הי!
לפני מספר ימים רואיינתי בתוכניתו של בן סולומון: על אנשים ועסקים.
ובין שאר השאלות הרגילות, הוא גם שאל אותי שאלות שמעולם נשאלתי לפני כן בראיונות קודמים: כמו מה אני עושה בבוקר, מתי בכיתי בפעם האחרונה, ועם איזה אדם שמת הייתי רוצה לשבת לשתות קפה?
ועוד שאלות רבות ומעניינות…
מוזמנים לצפות כאן ולהנות
ערן 🙂
הי!
הפוסט הזה רלוונטי עבורכם אם אתם נמצאים בנקודת התלבטות בחיים.
בין אם אתם שכירים ומתלבטים האם להישאר או לעזוב את מקום העבודה ולצאת לדרך חדשה…
או אם אתם בעלי עסק ואינכם מרגישים שאתם עושים את הדבר הנכון…
או שאתם לא משוכנעים שאתם נמצאים במסלול הנכון לחיים שאתם רוצים עבור עצמכם…
אין זה משנה מה הסיבה, אבל אם אתם נמצאים בנקודה שבה עליכם לבחור ולהחליט על נתיב משמעותי שאליו תנתבו את חייכם – המייל הזה מיועד לכם.
אני מכיר היטב את ההרגשה של לחיות ולפעול ביום יום לעבר מטרות ויעדים כלשהם, ואפילו לקצור בדרך הצלחות, ועדיין לקום בבוקר עם התחושה וההרגשה ש"זה לא לגמרי זה". שהעסק, העבודה או התפקיד שאני ממלא לא מספיק מדוייקים, ולכן גם לא להגיע למקומות שאני יודע שאני יכול ונועדתי להגיע אליהם.
למשל, לחוות אנרגיה נמוכה, דחיינות שאינה נגמרת, והרשימה הבלתי נגמרת של הדברים שאני יודע שאני צריך לעשות – ולא עושה אותם. אותם הדברים שאני יודע שאם הייתי עושה אותם הייתי כנראה מתקדם ומצליח יותר.
תחושה של עייפות ומיצוי, ובעיקר ההבנה שזה קשה יותר ממה שזה צריך ואמור להיות.
בעבר, כשהייתי בעצמי במקום כזה, מצאתי את עצמי עושה שוב ושוב את אותם הדברים שהתרגלתי לעשות.
מעבר לכך שהמשכתי לקבל בדיוק את אותן התוצאות, זה כבר שעמם אותי לחלוטין.
אבל מצד שני, התקשיתי למצוא רעיונות חדשים וגם לממש את אלו שכבר חשבתי עליהם או להביא את עצמי לעשות דברים חדשים.
הרגשתי שאני עדיין "פועל בקטן" ולא ממש בגדול כפי שאני אמור להיות על מנת לממש את השליחות שלי בעולם הזה.
אם אתם כמו מרבית האנשים, כנראה שגם אתם מחפשים את הפתרון הלא מתאים.
אחרי 12 שנים שבהם ליוויתי ועזרתי לעשרות אלפי יזמים ובעלי עסקים בארץ ובעולם, אני יודע שהבעיה האמיתית הגורמת לתופעה הזו, היא לא הבעיה שמרבית האנשים חושבים שהיא…
ולכן, גם הפתרון שמרבית האנשים מחפשים – הוא הפתרון הלא מתאים עבורם.
אנשים רבים מחפשים את "גלולת הקסם". כמו בסרט "המטריקס" כשניאו בוחר בין הגלולה האדומה לכחולה…
הם מצפים כשהם בוחרים בגלולה האדומה, שמרגע זה ואילך הכל ישתנה, שכל התוצאות שלהם ישתנו, ושהמציאות החדשה שהם יגלו, זו המציאות שהם ציפו לה.
זה אולי עובד טוב בסרטים (והאמת שגם שם לא תמיד…), אבל זה לא ממש כך במציאות.
רבים מחפשים את ה"טריק החדש" הבא, זה שיגרום להם להצלחה בחיים ובעסק שלהם.
הם משקיעים בעצמם, ומשתתפים בסדנאות, רוכשים ידע וכלים חשובים.
אבל רק מעטים מביניהם באמת מצליחים להשתמש בידע ובכלים שהם רכשו. ומתוכם, עוד יותר מעטים מצליחים גם להשיג שינוי ממשי בתוצאות שלהם.
ואז, הם מחפשים את "גלולת הקסם" הבאה, את אותו "כלי חדשני" שיתן להם את הפתרון שהם מחפשים.
ואז הם רוכשים עוד ידע, הדרכה, קורס או ליווי – עוד "גלולת קסם".
רק כדי לגלות, שגם זה לא עזר ושהם נשארו באותו המקום..
