הצלחה

אתה צריך להרוג את האדם שאתה

הי! בסרט המעולה "רוקט-מן" שמתאר את חייו של אלטון ג'ון, מראים רגע בתחילת הקריירה שלו, שבו שניה לפני שהוא עולה לבמה לאחת ההופעות הראשונות שלו, תופס אותו הסוכן שלו ואומר לו: "אתה צריך להרוג את האדם שאתה,  כדי להפוך להיות האדם שאתה רוצה להיות" המשפט הזה ממש תפס אותי. גרם לי לעצור לרגע ולחשוב. מצד אחד, יש בו משהו מאד "דרמטי": להרוג את האדם שאתה. למה צריך להרוג משהו כדי להתקדם? ומצד שני, יש בו משהו מאד מאד נכון. קשה לנו לעשות שינויים משמעותיים בלי לשנות משהו בתוכנו. כל שנוי שאנו רוצים לעשות דורש קודם כל שמשהו אצלנו ישתנה. כי אנחנו אנשים של הרגלים. לרוב אנו פועלים מתוך ה"אוטומט" הרגיל שלנו. וזה לא קשור רק לאופן שבו אנו מצחצחים את השיניים בכל בוקר (תבדקו את עצמכם, אתם עושים את זה בדיוק באותה הצורה בכל בוקר מחדש). באחד הראיונות המרתקים שקיימתי בעבר עם דר' ברוס ליפטון, הוא חשף עובדה מדהימה שלמעשה 95% מהמחשבות שלנו הן מחשבות "אוטומטיות" כלומר נובעות באופן אוטומטי לחלוטין מתת המודע שלנו. אנחנו חושבים שאנו חושבים, אבל בפועל רק כ-5% מהמחשבות היומיות שלנו הן באמת מחשבות מודעות, כל השאר המחשבות הן אוטומטיות לחלוטין. וכך אנו חושבים שוב ושוב את אותן המחשבות, ו"משום מה" מתפלאים שאנו ממשיכים לקבל בדיוק את אותן התוצאות. איינשטיין הגדיר זאת כחוסר שפיות כשאמר, שזה "חוסר שפיות להמשיך ולעשות את אותן הפעולות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה". לכן כל כך קשה לנו לשנות הרגלים. כי אנו מונעים בצורה אוטומטית לחלוטין מתוך תת המודע שלנו. ואז מגיע המשפט הזה: "להרוג את מי שאתה" כן, אנחנו צריכים להרוג חלקים "אוטומטיים" שונים שקיימים בתוכנו כדי להתקדם, כדי לשנות, כדי להגיע לתוצאות חדשות ולמקומות חדשים. הנה כמה דברים למשל, שאנו צריכים להרוג: את החלק הפחדן שחושש מכל מה שהוא חדש ושונה ממה שאנו רגילים לו את החלק שזקוק נואשות לוודאות כדי להרגיש מוגן ובטוח את החלק שמונע ומושפע מ"מה אחרים יחשבו או יגידו עלי?" את החלק שבי שאינו מאמין בעצמי ויש עוד הרבה כאלו... אני זוכר את עצמי, בנקודות שונות בחיים, שבהן עמדתי לפני שינויים משמעותיים או צעדים משמעותיים בחיים, ואז בפרוש הייתי צריך להרוג חלקים מסויימים בתוכי, כדי להפוך לאדם שאני רוצה להיות.   למשל כשהחלטתי לעזוב קריירה מפוארת שבניתי במשך 9 שנים באינטל ולצאת לדרך חדשה כבעל עסק, לבנות את עצמי מחדש, מאפס...   הייתי צריך להרוג את ה"ערן הישן" שהאמין עד אז שהעבודה היא מה שמעניק לו בטחון בחיים כדי לאפשר צמיחה ל"ערן החדש" שמבין שבטחון לא תלוי במקום עבודה, אלא באמונה שלי בעצמי, ביכולות שלי ובאמביציה, בדרייב ובאנרגיה שלי.   להרוג את ה"ערן הישן" שהרגיש כבר מאד נוח בקריירה שלו, בעבודה שלו ובדרך שהתקדם בה כדי לאפשר מקום ל"ערן חדש" שמוכן להתמודד עם חוסר וודאות, עם תחומים חדשים ועם יכולות חדשות שהוא צריך ללמוד ולפתח.   ויש עוד הרבה חלקים בתוכי שהיו צריכים למות, כדי שמשהו חדש יוכל לצמוח.   כך היה גם כשהחלטנו לצאת לטיול של שנה בעולם עם הילדים. להוציא אותם ממסגרות הלימודים, לקפל את הבית ולנסוע. היו הרבה דברים ש"הרגנו" בתוכנו לפני, תוך כדי ואחרי הטיול הזה. למשל: שהרבה יותר חשוב לנו לצבור חוויות מאשר "רכוש" או דברים שבמקום "לחכות לפנסיה" או "לזמן הנכון" או "לרגע שכל הכוכבים יסתדרו במקום הנכון" כדי שנפעל לממש את החלומות שלנו, לממש אותן עכשיו שחוסר וודאות יכול להיות מאד מפחיד ומאיים, אבל מביא איתו גם הרבה הזדמנויות וחוויות חדשות שלא היינו יכולים לראות ולחוות אם לא היינו מאפשרים לעצמנו לחוות חוסר וודאות שמה שאחרים סביבנו חושבים ואומרים לפעמים חשוב, לפעמים פחותובעיקר חשוב מה אנחנו חושבים שמה שאחרים חושבים או קוראים לו "לא נורמלי" מבחינתנו הוא הכי נורמלי בעולם ושה"נורמלי" שלהם בעינינו הוא לא שפוי (וזה לא עושה אותנו צודקים ואותם טועים, כי אין באמת דבר כזה בכלל) שיש יותר מדרך אחת "נכונה" לחיות את החיים שלנו בשורה התחתונה, אני מאמין שהמשפט שנאמר לאלטון ג'ון הצעיר בתחילת דרכו (לפחות לפי הסרט רוקט-מן) – הוא נכון. אנחנו באמת צריכים "להרוג" את ה"אני הישן" כדי לאפשר לחדש לצמוח. זה לא תמיד קל, לרוב זה לא. ה-95% של המחשבה האוטומטית וההרגלים שלנו לרוב חזקים יותר. אבל אם הרצון הפנימי, האמיתי שלנו הוא ברור, חזק ופועם, אז יש לנו סיכוי גדול יותר לשנות. זה לא תמיד יצליח. זה לא תמיד יקרה כמו שחשבנו או ציפינו. אבל בוודאות – זה ישנה אותנו ובדרך כלל לטובה. אז שני דברים שאני ממליץ לכם לעשות בעקבות הפוסט הזה: לכו לראות את הסרט "רוקט-מן" חוויה צרופה ובמיוחד למי שגדל על שיריו של אלטון ג'ון תבחרו משהו, קטן ככל שיהיה, שאתם רוצים ובוחרים להרוג ב"אני הישן" שלכם כדי לאפשר למשהו חדש לצמוח מוזמנים לכתוב לי בחזרה, מה בחרתם "להרוג"... :) שלכם, ערן.

