להגשים

שלום חברים, בשבוע שעבר ישבתי לפגישת יעוץ עם לקוחה. בהכנה שהיא שלחה לי לפני הפגישה היא תארה את המצב שלה, ומה היא רוצה להשיג. היא כיום שכירה, שעושה את התפקיד שלה בקלות, חולמת להקים עסק משלה. המטרה שלה בפגישה, ומה שהיא ביקשה שאעזור לה בו, הוא לצאת עם תוכנית עבודה. לדעת איך בדיוק היא תקים את העסק שלה, ומה יהיו הצעדים הבאים שהיא צריכה לעשות. עדיין לא היה לה רעיון מגובש, אבל היא מאד רצתה לדעת כבר מה היא "צריכה לעשות". ישבנו ושוחחנו כשעה. הפגישה הסתיימה, ואני נותרתי בתחושה שאולי אכזבתי אותה. שכנראה היא לא קיבלה בפגישה את מה שהיא רצתה לקבל. שכנראה היא לא יצאה מהפגישה עם התוצאה שקיוותה לה. למרות שזה לא נעים לצאת מהפגישה בתחושה שאיכזבת את הלקוח שלך, אני מאמין שהיא קיבלה את מה שהיא היתה צריכה באותו הרגע (שזה לאו דווקא מה שהיא רצתה לקבל...). הסברתי לה בפגישה שהיא באה אלי כדי לקבל תשובה לשתי שאלות בסיסיות שקשורות לעסק החדש שהיא רוצה להקים: השאלה הראשונה היא – מה? (איזה עסק בדיוק זה יהיה) והשאלה השניה היא – איך? (איך בדיוק היא תקים אותו ומה יהיה הצעד הבא שלה) לאחר כמה דקות ששוחחנו, אמרתי לה, שיש בעצם שאלה נוספת שהיא לא באמת שאלה את עצמה. וזו השאלה שמקדימה את שתי השאלות שעליהן היא באה לקבל תשובה. אמרתי לה, שלפני ה"מה?" וה"איך?" יש שאלה אחרת לגמרי, חשובה הרבה יותר. זו שאלה שעד אשר היא לא תדע לתת לה מענה, לשתי השאלות הבאות, אין משמעות אמיתית. השאלה שהוספתי לה, היא: "למה?" – כלומר, למה אני עושה את מה שאני עושה? או אם תרצו את ההרחבה של השאלה הזו – למה אני כאן בעולם הזה? אתם מבינים, לפני שאנו קופצים ישר לביצוע של ה"מה?" וה"איך?", כדאי מאד שנדע את ה"למה?" אחרת, מהר מאד כשהדברים יהיו קצת יותר מורכבים, קשים ומאתגרים (ואני מבטיח לכם, שבנקודה כלשהי הם יהיו כאלו), אז לא יהיה שום דבר שיחזיק אותנו. לא יהיה שום דבר שיתן לנו משמעות עמוקה שבגללה נרצה להמשיך ולהתאמץ. שום דבר שבזכותו נחרוק שיניים, ננער את האבק מהנפילה, ונמשיך הלאה. לא יהיה שום דבר שיתן לנו אנרגיה מספקת לקום בבוקר ולעשות את מה שצריך לעשות, גם אם זה לא תמיד נחמד ונוח. אתם מבינים? ה"למה?" זה מה שנותן משמעות לעשייה שלנו. איך אמר ניטשה פעם: "מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כל איך". וזה כך בדיוק. יוצא לי לפגוש הרבה מאד בעלי עסקים. מכל הסוגים ומכל המינים. חלקם מגיעים אלי כשהם קצת עייפים, שחוקים, ולפעמים גם מיואשים. הם מחפשים פתרונות מהירים. אני קורא לכך "גלולות קסם". הם מחפשים משהו שיציל אותם מהמצב. הם מחפשים את ה"מה?" וה"איך?" שיפתור להם במהירות את הבעיה, שיחזיר להם את התשוקה ואת האנרגיה. אבל לצערי גם אותם אני מאכזב לפעמים, כי אין לכך פתרון של קסם. או אולי בעצם יש? הפתרון הוא לגלות את ה"למה?" שלנו. להבין פעם אחת ולתמיד למה אנו עושים את מה שאנו עושים. מה השליחות האמיתית שלנו בעולם. מה התפקיד שלשמו הגענו לכאן. מה הסיבה שבגללה חווינו את מה שחווינו בחיינו עד כה (אני מאמין שחוויות החיים שלנו למעשה מכינות אותנו לשליחות שלנו בעולם). כאשר מדלגים על השלב הזה, מפספסים שלב