חודש: מרץ 2020

פרק 30 – באנו לעשות עסקים, ליהנות ולעשות טוב

מה שהתחיל כעסק משפחתי קטן, חנות קטנה בירושלים, צמח והפך לקבוצת חברות ורשת פעמית סטור עם 21 חנויות ברחבי הארץ ומאות עובדים.
רמי שר שלום, יו"ר פעמית משתף בכנות ובגילוי לב, על הדרך המיוחדת של הצמיחה של העסק למה שהפך להיות היום ומתוך התפיסה שלו של "באנו לעשות עסקים, ליהנות ולעשות טוב".
האזינו לראיון בו דיברנו בין השאר על:
– תהליך הצמיחה והמעבר מעסק קטן לעסק גדול ומשמעותי
– כיצד להתמודד עם נקודות "פיתול" קריטיות בדרך
– כיצד עסקים נהיים יותר חברתיים ואיך עמותות נהיות יותר עסקיות
– כיצד מתמודדים עם שינויים מהותיים בשוק בו העסק פועל

פרק 29 – יש קפיטליזם חדש

את תומאס אקשמידט פגשתי לראשונה כאשר הגיע לישראל להעביר לראשונה הדרכה לקבוצת השגרירים הראשונה של ארגון קפיטליזם קשוב בישראל. תומאס הוא מהחלוצים המובילים את מהפיכת העסקים הקשובים בעולם. עסקים שנועדו להפוך את העולם לטוב יותר. עסקים שלא מסתכלים רק על שורת הרווח אלא גם על ההשפעה הרחבה שלהם – על העובדים, הלקוחות, הסביבה וכל בעלי העניין.
בשיחה שלנו, תומאס משתף בין השאר:
– מהם 4 העקרונות של ה"קפיטליזם הקשוב" ומדוע כדאי לחברות וארגונים לפעול על פיהם
– מהן התועלות שהוא ראה שחברות המטמיעות את הפילוסופיה של הקפיטליזם הקשוב משיגות כתוצאה מכך
– מהם האתגרים שיש לארגונים בהפיכתם לארגונים "קשובים"
– כיצד עקרונות הקפיטליזם הקשוב רלוונטיים גם ליזם ולבעל העסק הקטן

פרק 28 – קהילות, כסף וכל מה שביניהן

כרמל ברן מגדיר את עצמו כ"איש של אנשים" ובעצם כל הפעילויות שיזם והקריירה שפיתח סובבים סביב אנשים. החל מארגון מסיבות קריוקי בחיפה כי כולם אוהבים לשיר ושירה מחברת בין אנשים.
את דרכו המקצועית החל בניהול המדיה והדיגיטל לעסקים קטנים ובינוניים, בהמשך ניהל את תחום הדיגיטל בחברת "מידע כנסים" ובאתר המשלוחים "משלוחה".
בשיחתנו, הטרנסאטלנטית לניו יורק, שם הוא מתגורר כעת, שוחחנו על הדרך שבה קהילות משנות את העולם והעולם העסקי במיוחד. לאור הנסיון הרב שלו בהקמת קהילות בתחומים שונים, והמצליחה שבהן, שהפכה להיות "ארגון הדיגיטל הישראלי".
הקהילה העיקרית שהוא מוביל כיום נקראת קהילת "אנשים של אנשים" שמטרתה לאפשר לאנשים ליצור חיבורים בין אנשים.
לכרמל יש התבוננות מרתקת על העולם כסוג של "אנתרופולוג" המתבונן וחוקר את סביבתו, האזינו לראיון עם כרמל ברן ותוכלו לשמוע בין השאר:
• מהם שלושת הדברים החשובים ביותר כשמקימים קהילה?
• מהי ההזדמנות הגדולה לעסקים בהקמת קהילות?
• כיצד ניתן ליעל ולעשות אופטימיזציה לחיים עצמם?

עוצמת הפחד או חדוות התקווה

הי!

הימים האחרונים מזמנים לנו הזדמנות מעניינת להתבונן על המציאות החיצונית ודרכה להבין דבר או שניים לגבי המציאות הפנימית שלנו, שבסופו של דבר משפיעה על המציאות החיצונית שלנו.