האמנם הדשא של השכן ירוק יותר?

הי!   זו אחת האימרות המפורסמות: "הדשא של השכן ירוק יותר" והכוונה שלה היא שתמיד מה שיש לאחרים יראה לנו טוב יותר מאשר מה שיש לנו.   לרוב המשפט הזה נאמר בהקשר של עידוד והשלמה, כלומר הוא בא להרגיע אותנו שאולי התחושה שיש לנו שמשהו אצלנו לא מספיק טוב הוא בסדר, כי הרי תמיד כשמסתכלים החוצה, אל מה שיש לאחרים, זה יראה לנו שהדשא שלהם ירוק יותר.   ואז המשפט הזה נועד להרגיע אותנו ולסמל לנו שזה לא כל כך נורא ושבעצם אנחנו "די בסדר".   ויש בזה משהו.   באמת לרוב, אנחנו השופטים והמבקרים הכי גרועים של עצמנו. אנחנו נוטים להקטין את עצמנו, לצמצם את ההישגים שלנו, לראות רק את מה ש"רע" או חסר במקום את מה ש"טוב" וכבר מתקיים. אנחנו נוטים לבקר את עצמנו, תמיד לחומרה, להשוות את עצמנו לאחרים ותמיד להאמין שיש מישהו אחר שאצלו הדברים טובים יותר, מושלמים יותר, נכונים יותר.   ואז המשפט הזה שה"דשא של השכן ירוק יותר" מגיע ומרגיע אותנו, מחזיר אותנו לפרופורציות.   וזה דבר חשוב פרופורציות.   אבל לפעמים, הדשא של השכן באמת ירוק יותר.   לפעמים זה באמת נכון.   לפעמים אם נסתכל מקרוב נוכל לראות שבאמת הדשא לא רק ירוק יותר, אלא גם מטופח יותר, נראה טוב יותר, נעים יותר.   והנה האמת לאמיתה: הדשא ירוק יותר, לא בגלל שהוא אצל השכן. לא בגלל שהוא אצל מישהו אחר ולא אצלנו. הדשא ירוק יותר – איפה שמשקים אותו יותר.   במקום שמשקים את הדשא יותר, מטפחים אותו יותר, מקדישים לו יותר זמן ותשומת לב, שם הוא גדל להיות ירוק יותר, יפה יותר ונעים יותר.   אין כאן מקריות: אנחנו תמיד נקצור את מה שאנו זורעים.   לפעמים להסתכל על הדשא של השכן זה משהו שיכול לעזור לנו. זה תלוי כמובן בהשקפה ובגישה שלנו לדברים. אם הגישה שלנו היא קורבנית, שיפוטית וביקורתית – זה לא ממש יקדם אותנו. ובטח שלא יקדם את הדשא שלנו. כי אז כל מה שנוכל לראות זה את הפער שקיים אצלנו בין מי שאנחנו ובין מי שאנו רוצים להיות. זה חשוב לראות את הפער הזה, אבל זה מאד תלוי בגישה שלנו אל מול הפער הזה.   כאשר הגישה שלנו היא קורבנית ושיפוטית, שום דבר טוב לא יקרה. אנו רק נסביר לעצמנו כמה אנחנו לא בסדר, וכמה הצד השני גם לא. בעצם, אנחנו נספק לעצמנו הסברים ותירוצים לפער הזה.   אבל מצד שני, אם נסתכל על הפער (שתמיד קיים) ונמנף אותו כסוג של השראה עבורנו, כמשהו שיכול לעזור לנו לדייק ולהגדיר לעצמנו מה חשוב לנו, מה אנו באמת רוצים להשיג ולהיות, אז הדשא של השכן הופך להיות מקור של השראה עבורנו.   הדשא תמיד ירוק יותר איפה שהוא מושקה יותר. איפה שמשקיעים בו יותר ומטפחים אותו.   כך גם החיים שלנו.   הם יהיו "ירוקים" יותר איפה שנטפח ונשקה אותם.   החיים הם לא משהו ש"קורה" לנו, ואנחנו "על הדרך" חווים אותם.   החיים הם מה שאנו מייצרים ומעצבים לעצמנו, יום יום, רגע רגע. בכל בחירה ובכל החלטה שאנו עושים.   וזו קודם כל ההחלטה שלנו כמה להשקות, להשקיע ולטפח אותם.   לצערי, מרבית האנשים אינם עושים זאת, בטח לא באופן מודע.   אז הנה תרגיל חשוב עבורכם – הסתכלו על ה"דשא" (התוצאות) בתחומי החיים השונים שלכם. זה יכול להיות על מערכות היחסים, הקריירה, הבריאות, הכסף, ההגשמה והסיפוק שאתם חווים, ובחנו את עצמכם בכנות: האם אני מרוצה מאיך שהדברים התגלגלו? האם אני מרוצה במקום שאני נמצא בו? האם ה"דשא" שלי ירוק מספיק?   לא בשביל לשפוט או לבקר את עצמי.   אלא בשביל לקבל החלטה חשובה (או החלטות) – איך אני עומד להשקות את ה"דשא" הזה.   אם זו מערכת יחסים חשובה לי, כיצד אטפח אותה? אם זו הבריאות שלי, מה אשנה כדי לשפר אותה? אם זה בכסף שלי, מה אני צריך ללמוד, לגלות, לעשות כדי לשפר את מצבי הכלכלי?   השקיעו ב"דשא" שלכם, זו ההשקעה שתניב לכם את הדיווידנדים הגבוהים ביותר.   אתם יכולים להציץ לפעמים לדשא של השכן – אבל רק כדי לקבל השראה. הרבה יותר חשוב שתשקו את הדשא שלכם!   השקייה נעימה :) שלכם, ערן.