חשוב והכרחי בתהליך. עסק שמבוסס על שליחות אמיתית הוא עסק לטווח ארוך. הוא עסק שהלקוחות שלו מרגישים בו ב"בית", ושהם נהנים לפרגן ולחזור אליו. לגלות את ה"למה?" שלנו, ולזהות ולדייק את השליחות שלנו, זה אולי לא סקסי ומבטיח כמו כל שאר "גלולות הקסם" שזמינות לנו מכל עבר ושמבטיחות להגדיל את ההכנסות בתוך 3 דקות, ועם 17 טכניקות מדוייקות. אבל זו המהות האמיתית שעליה נשענים עסקים אמיתיים, אותנטיים ומדוייקים. מדוייקים לנו כבעלי העסק, ומדוייקים ללקוחות שלנו. אם התחברתם, ואתם רוצים גם לקבל סוף סוף מענה לשאלה החשובה באמת: ל"למה?" שלכם, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" הקרובה.

שלום חברים, הרגשתי את זה בסוף התקופה שלי באינטל לפני כמעט עשר שנים... העקצוץ הזה באצבעות, לעזוב, לצאת לחופש, למצות את הפוטצנציאל הגבוה שלי! ומאז, לא עובר יום שאני לא פוגש אותם... שכירים שמתפרנסים איפשהו, ויש להם ברק בעיניים כשהם מדברים על היום שבו יעזבו את העבודה ויקימו את העסק שיאפשר להם להגשים את עצמם, ולהביא את עצמם לידי ביטוי מלא עסק שבשבילו יקומו כל בוקר בחדווה עם התלהבות ותשוקה. בלי בוס על הראש, בלי נהלים וחוקים, חופשיים לעשות מה שהם באמת אוהבים. ויש גם עוד סוג של אנשים אני פוגש, כמעט מדי יום: אלה שכבר הקימו את העסק שחלמו עליו ...אבל גילו שבשביל להגשים את החלום צריך לשווק ולמכור... אז הם התחילו לשווק, ולעשות פעולות... חלקם גם השתתפו בקורסים, ותכניות ליווי… (ובמילים אחרות, עשו את כל מה שהאחרים עושים) והתוצאות לא הגיעו. לא באופן שבו הם ציפו להן... אלה וגם אלה חולמים על חופש - וזה מה שאני חלמתי עליו, עוד כשהייתי מנהל באינטל... מהו חופש בשבילך? בשבילי חופש זה קודם כל להיות מי שנועדתי להיות. לא לפחד מכך. לא לפחד ממה יגידו/יחשבו אחרים או איך זה יראה בעיניהם? חופש לפעול כפי שאני מאמין שנכון עבורי לפעול, כפי שנכון עבור הלקוחות שלי שאפעל, וכפי שנכון למשפחה שלי ולי. החופש לבחור עם מי אני רוצה לעבוד, כיצד ובאילו תנאים. החופש לבטוח באינטואיציה, בהדרכה הפנימית שלי ובעיקר – בעצמי. לבטוח בכך שאני יודע הכי נכון מה נכון וטוב עבורי. החופש לבחור עם מי אני רוצה להתייעץ ועל מה, והחופש לבחור מה לקחת מכך ומה לא. החופש לדעת מה התפקיד שלי בעולם, והחופש לבחור אם וכיצד לממש אותו. ומה זה חופש עבורכם? אני חושב שלהרבה אנשים המילה חופש מעלה בדמיון תמונה שלהם על חוף ים, קוקטייל ביד וחוסר מחוייבות לשום דבר. אבל חופש הוא לא תלוי במצב החיצוני שלנו. הוא לא תלוי במה יש לנו או שאין לנו. אני מכיר אנשים שיכולים מחר להיות על חוף הים עם הקוקטייל ביד. אבל הם לא יכולים להרשות זאת לעצמם. לא בגלל שאין להם את היכולת הכלכלית לכך, את הזמן או את האפשרות לעשות זאת. בגלל שאין להם את החופש הפנימי שמאפשר להם לעשות זאת. ולכן, עבורי חופש הוא לא תלוי בשום דבר חיצוני. הוא פנימי והוא אצלנו. אשמח לשמוע כאן – מה זה חופש עבורכם? שלכם, ערן. נ.ב. – בסדנת "התגלית" הקרובה, אני מעניק למשתתפים כלים חשובים כיצד ליצור לעצמם את החופש הפנימי הזה. כיצד לקבל את ההנחיה הפנימית המדוייקת עבורם. אשמח לפגוש אתכם שם!