הם מפספסים את הגורם האמיתי (שאף אחד כמעט לא מזהה אותו…). בכל המקרים שהם ניסו, ולא הצליחו, ישנו גורם אחד שחוזר על עצמו, שוב ושוב.
הוא נמצא שם תמיד.
ואין זה משנה כמה הם ינסו עוד "גלולת קסם", עד שהם לא יטפלו בו, התוצאות שלהם לא ישתנו באמת.
הגורם הזה – הוא הגורם המשותף, שגורם לכל הידע, הכלים, הקורסים והליווי שהם בחרו – לא לעבוד ולא להצליח כפי שהיה אמור להצליח.
והגורם הזה הוא – הם עצמם!
אתם מבינים?
אין זה משנה כמה ידע, כלים וקורסים עסקיים תרכשו… עד אשר לא תטפלו בגורם האנושי – שהוא אתם עצמכם, התוצאות לא ממש ישתנו.
האם זה סתם שלמדתם להשתמש בכלי עסקי חדש, ואתם לא באמת משתמשים בו בעסק?
האם זה סתם שלמדתם שיטת שיווק חדשה ו"מגניבה", אבל לא באמת הטמעתם אותה?
האם זה סתם שהשתתפתם בקורס, קיבלתם המון ידע וכלים מוכחים, אבל לא הצלחתם להפעיל ולממש אותם בעסק שלכם?
ובנקודה הזו אני חייב להתוודות.
לאורך השנים, כאשר ליוויתי בעלי עסקים שונים ונתתי להם כלים וידע, האמנתי שזה מספיק.
אבל במקרים רבים הייתי מאוכזב מכך שראיתי שהם לא משתמשים בכלים ובידע שהם קיבלו.
בהתחלה לא הבנתי מדוע אדם שקיבל ידע מסויים, שעובד בהצלחה, לא משתמש בו ולא מפעיל אותו בעסק שלו.
עברו כמה שנים, עד שגם אני הבנתי שאני מפספס את הסיבה האמיתית.
מדוע זה קורה?
אני לא חושב שזה בגלל שאנשים הם עצלנים (הרוב לפחות).
הסיבה לכך היא אחרת לגמרי.
הסיבה העיקרית לכך שאנשים אינם מיישמים את מה שלמדו, ואת מה שהם צריכים לעשות זו גם לא דחיינות.
דחיינות, עצלנות, חוסר ידע, חוסר בכלים, חוסר מיקוד, חוסר בטחון, ניהול זמן לא יעיל, שחיקה, שיעמום וכדומה – אלו הם רק תירוצים שרבים מספרים לעצמם – על עצמם.
למעשה, זהו רק "קצה הקרחון".
כלומר, את מה שאנו רואים מעל פני השטח. זה הגורם הגלוי לעין. אבל זה לא הגורם האמיתי.
זו לא הסיבה האמיתית לכך שהתופעה הזו, שאולי גם אתם חווים, קורית לכם, בחיים ובעסק שלכם.
למעשה, אלו הם רק התסמינים של התופעה, או של הסיבה האמיתית.
אבל מרבית האנשים אינם מבינים זאת.
מה שנמצא מתחת לפני השטח, זו הסיבה וזהו הגורם האמיתי לכך.
אני מאמין שכל אחד מאיתנו הגיע לעולם הזה עם תפקיד מסויים.
חלקכם יקראו לכך אולי יעוד.
אני אוהב להשתמש במילה – שליחות.
אני מאמין שלכולנו ישנה שליחות מסויימת בעולם הזה. יש לנו תפקיד.
ולשם מימוש השליחות והתפקיד שלנו, קיבלנו יכולות מסויימות, התנסויות, ארועים וחוויות שחווינו במהלך חיינו.
כל אלו הינם סוג של "שיעורים" שנדרשו כדי להפוך אותנו למי שאנחנו.
וכעת, זהו הזמן שלנו, לממש את השליחות שלנו בעולם הזה.
אתם מבינים?
הסיבה האמיתית (זו שמתחת לפני השטח) שבעל עסק אינו באמת מצליח בעסק שלו, הם לא כי חסרים לו עוד כלים, או שחסר לו ידע מסויים. אגב, יתכן שחסר לו, אבל לא זה מה שיפתור את הבעיה שלו…
הסיבה האמיתית היא שאותו בעל עסק אינו מביא לידי מימוש את השליחות האמיתית שלו.
ואז:
הוא לא מדוייק.
הוא לא ממוקד בעשייה שלו.
הבטחון העצמי שלו נפגע.
וגם התוצאות שלו – אינן מדוייקות, ואינן מספקות (מבחינתו).
חוסר ההצלחה של בעלי עסקים ועסקים רבים נובעים מכך שהם פשוט אינם מחוברים לשליחות וליעוד האמיתי שלהם, ומונעים מכל מיני גורמים חיצוניים כמו כסף, כבוד, הכרה, פרסום ואגו…
יתכן שחיצונית הם נראים לכאורה "מצליחים", אבל אם תסתכלו עמוק פנימה (ומתחת לפני השטח), המציאות של בעל העסק היא שונה לחלוטין. הוא לא חווה את אותה ההצלחה החיצונית שנראית מעל לפני השטח.
אגב, אני לא חושב שכל הכלים והידע שרכשתם עד היום ירדו לטמיון או שהם לא חשובים.
להיפך!
אבל כאשר תדעו לדייק את העשייה שלכם לשליחות שלכם, תוכלו להשתמש בהם בהצלחה יוצאת דופן!
אם קראתם עד לכאן, אני מאמין שהדברים הללו הדהדו לכם ואצלכם.
ואני גם מאמין שלא הגעתם עד לכאן במקרה.
אבל אני לא מתכוון להציע לכם עוד "גלולת קסם".
הלוואי ויכולתי להציע ולמכור לכם "גלולת קסם"… זה היה עושה את החיים שלכם והחיים שלי הרבה יותר פשוטים.
זה לא המצב. כל אחד מכם נמצא במקום אחר בחייו האישיים והעסקיים. וכל אחד מכם צריך ידע ופתרונות אחרים. אולי אפילו ידע ופתרונות שאני לא יודע או לא יכול לתת לכם.
מדובר בתהליך.
ובתהליך הזה ישנם כמה שלבים:
ראשית עליכם לזהות בצורה מדוייקת מהי השליחות שלכם בעולם.
ורק בהמשך, כיצד אתם יכולים לממש את השליחות שלכם דרך העסק שלכם, בצורה שגם תתגמל אתכם בצורה כלכלית ראויה (ואף יותר מכך).
לאורך השנים גיליתי, קודם כל על עצמי, ואחר כך גם אצל רבים מלקוחותי, שההכוונה הטובה ביותר, והידע הטוב והמדוייק ביותר, קיים אצלנו ולא אצל אף אחד אחר.
למעשה, לכל אחד מאיתנו ישנו מקור כח וידע פנימי.
מדובר במקור כח עצמתי ביותר. ושאם רק היינו משתמשים בו יותר, היינו יודעים לקבל הכוונה, דיוק ועזרה, לא רק בעסק שלנו, אלא בחיים בכלל.
לאחר שתזהו את מקור הכח הזה, בחיים שלכם, תוכלו להשתמש בו בכל מימד בעסק ובחיים שלכם.
החל מקבלת מידע מדוייק על השליחות והיעוד שלכם, ובהמשך על האופן שבו תוכלו לממש אותם.
תוכלו לקבל החלטות טובות יותר.
תדעו לבחור נכון ולהתמקד.
תוכלו לקבל רעיונות למוצרים, שרותים ותוכן שיווקי המדוייק ביותר לקהל הלקוחות שלכם.
וזוהי רק ההתחלה…
אם זה מדבר אליכם, ואתם רוצים לבחון כיצד זה יכול לעבוד עבורכם, אני מזמין אתכם להשתתף בסדנת "התגלית" שבה ביחד איתי, תגלו:
כיצד להתחבר למקור ידע וכח פנימי שיאפשר לכם לקבל החלטות טובות יותר, לבחור נכון, להתמקד, ולהגביר את היצירתיות שלכם.
מהו התהליך לזהות, לדייק ולממש את השליחות שלכם בעולם, את המסר שנועדתם להעביר ואת הטרנספורמציה שאתם יוצרים
מהם 4 המרכיבים ההכרחיים לחיים של אושר, הגשמה וסיפוק, וכיצד ליצור אותם בחייכם
יצד להגביר את יכולת האינטואיציה שלכם, ולהשתמש בה על פי דרישה בעבודה, בעסק ובחיים האישיים.
יצד להגדיל את ההשפעה שלכם בעולם
כיצד לזהות במדוייק מהם הדברים שעוצרים אתכם מלממש את השליחות שלכם בעולם, וכיצד ליצור לעצמכם את המעקף הנדרש כדי להתגבר עליהם ולצאת לעשייה מקדמת
אם זה מהדהד לכם נכון – נתראה ב"תגלית"!
הי!
"אני מאד מצליח, אבל לא מאושר"
את המשפט הזה שמעתי מלקוח (נקרא לו אלון – שם בדוי) בשיחה לפני כמה שבועות.
הוא מנכ"ל של חברה בינונית, משפיע על עשרות אנשים ויותר, מצליח מאד בתחומו, מרוויח מצוין, מוערך על ידי כל הסביבה שלו.
לכאורה, הכל צריך להיות מושלם עבורו. אבל הוא לא מאושר כדבריו.
הפרדוקס הזה, שאלון מתאר, מתקיים לא רק אצלו. הוא מתקיים אצל אנשים רבים כמותו.
ישנה תפיסה פופולרית, אך שגויה, שאומרת שמי שמצליחים במה שהם עושים, בהכרח גם יהיו מאושרים. ויחיו מאושרים.
אך במציאות זה לא בהכרח כך. אני לא אומר שכל מי שמצליח במה שהוא עושה אינו מאושר, בהחלט יש כאלו, אך ישנם רבים שמשיגים את ההצלחות שהם רוצים ועדיין אינם מאושרים.
מרבית חיי התנהלתי מתוך תפיסת עולם שאומרת שאם רק יהיה לי/אשיג את ….. אז אהיה מאושר.
התפיסה הזו שירתה אותי היטב מרבית חיי. היא גרמה לי להיות מאד הישגי, ומאד מצליח בדברים שעשיתי.
הייתי מסמן מטרה, וחותר בעקביות להשיג אותה.
ואז ישנם כמה רגעים של סיפוק ואושר, שדי מהר מתחלפים בסוג של ריקנות.
ואז מיד היתה עולה השאלה הלא מודעת: ומה עכשיו?
כתבתי על התופעה הזו בפירוט במניפסט שפרסמתי לפני מספר חודשים: "החתיכה החסרה" (אם לא קראתם, מומלץ כבר עכשיו להוריד אותו בחינם כאן).
התופעה הזו קורית, כי האגו שלנו מתעתע בנו. הוא גורם לנו לחשוב ולהאמין שאם רק נשיג את הפסגה הבאה, אז נהיה מאושרים ושלמים.
הוא יוצר אצלנו את התלות בכל מיני דברים חיצוניים על מנת שנרגיש מאושרים בפנים. הוא גורם לנו להאמין שאלו הם ההישגים החיצוניים שלנו שיגרמו לנו לאושר. הבית הגדול, הכסף בבנק, הרכב החדש, הטיולים לחו"ל, או מה שזה לא יהיה.
ואז, כשאנו סוף סוף משיגים את הדברים הללו, אנו באמת מרגישים מאושרים, אבל לרגע קצר מאד, ואז זה נגמר ואנו חוזרים למירוץ להשיג עוד משהו חיצוני כדי להרגיש שוב מאושרים לכמה רגעים.
וזה מכניס אותנו למירוץ מטורף שרק מתסכל אותנו יותר ויותר.
לפני כמה ימים בפגישה שקיימתי, נשאלתי לגבי הטיול הגדול שלנו בחו"ל, והיא שאלה אותי מה הדבר העיקרי שהשתנה אצלי בטיול.
והתשובה שלי היתה: הפסקת המרדף.
זכיתי בתובנה הזו, שאין זה באמת משנה מהם הדברים החומריים שיש או אין לנו. לא הם אלו שיגרמו לנו להיות מאושרים יותר או פחות.
אני יותר "רגוע" היום. זה לא אומר, שהדברים הללו אינם חשובים לי ואיני רוצה בהם, ברור שאני רוצה בהם, אבל אני פחות ופחות תלוי בהם כדי להרגיש מאושר.
התהליך הזה הוא לא תמיד קל. אנו צריכים להיות מאד מודעים למה שמוביל ומנהל אותנו – האגו שלנו.
ואצל מרביתנו, מרבית מהזמן, האגו משתמש ומנהל אותנו במקום שאנו ננהל ונשתמש בו.
זה ממש כמו לראות זנב שמכשכש בכלב, במקום כלב שמכשכש בזנב.
במקום שהאגו יעבוד אצלנו, אנחנו עובדים אצלו. והעבודה אצלו אף פעם לא נגמרת, ללא קשר לכמה קשה נעבוד, או כמה נשיג וכמה נצליח. האגו שלנו תמיד, תמיד, תמיד: ירצה יותר.
אבל זה מתיש. ובעיקר, זה לא מספק. וזה לא גורם לנו להרגיש מאושרים באמת.
כשהאגו דוחף אותנו להשיג את "הדברים החיצוניים" הוא למעשה מרחיק אותנו מ"הדברים הפנימיים". אלו הם הרצונות הנשמתיים שלנו. והם אלו שבאמת גורמים לנו סיפוק ואושר מתמשכים, ולא רגעיים.
הסיבה שאלון, ורבים כמותו, אינם מרגישים מאושרים למרות כל ההישגים וההצלחות שלהם, היא כי הם אינם מממשים את הרצונות הנשמתיים שלהם. הם אינם מממשים את השליחות האמיתית שלהם כאן בעולם, ואינם מביאים אותה לידי ביטוי מלא.
האושר שלנו מתחיל מבפנים, מהמימוש של מי שאנו באמת, ולא ממשהו חיצוני שהשגנו.
אם הדברים הללו נוגעים בכם, והייתם רוצים להעמיק ולהבין את התהליך הזה בצורה עמוקה ומשמעותית, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית"
ב"תגלית" אחשוף בפניכם את התהליך המלא, את האופן שבו האגו מנהל אותנו, וכיצד לקחת את השליטה בחזרה לידינו. כיצד לזהות מהם הרצונות הנשמתיים האמיתיים שלנו, לדעת מה היא השליחות האמיתית שלנו. וכיצד לא לפחד מלממש אותה.
** הפוסט הזה פורסם במקור בדף הפייסבוק שלי ועורר שם הרבה מאד תגובות ודיונים מעניינים, יכולים לקרוא כאן את הפוסט המקורי.
בסוף השבוע יצא לי לצפות בנטפליקס בסרט התיעודי Enlighten Us, המביא את סיפורו של ג'יימס ארתור ריי.
למי שלא מכיר, ג'יימס ארתור ריי היה אחד מהמורים שהשתתפו בסרט ובספר "הסוד" שיצאו לעולם ב-2006.
אני זוכר אותו היטב.
הוא היה אחד הדוברים הרהוטים, המעניינים והמרשימים יותר שהשתתפו בסרט, והיו הרבה כאלו.
בעקבות "הסוד" הוא הפך לסיפור הצלחה מטאורי. תוכניות אצל אופרה, חוזים של מליונים עם הוצאות לאור על הספרים שלו, סדנאות, כנסים וסמינרים לכל אורכה ורוחבה של ארה"ב.
עד שבאוקטובר 2009, כל זה נפסק.
במהלך סדנה שהוא קיים באריזונה, היתה פעילות של "סווט לודג'". זהו טקס הזעה שמאני שבמהלכו נכנסים לתוך אוהל דמוי כיפה שלתוכו מכניסים אבני בזלת רותחות ושופכים עליהם מים ליצירת אדים וחום באוהל.
זו לא היתה הפעם הראשונה שג'יימס קיים טקס מהסוג הזה בסדנאות שלו. זה היה חלק מתפיסת העולם שלו, שעל מנת ליצור שינוי אצל אנשים, צריך "לדחוף אותם לקצה" ושם קורות אצלם פריצות הדרך.
ההבדל בין הסדנה הזו לאלו שקדמו לה, היה שבאותו אוהל, שלושה אנשים מצאו את מותם, ורבים אחרים נקלעו למצוקה נשימתית קשה.
בתוך מספר דקות, כל עולמו התהפך.
לאחר כמה שנים של דיונים משפטיים, הוא זוכה מאשמה של רצח והואשם בשלושה מקרים של גרימת מוות ברשלנות ונשלח לשנתיים מאסר.
במהלך השנים הללו הוא גם איבד את מרבית כספו ורכושו.
הסרט מתחיל בנקודה שבה הוא משתחרר לאחר שנתיים ויוצא מהכלא, ולטעמי הוא סוג של "שיעור בענווה" עבור כולנו. ובמיוחד עבור כל מי שעוסק בתעשיית ההתפתחות האישית, הליווי, הטיפול, האימון והמנטורינג.
אני לגמרי יכול להזדהות עם הרצון שלו לעזור לאנשים, ולהיות עמדה עבורם למה הם מסוגלים לעשות ולאן הם מסוגלים להגיע.
אני עצמי נעזר במנטורים בתחומים שונים בחיי, שיהוו עמדה עבורי, שיראו לי את "אזורי העיוורון" שלי ושיעזרו לי להתפתח ולהגיע לשלבים הבאים בחיי.
אבל, כמו שאמר השופט שגזר על ג'יימס ארתור ריי שנתיים מאסר בדברי הסיכום שלו: "ביחד עם היכולת המופלאה להשפיע ולעזור לאנשים רבים, מגיעה גם אחריות רבה".
בעוד כחודש אני מציין 12 שנים מאז שעזבתי את הקריירה שלי באינטל, ויצאתי לדרך חדשה ללוות ולעזור לאנשים. התעשייה שאני שייך אליה נקראת תעשיית ה"עזרה העצמית" או "תעשיית המנטורים" ולא סתם. זו הפכה להיות תעשייה לכל דבר. בשנים האחרונות, בכל העולם וגם בישראל, יותר ויותר אנשים נכנסו לתעשייה הזו ומציעים את העזרה שלהם לאחרים בתחומים שונים.
אני בהחלט מאמין שמרביתם עושים זאת מתוך כוונה אמיתית ורצון כנה לעזור לאחרים. אבל לצערי, ישנם גם כאלו שפשוט זיהו שוק עם פוטנציאל כלכלי גדול. הם זיהו את הצורך האנושי הגדול מכל – למשמעות, התפתחות, צמיחה, התקדמות והשגיות. צורך שאינו מסתיים אף פעם.
זה בא למשל לידי ביטוי, בהבטחות בומבסטיות ומפוצצות, בהצעות ל"גלולות קסם" שיפתרו כל בעיה בתוך דקות, ולעיתים גם בשימוש במניפולציות שהן על הגבול האתי (ולפעמים מעבר לגבול הזה).
לי ולכל מי שעוסק בתחום הזה יש אחריות מאד גדולה. אנו נוגעים בחיים של אנשים.
בעיני אין זכות גדולה מזו. התגמול שאנו מקבלים מלראות אדם שחייו משתנים לטובה והידיעה שיש לנו נגיעה (ואפילו הקטנה ביותר) בכך, הוא התגמול הגדול מכל. יותר מכל תגמול כלכלי או חומרי כלשהו.
אבל אנחנו לא קוסמים. אנחנו לא אלוהים חיים. אנחנו אנשים בשר ודם, כמו כל אחד אחר, עם אתגרים דומים, עם חוויות דומות, עם רצונות וצרכים כמו כל אחד אחר.
אני רוצה לקוות שלכל מי שנכנס ועוסק בעולם הזה יש את הנסיון, הידע, הרגישות ואת הענווה הנדרשת לגעת בחיים של אנשים אחרים.
את ההבנה שאנשים הם יצור מורכב. שאין "מידה אחת" (One Size) שמתאימה לכולם, ושאין באמת גלולות קסם. יש תהליכים שאנשים עוברים, כל אחד בקצב שלו, כל אחד בנתיב ובדרך שלו ובאופן הספציפי שמתאים לו.
ואני מאמין שהדבר החשוב ביותר, הוא האחריות האישית שחלה עליהם.
האחריות האישית והמוחלטת לתוצאות שלהם, שתלויות קודם כל ולפני הכל בהם, ולא באף אחד אחר, מוכשר, חכם ומיוחד ככל שיהיה.
לאחר 12 שנים בעולם הזה, כבר למדתי לזהות אנשים שמגיעים מתוך תקווה שאני אהיה זה ש"יציל אותם".
אני לא יכול להציל אף אחד. לא אני ולא אף אחד אחר.
רק האדם יכול להציל את עצמו. רק אנו יכולים להציל את עצמנו. האחריות היא עלינו, ורק עלינו.
אנו כמי שמלווים אנשים, יכולים לתת להם את הידע והכלים הכי טובים בעולם, אך אנו לא יכולים לעשות את עבודת ההתפתחות עבורם או במקומם.
אז בכל פעם שאתם הולכים ונעזרים במישהו אחר, אל תשכחו לבחון איפה האחריות האישית שלכם להצלחה שלכם ולתהליך שאתם עומדים לעבור. אם אתם לא משוכנעים שאתם אחראים ולא מאמינים בכך בכל מאודכם, לדעתי התהליך שתלכו אליו יתגלה כבזבוז של זמן וכסף.
אך מצד שני, אם תבואו עם תפיסת אחריות אישית מלאה לתהליך – רק טוב יצא מכך.
ונקודה נוספת שאסור לשכוח, בשום מקרה, אף פעם לא לוותר על האמת הפנימית שלכם, על הידיעה הפנימית שלכם ובשום מקרה לא לבטל את עצמכם מול שום מנטור כזה או אחר.
אחד הקטעים העצובים יותר בסרט, הוא זה שבו אחת המשתתפות מתארת שבמהלך הסווט לודג' היא ראתה שאחת המשתתפות נמצאת במצוקה והעירה את תשומת ליבו של ג'יימס ארתור ריי לכך. הוא אמר לה, שהיא מנוסה בתהליכים הללו, ושהכל בסדר. היא השתתקה.
היא ביטלה את עצמה מול ה"סמכות" שלו. היא ויתרה על האמת שלה. היא שכחה את עצמה בתהליך.
אין לי גרם של ספק בטוהר הכוונות של ג'יימס ארתור ריי והוא בוודאי לא רצה לגרום למותם של שלושה אנשים ולפציעתם של רבים אחרים. אבל כפי שהוא מעיד על עצמו בסרט, הוא חטא בחטא היהירות.
התפקיד שלנו, של כל מי שנמצא בתעשייה הזו, הוא להושיט יד, להציע עזרה, ידע, הכוונה ואוזן קשבת כשצריך. להיות עמדה עבור האחרים ולהראות להם מה אפשרי גם עבורם.
רק עם קצת יותר ענווה.
הי!
בנסיעה האחרונה שלנו לניו יורק, לפני כשבועיים חיפשנו משהו מעניין לעשות.
מאחר וכבר היינו לא מעט פעמים בניו יורק בעבר, חיפשנו משהו שהוא מעבר לאטרקציות הרגילות שברובן כבר היינו.
ואז התחלתי לחפש בהצעות שונות לחוויות שניתן למצוא ב-AirBNB.
למי שלא מכיר, AirBNB הוא כבר מזמן לא רק אתר לחיפוש דירות או מקום לישון בו, והוא מאפשר היום לאנשים להציע גם חוויות שונות שהם יכולים לארגן עבור אחרים. זה יכול להיות טיולים, הופעות, ארוחות וכל דבר אחר שמעניין ומהנה.
וכך בשיטוט בין ההצעות נתקלתי בבראיין.
ובראיין הציע טיול הליכה שמתחיל בשכונות של ברוקלין, דרך גשר ברוקלין ועד לוול סטריט במנהטן. הוא הציג את עצמו כצלם חובב, והטיול התבסס על ביקור בנקודות שמהן יש את נקודות התצפית הטובות, היפות והמעניינות ביותר.
אז הלכנו על זה… (תרתי משמע, הלכנו המון…).
בראיין התגלה כבחור צעיר וחביב, שהסתבר לנו שגם היה מתנדב תקופה מסויימת בקיבוץ בארץ, מדריך בתוכניות "תגלית" של הסוכנות היהודית, צלם חובב (הוא מגדיר את עצמו כחובב, אבל התמונות שלו מאלפות), מטפל בגן ילדים, מדריך טיולים ובעל שלל עיסוקים רבים אחרים.
הוא יצא מגדרו על מנת להעניק לנו את החוויה הטובה ביותר שהוא יכול היה, כמות הסיפורים והמידע שהיה לו לספר לנו על כל מקום וכל נקודה שהיינו בה, היתה כמעט אינסופית. הוא לקח אותנו לנקודות חמד לאורך המסלול שאין שום סיכוי בעולם שהיינו יודעים להגיע אליהן בעצמנו, ובטח לא להכיר לעומק את כל הפרטים של כל מקום וכל נקודה.
הטיול איתו היה אחד מהחוויות הטובות יותר עבורנו בנסיעה הזו. מעבר למקומות שביקרנו בהם, דרך הסיפורים של בראיין, למדנו על העיר בכלל ועל ההיסטוריה שלה יותר מאשר למדנו בכל הביקורים שלנו בניו יורק בעבר.
וזה די מדהים כשחושבים על כך, איך אפשר בארבע שעות של טיול ללמוד כל כך הרבה על ההיסטוריה של העיר, על ארועים מיוחדים, על ציוני דרך ועל מקומות.תחשבו כמה זמן היה נדרש לנו לחפש ולגלות את כל הידע הזה בעצמנו. וגם אם היינו עושים זאת, יש המון מידע שלא היינו מגיעים אליו בכלל, מהסיבה הפשוטה: שמראש לא היינו יודעים מה לחפש.
כי לכולנו יש את אזורי העיוורון האלו. את האזורים של "מה שאני לא יודע, שאני לא יודע". אנחנו מסתובבים רק באזורים של "מה שאני יודע" ואולי גם קצת באזורים של "מה שאני יודע שאני לא יודע".
אבל אין לנו שום סיכוי לדעת את מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים.
וחשבתי עד כמה הטיול איתו מביא לידי ביטוי אמת בסיסית אחת וחשובה, והיא, שרק מי שכבר היה "שם" ומכיר את הדרך, ידע לקחת אותך לשם.
כלומר, על מנת להגיע למקומות מסויימים, ולתוצאות מסויימות, אפשר לנסות וללכת לבד, ללמוד, לחפש ולנסות. להצליח ולהכשל… אבל אפשר גם להיעזר במישהו אחר.
במישהו שכבר היה במקומות הללו, כבר חקר והתנסה, כבר ניסה והצליח, כבר ניסה ונכשל, כבר הבין מה עובד ומה לא, מה נכון ומה לא, מהם המכשולים ומהם קיצורי הדרך.
בכל תחום בחיים שלנו, שאנו רוצים ללמוד ולהעמיק ולהצליח בו, אפשר לחפש, ללמוד לבד ולהתנסות,
ואפשר להעזר במי שכבר עשה בהצלחה את מה שאני רוצה לעשות.
במקום שאני אצטרך לשבת שעות ולחפש מידע על ברוקלין וניו יורק, ללמוד ולחפש. ואולי גם לצאת לדרך ולהתברבר קצת ברחובות העיר (לפעמים זה גם סבבה) – בראיין עשה כבר את כל זה עבורי.
והוא הביא לנו את המסלול האופטימלי, עם המקומות הכי מדליקים ויפים, ועם הסיפורים והמידע הכי מתאימים. זהו קיצור דרך מטורף, שחסך לנו הרבה מאד זמן, כסף וגם לא מעט עוגמת נפש ותסכול מלהגיע למקומות שהם לא מה שחשבנו או ללכת לאיבוד בדרך.
