התגלית

לפני כמה ימים ישבתי עם חבר שביקש להפגש ולשוחח. הוא עובד במקום עבודה שכבר לא נכון לו להיות בו. הוא מרגיש שכל יום שהוא שם הוא יום של סבל עבורו. ומצד שני, יש לו "תחביב" שהוא מאד נהנה ממנו. הוא אוהב לכתוב. כשהוא כותב הוא מרגיש שהוא נמצא ב-ZONE שלו. הוא מרגיש שזה נכון ומדוייק לו. הוא מרגיש שהוא מביא את עצמו לידי ביטוי בצורה המיטבית והנכונה ביותר שניתן. שאלתי אותו מה הוא היה רוצה שיקרה? והוא אמר שהוא היה רוצה לעזוב (כבר מחר בבוקר) את העבודה שלו ולהתפרנס רק מהכתיבה שלו. הוא אוהב לכתוב, הוא נהנה מזה, אבל הוא לא עושה את זה מספיק. כשהוא מפרסם את מה שהוא כותב הוא לרוב מקבל תגובות טובות ומפרגנות מאנשים, אבל למרות זאת, קיים בתוכו החשש. החשש שלא יאהבו את מה שהוא כותב. שלא יאהבו את היצירה שלו. שלא יגיבו לכך מספיק אנשים, או שיקבל תגובות פחות "מפרגנות". אז הוא כותב מעט מאד. הרבה יותר מעט ממה שהוא היה רוצה. אמרתי לו שאני מרגיש שיש בתוכו 2 כוחות שמתנגדים אחד לשני. הכח הראשון זה הרצון העצום שלו לכתוב ולהביא את עצמו לביטוי אמיתי ומשמעותי בעולם. והכח השני זה האגו שלו שמפחד שלא יאהבו את מה שהוא עושה. האגו שלנו תמיד יעצור אותנו מלעשות דברים שנתפסים על ידו כ"מסוכנים" או "לא בטוחים". לכתוב ולפרסם את היצירה שלך זה לא דבר בטוח. זה מאד מסוכן. אתה יכול לקבל תגובות לא אוהדות, או לא לקבל תגובות בכלל. אתה חשוף לביקורת, למחשבות ודיעות של אנשים אחרים. ואתה בעיקר, יוצא לעולם, בלי "הגנות" ובלי מי שישמור עליך שלא תפגע. כך האגו שלנו תופס את זה. זה לא ממש משנה אם זה נכון או שלא, אם הסכנה היא ממשית או שלא, מבחינת האגו שלנו זה הכי ממשי שיש. ואז הוא פועל לעצור אותנו בכל דרך אפשרית. הוא מפעיל את מה שאני קורא להם "מנגנוני הגנה". אתם מכירים את כולם. אלו הם הפחד והספק. הדחיינות. הביקורת. ההיסוס. ההקטנה העצמית. הציניות והסקפטיות. השכחה. ועוד הרבה אחרים. אין זה משנה מהו מנגנון ההגנה שהופעל, המטרה היא אחת: להשאיר אותנו במקום "הבטוח והמוכר". ולרוב, אנו לא מודעים לתהליך שאנו עוברים, לתפקיד של האגו בתוכנו, למנגנוני ההגנה שהופעלו בתוכנו, ואנו פועלים מתוך הפחד, ההיסוס והספק. יותר נכון יהיה לומר שאנו לא פועלים. אנו נשארים בדיוק באותו מקום. עם אותם החששות, ועם אותם התסכולים, ועם אותם השאיפות. מבלי לקדם אותם. בסוף השיחה שלנו אמרתי לו שאני לא ממש ממליץ לו לעזוב מחר בבוקר את מקום העבודה. יש במקום העבודה שלו (למרות שהוא לא נהנה שם כרגע) תועלות עבורו. זה נותן לו שקט כלכלי, ובטחון שהם חשובים מאד לאגו שלנו. אבל שמצד שני, שיתחיל "להרים הילוך" בכתיבה שלו. שיכתוב. שיפרסם. שיפתח בלוג, שיוציא קטעים שבהם הוא מקריא את מה שהוא כותב ליוטיוב ולפייסבוק. שיקדם את היצירה שלו. שיביא את הקול שלו לקדמת הבמה. שיתעלם מהקול של האגו שלו שמפחיד אותו מהתגובות. הרי אם נהיה רגע כנים עם עצמנו, אין זה משנה מה נעשה, לעולם, אבל לעולם לא נצליח לגרום ל-100% מהאנשים לאהוב אותנו. אף פעם לא כולם יתחברו אלינו. אף פעם לא כולם יפרגנו לנו. אף פעם לא כולם יהנו מהיצירה שלנו. וזה די מיותר לנסות ולרצות את כולם. מי שמנסה כל הזמן לרצות את כולם, ימצא את עצמו במהרה מאד, אבל מאד לא מרוצה! אני מקווה שהוא יעשה את זה. אני מקווה שהוא לפחות יתחיל. אני לא באמת יודע איך זה יתפתח ולאיזה כיוונים, אבל אני יודע, שכמו שדר' סוס כתב בספר הנפלא שלו: ש"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". אם הדברים הללו נגעו בכם, אני מזמין אתכם גם לעשות את הצעד הראשון ולהוציא את הקול שלכם לעולם. הצעד הראשון הוא אפילו להתחייב על הצעד הראשון. אם אתם מרגישים שיש בכם "יותר" ממה שאתם מביאים היום לעולם... אם אתם יודעים שיש לכם תפקיד... אם אתם קולטים שאתם נעצרים, בכל פעם מלעשות את הצעד ולהביא את עצמכם לידי ביטוי עצמי מלא בעולם... אני מזמין אתכם להצטרף אלי ל"תגלית" הקרובה. תעברו שם תהליך יוצא דופן שבו תבינו (אולי לראשונה) מה באמת עוצר ומפריע לכם לממש את מי שאתם תתחברו לאינטואיציה הגבוהה שלכם ותדעו כיצד לקבל את ההכוונה הכי מדוייקת שאפשר ובעיקר – תעשו צעד מהותי ומשמעותי למימוש של השליחות האמיתית שלכם בעולם...  