הכן עסקך לקיץ!

הכן את עסקך לקיץ! הדרכה חד פעמית לבעלי עסקים עם משה חרלופסקי וערן שטרן: בעלי עסק: אין זה סוד שלבעלי עסק רבים, תקופת הקיץ נחשבת כ"עונת המלפפונים" או "העונה המתה"... רבים מתבאסים מכך שהם חושבים שבקיץ "אין עם מי לעשות עסקים" או שכולם בחו"ל... האמת היא - שזה נכון שיש לקוחות שמטיילים ונופשים, אבל אין באמת סיבה שזו תהיה תקופה חלשה בעסק. הכל תלוי, קודם כל בכם - בעלי העסק! בתפיסת העולם שלכם לגבי הקיץ, וכמובן באיך שתערכו ותתכוננו לקיץ.  איך לחזק את העסק, לשווק ולהצמיח אותו בתקופת הקיץ בהדרכה זו נראה לכם מה נדרש כדי לחזק את העסק, להכין אותו לקיץ, להרוויח וגם להנות! מה יהיה בהדרכה? הנה... מה ההזדמנות הגדולה לשווק ולקדם את העסק בתקופת הקיץ שמרבית בעלי העסקים מפספסים ולא מנצלים מה האלטרנטיבות המוצלחות יותר לשיווק בקיץ (ובמיוחד בקיץ הזה לפני הבחירות) שבו עלויות השיווק הדיגיטלי ממריאות לשחקים חדשים מה המיינדסט הנכון שיעזור לכם לא רק "לעבור את הקיץ בשלום" אלא גם לשגשג בו ואינספור טיפים, רעיונות וכיווני חשיבה שיעזרו לכם לבלוט, למכור יותר ולשווק בצורה אפקטיבית בקיץ הקרוב! לפרטים ומידע על קהילת "עסקים מבוססי שליחות"  הרשמו לחודש התנסות בארגון עסקים עושים עסקים, הצטרפו לחודש ללא עלות משך הראיון: 82 דקות לשמיעת ההקלטה: להורדת קובץ MP3 של ההרצאה למחשב, יש ללחוץ על האייקון של החץ:

המכשול להצלחה העסקית שלך

לאורך השנים, גיליתי שישנו מכשול משמעותי העומד בפני בעלי עסקים רבים. ובעיקר עסקים המבוססים על הידע והמומחיות של העומד בראשם. ישנו מכשול אחד עיקרי שמונע ממך להקים עסק רציני, מבוסס, עם הכנסות של מיליוני שקלים בשנה. ברגע שתבין, תזהה ותסלק את המכשול הזה מדרכך, תהיה גם לך האפשרות להגיע לגבהים חדשים, הכנסות חדשות ורמות חדשות של השפעה, הכרה, פרסום ותגמול כלכלי. וזה יהיה הרבה יותר קל ממה שאתה מסוגל אולי לדמיין כרגע. למעשה, אותן אסטרטגיות וטקטיקות שעבדו עבורי, ושעבדו עבור מאות הלקוחות שלי, יעבדו גם עבורך. אלו הן אסטרטגיות ושיטות שבהם משתמשים גם המובילים בתחומם בעולם, כדי לבנות עסקים מבוססים, רווחיים ויציבים, שמביאים ערך אמיתי למיליוני אנשים בעולם.    ואני רוצה כעת לחשוף בפנייך את המכשול העיקרי שעומד בפני מרבית בעלי העסקים. הסימפטום: הם מחפשים כל דרך אפשרית ליצור עוד הכנסה בעסק, הם רוכשים אינספור הדרכות שונות ומשונות, שהם מאמינים שישפרו את מצבם הכלכלי, אבל הם אינם מצליחים להגיע לשום תוצאה משמעותית. הסיבה: חשיבה מצומצמת שמחפשת כל הזמן רק עוד "הזדמנויות". אני קורא לכך "חשיבת הקפצון". הבעיה: אין להם אסטרטגיה מתאימה לפיתוח ולבנייה של עסק רווחי, מבוסס, ויציב, שממשיך לגדול ולצמוח באופן עקבי. המכשול העיקרי שאנו צריכים להתבונן עליו ולהבין אותו הוא אתה – והחשיבה שלך. מניסיוני רב השנים, ראיתי שכשמדובר בבניית עסק, ישנו הבדל עצום בין שני סוגי חשיבה, שיוצר גם הבדל דרמטי בתוצאות שבעלי העסקים משיגים. הנה העניין – "הקפצונים", הם אותם אנשים שמקימים עסק ומחפשים עוד ועוד הזדמנויות ליצור הכנסות מידיות, קופצים מדבר לדבר, ובעיקר מחליפים את הזמן שלהם בכסף שהם מקבלים על כל שעה ושעה. לעומתם, הסוג השני, הוא הסוג של "המנהיג המוביל". המנהיג המוביל הוא יזם החושב בצורה שונה, אסטרטגית (ובדרך כלל גם הפוכה לגמרי) מהאופן שבו חושב הקפצון.