שלום חברים, נתקלתי בסיפור מעניין לחנוכה באתר AISH.co.il מסופר שם על ילד שנשלח לניו יורק עם הוריו בגיל 8. מייד לאחר שהגיעו לעיר, היה חנוכה והם הוזמנו להדלקת נר ראשון אצל חברים, הם נסעו ברחובות ניו יורק המושלגת והילד כ"כ התפעל מהיופי של העיר, ומיופיים של כל האורות שקישטו את הבתים בעקבות חג המולד שנחגג באותם הימים. ואז הם הגיעו לבית של החברים שלהם, והוא התאכזב לגלות שהם חנו ליד בית חשוך יחסית. והם הדליקו נר ראשון ואור החנוכיה לא גבר על שלל האורות והצבעים בחוץ והילד אפילו די כעס והתמרמר על כך. בעודו עסוק במרמור ובכעס שלו, קרתה לפתע הפסקת חשמל. כל האורות מבחוץ כבו. ורק החנוכיה המשיכה לדלוק ולהפיץ מאורה.... האורות מבחוץ מסמלים לנו את הרצונות המיותרים, ההשפעות החיצוניות, ההשוואה לאחרים והדחפים שלנו שמונעים מתוך "מה יחשבו", "מה יגידו" ו"איך זה נראה". כל אלו הם נגזרים מתוך האגו שלנו. אבל בתוך כל אחד מאיתנו יש אור יחודי ומיוחד. זו השליחות שלנו בעולם. זו המהות של מי שאנו ואיך שאנו מביאים אותה לידי ביטוי בעולם. ולפעמים, כאשר יש כל כך הרבה הפרעות מסביב, וכל כך הרבה אור של אחרים, אנו שוכחים את האור היחודי והמיוחד שלנו. אנו שוכחים מי אנחנו באמת. מה השליחות האמיתית שלנו, והסיבה האמיתית לכך שהגענו לעולם הזה. האור האמיתי שלנו, הוא זה שתמיד זורח וזה שתמיד ימשיך להאיר. ולפעמים דווקא בתקופות החשוכות ביותר שלנו, דווקא אז, באותם רגעים מאתגרים, קשים וחשוכים – שם הוא מאיר ביתר עוז. שם, במקומות של האתגרים שלנו, אנו לפעמים פוגשים את מי שאנחנו באמת. שם אנו פוגשים את העוצמה האמיתית שלנו, את הערך הגדול שלנו, את היכולות שתמיד היו בנו, אבל חיכו להזדמנות לבוא לידי ביטוי. לפעמים דווקא כשמסביב חשוך – דווקא אז – אנחנו זורחים! אני מאחל לכם חג חנוכה שמח, ושתמיד תאפשרו לאור המיוחד שלכם, להמשיך להאיר ולהפיץ את היחוד והשליחות שלכם בעולם, ובעוצמה! שלכם, ערן. נ.ב. – אם אתם רוצים לזהות את אותו אור מיוחד שלכם, את השליחות האמיתית שלכם בעולם, וכיצד אתם גם יכולים להפוך אותה לעסק שיתגמל אתכם על כך, הצטרפו אלי לסדנת "התגלית" הקרובה.