הוא היה על סף מוות. פגיעה קשה בראש. הרופאים לא נתנו לו הרבה סיכויים לצאת מזה. בטח לא לנהל חיים נורמלים ונורמטיביים. הוא היה צעיר, בתחילת חייו והוא נתן את כל מה שיש בו כדי להמשיך ולחיות. ואם תפגשו אותו היום, לא תוכלו לנחש מה שהוא עבר. היא איבדה את האדם היקר לה מכל. כך באמצע החיים. בלי הכנה מוקדמת, בלי סימנים מתריאים. ברגע אחד הוא נפטר, והחיים שלה התנפצו לרסיסים. אבל החיים חזקים יותר והיא יצאה מזה בעיקר בגלל שרצתה להיות שם עבור הילדים. היה לו עסק מצליח. הוא הרוויח המון כסף. הלקוחות אהבו אותו מאד, הוא זכה להנות מכל מה שבא עם ההצלחה – כסף, פרסום, הכרה, הערכה, פינוקים. הוא חי את החיים הטובים. אבל פתאום זה נגמר. שורה של החלטות עסקיות שגויות גרמו לו להפסדים עצומים שלקח לו כמה שנים להתאושש מהם. הוא מכר את הבית היפה שלו כדי לכסות את החובות. הוא נפרד מהפינוקים שהיה רגיל אליהם. שלוש שנים אחרי, הוא עדיין מלקק את הפצעים אבל לאט לאט מתחיל להתאושש מזה. הם היו הזוג שכולם קנאו בהם. אנשים יפים, ילדים יפים. בית יפה ומטופח בשכונה "הנכונה". כל מי שהסתכל בהם מבחוץ רצה להיות כמותם. ולכן כשהם הודיעו שהם נפרדים כל הסביבה שלהם היתה בשוק והלם. דווקא הם מכולם? אבל האהבה נגמרה. ומאחורי הדלתות של הבית היפה שלהם, הויכוחים והניכור הלכו והתעצמו עד שהם החליטו לשים לזה סוף ולפרק את החבילה. זה לא היה קל, ולקח כמה שנים עד שכל החתיכות נפלו למקום, אבל היום הם מאושרים, באמת. כל אחד בזוגיות אחרת, בבית אחר. והם עדיין חברים ומגדלים בשותפות את הילדים. ארבעה סיפורים שונים, כולם אמיתיים. אנשים שונים, שעברו, כל אחד בדרכו, משבר משמעותי ששינה את חייהם מן הקצה אל הקצה. לקח להם זמן להתאושש, ולבנות את עצמם מחדש אבל הם עשו את זה. ומאז הם מסתובבים עם תחושה פנימית שלא מרפה, עם הקול הפנימי שחופר להם בתוך הראש ואומר להם – שכל זה לא היה סתם. זה לא מקרי שהם עברו את מה שעברו. שיש לכך סיבה. שיש להם תפקיד. הם יודעים שיש להם מסר לעולם בגלל מה שעברו, אבל הם לא יודעים בהכרח להגדיר אותו או לנסח אותו במילים. הם רוצים "להתפוצץ" עם זה החוצה לעולם, אבל לא יודעים איך. ומאיפה להתחיל? זה כמו בתמונת "הצעקה" של מונק – יש בהם צעקה גדולה לעולם, אבל היא אילמת כרגע, ללא קול, וללא מילים. יש בהם ידיעה פנימית עמוקה שכל מה שקרה להם רק הכשיר אותם לרגע הזה. לזמן הזה, שבו הם יקחו את כל מה שהם חוו, את כל מה שהם יודעים, ואת כל היכולות שהם פיתחו בדרך ההתמודדות שלהם, ויעבירו את זה הלאה. זה צורך עצום שקיים בתוכם. יש בהם תחושת בהילות להביא את הברכה שלהם לעולם. אבל לרוב הם לא יודעים איך, כי אין להם בהירות מהי המתנה הזו שהם קיבלו. מהו הדבר הזה שיש בהם שהם נועדו להעביר הלאה ולהביא לעולם. האם אתם מתחברים לדברים הללו? אני פוגש יותר ויותר אנשים שמתחברים לכך. אנשים שעברו מסלול חיים מסויים, התמודדויות כאלו ואחרות, ושעכשיו הם רוצים להעביר את זה הלאה. להעביר לאחרים את הפתרונות שהם יצרו. כי עד כמה שזה ישמע אולי אבסורדי ומוזר, הבעיות שיש לנו בני האדם, מאד דומות. זה נכון שלכל אחד מאיתנו נדמה שהבעיות וה"צרות" שלנו יחודיות רק לנו, אבל זו לא המציאות. במציאות הבעיות של כולנו די דומות. ואם אני עברתי דרך מסויימת והתמודדתי עם אתגרים כאלו ואחרים, ומצאתי לעצמי את הפתרונות שעזרו לי להתמודד עם אותם אתגרים, כעת הפתרונות הללו יכולים להתאים גם לאנשים רבים אחרים. אם התחברתם, ואתם מאמינים שיש לכם תפקיד בעולם (גם אם כרגע לא ברור לכם מהו), או שאתם כבר יודעים מהו, ורוצים לגלות מה יהיה הצעד הבא שלכם, אני מזמין אתכם להצטרף אלי, לסדנת "התגלית". בסדנה תקבלו כלי מדוייק ועוצמתי (שנתרגל אותו באופן מעשי) שבעזרתו תוכלו סוף סוף לקבל את התשובות לשאלות החשובות באמת. להבין מה השליחות שלכם כאן להבין כיצד לממש אותה בחיים / בעסק או בעיסוק שתבחרו בו לקבל החלטות מדוייקות ונכונות עבורכם להגדיל את ההשפעה שלכם בעולם ולזהות במדוייק מה מפריע ועוצר לכם, וכיצד ליצור את ה"מעקף" שיאפשר לכם להתגבר על כך ולצאת לעשייה אני מחכה לכם בקרוב ב"תגלית"! שלכם, ערן.