כיצד לגרום לשיווק מפה לאוזן לעבוד

הי, במרבית הפעמים שאני שואל בעלי עסקים כיצד הם משווקים ומאיפה מגיעים אליהם הלקוחות, התשובה הכמעט מיידית (ולרוב היחידה) שלהם היא: מפה לאוזן.   שזו דרך "מכובסת" לומר ש"אני לא ממש עושה שיווק, ומדי פעם איזה לקוח ממליץ למישהו עלי".   שלא תבינו אותי לא נכון, "פה לאוזן" זו אחת הדרכים הטובות יותר לקבל לקוחות חדשים בעסק, אבל מרבית בעלי העסקים מאד פאסיביים במה שנוגע לשיווק מפה לאוזן ולא מגרדים את מה שהם היו יכולים להפיק ממנו.   הבעיה הראשונה היא הציפייה שהלקוחות יפנו אלינו לקוחות בלי שנצטרך לעשות משהו בשביל זה. הציפייה השגויה הזו מניחה שהלקוחות שלנו רק חושבים עלינו כל הזמן, ושהם עסוקים בשאלה "איך אני יכול להפנות עוד לקוחות?".   צר לי לאכזב אולי מישהו – הם לא.   הלקוחות שלנו ממש לא עסוקים בנו, הם לא ממש חושבים עלינו והם לא ממש עסוקים בלהפנות אלינו לקוחות חדשים.   לפעמים, במקרה או "על הדרך" הם יתקלו בחבר שמחפש משהו שיש לנו ואז הם יזכרו בנו (וגם זה לא בטוח) ויפנו אלינו לקוחות.   כך שאם אתם היום רק סומכים על טוב ליבם והזכרון של הלקוחות שלכם כדי שיפנו אליכם לקוחות חדשים, אתם משאירים ה-מ-ו-ן כסף על הרצפה!   גם אם אתם מקבלים היום לקוחות מהפניות כאלו ואחרות, מבלי לעשות שום דבר אקטיבי בשביל זה, תארו לעצמכם כמה הייתם יכולים לקבל אם הייתם אקטיביים יותר.   הרעיון הוא פשוט: כדי להעצים את כמות ההפניות שאנו מקבלים מלקוחות, אנחנו צריכים להיות מאד אקטיביים, ולבקש מהם! להזכיר להם את קיומנו ולבקש מהם שיפנו אלינו לקוחות נוספים. כמובן שצריך לעשות את זה בצורה נעימה, לא נדחפת וכזו שתגרום להם הנאה כשהם עושים את זה ולא הרגשה שהכריחו אותם או לחצו עליהם.   אבל – צריך לבקש!   לא להניח שזה משהו שיקרה מעצמו.   באופן כללי, הלקוחות צריכים שנאמר להם מה לעשות. זה נכון בתהליך המכירה וזה לגמרי נכון גם לאחריו. הם צריכים את ההכוונה מאיתנו.   הנה דוגמה טרייה: לפני כשבוע חזרנו מטיול שערכנו בארה"ב. מספר ימים היינו בטיול בצפון קרוליינה ווירג'יניה לאורך ה-Blue Ridge Parkway ובכל יום היינו מגיעים למקום חדש וישנים בו ללילה ולמחרת ממשיכים בדרך למקום הבא.   הזמנו כמה מקומות נחמדים לישון בהם לאורך המסלול, ובאחד הימים הגענו ל-Bed and Breakfast חביב שנקרא The Doctor’s Inn.   כאשר נכנסו לחדר, שמתי לב למגש כסף קטן שהיה מונח על שידה ובתוכו מעטפה ועליה הכיתוב הבא: מעטפת הוקרה של האורחים תודה רבה על הנדיבות שלכם! אנחנו לא מצפים לטיפ, אבל אנחנו תמיד מעריכים אותו. כמה פשוט, ככה חכם! והנה העניין – עד אותו רגע הרעיון של להשאיר טיפ בחדר בכלל לא היה קיים במחשבה שלי. אבל לאחר שנתקלתי במעטפה הוא כבר היה קיים שם. עכשיו יתכן שבמקרים מסויימים היו אורחים שחשבו על כך והשאירו טיפ. אבל אני משוכנע שזה היה באחוזים קטנים בהרבה מאז שהכניסו את המעטפה עם הכיתוב הזה.   אבל זה לא נגמר כאן.   ליד המעטפה היה גם מתקן קטן לכרטיסי ביקור. לקחתי כרטיס והסתכלתי עליו. הצד הראשון שלו שגרתי לחלוטין.   אבל בצד השני הופיע הכיתוב הבא: "ההפניה של החברים והמשפחה שלך אלינו זו המחמאה הגדולה ביותר שאתה יכול לתת לנו. תודה על השהות שלך ועל האמון – מרגו".   עוד דוגמה מעולה להנעה של לקוח להמליץ עלינו. פשוט להסביר ללקוח מהי ההתנהגות המצופה ממנו: להמליץ לחברים ולבני המשפחה.   וגם הסיום והחתימה בשם הפרטי: מרגו (זהו שמה של האשה שמנהלת את ה-B&B).   אז מה ראינו כאן: הנחיות ברורות לפעולות שאנו רוצים ומבקשים מהלקוחות שימוש בשפה נעימה, ללא לחץ ועם הכרת תודה פניה אישית ושימוש בשם האישי   ובעיקר – לקיחת אחריות ופרואקטיביות על התהליך.   כמה פשוט ליישם, לא דורש יותר מדי התעסקות ועבודה ומביא בוודאות תוצאות.   ואגב, אם אתם במקרה מגיעים לווירג'יניה ומחפשים B&B מקסים לשהות בו – קפצו ל-Doctor’s Inn ומסרו למרגו ד"ש :)   שלכם, ערן

מה אני עושה פה לעזאזל?