הי, תארו לכם שהייתם עומדים להכנס לבניין מסויים, ובפניכם היו עומדות 2 דלתות: על הראשונה היה רשום: אני ממוצע ועל השניה היה רשום: אני יפה באיזו דלת הייתם בוחרים? דרך איזו דלת הייתם נכנסים לבניין? השאלה הזו היא לא שאלה תאורטית / היפוטית. זו שאלה שהועמדה למבחן בפני אלפי אנשים (בעיקר נשים) ברחבי העולם. (עוד על כך עוד רגע בהמשך...) רבים מכירים את חברת הקוסמטיקה דאב (Dove). מרביתנו מכירים את המוצרים שלהם: מוצרי הגיינה, סבונים, קוסמטיקה וכו' אבל לא רבים מכירים את השליחות של החברה. לחברת דאב יש שליחות בעולם. הם חשבו עליה, הגו אותה וניסחו אותה כך: "אנו רואים עולם בו יופי הוא מקור לבטחון ולא לחרדה. השליחות שלנו היא לעזור לדור הבא של הנשים בעולם, לפתח מערכת יחסים חיובית עם המראה שלהן, לעזור להן להעלות את הדימוי העצמי שלהן ולממש את הפוטנציאל שלהן." המוצרים של החברה הם אולי דומים למוצרים של מתחרים אחרים, אבל דאב פועלים ממקום אחר לגמרי, ממרבית המתחרים שלהם. הם פועלים ממקום של שליחות אמיתית. ומהמקום הזה, הם מקיימים פעילות שלמה להעלאת המודעות של נשים, ובעיקר נערות ונשים צעירות לכך שהיופי נובע מבפנים ולא מהחיצוניות של האדם. לפני מספר חודשים, החברה שלחה צוות מיוחד לערים מסביב לכל העולם. הם ביקרו בסן פרנסיסקו, שנחאי, דלהי, לונדון וסאן פאולו. ובכל הערים הללו הם קיימו את אותו הניסוי: הם עצבו את הכניסה לבניין כך שהנכנס לבניין צריך לבחור דרך איזו דלת הוא נכנס פנימה: הדלת שעליה רשום: אני ממוצע או זו שרשום עליה: אני יפה מה לדעתכם קרה? דרך איזו דלת בחרו הנשים להכנס? צפו כאן בסרטון: הניסוי של דאב הוא מדהים בעיני. הוא מדהים כי הוא משקף בצורה די מדוייקת כיצד אנשים מסתכלים על עצמם. כיצד הם מעריכים את עצמם, ועל פי מה הם שופטים את עצמם. אמנם דאב מכוונים במסרים שלהם ליופי חיצוני מול היופי הפנימי של האדם, אבל אני חושב שניתן להשליך מכך בצורה רחבה הרבה יותר על החיים ועסקים. כמה תובנות מעניינות: תפיסת הערך העצמי שלנו עד כמה היא מושפעת מסממנים חיצוניים: יופי חיצוני, לבוש, רכוש, כסף, מעמד, הכרה, פרסום וכו'...? אני לא אומר שיש רע בדברים הללו, הם מספקים כמה צרכים חיוניים ונחוצים לאגו שלנו. הבעיה היא, שלפעמים הם (האגו שלנו) משתלטים ובעצם הופכים להיות אלו שמנהלים אותנו, במקום להיפך. ואנו הופכים להיות שבויים בידם. המסר של דאב כאן הוא כל כך חשוב בעיני – יופי הוא קודם כל פנימי. מעבר לעניין החיצוני, אני רואה כאן הקבלה שלמה גם לעולם העסקי – כמה בעלי עסקים עסוקים בחיצוניות של הדברים: לוגו, אתר, ניראות, הוכחה חברתית, עדויות, יחצנות וכו'. ואני לא בא לומר שאלו הם לא דברים חשובים, בהחלט יש להם את המקום שלהם. אבל בעיני, קודם כל חשובה תפיסת הערך העצמית