אני זוכר היטב את ההרגשה הזו... זה היה כמו לצאת ארוך ביער, ולגלות אחרי כמה עשרות קילומטרים של הליכה והתקדמות, שבעצם אין לי מושג איפה אני נמצא. ההרגשה שהלכתי לאיבוד. והבחירה שעומדת בפני היא לא פשוטה – האם לחזור חזרה? האם להמשיך קדימה? למרות שלא ברור לי בכלל אם הדרך שאני הולך בה היא הדרך הנכונה. לכל בחירה יש מחיר משלה. לחזור חזרה זה בעצם לכאורה לוותר על כל מה שעשיתי והשגתי עד כה, על כל ההתקדמות. ולהמשיך קדימה? בלי שיש לי וודאות שהכיוון שאני הולך בו הוא נכון, המשמעות היא שאמשיך להתברבר בלי באמת להגיע לאן שאני רוצה. אז מה עושים? באיזה כיוון בוחרים? מכירים את הדילמה הזו? חוויתם אותה? אני מניח שכן. לכל אחד מאיתנו יש דילמה שכזו. בכל מיני תחומים בחיים – בעסק שלנו, או במקום העבודה, בזוגיות ובמערכות היחסים שלנו, בבריאות, בכסף – בכל תחום שזה לא יהיה. יש את הנקודה הזו שאנו מבינים עמוק בתוכנו (גם אם אנחנו עדיין לא מוכנים להודות בה) שהלכנו לאיבוד. אני זוכר את התהליך הזה אצלי כי הוא קרה כמה פעמים בנקודות חיים שונות. פעם לאחר תשע שנים של קריירה מצליחה כשהבנתי שאם אמשיך ללכת באותה הדרך, אמצא את עצמי, בעוד 10 שנים בנתיב ובמקום שממש, אבל ממש לא נכונים עבורי, ועם מחיר אישי כבד. וזה קרה שוב, כמה שנים מאוחר יותר, בעסק מצליח שהייתי שותף בו. ההחלטה האם "לחזור אחורה" ולחשב את המסלול מחדש או להמשיך קדימה בלי לדעת את הכיוון, היא אף פעם לא פשוטה. בדיעבד, בחרתי בשתי הפעמים הללו שלא להמשיך וללכת קדימה בנתיב שכבר לא היה ברור לי. ואז גיליתי גם שאותו מחיר שחששתי ממנו כל כך, הוא לא גבוה כמו שחששתי. ולדעתי, המחיר של להמשיך וללכת בכיוון שלא נכון לנו, הוא גבוה בהרבה. דמיינו איך זה היה, אם היה לנו כלי אפקטיבי שהיה יכול לכוון אותנו. שהיה יכול בכל נקודת זמן לדייק לנו את המסלול ולהראות לנו בדיוק מהו הנתיב הנכון והמדוייק עבורנו. האמת היא, שלא צריך לדמיין. יש כלי כזה. ויש אותו לכולנו. רק שלרוב אנו לא ערים לו וגם לא כל כך יודעים איך להשתמש בו. יש שיקראו לו אינטואיציה, יש שיקראו לו קול פנימי, יש שיקראו לכך הדרכה. האמת שזה לא משנה איך קוראים לכך, הרבה יותר משנה אם אנו יודעים להשתמש ביכולת הזו. לפני כחמש שנים, כשהתחלתי עצמי לפתח בי את היכולת הזו ולדייק את עצמי, ראיתי עד כמה הערך שלה הוא גבוה עבורי. ראיתי עד כמה הוא גבוה עבור הלקוחות שלי שמשתמשים ביכולת הזו. ולמעשה, מאותו זמן שהתחלתי להשתמש ביכולת הדיוק הפנימי והחיבור העמוק לעצמי, הפסקתי להרגיש שהלכתי לאיבוד. גם אם קורים מצבים שאני מבין שאני כבר לא בנתיב, קל לי מאד לדעת ולזהות מה הנתיב הנכון והמדוייק עבורי. אם אתם מרגישים שאולי הלכתם לאיבוד, או שאתם רוצים לחזק את יכולת הניווט הפנימית שלכם, אז "התגלית" היא הצעד הבא עבורכם. בתגלית אעניק לכם את הדרך והגישה לאותו קול פנימי, אינטואיציה או הדרכה שתאפשר לכם לקבל החלטות טובות יותר, לעשות את הבחירות הנכונות עבורכם, ממקום של דיוק פנימי גבוה, וגם תבינו כיצד תוכלו להשתמש באותו כלי לזהות ולדייק את השליחות שלכם בעולם. מחוייב לשליחות שלכם! ערן.

