב את עצמנו, את היכולות שלנו. והדרך היחידה שאני מכיר לעשות את זה היא דרך תהליכי ההתפתחות שאנו עוברים. ככל שאנו נמצאים בתהליכי התפתחות מואצים יותר, כך הכלי שלנו מתרחב יותר. רוצים לפתח את עצמכם? אני מזמין אתכם לסדנה שלי, התגלית, שתסייע לכם לזהות, לדייק ולממש את השליחות האישית והעסקית שלכם בעולם.