חודש: אוגוסט 2018

ההצגה נגמרה. אפשר להוריד את המסיכות!

הי!

מילדות מחנכים אותנו להיות "ילדים טובים".

בבית הספר מצפים מאיתנו שנהיה "תלמידים טובים" ושנוציא "ציונים טובים".

בעבודה מרגילים אותנו "ללכת בתלם" ולעשות את "מה שצריך".

אם נסתכל על זה רגע לעומק, נראה שכמעט מהיום שהגחנו לאוויר העולם אנו נכנסים למסגרות כאלו ואחרות של "כך צריך" או "כך מקובל".

ההשפעה של ה"צריך" וה"מקובל" על החיים שלנו היא הרבה יותר משמעותית ממה שרוב האנשים יכולים לדמיין לעצמם.

לרוב זה פועל ברמות שהן כבר לגמרי לא מודעות, ואנו, כמו רובוטים מחונכים, מצייתים למוסכמות, למסגרות והולכים בתלם כמו "ילדים טובים".

בדיוק כמו שחינכו אותנו בילדות.

וזה ממשיך גם כשאנו מתבגרים, ומתפתחים, וזה קורה גם בעולם התעסוקה ובעולם העסקים.

אני רואה את זה הרבה בעולם העסקי, בשיווק, באופן שבו בעלי עסקים מתנהגים ופועלים. וגם אני, שנים רבות פעלתי כך. מתוך אותם דפוסים מקובלים ו"נחשבים".

ובעצם מה שאנו בפועל עושים זה לשים על עצמנו סוג של "מסיכה" של מי ש"צריך להיות", ומשחקים את המשחק ואת ההצגה של איך הדברים "אמורים להראות", כדי להיות כמו כולם.

כל כך הרבה אנרגיה ומאמץ מושקעים בכך – בלהיות כמו כולם.

אפשר לראות את זה למשל בשיווק של הרבה מאד עסקים – בתבניות שכולם משתמשים בהן, בתמונות, בכתיבה, בשיטות השיווק והמכירה – לפעמים זה נראה שכל עולם השיווק הפך להיות סוג של "Copy and Paste" אחד גדול. כולם נראים, נשמעים ומרגישים אותו הדבר – כמו כולם.

ובעולם הפייק ניוז וה-fakebook (ויסלח לי צוקי…  ) זה רק מתעצם עוד ועוד.

למשל, ישנה תפיסה מקובלת בעסקים ש-bigger is better (יותר גדול יותר טוב). והרבה בעלי עסקים שמים על עצמם מסיכות ומשחקים הצגה של "גדולים". שהם פונים לאלפי אנשים, מטפלים באינספור לקוחות, וכל מה שהם משדרים החוצה סביבם הוא כמה שהם "גדולים".

אבל הזדמן לי, והרבה יותר מפעמים ספורות, לשבת עם בעלי עסקים כאלו, ולראות את המספרים האמיתיים בעסק שלהם, ולהבין די מהר, שמעבר להצגה הנפלאה שמוצגת כלפי חוץ, לא נשאר להם הרבה בסוף היום.

כי זה לא באמת משנה מה המחזור שלך, כמה אתה מוכר וכמה הכנסות יש לך,הרבה יותר משנה כמה נשאר לך אחרי כל ההוצאות.

ולשחק את ההצגה, ולרכוש את כל ה"מסיכות" הנדרשות כדי להציג כמה אנחנו "גדולים" עולה כסף. והרבה.

כך שיוצא לא פעם, שאותם בעלי עסקים נכנסים לסוג של מעגל אינסופי שבו הם צריכים לייצר עוד ועוד הכנסות כדי לעמוד בכל ההוצאות שהם מוציאים כדי שיוכלו ליצור את מראית העין שהם גדולים, כי לתפיסתם זה מה ש"צריך". כלומר, זו ההצגה שמצופה מהם להציג.

זה לא גורם להם לאושר.

בדרך כלל להיפך, זה גורם להם למתח ולתחושה שהם מתרחקים ממי שהם באמת.

יוצא לי לפגוש בעלי עסקים שמשקיעים אלפי שקלים ויותר בצילום של סרטונים או במהלכים שיווקיים כאלו ואחרים שהם עושים, כי "זה מה שעובד היום". זה לא טבעי להם בהכרח לעמוד מול המצלמה, אבל הם עושים את זה כי "צריך" או כי "ככה כולם עושים".

הם לובשים את המסיכות.

ומה שקורה הוא שהמסיכות – מסיחות.

הן מסיחות אותנו ממי שאנחנו באמת.
הן מסיטות אותנו מעצמנו.
הן גורמות לנו לשחק משחק שהוא לא טבעי לנו.

בעבר, ההצגות והמשחקים הללו היו לפחות אפקטיביים. כלומר הלקוחות היו מתרשמים מהן, ומושפעים מהן.