שלום חברים, לפני כשבוע הרציתי על "שיווק מבוסס יעוד" בכנס לבעלי עסקים שערכה אלופת הוידאו לירון מור. לאחר ההרצאה, ובמהלך שני ימי הכנס נגשו אלי הרבה משתתפים לשוחח, לשתף ולהתעניין. קיבלתי הרבה כרטיסי ביקור של אנשים, ובקשות למידע על התוכניות שלנו ובעיקר על קהילת "השליחות" המיועדת לבעלי עסקים שרוצים לפתח עסק מבוסס שליחות. כשחזרתי מהכנס, כמו מהנדס מסודר ואחראי, לקחתי את כל הפניות והשמות שקיבלתי והעברתי לחנה, מנהלת קשרי הלקוחות שלנו, כדי שתיצור קשר עם אותם אנשים, ותתן להם את המידע שהם ביקשו. כמה ימים לאחר מכן, חנה מתקשרת אלי ומספרת לי שאחת הלקוחות אמרה לה: "את לא יודעת למכור!" הנה תמליל השיחה ביניהן, וכמה תובנות מעניינות על כך: לקוחה: ספרי לי על התוכנית חנה: זוהי תוכנית שבראשיתה אנחנו מתחילים לגלות את השליחות... לקוחה: (קוטעת אותה) אני יודעת מה השליחות שלי חנה: אוקי. אנחנו מדייקים את הלקוח... לקוחה: (שוב קוטעת אותה) אני יודעת מי הם הלקוחות שלהם חנה: אוקי. אז התוכנית לא מתאימה לך. לקוחה: (הפעם כבר לא קוטעת אותה) אני אמרתי לך שאני לא צריכה להירשם. אבל חנה אני חייבת להגיד לך משהו. חנה: ? לקוחה: את לא יודעת למכור חנה: ? לקוחה: היית צריכה לגעת במקומות שכואבים לי, היית צריכה לתסכל אותי על מנת שיהיה לי צורך להיכנס ולהירשם לשליחות חנה: ככה לא פועל עסק שמבוסס שליחות לקוחה: לא הבנתי חנה: עסק מבוסס שליחות לא צריך לגעת בכאב, לתסכל או לשכנע אותך. אם את רוצה וזה נשמע לך מדויק את תרשמי, אם לא אז לא. הכל טוב. לקוחה: (שתיקה) חנה: את יודעת למה לא המשכתי למכור לך? לקוחה: למה? חנה: כי כנראה את לא מתאימה לשליחות. הכוס שלך מלאה. אפילו לא נתת לי הזדמנות לספר לך על התוכנית. יש לנו קהילה מדהימה שלא מתאימה לכל אחד. רק מי שזה נכון, מדוייק ומתאים לו - מגיע. עד כאן הדיאלוג ביניהן (הוא כמובן המשיך עוד מעבר), אבל כמה תובנות מעניינות ששווה להסתכל עליהן כאן: 1. חוסר הסבלנות שימו לב לקוצר הסבלנות של הלקוחות כיום. מדוע זה קורה לדעתכם? לדעתי, זה פשוט בגלל שהם כבר שבעים מהבטחות שווא, משיווק כוחני ומפרסום מתאמץ. בשיחות שהיו לי לאחר ההרצאה בכנס, הרבה מאד בעלי עסקים ששוחחתי איתם, אמרו עד כמה נמאס להם מהשיווק "הרגיל והמסורתי", זה שבו צריך להתאמץ ולשכנע לקוחות, שצריך להפעיל סוגים שונים של טקטיקות שיווקיות כדי להניע את הלקוחות לרכוש. מהשיחה הזו עם הלקוחה הזו, אתם יכולים לראות שלא רק לבעלי העסקים נמאס... גם ללקוחות נמאס! 2. הלקוח המדוייק (וזה שלא) הלקוחה הופתעה, שחנה היתה מוכנה כל כך מהר "לוותר" עליה. ולא התאמצה לשכנע אותה בכל דרך אפשרית. הסיבה שזה קורה, כי ברור לנו (לי וכמובן לכל מי שעובד בעסק שלי), שלא כל הלקוחות מתאימים ונכונים לנו. ברור לנו שלקוח שאינו מדוייק, לא מתאים לנו. ואנחנו גם לא מתאימים לו. זה לא בקטע "מתנשא", זה פשוט עניין של דיוק. כיום אני יודע, שהלקוחות הנכונים והמדוייקים יודעים להגיע אלינו. אנחנו לא צריכים להתאמץ ולנסות לשכנע ולמכור להם. יש לנו כיום יותר ויותר שיחות עם לקוחות שפשוט מבקשים להרשם לתוכניות השונות - מהסיבה הפשוטה: שהם יודעים שזה נכון ומדוייק להם. 3. לא בכל מחיר! בהמשך לדיוק של הלקוחות, יש כאן גם עניין פנימי מאד חשוב, שלהרבה בעלי עסקים קשה להפנים אותו. ואני מתכוון לאספקט נוסף של הדיוק, והוא הידיעה הפנימית, וההשלמה עם הידיעה הזו - שאנו כאן על מנת לעזור לאנשים מסויימים וספציפים. המיקוד הוא בערך המדוייק ללקוח המדוייק. והמשמעות של הדיוק הזה, היא שצריך גם לדעת לשחרר לקוחות שאינם מתאימים, ולא לנסות ולסגור אותם בכל מחיר. אני יודע, אני יודע... זה כנראה בניגוד לכל מה שלימדו אותנו בקורסי המכירות, ומנוגש למה ששמענו מכל היועצים השיווקיים. אני יודע שזה אולי לא פופולארי, אבל זו דעתי, וזו הגישה שלי. 4. לגעת בכאב, ולגרום לתסכול הלקוחה הזו, כבר מכירה את כל שיטות השיווק, כנראה שהיא עצמה כבר מאד מנוסה בהן. היא ציפתה שיכאיבו לה, שיתסכלו אותה ושיגרמו לה להרגיש רע, כדי להניע אותה להצטרף ולרכוש. אין מה לומר - זו גישה שיווקית לגיטימית ומאד אפקטיבית. והגישה הזו עובדת. ועובדת לא רע. אבל כיום, אני חושב שפחות צריך אותה. ראיתי אינספור פעמים בעבר, כיצד הגישה הזו מביאה לכך שבסופו של דבר יש לך לקוח שאינו מדוייק לך ולעסק שלך. שאינו בשל לתהליך שהוא נרשם אליו, או למוצר שהוא רכש. העולם שלנו משתנה. הדברים שפעם עבדו מצויין, כבר עובדים פחות טוב כיום. הלקוחות כמהים לדברים חדשים. והם כמהים גם לשיווק חדש. שיווק שלא מכאיב להם ומתסכל אותם. שיווק שלא מכריח אותם "לקנות עכשיו" כי עוד רגע "הדלתות נסגרות". שיווק שלא זורק עליהם בונוסים מיותרים, רק כדי להניע אותם לרכישה. הם רוצים להרגיש שזה נכון ומדוייק להם, ואז לרכוש. בלי שלוחצים עליהם. והאמת - שיש שיווק כזה. זה בדיוק "שיווק מבוסס יעוד". אם אתם רוצים לשמוע עוד על כך, ולהבין כיצד זה רלוונטי גם לעסק שלכם, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" הקרובה. אם זה מהדהד לכם, וזה נכון עבורכם כעת, אני יודע שתגיעו. ואם לא - גם בסדר :) נתראה ב"תגלית"! וכמו תמיד, אשמח לתגובות וההערות שלכם כאן! שלכם, ערן.