הי! זה היה כמה שנים אחרי שכבר עזבתי את אינטל ויצאתי לדרך עצמאית. הקמתי את העסק הראשון שלי, וכשלוש שנים לאחר מכן כבר פתחתי חברה נוספת שהפכה בזמן קצר גם היא לסיפור הצלחה משגשג.   הצלחה היא דבר מתעתע לפעמים. יש לה הרבה צורות והרבה פנים.   יש את הרובד החיצוני – הכסף, ההכרה, הפרסום, ההערכה, ההשפעה וכל מה שמשתמע מכך.  אנשים רבים נמצאים בסוג של "מרדף" אחרי הסממנים החיצוניים הללו. ואין בכך שום דבר רע או פסול.   גם אני נהניתי מהם. ועם רוב מה שהם מביאים אותם.   לרוב אנו פועלים על מנת לממש ולהגשים צרכים חיצוניים שיש לנו (בית גדול, רכב חדש, נסיעה לחו"ל, קידום בתפקיד, הכרה ופרסום וכו') מתוך תקווה שאלו יתנו לנו את תחושת האושר שאנו רוצים. אבל זה לא קורה כך. אפילו אם אנו מרגישים אושר כאשר השגנו יעד כזה או אחר, תחושת האושר הזו אינה מחזיקה לאורך זמן, היא רגעית ואינה מתמשכת.   כי גם כשמשיגים אותם, זה לא מבטיח שבאמת נרגיש שהגענו אל ה"מנוחה והנחלה". כי זה לא באמת משנה כמה "הצלחה חיצונית" אנחנו חווים, אם בפנים, בתוכנו הדברים לא "יושבים לנו במקום הנכון" ומסונכרנים עם הרצונות האמיתיים שלנו:"הרצון הנשמתי" שלנו.   אני קורא לזה הרצונות האמיתיים, כי לא פעם אנחנו רודפים אחרי דברים שנראה לנו שאנחנו רוצים או צריכים, אבל הם לא באמת מה שהנשמה שלנו מחפשת, רוצה וצריכה.   כי הנשמה שלנו לא באמת צריכה את הכסף, ההכרה והפרסום כדי להרגיש מסונכרנת, שלמה ומוגשמת. היא מחפשת דברים אחרים...   אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש איזה שהוא תפקיד מסויים מאד שבאנו למלא כאן בעולם זה, ובתקופה שאנו נמצאים בה.   תקראו לכך יעוד, שליחות, תפקיד או איך שאתם רוצים. זה לא ממש משנה איזה שם ניתן לכך, אבל השורה התחתונה היא שיש לנשמה שלנו רצון כלשהו.   לא תמיד הרצון ה"נשמתי" שלנו מסונכרן עם הצרכים של ה"אגו" שלנו שהם אותם סממנים חיצוניים.   למשל האגו שלנו צריך כסף, הכרה ופרסום כדי להרגיש שאנחנו בעלי ערך.   הנשמה שלנו יודעת שהיא בעלת ערך ולא זקוקה לאישורים או להוכחות החיצוניות בצורה של כסף, מכונית או בית גדול.   לאורך זמן, ובעיקר כאשר אנו ממוקדים מאד בלהשיג את אותם "רצונות חיצוניים" של האגו שלנו, אנו לרוב מגלים את הפרדוקס הגדול של החיים: כל ההצלחה החיצונית אינה באמת עושה אותנו מאושרים.   לפעמים זה אפילו להיפך – ככל שההצלחה החיצונית גדלה, כך גם גדל איתה התסכול ותחושת הפער הפנימי.   (כתבתי על כך בהרחבה במניפסט שלי: "החתיכה חסרה" שניתן לקבל כאן ללא עלות)   ואז אנחנו מגיעים לנקודה שאין מנוס מאשר לשאול את עצמנו: אז מה אני עושה פה לעזאזל?   כי הרי אם אחרי כל המאמץ שהשקעתי וכל הצלחה החיצונית שהגעתי אליה, אני עדיין לא מרגיש מסופק ומוגשם, אז בשביל מה אני בעצם באמת כאן?   השאלה הזו: למה אני כאן בעולם הזה? היא אחת השאלות החשובות ביותר שאדם יכול לשאול את עצמו.   אני יודע שבאותה תקופה, של מה שיכול להראות כ"שיא הצלחה" עבורי, השאלה הזו העסיקה אותי רבות. השאלה הזו הביאה אותי לתהליך עמוק של חקירה וברור פנימי, להבין באמת למה אני כאן. מה היעוד ומה השליחות הגבוהה שלי בחיים.   התוצאה של התהליך הזה הביאה אותי לרמת דיוק וידיעה פנימית עמוקה של הסיבה שלשמה אני כאן: "להוציא לאור את מנהיגי המחר, להסיר את הקטנות מליבם ולהביאם למימוש נשמתי מלא".   הדיוק הזה הביא לכך שכל העשייה שלי השתנתה. הפכה להיות מדויקת יותר. מדויקת בסוג הלקוחות המגיעים אלי, בסוג המוצרים והתוכניות שאני מציע ללקוחות שלי,   לפני כארבע שנים התחלתי התחלתי ללמד ולעזור לאנשים לזהות את היעוד האמיתי שלהם.   התוצאות הן מדהימות. מאות האנשים שעברו את התהליך וזיקקו את הגדרת היעוד שלהם, מספרים על חווית חיים שונה בתכלית. על חיבור גבוה לעצמם ולמהות הגבוהה שלהם, על השגת תוצאות בקלות ובזרימה, על הנאה ואיזון בחיים שלהם ועל ידיעה פנימית עמוקה ומוחלטת שהם עושים את הדבר הנכון והמתאים ביותר עבורם. אשמח לתגובות שלכם כאן – האם אתם מתחברים לדברים הללו? כיצד זה מופיע בחיים שלכם ומה עשיתם כדי לפתור את זה? מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! שלכם, ערן.

ידעתי מה אני לא רוצה, אבל לא היה לי מושג מה כן...