היום פחות.

זה לא שזה לא עובד יותר. זה עדיין עובד, וכנראה שתמיד ימשיך לעבוד, רק בפחות אפקטיביות מאשר בעבר.

כי העולם משתנה. הלקוחות משתנים. העולם עובר מהפיכה של מודעות והתעוררות. 
אנו הופכים להיות יותר ויותר מודעים.

ואנו יודעים להרגיש ולזהות די מיידי, מתי אנו פוגשים ב"הצגה" או "מסיכה" ומתי אנו פוגשים במישהו אותנטי ואמיתי.

תם עידן ההצגות. מתחיל עידן חדש.

זה לא מקרי שאנו שומעים יותר ויותר על אותנטיות ועל כנות בעסקים ובשיווק. האנשים, הלקוחות, אנחנו – כמהים לכך.

אנו כמהים לאמת.

נמאס לנו מהזיופים, מההצגות ומהבטחות השווא. אנחנו רוצים את האמת.

והאמת מתחילה אצלנו. אצל כל אחד ואחת מאיתנו. בפנים.

לכל אחד מאיתנו יש את האמת היחודית שלו. את ה"צבע" המיוחד שלו. את ההוויה היחודית שלו ואת השליחות היחודית שלו.

במקום להתאמץ ולהשקיע אנרגיה, זמן וכסף בהצגות ומסיכות, למה שלא נשקיע את האנרגיה בלהביא את מי שאנחנו באמת לידי ביטוי. באותנטיות. בכנות.בלי רעש וצילצולים.

בואו ונתחבר למי שאנחנו באמת, ונביא את זה לידי ביטוי – במוצרים ובשרותים שאנו מציעים, בשיווק שלנו ובשרות שלנו.

בואו ונהיה מי שאנחנו באמת, במקום מי ש"אנחנו אמורים להיות".

בראיון "שליחות, עסקים והשפעה" שקיימתי לאחרונה עם שלושה מבוגרי "קהילת השליחות", הם דיברו כל אחד מהזווית האישית שלו, על החשיבות הגדולה שלהחיבור והדיוק הפנימי שהגיעו אליו. על היכולת שלהם להתחבר לעצמי האותנטי שלהם, להבין במדוייק את ההוויה שלהם ואת השליחות שלהם בעולם ולהתמסר לה.

להתמסר לה באופן מוחלט, בלי הצגות ובלי מסיכות. פשוט להיות מי שהם ולהביא את זה לעסק שלהם ולשיווק שלהם.

זו ההזדמנות הגדולה שקיימת היום בעולם העסקי, לשם עולם העסקים צועד.

מה אתם אומרים? מצטרפים?

הצעד הראשון לדיוק ולקבלת ההכוונה הפנימית, לזיהוי השליחות שלכם, מתחיל בסדנת ה"תגלית".

אשמח לפגוש אתכם שם בקרוב!

שלכם, ערן.

רק תגיד לי מה לעשות!

הי,

אני נתקל בזה לא מעט פעמים.

הם מגיעים אלי, בעלי עסקים בדרך כלל, אבל לא רק, ואז זורקים את השאלה הזו: "רק תגיד לי מה לעשות!".

כמה פעמים זה קרה לכם?

אני יודע שלי זה קרה המון פעמים בעבר.

הסתובבתי עם התחושה הזו, שאם רק מישהו היה אומר לי בדיוק מה אני צריך לעשות, שלב אחרי שלב, הכל היה מסתדר ובא על מקומו בשלום.

התוצאות שאני רוצה, ההצלחה שאני מחפש – הכל היה מסתדר, אם רק מישהו היה אומר לי בדיוק מה לעשות.

וזה מאד טבעי לחשוב ולהאמין כך.

כי הורגלנו מילדות לפעול כדי להשיג תוצאות.

הורגלנו לקבל ידע מאנשים אחרים ואז ליישם אותו כמו שלימדו אותנו.

ומסביב כולם מציעים לנו שיטות, נוסחאות וגלולות קסם שאם רק נטמיע אותן בדיוק מושלם – הכל יסתדר ויזרום אלינו כפי שאנו רוצים.

רוצים עוד לקוחות – הנה הנוסחה המנצחת לוידאו שיביא לכם טונה של לקוחות בתוך 3 שעות בדיוק!

רוצים למכור יותר – הנה 6 המשפטים שיסירו כל התנגדות שיש ללקוחות ויכריחו אותם לקנות מכם, אפילו אם לא בא לכם למכור להם!

וכן הלאה….

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד שיטות ונוסחאות. אני עצמי למדתי המון כאלו, וגם לימדתי ועודני מלמד.

אבל, וזהו אבל גדול – עדיין לא פגשתי בשום מקרה, כולל לא אני עצמי, שבו ההטמעה של שיטה או נוסחה כזו או אחרת, צעד אחר צעד, בדיוק כפי שנדרש, בהכרח הביאה לתוצאה הרצויה.

וזה לא בגלל שהשיטה או הנוסחה לא נכונה או לא עובדת.

זה בגללנו. בגלל מי שמיישם את השיטה.

הנוסחאות הללו אמורות לעבוד על one size והבעיה היא שאנחנו לא one size.

אתמול נפגשתי עם לקוחה שאני מלווה כבר כמה שנים. ודיברנו על שיפור שהיא יכולה לעשות בתהליך המכירה שלה.

והצעתי לה שאגיע לארוע שהיא מקיימת כדי לראות איך היא מוכרת, ואז לתת לה פידבק מעמיק על התהליך שהיא מקיימת עם הצעות לשיפורים.

היא מאד התלהבה מהרעיון, ואז אמרה את המשפט שמיד הקפיץ אותי:

"כי אתה קוסם ותוכל לסדר את זה"

מיד עצרתי אותה. אני לא קוסם. רחוק מזה.

יש דברים שאני יודע שעובדים, או יותר נכון לומר – אמורים לעבוד.

אבל זה שהם עובדים עבורי, אינם אומרים בהכרח שיעבדו באותה הצלחה גם לה או לכל אחד אחר.

אני לא נגד להיעזר בידע של אנשים אחרים, להיפך – זהו הקיצור דרך היחידי שאני באמת מכיר להצלחה.

אבל, בדרך, אסור לשכוח את עצמנו.

מאחר ואנו כל כך מחפשים את התשובות בחוץ, אצל אנשים אחרים, אנחנו שוכחים לגמרי שהתשובות האמיתיות, הכי נכונות והכי מדוייקות – נמצאות אצלנו בפנים. ולא אצל אף אחד אחר.

כן, אני יודע שהמשפט האחרון יכול להשמע קצת "רוחני" ואמורפי לחלק מהאנשים… גם לי הוא היה נשמע כזה עד לפני מספר שנים.

אבל, מאז שרכשתי את הכלים ופיתחתי בעצמי את היכולת לקבל את התשובות מבפנים, הכל נהיה פשוט יותר.

מדויק יותר.

נכון יותר.

לאורך השנים שמעתי מלא מעט לקוחות שהשתתפו בתוכנית "השליחות" שהדבר הכי משמעותי שהם קיבלו בתהליך שעברו, הוא את היכולת לקבל את התשובות המדוייקות ביותר עבורם – מבפנים. מעצמם.

אחד מהם אמר לי את המשפט: "קיבלתי את המנטור הכי טוב בעולם – את עצמי. אני לא צריך להסתמך על אחרים כדי לקבל תשובות, אני יודע להתחבר פנימה ולקבל את התשובות הנכונות והמדוייקות ביותר עבור עצמי".

וניתן לקבל תשובות על כל תחום שאנו חושבים עליו – לא רק בעסקים, כמו מי הלקוחות המתאימים לי, איזה מוצרים אני יכול להציע להם, באיזה מחירים למכור, ואיך לשווק ולמכור אותם. אלא גם בתחומים האישיים הפנימיים שלנו, החל מלדעת בדיוק מירבי מה התפקיד והשליחות שלנו כאן בעולם, מה השיעורים שאנו עוברים וכיצד להתמודד איתם. איך להתמודד עם אתגרים שאנו חווים. במשפחה שלנו, עם בני הזוג והילדים, במערכות יחסים בכלל. במערכות היחסים שלנו עם כסף… בכל תחום בחיים שלנו ניתן לקבל הכוונה פנימית מדוייקת ומאד מאד עוצמתית.

אבל בשביל זה אנחנו צריכים להסכים להיפתח לרעיונות חדשים, להיפתח להתנסויות חדשות, ובעיקר להיפתח להבנה שיש הרבה מאד דברים שאנו לא יודעים, ושאנו לא יודעים שאנו לא יודעים.

האם אתם מוכנים לקפוץ למים? ולהתנסות בכך?

אם כן, אז סדנת "התגלית" (קישור לתגלית) היא השלב הבא עבורכם. בסדנה תחשפו לדרך משמעותית לקבל מידע אמיתי, מדוייק ואותנטי עבורכם, הנוגע לכל תחום בחייכם, לעסק או לעיסוק שלכם, ולשליחות שלכם בעולם.

מה שאני לא יודע שאני לא יודע

הי!

עד כמה שאנו אוהבים לחשוב על עצמנו שאנחנו "פתוחים ונאורים", האמת היא שכולנו, בצורה כזו או אחרת, מוגבלים לעולם התפיסות, האמונות והידע שלנו.

אנו חיים בתוך מסגרת עולם "ידע" מסויים שנבנה והתבסס בתוכנו לאורך השנים והחיים שלנו.

ככל שאנו גדלים ומתפתחים, מן הסתם אנו מרחיבים את עולם ה"ידע" הזה, אבל אם נשים זאת בפרספקטיבה של כל הידע שקיים בעולם, הרי שאנו יודעים מעט.

ממש מעט.

למעשה אנחנו יודעים כל כך מעט לעומת כל הידע שקיים בעולם, שאם היינו מנסים ליצור אילוסטרציה של זה, זה היה נראה משהו כזה.

(האיור לקוח מתוך ספרי הראשון "להגשים" ובו מתואר "מעגל הידע של היידיגר")

העיגול המלא מייצג את כל הידע שקיים בעולם.

החלק התחתון מייצג את מה שאני יודע שאני יודע. אני יודע שאני גבר, אני יודע אנגלית ואני יודע לשחות (וחוץ מזה אני יודע עוד כמה דברים ).

החלק מעליו מייצג את כל מה שאינני יודע שאינני יודע. אני יודע שאני לא יודע להטיס מטוס, ואני יודע שאני לא יודע יפנית (ואני יודע שאני לא יודע עוד הרבה מאד דברים אחרים).

החלק השלישי במעגל הידע של היידיגר הוא החלק החשוב ביותר וגם הגדול ביותר: הוא כל מה שאינני יודע שאינני יודע. יש שם עולם שלם של ידע, שאני בכלל לא מודע לו שקיים. ובגלל שאיני יודע, אין לי גם מושג איפה להתחיל לחפש אותו…

כך אנו מתנהלים בעולם, כשאנו יודעים מעט מאד. ואיננו מודעים להמון.

אנו קצת "יהירים" לחשוב שאנו יודעים הרבה, וזה יוצר לנו לרוב בעיה משמעותית – אנו בטוחים שאנו יודעים, ולכן למעשה חוסמים את עצמנו מלדעת מה עוד קיים.

במקרים קיצוניים נאמר על אדם כזה שהוא "צר אופקים" – מישהו שכל כך נעול וסגור על מה שהוא יודע, שאינו פתוח כלל לשמוע משהו חדש ששונה מהמוכר והבטוח שלו.

אבל האמת היא שכולנו "צרי אופקים" בצורה כזו או אחרת. בגלל מה שתארתי כאן, אנו מסוגלים לראות למרחק של מה שאנו כבר יודעים ומכירים, ולכל היותר גם קצת לאזור של מה שאנו יודעים שאיננו יודעים.

אבל למרבית האנשים אין שום גישה לאזור של מה שהם "לא יודעים, שהם לא יודעים".

התופעה הזו אינה מקרית.

השורש שלה נעוץ, באותו מנגנון פנימי שכתבתי עליו כבר בהרחבה לא מעט בעבר – האגו שלנו.

האגו שלנו, הוא השומר הנאמן. ששומר עלינו מכל רע ומכל סכנה.

ואין דבר שמפחיד את האגו שלנו יותר מאשר – שינוי.

בכל פעם שהאגו נחשף לאפשרות של משהו שהוא שונה מהמוכר והבטוח שלנו, הוא נכנס למצב הגנה ולמעשה עושה כל שביכולתו למנוע מאיתנו את השינוי. כי מבחינת האגו, כל שינוי הוא מסוכן.

האגו נצמד למוכר ולבטוח, כי הוא שואב מכך בטחון. המוכר מעניק לו וודאות. וכל יציאה מהאזור המוכר מעלה בנו תגובות של חשש ופחד, שהם למעשה מנגנוני הגנה שהאגו מפעיל כדי להשאיר אותנו בטווח של המוכר והבטוח.

אין לנו שום סיכוי שבעולם להחשף לאזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע", כל עוד אנו מאפשרים לאגו שלנו להמשיך ולפעול בתוכנו בצורה הרגילה שלנו, שמשאירה אותנו באזורים הכל כך מוכרים לנו.

אבל לפני שנבין איך בכל זאת אפשר להגיע לאזורים הללו, נשאלת השאלה ההגיונית – למה זה בכלל חשוב לנו?

למה חשוב לנו, או במה זה יכול לעזור לנו אם נוכל להכנס לאזור של "מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים"?

מבחינת האגו שלנו, הכי קל עבורו להתנהל בעולם שאין בו שינויים, ואין בו תזוזות מחוץ לגבולות המוכר והבטוח שיצרנו לנו בחיינו.

במקום המוכר והבטוח, אין איומים, אין שינויים, אין שום דבר שיכול בדרך כלל לפגוע או להפריע לנו לנהל את חיינו באופן לכאורה שלו. אני אומר לכאורה, כי בפועל, יש בכל אחד מאיתנו כח נוסף, וזה הרצון שלנו להתפתח ולצמוח. ושני הכוחות הללו – האגו שרוצה להישאר במקום, והנשמה שלנו שרוצה להתפתח, נמצאים כל הזמן בקונפליקט תמידי.

אם האגו מצליח בתפקידו, הרי שאנו נשארים במוכר ובבטוח, באזור של מה שאנו יודעים שאנו יודעים. ובאזור הזה, אנו יודעים איך להשיג את התוצאות שאנו יודעים כבר להשיג.

לדוגמה, אם אני יודע ליצור לעצמי הכנסות של 30,000 ₪ בחודש בעסק שלי (או בעבודה שלי) הרי שכל עוד לא אדע משהו חדש (שאינני יודע כרגע) לא אוכל להגדיל את ההכנסות שלי מעבר לכך.

מרבית האנשים, יסתכלו לאזור הבא: של מה שהם יודעים שאינם יודעים, כדי לחשוב איך יוכלו למשל להגדיל את השכר או ההכנסה שלהם. אבל אין להם שמץ של מושג מה אפשרי עבורם באזור של מה שהם לא יודעים שהם לא יודעים.

לפני כ-11 שנים, כאשר נסעתי לראשונה לארה"ב ללמוד ממי שהפך להיות מנטור משמעותי עבורי: בוב פרוקטור, אני זוכר היטב את המפגש הראשון שלנו.

לבוב יש שאלה שהוא נוהג לשאול כל אדם שהוא פוגש לראשונה, והיא: "מה היית עושה אם הייתי יכול להראות לך איך להפוך את ההכנסה השנתית שלך להכנסה חודשית".

השאלה עצמה פגשה אותי באזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע". כי זה לא משהו שהעליתי בכלל על דעתי שהוא אפשרי. ובטח שלא העליתי על דעתי שהוא אפשרי עבורי (באותה התקופה).

אם בוב לא היה שם לשאול אותי את השאלה הזו (שעבורו היא לגמרי באזור של "מה שהוא יודע שהוא יודע"), הרי שאני לא הייתי מעלה על דעתי לשאול אותה ולבדוק אותה, כי עבורי היא באזור הלא ידוע.

אז המסקנה הבלתי נמנעת היא, שבאזורים הללו – של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, שם נמצאת הצמיחה וההתפתחות האמיתית שלנו. שם נמצאות ההזדמנויות עבורנו.

אבל – כאן גם המילכוד הגדול: אין לנו לשם גישה.

כלומר, לרוב אין לנו שום גישה לאזור הזה.

יש 2 דרכים שאני מכיר שמאפשרות לנו גישה שכזו.

הראשונה, כפי שתארתי כאן, היא שמישהו אחר שכבר יודע את מה שאני לא יודע שאני לא יודע, יביא את הדבר לתודעתי. בדיוק כפי שבוב פרוקטור, ומנטורים אחרים שאני נעזר בהם באופן שוטף הם עבורי. זהו קיצור הדרך היחיד שאני מכיר – להעזר במי שכבר השיג בהצלחה את מה שאני רוצה להשיג.

הדרך הזו היא מאד אפקטיבית, אך יש לה מגבלה אחת ברורה: היא תמיד תהיה מוגבלת בתודעה של האדם שאנו נעזרים בו. כי גם לו, בדיוק כמו לנו, יש את אזורי העיוורון שלו – את אותם אזורים של מה שהוא לא יודע שהוא לא יודע.

כלומר, גם אם נעזר במישהו אחר, עדיין אנו לא נקבל לעולם גישה לאותם אזורים מופלאים.

אך יש דרך נוספת, מדוייקת אפילו עוד יותר, שמאפשרת לנו להגיע לאותו אזור של ידע, תובנה והבנה שכל כך חשוב לצמיחה, להתפתחות ולתוצאות שלנו. דרך שאינה תלויה באדם כזה או אחר, והיא לגמרי זמינה לנו בכל עת ובכל זמן.

לכולנו ישנה תודעה גבוהה יותר. כל אחד יקרא לה אולי בשם אחר.

יש מי שיקראו לה אינטואיציה, יש מי שיקרא לכך ההדרכה שלו, יש כאלו שיקראו לכך הנשמה, או "האני הפנימי". יש כאלו שיקראו לכך אלוהים או יקום.

והאמת היא, שזה ממש לא משנה איך תקראו לכך, הדבר החשוב להבין הוא שלכולנו יש את החלק הזה. שהוא זמין עבורנו. והמידע באזור של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, נגיש עבורו. ויכול באותה מידה גם להיות נגיש עבורנו.

לרוב, כשאנו חושבים על אינטואיציה למשל, הרי שהיא פועלת בצורה אקראית, לעיתים היא מגיעה אלינו ומכוונת אותנו, ומביאה לנו תודעה חדשה ממימד שלא היה מוכר לנו קודם לכן. אבל היא לרוב האנשים אינה עקבית. והיא מגיעה לפעמים ולפעמים לא.

תארו לכם שהיתה דרך, שבה היינו יכולים להתחבר לאינטואיציה הגבוהה שלנו, ופשוט לקבל את המידע לפי דרישה. לפי מה שאנו זקוקים לו באותו הרגע.

אתם לא צריכים לתאר – ישנה דרך כזו בדיוק.

וזו דרך שבארבע השנים האחרונות כבר לימדתי אלפי לקוחות, והם קיבלו את הכלים לקבל מידע מדוייק, אותנטי, אמיתי ופורץ דרך עבורם. לכל תחום בחיים שלהם: בחיים האישיים, בעסק, בחיים הכלכלייים, בבריאות או בכל תחום אחר.

מתוך החיבור הזה, הם מקבלים בין השאר תשובות לשאלות מהותיות כמו: מה השליחות שלי בעולם? את מי נועדתי לשרת ולמי נועדתי לעזור? כיצד אני צריך להביא זאת לידי ביטוי בחיי? ועוד…

אם הייתם רוצים להשמיש את היכולת הזו גם אצלכם, אז סדנת "התגלית" שאקיים בקרוב היא הצעד הראשון לכך.

העבודה הקשה (אך המתגמלת) ביותר שיש

הי!

כבני אדם אני חושב שמרביתנו לא אוהבים לעבוד קשה.

מכירים מישהו שבאמת אוהב לעבוד קשה?

אני לא.

מרביתנו נעדיף את הדרך הקלה יותר. זה גם הגיוני… מי רוצה ללכת בדרך ארוכה ומורכבת אם יש את האלטרנטיבה של הדרך הפשוטה והקלה?

וככל שהעולם מתקדם ומתפתח, ישנן יותר ויותר טכנולוגיות, ועוד ועוד מוצרים ושרותים שכל תפקידם הוא להפוך את החיים שלנו ל- נוחים, קלים ופשוטים יותר.

והתרגלנו לכך.

התרגלנו לחפש את קיצורי הדרך, את הדרך הקלה והנוחה יותר לעשות כל דבר.

ושלא תבינו אותי לא נכון, גם אני מאד אוהב את קיצורי הדרך הללו, ולפשט ולהקל את הדברים כשניתן.

אבל ישנם תחומים ומקומות בחיים שזה לא באמת אפשרי.

בכל מה שנוגע להתפתחות האישית שלנו – אין באמת קיצורי דרך.

ישנם תהליכים שאנו צריכים לעבור כדי להתפתח.

פעם האמנתי שאפשר ליצור התפתחות כזו בין רגע. היום אני מבין שזה לא תמיד אמיתי ולא תמיד מחזיק. נדרש תהליך.

ראיתי אנשים שהאמינו (באמת האמינו) שבעקבות חוויה התפתחותית שעברו בסדנה כזו או אחרת חייהם השתנו. אבל בחינה מעמיקה לאורך זמן גילתה לישישנם שני סוגים של אנשים:

הסוג הראשון – אלו שמתלהבים בעקבות התהליך שחוו, ומלאים בהשראה, מפוצצים באנרגיה ומבטיחים לעצמם ולסובבים אותם שחייהם השתנו מאותה נקודה. ואז לאורך זמן מתגלה שהם חזרו לאותם דפוסים והרגלים רגילים שלהם, מבלי שקרה באמת שינוי אמיתי ושורשי בהתנהלות שלהם, ולכן גם בתוצאות שלהם.

הסוג השני – בדרך כלל שקט יותר מהראשון, הוא פחות "קולני" בהפגנת ההשראה וההתלהבות שהוא חווה כלפי חוץ, ואז הולך הביתה ונכנס לתהליך עמוק ומתמשך של השתנות. הוא עובר תהליך מעמיק – ואז חייו באמת משתנים.האנשים הללו בדרך כלל אינם מסתפקים רק בחוויה שחוו, אלא מתחייבים לתהליך מעמיק יותר ובדרך כלל גם ארוך יותר.

אני מכיר את זה גם על עצמי. כבר למעלה מ-13 שנים שאני נמצא בתהליכי התפתחות כאלו ואחרים.

הייתי באינספור סדנאות, בארץ ובחו"ל. קראתי מאות ספרים, ויש מאחורי מאות שעות של טיפול / ליווי / יעוץ / חניכה או איך שלא נקרא לזה.

והאמת פשוטה היא שהדברים שבאמת השפיעו עלי, שבאמת שינו אצלי משהו היו רק תהליכים מתמשכים יותר שעברתי.

הסיבה לכך היא פשוטה: המבנה האישיותי שלנו. ישנם חלקים שונים בתוכנו, ואחד המשמעותיים שבהם הוא האגו שלנו.

לאגו יש תפקיד חשוב ומשמעותי בחיינו והוא להגן ולשמור עלינו. וככזה האגו שלנוחושש ופוחד מכל תהליך שעלול לגרום לאיזה שהוא שינוי בסטטוס קוו. כל דבר שעלול לערער על "המוכר, הוודאי והבטוח" שהוא רגיל לו, נתפס בעיניו כסוג של איום, ומול איום שכזה האגו מפעיל בתוכנו סוגים שונים של מערכות הגנה, שגורמות לנו בסופו של דבר – לנטוש את השינוי שחשבנו עליו ולחזור ל"רגיל" ולמוכר שלנו.

ולכן, כדי ליצור שינוי אמיתי – נדרש תהליך מתמשך.

וזו עבודה "קשה".

זו אולי העבודה הקשה ביותר שיש – העבודה על עצמנו. ההתמודדות עם הפחדים, החסמים, המעכבים שלנו.

הדבר העיקרי שמפריע לנו להשיג את מה שאנו רוצים להשיג ולהיות מי שאנו רוצים להיות – זה רק אנחנו עצמנו.

ולכן העבודה העצמית והפנימית הזו היא הקשה ביותר.

זו העבודה הקשה ביותר, אבל גם העבודה המתגמלת ביותר.

כל דקה וכל שקל שתשקיעו בהתפתחות שלכם, בעבודה הפנימית שלכם, תחזיר לכם ותשלם לכם דיווידנדים עצומים לאורך שנים.

זהו מסלול ההשקעות הטוב ביותר שאני מכיר – יותר מכל נדל"ן, מניה או מטבע וירטואלי מבטיח – ההשקעה שלכם בעצמכם.

אין באמת "גלולות קסם".

למרות שמסביבנו כולם מנסים לשווק ולמכור לנו אינספור גלולות קסם שכאלו:

בתוך 3 ימים תוכל להכפיל את המכירות (גם אם אתה חוטף חלחלה רק מהמחשבה על המילה "מכירות")
בתוך 30 יום תוריד כך וכך קילוגרמים מהמשקל (גם אם כל הדיאטות הקודמות שניסית נכשלו)
ב-15 דקות עבודה ביום תהפוך להיות מולטי מליונר בעסק אינטרנטי (גם אם לא הקמת עסק מימיך)
בתוך 180 יום תקנה דירה חדשה (גם אם אתה באוברדרפט כרוני ובלי שקל חסכון)

וכן הלאה….

ההצעות הללו קוסמות לנו, ואנו רצים אליהן.

רק כדי לגלות שוב, שהן לא תמיד עובדות לנו (לרוב לא).

מה שרק מגביר עוד יותר את התסכול שלנו, מוריד את הבטחון העצמי שלנו ביכולתנו לעשות שינוי, וגורם לפעמים ליותר נזק מתועלת.

אני מזמין אתכם לצפות בראיון שקיימתי עם שלושה אנשים מיוחדים: מזל כהן, דניאל בן ארי ואורטל איטח-פרנקל.

הדבר העיקרי המשותף לשלושתם, מעבר לכך שכולם הצטרפו לפני כשלוש שנים לקהילת "השליחות" שאני מוביל ביחד עם ויקי אשתי, הוא ששלושתם עברו בשלוש השנים הללו אינספור תהליכים התפתחותיים עמוקים.

הם השקיעו בעצמם בתהליכים שונים ומגוונים. הם התמודדו עם הפחדים שלהם, עם החסמים שלהם, הם יצאו מאזורי הנוחות שלהם אינספור פעמים.

הם עשו את כל הדברים ש"צריך" לעשות, ושמרבית האנשים לא אוהבים לעשות.

הם הצליחו, אבל הם גם נכשלו בכל מיני דברים בדרך. הם לא איבדו תקווה כשנפלו, ופשוט קמו שוב.

אין גרם של מזל בהצלחה שלהם – זה הכל תוצאה של תהליכי התפתחות עמוקים שהם עברו (ועודם עוברים), של השקעה אינסופית ושל מחוייבות טוטאלית לעצמם.

ממליץ לכם לצפות בראיון ולשמוע מהם על התהליך שהם עברו ומה עזר להם בדרך המופלאה שהם עברו.

מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם!

ערן

נ.ב. – אתם יכולים לקרוא כאן על קהילת "השליחות". למה היא נועדה ומה היא מאפשרת לחברים בה

מה אפשר ללמוד מהסרט החדש של טום קרוז (משימה בלתי אפשרית)?

הי!

כן, אז גם אנחנו הלכנו לראות את הסרט החדש – משימה בלתי אפשרית 6.

אני אתחיל עם השורה התחתונה – שעתיים וחצי (לא דקה אחת פחות) של אקשן מותח, עשוי היטב. בהחלט אופציה נחמדה להעביר זמן ולהנות מסרט.

ושאפו ענקי לטום קרוז עצמו, שהלוואי שבגילו אצליח להיות אפילו ב-5% אנרגטי ממה שהוא עושה בסרט הזה (כן, הוא לא משתמש בכפילים!!)

אבל….

כשאתה חושב רגע מה היה שם בסרט, על מה היתה העלילה, על הדמויות, וכו' – מגלים שאין שם יותר מדי.

יצרו עבורנו סרט שכל מטרתו היא לתת לנו good time עם הרבה אקשן והמון פעלולים. כנראה שכל התקציב הלך על זה ולא נשאר יותר מדי תקציב לעלילה.

שלא תבינו אותי לא נכון, בהחלט יש מקום לסרטים כאלו שכל מטרתם היא ליצור הנאה לצופים, בלי שיש בהם משהו מעבר לכך.

נראה שישנה מגמה בסרטים שכל מטרתה היא כמה שיותר "לרגש" את הצופים, לגרום להם ל"וואו", לעשות דברים שלא נעשו או נראו קודם לכן. ואז יוצרים סרטים עתירי כוכבים, ועתירי פעלולים ואפקטים.

הקהל נהנה, הסרטים מוכרים היטב, וכולם מבסוטים.

אבל אני רואה כאן איזו שהיא מגמה שקורית לא רק בסרטים, אלא בהרבה מאד תחומים אחרים בחיים שלנו.

והמגמה היא – לספק פתרונות "אינסטנט", גלולות "קסם" שכל מטרתן היא לתת לאנשים ריגוש מהיר ותו לא.

ואפשר לראות את זה בכל תחומי החיים.

הרשת והמדיה מוצפים בהצעות מפתות לתוכניות הרזיה ב"שלוש דקות" בלי דיאטה, ובשיטות שיגרמו לכם להפוך ל"מליונרים" בתוך 15 דק' עבודה ביום שגורמות אפילו לטים פריס שכתב את "4 שעות עבודה בשבוע" להראות חובבן לעומתן.

זה נכון שתמיד היו דברים כאלו, אבל מרגיש לי שבתקופה האחרונה הכל מאד התעצם.

המציאות היא שאין באמת "גלולות קסם" או פתרונות מהירים. ואני גם לא באמת מכיר אף אחד (כולל המליונרים האמיתיים עצמם) שנהיה מליונר ב-15 דק' של עבודה ביום.

אבל אנו מוצפים בהבטחות כאלו, ואנו גם שמחים לנסות אותן, כי לכולנו ישנה איזו שהיא תקווה פנימית בפנים, שאולי אולי, באמת ישנו איזה "קיצור דרך" שיעזור לנו להגיע לאן שאנו רוצים ושיחסוך לנו את הזיעה והמאמץ שיש בדרך.

אני לא מאמין בגלולות קסם, אני יודע שלכל דבר נדרש תהליך.

אנו פשוט פחות אוהבים תהליכים. בטח ובטח כשאנו רואים מסביב כל מיני הבטחות שיכולות לחסוך לנו את התהליך.

יצא לי ב-12 השנים שאני בעולם העסקים וההתפתחות, לראות ולפגוש עשרות אלפי אנשים. ואם יש מכנה משותף אחד לכל אלו מתוכם שהצליחו מאד והתקדמו מאד הוא זה: הם עברו תהליכים עמוקים ומשמעותיים של התפתחות, הם השקיעו הרבה מאד בהתפתחות שלהם ובהצלחה שלהם, הם לא התפתו לכל מיני "גלולות קסם" והתמסרו לתהליך. וגם אצל כולם – ההצלחה שלהם לא היתה מקרית, והיא היתה תוצאה של הרבה עבודה, השקעה, מאמץ, התמסרות ומחוייבות לעצמם ולחיים שלהם.

ההצלחה בשום תחום בחיים אינה מקרית.

גם לא של טום קרוז ושל כל סדרת הסרטים שלו של "משימה בלתי אפשרית".

אז אני רוצה לסיים בשלוש המלצות קונקרטיות!

1. לכו לראות את "משימה בלתי אפשרית" – אני מאמין שתהנו!

2. ביום שלישי הקרוב (ה-7/8) אני עומד לקיים ראיון מרתק עם 3 אנשים שזכיתי ללוות ב-3 השנים האחרונות ושכל אחד מהם התפתח בצורה מדהימה – אישית, עסקית וכלכלית. וכל אחד מהם היום משפיע על אלפי אנשים. נדבר על איך הם עשו את זה ומה הביא אותם להצלחה שלהם – מוזמנים להצטרף כאן בקישור

3. מי מכם שמוכן לעשות תהליך מעמיק, ולקבל כלים משמעותיים לכך, אני מזמין אתכם לבדוק את סדנת "התגלית" הקרובה – גם שלושתם החלו שם…

שיהיה שבוע מוצלח!

שלכם, ערן.