הי! נתקלתי בהרצאה קצרה של אדם ליפציג, שנקראת "כיצד לדעת מה היעוד של חייך בתוך 5 דקות". אישית אני לא מכיר אנשים שבאמת מצאו את היעוד שלהם ב-5 דקות, בשביל באמת לגלות את היעוד והשליחות שלך בעולם נדרשות קצת יותר מ-5 דקות... אבל כמה מהרעיונות שהוא מדבר עליהן בהרצאה מאד נכונים ומדוייקים לטעמי. הנה שני רעיונות מרכזיים שבעיני כדאי להקדיש להם קצת מחשבה: הוא מספר על מפגש מחזור שבו הוא השתתף, ושרבים מחבריו שם לא היום באמת מאושרים. רק 20% מהאנשים שם היו באמת מאושרים מחייהם, אלו היו האנשים שידעו שיש להם תכלית ויעוד אמיתי בחייהם. הם ידעו 5 דברים לגבי עצמם: מי הם היו מה הם עושים עבור מי הם עושים זאת מה האנשים הללו רוצים וצריכים ומה האנשים הללו קיבלו כתוצאה מכך (איך חייהם השתנו כתוצאה מכך) אלו הן 5 שאלות מאד חשובות ועוצמתיות בעיני, שלא הרבה אנשים יודעים לענות עליהן באופן מדוייק. הרעיון השני שהוא הזכיר בהרצאה שלו, הוא שלמעשה 3 מתוך 5 השאלות הללו ממוקדות באדם האחר ולא בעצמנו. וזו המשמעות האמיתית של העניין – השליחות שלנו בעולם היא תמיד כלפי מישהו אחר. זה לא עלינו. אנחנו כאן על מנת להעניק ערך ולשרת אחרים. ודרך כך שאנו מביאים את השליחות והיעוד שלנו לידי ביטוי אנו מיטיבים את חייהם של אנשים אחרים – אנו משנים את חייהם. השליחות שלי בעולם היא להעיר אנשים למימוש הגדולה ומלוא הפוטנציאל שבהם, כך שהם יהפכו למנהיגים שמשנים את העולם. אם אתם יודעים שיש לכם ערך משמעותי לתת לעולם (גם אם אינכם יודעים במדוייק מהו), ואתם יודעים שיש לכם שליחות כאן – אז אני מזמין אתכם לפגוש אותי בסדנת "התגלית" הקרובה. אני אחשוף בפניכם שם דרך יחודית, מעשית ומאד מדוייקת לאופן שבו ניתן לזהות ולדייק את השליחות והיעוד שלכם, וגם לתרגם אותה לעשייה העסקית והכלכלית שלכם. אנו מתקרבים כבר לכ-1,000 משתתפים שחוו את "התגלית" עד היום. מה אתך? נפגש ב"תגלית"? כתמיד, אשמח להערות והארות שלכם! ערן.

שלום חברים, לפני מספר ימים בפגישה עם לקוח, דיברנו על כך שישנם בעלי עסקים שיש להם קושי למכור את המוצר או השרות שלהם. תוך כדי השיחה, הוא שאל אותי את השאלה – "מי הם החיילים הטובים ביותר?" שאלתי אותו – מי? והוא השלים – "החיילים הטובים ביותר הם אלו שאינם מפחדים למות!". הכוונה שלו היתה, שאותם חיילים שנלחמים בלי לפחד למות, יפעלו ממקום בטוח יותר, ועם מוטיבציה גבוהה יותר. זה הזכיר לי קטע שקראתי לפני שנים בספרו של נפוליון היל "חשוב והתעשר" שבו הוא מספר על לוחם גדול שעומד בפני קרב, והוא צריך לקבל החלטה שתבטיח את הצלחתו בקרב. הוא עמד לשלוח את לוחמיו להתמודד מול צבא רב עוצמה עם כמות גדולה יותר של לוחמים. הוא העלה את לוחמיו לספינות, הפליג לארץ האוייב, פקד עליהם לרדת מהספינות ואז נתן את הפקודה לשרוף אותן מול עיניהם. ואמר להם: "אתם רואים את הספינות שעולות באש. משמעות הדבר היא שאיננו יכולים לעזוב את החופים חיים אלא אם כן ננצח. אין לנו ברירה כעת – ננצח או נאבד". הם ניצחו. המסר שלי הוא לא שצריך להיהרג למען המטרות שלנו, אבל שבהחלט נכון להאמין בהן ברמה כזו. בעלי עסקים שמתקשים למכור את המוצר או השרות שלהם, למעשה מפגינים את ההססנות שלהם שנוגעת למוצר או לשרות שלהם. הם, בתוך עצמם פנימה, לא לגמרי סגורים עד הסוף שזה המוצר הכי טוב, הכי מתאים והכי נכון לאותו הלקוח. וגם אם הם מספרים לעצמם שזה כך, המציאות מראה שזה לא כך. כי אם זה היה נכון, הם היו מוכרים ללא פחד וללא היסוס. האם יצא לכם לקנות פעם ממישהו שדיבר על המוצר והשרות שלו בכזו אנרגיה, ומתוך שכנוע עמוק וידיעה פנימית? אני בטוח שכן. ואם תזכרו בכך, אני בטוח שהרגשתם את האמונה שלו במוצר שהוא מוכר ובאיך שהוא מציג אותו. וכנראה שזה גם מה שגרם ועזר לכם להחליט לרכוש ממנו. ומצד שני, האם קניתם מאדם שדיבר בחוסר בטחון או בהיסוס על המוצר שלו? אני בטוח שלא. וזה לא בהכרח קשור בכלל למוצר או לשרות. זה קשור לידיעה העמוקה מבפנים של האדם, שהוא יודע ועומד מאחורי מה שהוא מוכר. בשנה האחרונה, לאחר שדייקתי והבנתי מה השליחות שלי בעולם, התחלתי לעבוד עם עסקים ובעיקר בעלי עסקים מאד מיוחדים. אלו הם בעלי עסקים שפועלים מתוך שליחות אמיתית. הם יודעים מה הסיבה שבגללה הם בעולם הזה, והם גם יודעים כיצד העסק שלהם מביא את השליחות שלהם לידי מימוש. הם מפתחים ומקדמים עסקים מבוססי שליחות. נוצרה לנו קהילה מדהימה, יוצאת דופן של בעלי עסקים כאלו, שהולכת גדלה ומתפתחת. קהילה של אנשים שתומכת אחד בשני, עוזרת, מקדמת, ומביאה ערך עצום לעולם. אנשים שעושים עבודת עומק אמיתית לזהות ולדייק את השליחות שלהם בעולם. ואחר כך גם קל להם להציע את המוצרים והשרותים שלהם לאחרים. הם מדברים על העסק שלהם ועל המוצרים שלהם מתוך ידיעה פנימית עמוקה. הם החיילים הטובים ביותר – כאלו שלא מפחדים למות. הם יודעים את הערך האמיתי שלהם, ושל מה שהם מציעים לאחרים. והם מציגים זאת לאחרים בלי היסוס, ומוכרים בלי פחד ובלי היסוס. הם לא זקוקים ל"טריקים ושטיקים" שיווקיים. הם לא זקוקים לבונוסים, הטבות, אחריות ומוגבלות. הם פשוט מדברים מהלב, ונוגעים בלב של הלקוח. שיווק מבוסס יעוד במיטבו. והתוצאות בהתאם. אני מזמין אתכם להצטרף אלינו, בואו לחוות במה מדובר בסדנת "התגלית" הקרובה. נפגש? שלכם ערן.

הי, השבוע נחשפתי לסרטון מדהים שחובה לצפות בו של הראפר האמריקאי Prince EA. קודם כל צפו בו עכשיו (רק 4:35 דק'). אישית, אני מאד התחברתי לכך. המסר שלו הוא כל כך נכון ומדוייק – אנו בוחנים כל אחד סביבנו, כולל את עצמנו, על בסיס התוויות שאנו שמים עליהם. ולתוויות הללו אין שום קשר למי שאנחנו באמת. התוויות שאנו רגילים לשים על עצמנו ועל אחרים, הן לא מי שאנחנו. הן לא המהות האמיתית שלנו. אנחנו בסה"כ מסתובבים בעולם הזה בתוך נייר אריזה מסויים שעוטף אותנו. נייר האריזה הזה שונה מאד לאדם. אבל לא הוא מה שחשוב באמת. זה לא נייר האריזה החיצוני, זה מה שיש בפנים. המהות האמיתית של כל אחד ואחת מאיתנו. הגענו לעולם הזה, עם מהות טהורה, נקייה, מושלמת. עם שליחות מסויימת שעלינו לגלות ולממש כאן בעולם. אבל שכחנו. שכחנו מי אנחנו באמת. ומהי המהות האמיתית שלנו. נכנענו לתכתיבים חיצוניים, לתוויות חיצוניות שמגדירות אותנו. וכאילו שהפכנו להיות התווית החיצונית, במקום המהות האמיתית שלנו. זה לא קל תמיד להבין ולהפנים את זה. הרבה יותר קל להתמסר לחשיבה ההמונית שסביבנו. קל יותר להאמין לתוויות החיצוניות מאשר לזכור מי אנחנו באמת קל יותר להאמין במה שנראה חיצוני, מאשר במה שיש בפנים. וזה לא כל כך קל, לעשות ההיפך. להבין מי אנחנו באמת, ומה הערך האמיתי שלנו להבין שהערך האמיתי שלנו לא נגזר מהתוויות שאנו לובשים או שאחרים מלבישים עלינו להבין שמה שנותן לנו אושר אמיתי זו לא התווית, אלא ההכרה בערך האמיתי שלנו, במהות הפנימית שלנו. הרבה יותר קל לדבר ולהבין את זה, מאשר ליישם ולחיות את זה. זה דורש עבודה פנימית משמעותית. זה דורש להיות מוכנים להתמודד עם האגו שלנו, שגם הוא מושפע מתוויות חיצוניות. וזה דורש להתמיד בתהליך. זה לא קל, אבל זה שווה. זו עבודה פנימית לא פשוטה, אבל מתגמלת. וזה חלק מתהליך ההתפתחות והגדילה שלנו. זה חלק מהצמיחה שלנו. ולשם כך אני מאמין שהגענו לכאן – לצמוח ולהתפתח. מקווה שלקחתם מכאן משהו, ותזכרו שהתוויות לא עושות את מי שאנחנו. זו המהות הפנימית שלנו. אשמח למחשבות ולתגובות שלכם כאן! שלכם ערן. נ.ב. – להבין ולגלות מהי המהות האמיתית שלנו, זה חלק מהתהליך שאני מקנה לאנשים בתוכנית "התגלית". אם הדברים הללו הדהדו לכם, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנה הקרובה!

שלום חברים, מכירים את הטוקבקים השונים שבהם אנשים חותמים במקום בשם האמיתי שלהם במילים: "אחד שיודע"? אלו תמיד הצחיקו אותי, בעיקר כי אנחנו כבני אדם – יודעים כל כך מעט. אנו מסתובבים בעולם עם תחושה שאנחנו יודעים הכל ומבינים בהכל, אבל האמת היא, שאם נהיה לרגע קצת כנים עם עצמנו, אנחנו באמת יודעים ממש מעט מתוך כל מה שיש ואפשר לדעת. ולכן מי שלוקח לעצמו את התואר המכובד "אחד שיודע" משעשע אותי :) כבני אדם אנו נחשבים לבעלי ידע רב. אנו נדרשים להציג ידע ומעריכים גם ידע. החל מהגן ובית הספר מלמדים אותנו לאסוף ידע ולצבור, ולשנן ולזכור... ואנו הולכים לאוניברסיטה, ולקורסים – ולומדים ולומדים ולומדים. בשביל מה? בשביל לדעת. זה מעניין להסתכל על כך ולראות שאם כל הידע שאנו צוברים לאורך השנים, יש דבר אחד שלרוב בני האדם חסר בו ידע. והרבה ידע. וזה לא קשור לרמות ההשכלה של האדם, ולכמה ידע הוא צבר, למד והשיג במהלך חייו. כי את הדבר הספציפי הזה, מרבית האנשים, אפילו אלו בעלי ההשכלה הרחבה יותר, אינם יודעים. הרבה אנשים יודעים הרבה לגבי הרבה דברים, אבל יודעים מעט כל כך לגבי עצמם. הם מבינים בדברים מאד מורכבים, במערכות מאד מסובכות. אבל בדבר הכי חשוב והכי קרוב לליבם (כך אני מקווה) הם אינם מבינים דבר. כי עם כל הידע שיש להם, עדיין ישנן 3 שאלות שהם לא יודעים לענות עליהן: מי אני באמת? למה אני כאן? למה נועדתי בעולם הזה? אני חושב שמי שיודע את התשובות לשאלות הללו, באמת ובתמים יכול להיחשב ל"אחד שיודע". הוא באמת זכאי לתואר הזה :) אלו הן לא שאלות פשוטות, ומרבית האנשים יסיימו את חייהם, מבלי שיש להם תשובה ברורה ומדוייקת. אבל זה לא חייב להיות כך. כי האמת היא, שבתוך כל אחד מאיתנו, ישנו חלק מסויים שיודע. החלק הזה יודע מי אנחנו באמת, ומה אנחנו שווים באמת. הוא יודע למה אנחנו כאן, מה השליחות, היעוד והתפקיד שלנו בעולם. הוא יודע לכוון, להדריך ולהראות לנו את הדרך המדוייקת עבורנו. הוא באמת יודע. לפני כשלוש שנים, אני עצמי התוודעתי ליכולת המופלאה שיש לנו כבני אדם להתחבר לאותו חלק פנימי, לקבל תשובות מדוייקות, לקבל את ההכוונה שלפעמים אנחנו צריכים ולהיות במקום של ידיעה אמיתית, מדוייקת ונכונה. בעיני, אין לכך מחיר. אין מחיר ליכולת שלנו להיות מדוייקים יותר, מכוונים יותר, מבינים יותר, ומכירים בערך האמיתי של עצמנו. מה המחיר האמיתי של אדם שיודע מה הסיבה האמיתית שלשמה הוא נמצא כאן? כמה זה שווה לו באמת? מה המחיר האמיתי של אדם שיודע מה המשמעות האמיתית של העשייה שלו? של העבודה או העסק שלו? כמה זה באמת שווה לו? כמה זה שווה לכם? הידע הזה קיים בתוכנו. אנו רק צריכים ללמוד כיצד להתחבר אליו, ולהשתמש בו. האם גם אתם מחוברים לאותו "אחד שיודע"? ערן. נ.ב. – אם אתם רוצים ללמוד כיצד להתחבר אליו, לאותו חלק בכם שיודע, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" הקרובה. תקבלו בה את הדרך המהירה והפשוטה ביותר להתחבר לאותו החלק בכם "שיודע"!

שלום חברים, מניח שאתם מכירים את פילוס מארץ נהדרת. למי שלא מכיר, פילוס מגולם על ידי אסי כהן הענק, והוא טבע כמה מטבעות לשון שהפכו נפוצים מאד בשפה העברית (כמו "מצ'עמם לי") ואחרים. אחד המשפטים הידועים שלו הוא: "אני פונה אל הלב שלך" אני לא יודע אם הוא הבין את זה כשאמר זאת לראשונה, אבל בעצם הוא הגדיר במשפט הזה את המהות שעליה מתבסס עולם השיווק החדש – שיווק מבוסס יעוד. שיווק מבוסס יעוד, למעשה, בשונה מהשיווק המסורתי הרגיל, פונה ישירות ללב של הלקוח. בעולם השיווק המסורתי, נהוג להשתמש בכלים ועקרונות שונים (הפונים לשכל ולהגיון של הלקוח) ושנועדו לעורר בו רגש מסויים. למשל,עקרון "המוגבלות" נועד לעורר באדם תחושה של מחסור, ופחד מהפסד ולכן דוחפת את האדם לרכוש עוד. עקרון ה"הוכחה החברתית" נועד לעורר באדם תחושה ורצון להיות "חלק מ.." ולהיות גם "שייך ל..." עקרון ה"לחיצה על הכאב" נועד לעורר באדם כאבים קיימים ומתוך כך להגביר בו את הצורך והרצון לרכוש ממך את המוצר או השרות שאתה מציע לו. ויש כמובן עוד הרבה עקרונות שיווקיים רבים מסוג זה. ראשית, חשוב להבין שכולם עובדים. אין בהם דבר רע (כמובן כל עוד עושים בהם שימוש אתי ולגיטימי). אבל כמי שחי את עולם השיווק ב-10 השנים האחרונות, אני יכול לומר בוודאות היום, שהעקרונות הללו, שעבדו כל כך טוב בעבר, כבר לא עובדים באותה רמת אפקטיביות כמו קודם לכן. ושלא תבינו אותי לא נכון, הם עדיין לגיטימיים, ועדיין עובדים – רק פחות טוב. למעשה, כל העקרונות השיווקיים המסורתיים, נועדו לפנות לראש ולשכל של הלקוח, במטרה לעורר בו רגש. וכולם יודעים שרגש מוכר. אבל היום, העולם שלנו השתנה. ויש דרכים אפקטיביות בהרבה. זוהי למעשה התמצית של "שיווק מבוסס יעוד". שיווק חדש שמבוסס על השליחות של האדם, על החיבור והדיוק של מה שהוא מביא לעולם, ללקוח המתאים ולצרכים שלו. שיווק מבוסס יעוד יוצר חיבור מאד מדוייק בינך כבעל עסק ובין הלקוחות הנכונים שלך. למעשה הוא גורם לכך שהלקוחות הנכונים והמתאימים ביותר עבורך, נמשכים אליך, ואז אין צורך בטקטיקות שיווקיות כמו "מוגבלות", "הוכחה חברתית" ו"לחיצה על הכאב". שיווק מבוסס יעוד, כשהוא מבוסס על השליחות האמיתית והמדוייקת של האדם, יוצאת מהלב שלך כבעל עסק, ופוגשת את הלב של הלקוח בצורה מדוייקת. אפשר לקרוא לכך גם "שיווק מלב אל לב". זהו העתיד, שיווק אמיתי, שלא צריך להסתמך על מניפולציה רגשית, אלא שפוגש באופן נכון ומדוייק את הלקוחות המתאימים לנו. אז שאפו לפילוס, שזיהה את המגמה הזו לפני כולם, ואני מאחל לכולכם שתזהו ותמצאו את השליחות המדוייקת שלכם, כדי שגם אתם תוכלו לפגוש בדיוק בלב, את הלקוחות הנכונים לכם. ולמי שרוצה להזכר בפילוס, הנה אחד הקטעים הטובים יותר שלו... מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן. נ.ב. – שיווק מבוסס יעוד, הוא אחד מן הנושאים המשמעותיים שאני עוסק בהם בסדנת "התגלית". וגם איך למצוא את הבידול והיחוד בעסק שלכם, כך שתוכלו ליצור שיווק מובדל ומובחן מכל האחרים, וכזה שלא ניתן לשכפל ולהעתיק אותו. אם הדברים הללו מהדהדים בכם ופוגשים אתכם בלב, והייתם רוצים לגלות כיצד להשתמש בהם גם בעסק שלכם, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" הקרובה.

שלום חברים, נתקלתי בסיפור מעניין לחנוכה באתר AISH.co.il מסופר שם על ילד שנשלח לניו יורק עם הוריו בגיל 8. מייד לאחר שהגיעו לעיר, היה חנוכה והם הוזמנו להדלקת נר ראשון אצל חברים, הם נסעו ברחובות ניו יורק המושלגת והילד כ"כ התפעל מהיופי של העיר, ומיופיים של כל האורות שקישטו את הבתים בעקבות חג המולד שנחגג באותם הימים. ואז הם הגיעו לבית של החברים שלהם, והוא התאכזב לגלות שהם חנו ליד בית חשוך יחסית. והם הדליקו נר ראשון ואור החנוכיה לא גבר על שלל האורות והצבעים בחוץ והילד אפילו די כעס והתמרמר על כך. בעודו עסוק במרמור ובכעס שלו, קרתה לפתע הפסקת חשמל. כל האורות מבחוץ כבו. ורק החנוכיה המשיכה לדלוק ולהפיץ מאורה.... האורות מבחוץ מסמלים לנו את הרצונות המיותרים, ההשפעות החיצוניות, ההשוואה לאחרים והדחפים שלנו שמונעים מתוך "מה יחשבו", "מה יגידו" ו"איך זה נראה". כל אלו הם נגזרים מתוך האגו שלנו. אבל בתוך כל אחד מאיתנו יש אור יחודי ומיוחד. זו השליחות שלנו בעולם. זו המהות של מי שאנו ואיך שאנו מביאים אותה לידי ביטוי בעולם. ולפעמים, כאשר יש כל כך הרבה הפרעות מסביב, וכל כך הרבה אור של אחרים, אנו שוכחים את האור היחודי והמיוחד שלנו. אנו שוכחים מי אנחנו באמת. מה השליחות האמיתית שלנו, והסיבה האמיתית לכך שהגענו לעולם הזה. האור האמיתי שלנו, הוא זה שתמיד זורח וזה שתמיד ימשיך להאיר. ולפעמים דווקא בתקופות החשוכות ביותר שלנו, דווקא אז, באותם רגעים מאתגרים, קשים וחשוכים – שם הוא מאיר ביתר עוז. שם, במקומות של האתגרים שלנו, אנו לפעמים פוגשים את מי שאנחנו באמת. שם אנו פוגשים את העוצמה האמיתית שלנו, את הערך הגדול שלנו, את היכולות שתמיד היו בנו, אבל חיכו להזדמנות לבוא לידי ביטוי. לפעמים דווקא כשמסביב חשוך – דווקא אז – אנחנו זורחים! אני מאחל לכם חג חנוכה שמח, ושתמיד תאפשרו לאור המיוחד שלכם, להמשיך להאיר ולהפיץ את היחוד והשליחות שלכם בעולם, ובעוצמה! שלכם, ערן. נ.ב. – אם אתם רוצים לזהות את אותו אור מיוחד שלכם, את השליחות האמיתית שלכם בעולם, וכיצד אתם גם יכולים להפוך אותה לעסק שיתגמל אתכם על כך, הצטרפו אלי לסדנת "התגלית" הקרובה.