של בעל העסק – את עצמו ואת העסק שלו. האם הוא תופס את עצמו כבעל ערך לעולם? את המוצרים והשרותים שלו ככאלו? יש הבדל מהותי בין אדם שקם בבוקר ועסוק באיך הדברים נראים, בכמה לקוחות, כסף, הכרה או פרסום הוא מקבל מהעסק שלו.. לעומת אדם שקם בבוקר, ועסוק בשליחות שלו, ובאיך להביא את הערך שלו לעולם. בעיני חשוב יותר איך אתה תופס את עצמך, קודם כל. ורק אחר כך איך אחרים תופסים אותך. כשאדם תופס את עצמו בעל ערך, את העסק שלו והמוצרים / שרותים שלו כבעלי משמעות, תפיסת הערך העצמית שלו מהדהדת לעולם. זה מתחיל מבפנים ומהדהד החוצה, ולא להיפך כפי שמרבית האנשים פועלים. הבחירות שלנו כמה מהבחירות שאנו עושים והפעולות שנובעות מהן, מונעות מתוך "מה נכון / נחשב / מקובל" בעיני הסביבה... לעומת מה נכון עבורי? במה אני מאמין? בעבור מה אני מוכן "להלחם"? הרבה אנשים בוחרים מתוך הרצון שלהם להיות "מקובלים", חלק מהסטטוס-קוו, חלק מהסביבה, וכדי לעמוד בציפיות ובסטנדרטים החיצוניים. ובשביל זה, הרבה פעמים, הם מוותרים. הם מוותרים על מה שחשוב להם באמת. ובגלל הצורך והרצון "להיות כמו כולם" – הם בוחרים להיות ממוצעים. כמו כולם. לפעמים זה בגלל שהם לא בהכרח חשוב או הגדירו לעצמם מה חשוב להם באמת... כשאדם קם בבוקר מתוך שליחות, מתוך ידיעה עמוקה של מה התפקיד שלו בעולם, למה הוא כאן, ובמה הוא מאמין – יש לו כוח ועוצמה פנימית, ללכת עם האמת הפנימית שלו. ולבחור על פי האמת הפנימית שלו. בלי קשר למה נחשב / נכון או מקובל. לפעול מתוך האמת הפנימית שלך – זה לקום בבוקר ולומר לעולם: אני יפה! אני יפה, בלי קשר למראה החיצוני שלי. אני יפה = יש לי תפקיד בעולם. יש לי כאן שליחות אמיתית. בידי מי נמצאת ההחלטה? ישנם "סטנדרטים" חיצוניים כאלו ואחרים שמגדירים אותנו. לרוב לא אנחנו הגדרנו אותם, אבל בהחלט עזרנו לקבע אותם. איך? פשוט על ידי כך שהחלטנו להתיישר ולפעול על פיהם. מי באמת קובע או מחליט מה נחשב ליפה ומה לא? אני מאמין שכל אחד מאיתנו יכול להיות "יפה" – אם הוא יבחר בכך. כל אחד מאיתנו יכול להיות בעל משמעות – אם הוא יבחר בכך. וכל אחד מאיתנו יכול להביא ערך לעולם, לשנות ולהשפיע – אם הוא רק יבחר בכך. הדלת של ה"יפה" פתוחה בפני כל אחד מאיתנו – אם רק נבחר בכך! אני מאחל לכם שתמצאו את היפה שבכם, ותצאו איתו לעולם. יש שם הרבה אנשים שמחכים לכך... והנה שאלה שאני רוצה להשאיר אתכם אותה, לפני סיום: מה יפה בכם? מה מיוחד בכם? אשמח שתכתבו לי כאן בתגובות – מה יפה בכם? מה מיוחד? מה השליחות שלכם בעולם? שלכם, ערן. נ.ב. – ביום שישי הקרוב, אני עומד לקיים פעם נוספת את סדנת "התגלית". זו סדנה המיועדת לכל מי שמעוניין ורוצה לגלות מה יפה ומיוחד בו. ומה השליחות האמיתית שלו בעולם. לחצו על הכפתור לקבל את כל הפרטים והמידע: