חודש: יוני 2019

כיצד יראה עולם העסקים החדש

הי,

בספרו המצויין של יובל נוח הררי "21 מחשבות על המאה ה-21", בין שלל הרעיונות ותפיסת העולם שהוא מציג, תפס את העיניים שלי משפט מעניין:

"איך חיים בעולם של בלבול, כשהסיפורים הישנים קורסים, 
אבל עוד אין לנו סיפור חדש שיחליף אותם?"

בעצם, אנו רגילים לחיות את חיינו, לפי מה שהוא מגדיר "הסיפורים הישנים": תפיסות עולם, מחשבות, פרדיגמות ודרכי פעולה שהתאימו למציאות קודמת. למה שהיה.

אבל אם יש דבר אחד שההיסטוריה מוכיחה ומראה לנו שוב ושוב הוא: שמה שהיה, הוא לאו דווקא מה שיהיה.

זה נכון לכל תחום בחיים שלנו, וזה בוודאי נכון כשמדובר בעולם העסקים. הכל משתנה. הכל בתנועה מתמדת. כתבתי על כך בספרי רב-המכר "להגשים":

"אחד מחוקי הטבע האוניברסליים שניוטון חשף הוא חוק התנודה המתמדת. החוק אומר שכל מסה בעולמנו מצויה בתנועה מתמדת. אפילו במסה הנקראת “מסת מנוחה" מתקיימת תנועה מתמדת, תנועה קווית.

ביקום הכול מצוי כל הזמן בתנועה. כל דבר, כל מוצק, גם זה המורכב ממיליוני חלקיקים – מתקיימת בו תנועה בלתי פוסקת. הקיר שמולכם, היד שלכם, הכיסא, הכורסה או הספה שאתם יושבים עליהם כעת, הכול מורכב מחלקיקים שנמצאים ממש ברגע זה בתנועה.

כאשר מתבוננים על המסות הללו מבעד לעדשת המיקרוסקופ ניתן לראות מיליוני חלקיקים “מתרוצצים" בתנועה בלתי פוסקת. כל דבר בעולמנו נמצא בתנועה. היקום שלנו מתפשט ומתכווץ כל הזמן. הכול נע ונד סביבנו. התנועה הזו מתקיימת תמיד, באחד משני הכיוונים ההופכיים: קדימה או אחורה, למעלה או למטה, פנימה או החוצה, צמיחה או קמילה, חיים או מוות.

כך שכל החומר בעולם נע ונד, לא עוצר, וגם כשהוא נראה לנו כאילו הוא ב"מנוחה", במציאות הוא למעשה עדיין נמצא בתנועה."

הכל משתנה סביבנו. השאלה המהותית היא: האם אנו יודעים להשתנות בהתאם?

וכאן זה נהיה מורכב בדרך כלל.

כבני אדם אנו לא אוהבים שינויים. אנו "מכורים" למוכר, לוודאי ולבטוח. זה חלק מהמנגנון הפנימי של האגו שלנו שדואג לשמור עלינו, שרוצה שנהיה מוגנים ובטוחים.

אבל יש לכך מחיר.

יש מחיר לוודאות ולבטחון שאנו כל כך אוהבים להרגיש – והמחיר הזה הוא שלאחר זמן מה, אנו מוצאים את עצמנו פועלים על פי אותם הדפוסים, אותן האמונות ואותם דרכי פעולה – רק שאלו כבר אינם מביאים אותנו למקום שהיינו רוצים להיות בו.

מי שנמצא לפחות 10 שנים בעסקים יודע שמה שלפני 10 שנים עבד מעולה והביא תוצאות יוצאות דופן כבר לא עובד היום באותה הצורה וכבר אינו מביא תוצאות כפי שהתרגלנו אליהן.

ואז מה עושים?

דרך אחת (הפופלרית בדרך כלל) היא להמשיך לנסות ולפעול באותה הדרך שפעלנו בה, רק עם "יותר כח". כלומר, אני מנסה לעשות את מה שעשיתי (ושעבד לי מעולה בעבר), אבל משקיע בכך יותר אנרגיה ויותר כח.

לרוב, במקרה הטוב, עם השקעה של הרבה יותר אנרגיה ויותר מאמץ אנו מצליחים להשיג קצת יותר ובעיקר לשמר את המצב הקיים. במקרה הטוב כאמור.

הדרך השניה היא לבחון מה השתנה ואיך אני יכול להתאים את עצמי למצב החדש.

זה לא תמיד קל.

הסיבה היא שלרוב מדובר ללכת בדרך שאולי לא הלכו בה לפנינו. בדרך שיש בה התנסות, לפעמים ניסוי וטעיה או ניסוי ותהייה. ובעיקר בדרך שאין בה את הוודאות שאנו כל כך אוהבים.

מצד שני יש בדרך הזו הרבה יצירתיות, סקרנות, חדשנות ובעיקר נכונות ללכת אל ה-לא נודע.

לפני כחמש שנים כשהסתכלתי על העולם העסקי שלי ואחר כך על התמונה הרחבה יותר, התחלתי לראות את הניצנים. ניצנים של עסקים שמתנהלים אחרת ומתנהגים אחרת.

עסקים שמגדירים מחדש את הסטטוס קוו, את מה שנכון ומה שמקובל.

ישנם הרבה שינויים שקורים מאז, אבל אם אנסה לתמצת את השינוי המהותי במשפט אחד זה המעבר מהגדרת המטרה של עסק שהיא להעשיר את בעליו, להגדרה של עסק שמטרתו היא "רווחים עם ערכים".

בעולם שלי קראתי לכך "עסקים מבוססי שליחות". אני יודע שבמקומות מסויימים הסתכלו עלי אז קצת כעל סוג של "עוף מוזר".

מצד שני היו לא מעט אנשים, שהפכו ללקוחות, שמאד התחברו לרעיון.

היום, המונח "שליחות" מופיע יותר ויותר אצל עסקים רבים שהחלו לדבר את השפה הזו.

אגב, טעות פופולארית שיש סביב המושג הזה היא שעסקים מבוססי שליחות הינם עסקים ששמים את הכסף והרווחיות בצד. הגדילה לעשות לקוחה, לפני כארבע שנים, שאמרה לי שאם אני עסק מבוסס שליחות אני לא צריך לגבות ממנה כסף. 🙂

אז לא. אנו לא מדברים על עמותות או מלכ"רים. ואפילו לאו דווקא על עסקים חברתיים (למרות שבהחלט יהיו כאלה והם מבורכים), מדובר על עסקים שמבינים שרווחים הם חשובים (ואפילו מאד) אבל גם (וחשובים באותה המידה) הם הערכים שמתוכם אנו פועלים.

אלו הם אנשים שמבינים שיש להם הזדמנות אמיתית להשפיע ולתקן את העולם שלנו (ויש הרבה מה) דרך העסקים שהם מפתחים.

זו דרך חדשה, טריטוריה לא מוכרת. לפעמים מוזרה, לפעמים מפחידה ואני אודה שלפעמים היא גם יכולה להיות מתסכלת. פשוט מהסיבה שאין הרבה מודלים שאפשר להתבסס עליהם, אין הרבה על מי להסתכל ולהבין איך הוא פועל.

לפני כארבע שנים במפגשי החברים בקהילת "עסקים מבוססי שליחות" קראתי להם – "החלוצים החדשים". אלה שמגדירים מחדש את כללי המשחק. אלה שבונים את עולם העסקים החדש.

אז אם נחזור לציטוט של יובל נוח הררי – איזה סיפור חדש אתם רוצים ליצור? איזה עסק אתם רוצים לפתח? איך יראה העולם העסקי שלכם?

אם הדברים הללו נוגעים בכם, אני מזמין אתכם להצטרף אלינו לקהילת "עסקים מבוססי שליחות". לקבוצה מופלאה של חברים שיוצרים כל אחד לעצמו וביחד כקהילה, את עולם העסקים של המחר.

אשמח לשמוע מכם, כתבו לי בתגובות מה אתם חושבים על כך.

שלכם, ערן.

המכשול להצלחה העסקית שלך

לאורך השנים, גיליתי שישנו מכשול משמעותי העומד בפני בעלי עסקים רבים. ובעיקר עסקים המבוססים על הידע והמומחיות של העומד בראשם. ישנו מכשול אחד עיקרי שמונע ממך להקים עסק רציני, מבוסס, עם הכנסות של מיליוני שקלים בשנה.

ברגע שתבין, תזהה ותסלק את המכשול הזה מדרכך, תהיה גם לך האפשרות להגיע לגבהים חדשים, הכנסות חדשות ורמות חדשות של השפעה, הכרה, פרסום ותגמול כלכלי. וזה יהיה הרבה יותר קל ממה שאתה מסוגל אולי לדמיין כרגע. למעשה, אותן אסטרטגיות וטקטיקות שעבדו עבורי, ושעבדו עבור מאות הלקוחות שלי, יעבדו גם עבורך. אלו הן אסטרטגיות ושיטות שבהם משתמשים גם המובילים בתחומם בעולם, כדי לבנות עסקים מבוססים, רווחיים ויציבים, שמביאים ערך אמיתי למיליוני אנשים בעולם. 

ואני רוצה כעת לחשוף בפנייך את המכשול העיקרי שעומד בפני מרבית בעלי העסקים.

הסימפטום: הם מחפשים כל דרך אפשרית ליצור עוד הכנסה בעסק, הם רוכשים אינספור הדרכות שונות ומשונות, שהם מאמינים שישפרו את מצבם הכלכלי, אבל הם אינם מצליחים להגיע לשום תוצאה משמעותית.

הסיבה: חשיבה מצומצמת שמחפשת כל הזמן רק עוד "הזדמנויות". אני קורא לכך "חשיבת הקפצון".

הבעיה: אין להם אסטרטגיה מתאימה לפיתוח ולבנייה של עסק רווחי, מבוסס, ויציב, שממשיך לגדול ולצמוח באופן עקבי.

המכשול העיקרי שאנו צריכים להתבונן עליו ולהבין אותו הוא אתה – והחשיבה שלך.

מניסיוני רב השנים, ראיתי שכשמדובר בבניית עסק, ישנו הבדל עצום בין שני סוגי חשיבה, שיוצר גם הבדל דרמטי בתוצאות שבעלי העסקים משיגים.

הנה העניין – "הקפצונים", הם אותם אנשים שמקימים עסק ומחפשים עוד ועוד הזדמנויות ליצור הכנסות מידיות, קופצים מדבר לדבר, ובעיקר מחליפים את הזמן שלהם בכסף שהם מקבלים על כל שעה ושעה.

לעומתם, הסוג השני, הוא הסוג של "המנהיג המוביל". המנהיג המוביל הוא יזם החושב בצורה שונה, אסטרטגית (ובדרך כלל גם הפוכה לגמרי) מהאופן שבו חושב הקפצון.

כיצד לגרום לשיווק מפה לאוזן לעבוד

הי,

במרבית הפעמים שאני שואל בעלי עסקים כיצד הם משווקים ומאיפה מגיעים אליהם הלקוחות, התשובה הכמעט מיידית (ולרוב היחידה) שלהם היא: מפה לאוזן.

שזו דרך "מכובסת" לומר ש"אני לא ממש עושה שיווק, ומדי פעם איזה לקוח ממליץ למישהו עלי".

שלא תבינו אותי לא נכון, "פה לאוזן" זו אחת הדרכים הטובות יותר לקבל לקוחות חדשים בעסק, אבל מרבית בעלי העסקים מאד פאסיביים במה שנוגע לשיווק מפה לאוזן ולא מגרדים את מה שהם היו יכולים להפיק ממנו.

הבעיה הראשונה היא הציפייה שהלקוחות יפנו אלינו לקוחות בלי שנצטרך לעשות משהו בשביל זה.

הציפייה השגויה הזו מניחה שהלקוחות שלנו רק חושבים עלינו כל הזמן, ושהם עסוקים בשאלה "איך אני יכול להפנות עוד לקוחות?".

צר לי לאכזב אולי מישהו – הם לא.

הלקוחות שלנו ממש לא עסוקים בנו, הם לא ממש חושבים עלינו והם לא ממש עסוקים בלהפנות אלינו לקוחות חדשים.

לפעמים, במקרה או "על הדרך" הם יתקלו בחבר שמחפש משהו שיש לנו ואז הם יזכרו בנו (וגם זה לא בטוח) ויפנו אלינו לקוחות.

כך שאם אתם היום רק סומכים על טוב ליבם והזכרון של הלקוחות שלכם כדי שיפנו אליכם לקוחות חדשים, אתם משאירים ה-מ-ו-ן כסף על הרצפה!

גם אם אתם מקבלים היום לקוחות מהפניות כאלו ואחרות, מבלי לעשות שום דבר אקטיבי בשביל זה, תארו לעצמכם כמה הייתם יכולים לקבל אם הייתם אקטיביים יותר.

הרעיון הוא פשוט: כדי להעצים את כמות ההפניות שאנו מקבלים מלקוחות, אנחנו צריכים להיות מאד אקטיביים, ולבקש מהם! להזכיר להם את קיומנו ולבקש מהם שיפנו אלינו לקוחות נוספים.

כמובן שצריך לעשות את זה בצורה נעימה, לא נדחפת וכזו שתגרום להם הנאה כשהם עושים את זה ולא הרגשה שהכריחו אותם או לחצו עליהם.

אבל – צריך לבקש!

לא להניח שזה משהו שיקרה מעצמו.

באופן כללי, הלקוחות צריכים שנאמר להם מה לעשות. זה נכון בתהליך המכירה וזה לגמרי נכון גם לאחריו. הם צריכים את ההכוונה מאיתנו.

הנה דוגמה טרייה: לפני כשבוע חזרנו מטיול שערכנו בארה"ב. מספר ימים היינו בטיול בצפון קרוליינה ווירג'יניה לאורך ה-Blue Ridge Parkway ובכל יום היינו מגיעים למקום חדש וישנים בו ללילה ולמחרת ממשיכים בדרך למקום הבא.

הזמנו כמה מקומות נחמדים לישון בהם לאורך המסלול, ובאחד הימים הגענו ל-Bed and Breakfast חביב שנקרא The Doctor’s Inn.

כאשר נכנסו לחדר, שמתי לב למגש כסף קטן שהיה מונח על שידה ובתוכו מעטפה ועליה הכיתוב הבא:

מעטפת הוקרה של האורחים

תודה רבה על הנדיבות שלכם!

אנחנו לא מצפים לטיפ, אבל אנחנו תמיד מעריכים אותו.

כמה פשוט, ככה חכם!

והנה העניין – עד אותו רגע הרעיון של להשאיר טיפ בחדר בכלל לא היה קיים במחשבה שלי. אבל לאחר שנתקלתי במעטפה הוא כבר היה קיים שם.

עכשיו יתכן שבמקרים מסויימים היו אורחים שחשבו על כך והשאירו טיפ. אבל אני משוכנע שזה היה באחוזים קטנים בהרבה מאז שהכניסו את המעטפה עם הכיתוב הזה.

אבל זה לא נגמר כאן.

ליד המעטפה היה גם מתקן קטן לכרטיסי ביקור. לקחתי כרטיס והסתכלתי עליו.

הצד הראשון שלו שגרתי לחלוטין.

אבל בצד השני הופיע הכיתוב הבא:

"ההפניה של החברים והמשפחה שלך אלינו זו המחמאה הגדולה ביותר שאתה יכול לתת לנו. תודה על השהות שלך ועל האמון – מרגו".

עוד דוגמה מעולה להנעה של לקוח להמליץ עלינו. פשוט להסביר ללקוח מהי ההתנהגות המצופה ממנו: להמליץ לחברים ולבני המשפחה.

וגם הסיום והחתימה בשם הפרטי: מרגו (זהו שמה של האשה שמנהלת את ה-B&B).

אז מה ראינו כאן:

הנחיות ברורות לפעולות שאנו רוצים ומבקשים מהלקוחות

שימוש בשפה נעימה, ללא לחץ ועם הכרת תודה

פניה אישית ושימוש בשם האישי

ובעיקר – לקיחת אחריות ופרואקטיביות על התהליך.

כמה פשוט ליישם, לא דורש יותר מדי התעסקות ועבודה ומביא בוודאות תוצאות.

ואגב, אם אתם במקרה מגיעים לווירג'יניה ומחפשים B&B מקסים לשהות בו – קפצו ל-Doctor’s Inn ומסרו למרגו ד"ש 🙂

שלכם, ערן