הי! כמו בכל תחילתה של שנה חדשה השיח על הצבת מטרות ויעדים לשנה החדשה נמצא בשיאו. שנת 2005. אני בתפקיד ניהולי בכיר באינטל. מנהל פעילות בינלאומית בחברה, יש לי עובדים בארץ, בארה"ב, באירופה, במזרח. על פניו, למי שהסתכל עלי מבחוץ, הכל היה נראה מצוין – תפקיד בכיר, משכורת מעולה, בונוסים, אופציות, פינוקים, נסיעות לחו"ל. המיטב שיש להייטק להציע באותן השנים. זה מבחוץ. מבפנים הרגשתי שאני מת. כבר לא עניין אותי מה שעשיתי, כבר לא אהבתי את זה כמו פעם. למרות שהתקדמתי בצורה מאד מהירה בארגון, כבר לא ראיתי מה יכול להיות "האתגר הבא" שירגש אותי, שיסעיר לי את המחשבה ושיתן לי אנרגיה חדשה של יצירתיות. אני אדם יצירתי. כשאני מפסיק ליצור אני מתחיל למות מבפנים. זו "קללתם" של היצירתיים. הם חייבים להתחדש, לשנות, להמציא את עצמם מחדש בכל פעם מחדש. הסתכלתי על חלק מהמנהלים הבכירים ממני, כאלו שהיו בארגון 10 שנים ויותר ממני, וראיתי כמה מהם ש"חיים את החיים הטובים". הם כבר לא מתאמצים יותר מדי, הם נמצאים במקום די "בטוח" (לפחות כך חשבתי, היום אני מבין שזו רק אשליה), הם לא צריכים להוכיח את עצמם יותר מדי. מה שנקרא – הם עשו את שלהם, והגיעו למקום שבו הם יכולים להמשיך ו"להתגלגל" עוד שנים רבות עד שיפרשו. ראיתי אותם, אבל לא יכולתי לראות את עצמי עושה את זה. למה? חלק מקללת היצירתיים. לשקוט על השמרים זה לא בשבילנו. ידעתי דבר אחד באופן וודאי – זה כבר לא בשבילי. אני לא רוצה לעשות את זה יותר. ידעתי היטב מה אני לא רוצה. לא היה לי שמץ של מושג, באותו הזמן, מה אני כן רוצה? אני מסוג האנשים שכאשר יש לנו מטרה ברורה ומוגדרת מול העיניים, יודע לגרום לדברים לקרות ולהשיג אותה. כל חיי הייתי כזה ופעלתי כך. ופתאום, כמעט לראשונה בחיי, המטרה שהיתה כל כך ברורה ומושכת עבורי, לתקופה כל כך ארוכה, הפסיקה להיות כזו. ויותר גרוע – לא היתה לי שום מטרה חדשה שתחליף אותה. זה מאד מתסכל. זה בעצם תסכול כפול. מצד אחד, התסכול של להמשיך לעשות משהו שאני כבר לא אוהב ולא רוצה לעשות יותר ומצד שני, אין לי מושג מה אני כן רוצה – אין לי מטרה חדשה לנעוץ בה את השיניים ולהסתער עליה. זה לקח לי כמה חודשים טובים, עד שיצרתי לעצמי מטרה ומטרות חדשות. למדתי מהתהליך הזה שאנחנו צריכים את המטרות הללו בחיים שלנו. הן גורמות לנו לפעול, לזוז, ליצור, לשנות, להשיג, להגשים, להצליח, להכשל, ליפול ולקום. הן מעניקות משמעות וחיות לחיים שלנו. למדתי שלפעמים בחיים, צריך להתמסר למה שקורה לנו, גם אם לא ברור לנו עדיין לאן זה לוקח אותנו, מה המטרה ואיך תראה הדרך לשם. למדתי שהדבר החשוב ביותר שאני יכול לעשות עבור עצמי – זה ללמוד, להתפתח, ולהקיף את עצמי באנשים מהסוג הזה: מתפתחים ולומדים. ואני כותב היום בפניה מיוחדת לחבר'ה השכירים ביניכם. לאלו מכם שמרגישים את תחושת המיצוי והתסכול ממה שאתם עושים כעת. לאלו שברור להם שמה שהם עושים זה כבר – "לא". ושאולי עדיין לא ברור להם מספיק – מה כן? אני פונה היום במיוחד אליכם, כי יתכן ומה שיש לי להציע לכם עכשיו הוא מאד רלוונטי. מדובר בתוכנית "המעגל הפנימי" שהשקתי בתחילת החודש. הכוונה המקורית שלי היתה ליצור קבוצה קטנה, נבחרת ואיכותית של בעלי עסקים. ההיענות לתוכנית היתה כל כך מהירה ומשמעותית שהקבוצה התמלאה בתוך ימים ספורים. במקביל, קיבלתי הרבה פניות מאנשים שאין להם עסקים עדיין, או שהם עדיין שכירים וממש בתחילת הדרך העסקית שלהם, ושביקשו גם להצטרף לקבוצה. אבל זה לא מתאים לערבב בקבוצה קטנה מסוג זה אנשים שהם וותיקים בעסק שלהם וכאלו שהם שכירים או בתחילת דרכם העסקית. לכן החלטתי לפתוח קבוצה נוספת, המיועדת לכאלו שהינם שכירים עדיין או שהם רק בתחילת הדרך העסקית שלהם. גם לקבוצה הזו כבר נרשמו רבים, ונותרו לנו מקומות אחרונים לחלוטין. למי זה מתאים: שכירים שכבר מרגישים שמיצו את מה שהם עושים, עדיין לא ברור להם מה הדבר הבא (לאו דווקא להקים עסק), ורוצים לצאת למסע מרתק של גילוי שכירים שיודעים כבר מה ה"דבר הבא" ורוצים להתקדם בדרך לשם בעלי עסק בתחילת הדרך או שכירים שרוצים להקים עסק, ומחפשים את המסגרת והתמיכה שתקח אותם לשם. כתבתי מכתב מעמיק שמסביר כיצד התוכנית בנוייה, במה היא עוסקת, ומה צפוי למשתתפים בה. אשמח לשלוח לכם גם את המידע, אך לפני כן אני רוצה לוודא את ההתאמה שלכם לקבוצה. לשם כך ישנו שאלון קצר שיש למלא, ולאחר שאעבור על השאלון אשלח לכם את הפרטים המלאים. אם זה מהדהד לכם נכון בפנים – הנה הצעד הבא שלכם!   מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן

היעדים שבוחרים אותנו

הי! כמו בכל תחילתה של שנה חדשה השיח על הצבת מטרות ויעדים לשנה החדשה נמצא בשיאו. אני מאד מאמין בתכנון, בהצבת מטרות ויעדים, מאמין גדול אפילו. תמיד הייתי עושה זאת, ועושה זאת בהצלחה. הרי אם אתה מגדיר לעצמך מה אתה רוצה להשיג ולאן אתה רוצה להגיע, הסיכוי שתגיע לשם גדל בצורה דרמטית. אבל הפעם אני רוצה לדבר אתכם על יעדים מסוג אחר. יעדים שאנחנו בדרך כלל לא בוחרים לעצמנו, אבל כאלו, שבדרכם הם בוחרים אותנו.   אני מניח שאתם מכירים את המשפט "אנחנו עושים תוכניות ואלוהים צוחק מלמעלה". יש לעיתים מקרים בחיים שזה אכן קורה ככה. פתאום פוגשת אותנו סיטואציה שמכריחה אותנו לשנות את התוכניות שלנו, או לפחות לעשות תוכניות חדשות.   לרוב זה יגיע אלינו בצורה של משבר כלשהו. משהו שלא תכננו אותו, כנראה שגם לא קיווינו ולא יחלנו לו, אבל הוא הגיע, וכעת אנו צריכים לתת לו את מלוא תשומת הלב שלנו (או לפחות חלק ניכר ממנה). זה יכול להיות שפיטרו אותנו מהעבודה, או שהתגלתה אצלנו או בן משפחה קרוב מחלה, או אבדן של אדם יקר. זה לא באמת משנה מה זה. זה קורה.   וזה חלק מהחיים. לא חייבים לאהוב את זה, אבל בטח שאי אפשר להתעלם מזה. מכאן ואילך השאלה היא – מה אני עושה עם זה?   באופן טבעי, לרוב כל המשאבים הנפשיים שלנו (וגם הפיסיים) יופנו לעבר המשבר הזה. לעכל אותו, להבין אותו, לקבל אותו (מאד קשה אבל אפשרי) וכמובן גם להתמודד איתו. באופן טבעי, כל סדר העדיפות שלנו ישתנה מאותו רגע, בגלל הפניית המשאבים הזו. באופן טבעי, נרצה לשים בצד את כל הדברים האחרים ולהתמקד בהתמודדות החדשה. באופן טבעי, נוכל לחוש ולהרגיש תסכול, כעס, צער וכאב. באופן טבעי, נרגיש ונחשוב שכל חיינו משתנים מרגע זה ואילך.   והכל נכון. אבל גם לא נכון.   כי אנחנו יכולים לבחור כיצד לנתב את המשאבים שלנו. להקצות את מה שנדרש להתמודד עם מה שפוגש אותנו, אבל לא לוותר על שאר הדברים שחשובים לנו. אנחנו יכולים לבחור שאנו עושים את מה שצריך כדי להתמודד עם מה שפוגש אותנו, אבל במקביל ממשיכים, עד כמה שניתן גם לקיים חיים ושגרה נורמלית כל האפשר. אנחנו יכולים לבחור את ההסתכלות שלנו על מה שפוגש אותנו ולהבין שלמרות האתגר, חבויה בו גם כנראה מתנה כלשהי. זה לא תמיד קל לזהות אותה ובטח שלא כאשר אנו נמצאים בעיצומו של המשבר, אבל אני מאמין שהיא תמיד שם. מחכה שנגלה אותה. אנחנו יכולים לבחור להאמין שהחיים שלנו משתנים כל הזמן. ולא רק בגלל משבר כזה או אחר, אלא בגלל כל בחירה וכל ארוע שפוגש אותנו. וזה בסדר. זהו טבעם של החיים.   זה לא תמיד קל. האגו שלנו תמיד יעדיף את המוכר והבטוח. את הוודאות והשגרה. אבל החיים אינם כאלה.   יש בהם הכל מהכל.   יש יעדים שאנו בוחרים לעצמנו ויש את אלו שבוחרים אותנו, ולא משאירים לנו יותר מדי ברירה אלא לבחור איך להתמודד איתם ואיך להמשיך הלאה כשהם פוגשים אותנו.   אז שתהיה לנו 2019 מרגשת, מלאה ביעדים שאנו בוחרים, ואם במקרה יש גם יעדים אחרים שהופיעו, גם בלי שהזמנו אותם, מאחל שתמיד נדע לבחור לקבל ולאמץ אותם ולחפש את המתנה שהם מביאים איתם.   שתהיה שנה טובה! ערן   נ.ב. - אחד הכלים העוצמתיים שמאפשר לנו להתמודד עם אתגרים ומשברים שפוגשים אותנו הוא החיבור לאינטואיציה הגבוהה שלנו. לא רבים יודעים, אבל אינטואיציה זו יכולת שניתן לאמן. אם אתם רוצים ללמוד כיצד לעשות זאת, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" הקרובה ששם כבר תוכלו לתרגל באופן מעשי ולראות את הכח שהחיבור הפנימי לעצמנו מעניק לנו.