בחירות, קורונה, הפחדות…

אם נבחן את ההתרחשויות של השבועיים האחרונים ועד היום, אפשר לכנות את המכנה המשותף של כל מה שאנו רואים שקורה בחוץ בשם: עצמת הפחד.

החל מהבחירות.

אין זה משנה באיזה צד אתם של המפה הפוליטית, כל אסטרטגיות הקמפיינים של כל המפלגות נעו סביב הפחד. הפחד שזה יבחר, או הפחד ממה יקרה אם הוא יבחר.

זה לא סתם. אינספור מקרים, מחקרים והתנסויות עבר הוכיחו לפוליטיקאים שלנו שוב ושוב, שיותר מהכל, פחד והפחדה מניעים אנשים לקלפיות.

ככל שמפחידים אותנו מכך שביבי יבחר שוב, כך הוא מתחזק יותר.

ככל שמפחידים אותנו שהערבים נוהרים לקלפיות, כך הם מתחזקים יותר.

ככל שמפחידים אותנו מכך שהחרדים ישתלטו על המדינה, כך הם מתחזקים יותר.

זה לא מקרי אגב. זהו חוק!

החוק השלישי של ניוטון קובע כי: כאשר גוף מפעיל כוח כלשהו על גוף אחר, הגוף האחר יפעיל כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו על הגוף הראשון.

ובשפה פשוטה: מה שאנו מתנגדים לו – יפעיל עלינו כח שווה עוצמה בכיוון ההפוך. ולכן מה שמתנגדים לו או שמפחדים ממנו – גדל!

הבחירות האחרונות, ואלו שלפניהן, ואלו שלפניהן, ולצערי, ככל הנראה גם אלו שלפנינו – כולן מראות שישראל בחרה מתוך פחד.

מתוך פחד ולא מתוך תקווה.

זה הדבר העצוב ביותר בעיני. שעם שלם בחר מתוך פחד ולא מתוך תקווה.

אני חושב שכאנשים בודדים וכעם, לאבד את התקווה זה מצב מאד מאד מסוכן.

אדם חולה שמאבד תקווה, מאבד גם את הרצון לחיות.

השליכו מכך מה קורה לעם אשר בוחר מתוך פחד ומאבד תקווה.

הקורונה מלמדת אותנו שיעור דומה: מה שמתנגדים לו גדל.

ככל שההיסטריה שיוצרים סביב הקורונה מתגברת, כך גם ההשפעה שלה גדלה. ככל שמתנגדים לה יותר – היא מתפשטת.

ורק לשם פרופרציות – הסיכוי שלכם להפגע בצורה קשה מהקורונה קטן יותר מהסיכון שלכם לזכות בלוטו. הסיכוי שלכם לזכות בלוטו קטן יותר מהסיכוי שלכם למות מפגיעת מטאוריט (שעומד על 1 ל-1 עד 1.6 מליון).

אם בכל זאת אתם בוחרים למלא לוטו, רק קחו בחשבון שהסיכוי שלכם להפגע בתאונת דרכים בדרך לדוכן הלוטו גדול פי וכמה ועומד על 1 ל-28,481… אז סביר יותר שתפגעו בתאונת דרכים או ממטאוריט, עוד לפני שתפגעו קשה מהקורונה.

האם העובדה הזו מונעת ממישהו לצאת מהבית?

האם זה מונע ממישהו להכנס לרכב ולנסוע?

נשמע מצחיק, נכון?

אנחנו לוקחים על עצמנו מדי יום סיכונים הרבה יותר גדולים מאשר הסיכון שהקורונה מהווה לנו.

אבל, לצערי, התקשורת, הממשלה וגופים בעלי אינטרסים (כלכליים, בריאותיים, פוליטיים וכו') זורעים פחד ובהלה.