כמובן, שאין תחליף להתנסות האישית, אבל ללמוד מנסיונם (המוצלח) של אחרים זהו קיצור הדרך היחידי שאני מכיר שקיים להצלחה.
הבעיה היא שלרוב אנו הולכים להתייעץ עם מי שקרוב אלינו ונגיש לנו.
זה יכול להיות האדם הכי מדהים בעולם, אבל זה לא אומר בהכרח שיש לו את הידע והנסיון הרלוונטיים לתחום שאנו צריכים בו עזרה. לפעמים, ובמקרים לא מעטים, ראיתי לקוחות שהתייעצו עם אנשים הקרובים להם שנתנו להם ממש עצות אחיתופל. לא בכוונה רעה כמובן, אבל פשוט מחוסר נסיון והבנה בתחום.
הפוסט הזה נכתב בדיוק לאחר שסיימתי שיחת יעוץ עם לקוחה שאני מלווה כבר מספר חודשים, לאחר תהליך אסטרטגיה שעשינו לעסק שלה.
יש לה עסק מדהים, רעיון ענק, וכמעט יחודי. פלח שוק ממוקד ונישתי, ולקוחות שמוכנים ורוצים להשקיע.
היא הגיעה לפגישה עם דילמה – לגבי לקוחות שמגיעים אליה בהמוניהם, אבל שלא מעוניינים במוצר העיקרי שהיא מוכרת. מבחינתה אלו היו פניות לא רלוונטיות שרק התישו אותה וביזבזו לה את הזמן.
בשיחה שלנו הראיתי לה דרך שהיא יכולה לקחת את הלקוחות הללו, וליצור עבורםסוג חדש של שירות, שכמעט ולא יצריך ממנה עוד זמן ומאמץ (קטן מאד יחסית).
לא רק שהם לא יבזבזו לה יותר את הזמן, אלא שהיא גם תוכל להנות מערוץ חדש של הכנסות בעסק שלה, וכאמור במאמץ קטן ביותר.
בהמשך השיחה הראיתי לה גם את האפשרות לקחת מוצר חדש שהיא עובדת עליו, ועם טוויסט קטן ליצור את המוצר הזה רק כך שימכר במחיר כפול.
בשעה של שיחה נפתחו עבורה אפשרויות חדשות שייצרו עבורה עוד הרבה מאד כסף בעסק.
אני בטוח שהיא היתה יכולה להגיע לתובנות הללו גם בעצמה מתי שהוא בהמשך הדרך. אין סיבה שלא, היא חרוצה, היא עקבית והיא בעשייה מתמדת. אבל היא בחרה להיעזר בי כמישהו שכבר עשה את הדרך שהיא רוצה לעשות בעצמה.
היא בחרה ללכת בקיצור הדרך, במקום בדרך הארוכה יותר.
מתחילת הדרך העסקית שלי אני נעזר באנשים ובמנטורים אחרים.
אני בוחר את האנשים שעשו בעצמם את מה שאני רוצה לעשות. שהגיעו לתוצאות שאני רוצה להגיע. זהו קיצור הדרך האולטימטיבי.
וזה לא רק בעסקים. זה כמעט בכל התחומים בחיים שלי. יש לי תזונאית קבועה שמלווה אותי, מאמן ריצה, מנטור שמלווה אותי ברמה העסקית ומי שמלווה אותי כבר למעלה מארבע שנים ברמה הרוחנית.
הגענו לעולם הזה בשביל להתפתח ולצמוח. לא חייבים לעשות את זה לבד. לא חייבים לעשות את כל הטעויות בעצמנו, אמנם אף מנטור בעולם לא יחסוך לכם את כל הטעויות, אבל בהחלט אתם יכולים להימנע מחלק גדול מהם. ובעיקר, ישנם קיצורי דרך של ידע, של נסיון ושל חכמת חיים של אחרים שאנו יכולים להנות ממנה.
אז 2 מסקנות מהפוסט הזה:
אם אתם מגיעים לניו יורק, אל תפספסו את הטיול של בראיין
תעזרו באנשים שכבר עשו בהצלחה את מה שאתם רוצים לעשות
ואם אתם רוצים להעזר בי, פשוט כתבו לי כאן, וציינו במה הייתם רוצים עזרה ואולי אוכל ללוות גם אתכם בטיול הבא שלכם 🙂
מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם!
שלכם, ערן.
מיטב התכנים שלי זמינים לכם ללא עלות!
הם מחכים לכם כאן בלחיצת כפתור
אני מזמין אתכם לקבל ממני את מיטב התכנים שלי ללא עלות!
הם זמינים לכם כאן בלחיצת כפתור