להפוך את ההכנסה השנתית להכנסה חודשית

הי! לפני כמה שבועות השתתפתי במפגש של קבוצת בעלי עסקים. כשנכנסתי לחדר פתאום ניגש אלי אחד המשתתפים, מציג את עצמו ואומר לי שהוא חייב לספר לי משהו. אנחנו הולכים הצידה ואז הוא מספר לי את הסיפור שלו.   הוא אמר ששמע אותי מספר על המפגש שלי עם בוב פרוקטור לפני כ-11 שנים שבו בוב שאל אותי את השאלה "מה היית עושה אם הייתי יכול להראות לך כיצד להפוך את ההכנסה השנתית להכנסה חודשית?". אני לא אלאה אתכם בכל מה שהוא סיפר לי באותה שיחה, אבל כמה ימים לאחר מכן הוא שלח לי את המייל הזה:   "היי ערן, אני כותב לך את המייל הזה כהוקרה על זה שאתה המנטור הראשון שנחשפתי אליו בעולם ההתפתחות האישית, ואני בטוח שיש לך חלק ענק במה שעברתי בשנים האחרונות.   טוב אז הכל התחיל ב- 2012, בזמן שאני עובד כמאבטח בחברת הייטק ובזמן שאני מעביר משמרות לילה שומע בשקיקה את הספר שלך "להגשים". (עברתי את ה- 50 פעמים לדעתי..)   האמת שבהתחלה עיצבן אותי הרעיון שלך של "להפוך את ההכנסה השנתית להכנסה החודשית"... חשבתי שאני צריך לעבוד פי 12 יותר ולא כל כך התחשק לי... ואז כשהבנתי שאתה בכלל מדבר על ריבוי מקורות הכנסה, זה עוד יותר בלבל אותי, כי לא היה לי מושג מאיפה להתחיל!   הרבה דברים עברו מאז, למדתי ה-מ-ו-ן והתקדמתי בעולם של מכירות, שיווק דיגיטלי ומסחר אלקטרוני. ותוך כדי שאני לומד על עולם העסקים, אני לא מפסיק להשקיע במיינדסט שלי ובפיתוח הערך העצמי שלי.   וזה בדיוק העניין... שהרבה מפספסים, ושגם אני פספסתי בתחילת הדרך. זה הכל מיינדסט.   גם אם בתחילת הדרך הייתי מקים את 2 העסקים שיש לי היום, כנראה שהם לא היו מצליחים.   בספק אם היו שורדים חודש (או יותר נכון אם אני הייתי שורד...). אני מבין את המשפט שההכנסה שלי היא בדיוק לפי הרמה של תפיסת הערך העצמי שלי (בקבלה זה נקרא "גודל הכלי שיכול להכיל את האור").   למדתי שכל מה שאני צריך, במקביל ללימודים, חיפוש הזדמנויות ופתיחת עסקים הוא לעבוד על הערך העצמי שלי ולבנות אותו. ורק כשהוא יהיה שווה פי 100 יותר, רק אז רמת ההכנסה שלי תגדל.   האמת? אני יודע שמעצבן לשמוע את זה, זו לא בדיוק העצה הכי "פרקטית" שאני יכול לתת, אבל הלוואי והיו אומרים לי את זה בגיל 21, אחרי שסיימתי צבא...   והיום?   היום יש לי 2 עסקים שמכניסים לי משמעותית יותר מההכנסה השנתית שלי מלפני כמה שנים (שהיתה אז 5,000 בחודש). האמת שנכון לכתיבת שורות אלה עברתי את ה-5,000 ש"ח ביום.   אז מקווה שהצלחתי להעביר את המסר דרך המסע שעברתי, ומאחל המון בהצלחה לכל מי שיקרא את המילים האלו. נ.ב. לי זה לקח 5 שנים... אני יודע שהיום כל אחד רוצה לייצר לעצמו הכנסה פאסיבית וחופש כלכלי כבר מחר, אבל ברוב המקרים זה לא עובד ככה, וזה גם לא נכון שזה יהיה ככה. כי שמקבלים יותר ממה שמסוגלים להכיל, אז המצב תמיד מתאזן וחוזר לעצמו. צריך לבנות את הכל בהדרגה, ולשים המון פוקוס על מיינדסט נכון. בהצלחה :) " עד כאן המילים של שגיא. אני חושב שמה ששגיא מתאר כאן הוא בדיוק, אבל בדיוק לב העניין! הרבה אנשים רוצים להשיג יותר, להיות יותר, להרוויח יותר. הרבה רוצים יותר כסף, להגדיל את ההכנסות שלהם. זה ברור. אבל, וזה אבל גדול: מרבית האנשים שרוצים לעשות זאת ולהשיג זאת, אינם מוכנים לעשות את מה שנדרש כדי להשיג זאת. אם תקראו לעומק את הדברים שכתב שגיא, תראו כמה דברים חשובים בתהליך שהוא עבר ועודנו עובר: הוא לא הפסיק להשקיע בעצמו, ללמוד ולהתפתח. מתוך ההבנה שככל שהוא יתפתח כך גם ההכנסה שלו תתפתח. הוא פיתח את יכולות השיווק והמכירה שלו. אלו יכולות קריטיות בעידן של היום, ואין זה משנה אם אתה שכיר, עצמאי או בעל עסק. כולם חייבים לדעת לשווק את עצמם, את הרעיונות שלהם ואת המוצרים והשרותים שלהם. הוא השקיע בלי סוף בפיתוח הערך העצמי שלו. הוא מבין שככל שהערך העצמי שלו יגדל, כך גם מה שהוא יוכל להעניק לאחרים יגדל, ובאופן ישיר כך גם ההכנסה שלו תגדל הוא מבין שאין כאן "זבנג וגמרנו". שאין שום גלולת קסם שיכולה לגרום לזה לקרות. יש תהליך שאדם נדרש לעבור, והתהליך הזה דורש השקעה, מחוייבות התמדה ו-זמן. יש משפט שאני מאד אוהב (כי הוא מאד נכון) שאומר ש"אי אפשר לזרז צ'יפס". לדברים לוקח את הזמן שלהם להתהוות. וכמו שהוא מסכם – זה הכל מיינדסט. הכל בתודעה ובמחשבה שלנו. וככל שהוא השקיע בכך יותר, כך הוא הרוויח יותר. אגב, אם תקראו לעומק את הדברים ששגיא כתב, תבינו שהוא לא הפך את ההכנסה השנתית שלו להכנסה חודשית אלא הרבה מעבר לכך.. למעשה הוא הפך את ההכנסה החודשית שלו להכנסה יומית! אני רוצה להודות לשגיא ששלח את המייל הזה ומקווה שלפחות כמה מכם הקוראים זאת כעת תקחו מכאן השראה גם עבור החיים שלכם. ואם אתם רוצים לעשות יותר מאשר רק לקחת השראה, ואתם מוכנים לעשות צעד נועז ואמיץ כדי לממש את המשפט שנתן השראה לשגיא (להפוך את ההכנסה השנתית לחודשית) גם בחיים שלכם, אני מזמין אתכם לקרוא כאן על התוכנית החדשה שאני עומד לפתוח ממש בקרוב. מדובר ב"מעגל הפנימי" שלי. לפני כשבועיים פרסמתי אותה לראשונה, וכבר הקבוצה הראשונה המיועדת ל-12 בעלי עסקים מנוסים כבר התמלאה כולה. פתחתי קבוצה נוספת המיועדת לאנשים שהם עדיין שכירים או לכאלו שנמצאים בתחילת הדרך העסקית שלהם, וגם בה נותרו לנו נכון לרגע כתיבת השורות הללו רק 5 מקומות אחרונים. כך, שאם אתם רוצים לעשות צעד נועז לשנה החדשה, ובכלל, זה הזמן ללחוץ על הקישור, לקרוא לעומק את ההסבר שלי, למלא את הפרטים שלכם ואת שאלון ההתאמה ולהצטרף ל"מעגל הפנימי". ומי יודע, אולי בעוד 5 שנים (או אפילו פחות), אקבל גם מכם מייל דומה כזה? מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! שלכם, ערן.

זה לא שפוי להיות נורמלי

הי, מוזמנים לצפות בהרצאה קצרה שהעברתי מול קהילת "מרחיבי הדעת" של מגזין אפוק טיימס. בהרצאה אני משתף מדוע קשה לנו לעשות שינויים בחיים? כיצד ההתמכרות שלנו לחיים “נורמליים” מונעת מאיתנו להגשים את החלומות הנועזים שלנו? כיצד ניתן באמת לממש את הפוטנציאל האמיתי שלנו? ומהו הדבר העיקרי שמשפיע על היכולת שלנו להגשים ולממש את הדברים שחשובים לנו באמת? מי שמעוניין לקרוא עוד על החוויה שלנו בטיול בעולם, מוזמן לבלוג המסע שלנו: "לא נורמלים בעולם"  שלכם, ערן.

תודה! ההרשמה שלך נקלטה

ברגע זה הרובוטים האוטומטיים שלנו שולחים אליך מייל אישור עם הרבה מידע חשוב על כל התוכן המשמעותי שניתן להפיק מהאתר שלי. 
חשוב לוודא שקיבלת את המייל הזה, לעיתים הודעות תקינות נכנסות בטעות לתיקיית הספאם או הקידומים, אז כדאי לבדוק אם זה לא הגיע לשם בטעות, ואם כן, למשוך את המייל לתיקייה הראשית בתוכנת הדואר שלך כדי שלהבא ההודעות יגיעו לשם.
איזה כיף שאתם כאן!

יש לי מתנה מדהימה עבורכם!

מיטב התכנים שלי זמינים לכם ללא עלות!

הם מחכים לכם כאן בלחיצת כפתור

רגע לפני שאתם עוזבים!

אני מזמין אתכם לקבל ממני את מיטב התכנים שלי ללא עלות!
הם זמינים לכם כאן בלחיצת כפתור

השאלה שלך נשלחה!