רק חשבו מה יכולת ההפחדה הזו עושה לגופי התקשורת שנהנים פתאום מפריחה ברייטינג, או ליצרני ג'ל הידיים…

באמת שאני לא מצליח להבין את ההגיון של ג'ל הידיים – כאילו שזה הדבר שיציל אותנו מהקורונה, ועדיין הוא נהנה מגידול של 3500% במכירות. אגב, לא פשוט יותר לשטוף ידיים עם סבון???

הפגיעה הקשה ביותר של הקורונה, או יותר נכון לומר – ההיסטריה של הקורונה, היא הפגיעה הכלכלית, והפגיעה בשגרת החיים של האנשים, של כל אחד מאיתנו.

וזה לא קשור בכלל לנגיף עצמו, אלא להפחדה.

אנשים שפועלים מתוך פחד, עושים לרוב הרבה מאד טעויות.

למשל, אנשים מסתכלים על מדדי הבורסה שצונחת וממהרים למשוך את כספם מקרנות הפנסיה… לא כי הם עשו כאן איזו הערכה כלכלית מחושבת שבוחנת את הגיל שלהם, את הצורך שלהם בזמינות של הכסף או שיקולים אמיתיים אחרים, אלא מתוך חרדה, פניקה וכי זה מה שהשכן או החבר שלהם אמר להם לעשות.

זה החזיר אותי לימים הטרופים של סוף 2008 שבהם כותרות האימה בעיתונים בישרו שהציבור מושך את כספו מקרנות הפנסיה, ואכן רבים מאלו שקראו את הכותרות הללו הלכו ומשכו את כספם. וברגע אחד של חוסר מחשבה, וההליכה אחר חשיבת ההמון, השמידו את העתיד הכלכלי שלהם. ב-2010 כבר חל התיקון והכל חזר למקומו וכל ההפסדים של קרנות הפנסיה השתקמו, אך מי שמשך את כספו, איבד הרבה מאד מערכו בגלל החלטה פזיזה.

כל אלו הם ארועים חיצוניים שאנו נותנים להם להשפיע עלינו.

אבל זה לגמרי לא חייב להיות כך.

וכאן נכנס עניין הבחירה החופשית שיש לכל אחד מאיתנו, אך לצערי לא רבים מאיתנו עושים בה שימוש מושכל.

אדם צריך לשאול את עצמו מהיכן מונעות הבחירות שלו – האם מתוך פחד או מתוך תקווה?

אני לא אומר שאתם צריכים עכשיו להזמין טיסה לסין או לאיטליה, אבל מצד שני, אם אתם לא באוכלוסיית סיכון ספציפית אין באמת סיבה להכניס את עצמכם לבידוד מרצון (עוד לפני שאתם באמת נדרשים לבידוד על פי החוק).

אפשר לנקוט בזהירות, אבל זהירות יתר והיסטריה הן כבר מסוכנות יותר.

ומצד שני, השמירה על השגרה חשובה לבריאות הנפשית שלנו. אני מנסה להימנע עד כמה שניתן מפגיעה בשגרה המתוכננת שלי. לא ביטלתי שום פעילות, לא הפסקתי לעשות שום דבר שתכננתי קודם לכן.

אני בוחר בתקווה ולא בפחד.

אז כמה המלצות פרקטיות:

שמרו על השגרה, עד כמה שניתן. אל תמהרו לבטל דברים שתכננתם לעשות.
אל תהיו נמהרים בהחלטות על הכסף שלכם, אם אינכם בטוחים מה לעשות, קחו יעוץ עם מי שמתמחה בכך (ולא, השכן שקרא פוסט של "מומחה שקר" כלשהו בפייסבוק אינו נחשב למומחה)
כל משבר טומן בחובו את זרעי ההזדמנות. זה לא משפט שלי, נפוליון היל טבע אותו כבר ב-1934 (אחרי המשבר הכלכלי הגדול של 1929) בספר "חשוב והתעשר". שבו לחשוב, איפה ההזדמנות כאן? בעסק? במשפחה? בבריאות? בהשקעות? בכסף שלי?
המעיטו בצריכת החדשות / העיתונים / הפוסטים של הפאניקה ברשתות החברתיות (מציע להתנזר מהם לגמרי). אנרגיה היא דבר מדבק. הרבה יותר מהקורונה, ואנרגיה שלילית ופחד הם מדבקים במיוחד
והכי חשוב – תבחרו בתקווה! ולא מתוך פחד!

ואם מצאתם ערך דברים הללו, אשמח שתשתפו, שיהדהדו למרחק גדול יותר. ככל שנגביר את ההדהוד של התקווה, כך נוכל למגר את הפחד… וגם את הקורונה!

ורק תהיו לי בריאים! 🙂

שלכם, ערן.

אני מרגישה שחייתי במערת עבדות

הי!

ביום שישי האחרון, בהרצאה "זה לא שפוי להיות נורמלי" שקיימתי, ישבה בין האנשים גם מיכל.

מיכל הצטרפה לפני קצת פחות מחודשיים לתוכנית החדשה "עושים שינוי!".

אחד הדברים המשמעותיים שעמדו לנגד עיני כשפיתחנו את התוכנית החדשה היו להזיז את המשתתפים בה, בצורה כזו שהשינוי שהם יחושו וירגישו יהיה כל כך מוחשי ונוכח בחיים שלהם, שהם לא יוכלו שלא לראות ולהרגיש אותו.

זה לא דבר פשוט… כי שינוי הוא משהו תהליכי, שקורה לאורך זמן, ובגלל שהוא כזה, אנו לא תמיד נוכחים לכך שהוא התרחש, אלא רק לאחר זמן ופרספקטיבה.

כשחזרנו הביתה לאחר המפגש בשישי, חיכתה לנו ההודעה הזו ממיכל:

"אני מרגישה שחייתי במערת עבדות…

שלא היה לי זמן, פנאי אוויר ודרך לראות מה אני רוצה מהחיים שלי, מה האפשרויות לאן פניי ופתאום דברים נגלים לי מול העיניים ואני שואלת את עצמי בוקר בוקר איפה הייתי עד היום…..

אז אני רוצה לומר לכם תודה שאתם מצליחים להוציא אותי מהמערה, מהקונכייה, אין לי מושג ממה, אבל אני רוצה לצעוק אני רוצה לצעוק אני חופשייהההההה!

ואני יודעת שהדרך ארוכה ואני רק בהתחלה אבל זה מה שאני מרגישה כרגע ורציתי לומר לכם תודה.

אני כותבת לכם עכשיו כי היום בסדנא, רציתי לצעוק לערן תדגים עלי! ספר להם עלי, שהם יבינו מה קורה לי, מה קרה לי עד כה, מה שחררתי ממה אני עדיין פוחדת ,אני הדוגמא החיה שלך יושבת כאן…

רציתי לצעוק את זה כי אני רוצה שאנשים שהיו במצוקה כמוני יידעו שמשהו חייב לזוז, משהו חייב לקרות, אני כבר לא יכולתי לקום בבוקר, שנאתי הכל, את כולם ובעיקר את עצמי שרע לי ואני קפואה.

אז תודה שהוצאתם אותי מהפריזר להפשרה ולפעמים ההפשרה הזו לא קלה אבל אני מאמינה בתהליך מאוד ומאמינה שאני יכולה ומאמינה בדרך שאתם מובילים אותי ועושים זאת בצניעות רבה שאליי מדברת בעד עצמה.

אני מבקשת מכם שתתנו לי להעניק לאחרים ולחלוק איתם את מה שאני עוברת כעת, אני בתחילת התוכנית אמנם אבל אני רוצה לספר לעולם מה קורה לי כדי שגם להם זה יקרה, והם לא צרכים לחכות כל כך הרבה שנים ולעבור את מה שאני עברתי.

כל מי שרוצה לשמוע ממי שכרגע עוברת את מה שאתם עושים בתהליך וכיצד אתם מפגישים אותי עם עצמי אני באהבה גדולה אשוחח איתו/איתה.

מגיע לכם על המקצועיות, היושרה שלכם והצניעות שלכם שכל הזמן יפיצו את אמונתכם ועבודתכם.

מי שמתלבט בשמחה, בשמחה, בשמחה שיתקשר אלי.

אני מאוד מרוגשת ממה שעובר עליי בתהליך למרות שהוא ממש לא פשוט לי אבל כמו שאמרתי לערן זו המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי מזה הרבה שנים.

שבת שלום. מיכל"

אני חושב, שיותר מהכל, מה שעובר מהדברים המרגשים של מיכל, הוא תחושת החופש שהיא חווה. התחושה שפתאום יש תקווה, שהדברים לא חייבים להיות כמו שהיו.

לצערי, ישנם לא מעט אנשים שנמצאים במקום שבו מיכל היתה, מקום של שחיקה גבוהה, תסכול ובעיקר חוסר יכולת לראות איך כל המצב הזה יכול להשתנות.

והסיבה שהבאתי את המכתב של מיכל בפניכם הוא להראות, שזה ממש לא חייב להיות כך. שיש דרכים נוספות, גם אם הן כרגע לא הציגו את עצמן בפניכם, הן שם. והן קיימות.

בקרוב תפתח קבוצה חדשה של התוכנית "עושים שינוי!", אם אתם רוצים לקבל את הפרטים, פשוט צרו עמנו קשר ונשלח לכם את הפרטים מיידית.

חג פורים שמח!

שלכם, ערן.

פרק 27 – תאהבו את הלקוחות והכל יהיה בסדר

איציק אורן, שביחד עם שושי אשתו הקימו את רשת "שילב" משתף בגילוי לב יוצא דופן את הדרך המיוחדת שעברו מלקיחת הלוואה של 600 לירות כדי לאפשר להם לקנות את המלאי הראשוני שיוכלו למכור מדירתם הקטנה ביפו.
על הדרך שבה שילב התפתחה והפכה למותג החזק ביותר בתחומה, הקמתה של רשת נוספת "טייני לאב", הקפדה יוצאת דופן על איכות המוצר ורמת השרות בסניפים, האתגרים וההתמודדויות.
וגם, על האתגר הגדול שפגש אותו באמצע החיים בצורה של מחלת הפרקינסון, והבחירה שלו להמשיך ולחיות בעוצמה.
האזינו לראיון מלא השראה שבו איציק משתף:
– כיצד להקים עסק מאפס ולהפוך אותו למוביל בתחומו
– כיצד להתמודד עם אתגרים ומשברים
– איך הנתינה והאהבה למה שאתה עושה, תמיד מנצחת

פרק 26 – להמציא את חוקי המשחק מחדש

איך הופכים רעיון, למשחק המתפתח ומופץ ל-22 מדינות, הופך לחברת הדרכה בינלאומית, לקהילה ולתנועה עולמית?
רונן גפני התחיל להתעניין בעולם העסקים והיזמות כבר בגיל 14 כשהחל לקרוא ספרים בנושא. דרך הידע שצבר בעולמות של פיתוח תוכנה מצד אחד, ועולם ההתפתחות האישית מצד שני, הוא חיבר את שניהם להמצאת משחק היזמות FreshBiz.
האם היה זה הימור מסוכן לקבל את ההחלטה למכור את הבית כדי לממן את ההתפתחות של המשחק והעסק, או החלטה עסקית מושכלת? האם זהו צעד שמומלץ גם ליזמים אחרים הרוצים להגשים ולספק את חיידק היזמות הקיים בתוכם?
בשיחה המרתקת שלנו, רונן משתף בחוויות המיוחדות שאליהן הוביל אותו המסע בעקבות המשחק, מהנהר האבוד בקוסטה ריקה ועד למלון בוטיק בניו יורק אל מול 160 מנהלים בכירים של חברת פראדה.
וגם דיברנו על השאלה המעניינת ביותר היום בעולם העסקי: מדוע והאם עסקים צריכים לגדול?
הקשיבו לראיון המרתק עם רונן גפני ותגלו:
• מהי גמישות מחשבתית?
• מה זה משחק בעצם? מדוע לכל תחום בחיינו יש מכניקה משחקית ומתי כדאי לנו לשנות את הכללים?
• כיצד לפתח תודעה יזמית
• כיצד דווקא הכישלונות הגדולים שלו הובילו אותו להפיק מהם את המיטב?